העמוד היומי מסכת עירובין דף עט עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף עט עמוד ב

[מוזיקה] דף עט עמוד ב אנחנו עסוקים עדיין בארמת אבן שנמצאת בין שתי חצרות ראינו שהיא נחשבת כמחיצה עליו שהיא סך הכל ערמת אבן בכל אופן כל עוד ויקיימת היא נחשבת כמחיצה שמעתי על כך מאמר נפלא נוקב כואב מאחד מגדולי המוסר שאומר תראה כמה קל להפריד בין יהודים כמה מחלוקות התפתחו על עסקי תבן וקש, על דברים שהם כלום שבכלום. כל כך קל העץ הרע עובד כל כך חזק להבהיר מחלוקות ולדעווננו הוא מצליח. ומכאן אנחנו רואים את המוסכל האדיר הזה. תראה מה חוצץ בינך לשני. תראה מה מגדר, מה גובל ומה גורם קרע בינך לשני. סך הכל ערמת אבן. לפעמים הוויכוחים שלנו, החיכוכים שלנו יכולים להיות כל כך קטנים. סך הכל מה שנדרש ממך, תמעט את זה, תפנה את זה מכאן. תעיף מפה את התבן והקש הזה, את הוויכוחים הקטנוניים והאחדות תשוב ותסור בעיניכם. אומרת הגמרא הקדושה ואנחנו מתחילים בדף עט עמוד ב שלוש ארבע שועות מלמעלה שניהן אסורים. ראינו שבמקרה שיש ראינו ברייתא אתמול, ראינו את זה אמנם כבר במשנה, אבל הגמרא מתמקדת על דברי הברייתא שאם יש חצר ש זאת אומרת שני חצרות שביניהם יש ערמת אבן, הרי היא נחשבת כמחיצה. ברגע שהיא נתמעטה מעשרה תפחים או כמו שאמרנו אתמול מתורת 10ה תפחים, כן? למי שזוכר על מה שדיברנו אתמול, אז הם הופכים ברגע אחד לחצר אחת, מערבים אחד ולא מערבים שניים, הם לא יכולים לערב כל אחד בנפרד, אלא חייבים לערב שני החצאות שהפכו לחצרה אחת גדולה יחד. מבינה מכאן הגמרא שמה מינה דיורין הבאין בשבת אסורין. אם אתם זוכרים ראינו מחלוקת רחבה כבר לפני כמה עשרות שיעורים ראינו האם שבת שהותרה מקצתה הותרה כולה או לא או לא. זאת אומרת, האם כשאני מגיע במהלך השבת מתו כאן משהו, מחיצה נופלת או משהו כזה, קרה משהו במהלך השבת, האם זה משפיע על הדין ההלכתי בשבת או לא? לדוגמה כאן היה כאן בערב שבת היה כאן מחיצה ולכן כל חצר עשתה עירוב בנפרד. פתאום במהלך השבת אכלו שם צון ובקר ואני יודע מה אכלו מערימת תבן היא התמעטה. השאלה אם זה שהתמעתה באמצע שבת כבר עוסר עליי לטלטל כיוון שלא עשינו עירוב יחד כאן משמע שכן ואם כאן שמ מינה דיורין הבאין בשבת אסורין בעצם זה אותו רעיון של שבת שהותרה מקצתה אם הותרה כולה או לא אבל מכיוון אחר מה קורה אם מגיע דייר נוסף בשבת עצמה לגור והוא לא ירב יחד איתם האם הוא עוסר או לא זה אותו דבר בדיוק מה שקרה כאן דיורים שבאים באמצע שבת אני יושב בחצר שלי בטח כשביני לבין החצר השנייה מפריד הרימה מכובדת של טבע הרב בכבודו הוא בעצמו אמר שזה נחשב כמחיצה ומהלך השבת עצמה זה נתמעט פתאום יש לי כאן דיורין חדשים רואים שהם ורואים שהם אוסרים עליי אם כך שמע מן הדיורין הבאים בשבת אסורין או יש גורסים אוסרין אומרת הגמרא דוכה הגמרא ורשי כבר אתמול במשנה אמר את זה ככה במילה אחת כדרכו דילמה דימה את מאתמול ייתכן שהמחלוקת במקומה עומדת יש מחלוקת הנעים מה קורה לגבי שבת שהתחילה בהיתר מה קורה לגבי דיורים שבאו באמצע שבת כאן מדובר שזה זה התמעט מאתמול. דע לך, ברגע שזה התמעט במהלך השבוע מעשרה טפחים, בשבת הבאה אז תשים לעצמך תזכורת, אנחנו כבר לא יכולים לערב כל אחד בנפרד, אלא חייבים לערב שנינו ביחד, כי המחיצה שהייתה בינינו התמעטה והתבטלה. ראינו את המשך הברייתא שבמקרה שבאמת המחיצה התמעטה והאחד עוסר על השני, כשהם לא עשו יחד עירוב, אז יש פתרון, פתרון של ביטול רשות. ומה כתוב? נו, כיצד הוא עושה. איך? בוא נאמר הצד שמבטל מה עליו לעשות נוהל את ביתו ומבטל רשותו וכבר שם אמרנו שנדבר בגמרא למה צריך גם נוהל ביתו וגם מבטל רשותו כשאנחנו כבר יודעים מכל השיעורים הקודמים מכל הדפים הקודמים שביטול רשות מספיק עצם הביטול בלי נעילת דלת אומרת הגמרא שואלת הגמרא טרתה האם צריך את שניהם טרתה זה שניים האם צריך גם ביטול וגם נעילה אונה הגמרא אחי קמר כך מתכוונת הברייתא לומר או נוהל את ביתו או מבטל את רשותו לא צריך לעשות את שני שניהם מספיק ביטול ולא רק שמספיק ביטול בן אדם שנוהול את ביתו כבר מסמל הוא מורה לנו הנה אני כאן כרגע מבטל ואפילו אם הוא לא ביטל במפורש מספיק עצם הנעילה שתחשב כביטול והיא באתימ פירוש שני אומרת הגמרא לעולם טרתה צריך גם נעילה וגם ביטול אתה יודע מדוע כיוון דדשביעתי לטלטולה זאת אומרת כך כשאני מגיע ומבטל מיד מותר להושכנגדי לחצר שביטלתי למותר כי זה בוטל רק לי עצמי אני שביטלתי הגיעו חכמים ואמרו לא רק שביטלת גם תנעל את הדלת ולמה כיוון שאתה דש כאן במקום אתה מאורגל להשתמש אתה תבוא לטלטל ותשכח אתה לא תזכור שעשית שעשית ביטול ולכן חכמים אמרו רגע נחמיר עליך נלך צעד קדימה ונאמר שגם תנהל את הדלת שכללו תשתמש כאן במקום בשבת ועל ידי זה לא תבוא להוציא לחצר שהיא אסורה לך כיוון שביטלת אותה לבני החצר השנייה אומר רש"י לפי זה לפי היוטימה אז באמת אנו אנו סוברים שבכל מקום שצריך ביטול שבן אדם מבטל לשני תחצרו הוא יעלץ לינול את ביתו כי אחרת שוב זה אותו רעיון של כיוון דדשבי של את לטלטולה ולכן אני אחמיר עליו מה שכן כמו שהדגשנו הרעיון הוא פשוט שלא שאתה מבטל לו זה בכלל לא משנה אם נעלת או לא עצם הביטול כבר התיר לו להשתמש ואילו לך עצמך ביטלת זה נהדר כל הכבוד איזה עין טובה אבל עדיין חכמים אמרו תעשה דבר נוסף תנעל גם את רשותך את ביתך כדי שלא תבוא לטלטל ראינו במשנה הוא אסור וחברו מותר סליחה ראינו את זה בברייתא הוא אסור וחברו מותר לאחר שהוא ביטל אז הוא הוא נשאר אסור וחברו הופך להיות מותר כיוון שהוא ביטל לו אומרת הגמרא פשיטה זה המהות של ביטול כשאתה מבטל אתה עוסר את עצמך להשתמש ברשותך ורק להוא מותר שוב ראינו שאתה נהיה אורח אצלו וכדומה אבל ברור שזה הרציונל זה מה שעומד מאחורה זה האירוע של ביטול אומרת הגמרא לא צריך דעדר אידח ובתי לך אברי לאחר שביטלתי להם הם ביטלו חזרה בשבילי הייתי חושב שזה יעיל כמש מלן שאני נשאר אסור וזה לא עובד אי אפשר לבטל חזרה והקמשמלן דאין מבטלין וחוזרים ומבטלין אין מושג שלבטל ולחזור ולבטל ראינו כבר את המחלוקת הזו פה פוסקת הברייתה שאסור זאת אומרת כך אני ביטלתי להם גם לאחר שהם שבני אותה חצר חזרו וביטלו את זה לחצר שלנו עדיין מדגישה הברייטה והוא אסור וחברו מותר לכל אותה שבת כי אין מושג שלבטל ולחזור ולבטל ממשיכה הגמרא לצטט את הברייתה וכן אתה אומר בגוב של תבן שבין שני תחומי שבת ראינו שלא רק במקרה מקרה הקלאסי שעליו אנחנו מדברים כל הזמן של ערמת אבן בין שני חצרות שמותר לכל אחד מהם להסתפק מהתבן אלא אותו דבר בגוב של תבן בין שני תחומי שבת זאת אומרת כמו שהסברנו אתמול בור ענק או ערמה ענקית של תבן שמונחת בין שני ערים 1900 מהעיר הזו 1900 אמה מהעיר הזו הרי אסור לצאת בשבת יותר מ-2000 אמה מותר לכל לבין כל עיר לקחת אבן מאותו מקום ולטלטל כמובן לא בשבת שבת אסור לטלטל מחוץ לעיר מדובר ביום טוב כך רש"י אמר אתמול מותר לכל אחד לקחת ואני לא חושב שהוא יקח מהתחום של העיר השנייה למה זה אותו רעון בדיוק של החצר אני לא חושח ממקומו שואלת הגמרא פשיטה מסביר רש"י אה דרבנן מי אולמי דתחומין מחצרות זאת אומרת ה שניהם זה עניינים שאסורים מדרבנן גם חוץ לתחום וגם העניין של חצרות ואם אתה מתיר כאן אתה מתיר כאן לא אמור להיות כאן איזשהו גילוי דרמטי שאתה אומר לי וכן גוב של תבן ברור שניהם דרבנן שניהם אותו דין אומרת הגמרא, לא צריכה לרבי עקיבא. זאת אומרת, כל מה שאנחנו מביאים את הדין הזה, זה להדגיש לנו ולחדש לנו לשיטת רבי עקיבא דאמר תחומין דאורייתא, האיסור של תחומין הוא הרבה יותר חזק מהאיסור שבין שתי חצרות. שתי חצרות וסך הכל שניהם רשות היחיד האיסור לטלטל ביניהם הוא דרבנן והייתי חושב רק שמה אני מתיר לכל אחד לקחת אבן אבל בין שני תחומי שבת ששמה זה דאורייתא מה הוא דתימה לגזור דלמעתי לאכלופה הייתי חושש שאם אני אתיר לקחת מהמקום שנמצא בשליטה הטריטוריאלית שלו אבל אולי הוא יבוא ויקח מהשליטה מהתחום של העיר האחרת והוא יעבור על איסור דאורייתא כמהשמלן שלו גוזרים כל אחד לוקח ממקומו כאן זה כבר חידוש אדיר ובשביל זה התייחדה שורה מיוחדת בברייטה לומר לנו שגם גוב של תבן בין שני תחומי שבת עליו שזה דאורייתא ואני יכול לגזור שמע יבואו להחליף ולקחת מתחום האחר בכל אופן אני לא גוזר אומרת המשנה הקדושה ועכשיו אנחנו מדברים על שיתופי מבואות אותו דין כנראה גם בעירובי חצאות אבל כמו שאנחנו שמים לבק האחרון מדובר בגדול על שניהם מדי פעם המשניות מדגישות זה על חצרות זה על מבואות ראינו שאין הרבה הבדל ביניהם אם נחדד שוב עירובי חצרות הרעיון הוא שאני מערב את כל בני בני החצרות במקום בחצר אחד את כל בני הבתים שיכלו להשתמש בחצר שיתופי מבואות זה את כל החצרות שפתוחים למבוי אני עושה יחד ראינו מה הדין לעשות את זה בלי זה רק שיתוף רק עירוב ראינו זה בפת זה ביין אבל בגדול הרציונל הוא אחד אומרת המשנה כיצד משתתפין במבוי אז כמובן אנחנו יודעים שכל אחד צריך לתת לחם ומניחים אותו באחת החצרות במבוי אומרת הגמרא פטנט נוסף שגם אותו אנחנו כבר מכירים אדם אחד יכול לקחת לחם משלו ולזכות לכל בני בני המבוי מניח את החב חבית שלו ומזכה לכולם ואומר הרי זו לכל בני מבוי הוא מזכה להם הוא לא יכול לזכות אוטומטי הוא לא יכול להגיד זה של כולם הוא חייב שהם יגביעו את זה הם יקנו את זה אם לא הם בעצמם מישהו אחר גם יכול לזכות בשבילם יכול להגביע את זה בשבילם ואז זה נקרא שהם השתתפו גם כן והוא מזכה להם על ידי הוא עצמו לא יכול אבל על ידי בנו וביתו הגדולים שהם כבר מנותקים ממנו ואותו דבר על ידי עבדו ושפחתו העברים עבד ושפחה העברים הם לא מחוברים הם לא נקראים כגוף האדום הם סך הכל עובדים אצלו ועל ידי אשתו שגם אמנם היא נחשבת כגופו אבל בסוף יש לה כוח משל עצמה לקנות ולהקנות אבל אינו מזכה לא על ידי בנו ובתו הקטנים ולא על ידי עבדו ושפחתו הקנענים לאו דווקא מקנען כמובן כל האלה מיואומות העולם נחשבים כקנענים מפני שידן כידו הם נחשבים פשוט אחד ממש כמוהו הבנים והבנות הקטנים בכלל כתוב במפרשים שאין להם סמכות בכלל להקנות לא רק זה שהם כידו עצם זה שהם קטנים הם לא יכולים להקנות הלאה ולכן הם לא יכולים לזכות. ועבד ושפחה פשוט מאוד. הם כנענים. הם נחשבים ממש כידו. הם נחשבים כחפץ שלו. אין להם אפשרות. אין להם מושג של קניין וכדומה. ולכן הם לא יכולים להקנות בשביל אחרים. אומרת הגמרא הקדושה, פרט מסוים בדיני שאתה מזכה לבן אדם את החבית הוא צריך להגביע. אומרת הגמרא מה רב יהודה חבית של שיתופי מבואות צריך להגביע מן הקרקע תפח. לכל הפחות טפח. אם הרמת פחות זה לא נחשב כהגבעה וההוא לא קנה. לא הצלחת לזכות לו. אמר רב מביא רבא נטרת מי לשני דינים סבדפומבדית אמרינו סבי פומבדיתא הזקנים של העיר פומפדה רש"י אומר שזה רבי יהודה וישיבתו כך קינו אותם זקני העיר פומפדא והם אמרו שני דינים חדה אה אחד זה הדין שהזכרנו שחייבים להגביע את החבית לכל הפחות טפח אידח הדין הנוסף המקדש אדם שעומד ומקדש על היין בליל שבת ושותה את היין אם טעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא זאת אומרת השיעור המינימלי שצריך לשתות כדי לצאת ידי חובת קידוש של היין זה מלא לוגמיו יין פחות מכך לא יצא אמר רב חביבה בוא ויביא לך דין נוסף הנה מסבדפומבדיתא אמרינו דמר רב יהודה אמר שמואל וכמו שאמרנו רב יהודה וישיבתו זה סדפומבדיתא והם אמרו בשם שמואל עושים מדורה לחייה בשבת מותר להדליק מדורה עליו שזה איסור דאורייתא להעביר אש ושבת לולדת מותר כיוון שהיא מסוכנת כיוון שהיא חולה וחולה שיש בה סכנה האמת היא עוד יותר מכך זה לא רק חולה שיש בה סכנה אלא בכל מקרה יולדת חייבת את החום מקור מאוד מסוכן ולכן מותר להדליק מדורה בשבת סבו מיני הבינו בני הישיבה לחיה אין לכולי לא לפי הסברה הזו אפילו לכלו שיש בו סכנה הם הבינו שכל עוד והוא לא נזקק לזה כרגע כפיקוח נפש לעניין הזה דייקה אסור ואותו דבר דבר נוסף הם הבינו במות הגשמים אין בהמות החמה לא רק בהמות הגשמים שיש סכנה של של צינה של קור אבל בהמות החמה לא זאת אומרת הם לקחו הם נתנו פרשנות מאוד מצומצמת למשפט שאמר רב יהודה שעושים מדורה לחייה הם אמרו דווקא לחיה ולא לחולה ודווקא בהמות הגשמים ולא בהמות החמה אבל אתמר אמר חיה ברבין אמר שמואל הקיס דם ונצטנן אפילו בכזה סוג חולי הכיס דם ונתנן עושים לו מדורה בשבת ואפילו בתקופת המאוז אפילו כשחם מאוד בחוץ ואם כן אנחנו רואים שהוא התכוון להגיד שבגדול כל אחד שנזקק לכך בשבת ויש פיקוח נפש בדבר בין אם זה חיה שהיא תמיד נצרכת בין אם זה חולה שיש בו סכנה שגם כן כרגע הוא נצרך לכך עושים לו מדורה ולאו דווקא בהמות הגשמים אלא אפילו בהמות החמה בתקופת המוז שהחמה שהשמש כופחת על ראשי האנשים וח מאוד בחוץ בכל אופן מותר לעשות מדורה אמר המאימר בוא והביא לך דין נוסף שאמרו זקני פומבדיתא מי דין שאמר סבדפומבדיתא אמרינו דיתמר איזוהי השרה סתם ממש לפני יומיים דיברנו על השרה השרה זה בעצם עילן שעובדים אותו כעבודה זרה והוא אסור אפילו בהנאה ואם אנחנו לא יודעים בדיוק אם עובדים אותו או לא אומר רשי מה זה נקרא אשרה סתם שאנחנו מחזיקים אותה כאשרה ועלך שלא ראינו בעינינו שעובדים לה אמר רב כל שקומרין שומרין אותה ואין תועמין מפירותיה אם אתה רואה אילן שמשמרים אותו מגינים עליו ולא תועמים מהפירות תבין שזה לא סתם פשוט עבדו את האילן הזה כאשר והוא אסור בהנאה שמואל אמר שמואל מחמיר ואומר על אףשה אתה רואה שכן תועמים מפירותיו אבל כגון דעמרה הם טועמים ואומרים אנתמר לשחר דבי נצרפדשטולה וביום דם התמרים האלה הם טובים מאוד שיכר שנעשה לב נצרף איזה מקום מסוים והיו שותים את זה ביום חגם אז תדע לך גם אם תועמים עדיין זה עץ של אשרה לכן אתה רואה שהם כל כך הם טואמים ומכינים את זה בשביל השיכר בשביל יום העד בשביל יום החג תבין שזה אשרה ואמרי לסבדפומבדית כך אומר המימר הילך כבתי דשמואל ואם כן יש לנו דין נוסף מסבדפומבדיתא בואו נסכם מה ראינו היום דבר ראשון ראינו שניהם אסורים ואל תוכיח לי על דיורים הבאין בשבת אסורין כיוון שיתכן דעם ת מאתמול נוהל ביתו מבטל רשותו לפי פירוש ראשון זה או זה או זה לפי פירוש שני בכל פעם שמבטלים צריך גם לנעול את רשותו כי אחרת אתה דש אתה רגיל כאן ותבוא לטלטל חכמים הצריחו שתנעל את רשותך הוא אסור וחברו מותר לאחר הביטול אמרה הגמרא אפילו שאם חזרו וביטלו לו כי אין חוזרין ומבטלין דבר נוסף שראינו וכן אתה אומר בגוב שבין שני תחומי שבת אמרנו שלא ניצרך אלא לרבי עקיבא כיוון שהוא אומר שזה דאורייתא והחידוש אני לא חושיבוא ויקח מהתחום של העיר האחרת ויעבור על איסור דאורייתא. איך משתתפים במבוי? אז הבאנו פה את הרעיון שבן אדם אחד מזכה לכולם. הוא יכול לזכות רק על ידי מיש שמנותק ממנו ולא על ידי בנו ובנו בנו ובתו הקטנים שאין להם בכלל אפשרות לזכות או עבדו ושפחתו הקנענים שגם כן ידן כידו ואין להם אפשרות לזכות. רק על ידי אחרים אפשר. וראינו שמגביע את החבית יגביע טפח. זה דין ראשון של סדפומבדה שזה רבי יהודה וישיבתו. דין נוסף המקדש מלא לוגמיו ולא פחות מכך. דין שלישי עושים מדורה ובעצם פרשנות מרחיבה לכל אחד לא רק לולדת כל אחד שנצרך ואפילו בהמות החמה והמר הביא די נוסף שראינו מה נקרא שרה סתם רב אמר מה שמשמרים ומגינים ולא אוכלים את הפירות ושמואל אמר אפילו אם אוכלים את הפירות ואומרים זה ראוי לשייכר ליום העד כבר נחשב כבר נחשב כאשר ועל כך אמרו סבדפומבדיתא שהלכה כבתי דשמואל בהצלחה רבה ואדירה ולהתראות מחר [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: