העמוד היומי מסכת פסחים דף טז עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף טז עמוד ב

[מוזיקה] דף טז עמוד ב האם אנחנו מחכים למשיח? התשובה היא ברור שכן. כל אחד מאיתנו, כל יהודי משתוקק, מצפה ומייחל שמשיח יבוא, שהגלות תסתיים, שהצרות יעלמו, יהיה חיוכים על הפנים של כולם. ובעיקר והיה השם למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד. נהדר. אבל האם אנחנו מוכנים לביאת משיח? כאן התשובה כבר הרבה הרבה יותר מורכבת. האם אנחנו מוכנים לכך שמשיח יגיע ובאמת כל הדברים שיש לנו בעולם הזה יסתיימו? כמו שאומר הרמב"ם ובאותו הזמן לא יהיה לא קנאה לא שינה, לא תכאות, לא מלחמה, כלום. רק יהיה עסק לכל העולם לדעת את השם. האם לכך אנחנו גם מוכנים? כאן זה כבר הרבה יותר מורכב. והיום אנחנו נראה בסיעתא דשמיא שחגאי הנביא מגיע לאחר 70 שנות גלות בבל. כששב השמש ציון חוזרים לירושלים בונים את בית המקדש איזה שמחה מגיע חגי הנביא ובוחן את הכהנים רגע אתם הולכים לעבוד בבית המקדש האם אתם יודעים את דיני טומאה וטהרה איך אתם הולכים לעבוד בבית המקדש והתשובות לפי חלק מהמוראים בכל אופן התשובות היו מביחות המבחן לא הסתיים בתוצאה טובה וכך אם תארו לעצמכם משיח יגיע האם אנחנו באמת מוכנים או שהתשובות יהיו מביחות זה כבר תופס כל אחד מאיתנו אותי זה תופס א החפץ חפץ חיים לדוגמה הקים בגלל זה כולל ללימוד הלכות קודשים כדי שיהיו מוכנים אבל כל אחד לב יודע מרת נפשו כל הדברים שנמצאים בחצר האחורית של הלב שלנו האם אנחנו מוכנים שהמשיח יגיע וזה המרכולת שיהיה לנו להציג בפניו מה עשינו בשביל שהמשיח יגיע איך אנחנו מתכוננים לכך איך אנחנו באמת מתכוננים ליום הזה שהשם ימלוך עלינו את המסר הזה לקחתי מהעמוד שלנו להיות מוכנים לא להיבהל שיהיה לנו תשובות שנדע מה עושים כשמשיח מגיע שכשהוא כל עסק כל העולם יהיה לדעת את השם שנידע מה זה אומר לדעת את השם אומרת הגמרא הקדושה ואנחנו מתחילים בדף טז עמוד א בשורה הראשונה מה תקיף לה אבל כדי להבין על מה מתקיף בשאלה אנחנו חייבים להבין על מה דיברנו אתמול אז בעצם אם לא ניכנס לכל העניין בפשטות ראינו אתמול שיש מושג לגבי להכשיר לקבלת טומאה כמו שאנחנו יודעים שיש מושג שכל דבר כשהוא יורד כל דבר בשביל לקבל טומא חייב לגעת בו מים חייב לעבור עליו מים ורק אז הוא נהיה מוכשר אפשר לקבל טומ אז אתמול בעצם פתחנו בשאלה האם דברים תלושים מכשירים לקבל טומ זאת אומרת אמרנו שיש הבדל בין תלושין למחוברין ואתמול אמרנו שבתלושין בכלל לא מקבל טומ כמו שראינו שמשקין בית מטבחיה לא מכשירים כלל אתמול אמרנו שכשאומרים משקין בן בית מטבחיה לא מתכוונים על הכל אלא מתכוונים על דם קודשים שהוא יש לו פסוק נפרד פסוק מיוחד ספציפי לומר שהוא לא מכשיר לקבלת טומא זאת אומרת שהוא הוא כשהוא נוגע בכל דבר הוא לא כמו שבעה משקין שמכשרין לקבלת טומאה הוא לו החרגה משהו מיוחד למה אמרנו כי הוא לא דם שנשפח כמים זאת אומרת רק דם שנשפח על הארץ כמיים שאין לו כל שימוש הוא זה שמכשיר לקבלת טומא אבל דם קודשים שצריך לקנוס אותו בכלי הוא חשוב אני צריך לזרוק אותו על גבי המזבח הוא לא מכשיר לקבלת טומאה שואלת הגמרא מה תקיף לרב שמואל ברמי הרי גם בדם קודשים לא כל אדם הוא כנוס בכלי ונזרק על גבי בי המזבח יש דם שהוא לא כשר. בעצם כששוחטים בהמה יש את דם הנפש שזה בעצם דם שהנפש יוצאת בו ויש את דם התמצית. דם התמצית זה מתמצא מהבהמה אבל עדיין לא זו מה שהנפש יוצאת. זה גם הדם הראשוני מיד על תחילת השחיטה שוט מעט דם הוא נקרא דם התמצית. וגם בסוף לאחר שיש אם ראיתם פעם שחיטת בהמה בהתחלה זה שוט לאחר מכן זה מקלח בזרם ובסוף זה שוב שוט. הקילוח נקרא דם הנפש ואותו כונסים בכלי בשביל לזרוק על גבי המזבח אבל שאדם שוט בהתחלה ובסוף זה נקרא דם התמצית והוא לא כשר להיזרק על גבי המזבח ואם כן מתקף לה רב שמואל בר עמי אני אנחנו מתחילים את הגמרא הרי דם התמצית דנשפח כמיים ואינו מכשיר אם כך מה אתה מתחיל לומר לי שדם קודשים לא בדם קודשים עדיין יש דם כזה שהוא לא קנוס ובכל אופן הוא לא מכשיר הוא לא מכשיר לקבלת טומאה אז אז אתה רואה שזה לא העניין של נשפח כמים או לא אונה הגמרא אמר לרב זירא לדם התמצית אפילו בחולין נמי לא מכשיר דם התמצית זה באמת משהו מיוחד הוא לא נחשב כשבעה משקין הוא לא נחשב כמשקה לגבי להכשיר לקבלת אומה ולכן גם בחולין לא אז הוא בכלל לא שחקן כאן הוא לא משחק על המפה ולכן בעיקרון דם שמכשיר לקבלת אומה דם רגיל לא דם התמצית דם הנפש בקודשים לא כיוון שיש פסוק מיוחד ואומרת הגמ מה קיבלה מיני רב שמואל ברמי הוא באמת קיבל את התשובה הזו כיוון שיש מקור לכך בתורה דאמר רחמנא כשאני כותב על דם שמש אני לומד שדם הוא נקרא משקה דמה רחמנא רק חזק לבלתי יכול הדם כי הדם הוא הנפש דווקא דם שהנפש יוצאה בו הוא קראוי דם דם שאין הנפש יוצאה בו כמו שאמרנו זה לא דם שבגללו כביכול הבהמה מתה זה דם כזה שהוא פחות חיוני דם שאין הנפש יוצא בו אינו קראוי דם ובאמת רשי מביא שדם שקראוי משקה כמו שכתוב דם חללים ישתה ולכן הוא מכשיר כמו שכתוב בכל משקה אשר ישתה זה דווקא דם כזה שבאמת דם שהנפש יוצא בו ולכן על זה הדיון שבנורמה בכל בהמה הוא מכשיר קבלת טומאה ולגבי קודשים לא כי אותו מקבלים בכלי הוא לא דם שנשפח כמיים לגבי דם התמצ שאותו באמת לא מקבלים בכלי אבל הוא גם בכל בהמה לא מכשיר כיוון שהוא כלל לא נקרא משקה כי הוא לא דם שהנפש יוצאת בו תשמ אומרת הגמרא אנחנו עדיין עסוקים בדבר הרב של יוסא בן יועזר שהוא מגיע ואומר חכמים לא גזרו על משקי בית מטבחיה על המשקים שיש בבית מטבחיים בבית המקדש רב הסביר שלא גזרו עליהם טומל שמואל הסביר שלא גזרו עליהם טומא לטמי אחרים אבל על עצמם יש טומא מביאה הגמרא ראיה לאחד מהצדדים כבר נראה למי תשמע אדם שנתמע וזרקו בשוגג הורצע במזיד לא הורצה דבר ראשון עוד לפני שאנחנו מסבירים את הברייתא שמתם לב למילים דם שנטמע זאת אומרת שיש מושג של דם שנתמע כבר קשה על רב שאומר שמשקי משקי בית המטבחיים כשרים לחלוטין עכשיו מה כתוב כאן בעצם יש מושג ברגע שיש לי דם שנטמע וזרקתי אותו רש"י מדגיש הציץ מרצה תמיד הציץ שהכהן לובש על מצחו הוא מרצה תמיד והקורבן עלה לבעלים זה ברור רק מה השאלה אם אוכלים את הבשר או לא הבעלים לא יביאו עוד פעם קורבן כי בעצם על פי דין הקורבן בסדר גמור ולכן לא יגידו לו תביא עוד פעם כי זה חולין באזהרה לא צריך להביא פעם נוספת ולכן השאלה אם הוא נאכל או לא רש"י אומר זה קנס ולכן זה תלוי בשוגג או במזיד תכלס מה שכתוב פה בשוגג הורצע ואוכלים אותו במזיד לא הורצה ולא אוכלים אותו אבל בוא נסכם שוב פעם אתה רואה שדם נטמע אונה הגמרא מדרבנן ודלא כרבי יוסי בן יועזר איש צדה נכון הוא נטמע מדרבנן ולא כמו יוס בן יועזר שאומר שלא גזרו כלל כן גזרו זה מה שיענה לך רב ובעצם אומר זה בכלל לא קשור אני מדבר לפי יוסף בן יוז צדה שחכמים לא גזרו לכן אני אומר לך תשמע חכמים לא גזרו כלל לא שיטמא לא שיטמא אחרים ועדיין בעצם אתה אל תביא לי הוכחה מכאן שזה בעצם תנא שחולק על יוסף בן יועזר מביאה הגמרא בריתה נוספת השמאה על מה הציץ מרצא בעצם בגדי כהונה זה לא סתם בגדים כל אחד מהם יש איזה רציונל מאחוריו שהוא מכפר על דברים שונים ציץ מכפר על כזה דבר על הדם ועל הבשר ועל החלב שנטמע בין בשוגג, בין במזיד, בין באונס, בין ברצון בין ביחיד, בין בציבור. שימו לב, שוב פעם כתוב פה דם שנתמ והוא מרצה. כאן כתוב גם דברים נוספים מעניינים שרשי עומד עליהם. איך בכלל מה בכלל מעניין אותי הבשר שנטמע וכל אלה? אז רש"י אומר שיש מנדאמר שאומר שאם כל הבשר נטמע בעצם הוא יצא לדוגמה הוא יצא מחוץ לבית המקדש אז אי אפשר לזרוק את הדם כי אין בעצם את החומרים של הקורבן פה באזור ולכן צריך ריצוי כי אחרת זה לא מעניין אותי. בואו נדגיש משהו בעצם שהוא חשוב מאוד לסוגיה. הוא לא חשוב אלינו כאילו למהלך הסוגיה, אבל הבריתה הזו הוא חשוב ולכן הוא חשוב גם לנו. בעצם רק בדם יש לי בעיה שהוא נטמע. ולמה? כי דם הוא מכשיר את הקורבן. דם הוא קריטי למהלך הקורבן. לא זרקת את הדם. אדם בעייתי. אני בבעיה גם לאכול את הקורבן. אני בעיה בבעיה על כפרת הקורבן. ולכן בדם יש לי בעיה. בבשר בחלב אין לי בעיה. זה לא דבר שמעכב. אבל למה פה כן כתוב דם, בשר וחלב? אז רש"י מדגיש כיוון שזה מדובר שיצא כל הבשר חוץ למחיצתו וזה כשיטת רבי יהושע זה תן היחיד שאומר ככה אבל כשיטת רבי יהושע שאומר שברגע שיצא הכל שיצא הכל חוץ למחיצתו זאת אומרת שאין כאן בשר ראוי אז הקורבן לא כשר אז הוא מדגיש לך פה ואומר תשמע דווקא אם הוא יצא חוץ למחיצתו אבל אם הוא נטמע הציץ מרצה עליו זאת אומרת לפי תנאים אחרים הבשר והחלב וכל אלה בכלל לא מעניינים אותי זה רק לפי רבי יהושע תכלס שוב פעם כתוב כתוב כאן במפורש שדם נטמע בין בשוגג, בין במזיד, בין באונס, בין ברצון. רש"י עומד על כך שמזיד ורצון זה אותו דבר. רק שוגג ואונס זה לא אותו דבר. ולכן ההיפוך שלהם הוא קצת שונה במלל, אבל זה עדיין אותו דבר. אז בכל פעם שנתמע, עדיין אני אומר לך במפורש, תשמע, הציץ מרצה עליו, אתה רואה שדם נטמע. אונה הגמרא, תשובה בדיוק אותו דבר מדרבנן ודלוקי יוסף אוקיי יוסי בן יועזר איש צרדה. מביאה הגמרא שאלה נוספת תשמע ונשא אהרון את עוון הקודשים אהרון יכפר על העוון שקרה לקודשים שנטמאו שואלת הגמרא בעצם מברר את הברייתא וכי איזה עוון הוא נושא אם בעצם על מה הוא מכפר אם עוון פיגול הרי כבר נאמר לא יהצה רש"י אומר שהפיגול שכתוב כאן זה לא הפיגול הנורמלי שאנחנו מכירים אלא מחשבת חוץ למקומו זאת אומרת כשהוא שוחט הוא חושב לאכול את זה לא במקום לא בקלים זאת אומרת לא באזהרה או לא בירושלים יש דינים איפה צריך לאכול כול את הקורבן והוא חושב אחרת ואם כך הוא אומר אם עוון פיגול הרי כבר נאמר לא ירצה אין על כך כפרה אם עוון נותר הרי כבר נאמר לא יחשב גם הנותר הנורמלי שעליו אנחנו מדברים בקלאסי נותר פירושו שהשארתי מהבשר פה רש"י אומר לא נותר זה מחשבת נותר ששחתו על מנת להותיר ולאכלו חוץ לזמנו זה משהו אחר בכל אופן גם בזה כתוב על הנותר הזה לא יחשב אומר רש"י לתלי תקנתא בעצם כתוב לא יחשב כתוב לו רצה אין לו תקנה אז על מה זה נאמר האנו נושא אלא עוון טומאה שהותרה מכללה בציבור אני הולך לדבר הכי בעצם רגוע כנראה טומא שהיא יש לה היתר בציבור ידוע שטומא הותרה בציבור יש רוצים ללמוד מרשי כאן שהוא סובר טומא דחויה בציבור זה מסכת זה מחלוקת במסכת יומה זה לא קשור אלינו אבל תכלס טומא הותרה בציבור בוא נתפוס את הדבר הכי קל שטומאה הותרה בציבור ברגע שכל הציבור טמא מותר להקריב קורבן בטומא ולכן אני אומר על על עוון טומאה שהיא יש לה איזה הטרה, יש לה בעצם איזה משהו שהיא קלה יותר, שאפשר ללכת גם בשלב שמישהו טמא, שהציבור טמא ולהקריב. אז אני אומר על זה מחפר הציץ. מה אליו מבינה הגמרא? מדובר טומאת דם. ולמה טומאת דם? כי אני מחפש פה משהו שמתיר באכילה. אדם הוא זה שמתיר באכילה את הקורבן. הוא זה שכמו שאמרנו מקודם הוא קריטי לתהליך העקרבה. ולכן ככל הנראה אני הולך על עניין של טומא אבל אני מחפש משהו קריטי משהו חשוב משהו מהותי בתהליך של הטומאה וזה טומאת דם ואם כך אתה רואה שוב שדם באמת מקבל טומא משקי בית מטבחיים מקבלים טומא אונה הגמרא אמר רב פפה לא טומת קמצים מדובר כאן על טומאת קומץ יש מושג בבית המקדש מביאים קורבן מנחה קורבן מנחה זה בעצם סולט יחד עם שמן יחד עם לבונה וכאלה לוקחים קומץ אחד קומץ זה שלוש אצבעות ממש מדויקות. כתוב שזה אחד מהעבודות הקשות שבמקדש לקחת את זה במדויק. את זה מקריבים על גבי המזבח. והשאר מותר באכילה לכהנים. בעצם שימו לב בהשוואה באנוללוגיה כן לא בדיוק אותו דבר אבל דם בקורבן זה כמו קומץ במנחה. כמו שאדם הוא מהותי וקריטי לתהליך כיוון שהוא מתיר את אכילת הקורבן. אותו דבר הקומץ הזה הוא קריטי ומהותי כיוון שהוא מתיר את אכילת המנחה. ולכן אומרת הגמרא, לא מדובר כאן באמת על משקי בית מטבחיה שזה דם כי הוא לא מקבל טומא מדובר על משהו שהשוואתית הוא דומה לו שגם הוא מתיר באכילה שזה הקומץ שמתיר את המנחה ועל הטומ הזו על זה באמת אהרון מרצה ולא על טומת דם שהוא בכלל לא יכול לקבל טומא אומרת הגמרא הקדושה תשמע פה אנחנו מגיעים למבחן שדיברנו עליו בהקדמה שחגאי הנביא עורך מבחן לכהנים ואומר להם בואו בוא בואו ואשאל אותכם שאלה תשמע ואז מביא גמעת הפסוק אנחנו נסביר מיד את השאלה הניסא איש בשר קודש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם ואל הנזיד ואל היין ואל שמן ואל כל מאכל היקדש ונו הכהנים ויאמרו לו ואמר רב אשתבש כענה בואו נסביר מה כתוב פה בעצם כמו שאמרנו שב השם את שבוות ציון מגיעים לירושלים וחגאי הנביא בודק את הכהנים האם אתם יכולים לעבוד בבית המקדש אז הוא שואל אותם כזה שאלה והשאלה ששואל אותם חגאי הנביא היא שאלה כזו הוא אומר להם יש לי בקנף בגדי בשר קודש שזה בעצם כמו שרשי אומר זה לא בשר קדוש אלא בשרץ בשר טמא כמו קדש שהיה בארץ בשר טמא בקנף בגדי הבשר הזה נוגע בלחם ואנחנו כבר יודעים את ההיררכיה שרצועה וטומה הוא נוגע בלחם הלחם נהיה ראשון הלחם הזה נוגע בנזיד הנזיד בעצם התבשיל הופך להיות שני התבשיל הזה נוגע ביין היין שלישי ואז היין הזה נוגע בשמן או בכל מאכל אחר בעצם הוא שואל אותם מה הדין רביעי לטומא האם יש או לא? אנחנו כבר יודעים שרביעי אין בתרומה ובטח לא בחולין אבל בקודש יש זה מה שהוא שאל אותם האם יש רביעי בקודש בטומ או לא? האם יש בעצם בקודש רביעי בדרגות הטומ לא ויענו הכהנים ויאמרו לא זה לא נהיה טמא בעצם היה להם טעות פטלית ואמר רב אשתה בשקענה הכהן עם טור המתיור רביעי בקודש וזה לא נכון בכל אופן עד כאן מחר בעזרת השם נעמיק בכל ענייני המבחן הזה שרח להם חגי אל הכהנים אבל תכלס אתה רואה שיין שמן זה משקי בית מטבח היה זה משקים שיש בבית המקדש והוא קורא להם טמאים אם כך אתה רואה שהם באמת נטמעים עונה הגמרא מי דהותמה אלא לרב האם הרי לפי מי הבאת את זה לפי רב רב משקבית מטבחי תני אבל משקבית בי מדבכה מטמה פשוט מאוד היה שני גרסאות יש משקה בית מטבחיה בת זה רק מה שיש בבית המטבחיים המים ששוטפים את הקורבנות הדם של הקורבנות עליהם רב דיבר הוא לא דיבר על משקה במדבחיה של המזבח מדבחיה לשון מזבח ששמה הוא אומר באמת הכל יכול להיות שהכל הכל טמא הוא לא גורס בכלל מדבחיה ויין ושם הם משקים של המזבח ועליהם הו כלל לא מדבר הם ברור שהם מטמים הם מקבלים טומא ועוד מטמים הלאה אם כך אין לנו באמת ראיה ניסינו להביא כאן כמה ראיות ובואו נסכם אותם דבר ראשון הדגשנו שכל ההבדל בדם בין קודשים לכל בהמה זה דווקא לגבי דם הנפש אבל דם התמצית בשניהם לא מטמא כיוון שהוא לא נקרא דם שהנפש יוצאת בו הוא לא קראוי משקה הוא לא מכשיר לקבלת טומא שאלנו פעמיים ראינו דם שנתמע וענינו שמה שמדובר בא שמה זה מדרבנן ובאמת דלא כיוסה בן יועזר לאחר מכן ראינו ונשא אהרון אי אפשר לומר את זה על פיגול אי אפשר לומר את זה על נותר ולכן אמרנו עוון טומאה שהותרה מכללה בציבור כנראה טומת דם ודרכינו טומאת קומץ ולאחר מכן הבאנו את המבחן של חגי ששם אנחנו רואים שהם פסלו שהכהנים טעו ואמרו שרביעי בקודש לא מקבל טומ ועל כך אמר רב אשת בשקענה ואם כך אתה רואה שיש שם גם יין ושמן ודחינו ואמרנו מה פתאום רב מדבר על משקה בעת המטבחיים ולא על ולא על משקאות של המזבח, של כל בית המקדש ועליהם באמת הוא אומר שהם מקבלים טומא. עוד דבר קטן שאני חושב בעצם סגרנו את השיעור, שיעור נפלא והכל טוב. רש"י רק מדגיש, הוא מנסה לומר פירוש אחר שפיגול ונותר זה הקלאסים והוא דוכה אותם מכל וכול. אני חושב אפילו שאין מה לומר את זה. הוא פשוט דוכה את זה מכל וחול. מטיבי לכת יהיינו וימצאו נחת. בהצלחה אדירה ולהתראות מחר. [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: