העמוד היומי מסכת פסחים דף ג עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף ג עמוד א

דף ג עמוד א היום אנחנו בעזרת השם נראה בין היתר דיון על תפילת 18 של ערבית של מוצאי יום כיפור נחלקו תנאים האם אפשר לעשות מסלול אקספרס מהיר לתפילת ערבית של מוצאי יום כיפור כיוון שאדם חלש אדם אחרי יום שלם של צום הוא רעב הוא רוצה למהר האם מותר לו או אסור לו והדבר הזה הוביל אותי למסר נהדר ביום כיפור הרי ידוע בערבית של יום כיפור כולנו צועקים בקולי קולות בקריאת שמע ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ולמה כי אנחנו דומים למלאכים בכל השנה אנחנו אומרים את הדבר הנפלא הזה את השבח הנסגב הזה בשקט כדי שלא יתקנו בנו מלאכי השרת יום כיפור אנחנו ממש כמו מלאכים וצועקים את זה בקול גדול לכאורה ערבית של מוצאי יום כיפור אנחנו אחרי יום שלם של סיגוף של צום של תפילה של קרבת אלוקים אנחנו אמורים לצעוק בקול גדול ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ודווקא שמה אנחנו שקטים מדוע שמעתי מוסר השכל ולפני שאתם באים ואומרים מה אתה בא עלינו עם מוסר של יום כיפור תקשיבו זה נוגע לכל יום לא רק ליום כיפור מוסר השכל נפלא האדם נמצא במקום שמחשבותיו נמצאות ולכן ביום ליל יום כיפור כשאנחנו אחרי הסעודה מפסקת הדשינה כולנו שבעים כולנו נינוחים המחשבות שלנו נמצאים במקום גבוה האוכל לא מעשיק אותנו אנחנו שבעים הצרכים הגופו גופניים שלנו מסופקים ולכן אנחנו נמצאים במקום של תודעה ככה של קרבת אלוקים של תשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה ואז באמת שהמחשבות שלך נמצאים במקום מרומם אז מתאים באמת לצעוק ברוך שם כי אתה כמו מלאך אבל במוצאי יום כיפור נכון שאתה אחרי יום שלם של תפילה ושל צום וקרבת אלוקים הכי טובה שיש אבל מה לעשות לב יודע מרת נפשו לפעמים בזמן הזה אנחנו דווקא אמנם הפה שלנו ממלמל תפילת עובית אבל המחשבות שלנו נמצאים ככה כבר בעוגות ובגבניות ולכן כשמחשבתו של אדם נמצאת בענייני הגשם והרוח כמו מלאך הוא לא יכול להיות ולכן אז אנחנו באמת אומרים ברוך שם כבוד מלכותו בשקט שהמלאכים לא ישמעו אנחנו לא ראויים להיות כמלאכים ולהזכיר את זה על דל שפתינו המוסר הזקל הזה נהדר ליום כיפור ומתאים לכל השנה כי מקום שאדם מקום שמחשבתו של אדם נמצאת שם אדם נמצא וכשאדם יציף את התודעה את המחשבות שלו עם מחשבות חיוביות עם אופטימיות ותמיד ילך לכיוון הטוב שמה הוא יהיה. ואם אדם חלילה לא עלינו להפך יחפש בכל דבר את המרמור, את הבלבול, מה חסר ומה לא טוב שהשם ישמור ויציל. אומרת הגמרא הקדושה, ואנחנו מתחילים מדף ב' עמוד ב בשורה האחרונה מתי מרזוטרה שלושת המילים האחרונות אנחנו אוחזים בעצם באמצע דיון דיון מקיף. המשנה שלנו פתחה ואמרה אור ל-1 בודקן את החמץ לאור הנר ובדיקת חמץ יכולה להתבצע גם ביום וגם בלילה. והשאלה היא כשאני אומר אור ל-14 אני מתכוון יום או לילה נחלקו על כך מוראים בגמרא מיד בדף ב' עמוד א' הבאנו כבר את המחלוקת ומשמה הגמרא נכנסה לצור ראיות ברייטות משניות וכדומה לבדוק האם אור פירושו יום או פירושו לילה אז כמובן הגענו למסקנה שאור בכללותו זה דבר שמאיר וזורח זה ברור אין על כך כל חולק השאלה היא כשאני אומר אור בתור מושג בתור שם דבר האם זה יום או לילה אמנם אתמול כבר היינו מספר מספר הוכחות וראינו ודיברנו על כך אבל בכל אופן הגמרא עדיין לא מצאה משהו נחרץ משהו סופי ולכן הגמרא מביאה שוב פעם ממשיכה ומביאה ברייתות ומביאה ראיות ומשניות האם אור פירושו לילה או אור פירושו יום אומרת הגמרא הקדושה מה תיב מרזותה מפלת אור ל81 ורגע לפני שאנחנו ממשיכים בוא נבין על מה מדובר כדי שנבין את הראיה אישה שיולדת ברוך השם מזל טוב פרשת הזריע הבדל כביר בין זכר לנקבה יולדת זכר יש לה שבוע שהמעה לר אחר שבוע היא טובלת, היא אמנם נטארת לבעלה, אבל היא עדיין לא יכולה להביא את קורבנותיה, הקורבנות שהיא חייבת להביא, אלא לאחר ימי טהרה. ימי טהרה זה בעצם 33 ימים שבהם גם אם היא רואה דם היא טהורה, זה נקרא דם תואר. לאחר ה-33 ימים הללו, סך הכל 40 יום מהלידה, אז היא יכולה להביא את קורבנותיה. זה בזכר. בנקבה זה בדיוק כפול. הטומה היא שבועיים וימי הטהרה הם 66. ביחד 80. לאחר 80 יום היא מביאה את קורבנותיה. עד כאן נפלא זה בכל מקרה קלאסי מה קורה אומרת הגמרא אם בתוך כדי ימי הטהרה יש לה כבר לידה נוספת זאת אומרת כמובן שעל פי דרך הטבע לא יכול להיות לידה אבל אם כבר יש עובר שהוא לפחות בן 40 יום ונפל זאת אומרת היא מיד לאחר השבועה עם טבלה ואז ברוך השם נכנסה להריון ובתוך 40 יום ולאחר 40 יום שהעובר כבר קצת הוכר קצת תפתח היא הפילה אז אם זה בתוך ימי טהרה זאת אומרת בתוך ה-80 יום הללו בזכר זה פחות הגיוני כן כי אמרנו זה צריך להיות לכל הפחות 40 יום. אז בנקבה אם זה בתוך ה80 יום הללו, היא בסוף הימי טהרה, הטהרה של ההפלה בעצם היא תביא קורבן אחד על כל קורבן אחד על שני הדברים, על הלידה ועל ההפלה או על הפלה ראשונה ושנייה, לא משנה. אם במידה והראשון היה לידת קינה והשנייה היה הפלה, זה לא משנה. אבל בסוף על שני האירועים היא תביא סט קורבנות אחד. במידה והפלה הייתה ביום 81 וכן הלאה לאחר ימי הטהרה. כמובן היא תביא שני סדים של קורבנות אחד על כל אחד. יפה מאוד. עכשיו מדינת הגמרא מה קורה אם היא הפילה ביום בלילה בין ה-80 ל-81. בעצם לאחר שנגמר היום ה-80 הסתיים להימי התואר. במידה והיא תראה דם היא תהיה טמאה. זה כבר לא דם תואר. אבל היא עדיין לא הביאה את קורבנותיה. מעניין טכני. היא לא יכולה להביא את הקורבנות. רק בבוקר מביאים קורבנות. מה קורה היא מפילה בין לבין? אומרת המשנה מפלת דור ל81 בתשמע פותרין מקורבן. בתשמה אומרים היא צריכה להביא קורבן אחד למה זה עדיין נחשב בתוך ימי התואר נכון שאם היא תראה דם היא תהיה טמאה אבל כיוון שהיא עדיין לא הביאה את הקורבנות אני מכניס את זה לתוך הסט קורבנות האחד ובתילל מחייבים בתליל אומרים מה פתאום זה כבר אחרי ימי התואר והיא חייבת להביא שתי סדים של קורבנות מביאה הגמרא את טענת בית הלל אמרו להם בית הלל לבית שמאי משנה אור 81 מיום 81 תמיד הלילה ביהדות ידוע שבת יש יום שבת מתחיל מהלילה אותו דבר 81 מתחיל מהלילה ולכן הלילה כבר נחשב כ-81 וזה כבר לא נחשב כימי הטהרה וברור שהיא צריכה להביא סת קורבן נפרד ודבר נוסף הם אומרים אם שיבה לו לטומאה לא ישווה לו לקורבן הרי אם היא תראה עכשיו דם גם אתם בתשמי הם מודעים שהדם הזה דם טמא הוא לא דם תואר אז למה לעניין קורבן אתם כן מחשיבים כאילו זה אמצע ימי התואר ואומרים סט אחד ולכן הם חולקים עליהם אגב רש"י מביא כאן את תשובת בית שמאי במסכת קריטות הם אומרים לא פשוט מאוד כי עדיין היא לא ראויה להביא את הקורבנות ביום שמו 81 היא כבר ראויה להביא קורבנות בלילה עדיין לא ולכן אנחנו מכניסים את זה לאותו סט כך אומרים בית שמאי בכל אופן אומרת הגמרא דיון נהדר ונפלא ומחקיים אבל שמ מן האור אור טעה פשוט מאוד רגע בוא נראה את זה שנייה שורה קודם בדקה מדקה אמרי מזה שאומרים בית הלל לבית שמאי משנה אור 81 מיום 81 אומרים מה ההבדל מאור 80 ליום מה אתה רואה שמה זה המושג אור שמ מינה אור אור טעו מכאן אתה רואה שאור זה הלילה אתה שואל מה ההבדל בין הלילה ליום מה ישנה אור מיום באמת אומרת הגמרא שמע מינה מכאן אני רואה שאור ל-14 בודקן את החמץ באמת פירושו לילה אבל עדיין הגמרא לא נרגעת וכמו שאמרנו זה גם ייתכן שזה נאמר בבתי מדרשיות אחרים וגם עדיין אין הוכחה מוחצת שבמשנתנו או בירושו לילה כי בתכלס ברור שאפשר להשתמש במושג אור לילה אבל במשנה שלנו לדוגמה שזה יכול להשתמע לשני הכיוונים כי בדיקת חמץ היא יכולה טכנית להיעשות גם ביום וגם בלילה אנחנו אנחנו מחפשים הוכחה מוחצת יותר, הוכחה חזקה יותר מביאה הגמראה נוספת ועכשיו מענייני קורבנות מ טיו כתוב לגבי שלמים שלמים זה קורבן שהוא קודשים קלים היינו במסכת זבחים או מי שאומר כל בוקר איזהו מקומן גם כן יודע את הדינים שלו בכל אופן מה ששייך אלינו כרגע הוא נאכל לשני ימים ולילה אחד זאת אומרת שאם לדוגמה עכשיו יום שני הקרבת אותו בבית המקדש אתה אוכל אותו יום שני יום שלישי זה מחר והלילה שבין שני לשלישי אז הוא נאכל אומר אומרת הגמרא, יכול יהיה נאכל אור לשלישי. הייתי חושב שאפשר לאכול אותו גם בעצם בלילה שלפני היום השלישי. הרי בעצם בפסוק כתוב כך. ביום זברכם יאכל וממחורת וביום השלישי תשרפו אותו. זאת אומרת בוא נאמר נצמד לדוגמה שלנו. הקרבתי אותו בשני. אני יכול לאכול אותו בשני ובשלישי ובלילה שביניהם וביום רביעי שהוא כבר השלישי להקרבתו הוא נשרף. מה קורה בלילה שבין שלישי לרביעי? זה לא כתוב. שואלת הגמרא בוא נאמר והוא יהיה מותר באכילה הוא יהיה נך על אור לשלישי זאת אומרת בלילה שלפני היום השלישי להקרבתו ודינו ויש לי גם ראיה יש לי קל וחומר זבחים רש"י אומר זבחים זה תודה לדוגמה קורבן תודה נאכלים ליום אחד ושלמים נאכלים לשני ימים מה לאלן לילה אחר היום אף כאן לילה אחר היום לגבי קורבן תודה זה מאוד מעניין אבל שמה הולך דווקא לילה אחר היום זאת אומרת בשונה משבת לדוגמה כפי שאמרנו קודם שכשיהיש שבת זה מתחיל מהלילה בתודה כשאני מקריב את זה ביום שני לדוגמה הלילה הולך אחר היום זאת אומרת אני אוכל אותו ביום שני ובלילה שבין שני לשלישי על שהלילה הוא כבר הלילה של שלישי בכל אופן שלמים תודה לדוגמה סליחה לא שלמים תודה נאכל ליום ולילה אותו יום שהקרבת והלילה שאחריו אומרת הגמרא אם ככה גם כאן מתאים לומר ששלמים יאכלו מתי שלמים יכלו לשני ימים ול זאת אומרת אם זה נאכל כמו שהתורה אומרת היום ביום שהקרבתי יום שני וביום שלישי גם מתאים שבשלישי בלילה בלילה שבין שלישי לרביעי הוא יאחל כמו תודה תלמוד לומר אומרת הגמרא לא ממש לא ביום זבחכם יאכל וממחורת והנותר עד יום השלישי בעשף והנותר עד יום מכאן אומר רש"י והנותר עד יום אני דורש בעוד שהוא יום זאת אומרת מותר לי לאכול את זה היום יום שני יום העקרבה יום שלישי שזה יום למחורת ועוד יום זאת אומרת שמה אני מפסק את הפסוק בצורה שונה ואומר והנותר עד יום זה לא הולך רק על הנותר עד יום אלא שמותר לי לאכול כל אותו רק מבעוד יום ולא בלילה. בעוד יום הוא נאכל ואינו נאכל לאור שלישי. מתקדמת הגמרא שלב נוסף ואומרת יכול להצטרף מיד. אולי נאמר רגע מותר לאכול אותו רק הלילה ככה יום שלישי עד השקיעה וזהו שנכנס רביעי כבר אסור לאכלו. אז בוא נאמר שנשרוף אותו מיד. ומביאה הגמרא ראיה כמו מתודה או מקורבן פסח שנשרפים מיד לאחר שאסור לאוכלם. ודינו. בוא נאמר שהם ישרפו מיד ודינו. וכך גם אמור להיות על פי הדין. כי כמו שאמרנו זבחים שזה תודה נאכלים ליום ולילה אחד ושלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד מה לאלן כפי שאנחנו אומרים לגבי תודה תכף לאכילה שריפה מיד יש לך יום ולילה ומיד לאחר הלילה מתי שאסור כבר לאוכלו אתה שורף אותו דבר כאן אף כאן תכף להכילה שריפה ומיד בלילה של אחרי היום השני תשרוף אותו תלמוד לומר והנותר מבשר הזבח ביום או פה כבר כתוב ביום השלישי בישרף מכאן אני לומד ביום אתה שורף פי אתה שורף פו בלילה אז בקיצור מה שור זה ששלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד אבל כשנגמר היום השני אמנם אסור לאוכלו אבל עדיין לא שעופים אותו ומחכים עד עד לבוקר מבינה מכאן הגמרא מוכיחה מכאן הגמרא מדכמה יהיה נאכל אור לשלישי על מאור אור טהו הדיון על הלילה שבין היום שבין היום שאסור לאוכלו לבין היום ששורפים אותו רואים שאור פירושו ערב פירושו לילה שמ מינה מסיימת הגמרא ואומרת באמת ראיה נוספת לכך שכשכתוב כתוב אצלנו במשנה אולי 14 בודקן את החמץ פירושו ערב שאז בודקים את החמץ אבל עדיין הגמרא לא מסתפקת ומביאה ראיה נוספת תשמע אור של יום הכיפורים מתפלל שבע ומתוודה אור של יום הכיפורים פירושו בליל יום כיפור מתפלל שבע שזה בעצם שלוש ברכות ראשונות הקבוות שזה אבות גבורות וקדושות שלוש ברכות אחרונות שזה רצה זה עבודה הודעה ושום והברכה האמצעית שזה תמיד משתנה אם זה ביום ראש אז מתפללים את כל האמצע דיות שמשלימות ל-18 ואם זה בחגים שיש תמיד את הברכה האמצעית הברכה העיקרית מעין כל א בשבת שבת ראש חודש ראש חודש כל פעם את הרעיון של אותו זמן אז כתוב אור של יום הכיפורים מתפלל שבע ומתוודה אומר וידוי שחרית מתפלל שבע ומתוודא במוסף מתפלל שבע ומתוודא במנחה מתפלל שבע ומתוודא בערבית של מוצאי מתפלל מאין 18 בערבית הוא מתפלל בעצם אומרת הנקמה תפילת אבינינו זה השלוש ראשונות שלוש שלוש האחרונות ובאמצע עושים איזשהו מיקס שמערבב נותן את כל התפילה בקיצור ולמה כמו שאמרנו אדם טרוד אדם אחרי תורח יש לו תורח של יום שלם של תפילה והוא רעב והוא אחרי צום מקילים עליו שיתפלל תפילה קצרה יותר אבל רבי חנינא בן גמליאל אומר משום אבותיו הוא חולק ואומר מתפלל 18 שלמות הוא חייב לומר את כל 18 שאנחנו אומרים בכל יום ולמה מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת המיקס הזה של אבינינו הוא בעצם כולל את כל הברכות יחדיו ואם כן כן, אי אפשר להזכיר שמה את את התחונתנו, את ההבדלה שאומרים במוצאי במוצאי שבת ויום טוב. ולכן הוא אומר, תאמר את הכל כדרכך, תאמר את הכל בצורה מלאה ואז בברכה הרביעית ואתה חונן תוכל להכניס את התה חוננתנו. בכל אופן, אחרי כל הדיון הזה, אתה רואה במפורש אור של יום הכיפורים, אומרים אור ולאחר מכן אומרים שחרית, חייב להיות שאור פירושו ערב. אם כך מוכיחה הגמרא ואומרת על מה אורות זה הערב שמ מינה באמת ראיה נוספת לכך שאור פירושו לילה תשמ מביאה הגמרא ראיה מוחצת הראיה הכי טובה שהייתה עד עכשיו כי היא מדברת ממש על משנתנו כמו שאמרנו כל המשניות והברייטות עד עכשיו אתה יכול לומר תשמע זה יכול להיות גם לילה יכול להיות גם יום ועדיין אין לנו הוכחה למשנה שלנו מביאה הגמרא ואומרת השמעה דתני דבי שמואל אמרו בבית מדרשו של שמואל לילי שימו לב לניסוח לילי 14 בודקן את החמץ לאור הנר על מאור אור טעו כי זה בעצם הלך על המשנה שלנו וכך הם ביא את המשנה שלנו ואם כך חייב להיות שבאמת אור פירושו לילי אור פירושו ערב עלמה אורהו מכאן אתה רואה זה בעצם משנה זה לא כוח של המורה של שמואל זה פשוט שנו אותה בבית מדרשו של שמואל אם כן זה לא משנה זה ברייתה אבל על המשנה יש לזה חוזק ואם כן אנחנו רואים שבאמת אור פירושו לילה פירושו ערב אלא באמת אומרת הגמרא ומסכמת את הדיון הכל כך ארוך הזה אלא בין רב הונה ובין רב יהודה דכולה עלמה אור אור טהו באו שאור פירושו לילה ולא פליגי מר כיטרי הוא מר כיטרי נכון בדף ב עמוד א ראינו דיון האם זה נגי או אורטא כאילו שהבנו האם האור הוא ל-14 פירושו יום או לילה מה פתאום ברור שמדובר לילה רק באטר דרב הונה קרי נגה ובאטר דרב יהודה קרי לילה שניהם מדברים על אותו זמן ברור שבודקים את החמץ בערב רק פשוט הדיון היה האם הדיון שמה היה זה אפילו לא הדיון זה רק כל אחד קרא לזה בשפה אחרת הוא התכוון להגיד בלילה והוא קראו אצלו במקומו ללילה נגי והוא אצלו קראו ללילה לילי ולכן כל אחד אמר בצורה שונה אבל מה שברור ורואין באמת בצורה מוחצת מכאן מהבריתה הזו שהייתה בבית מדרשו של שמואל שאור לרבע פירושו בלילה שואלת הגמרא שאלה פשוטה למה התנ צריך להיכנס לכל המערכה הזו של השאלה של כמעט שלוש דפים למה לא יכלת לכתוב כמו בן אדם לילי 14 בודקן את החמץ שואלת הגמרא ותנדידן מה אתה מלוקתני לילי למה אתה אומר אור ל-14 תגיד לילי אומרת הגמרא דבר נפלא לישנעליהודנקת הוא לא רצה לדבר עלדר אור הוא לא רצה לדבר על חושך על זמן קשה יותר לכן הוא אמר אור ל-14 דווקא זורח והוא שמך עלינו שנבין שאור פירושו ערב אבל הוא רצה לדבר בלשון משובחת וכדי רבי יהושע בן לוי כפי שאמר רבי יהושע בן לוי דמר רבי יהושע בן לוי לעולם על יוציא אדם דבר מגונה מפיו ואגב רש"י מדגיש מיד מיד שחלילה זה לא מגונה להגיד לילה אבל עדיין מכאן אנחנו לומדים לדבר בלשון צחה בלשון נקיע ולכן הוא בחר דווקא לדבר על הצד האופטימי והזורח והזורר ולהגיד או ל-14 בודקן את החמץ ומביא רבי יהושע בן לוי מנין שלא יוציא דבר מגונה מפיו שהרי יקמה כתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיב שנאמר כתוב לגבי נוח כמדומני מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה ומן הבהמה אשר איננה טהורה והוא יכל לכתוב טמאה ברגע אם היית כותב טמאה היית היית חוסך למה? כי טמאה זה חמש אותיות שעינן הטהורה זה 13 אותיות אם כך יש כאן פע של שמונה אותיות שהפסוק התורה הוסיפה והקמה וכתבה בצורה קצת מסורבלת העיקר שלא לכתוב דבר מגונה רב פפא אמר אנחנו רואים מקום ששינו תשע אותיות שנאמר כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טעו מקרה לילה יכלת לכתוב איש אשר יהיה טמא מקרא לילה שלוש אותיות כתבת אשר לא יהיה טהור זה 12 אותיות הפר ביניהם והטהור ובלי גם אם היית כותב כותב אותו בלי ו כן אשר לא יהיה טהור זה עדיין פר של תשע אותיות אומר רב פפא אם ככה אני לומד שהכתוב ככם תשע אותיות העיקר לא להוציא דבר מבונה מפיב רבינה אמר 10 אותיות כי דטהור תסתכל כתוב איש אשר לא יהיה טהור כתוב עם ו' אם כך התורה בחרה לכתוב טהור מלא ו' זאת אומרת פער של 10 אותיות מאשר לכתוב את המילה טמא העיקר לו להוציא דבר מגונה מפיו כך אומר הבח ככה אומר ככה אומר אבינה הבחה בר יעקב אמר 16 שנאמר כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור היה יכל היה יכול להיות כתוב טמא ובחר לכתוב כי אמר מקרה הוא בלתי טהור כי לא יהיה טהור הפר הזה משלוש עד 16 אם כך אנחנו משלוש עד 19 יש פ של 16 אותיות שהכתוב היקם כתב בצורה לא נוחה העיקר ללמדינו שלא יוציא אדם דבר שאינו מגונה מפיו כמובן רשי אומר שבתורה כתוב הרבה פעמים טמא אבל פשוט מאוד כי זה נצרך זה נצרך לדבר כך מציאות הבן אדם טמא רק פעם אחת התורה בחרה להקם כדי ללמד אותנו שכשאפשר כשאתה יכול לעשות את זה ברור שהלכה אתה צריך להבין כמו שצריך ולכתוב מה שצריך לדבר על מה שצריך אין ברירה אבל פעם אחת התורה הקמה כדי להשמיע לנו שנבחר תמיד ונדע לייקר ולכבד כמה שיותר את הלשון הנקיה תניה דבר רבי ישמעאל אומרת הגמרא לעולם יספר אדם בלשון נקייה שהרי בזו קראו מרכב כן שמדובר על טומא שזו יושב על דבר מסוים או רוכב על דבר מסוים אז אצל זו אני קורא לזה מרכב זו זה גבר ואילו באישה שהטמאה קראו מושב רש"י אומר אני לא רוצה לדבר על רכיבה באישה למה רש"י אומר שהרכיבה באישה זה גנאי כיוון שהיא מפסקת רגליה אז אני לא רוצה להזכיר ולכן אני אומר דווקא מושב וסומך עליך בעצם יש שם איזה מילה שמשם אני לומד שמרכב ומושב הוא הדין בזו והוא הדין באישה טמאה אבל אני לא כותב את זה באישה כדי באמת להרחיק ולא לדבר על דבר מגונה ומביאה הגמרא פסוק נוסף ואומר ותבחר לשון ערומים שצריך לדבר בלשון צה ונקייה ואומר פסוק נוסף ודעת שפתי ברור מללו שהמילים שלי יהיו ברורות יהיו נקיות כמו שאתה בורר אתה מנפה אתה מנקה תברר את הדיבור שיוצא מפיך שואלת הגמרא מהי ואומר הבאנו כל כך הרבה ראיות למה צריך ראית ממרכב ומושב ראית מטומ וטהרה ראית מדעת צמתי באור מללו ראית תבחר לשון הרומים למה צריך את כל זה אומרת הגמרא וכי תמני מילה בדאורייתא את כל ההוכחות שהבאתי לך טמא אשר לא טהור אור מרכב ומושב כל אלה הם כתובים בתורה הייתי חושב שדווקא התורה ככה דקדקה אבל בדרבנן לא אולי החכמים לא עד כדי כך דקדקו בדבריהם תשמע ואומר ותבחר לשון ערומים ערומים זה הולך בעצם על החכמים שגם הם צריכים לבחור לשון נקיה וכי תמני מילה בדרבנן אבל במי דעלמה לא שמדברים סתם כך אז אפשר להתיר את הרצועה ואפשר לדבר איך שרוצים ואומר ודעת שפתיי באו מללו שבכל דבר לאו דווקא ששמה זה עניין של חכמים וחוכמה אלא בכל דבר שאתה מדבר תברור את מה שיוצא מהפה שלך תיזהר ותשמר שלא להוציא חלילה דבר שאינו טהור דבר מגונה מפיך שואלת הגמרא ובאישה לא כתיב במרכב אתה אמרת קודם שהקמנו ושיננו כדי לא לכתוב מרכב והרי כתוב פעמים נוספות והכתיב ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנ על הגמלים אם כך כתוב במפורש על אישה את הרעיון של רכיבה עונה הגמרא אתה משום בהתותה דגמלים אור חי כיוון שגמל זה בהמה גבוהה יותר ושמה הדרך באמת לרכב בשונה מבהמה רגילה שהאישה יושבת עליה ורגליה לצדדים ולא מפסקת רגליה ולכן אני באמת לא בוחר לכתוב בה את הלשון של רכיבה אלא של ישיבה בגמל המציאות שאישה רוכבת וברגע שזה המציאות התורה כותבת את המציאות שואלת הגמרא והכתיב ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור חמור בהמה נמוכה בהמה נעימה לרכיבה ובכל אופן כתוב לגבי אשתו את הלשון של רכיבה אונה הגמרא אתה משום בניו כיוון שהיה שם גם זכרים שזה הבנים שלו לכן הוא כתב לשון הרכיבה שואלת הגמרא ולכן אורך זה הדרך שואלת הגמרא והכתיב היא רוכבת על החמור שם כתוב לגבי גאיל שהגיע לדוד המלך כתוב והיא רוכבת על החמור אונה הגמרא שם גם כן היה פחד מסוים שלכן גרם לה באמת לשב לרכב ולא לשבת ולכן כתוב כך כי ברגע שזו הייתה המציאות התורה כותבת את זה התורה לא בורחת מהמציאות כשיש לנו אפשרות אנחנו משנים אונה הגמרא מה אתה משום ביטותה דליורו זה היה בלילה והיא בהתאמה משום ביטותה דליילה לקה בלילה אמנם אין את הפחד אין את הבעלה אבל משום ביטותה דדוד איקה כיוון שהגיע להיפגש עם דוד ועוד לשכנע אותו שלא יהרוג את בעלה מי שיודע את כל הסיפור שהיה שם בנביא היא ממש פחדה ולכן ככה לכן היא הייתה חייבת לרכב ולא לשבת והיא באתמ ביטותה דדוד נמי לקה אבל משום ביטותה דהר היקה כמו שכתוב בפסוק שם ויורדת בסתר הר זה היה מקום מאתגר היו צריכים לרדת שם בזהירות ולכן באמת היא רחבה זה היה מציאות ולכן כך כתב הפסוק בואו נסכם מה ראינו היום דף באמת מתוק מדבש ונפלא דבר ראשון ראינו את הסוגיה כן בוא נקרא לזה נגענו ככה והמפלת אור לשמה יש ויכוח בין בית שמאי לבית הלל ברה שהפילה בלילה בין לבין בית הלל אומרים זה כבר לאחר ימי טהרה והיא חייבת שתי קורבנות בית שמי אומרים קורבן אחד ולמה ראינו שבית הלל אומרים להם מה פתאום הרי מה ישנה אור 81 מיום 81 וגם הרי אם היא תראה דם היא תראה תמ אז מה ההבדל בתשמי ראינו את הטענה שלהם ברשי כיוון שהם אומרים שעדיין לא הגיע זמן הבאת הקורבנות אז עדיין הכל פתוח ואפשר לצרף לתוך אותו סט קורבנות גם את ההפלה הזו בכל אופן ראינו שמה שאור ברור שזה לילה אותו דבר ראינו דיון מתי שני ימים ולילה אחד אז שלמים נאכלים ובלילה שלאחר מכן אסור אבל גם לא שורפים אותו אלא עד הבוקר שוב אנחנו רואים שם שאור פירושו לילה באמת ראה נפלאה לאחר מכן הבאנו ראהיה נוספת מאור יום הכיפורים שאומר מתפלל שבע ומתוודה וכן בכל התפילות במחלוקת לגבי תפילת ערבית של תפילה 18 של תפילת ערבית האם אפשר להתפלל תפילה קצרה או שלא כיוון שאתה צריך להזכיר אתה חוננתנו אבל שוב פעם אנחנו רואים שם שאור פירושו ערב ואז הבאנו את הראה המוחצת שכתוב במפורש לילי 14 בודקין את החמץ לאור הנר ולכן אמרנו שלפי גם רב הונה וגם רבי יהודה אור פירושו ערב וכל אחד קרא לזה בצורה אחרת למה תן הדידן לא כתוב אמרנו כיוון שהוא רצה לכתוב לשון צחה אופטימית ושמחה כמו שהוא למד מרבי יהושע בן לוי שהכתוב קם שמונה אותיות וכתב בהמה אשר איננה טהורה ולא טמאה ראינו גם תשע כי במקום טמא הוא כתב אשר לא יהיה טהור או 10 שטהור זה עם ו' או 16 במקום טמא כתוב בנביא אמר מקרה הוא בלתי טהור כי לא טהור הוא כפל את זה העיקר הוא לא לכתוב טמא ראינו מרבי ישמעאל לספר בלשון נקיה כי בזו משה ובאישה מרכב וראנו שבאישה לדוגמה עם הגמלים או לדוגמה שהיה פחד של אר של דוד או שלילה כן כתוב רכיבה כי זה היה האמת ולגבי משה פשוט כי היה שם עוד זכרים וראינו ואם אם תגיד לי רק בדאורייתא אז ותבחר לשון ערומים ואם תגיד לי רק בדרבנן אני אומר לך ודעת צבותיי ברור מלל הוא לברור את הדיבור ולדבר בצורה טובה יהי רצון שנזכה בהצלחה רבה ובעזרת השם להתראות מחר
לצפיה בתכנים נוספים: