האם מותר להשליך פסולת של מאכלים לאשפה בשבת כאשר חתולים נמצאים בה?- שכ"ד ט' - י"ד

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

האם מותר להשליך פסולת של מאכלים לאשפה בשבת כאשר חתולים נמצאים בה?- שכ"ד ט' - י"ד

[מוזיקה] בסיעתא דשמיא סימן ש חובד סעיפטס כאן נלמד לגבי ההכלת בעלי חיים נראה באיזה אופנים אסור והאיסור משום טיר חייסר אומר המחבר אין אויבסין אסגמול דהיינו שמאכילו בי כל כך כזו כמות רבה עד שמרחיבים בני מאו כיבוס זרסר בשבת כמוכם ולא דורסדנו שדירס בגנו למוקוים שני להחזיר ותוחב זאת לפני מביסבלייה ומה שם בגימור שככל שהוא לא מרביץ את הפהמה על הקרקע היא עומדת הוא לא יכול לדחוב כל כך בעומק וזה מקום שיכול להחזיר אבל מלעיתין להכיל אותה במקום ש יכולה להחזיר כמו כן אין מאמירים סעגולים אבולמליטין איזו אמרה שסורה למוקם שאין יכול להרזר זה סירה על אותו למוקם שיכולו להרזר זה מותר הגו ודין תרנגוילים ואבוזים כדין הגולים שאסור לדחוף בגרונם את המאכל עד שלא יהיה יכולים להחזירו. אבל זאת שמפתמים אותם ורגלו בחול לאכול רק על ידי המרואה ולא אוכלים בניין אחר. מביא המשתבר מוגן אברום בשם תשובה שרמו שמותר לומר לגוי להמרותם משום צר בליחיים. אפילו שרגילות לאכול שני פעמים ביום יכיל רק פעם אחת. ומשמע שאם אין גוי מותר גם על ידי ישראל משומצר בלחיים אבל אם יש אפשרות לעשות על דקותן יעשה על דקותן. אמנם בסיפו לרבי מחמיר שלא למרות על ידי ישראל כדס מרשל וגם נסיב חיים מחמיר כותב משתברו שגם במירי ברן משמע כדעסוין מסמ שני הוא לא מזכיר דעסרים סעיף י מטר ליטן מהחול בפיהם של טרנדגוילים דהיינו למקום שיכולים להחזיר אז יש קמפל על הרמו שבסעיף הקודם הזכיר זאת כאן המחרבה כותב זאת ייתכן שהוא חשש שניתה שכוונת המחרבה כאן מו טלית בכל אופן לכן הוא הזכיר בסעיף הקוד קודם שהיתר הוא דווקא באותו אופן דווקא למקום שיכולים להחזיר וגם בזה דווקא אם הוא זעיר שלא לטלטל את התנגולת כי כל בעל חי הוא מוקצה החזון איש כותב שבאופן שיש שר בעליחיים והפסד יש להקל באיסו מוקצה כמוכם מובק מחודשוני שאם לא מכוון להזיז את ראשה לשלד ניתנה את האוכל בפי הז ראשה בדרך אגב זה טלטל מן הצד ומותר סעיף יא א הכלל הוא שמותר לטרוח בשבת מזונות של מי שמזונו מותו לימולכו אבל מי שמסתדרת בלדיך אסור להכיל אותה בשבת מובא כאן מהחזון איש שבעלי חיים שהם מזונותיהם עליו אבל מאכל זה שמניח לפניהם והם תאבים לו לא מצאו להם מקום אחר הסימח עלדה שרן שמותר להניח לפני דבר המאכל לא הפסיד מובא קנות מכף החיים בעלי חיים שאין מזונותיהם עליו אבל רגיל הוא לתת להם אוכל יום ולכן אינם רגילים לשוטה למקומות אחרים ואם לא יתן להם ישארו רעבים משומצר בלחיים מותר לתת להם אוכל גם בשבת עוד מובן כמא איש לבוא עם בוצ'ץ שמאכל שהייתה כוונתו להשליכו למקום אחר גם בלי הצורך להכיל בעלי חיים מותר להשליכו לפניהם כ אין כאן תורך מיוחד כל שכן אם הייתה כוונתו מתחילה לשליחו מקום זה בלי קשר לבלי חיים מותר לשלכו לפניהם אומר המחבר אינו נויסני מים בשבת ולמזוינס לפני דבוירים אפילו הם שלא אי מזונסם אולוב כי שכיח להם במדבר זה תרך שלא לצורך הם יוצאות מעצמם מוצאות אוכל אותו טעם אסור לתת אוכל לא לפני יוני שיבו יונייה ולא לפני חזיר אפילו שהוא מגדל אותו כי אסור לגדל אותו אז אם זה לא יסבול אבל באופן שמותר דהיינו אם נפלו לו בפרעון חובו גוי שילם לו את החוב בחזיר שמותר לו לעשותו עד שימצא למוכרו בשוביין אז בינתיים מזנו סבול לכו מותר בשבת לתת למזוינס כמו כן אם פלו לו באירושה או צי שזדמן לבית הציד שפסק השולחןור שמותר לשותם למוחרם בדמיהם אבל אומר המחבר נו מזנות בשבת פני אבוזין ותרגוילים ויונ ביסיויס וכן לפני כלב שמזנובכו אז פשטס כלב הכוונה כלב שגר אצלך בבית המשתבור כותב אפילו כלב שלא מגדו בביתו דהיינו פשס אפילו כלב של הפקר כך כתוב גם בשולחנו חוריו מותר כמצווה קצת לתת את לפניו מזוינס כי אין לו הרבה אוכל כתוב חז"ל אומרים שחוס הקדוש ברוך הוא אולוב שלפים שמזונינו סמואותטין הקדוש ברוך הוא עשה את הטבע שהאכילה של כלב מתקלת רק אחרי שלושה ימים אז לכן מותר להכילו בשבת אושחון גם כותב משום ורחמל כל מייסוב דגי נוי שבביתו דס הגשה זו בו שנחשבים כמזותיו עליו מותר לאכילם לגבי עכבר שנלקד במצולתו מובא מחזון איש שאם מזונו יסוב אולוב אומר המשתמור לפני כלב רע אסור כמו לפני חזיר כאסור לגדל כלב רע מביא המשתבר מקור ממגן אברום שיש נוהגים לתת חיטים לפני עופות בשעה בשירה בשבת פרשס בשלח ואינו נוכון כי אין מזנויסוב של העופות עליך יש לסלמוד זכוס על המנהג הזה אחד מהם בתשבסטור מביזת שמתכוונים לשם המצווה לשם המנהג לכן מותר סיפז מותר להכיל תלסמשי כי מזונסכו אין לו מה לא כימה שנותן לו אדם ודומה לאבוז מטן הגילים וטלטול למסורים כשר בליים מובא קמר חיים קניאיבסקי שבאופנים שהות לאכיל בעליחים בשבת אם יכול לתת זאת לפני שבת שיספיק למען מלאכי שבת טוב לעשות כן סעיף יג כידוע יש מצווה שש שביסס בהמתוי בכל זאת ממד אודום בהמתו על גבי אסובי מחובים אפילו שהיא תולשת בשבת כי כתוב במחילת למנוח שכחמ יוכו לא ינחנו תשבק כבהמה עושה מלוכה כסיב למנוח ואין זה נוח אלצר והחזון איש מבאר לכאורה לגבי נזיקין כתוב בגימורה שמי שמעמיד בהמה על גבי קומס חבי חייו הרשבו כותב שחיוב משומות דמזיק אז למה כאן זה לא נחשב שהוא עושה את המעשה שהוא מעמיד אותה מבאר החזון איש לגבי נזיק כי נקפיד התורה על כך שגורם נזק לחברו כשמעמיד בהם על קומס חברו יש להחשיבו כמעזיק לגבי שבת הקפידה טוירו שלא לטרוח המלכס חול שהוא מאמיד אות גבי עשבים הוא לא תורח מלכס לישסעסובים לכן מותר באופן שגם אם לא ימנה היא לא תצטער כגון שיש לה אוכל אחר כותב הגשה הזוהרבוך שמוב בבן אויזר שאסור כיתר הוא רק שלא לצייר אותה עוד מובא כאן בעניין ציד כבר דיברנו בסימן שטז אומר המחבר מותר להעמיד אותה ולא יחישן אן שם הוא עצמו יתלוש מהם כי זה איסור חמור והוא יזהר בזה אבל אסור להעמיד אותם לא על גבי מוקצה יש עשבים שמוקצים אסור להעמיד את הבהמה על גבי זה שהיא תאכל זאת פני שאיסור קל זה רק מוקצה חיישני שהוא ישכח שזה שבת שמו יתן לו ממנה בידיים והוא יקשל בטלטול מוקצה אבל דווקא למידו על גבו ממש מישסור אבל למד בפונ בן יש לו תוך להתו דרך שום הוא חוסם לה את כל שאר הדרכים שתצטרך ללכת על המוקצה לכל זאת מותר כיוון שלא קרוב לה כל כך אין לחוש סעיף יד נוטלי מיכל בשבת מלפני חמור ונויס מלפני שור כאשר לא קץ במאכל שהשאיר החמור כחמור לא מטיל ריר אבל אינו נוטל מלפני שור מה שהוא השאיר ליט לפני חמור לפני שנימס ברירה השויר ואין הרויד לחמור רק על דעת חק זה תרחה בחינם כי מסתבר שהחמור לא יוכל זאת אבל דווקא לחמור שהוא לא מינו הוא קמחלון מפני הריר אבל לשים זאת לפני שור אחר שהוא מנו והוא לא קץ מותר לכוללמה הגובש מחמירים גם כן בשער מני באמויס ליקח מלפנחס ולטלפס שאינו מינו שמה מצר באוכל ויקוץ בו ויה בחינם אבל כתבו החוינים שאין למחוד באדגים עתר כי יש למסמוך אם לא למינים הידועים שמאכלם נמאס ברירים שיוצאים מהם וקץ במין אחר שהוא נותן לפניו אז יש להחמיר עד כאן הדף היומי [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: