העמוד היומי מסכת פסחים דף סב עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף סב עמוד א

סור אינדס עמוד בס עמוד א נתחיל בסא עמוד בס שורה חמישית מלמטה ראינו בתחילת העמוד מה קורה אם הוא חשב מחשב רילים בזמן השחיטה אבל לא לעניין של האבוידו בשחיטה לא שהוא שחט את זה לשם הרעילים אלא הוא שחט על מנת שאת הזריקה הוא יעשה צה על הרעילים נחלקו בזה רבי ורב חיזדה לרב חיזדה פסול לרבי כשר וביארנו את המחלוקת שביניהם בעניין של הבריסה שהבאנו שהיא מסתפקת האם מקצס הרלים ומקצס מים יהיה כשר או פסול האם זה כמו חוץ לזמנוי שגם במיקצס חוץ לזמנוי אפילו אדם חשב על כזייס אחד בשר לאכול אותו חוץ לזמנו הוא פוסל את כל הקורבן אז ככה גם במיקסרל אם יהיה פסול או שנדמה את זה לטומאה שאם ישמים ותואירים זה יהיה כשר ככה גם הריילים יחד עם דמוים יהיה כשר ו אמרנו שהבריסה שמסיים את המודלמר זיס לא מובנת ולכן צריך לומר את המודלמה וכל אורל שמבכל אורל אנחנו לומדים שצריך דווקא כול אורלה ואם יש מקצס נימוילים זה כשר וכל אחד ביאיר את המשך הבריסה מה שכתוב תמוד למרזויס לפי השיטה שלו כעת נראה שרבשי בא ודו זוכה שאין שום צורך לתקן את הבריסה ואפשר להסביר את הבריסה כפשוטה שמה שכתוב תלמוד לאמר זויס נאמר לעניין של מקצרים ותמים ואם ככה אין לנו בכלל מקור מכאן לומר במה נחלקו רבי ורב חיזדה כיוון שהכל היה בנוי המך זה שאמרנו שצריך לומר תלמוד לאימר וכל אורל ואז להוסיף בברייסה מה קורה לעניין זריקה כעת אנחנו בעצם אם אנחנו מיישבים איך זה מסתדר עם תלמוד מר וכל אורל אז התלמוד מה וזו אז אם ככה אין לנו שום מקור לעניין הזריקה ואם כן אין לנו מקור למחלוקת של רבי חיזדה בהרילים בזריקה מתקיף לו רבשי ממה ידי מכל אורל כולו משמע מי אמר לנו שהפסוק וכל אורל הוא זה שמלמד שדווקא כשכולם הרלים אז זה פסול אבל אם קצתסנימוים זה כשר דין מאי וכל אורל משמע כל דוא אורלה אולי נהפך מבאר שמה שכתוב כל אורל הכוונה כל דורלה דהיינו גם אם מקצת הרילים זה גם פוסל זויס ולכן הבריסה מלמדת מזויס דיקקולור ללא יפוס לו לא ישנה בשחיטה ולא ישנה בזריקה דהיינו הבריז כבר מביאה את הסוף וכל אורל אני יכול לבאר אותו מצד אחד כולו אורלה רק עם כולם ארילים מצד שני כל דו אורלה גם אם יש קצת אורלים זה כבר כבר פוסל לכן צריך לומר וזויס זויס חוקס הפסח שאני אומר שדווקא דווקא כשיש לנו בני חבורה שכולם הרעילים רק אז אני אומר שיהיה פסול וממילא אומר רש"י כוונת הברי אמר כה יכול לפסול בני חבורה דכל אור אל כל דומה שמה ושוב לא יאכל בו שום דום תמוד למרז אבודשלמו בעינן בארלוס ואם ככה אין לנו שום מקור לעניין זריקה כי אין לנו תוספת בברייסה שאנחנו צריכים לבאר על מה חוזר תמוד למזו לא הלימוד של זיס חוזר לעניין שחיטה במקרה שיש הרלים ונימוילים אז אם ככה צריכים לבאר את המקור של רבי ורב חיזה שנחלקו האם יש מחשבס אריילים בזריקה או לא אלא אומר רבשי מבאר רבשי את המחלוקת שביניהם רב חיזדה ורבי באייקרוקו מפלגה כתוב בעניין של קורבונס בתחילת ויקרו ונרצולי לכפרו לובוב שמה אנחנו לומדים שאדם ש שזורקים עליו את הדם צריך שזה יהיה דווקא זריקה לשם הביילים אולוב ולא יהיה על חבי רוי דווקא על הביילים ולא על מישהו אחר וזה המקור לשינוי ביילים שפוסל בקורבן אם הוא שחט וזרק במשט הזריקה הוא חשב על אדם אחר לא על הביילין פסל את הקורבן רבסבר חבי דום ידידי השאלה מה זה שאנחנו ממעטים את חביירו רבי אמר שכשהוא חושב בזריקה על על הריילים זה לא פוסל כיוון שכשאמרנו שינוי ביילים וזריקה צריך דווקא חבר ודים מדי דידי מה הוא דבר כפורה אף חבורה דבר כפורה צריך אדם שהוא מחוייב בקורבן הזה שהוא יכול להביא את הקורבן הזה להפוק ירל דלובר כפורהו מה שאין כן הרל כיוון שהוא הרל הוא לא יכול להביא קורבן פסח אז הוא לא נחשב בר קורבן פסח ולכן אם כן גם אם הוא יחשוב בזריקה על הריילים זה לא פוסל כי כל הלימוד של שינוי בעלים הוא דווקא במקרה של שהוא חושב על אדם שהוא ברק כפורה באותו קורבן. במאמר מוסגר למה אנחנו קוראים לקורבן פסח כפורה? זה לשון מושל. אבל זה בעצם כל אדם שהוא מחוייב באיזשהו קורבן גם אם זה לא בא לכפר על איזשהו חטא זה נקרא ברגע שזה מרצה לו ועולה לו לחוייבוסוי זה נקרא כפורה. לכן גם כאן בקורבן פסח אנחנו משתמשים בביטוי כפורה. בכל אופן כך סובר רבי ורב חיזד סובע אי אורן נמי כיוון דבר חיובו בר כפוריד בואו מתה כנפשי רב חיזדה אומר לא הוא יהודי הוא מחוייב בקורבן פסח נאמר על הפרשת פסח נכון שהוא מנוע כעת כיוון שהוא לא נימול אבל אם הוא ימול הוא יוכל להביא את זה ממילא הוא נחשב לבר כפור הוא נחשב בר קורבן פסח ועדיין שנבילים על הרל זה כן פוסל אז אם ככה את זה שנחלקו בכלל לא בעניין של מחשב בזריקה אלא בעניין של שינוי ביילים בזריקה ואז אם ככה זה לאו דווקא במקרה שהוא שוחט וחושב על הזריקה לשם הרעילים אלא הוא הדין אם הוא חושב בזריקה לשם הרעילים אז גם כן אנחנו פוסלים אם הוא יחשוב בפועל אז אנחנו פוסלים אותו השאלה מה קורה כשהוא חשב על הריילים שהם לא מנויים כאן רש"י בתחילת הסוגיה בשכוט למולין אמר בין מנועין בין שינה מנועין כיוון שלפי הביאור הראשון ככה יצא שגם אם הם אינם מנויים אבל כעת גם אם מנועים וגם אם אינם מנועים אז השאלה קיימת האם שייך בכלל מחשב זריקה מחשב הריילים בזריקה האם זה פוסל או לא אבל כעת שאנחנו מעמידים את זה מדין שינוי ביילים אז צריך לומר שהם לא הבילים הם לא מנועים כאן וממילא השאלה היא האם יש פה תפסול של שינוי ביילים או לא ואם כן זה בין אם הוא חשב את זה בזריקה ממש בין אם הוא חשב את זה בשחיטה על מנת לזרוק לארילים האלו. שאלת הגמורה על הביאור של רבשי. יוצא כאן שרב חיז בעצם סובר שהוא בא כפורה, הועיל והוא יכול למול את עצמו. ממילא כבר עכשיו, נכון שעכשיו הוא לא בר קורבן פסח, אבל האויל הזה נותן לו כן תוקף של בר כפורה ולכן ישבילים זה עדיין נחשב חוי רועדום ידידי. שואלת הגמרא מי יש לי לרב חיסד אויל האם רב חיזדה סובר שגם במקרה שהמציאות כעת היא לא מאפשרת אבל מדין אויל כן אומרים את זה ואוטמר נראה כעת סוגיה בהקשר אחר ששם מייסד חולק ואומר שלא אומרים אויל האויף מיום טב לחיל אדם אפה אפייה ביום טב כבר סיים את כל האכילות שלו ביום טב הזה והוא מתחיל לאפות רב חיזדה אומר לא יקה כתוב וכל מלו יועשה אדם עובר על איסור לו של חילול יום טב רבי אמרנו אלוקיקה רבי אמרנו אמרן אויל ואם מקל לאורכים חזילי אשנחזיל ולא לוקי הרי אוכל נפש מותר ביום טב אז נכון שהוא סיים כבר לאכול אבל פתאום יבואו לו קבוצה של אורחים אז יהיה לו צורך בזה לצורך יום טב לא יכל נפש אז יוצא שאי אפשר לחייב אותו על זה כעת מדין אויל אויל ואם יהיה לו אורכים אז ממילא הוא לא יעבור אז גם כעת הוא לא עובר רב חיזדו לא יקה לא אמרינן אויל רב חיזדה חולק על המושג אוי אז אם ככה בשלמד רבא דרבי לא יקש להקשות סתירה בדברי רבי לכאורה גם היה מקום כיוון שכאן רבי חלק ואמר שהוא לא בר כפורה וזה לא חבר יהודו מדידי לכן ההרל הזה אין עליו שינוי בעלילים ולא אומרים אויל ואילו כאן ביום טב סובר רב שכן אומרים אויל זה לא קושיה למה כיוון שאצלנו לבוא ולומר אויל הוא הרבה יותר קשה כי אוכל מחוסר מיסה אוסם זה לא מחוסר מיסה שם באורחים רבי אמר אויל ואם יבואו אורחים לא צריך לעשות איזה מעשה בשביל זה מספיק שיבואו פתאום אבל כאן הוא הרל אז הוא לא בר כפורתי אתה אומר אם הוא ימול את עצמו כבר צריך לעשות מיסה על מצב שהוא מחוסר מיסה לא אומרים אויל האויל הזה לא מועיל להגיד שגם עכשיו אני אדון אותו כאילו הוא נימול כיוון שהוא יכול לקום ולמול את עצמו אלא דרב חיזד רב חסדה קשה אבל סתירה בדברי רב חזדה כן נקשה למה כיוון שאצלנו רב חיסדה אמר שלא אומרים אויל ואילו שם אצלנו רב חיסדה אמר שאומרים אויל הוא יכול למול את עצמו אפילו שמחוסמיסה ואילו שם רב חיסד אמר שלא אומרים אויל ואם יבואו אורכים עונה גמור אמרי כיסלי לאורך אויל לכול לחומסלי תירוץ פשוט וברור כל מה שרב חיזדה מסכים שאומרים אויל שזה בא לחומרי כדי להחמיר ולאסור הוא אומר אויל ולכן כאן לגבי אדם שזרק לשם הרילים אומר אויל זה נחשב שינוי בילים אויל והוא יכול למול את עצמו בו ואז נחמיר ונפסול את הקורבן אבל שם אתה רוצה להקל ולפתור אותו ממלקס אויל ואם יבואו אורחים לכולי אני לא אומר אוהיל אומר להם המזות רבי רב מורי לרבינה וכעת אנחנו חוזרים בעצם לבריסה עצמה שהתחלנו איתה בעמוד הקודם קטוני הועיל ואורלופסלסטומופיסלס הבריסה בעצם דנה מה קורה במקרה שהוא מלילים ולטמאים לארילים ולאנימוילים האם אורלה פוסלת במקצ קצת או לא או לבור לה פוסלת וטומה פוסלת נסתג הבריסה ללמוד מטומה מה טומאה לא סבבה מקצת טומאה ככל טומאה אפור ללא עשה בה מקצת אורלה ככל אורלה כמו שבטומאים נהיו טמאים ותהורין הקורבן כשר ככה גם באורלה ארילים ונימולים נכשיר איטומי חידומי איזה טומ אנחנו עוסכים כאן שברור לנו שמקצת טומ הקורבן כשר אילמבטומס גברה יש פה חמישה אנשים טהורים חמישה הטמאים הקורבן כשר ומהילא יוסף בו מקצומק ככל טומק די כרב וחמש גברי טמאין וארב וחמש גברי תורין ארבעה וחמישה טמאין ארבעה וחמישה תהורים לא הפס ללאמין לתואירים אז רואים שמקצת טומאה אינה ככל טומא גם באור לנמי או לאיפס לגבי אורלה גם מצינו את המשנה אותה משנה שאומרת שהשוחט לשם טמאים ותהורים כשר אומרת המשנה לשם הרלילים וטהורים גם כשר ארילים ונימולים גם כשר אז אם ככה מניען לנו שזה פשוט ההלכה הזאת של טמאין היא פשוטה יותר ואפשר ללמוד את ההרל מטמין שניהם נאמרו באותו משנה ולכאורה אם אתה רוצה לבאר את המקור של זה אז גם אתמין אתה צריך להביא מקור דתנן למולין ולרלין כושר מה ישנטומדפשיטלי ומה ישנולד מספקלי אז לא מסתבר שפתאום בא בריסה וברור להדין של מקצמין שזה כשר ולא ברור לה מקצסרלים שזה מה הדין שזה אם כשר או פסול אלא בטומס בוסו אלא מדובר לעניין טומס בוסו ועל זה היה פשוט שזה כשר שמקצ תומס בוסו יהיה כשר ומה לאסור במקצומ ככל טומאה איפה מצינו שבמקצומס בוסור זה כשר דילו תמ אחד מאבורים דית מסרפין לה מה קורה אם נתמע רק איבר אחד של הבהמה כל הבהמה איננה פסולה לא שורפים את הכל שורפים רק את האיבר הזה וידוךחכלינ אין שום בעיה לאכול את המשך את שער הבהמה במה היו קים בטומס בוסו אז במה אנחנו מעמידים בעצם את דברי הבריסה שרצינו ללמוד את הרי ממקצס טומאה הכוונה למקצת טומס בוסו הם מסיפה אם ככה בוא נבאר את המשך הבריסה שם הבריסה ממשיכה לומר למי נדמה מקצס הרלים האם לטומא או לחוץ לזמנוי ששם בחוץ לזמנוי מצינו שגם מקצס חוץ זמנוי אפילו כזיית בשר אחד שהוא חשב עליו חוץ לזמנוי זה פסול אומרת הגמרא, אומרת הברייסה, נראה למי הוא דומה. מצד אחד זה דומה לטומה, מצד אחד זה דומה לחוץ זמנוי. דנים דבר שאינו נוהג בכל הזבוכים מדבר שאינו נוהג בכל הזבוכים. וכפי שביארנו בעמוד הקודם, כוונת הברייסה לומר שעדיף ללמוד מי טומאה כיוון שטומ ואור לאיזה דין מיוחד בפסוכים שהם לא יכולים לשלח את הקורבן שלהם כמו בכל הקורבנות. ושמה אמרנו שאכילה ביילים לא מעכבת והם יכולים לשלוח את זה על ידי שליח שיכנס לאזורה ויקריב את זה אבל בפסח שעיקר היהוד שלו זה אכילה אכילה ביילים היא מעכבת ואם כן הם לא יכולים לשלוח את זה אז זה דין מיוחד בפסוכים אז מסתבר לומר בוא נלמד את הרעילים מטומה ששניהם זה דיני מיוחד בפסוחים ולא בכל הקובונס אבל להוכיח זמן שנג בכל הזבוכים ועדיף ללמוד את זה מזה ולא מחוץ לזמנוי שזה מחשבה שנוהגת בכל הזבוכים היא פחות דומה למחשבילין ומה היא טומה איזה טומאה אנחנו אומרים שזה לא נוהג בכל הסבוכים הנה בטומס בוסו אם כפי שביארנו שזה חוזר על טומס בוסו ולא על טומס גבר לא אדם טמא ששלח שהוא לא יכול לשלח את קורבונו סוב אלא על בשר שנטמע המינו נוהג בכל הזבוכי הרי לכאורה זה דין שנוהג בכל קורבן שאם נטמע בשר אסור באכילה וצריך לשרוף אותו ואם נטמע רק מקצס אז רק מה שנשרף שורפים אותו אותו רק מה שנטמע אלא פשיטה בטומס גבר אלא צריך לומר שכוונת הבריסה לטומס גברה כאן כשאנחנו ממשיכים בלימוד בברייסה אנחנו עוברים לטומס גברה ועל זה אנחנו אומרים ומה יהיה ננהג בכל הזבוכים לילו בכל הזבוכים אורל ותומ משלכים קבוניסן ואילו בפסח אורל ותומן משלכים פסחן כפי שבינו הם הם מנויים מלשלוח כיוון שעיקר פסח זה להכילה והם לא יכולים לאכול ממילא הם לא יכולים לשלוח קורבן פסח אז אם ככה קצת קשה זו כוונת הבריסה רש בטומס בוסר ושכל בטומס גברה תחילה כשהבריסה התחילה ביארנו לגבי טומס בוסרו ואחרי זה כשהיא מתחילה לדון למי זה דומה אנחנו עוברים לטומס גברה אומר לאין שם טומקו פוריך כן אין אוכנמי הבריסה באה ללמוד פסולת של הרלים מפסול של טומא היא לא מתייחסת למקרה מסוים של טומא אלא לשם טומא ממילא עדיין אפשר לדמות עדיין יש מקום שהבריסה אומרת שלדמות את זה לטומאה למרות שכשאנחנו רוצים ללמוד את זה זה ללמוד את זה מטומס בוסו אבל להסביר למה זה דומה יותר לטומא אפשר מהשם טומא כיוון שבשם של טומא מצינו גם טומס גבר ששם זה נוהג רק בפסח לכן זה סיבה לומר שהריילים ילמדו מטומה זה תירוץ אחד ואיבוי ישמה תירוץ שני לא צריך להגיע לדחוק כך אלא ספטומס בוסו גם הסיפ שאמרנו שאין נוהג בכל הזבוכים זה נאמר לגבי טומס בוסו ומה אינו נוהג בכל הזבוכים לכאורה בכל זבח אמרנו אם נשרף צריך לשרוף אם נטמע צריך לשרוף דילו בכל הזבוכים בין שנתמו חלב ובוסר קיום בין שנתמו בוסר וחלב קיום זורקס הדם כל עוד שיש את ה בשר שהוא קיים או את החלב שהוא קיים זורקים את הדם זה לא מעכב ואילו בפסח נטמ חלב ובוסר קיים זורק את הדם נתמע בוסר וחלב קיים אין אני לא זורק את הדם. אז ההלכה הזו של טומת בשר בחקורבן פסח, שאם נתמע לנו הבשר, אין מה לאכול הביילים, ממילא לא יזרוק את הדם, זה הלכה שלא נוהגת בכל הזבוכים. אז מצינו הלכה מיוחדת בטומאה, בטומ של בוסור, בפסוחים בלבד ולא בכל הזבוכים. לכן הבריסה מצדת אולי ללמוד את זה מטומא כמו שהריילים זה דין מיוחד ב שלא נוהג בכל הסבוכים. ככה גם טומס בוסור יש בהלכה שהיאנה נוהגת בכל הסבוכים. אז אם ככה ממשיכה הגמורה להקשות במה היו קימטה בתומס בוסור אז אתה מעמיד גם את השלב השני לפי התירוץ הזה גם בתומס בוסור אמסיפה נתקדם עלמשך הבריסה שראינו בעמוד הקודם דנין דובר שלא ותה מכלולי מדבר שלא ותכלולי ואל תוכיח טומ שראו אותו מכלולו הבריסה משיכה אולי נאמר שלומדים את זה אדרבה מחוץ לזמנוי כיוון שחוץ לזמנוי זה והריילים זה שניהם דברים שלא הוטרו מקלולם לא מצינו מצינו מעולם שהתירו אותם מהכלל שהם פסולים ואילו טומא כן מצינו שהתירו אותם מהכלל שלהם במקרים מסוימים במאי איפה מצינו בטומ שהתירו אותם מקלול אילמ בטומס בוסורטרו איפה מצינו שנטמע הבשר יהיה מותר לאכול אותה אלא פשיט בטומס גברי אלא צריך לומר שהכוונה לטומס גברי שהאדם טמא ואחירות מכלולו בציבור אם הציבור טמאים מקריבים קורבן גם כשהכוינים טמאים אז רי בטומס בוסור ספר בטומס גברה אז עדיין אז השלב הזה לכאורה צריך לומר בברייסה שהוא עובר לטומס גברה אונה הגמור אין שם טומפוריך אנוכנמה כפי שרצינו לומר כבר בשלב הקודם שם טומאה אנחנו שואלים דמים רק משם טומאה ואי בואיסמה תירוץ נוסף גם את זה אפשר להאמין בטומס בוסור ולא בטומס גבר כולו בטומס בוסור ואכותרו בטומס פסח דתנן פסח הבו בטומך על בטומ שלא יבוא בתחילוס ס אלו להכילה ממילא מצינו קב קורבן פסח שבא בטומא אם רוב ישראל טמאים מביאים אותם בטומא רק שמביאים אותם בטומ אלא גם יאכלו אותם בטומא כיוון שבשונה משער הקורבונס קורבן פסח עיקר הי זה להכילה ואכלוה בלילה הזה וממילא אנחנו מתירים גם להכילה כשהתורה התירה להקריב את זה בטומאה בהכרח שהיא גם התירה לאכול את זה בטומאה ואז אם כן רואים שאכילת בשר טמא הותרע במקרה מסוים לכן הבריסה אומרת שלכאורה יש מקום לומר ולדמות אריילים וחוץ לזמנוי לדמות אותם אחד לשני שלא אותו מכלולום לעומת טומאה שכן מצינו במקרה מסוים שהותר מכלולי גם באכילס בוסרו אז ראינו כאן את הקושיה של רבשי על הלימוד מהבריסה שלכאורה בכלל לא צריך לומר וכל אורל לא צריך להגיע לוכל אורל אלא אנחנו לומדים את זה מיזויס כי אדרבה בכל אורל משמע כל דהו אפילו מקסרים ויהיה פסול לכן אנחנו אומרים זוי שדווקא עם כולם הרילים ואם כן המקור של רבי ורב חיזדו אומר רבשי הם נחלקים לעניין אויל האם כשצריך בשינוי ביילים שהוא שוחט לשם מישהו אחר שהוא לא מנוי צריך שהוא יהיה דווקא דום ידידי שהוא בר כפורת דהיינו שאדם שחט בשינו ביילין קורבן פסח קורבן חטו שלומים לשם אדם שהוא בר הקורבן הזה הוא יכול להביא את הקורבן הזה זה לא לשם גוי וכדומה. מה קורה כשהוא שוחט לשם הרעל? רב חיזדה אומר רבי סובר שהוא לא בר כפורה הוא לא בתורס קורבן פסח כיוון שהוא לא מחויב הוא לא יכול להביא קורבן פסח אז אי אפשר לפסול אותו בשינוי ביילים זה לא יפסול שהוא זורק את הדם לשם הארל כיוון שהוא לא דוידה אז אין פה פסול ששינו בעלים היוחי זה סובר שיש פה כן כיוון שהוא כן נכשל לבר כפורה הועיל והוא יכול למול את עצמו אז מס על סמך אוהיל אנחנו מחשיבים אותו כן כבר כפור כאדם שמוכיע בקובן פסח הגמרא שעלה סתירה בדברי רב חיזדה לגבי אויל מופי מיום טבח שם מצינו שרב חיזדה חולק ואומר שלוקה ולא אומרים הילם יבוא אורחים נמצא שהוא לא חילל יום טב אלא כן לוקה אומרת הגמורה כיוון שרב חיז סובר שאומרים אויל רק לכולה רק לחומרה ולא לכולה אמרנו לגבי עצם הבריסה איזה טומא מדובר כאן ומסקנת הגמרא שהכל מדובר כאן בטומס בוסור גם הרי שיהיה אפשר להעמיד בטומס גברה כיוון ש במקרה שיש מקצת טמאים מקצת טהורים לא מסתבר שהבריסה רוצה ללמוד את מקצת הרלילים מקצת נימולים ממקצת תמיים מקצת טהורים כיוון ששניהם נאמרו באותה משנה ומניען לנו שזה פשוט יותר מזה שאפשר לבוא וללמוד את זה מזה אלא מדובר בטומסבוסו שזה מצינו מצד אחד שלא עשה בה מקצת טומ טומא אם נשרף רק אם נטמע רק איבר אחד סופרים רק טובו ולא את כל הקורבן וגם השלב הבא שהבריסה מביאה ש שטומאה אינה נוהגת שטומאה נוהגת אינה נוהגת בכל הזבוכים אז אמרנו למה אינה נוהגת בכל הזבוכים מדובר גם בתומסב בוסור ואין אונמ הכוונה ל ל שלא נוהג בכל הזבוכים כיוון שיש הלכה מיוחדת בפסח שאם הבשר נטמע אז לא זורקים את הדם. מה שאין כשאר הקורבנות אם החלב קיים או שהבשר קיים כבר זורקים את הדם וזה לא מעכב. וגם ההמשך של הבריסה שאמרנו לגביטרו מכלולו שטומה לא דומה לאורלה כיוון שאוטרו מכלולו גם אפשר להעמיד את זה בטומס בוסור כיוון שמצינו בקורבן פסח שבא בטומאה שהוא גם נאכל בטומאה. אז ממילא אפשר להמיד את כל הבריסה גם בטומס בוסור ובאמת בכל שלב ושלב הגמורה בתירוץ הראשון רוצה לומר אולי עוברים לטומס גברה ובאים רק להביא משם טומאה אבל באייב סמי את זה כן שהכל מדובר בדרך אחת בטומס בוסור וכפי שביארנו
לצפיה בתכנים נוספים: