העמוד היומי מסכת עירובין דף פג עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף פג עמוד ב

[מוזיקה] עירובין דף ג עמוד בז שורה שביעית מלמעלה אומרת המשנה אנשי חוצר ואנשי מרפס ששוכחו ולא יערבו רש"י מבאר כיצד היו בנויים הבתים של פעם היה חצר ששם גרו אנשי החצר מהחצר היה סולם שעלו למרפסת שהיא לא כל כך גבוהה מהחצר ובמרפסת היו בתים ומהמרפסת היו פתוחים עוד סולמות לעלייה לקומה השנייה לקומה מעל המרפסת ושם היו מגיעים לקומה העליונה כדי לצאת מהחוצר היו כולם עוברים דרך הסולם ויוצאים דרך החצר לאדמובי הסולם הזה שנמצא בחוצר שעולים ממנו למרפסת יש לו דין כמו שראינו להי שסולם יש לו טוירס פתח וטוירס מחיצה ושניהן להקל זאת אומרת מצד אחד אני נותן לזה פתח כמו שראינו לאי שאם יש כותל בין שתי חצרות ויש שתי סולמות ביניהם לחצר הזאת זה סולם והחצר הזאת יש סולם זה נשב כפתח מצד מצד שני אנחנו נותנים להם גם דין של מחיצה כמו כאן שאני לא מחשיב שהמרפסת היא פרוצה לחצר אלא כאילו יש מחיצה ביניהם ולכן כשרבו אנשי מרפסת לחוד ואנשי חצר לחוד הם יכולים כל אחד לטלטל בחלקו אבל הם נחשבים לשתי רשויות שונות והם לא יכולים להעביר מזה לזה כעת נראה נראה במשנה ישנם מקומות שאנחנו נשיך אותם לאנשה החוצר וישנם שנשייך אותם לאנשה מרפסת אנשי חוצר ואנשה שמרפסת שכחו ולא ירבו הם לא ירבו ביניהם רק כל אחת ירוה לעצמה כל שגבוה אסור תפוחים למרפסת פחות מכאן לחוצר זאת אומרת אם יש לדוגמה עמוד גבוה לעשור תפוחים בחצר הגמרא תבאר שהעמוד סמוך למרפסת אז בגלל שהוא גבוה לעשור תפוחים זה לא נוח לבני החצר להשתמש בהם אלא יותר נוח למרפסת ולכן זה משתייך למרפסת והם אלו שיוכלו להניח ולטלטל משם חפצים ולא בני החוצר פוחס מכאן לחוצר אבל אם זה פחות מעש זה משתיך לאנשי החוצר כי להם זה יותר נוח בשימוש מאשר למרפסת ולכן לא אומרים ששולט על העמוד הזה שתי רשויות אלא רק הרשות של החוצר חוליית הבור והסלהע דוגמה נוספת הוא חפר בור ולקח את כל העפר שהוא חפר ממנה ועשה ממ ממנה גדר סביב הבור הבור הזה כעת בגובה אסורו או סלע סלע בגובה אסורו שנמצא בחצר שאין גבוה אין אסור תפוחים אם זה שוב גבוה עשור תפוחים זה חזר למרפסת פחות מכאן לחוצר כיוון שזה נוח יותר לשימוש של אנשי החוצר והכלל הוא ככל שזה יותר נוח לצד לרשות אחת אני משייך אותה לרשות שהיא נוכה לה יותר ולא לרשות שהיא קשה השימוש ביותר והרשות השנייה לא עוסרת על הרשות הראשונה להשתמש במורים בסמוכו אבל במופלגת אומרת המשנה דווקא כשהעמוד סמוך למרפסת שאז באמת נוח עמוד או הבור או הסלע שאז באמת נוח להנשי המרפסת להשתמש בה אבל במופלגת אפילו גבוה עסות תפוכים לחוצר גם במקרה שזה גבוה הסוד תפוכים זה רחוק מהמרפסת ואם יכלו רק על ידי זריקה אז זה משתייך לחוצר ואיזה יסמוכו כל שינה רחויקרב הרבות תפוחים דהיינו שזה סמוך למפסת במרחק של פחות מארבותפוחים אומרת הגמורה וכעת נראה כמה וכמה הלכות פשיטה לזה בפתח ולזה בפתח היינו חלון שבין שתי חצי אם שתיהם יכולות להשתמש בשתי חצרות שהם לא ירבו יחד ויש רשות אחת שסמוכה להם והיא נוכלה להשתמש לשתיהם כמו פתח שנוח להיכנס דרך הפתח כך גם פה הרשות הזאת פתוחה ונוכה להשתמש לשתי הרשויות. היינו חלון שבין שתי חצי רויס. זה דומה לחלון שבין שתי חצי רויס שברגע שנוח לשתי הרשויות להשתמש בהן אז שתי הרשויות שולטות עליו וממילא הם מוסרות אחת על השנייה ויהיה אסור לטלטל מהחלון לאחת מהחצרות. רש"י אומר מה המקור לכך? איפה מצינו לגבי חלון שבין שתי חצרות ששתי הרשויות שולטות? אומר רש"י לומדים את זה מהמשנה לאל לגבי כותל. שם ראינו קוט שבין שתי חצרות שגבוה עשרה ורחב ארבעה אז אלו עולים מכאן ואוכלים ואלו עולים מכאן ואוכלים ובלבד שלא יורידו זאת אומרת ששתי רשויות שולטות שתי החצרות שולטות על הכותל למעלה וממילא הם עוסרות אחת על השנייה ולא משייכים את ראש הכותל לאחת מהחצרות אלא אסור לטלדל מראש הכותל לחצר לכן הוא הדין כאן לגבי חלון שבין שתי חצרות וזה מה שאנחנו מביאים כאן מחלון אפשרות נוספת אומר רש"י מה המקור לכך מעמוד שבין רשות לסור רבים כתוב שאם הוא פחות מערבו אז אין לו שם של רשות כיוון שהוא מוקם פטור ויכולים לכתף עליו גם אנשי רשות היוכית וגם אנשי רשוורבים אבל אם הוא כן רחב רבו אז הם מוסרים זה על זה כיוון ששולטת בו גם אנשי רשות היוחיד וגם הרשות של רשות הורבי כיוון שזה נוח לשניהם להשתמש בזה זה אומרת הגמורה לזה בזריקה ולזה בזריקה אם להפך גם ל יש פה כמו שאמרנו רשות שהיא משותפת והיא בטוחה היא סמוכה לשתי חצרות שעירו כל אחת לעצמה אבל היא לא נוכל להשתמש לשתיהם שניהם צריכים להשתמש בהם רק על ידי זריקה היינו כויסל שבין שתי חצרס זה בדיוק הדוגמה של כוטל שבין שתי חצרות שגבוה עשרה שמוסרים זה על זה ויהיה אסור לטלטל מהכותל לתוך החצר כיוון שהם שווים בקושי להשתמש בה אז ממילא אין לי עדיפות של אחת מהחצרות על השנייה ושתיהם נחשבות שולטות על ראש הכותל ואסור לטלטל משם לחצר לזה בשלשול וזה בשלשול אם המקום הזה שעליו אנחנו מדברים שהיא סמוכה לשתי החצרות היא עמוקה יותר משתי החצרות ושתי החצרות צריכות להשתמש בה רק על ידי שלשול שהם מורידות חבל וככה הם מורידות חפצים או מעלים חפצים משם היינו חריץ שבין שתי חצרות זה מה שראינו לאל שכשיש חריץ בין שתי חצרות אז ראינו שזה נחשב למחיצה וזה עושה אם זה עמוק אסור ועכבר בו ממילא כמו שזה עוסר כשזה נמצא בין שתי שתי החצרות ושם כתוב שאם לאחת מהחצרות זה שווה לארץ ולאחת זה עמוק אסורו נותנים את זה לזה שזה שווה מהשמע אומר רש"י שאם לשתיהם זה קשה לשתיהם זה על ידי שלשול אז שתיהם שולטות שם וממילא הם עושות אחת על השנייה להשתמש בחריץ לזה בפתח ולזה בזריקו אם אחד יכול להשתמש בצורה נוחה כמו בפתח ואחד רק על ידי זריקה כגון שהם בשני מפלסים ויש לאחד זה כותל גבוה ולשני זה משתווה לרצפה כשאנחנו אומרים משתווה זה לא חייב להיות ברמה שזה ממש שווה ממש אלא בתוך הסורו היינו דרב הרב הונה אומר רב נחמן שהוא אמר לגבי שתי חצרות בשני מפלסים שנותנים את ראש הכותל לזה שזה קרוב אליו וזה פחות מעשור לגבוהה יותר כיוון שהיא משתמשת בנחת ואילו התחתונה היא רק על ידי זריקה לזה בפתח ולזה בשלשול אם לאחת זה נוח וזה משתווה בתוך הסור לרצפה שלה ולשני לחצר השנייה זה בשלשול אצלה זה עמוק יותר היינו דרשיזי אומר הרב נחמן שרשיזבי אמר לאל שאם יש חריץ בין שתי חצרות ולאחד זה שווה ולאחד זה לאחד זה עמוק אסורו נותנים את זה לזה שזה שווה כך גם פה לזה שזה בפתח זה כמו שזה שווה ולזה שזה בשלשול זה רק על ידי קושי יותר קשה ולכן אני משייך את זה לרשות שזה שווה לה כמו בפתח וזה נוח לה יותר והר הרשות השנייה לא עוסרת עליה להשתמש לזה בשלשול ולזה בזריקה כעת אומרת גמורה עד כאן זה היה הלכות שראינו כבר לאיל מה קורה באופן שיש פה שתי רשויות שנמצאות בסמוך לרשות השלישית שעליו אנחנו מדברים רשות אחת השימוש שלה על ידי שלשול ורשות אחת השימוש שלה על ידי זריקה למעשה שניהם לא משתמשים פה בנוח לשניהם יש פה צורה קשה איך להשתמש השאלה אם אני אומר כיוון ששניהם בקושי אז מילא שניהם שולטות על זה או שעדיין יהיה הבדל בין רמת הקושי של שלשול ל של זריקה אומר מה היא אומר רב שניהן אסורים לא כיוון שלשניהם קשה ממילא רשות שניהם שולטות בעיה וכמו שראינו לגבי לזה בזריקה ולזה בזריקה כך גם שלזה בשלשול ולזה בזריקה אני אומר ששניהם שולטות ועושות אחת על השנייה ושמואל אמר נויס נויסה לזה שבשלשול שלזה תשמיש בנחת וזה תשמיש בקושי אומר שמואל יותר קל להשתמש על ידי שלשול מאשר על ידי זריקה ולכן אני אתן את זה לרש לחצר הזאת שהיא משתמשת בשטח הזה על ידי שלשול בכל דובר שתשמישו לזה בנחת ולזה בקושה נוש לזה שתשמישו בנחת שמואל סובר שעדיף לת שיותר קל לשל מאשר לזרוק ולכן נותנים את זה לרשות הזאת אז אם כן ראינו כאן את המשנה שם כתוב אנשי חוצ מרפסת אז אם לא ירוו המרפסת עם החצר אז הסולם מהווה מחיצה ביניהם אם כל אחת רבה לעצמה הם יכולות לטלטל כל אחת בשטח שלה ואם יש חוליית בור או סלע או עמוד וגובה עשרה וזה קרוב הרבה פוכים למרפסת זה משתייח למרפסת פחות מעשרה זה משתייך לחצר כיוון שלמי שזה יותר נוח להשתמש בו אליו אנחנו משייכים אותו ולא אומרים ששתי הרשויות שולטות עליו הגמרא הביאה שאם שניהם בפתח אז עוסרים זה על זה שניהם בזריקה עוסרים זה על זה שניהם בשלשול שזה גם בקושי לשניהם אז עושים זה על זה כל דבר הבאנו את המקור לזה. ואם לאחד בנוח ולאחד בזריקה או לאחד בנוח ולאחד בשלשול אז הבאנו גם מקורות שאנחנו ותים את זה לזה שזה בנוח. מה קורה בשלשול וזריקה? האם לדון את זה כשניהם בקושי? רב סובר שכן ולכן שניהם עושים זה על זה ואילו שמואה סובר שעדיין לשלת קל יותר ולכן אני נותן את זה לרשות שהיא משלת ולא לרשות שהיא צריכה לזרוק. וממילא הרשות שזורקת היא לא עוסרת על הרשות שצריכה לשל משתייך אליה כיוון שעדיין זה נחשב כלפה כלפי תשמישי בנחת [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: