העמוד היומי מסכת פסחים דף טו עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף טו עמוד ב

[מוזיקה] סוכים דף תסבוב עמוד בס נתחיל בשליש העליון של העמוד והמאי שורה אחרונה המילה האחרונה בשורה והמי אינו הימידו הגמור ביערה את הבריסה שם ראינו שרבי יוסי יונה לרבי מאיר אתה רוצה ללמוד מדבריהם מדברי רבי רבי ישוע שמותר לשרוף חומץ תרומתו עם הטמ כיוון שזה הולך לאיבוד אין עניין לשמור את זה כטהור מכך שרבי יהושע אומר על חבית שנשברה חבית של תרומת תאור שנשברה והיא הולכת להישפך לתוך בור שנמצא שם חולין טמאים שמותר כאשר אין לו כלי טהור מותר לו להציל את החולין שבתחתית הבור על ידי שהוא לוקח כלי טמא ומטמא בידיים את התרומתרו שזולגת מהג גת למעלה אומר לו רבי יוסי אינו מידו אי אפשר ללמוד משמה שואלת הגמורה גם מה אינו מידו מידו מידוי אונה הגמרא שאני עש די כפסת חולין שם רביישה התיר באמת לקחת כלי טמא ולטמות ביודיים אבל הסיבה של רבי יש שהוא התיר את זה כי יש אפסד חולין זה הפסד מרובה ולכן התירה רבי ישועה מה שאין כן אצלנו שאתה בא לבאר את החומץ לא תעשה שתי מדורות ותבאר את התרומת הולכות תרומת מולכות מתקיף לו ממתני סינקסדץ הוא צריך לשרוף יותר עצים שיהיה לו שתי מדורות לטהור ולטמא למה זה לא נקרא סד מלא ההוא סבבה להפסד מו בחוששו להפסד מועד לא חוששו אומר רבסי אומר רבי יוחננון בא רבי יוחנון ומסייג את המחלוקת של רבי מאיר ורבי יויסי מחלוקת בשש אבל בשבע דרבה כל ישראל כל המחלוקת היא דווקא בשעה שישית שהאיסור הוא רק מדרבונות אבל שעה שביעית דהיינו אחר חצות שהאיסור כבר של החילך חומץ הוא מדאורייסה דברק סורפים גם רבי יויסי יודע שמותר לקחת חומץ של תרומתירו ולשרוף אותה יחד מתרומת מאו כיוון שיש על התרומת הזה איסור דאורייסה של אכילס חומץ ממילא האיסור דאורייסה כאן הוא כבר כמו תומאורייסה ויהיה מותר לשרוף אותו יחד עם התרומת מאו שזה גם טומדוריס אומר להבזר לרב אסי מקוסב רבי יוחנן מתניסין בבטומדורסטומ דרבונו מה דברי דברי הבחנסגן הקיני לכאורה נצטרך להעמיד לפי רבי ויחונון את הביאור במשנה כפי שראינו ביד עמוד בס מעבר לתבו עמוד א' שהגמרא רצתה להעמיד שאולי מדובר בבשר שהוא טמא מדאוריסה ורב חנזגן הכינים אומר שמותר לסוף אותו יחד עם בשר שהוא נטמע בולד הטומא שהוא טמא מדרבונון וממילא כשרבי מאיר אומר מדבריהם למדנו הכוונה מדברי הבחנסגן הקוינים כיוון שמדאוריז זה טהור הבשר שהוא טמא רק מדרבונון מדאוריסה הוא טהור הוא יכול לקחת את הבשר הזה לטמות אותו לשרוף אותו יחד עם הבשר שטמא מדאוריסה הוא הדין בחומץ שאפשר לקחת אותו כשהוא אסור מדרבונון וישרוף אותו יחד עם התרומה שהוא יחומת שהטמאה מדאורייסה אומר להין אין לו כןמה ולמה אנחנו מדייקים ככה כיוון שאם אנחנו אומרים שדווקא בשעה שישית אבל בשעה רביעית בשעה חמישית יהיה אסור גם אם זה הולך לאיבוד הוא יודע שהוא לא יאכל את זה לכאורה זה הולך לאיבוד בטוח בוא תתיר לו לשרוף את זה כבר בשעה רביעית חמישית יחד עם חומץ של תרומת מיו אנחנו לא אומרים אומרים את זה רק בשעה שישית. סימן שהסיבה שאנחנו באים ואומרים שזה מותר בשריפה זה רק בגלל שיש עליו יסוד רבונות. זה מסתדר עם שיטת רב חני מזגן הכוינים שהתיר לשרוף יחד עם בשר שיש עליו טומא דרבונון והטומאה הוא מגביל לאיסור לאיסור חומץ דרבוננון. אבל אם נאמר את רבי יהושע, אם היה הטעם מצד ההלוח של רבי יהושע שהתיר לטמות ביודעה עם חבית שנשברה, היה צריך להתיר גם בשעה רביעית וחמישית, כיוון שסוף סוף זה הולך לאיבוד, ברגע שהוא הולך לאיבוד מותר לתמוד ביידיים. וממילא אנחנו אומרים שהוא לומד את זה דווקא מדבר רב חניסגן הקינים ולא מדבר רבי יהושע. ולמה באמת לא מדבר רבי ישוע? כפי שביארנו קודם. כמו שהסברנו שרבי סיוני אינו ימידו כיוון שרבי התיר דווקא משום הפסד מרובה התמרנ רבי יוח מתניסן באבתו מדאורסתו דרבוננו מדבר מדברי רבחניסגן הכילים ומחלוקת בשש בשבקפין לדיה כפי שביארנו כעת בריסה מפורש אומרת הגמרא מנסה הגמור להביא שתי ראיות לדברי רבי יוחנן למסיע לי הפיגול ונושטומא הספר של הבריסה שבאנו בתחילת העמוד ותשם ה אומרים אין נשרוף כיחס בשביל אומרים נשרפן כיחס פיגול שהוא חשב אחד האבוידיס של הקורבן מחשבס פיגול אונויס נשאר אחרי הזמן או טומ שטמא מדאוריסה לפי בסופן כאחת מדוע לפי סיין נשרפין כאחת לכאורה כיוון שיש פה איסור דאוריסה הפיגול והנוס הם אסורים דאורייסה והטומה זה תממי דאורייסה ואנחנו אומרים שהאיסור מגביל לטומאה ממילא יש פה סיבה לבוא ולאסור לבוא ולהתיר לשרוף אותם כאחת. אז אם כן זה מסייע למה שאמרנו שרבי יוסי מודה בשעה שביעית שיש יסוד דאורייסה שמותר לשרוף את זה עם חומץ של תרומת מאו כיוון שרבי יוסי הוא זה שמביא את הספר של הברייסה את החלק של הפיגול והנויסו שלפי בסילורים כח אומרת הגמרא אין מכאן רעיה שאניס דסלוטומים דרבונות הסיבה שם שבשיו מתירים לשרוף אותם כאחת כיוון שחז"ל גזרו טומה על פיגול ונויסו ממילא כיוון שיש טומ דרבונון לכן מותר לזרוב את זה עם תומיסה אבל אין כןמה אם לא היה תתום דרבונון היסור דוריסה לא מתיר ממילא אם כן אין לנו ראיה לשעה שביעית שהאיסור הוא שכשיש איסור דאוריסה איסור ולא טומא זה כבר סיבה שרבי יסתיר נדנן הפיגול והסיסו מתם מנסה ידיים אז רואים שיש זה טומאה לממסאליים מנסה הגמורה להביא סיוע לדברי רבי יוחננון ממקום אחר הפ הפת שהיפשה היא התאפשה כעת היא מלאה בעובש ונפסלה מלאכול לאדם והכלב יאכל לאוכלו מתמטומסוכל כבייצו טומסכלין יש לה ונשרף עםמפסח אפשר לשרוף אותה יחד עם תמאו בפסח אז לכאורה פת שיפשה זה לכאורה מגיע למצב של דאוריסה ואנחנו באים ומתירים לשרוף את זה עם טמעו בפסח זה לכולם וגם עלי רבי יוסי אז אם כן רואים שהוא מודה כאשר יש יסודו רייסה שיהיה מותר לסוף את זה עם דבר טמא אומרת הגמרא שניוס דעפר בעל הסיבה שרבי שי יודע בכזה מקרה פת שיפשה כי פת שיבשה היא כמו עפר בעלמה לא דנים את זה בכלל בדרגות של טומא ולכן זה הסיבה שמתירים את זה אבל לא בגלל כפי שרצינו לומר בגלל שיש פה מצב שדומה לאיסור דאורייס איוכי חוזרת הגמור לבאר את שיטת רבי יוחנן אם כך ככה מה עם מוידה אנחנו אמרנו שמדבריהם למדנו בא רבי סיב אומר אינו ימידו ומוידים רבי לזר ורבי ישע שסופים זהו לעצמו זו לעצמו לכאורה עם כל ה מדבריהם למדנו זה חוזר לרבחני נסגן הכוינים ומצד אחד מובן ההקדמה של המשנה שהביאה את רב חנינא ורבי עקיבא כיוון שמזה אנחנו לומדים לעניין חומץ שמותר לשרוף תרומת מאו אבל מצד שני קשה מהר מה רבי יויסי רוצה הוא מויד עם רבי לזרישוע שסוף ניזו לעצמו ניזו לעצמו מי דיבר על רבי לזר ישוע אוכי קומר לרבי יוסי לרבי מאיר רבי יוסי בא ואומר לרבי מאיר אפילו לרבי וע דמיקל גם רבי יהושע שמצינו לגבי חבית שנשברה שמצינו שהוא מקל כי מקל בתלויוטמיו בתרוטמאולי מצינו שהוא מקל בבריסה של חבית שהיא תלויו שהיא ספק טהורה שמותר לבוא ולגלות אותה כיוון שהוא לא הוא לא מטמא אותו ביידיים אבל בתוראות מאולוי זה לא מצינו שיבוא להתיר טהור וטמא מה שמצינו לגבי חבית שנשברה זה כמו שאמרנו זה בגלל ה מרובה אבל אי אפשר ללמוד משם אומר רבי יוסי יוחימה אינו הימידו מידו ומידוהי אז אם ככה למה אנחנו מחלקים ואומרים אינו הימידו לכאורה אדרבה ודאי שזה דומה המקרה של הבחננים זהגן הכוינים זה לד ידי המקרה שדיברנו לגבי חומץ כיוון שבחני סגן הקניין זה בשר טמא דאוריס בשר טמא דרבונון ואילו המקרה של חומץ זה אמנם תרומת תוררו עם טמאו אבל התרומתו יש עלי דרבונו שהוא מגביל לתומד דרבונון שהיה אצל במקרה שרב חניסגן הכינים אומר בם מיוחב בוס שניתמו במשכן שנתמו מחמ שרץ אתרץ רבי ירמיהם הבחנסגן הקיני מדבר על טומק כזאת שהיא בשר בשרטמע במשקין שנטמעו מחמת שרץ אז אם ככה המשקין האלו נטמעו מהבטומם רישוים והבשר כעת נטמע מהם ואז דרבת רביס לתימ לפי שיתוס רב לתמדומר טומס משקמארים דרבונות ממילא אומר רבי מאיר כל הטומ הזאת שמגיעה מהמשקים זה רק טומ דרבוננון אז הבשר הזה הוא טומ דרבונון ומותר לפי רבחני סגן קני לשרוף את זה יחד עם בשר שהוא תמדוריסה הנה הוכחה לדברינו שבחומץ יהיה מותר כשהוא אסור מדרבונון לשרוף אותו יחד עם חומץ שהוא טמא מדאוריסה רבי סליט מדומת משקחים דאורייסה אבל רבי יויסי אומר לו אינו מידו כיוון ששמה זה באמת טומ דאוריסה מטומ דאוריסה כי ברגע שנטמע על ידי משקין המשקין יש להם טומ דאוריסה לתמות אחרים וממילא זה המחלוקת בין לרבי יוסי היא תלויה בעצם המחלוקת קדומה לעניין טומס משקין לטמא אחרים האם זה מטמא מדאוריס או מדרבונו אז אם כן היה לנו כאן בעמוד לעניין רבי יהושע אמרנו שמדבריהם לומדנו זה חוזר על דברי רבי ישע ורבי לא מקבל את הראיה של רבי מרי כיוון שהפסד מורובה זה הסיבה שרבי שעה התיר את זה אבל אצלנו אין הפסד רק הפסד מועד של עצים זה לא נחשב להפסד ולהפסד מועד לא חששו רבי יוחנון חילק בין שעה שישית לשעה שביעית שבשעה שביעי שיסוד דאוריסה אז גם רבי יוסי מודה שמותר לסוף את זה עם תרומת מאו ואמרנו מדבריו משמע שהוא לומד מדברי רבי יוחנון שהוא לומד מדברים לומדנו הכוונה מדבר הבחני סגן הקיני ומילא הראיה היא מזה שמותר לסוף בשר שתמד תומאוריס טומ דרבונו שזה מגביל לאיסור חומץ דרבוננו ולכן אנחנו אומרים שדווקא בשעה שישית יהיה מותר לשרוף את זה אבל לא קודם לכן שאין עדיין תסרבונו כי אם זה היה מדבר מדברי רבי יהושע כבר בשעה רביעית וחמישית יש סיבה להתיר לשרוף את זה כיוון זה הולך לאיבוד במקרה שהוא יודע שהוא ב-100% לא יאכל אותם אמרנו שפיגול ונויסור ניסינו להביא ראיה לשיטת רבי יוחננון מפיגול ונויסור ששם לכאורה מתה מיס ידיים אמרנו שלכאורה מכך שבסילל רבי יוסי אומר שבסילל אומרים נשרוף כאחס לכאורה למה כיוון שאיסור דאורייסה יש עליהם אבל הגמרא דרכה לא כיוון שיש לטו דרבונו עשינו מפת שיפשה אמרנו שם זה לא בגלל טומ זה בגלל בכלל שזה אפר בעלמה אמרנו מה זה מוידר מה זה מויד עם רבי ישע בא רבי יוסי ואומר גם רבי יהושע שמצינו שהוא מקל בזה הוא סובר הוא יסבור שסופים זו לעצמם וזו לעצמו כל מה שהוא מקל זה בחבית שהיא תלוי היא בסופק או בחבית שנשברה שיש שמה הפסד מרובה אבל לא סתם לשרוף חומץ של תורמתו עם טמאו אמרנו שמדובר כאן בוסור שניתמו במשקין שניתמו שרץ ולכן בא רבי יוסי ואומר אינו ימידו רבי יוסי סובר שתומדוריסה ממילא הבשר שני הבשרים בעצם תמיתו מדאוריסה לכן רבנזגן הכהנים אמר שמותר לשרוף אותם יחד הוא רק חידש מצד הדרגות של הטומ שאין לנו חשש למרות שזה עולה משלישי לשני אבל רמיס או סבר שיש פה תומרון ממילא לכן הוא אומר תומ דרבונון זה סיבה להוכיח מכאן לעניין תרומה שיש לנו חומץ שהוא אסור בשעה שישית מדרבונון מותר לסוף אותו יחד עם חומץ של תרומת מיו [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: