העמוד היומי מסכת פסחים דף נו עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף נו עמוד ב

[מוזיקה] זוכרים אנחנו נבוא עמוד ב נתחיל בעמודה לשורה שלישית מלמטה ראינו שרבי יהודה אומר בשישה דברים שאנשי ריכו עשו לא כפי שרבי מאיר אמר שעל שלושה היה ברצון חכומים ושלושה שלא ברצון חכומים אלא הכל היה שלא ברצון חכומים רק על שלושה הם מיחו בידם ושלושה לא מכו בידם שואלת הגמרא על אחד הדברים וסובה רבי יהודה קצירה שלא בצון חכום ממי רבי יהודה הביא שהיו קוצרים מהחודש לפני שהקריבו את האוימר וזה היה שלא ברצון חומים אמנם זה זה הובה מתוך הדברים שלא מיכו בידם אבל עדיין כפי שאמרנו רבי יהודה סובר שהכל נעשה שלא ברצון חומים שואלת הגמרא ועותנן אנריחו קוצרין לפני האומר ביצון חומים וגודשין לפני האומר שלא ביצון חומים הקצירה ירה עצמה היא ברצון חומים אבל הקדישה שמתעסקים עם זה וכבר עושים עם זה ערמות מתקדמים עם המהלך של התבואה זה שלא בצון חומים ולא המיחו ביודום חכומים ומה ההבדל ביניהם אומר רש"י איסור הדאורייסה אין בזה למה כיוון שהם היו עושים את זה מסעדות שלא מביאים משם את האוימר כל האיסור לקצור לפני האויר זה דווקא משדות כאלו שראויות להביא מם את האוימר וזה דווקא שדות משובחות אבל משדות אחרות אין איסור ולכן אין איסור לא דאוריסה וגם לא איסור דרבונון שמה הוא יבוא לאכול מזה כיוון שלא גזרו בזה שמה הוא יבוא לאכול כשהוא מתעסק בחודש אבל גודש'ין זה היה שלא יבוצ חכומים ולמה כיוון דלו בסידהו גוזר רבונו שימתינו משום שמתוך שהוא מתעסק באוסי למחמינה כשהוא ממשיך לא רק את הקצירה אלא את המשך התהליך זה כבר כן יש חשש שמהבו לאכול ממילא אומרת הגמרא מן שמס לדאומר מיכו ולא ימיחו מי זה שאומר שההבדל הוא האם מיכו ולא מיכו רבי יהודה שהוא זה שחילק ביניהם בין שלושת הדברים הראשונים לשלושת האחרונים האם מיכו או לא מיכו וכטוניקו יצין ברצון חומים וכתוב שהקצירה הייתה ברצון חומים זאת אומרת שכן היה קצירה ברצון חומים ולא כפי שראינו כאן שהקצירה הייתה שלא ברצון רחובים ורק לא מכו בה לא מכו בהן אומרת הגמרא ולתעמיך אני הרבה אהבו אלא שמים מכאן קצירה. ברשימה של הדברים שלא מכו בהם חכומים לכאורה יש גם קוצרין וגם גודשין ואם כן יש לנו פה ארבעה דברים וצריך להיות רק שלושה כפי שרבי הקדים שלושה היו שלא מכו בהם חכומים אלא צריך למחוק את קצירה וזה לא מובא כאן בכלל בתוך הרשימה של השישה דברים שנעשו שלא ברצון חומים כיוון שקצירה זה שונה מכל השישה כיוון שזה היה ברצון חומים ועל זה הסכימו ומתירים גם זיוז של אגד של חרו ושל שקמה ראינו שאחד הדברים היו שהתירו להשתמש בענפים שגללו מהקדש. למה? מסבירה הגמרא אומרו אבונו לא הקדישו אלא קורות הם הקדישו אבונו שהקדישו את העצים האלו הקדישו את זה לפני שגדלו הענפים שהם היו רק קורות ואנו נטיר גם זה ילד של הקדש של חרו ושל שקמה הענפים והגידולים שבאים אחר כך את זה הם לא הקדוש ולכן כן אפשר ובגידולין הבואין לאחר מכאן סכינן מה קורה עם מה שגודל אחרי שהקדישו האם זה חלק מההקדש או לא וסבול לו כמנדומה אין מילה בגידולין וממילא עד שיריכו שנהגו תר בזה סבור שאין מעילה במה שגודל מן ההקדש כיוון שההקדש חל רק על מה שהיה באותו העת ורבונו סברי נעידמילה איסור המיויקי כה נכון שאין בזה מעילה אבל עדיין זה אסור כיוון שזה גדל מאקדש ולכן א לכן זה היה שלא יברצון חכומים ופורצין פרצות אמרנו שהם פורצים פרצות בגדרות כדי שהעניים יוכלו לבוא בשבת ולקחת את מה שגדל שם אומרו לומר שם ולוקש מחלוקת בשל מכבדות המחלוקת בין אנשי ריחו לחחומים שלא הסכימו עם זה דווקא בפירות האלו שנמצאות במכבדות דהיינו ב עץ הדקל ישנם מקומות למעלה במקומות של הענפים שאליהם צריכים להגיע רק על ידי טיפוס הלילן והפירות האלה שנמצאות שמה כיוון שצריך לטפס על זה רבונו סב ויגזר שמה יעלה ויתלוש ואנשחוס לא יגזן שם יעלה ויתלוש דהיינו חכומים עשרו את זה כיוון שהם חששו שכשהוא יעלה לאילן ליטול את הפירות האלו נכון שהם תלושים אבל הוא יבוא לטלוש גם פירות מחוברים ואנריכו לא חששו לכך אבל בשבן נקיפין דברי הכל מותר הפירות האלה שנמצאים למטה שלא לא דורשות טיפוס כדי לתלוש אותם כדי לאכול אותם זה לכולל ממותר כיוון שאין חשש שמה הוא יעלה ויתלוש אמר לי רובומו קצסנינו עדיין אם הם נשרו בשבת גם עליהם נכון שהם נמצאים במקום שלא צריך טיפוס אבל למוקצא כיוון שבערב שבת בן המו של היו מחוברות לאילן וכעת הם נטלשו ונשרו אבל עדיין זה מוקצא כי כל דבר שלא היה ראוי לאכילה בערב שבת בן השמוסוס נאסר לכל השבת אז איך היה מותר איך אתה אומר שלכולל ממותר וכיתי מועיל דחזה לאבין כיוון שזה ראוי לעורבים שיכלו לאכול את הפירות האלו גם כשהם מחוברים מהאילן אז בין השמושויס זה היה מוכן להורבין אז זה כן נחשב משהו שדעתו של אדם נמצאת עליו אמנם דעתו בשביל להרובין אבל הוא לא מסיח דעתו מזה ולכן זה גם יתיר לו את הפירות האלו כשהם ינשרו שיהיה ראויים גם לאכילת אדם עד שתמוכן לאדם לא היה ומוכן לכלובים דתנן רבי יהודה אומר אם לא יויסו נבל מערב שבס אסורו לפי שאינו מן המוחכון בהמה שמתה ביום טב אז אומר רבי יהודה כיוון שזה לא היה הנבלה מערב שבת אם זה שבת אז אומר רבי יהודה אסור לתת אותה בשבת לכלבים כיוון שבערב שבת היא לא הייתה נבלה ממילא היא לא הייתה מיועדת לכלבים ולכן היא הייתה אסורה ומוקצה בבין השמושויס כיוון שהיא בהמה שחיה היא מיועדת לאכילת אדם ולא להכילת כלבים אז לכן היא הייתה מוקצת כי מאכילת אדם ודאי שהיא לא הייתה ראויה כי היא לא נשחתה לפני שבת ומאכילת כלבים היא לא מועילת לאכילת כלבים כעת היא התנבלה אתה לא יכול לתת אותה בשבת לאכילת כלבים כי מוקצה. אז אם דבר שהיה ראוי לאכילת כלבים, אם דבר שהיה מוכן לאדם, אתה אומר שזה לא מוכן לכלבים. וערב שבת שהיא הייתה חיה, אתה אומר זה עצמו, זה עצמו עושה אותה למוקצא, כי היא לא הייתה ראויה לאדם וגם לא לכלבים. ולכן גם עכשיו שהיא תהיה מוכנה לאדם, לכלבים, כשהיא התנבלה, היא אסורה, היא מוקצה לכל השבת. לפי שאינה מן המוחון. אז מוכן להורבים מה ומוכן לאדם. זאת אומרת אם הבהמה הזאת שהיא מוכנה לאדם אתה אומר אבל זה שהיא מוכנה לאדם לא מועילה שתהיה מוכנה לכלבים בשבת כשה התנבלה אז כל שכן שדבר שהוא מוכן לעורבים אתה לא יכול לומר כיוון שהיא מוכנה לעורבים אז הוא לא מקצא דעתו מזה להשתמש ואם אלא נתיר לו אפילו להשתמש מזה כ שזה נשר לאכילת אדם אומר לי אין מוכן לאדם לא היה ומוכן לקלובים דכל מיד דחזי לנישמקצל מידתיתי אומר לו אומר לו רב שמעון בן לוקיש, התשובה לכך שאין חנמי. זה ההבדל. כשאנחנו מדברים על נבלה אז כיוון שזה ראוי לאדם בערב שבת אז זה לא היה ראוי לכלבים. כיוון שאדם לא יקח דבר שראוי למאכל אדם ויתן אותו לכלבים. ולכן זה לא נחשב למוכן לכלבים. ולכן זה מוקצה לאכילת כלבים. וגם אם באמצע השבת זה נהיה ראוי לאכילת כלבים כי התנבלה עדיין זה יהיה מוקצא לכל השבת אבל מוכן לאורבים מוכן לאדם כדחז לי שדיובי אבל כשאדם יש לו פירות שמחוברות לאילן והוא יודע שהם ראויות לעורבים ודאי שהוא גם עדיין חושב גם על אפשרות לאכילת אדם שברגע שהם יהיו ראויות למאכל אדם הוא יוכל להביא להם את זה אז עצם זה שזה ראוי למאכל עורבים זה כבר גורם שזה לא מוקצא הוא לא מקצא דעתו מזה עדיין יש לו איזה איזשהו שימוש בשבת מהפירות האלו וממילא גם מוכנס פה גם שהוא בתוך תוכו יודע שאם זה יהיה מוכן לאדם ודאי שזה עדיף ודאי שהוא יתן את זה למאכל אדם ולכן ברגע שזה נושר זה כן ראוי לעניים שיוכלו לאכול את זה כיסר רבינו אמר שם בן לוקישרבין הגיע הוא חולק על הולה במה שהמיד את המחלוקת והוא מביא בשם רב שמעון בן לוקיש מחלוקת בשל בן קיפין דווקא המחלוקת היא באילו הפירות שנמצאות למטה באילן שלא צריך צריך לטפס על האילן דרבון ומוכן להורבים לא ומוכן לאדם ואנריך מוכן להורבים אב ומוכן לאדם באיזה גוף הם נחלקו האם זה שזה מוכן לעורבים זה מכשיר את זה גם שזה לא יהיה מוקצה כלפי בני אדם ברגע שזה נושר והעניים יוכלו לקחת את זה כך סברו אנשי ריכו אבל החכמים חלקו אבל בשל מחביבה דויס דברי כולסו גזרי שם יעלה ויתלויש מה שנמצא באילן למעלה זה לכולם יש חשש שמה יעלה ויתלוש ולכן יהיה אסור את זה גם לפי הן שירחו על זה הם לא דיברו דבר נוסף היה באנשירו ונו מפה עולה ירוק והם יחו בהם כיוון שהם גרמו לעניים לאכול דבר שהוא טבל שואלת הגמרא ולסו לאן שריכו עוד את נען האם הם לא סוברים את הכללים שנאמר במסכת פה כתוב במשנה שמה כלל אמור בפהו על מה חייבים לתת פה כל שהוא אויכל ונשמור וגידול המנהורץ לכיתוס כיחס ומכניס אל קיום חיו בפיו מפרד את המשנה כל שהוא אוכל פרט לספי סטיס וקויצו דהיינו פירות כאלו שהם מיועדים רק לצביע של בגדים הדברים האלו לא חייבים בפהו ונשמעו פרט לאפקר אם זה פירות של אפקר הם לא חייבות בפהו וגדלו מן האורץ דלכמין וכיפטריויס שהם לא גדלים מן הארץ אלא הם גדלים על גבי כל מיני חפצים על אבנים ודברים שלא מחוברים לקרקע ולקיטוסנקחס רק לתאנים שהתאנים אין להם עונה אחת שהכל הפירות שלהם ראויים אלא כל פעם יש כמה פירות אחרות שנהיים ראויים לאח אכילה הוא מכניס עלי קיום רק ליריורק שאי אפשר לשמור אותם הם מרכיבים מיד אחרי כמה ימים ולכן לכאורה מבואר במשנה שיורק פטור מפיו אז איך איך אנשיריכו נהגו לתת פה מן היווק הרי ודאי שאין אם אין בזה דין של פה זה חייב במעשרות כדין כל פירות רגילות אמר ודאומרב אוכה בראש לפותסינן מדובר בראשי לפתות עליי אלפת שמכניסים אותם לקיום על ידי אם אפשר אם זה מחובר עדיין לאמהות שלהם להם כביכול השורשים אז כן אפשר לשמור אותם הוא מכניס אלקיום על ידי דבור אחר כו מפלגים מהר סו מכניס לקיים על ידי דבור אחר שמי קיום נכון שכשהם עצמם ראשי הלפתות יהיו מנותקות מהשורשים אז אי אפשר לשמור אותם כדין יורוק וממילא אין שם פה אבל כיוון שאפשר לשמור אותם ברגע שהם מחוברים לשורשים מחזיקים מעמד בשמירה אז ממילא סברו אנשי זה חייב בפהו ומר סבר לא ישמי קיום אבל חכמים סברו שזה לא נחשב לקיום כל שזה בצורה הזאת וזה נחשב כירק שאינו חייב בפהו. אז אם כן ראינו כאן קושיה על רבי יהודה שקוצרין לכאורה זה כן היה ברצון חומי לקצור מן החודש לפני האוימר ובאמת מחקנו את זה מהרשימה של הדברים שהם עשו שלא יה ברצון חכמים לגבי גם זיות של הקדש המחלוקת ביניהם ביארנו האם יש מעילה בגדולי הקדש או לא כיוון שהם אומרים דווקא מה שהם הגדילו זה היה הגזע אבל לא הענפים שגדלו מהם לגבי פריצות בפרצות שפרצו בגדר כדי שאני אם יוכלו לקחת את זה אז נחלקו אולה ורבין בדעת רב שמ בן לוקיש או שהמחלוקת ביניהם בפירות שנמצאות למעלה באילן והמחלוקת האם חושבים שמה הוא יעלה ויתלוש כשהוא יעלה לקחת אותם הוא יתלוש פירות מחוברים אבל אם נמצאים למטה לכול מה הם כשרות ואין בעיה של מוקצא העניים יכולים לקחת את זה כיוון שלמרות שזה היה מחובר בערב שעבן שמוס אבל כיוון שזה היה ראוי לעורבין זה גם ראוי למאכל אדם ואמרנו זה לא דומה לנבלו כיוון שבנבלו בערב שבת זה היה מויד לאדם אז אדם לא חושב על מאכל כלבים אבל על דבר שהוא ראוי להורבין ודאי שהוא יחשוב שאם זה יהיה כן ראוי לאדם הוא ישתמש עם זה לאדם לכן הוא לא מקצה את דעתו מאכילת אדם בזה ורבין ביר עלי בדרב שם בן לו כישנחלקו דווקא בפירות שנמצאות למטה האם אומרים כיוון שמוכן לעורבים זה מוכן לאדם אבל אם זה נמצא למעלה לכוללמה חוששים שם יעלה ויתלוש וזה אסור לגבי לתת פה לירורק למה זה לא נחשב מה סבוע שיריכו למה זה לא נחשב בכלל המשנה שכותבת שצריך אחד התנאים בשביל להתחיב בפה או שיהיה מכניסון לקיום שאפשר לשמור את זה וזה לא מרכיב פרט לירי כיוון שמדובר בראשי לפתות שאפשר לשמור אותם אגב השורש שלהם ואז הם נשמרים השאלה אם דבר כזה שאפשר לשמור אותו אגב דבור אחר זה גם אפשר מכניס לקיום או [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: