העמוד היומי מסכת עירובין דף עט עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף עט עמוד א

[מוזיקה] דף עד עט עמוד א' שמעתם פעם על המושג טומאה רצוצה תקשיבו רגע מושג קצת מורכב לא לא מסובך בהלכות טומה וטהרה וממנו גם נלמד עליו היום וגם נוכל להביא ממנו מוסף כל אדיר לחינוך ילדים לחינוך עצמנו בכלל להובלת תהליכים בעולם איך זה קורה מוסכל אדיר תקשיבו טוב תאמר רצוצה זה אומר כך בגדול מת שנמצא בבית כל הבית כולו נטמע אבל זה רק במידה ויש לו הולהל זאת אומרת יש לו איזה חלל לפחות של טפח שבו הוא מפשט את הטומ שלו אם אתה תדחוס את הטומ אתה תרצוץ אותה טומאה רצוצה זה אומר דחוסה אתה תמלא את כל הבית ממש צמוד למת לא תיתן לו אפילו חלל קטן של טפח תמלא הכל לדוגמה בעפר לדוגמה בתבן נראה בדיוק במה באותו רגע הטומ לא תתפשט בכל הבית אלא היא הופכת להיות טומאה רצוצה בבית היא לא תתפשט בכלל אבל היא תגיע עד לרקיע. גם כלים שיעמדו על הגג או בכל מקום אחר יעבור מטוס 100, לא משנה במרחק 100 במרחק גדול מאוד עדיין הוא יטמא. שוב, במידה ויש לו איפה להתפשט, רק בבית עצמו יעמוד משהו על הגג, הוא לא יהיה טמא. במידה ואין לו לאן להתפשט, לא נתת לו אפילו את החלל טפח, לא נתת לו את המרחב מחייה או מרחב מוות המינימלי שלו, דחסת אותו לחלוטין, הטומ תהיה בוט ועולה עד לרקיע. זה דין נפלא. המוס הז שאני לומד מכאן זה לכל ילד, לכל תלמיד וגם לכל אחד מאיתנו חייבים לאפשר את המרחב מחייה שלו. אתה רוצה לקדם אותו נפלא. אל תרצוץ אותו. אל תביא עליו ים. ים של הערות, ים של גערות, ים של כיונונים. ברגע שאתה תרצוץ אותו ולא תיתן לו את המרחב מחיה שלו, הוא יתפרץ וכבר לא יהיה לך שליטה על זה. תן לו את החלל. תן לו את המרחב מחייה שלו. תן לו. גם כשאתה רוצה להוביל אותו למקומות טובים בעבודת השם או גם כשאתה רוצה להוביל את עצמך, תמיד תגדיר לעצמך מה הגבולות שלך. איפה המרחב מחיה שלך? מעבר לזה, אל תיתן גם לדברים טובים לרצוץ אותך, לגמור אותך לחלוטין, כי אז כמו שאמרנו, זה בוקע ועולה, בוקע פתאום מגיע למקומות של התפרצויות שאתה לא יכול להקל. זה נשמע קצת חריף, אבל פשוט שכל אחד יחשוב על זה לעצמו. זה הכי ברור בעולם. אתה רוצה לקדם, תתחיל עם ים, גערות, ים, תכוון אותו תק, תק, תגיד אמן, תגיד זה, תקום לתפילה. ברור צריך לומר, צריך להעיר, צריך לפעמים לגעור, אבל הכל תשמור תמיד על המרחב הפנוי, על המקום החלל מחיה של הבן אדם. אל תגיע לתוך המרחב אישיות שלו ותקריס אותו עליה ותרצוץ אותה, כי אז זה יכול להגיע למקומות לא טובים. כשאני נותן כאלה מוסרי השכל, אני נוהג לומר שאני אומר את זה לעצמי ומי שרוצה לשמוע על הדרך בהצלחה. אומרת הגמרא הקדושה, ואנחנו לומדים הם דף עד עמוד א, מתחילים מדף עד ח עמוד ב למטה, מלא עפר. ראינו שאם יש לנו חריץ שמילאתי אותו בתבן זה לא נחשב כביטול. זאת אומרת חריץ שבין שתי חצרות שבעצם הוא מפריד את החצרות והופך כל אחד לישות נפרדת. הוא רחב ארבעה טפחים עמוק עשרה. שמתי בתוכו כדי למלות אותו שמתי בו תבן. הוא לא נחשב כביטול. כך ראינו במשנה. כל עוד ולא ביטלתי במפורש את התבן אבל שמתי שם עפר. זה נחשב כביטול. אומרת הגמרא הקדושה מלא עפר ואפילו בסתמה. בעצם מבינה הגמרא על בסיס מה שאמרנו אתמול שאפילו אם הנחתי שם עפר סתם ולא ביטלתי אותו הוא נחשב כמבוטל והוא נחשב כחציצה והחצאות נחשבים כאחד החריץ כביכול לא נמצא כאן שואלת הגמרא והתנען בית שמלאה תבןצורות וביטלו בטל בטלו אין לו ביטלו לא כאן מדובר לגבי אותו בית שדיברנו בהקדמה בית שיש בו מת והוא מילה אותו תבן אוצורות השאלה אם זה הופך להיות טומאה רצוצה או לא כי מצד אחד יש כאן משהו שרוצץ שמכוץ שאתה מצד שני יכול להיות שהוא יקח אותו. אז כתוב שם כך אם הוא מילה אותו תבן או צועות שצועות זה עפר כך מבינה הגמרא ובטלו רק אז בטל דווקא אם ביטלו אין הוא ביטל הוא אמר אני לא לוקח את זה מכאן אבל לא ביטלו לא ואם ככה אנחנו רואים במפורש שאם אני רוצה להחשיב את העפר כדבר קיים בשביל שאבטל את הבית או במקרה שלנו במשנה חרית אני חייב לבטל אותו למה אתה הבנת שאפילו בסתמה אומרת הגמרא הקדושה אמר רב הונה מנתאו אהולות מי למד את המשנה באוהלות ששמה כתוב שחייבים לבטל רבי יוסי זה שיטת רבי יוסי רש"י מדגיש שאנחנו לא באמת יודעים שזה רבי יוסי רק רב אונה יודע שרבי יוסי דיבר על ענייני טומאה אז אומר תשמע בוא נפיל את זה עליו זה כנראה שיטת רבי יוסי ואז מוצאת הגמרא מקום שרבי יוסי אומר בדיוק הפוך שואלת הגמרא היא רבי יוסי אי פרשמינן לדתניה רבי יוסי אומר תבן ואין עתיד לפנותו זאת אומרת תבן שאנחנו יודעים שהבן אדם לא עתיד לקחת אותו הרי הוא כסתם עפר ובטל עפר ועתיד לפנותו שאני יודע שהולכים לקחת אותו הרי היו כסף סתם תבן ולא בטיל. בעצם הוא אומר פה בדרך קצת מתוחכמת. מה שהוא מתכוון לומר שעפר סתם מתבטל, תבן סתם לא מתבטל. אם אני יודע שהוא לא עתיד לקחת את התבן, זה הופך להיות כמו עפר סתם ולא ומתבטל ובעצם מבטל את המקום. ואם אני יודע שהוא הולך לקחת את העפר, זה נהיה כמו תבן סתם ולא מתבטל. בכל אופן, אנחנו רואים במפורש ש רבי יוסי אומר שסתם עפר כן מתבטל. ואם כך, מה אתה אומר לי? מה נתנה עולות רבי יוסי? ששם כתוב דווקא אם ביטלו, אין לא בטלו, לא. רבי יוסי אומר בדיוק להפך אלא אומרת הגמרא אתה צודק אלא אמר רב אסי מה נתן העירובין את המשנה שלנו שמשם משמע שסתם עפר מתבטל רבי יוסי נפלא זה מחלוקת תנאים התבלבלנו מקודם ניסינו להגיד שהולות זה רבי יוסי ברור שלא או לא זה ניגוד מושלם לדבריו של רבי יוסי ואילו המשנה שלנו בעירובין איזו שכדבריו של רבי יוסי שעפר סתם לא צריך לבטלו והרי הוא כבטל ועומד רבונבר דרב יהושע אמר תירוץ אחר לחלוטין טומה שבת קרמית אתה שואל אותי מטומ שבת פה זה עניין שבת כתוב שלא צריך לבטל לעניין טומא צריך אתה יודע מה ההבדל הבדל כביר אתה שואל אותי מטומשבת אנחיסור שבת דאפילו ארנקנה ממבטליניש אפילו ארנק מלא מאות שזה הכי לא הגיוני שבן אדם יבטל בכל אופן בשבת הוא יבטל כי אסור לקחת אותו הוא מוקצא ולכן גם עפר ברור שיבטל בשונה מטומה שאנחנו רואים שהעפר סתמה לא מתבטל אלא אם כן בטלו אמנם לגבי קש רשי מדגיש יש משהו מיוחד בשבת שבו אני אומר כמו שראינו אתמול שאם לא ביטלת אותו הוא לא התבטל כיוון שהוא ראוי לקחת אותו אפילו בשבת למאכל בהמה אבל עפר הוא לא ראוי להינטל בשבת ולכן ברור שהוא מתבטל ואפילו ארנק מלא מאות שהוא אינו ראוי להינטל בשבת התבטל ולכן אל תשאל אותי מאיסור שבת לגבי טומא רבשי אמר תירוץ נוסף בית החריץ קרמית אתה שואל אותי מבית לגבי עולות לגבי טומאה כתוב בית לגבי המשנה שלנו כתוב חריץ מה אתה שואל אותי ביש למה חריץ למיתי מקי חריץ נועד להתאימה מה? ולכן אני אומר הוא שם שמה אפה הוא יבטל את זה אלא בית למיתי מקיי בית הוא נועד לעיתום ברור שלא ולכן סתם עפר שיש שם כנראה שהיא לקח אלא אם כן ביטל וזה החילוק אין כאן מחלוקת רבסי רבנן הכל בסדר כ סליחה רב יוסי רבנן כולם סוברים אותו דבר רק פשוט מאוד לגבי חריץ הם אומרים לך יש שם עפר זה נועד לעיתום ולכן הוא מבטל שם כנראה את העפר ובסתמה כבר זה בטל ויו לגבי בית שלא נועד לעיתום אז העפר שיש שם בסתמה לא מספיק לי שהוא נמצא שם כי כנראה הוא ינטל וחייבים לבטלו. אז בעצם יש לנו כאן תירוץ אחד שזה מחלוקת ועוד שני תירוצים שאין הבדל רק פשוט או שכאן מדובר לגבי שבת וכאן לגבי טומא או שכאן זה בית וכאן זה חריץ. אומרת הגמרא להמשך המשנה ראינו נתן עליו נסר של רחב ד' והדגרשנו אתמול שדווקא רחב ד' אז זה נחשב כמעבר אמר רבה אז זה נחשב כפתח בעצם אמר אבא לא שנו אלא שנתן לרוכבו זאת אומרת שמתי את זה כגשר מהבר אחד לעבר השני אז באמת צריך שהוא יהיה רוחב ד אבל לאורכו אפילו כלשהו נמי אם הלכתי על שפת החריץ שימו לב זה החריץ והצמדתי לאורכו שמתי כאן בעצם מעטתי את רוחב החריץ החריץ ד' אם אני שם עליו מעבר לעבר כדי לדלג עליו חייבים ארבעה תפחים רוחב אבל אם אני שם עליו לאורכו זאת אומרת שמתי כאן נסר צמצמתי את רוחב החריץ ברגע שצמצתי אותו בכלשהו ברוחב ארבעה תפחים כמובן אבל צמצמתי אותו מספיק שבכלשהו כבר ניתן לעבור עליו הוא כבר לא נחשב כחריץ ברוחב א ארבעה טפחים שעושה כי צמצמתי אותו במעט עצם זה שצמצתי אותו מעט ממש גלשתי משפתו טיפ טיפה אפילו סנטים כמובן אם הוא היה ארבעה טפחים מצומצמים כבר נותן לי את המיעוט הזה זה נחשב כפתח ואפשר לעבור עליו. בוא נראה את זה בגמרא. אבל לאורכו אפילו כל שהוא נמי שהרי מיתו מד. ממשיכה הגמרא לצד את המשנה וכן שני גזוזראות זו כנגד זו. והסברנו כמו רש"י שבעצם מדובר כאן על אותו קיר, על אותו כותל של רשות הרבים פה גזוזתה אחת ופה שנייה ויש מרחק ביניהם. זאת אומרת כניסה א' וכניסה ב' בבניין קומה שנייה שניהם. לשניהם יש מרפסת ופשוט הוא מעביר נסר מאחד לשני כדי לחבר אותו. אמר רבא עד אמרת זו כנגד זו אין זו שלא כנגד זו לא וזו למעלה מזו נמי שזה לא נחשב כמעבר לא אמר זה לא נחשב כפתח גם אם שמת לא אמרן אלא שיש בין זה לזה שלושה טפחים אבל אין בין זה לזה שלושה גזוזטרה אקומי זאת אומרת כך כמו שהבנו במשנה ההיתר להעביר נסר ממקום לשני זה דווקא אם באמת זה נמצא ממש אחד מול השני אבל אם בוא נאמר כותל אחד של הבניין פנימי יותר חיצוני יותר גבוה יותר נמוך יותר אי אפשר לשים נסר אומר רבא כל עוד ואין הבדל בכניסה בעצם אין פער בין בין הגדלים בין העומק בין הרוחב וכדומה אין פער של שלושה תפחים עדיין ניתן לשים שם נסר וזה יחשב כגזולזטרה עקומה וזה בסדר גמור אומרת המשנה הקדושה וזה משנה שכבר דיברנו עליה אתמול מטבן שבין שתי חצרות יש הרמת אבן בין שתי חצרות הרמת אבן הזאת נחשבת כמחיצה גבוה עשרה טבחים מערבין שניים ואין מערבין אחד זה נחשב כל חצר בנפרד הם לא יכולים להתחבר יחדיו ומותר אלו מאכילים מכאן ואלו מאכילים מכאן כל אחד יכול לתת לבהמות שלו לאכול ואני לא חושב שזה תמעט בשבת כי אין דרך בהמות לאכול כל כך הרבה מה יהיה הדין אם יש המון בהמות כנראה אותו דבר לא פלוג זאת אומרת הרגילות הוא שאפשר לסמוך על זה למה כי זה לא אמור להתמעט בשבת נתמעט התבן מעשרה טפחים אומר רשי אם זה נתמעט ביום חול מעשרה תפחים אז דע לך בשבת הבאה מערבין אחד ואין מערבוין שניים כי כבר אין מחיצה ביניהם כמו שאמרנו אתמול כל עוד ויש מחיצה קיימת תקנית הלכתית הם יכולים הם נחשבים באמת כשתי חצרות ברע שהתבן התמעט מעשרה תפחים הם נחשבים כחצר אחד וחייבים לערב יחד אמר רבונהדין ובלבד שלא יתן לתוך קופתו וככיל זאת אומרת כך מותר לו להביא את הבהמה שלו לאכול מהתבן שמונח בין שתי החצרות אבל אסור לו בידיים לשים בתוך קופתו למה שתי פירושים ברשי פירוש ראשון כי אני חושב שהוא יקח בידיים הוא כן ימעיט את זה מגובה עשרה באמצע שבת כשבהמה אוכלת אין חשש היא אוכלת קמאה קמעה אבל כשבן אדם לוקח הוא יקח ככה במלאו רוחב ליבו וזה יתמעט פירוש שני ברשי פשוט מאוד זה מוקצה אסור לגעת בזה בשבת ולכן הוא בלבד שלא יתן לתוך קופתו ויאכיל מבינה הגמרא דווקא שלא יתן לתוך קופתו הוא לאוק משרי זאת אומרת להעמיד את הבהמה שלו להביא אותה שתאכל משם מותר איך זה יתכן ואמר אבונמר רבי חנינא מעמיד אדם את בהמתו על גבי עשבים בשבת ואין מעמיד אדם את בהמתו על גבי מוקצה בשבת על גבי עשבים מחוברים בשבת אין לי בעיה שהבן אדם יעמוד אתה יודע למה כי הלישה בשבת היא אסורה איסור תורה בן אדם לא יגיע לידי איסור תורה לכן אני מתיר לו אבל אני לא מתיר לו להעמיד את הבהמה על גבי השבים שהם מוקצה כי מוקצה זה רק דרבנן ואני חושב שזה לא יהיה כל כך חמור לו בראש והוא יבוא להכיל אותה ולכן אפילו אל תעמיד אותה באיסור תורה אני בונה עליו שהוא יתרחק ולכן אני מתאיר לו ללכת על הקצה למה כי הוא יזהר לבד אבל ביסור דרבנן אסור ואם כך גם כאן שאסור הרי לקחת ולהניח ביעד למה אסור ראינו שתי פירושים ברשי אבל תכלס אסור או מישהו מוקצא או כי אני חושב שתמעט למה אני מתיר לו להביא את הבהמה ולאכול ולא חושב שהוא יבוא לעבור על איסור דרבנן ולקחת בעצמו לתוך קופתו אונה הגמרא אתה צודק באמת אסור לו לכוון אותה דקאים לה באבא ואז לה ואחלה לאוקמה גם אסור אסור לו להביא את הבהמה שתאכל משם כמו שאמרנו כי אני חושב שהוא יבוא לעבור על איסור דרבנן מה שמותר לו זה סך הכל לכוונן את הבהמה לעמוד בפניה ולא לתת לה לעבור כדי שתלך לכיוון אותה ערימת אבן זה מה שמותר מתמקדת הגמרא במה שראינו כאן בדברי רב הונה ולא יתן לתוך קופתו תבן שואלת הגמרא ולא יתן לתוך קופתו תבן בוא ויביא לך ברייתה שאומרת אחרת ואתה נהיה הבית שבין שתי חצרות ומילה הוא תבן יש לנו כאן בית שבין שתי חצרות זאת אומרת כך יש חצר באחת מהחצרות זאת אומרת לא באחת בכל אחת מהחצרות יש בית חצר מצד זה עם בית חצר מצד זה עם בית. בין שני הבתים הללו יש בית נוסף שיש לו רק תקרה ואין לו מחיצות. הוא בית נפרד, יש לו תקרה נפרדת אבל אין לו מחיצות. ושמה באותו בית מונחת הרימת תבן. בית שבין שתי חצרות ומילה הוא תבן מערבין שניים ואין מערבין אחד. בעצם התבן שם הוא משמש כמחיצה ומפריד בין שתי החצרות וכל חצר מערבת בנפרד. ושימו לב מה כתוב כאן במפורש. זה נותן לתוך קופתו וכיל ומאכיל את בהמותיו. וזה נותן לתוך קופתו וכיל. נתמעט התבן מעשרה תפחים שניהם אסורים כי בעצם הרגע הם נהיו אחד והם עושים אחד על השני ואם הם רוצים להתיר כיצד הוא עושה אז אחד מהחצרות נועל את ביתו החיצוני הרי אמרנו שיש פה שלושה בתים אז אחד מהחצרות מוותר נועל את ביתו הוא מבטל את רשותו אנחנו נתמקד הלאה למה צריך גם וגם הרי אנחנו יודעים שמותר לבטל רשות גם בלי לינול את חצרו אבל בכל אופן זה מה שכתוב כאן ואז הוא אסור וחברו מותר בכל אופן יש לנו כאן בריתה נפלאה שאומרת מה קורה אם יש 10 מה קורה אם אין עשרה נתמעט והלכות ביטול וכדומה. אבל בכל אופן אתה רואה מכאן במפורש שמותר לקחת לתוך קופתו ולהאכיל. ומוסיפה הברייתה ואומרת וכן אתה אומר בגוב של תבן בהרמת תבן שבין שני תחומי שבת. אם במרחק 1999 מהעיר שלי יש ערמה של תבן ואותו דבר במרחק 1999 מהעבר השני של אחרת גם כן יש את אותה ערמת אבן. מותר לכל אחד מאיתנו לקחת ושוב זה נותן לתוך קופתו וככיל. כמו שאנחנו רואים לגבי תבן שבין שתי חצרות ובעצם אני חוזר ומחד את השאלה הנה וכתוב במפורש קטנים מיד זה נותן לתוך קופתו ויאכיל וזה נותן לתוך קופתו ויאכיל ומדוע למה שיהיה מותר הרי ראינו קודם רב אונה אומר במפורש בלבד שלא יתן לתוך קופתו ויאכיל אומרת הגמרא תשובה פשוטה אמרה בית כיוון דעיקת תקרא כי מי הפריט מן כאיל מילתאכלו מן כרלי מילתא כאן חכמים גזרו ולמה ברגע שיש ערימת אבן סתם פרוצה היא נמצאת צת באמצע הרחוב בין שתי חצרות אז אני חושב שהתמעט ואף אחד לא ישים לב שהיא מתמאטת מגובה עשרה אבל כשזה מונח בבית יש תקרה אתה רואה את הפער בין התקרה להרימת התבן כשזה התמעט מדי הרבה מיד העין שלך תקלוט רגע זה התמעט ואסור כבר לטלטל פה אז הסיבה שאסרו שם חכמים שרב הונה אומר שאסור והסברנו או בגלל שהוא יקח מדי הרבה או בגלל שזה מוקצה אבל כל הסיבה היא כיוון שאני חושב שבסופו של דבר זה תמעט ולכן אני עוסר בבית פחות יש לי את החשש הזה זה כיוון שיש תקרה מיד העין תקלות שמשהו פה התמעט ואסור ולכן אני מתיר לקחת אפילו בידו אומרת הגמרא הגמרא מתמקדת בברייתא שראינו נתמעט התבן מעשרה טפחים שניהם אסורים מדייק את הגמרא וזה הולך על הבריתה האחרונה שראינו אם זה מונח בבית אשרה שרי ואף עלב דמידליה תקרא טובה מה שמע הרי אין שם מחיצות בבית הזה אמרנו יש רק תקרה משמע שברגע שיש ערימת אבן בגובה העשרה גם עם הבית בגובה קילומטר עדיין זה בסדר מה אנחנו אנחנו רואים מכאן שמ מינה מחיצות שאין מגיעות לתקרה שמן מחיצות יש לנו כאן ערימת אבן שהיא משמשת כמחיצה על אף שהיא לא מגיעה לתקרה היא נחשבת כמחיצה אומרת הגמרא ממש לא אמר הביה לא זה מה שבאה הברייתה לומר לנו ייתכן לומר אחה בבית 13 חסר משהו הסקינן ותבן השרה יש לנו בית 13 חסר משהו ואת אבן עשרה ביחד יש לבוד פחות משלושה תפחים עד התקרה ורק לכן זה נחשב כמחיצה אבל ייתכן אנחנו לא רואים את זה כאן מהבריתה בפ מפורש אבל ייתכן שבמקרה שזה גבוה יותר באמת זה מחיצה שלא מגיעה לתקרה ויתכן לומר שמחיצה שלא מגיעה לתקרה לא שמע מחיצה ורב הונ בריד דרבי יהושע אומר גם כן את אותו רעיון אבל בצורה אחרת עם חידוש גדול יותר רב הונה בריד רבי יהושע אמר אפילו תמה בבית עשרה וטבן שבעה ומשהו אפילו לא צריך שהתבן יהיה עשרה ברגע שהתקרה היא עשרה והתבן שבעה ומשהו וביחד עם הלבוד הזה עם הפחות משלושה טפחים שיש בין התבן לתקרה ביחד יש לי 10ה זה גם טוב דכל פחות משלושה כלבוד דמי בעצם הוא מגיע ומחדש לנו ואומר שאפילו המחיצה לא חייבת להיות 10ה תפחים ברגע שישיבה ומשהו ומצטרפת עם לבוד לגג זה כבר בסדר שואלת הגמרא רק רגע משהו פרט אחד קטן לא מסתדר לי בשלמה להביה שאומר שהטבן עצמו עשרה ומתחבר יחד עם זה לתקרה שהיא 13 פחות משהו היינו דקטני מעשרה כתוב מה הדין אם התבן נפחד מעשרה אלא לרב הונה בר דרבי יהושע מי מעשרה הוא אומר שהתבן בכלל היה שבעה ומשהו. איך זה מגיע בכלל? לומר לי שהתבן התמעט מעשרה. אונה הגמרא, תשובה פשוטה מתורת השרה. פשוט מאוד. הרי התבן יחד עם החיבור הדמיוני שלי של אבוד לתקרה מגיע לתורת השרה ורק לכן הוא משמש כמחיצה. ברגע שיקחו מהתבן עוד ועוד והוא התמעט משיבה ומשהו, אז הרי התמעט כאן המחיצה מתורת השרה. ועל כך הברייתה מדברת. הביה מסביר כפשטות מהשרה מגובה השרה. ואילונברד יהושע מסביר מהאירוע הזה של עשרה תפחים שבסופו של דבר התבן יחד עם האוויר והגג יוצר תורת עשרה תפחים ואם זה התמעט מזה על כך הבריתה מדברת שברגע שזה התמעט הם הופכים לחצר אחד ומערבין דווקא אחד ולא מערבין שניים לסיכום מה ראינו בהמשנה שלנו הבנו שאם יש חריץ שבין שתי חצרות עפר מבטל אותו אפילו סתמה מהמשנה באוהלות שדיברנו שם על טומא רצוצה והאם נחשב כטומה רצוצה כשהבית מלא עפר שמה רואים דווקא עם בטלו ניסינו לומר זה רבי יוסי וראינו שרבי יוסי אומר בדיוק איפחה שתבן בעצם בוא ניכנס שנייה בקצר צעל דבריו של רבי יוסי הוא אומר עפר סתם זה בסדר תבן סתם זה לא בסדר עפר שאתה יודע שאתה הולך לפנות זה כמו תבן סתם תבן שאתה יודע שאתה לא הולך לפנות זה כמו עפר סתם ובטל ולכן אמרנו להפך כאן זה רבי יוסי שמה זה טענה אחר שתיים אל תשווה לי את שבת לטומא בשבת הוא מבטל את העפר אפילו כיס מלא מאות הוא יבטל כי אסור לטלטלו ורשי הדגיש בשונה מתבן שהוא ראוי למאכל בהמה ואילו בטומ הוא לא יבטל אפילו עפר. שלוש אל תשווה לי בית וחריץ. חריץ נועד לעיתום ולכן סתם עפר מתבטל. בית לא נועד לעתום וסתם עפר לא התבטל. ראינו נתן עליו נסר שרב ד. אמרנו שזה דווקא לרוכבו מעבר לעבר אבל לאורכו. זאת אומרת על שפת אחריץ צמצמתי אותו טיפה והורעתי אותו מרוחבד. כמובן על אורכו ברוחב דפחים שיהיה נקרא פתח. זה גם כן נחשב כמיות. עוד דבר ראינו לגבי אקזוסראות. זה חייב להיות תואם אבל אם זה בטווח סתייה של שלושה טפחים לכאן פנימה אחורה גובה נמוך וכדומה עדיין אפשר לשים נס זה נקרא גזולזדרה עקומה מתמן שב שתי חצאות ראינו גבוה 10ה טפחים הוא מפריד ומערבין שניים ולא אחד מותר להוא להכין מכאן ולהוא מאכין מכאן אבל ראינו בלבד שלא יתן בידו שתי פירושים ברשי למה אוקיי אני חושב שהוא יקח ברווח וזה יתמעט מהר או מוקצה שגם זה הגענו בסופו של דבר למסקנה שהאירוע הרציונלי שעומד מאחורה זה שלא התמעט וברגע שהוא נתמעט בחול רש"י אומר מהרבין אחד ואין מערבין שניים ראינו שלא יתן לתוך קופתו שואלת הגמרא הרי להעמיד גם כן עשו את הבהמה כמו שראינו שבמעל גבי עשבים מחוברים שזה איסור תורה מותר אבל מעל גבי מוקצה אסור וענינו שבאמת מדובר שהוא רק מכוון אותה הבאנו בריתה נוספת של חצר זאת אומרת של בית שבין שתי חצרות ששמה אנחנו אומרים במפורש שמותר לקחת אפילו בידו וענינו תשובה פשוטה שפשוט אותו דבר גם לגוב שבין שני תחומי שבת ואמרנו שברגע שזה נמצא בבית אדם רואה שזה מתמעט ולכן הוא מיד יבוא ויעצור מה שאין כן בחצר פתוחה לא מקורה לא רואים שזה מתמעט ולכן אסור לקחת בידו עוד דבר שראינו שם במקרה שעוסרים אחד על השני זאת אומרת במקרה שממעט שזה התמעט מגובה עשרה הם אוסרים אחד על השני ואחד חייב לבטל ראינו גם לנעול את ביתו ועל זה נדבר בהמשך נתמאט התבן מעשרה תפחים שניהם אסורים ניסינו להוכיח שהרעיון השרה ואפילו התקרה מאוד גבוהה ואם כך מחיצות שלא מגיעות לתקרה שמע מחיצה ודכינו ואמר אמרנו לא ייתכן שהתבן 10ה והגובה 13 ומשהו ומתחבר או אפשרות נוספת לומר שהתבן הוא שבעה ומשהו ומתחבר לגג ולפי זה מה שכתוב התמעט מהשרה פירושו מתורת השרה בהצלחה רבה ואדירה ולהתראות מחר ‏Oh [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: