העמוד היומי מסכת עירובין דף סט עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף סט עמוד ב

דף סט עמוד ב פעם היינו חיים בפלנטה אחרת בעולם אחר לגמרי כשהיה לנו בית מקדש היה לנו בית שהקדוש ברוך הוא ישרע את שכינתו היינו יכולים לעלות לראות ולראות להקריב קורבנות לכפר על העוונות שלנו כתוב מעולם לא לן אדם בירושלים ועוון בידו תחשבו איזו שמחה זו לכן בית המקדש באמת נקרא מסוס כל הארץ. תראו לעצמכם מדי לילה להיפטר מכל מה שאנחנו סוחבים על הגב, מכל הכישלונות, מכל הדברים הפחות טובים, מכל האנרגיות השליליות שנתפסו בנו. לבטל את הכל, לכפר על הכל. איזה תענוג, איזה הרגשה טובה זה. היום גם כן יש לנו את זה. כתוב שהתפילות במקום קורבנות. ומעבר לכך היום אנחנו נראה פסוק שאומר כך. דבר אל בני ישראל ואמרת עליהם אדם כי יקריב מכם קורבן להשם מן הבהמה מן הבקה ומן הצון תקריבו את קורבנכם תקשיבו פשט נפלא שאומר אחד מתלמידי הבעל שם טוב אדם כי יקריב אדם שרוצה להקריב מכם בבקשה תקריב מעצמך ויותר מכך מן הבהמה תקריב מהחלק הבהמי שבך כשאדם שם לעצמו חסם כשאדם שם לעצמו איפוק לא את זה אני לא עושה כי הקדוש ברוך הוא לא מרשה זה הקורבן האמיתי ודווקא מהחלק הבהמימה מהחלק הנחות, מהחלק הפחות. קח את החלקים הבמיים שבך. האלו שדורשים את ההבלים, את המותרות ומהם תקריב לקדוש ברוך הוא. וזה ירצה לו כאישים וכניחים. זה יתקבל כקורבן, יתקבל לרצון, תקבל התקבל לכפרה. גם ביום הזה, גם בזה הזמן, גם בזמן שלנו אפשר להקריב קורבנות, אפשר להגיע לקרבת אלוקים. אומרת, אומרת הגמרא הקדושה, ואנחנו מתחילים בדף סט עמוד ב, שתי שועות מלמעלה וכדתניה. בעצם אנחנו נמצאים באמצע שאלה. אתמול פתחנו בשאלה לגבי מומר. זאת אומרת אמרנו שיש מושג הבאנו איזהו ישראל מומר. המחלל שבתות בפרסיה. המחלל שבתות בפרסיה נחשב כמור. שאלה הגמרא כמן ראינו שיש דיון מחלוקת האם מומר לדבר אחד נחשב כמור לכל התורה כולה. ואמרה הגמרא אם זה כמו רבי מאיר שאומר שמומר לדבר אחד הוא חשוד על כל התורה כולה אז למה תפסת דווקא דוגמה של מחלל שבת? אפשר דוגמאות נוספות. ולפי חכמים הדין הזה פשוט לא נכון. לכן אמרנו אתמול כבר שמדובר שהוא באמת מומר ל לשבת. הוא מחלל שבתות בפרסיה. ומה שהוא מומר, מה שאני מתכוון לומר שהוא לא נאמן, שהוא חשוד, שהוא לא נמצא בתור בתורת, שהוא לא נמצא באירוע, זה דווקא לגבי לתת רשות ולבטל רשות. שכאן אני מסתכל באופן ספציפי על שבת ולכן בחרתי דווקא את הדבר הזה. מביאה הגמרא ראיהו כדתניה. ישראל מומר המשמר שבתו בשוק. הוא מומר הוא כבר לא בעניינים אבל לפחות הוא לא מחלל שבת בפרסיה בשוק הוא משמר שבת מבטל רשות הוא יכול לבטל את רשותו הוא נמצא בתורת עירוב בתורת שיתוף ושאינו משמר שבתו בשוק אינו מבטל רשות מפני שאמרו ישראל נוטל רשות ונותן רשות ודווקא ישראל כזה שעדיין מחובר לעם ישראל ושומר על התורה לפחות כלפי אי לפחות בפראסיה ואילו בנוכרי עד שיזכיר וגם לגבי וגם לגבי כזה יהודי שהוא מומר עד כדי כך שהוא כבר בפרעסיה מחלל שבת הוא לא יכול לבטל את רשותו הוא לא נמצא בתורת שיתוף ועירוב כיצד אומרת הגמרא נכנסת הגמרא כבר לדין לפרטי הדין הטכניים איך גוי מבטל את רשותו איך ישראל מבטל את רשותו אומרת הגמרא אומר לו רשותי קנויה לך רשותי מבוטלת לך קנה ואין צריך לזכות זאת אומרת כך בוא נאמר שזה על יהודי יש אומרים שזה הולך גם על גוי יש רש"י תופס ואומר שזה הולך על יהודי והוא אומר או את הלשון רשותי קנויה לך או רשותי מבוטלת לך. על ידי זה הוא בעצם מסתלק מהרשות שלו. הבן אדם שכנגדו, שאר בני החצר האחרים קנו את חלקו ולא צריך לזכות, לא צריך לעשות מעשה, באוטומט זה הופך להיות שלהם והם יכולים להשתמש בכל החצר. אגב, אני אומר בכל החצר, נראה בעזרת השם בהמשך את המשנה שאז נראה בדיוק מה מותר להם, מה אסור להם. חלק מהדברים כבר דיברנו בדפים קודמים, אבל היום נזכה בעזרת השם לראות את המשנה שת תעשה לנו סדר בכל ענייני הביטול. אומרת הגמרא הקדושה, רב אשי אמר, רב אשי מגיע ונותן תירוץ נוסף על השאלה של אתמול שפתחנו בפתח השיעור, הבאנו את השאלה שראינו אתמול שמומר לדבר אחד, זאת אומרת שמומר לשבת קודש הוא נחשב כמור להכל ושאלנו כמו מי זה? לא כמו רבי מאיר ולא כמו חכמים. מגיע רבשי ואומר הייתה הוא יש תנא דחמי עלי שבת כעבודה זרה שסובר שגם השבת לבדה. זאת אומרת כמו שראינו אתמול שחכמים אומרים שמו לדבר אחד הוא לא מומר לכל התורה כולה אבל בהסתייגות אם הוא מומר לעבודת כוכבים הוא כבר כן מומר לכל התורה כולה כי זה החלק הליבתי של התורה זה החלק העיקרי. אדם שו אדם שמודה בעבודה זרה הוא ככופר בכל התורה כולה אומר הבשי ישתנא שסובר שגם שבת היא חמורה כמו עבודה זרה ונכון שמומר אחד הוא לא מומר לכל התורה לא כמו רבי מאיר אבל ברגע שהוא מומר לשבת קודש הוא מומר לכל התורה כדתניה עכשיו מביאים את הפסוק שדיברנו עליו קודם דבר בני ישראל ואמרת אליהם לגבי קורבנות אדם כי יקריב מכם אומר אומרת הגמרא דורשת מכם מגיע לומר מחלקכם ולא כולכם פרט למומר מומר לא מקבל מקבלים ממנו קורבן וממשיך ואומר מכם דווקא בכם חילקתי ולא באומות הגויים גם כמובן כשהם לא שומרים שבת כמובן כן אבל גויים יכולים תמיד בכל מקרה לא משנה מי הגוי ועד כמה הוא שומר שבע מצוות בני נוח או לא הוא יכול להביא קורבן זאת אומרת רק ביהודי אני מחלק ומפרט בקטגוריות בין יהודי ששומר על החובה שלו בעולם ליהודי שלו ואז אני אומר אם אתה לא שומר על החובה שלך בעולמך ואתה מומר אל תביא קורבן אבל גוי בכל מקרה יכול להביא רש"י אומר שלומדים את זה מזה שכתוב מכם על יהודי היה יכול להיות כתוב יקריב מן האדם ואז הייתי אומר מן האדם ולא כל האדם וממעט את כולם ממעט גם גויים אבל לא מזה שאני אומר מכם אני רואה שרק ביהודים חילקתי וגויים כולם יכולים להביא מן הבהמה אומרת הגמרא עד כאן החלק הראשון של הבריתא החלק השני מן הבהמה זה נקרא בגמרא מציע החלק האמצעי להביא בני אדם הדומין לבהמה שימו לב לא הולך לומר שמביאים קורבן מבהמה אלא להביא בני אדם הדומים לבהמה מה מכאן אמרו מקבלים קורבנות מפושי ישראל כדי שיחזרו בתשובה גם מאדם כזה שמעשיו באמיים המעשים שלו נחוטים מקבלים ממנו קורבנות כדי לא לדחוט אותו כדי שיוכל לחזור בתשובה חוץ מן המומר והמנסך יין והמחלל שבתות בפרסיה שהוא לא יכול להביא קורבן עד כאן הברייתא אומרת הגמרא גוף הקשיה אמרת מצד אחד מכם ולא כולכם להוציא את המומר אמרת במפורש מומר לא מביא קורבנות ועד הרתני מקבלים קורבנות מפה שי ישראל נכון שאמרנו חוץ מן המומר אבל לזה קוראת כבר הגמרא סיפה זה סוף הברייתא כעת מאמתת הגמרא את הרישע עם המציע בהתחלה אמרת למעט את המומר לאחר מכן במציע אמרת מקבלים אפילו מפושי ישראל מאנשים שנראים כבהמה אומרת הגמרא לא קשיה רשע מדובר במומר לכל התורה כולה ומומר לכל התורה כולה לא מקבלים ממנו קורבנות ומציאת המדובר במומר לדבר אחד וומר דבר אחד עליו שמעשיו נחותי מעשיו כבהמה עדיין מקבלים ממנו קורבן אז את הרשע והמציע סידרנו אבל רגע רגע פתאום מגיע לנו הסיפא ושוב הופכת את הקערה על פיה שם כתוב במפורש חוץ מן המומר והמנסך יין למחלל שבתות שואלת הגמרא עם הסיפה חוץ מן המומר והמנסך יין האם מומר היחידמי אם מומר לכל התורה היינו איש אם מדובר במומר לכל התורה כולה שממנו לא מקבלים קורבנות זה הרשע מכם ולא מהמומר אחד כזה שהסברנו שהוא מומר לכל התורה כולה היא לדבר אחד כאשר המציאת במציא אתה רואה במפורש שגם אנשים הדומים לבהמה מקבלים מהם ואמדנו את זה שמדובר במומר לדבר אחד אז מה מדובר בסיפה אליו מבינה הגמרא אחי קמר כך אומר רב אשי מביא את הברייתה הזאת ומסביר כך חוץ מן המומר לנסך יין הרי לא כתוב מומר למה לא יכול להיות מומר לכל התורה ולא יכול להיות מומר לדבר אחד אלא הוא מסביר ואומר חוץ מן המומר לנסך יין ולחלל שבתות בפרסיה עלמה עבודה זרה ושבת כידדיניני הם באותה חומרה שמנה מכאן מוכיח רב שי יש תנא שאומר שחומרתה של השבת כל כך חמורה עד כדי כך כמו עבודה זרה ואותו אחד שמומר לשבת גם כן הוא יחשב כמור לכל התורה כולה ולא יהיה בתורת לא בתורת א שיתופים ושיתוף מבואות ועירוב חצרות וגם לא בתורת שאר הדברים כי אמנם מומר דבר אחד לא נקרא מומר לכל התורה כולה כשיטת חכמים אבל ברגע שהוא מומר לדבר כל כך חמור כמו שחכמים אומרים לעבודה זרה וכמו שמוסיף אותו תנא גם לשבת אם הוא מומר לזה, הוא כן מומר לכל התורה כולה. אומרת המשנה הקדושה, ועכשיו, כמו שאמרנו, אנחנו נכנסים למשנה שתדבר בהרחבה על דיני ביטול. בכלל בעירובין אנחנו נתקלים המון במושג שאנחנו כבר מכירים כל כך הרבה. דשנו אותו, קטשנו אותו הדק, היטב, היטב, הדק, ופתאום אנחנו אומרים מה את הבסיס לא ראינו? את המקור, את המשנה המקורית שמדברת על זה בכלל לא ראינו. דיברנו על זה כל כך הרבה. פירטנו את זה, הבאנו את זה שוב פעם בכל מיני נושאים, בכל מיני מחלוקות, בכל מיני תת קטגוריות. אבל עדיין לא דיברנו על זה. אז הנה הגיע הזמן. אומרת המשנה הקדושה, אז אנשי חצר ששכח מהם ולא הראה וליו דווקא שכח. שכח מגיע כדי לומר לנו שאפילו אם הוא שכח הוא גם כן עוסר. אבל כמובן מדובר גם במזיד. אז כמובן ברגע שהוא לא ביטל עדיין את רשותו, המצב סטטי, כפו, לאף אחד אסור לטלטל בחצר. כיוון שיש פה אחד שלא יראה והוא עוסר עליהם. לאחר שהוא ביטל, ברגע שהוא ביטל את רשותו, אומרת הגמרא, הדין הוא כזה. מדובר כאן במקרה כזה שהוא ביטל רק את רשות חצרו ולא את רשות ביתו. במקרה רגיל ראינו שזה מחלוקת אבל כאן מדובר שהוא ביטל רק את חצרו ולא את ביתו. ולכן ביתו עשו מלהכניס ומהוציא לו ולהם. הבית שלו נשאר בעצם רשות אישית שלו. החצר שלו כבר לא שלו. הוא נתן אותה להם. ולכן הבית עצמו הוא אסור לו להוציא ולהכניס. וגם להם לשאר בני החצר שקיבלו במתנה את רשותו בחצר אסור להם גם כן. כי הבית והחצר הם שני ישויות נפרדות לחלוטין ושלהם מותרים לא ולהם. הבתים שלהם מותרים גם לו וגם להם. גם להם כיוון שבעצם הוא ביטל להם והכל הפך להיות רשות שלהם והם ערבו יחד וגם לא אומרת הגמרא הוא נחשב כורח שלהם ואורח הולך אחר בעל הבית ולכן גם לא מותר. מה הדין ממשיכ? מה הדין שני? נתנו לו רשות העם. יש מושג שבמקום שהוא יבטל לכולם כולם יבטלו אליו. בעצם זה אותו רעיון בדיוק שאין כאן מישהו שעוסר אחד על השני אומרת הגמרא נתנו לו רשותן שימו לב מה קורה הוא מותר ואין אסורין הוא מותר כיוון שכל הרשות כאן שלו מותר לו להוציא מביתו לחצר אבל ואין אסורין למה תשאלו אותי בעצם אמור להיות אותו דין כמו שקודם הוא מותר למה כי הוא נחשב כאורח שלהם גם כאן הם אמורים להיחשב כעורכים שלו נכון רש"י כבר עומד על זה מיד ואומר הוא בגמרא מפרש תמה למה באמת אין אסורים ממשיכה המשנה ואומרת היו שניים אם שניים שלא ערבו עושים זה על זה גם אם ביטלו עכשיו לאחד מהם כמו שכבר נראה עדיין ברגע ששניהם לא ערבו הם עוסרים אחד על השני שאחד נותן רשות ונוטל רשות הוא יכול גם לבטל את רשותו וגם שיבטלו אליו אבל שניים רק נותנים רשות הם עצמם יכולים שניהם שני האלה שלא ערבו לבטל לכאלה שהערבו אבל אין נוטלין רשות אי אפשר לבטל אליהם כי ברגע שבטלו אליהם אם הם יעשו את הפעולה ההפוכה ובני החצר שערבו יבטלו לאותם שניים שלא ערבו שום דבר לא יעזור כי הם עדיין יעשו אחד על השני כל הזמן ואם תאמר לי שאחד מהם יחזור ויבטל לחברו כבר נראה שכזה דבר אין זה את המושג הזה של ביטול נוסף אי אפשר לעשות אותו אז לכן במקרה שיש בחצר שניים שלא ערבו שאותם שניים יבטלו לאחרים ולא להפך וכך הכל יבוא על מקומו בשלום מביאה הגמרא מחלוקת נוספת מא מתי נותנים רשות מתי על אותו יהודי שלא ערב מתי עליו לבטל את רשותו בתשמי אומרים דווקא מבעוד יום לפני ששקש החמה לפני שנכנסה שבת ובית הילל אומרים אפילו מי שחשכה אפשר לבטל את רשותו מביאה הגמרא מחלוקת נוספת שרק אתמול דיברנו עליה שלשום מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד הרי זה עוסר דברי רבי מאיר הוא ביטל את רשותו ולאחר מכן הוא הוציא רבי מאיר אומר תמיד הוא עוסר רבי יהודה אומר במזיד עוסר בשוגג אינו אוסר כמו שראינו אתמול רש"י מדגיש שבמזיד אין שום סיבה שלא יאסור כי הוא הרי לא באמת מכר פה פה את רשותו. סך הכל הוא ביטל. ברגע שהוא עושה את זה במזיד הוא מחזיר את העניינים למה שהם היו קודם והרשות חוזרת להיות אליו. בשוגג הם באמת חולקים. אתמול ניסינו להביא ולהעמיד את מחלוקתם באים מבטלים וחוזרים ומבטלים. אבל דכינו את זה וכן העמדנו את מחלוקתם. ככל הנראה האם כונסים גם שוגג את הוא מזיד או לא. במזיד ברור שהוא מבטל. השאלה מה קורה בשוגג? כך העמדנו אתמול את המחלוקת. אומרת הגמרא הקדושה והגמרא מתמקדת מיד בדין הראשון. במקרה שאדם ששכח לערב ביטל לכולם את חצרו. שואלת הגמרא ביתו דסיר החצרו שריה בעצם אתה מחלק לי בין ביתו לחצר כמו שאמרנו שתי ישויות נפרדות. שואלת הגמרא במה יסקינן שואלת הגמרא היחידה מי אדבט אידבטיל ביתו אידבטיל אם הוא ביטל החלוטין ביתו המי אסור אידה לא בטיל חצרו המי שריה למה אתה מחלק לי את הבית ואתה חצר לשני קטגוריות נפרדות אם הוא ביטל עד הסוף לא ביטל אז כלום לא אומרת הגמרא חבסכינן כגון שביטל רשות חצרו ולא ביטל רשות ביתו במפורש שהוא אמר אני מבטל לכם רק את חצרי ואת ביתי אני משאיר לי ולכן באמת נפרדות וכסבר רבנן מבטל רשות חצרו רשות ביתו לא ביטל יש מושג כזה לבטל רק חלק לבטל רק את חצרו ולא ביתו למה דדירניש בבית בלא חצר בן אדם יש מושג שהוא יגור בבית בלי חצר היום כולנו מכירים את זה חלקנו גרים גם בבתים בלי מרפסות אבל פעם החצרה הייתה חלק בלתי נפרד מהבית היו חייבים אותה להכניס מסעות וכדומה ולכן אומרת הגמרא היה לי בעצם היגיון לומר שאין מושג כזה לבטל רק את החצר בלי הבית כי בן אדם לא נשאר לגור בבית לבד ולכן גם הבית שלו מתבטל או שכלום לא מתבטל וכך באמת רבי אלעזר סובר אם אתם זוכרים מי שילשום חכמים מגיעים ואומרים לא יש מושג כזה בן אדם גר בבית בלי חצר ויש מושג שאת ביתו הוא לא ביטל וחצרו הוא כן ביטל ולכן בחצרו באמת יהיה מותר לו ולהם להשתמש להם מדין ביטול ולא מדין אורח ואילו בביתו יהיה אסור גם לו וגם להם כי זה נשאר רשות נפרדת שלו והוא לא ערב ממשיכה הגמרא ואומרת ושלין מותר לו ולאן אז להן אמרנו מותר מדין ביטול למה לא אומרת הגמרא למה הוא עצמו גם מותר לו מהתאמ דעה ואורח לגבי הוא נחשב כורח אצלהם ולורח הולך אחר בעל הבית ולכן מותר לו ממשיכה הגמרא ואומרת נתנו לו רשות הדין השני במשנה שהם נותנים לו את רשותם הוא מותר בכל הרשות כי ביטלו לו ואין אסורים ומיד שאלנו בגמרא במשנה ורשי כבר אמרנו שבגמרא נפרש את הטם למה הם לא נחשבים כעורכים אצלו ויהיה מותר להם שואלת הגמרא ונאבנו לגבי כעורכין וגם להם יהיה מותר לטלטל עונה הגמרא אחד לגבי חמיש חמישה ואורח חמישה לגבי אחד לא עבו אורחים פשוט מאוד אין מושג כזה של חמש חבר'ה מבטלים והם נהיים אורחים כמובן במקדה ובאמת מתערכים אצלו בבית גם 70 או 700 אורחים גם ילכו אחר בה לבית אבל כאן שהכל פיקציה אחת גדולה אין כאן משהו אמיתי הכל פיקטיבי אתה מחשיב אותם כהורכים אז אחד שמבטל לחמישה אני יכול לומר אם מערכים אותו אני יכול לדמיין את זה זה נשמע טוב זה נראה טוב זה סברה שעוברת חלק בגרון אבל חמש חבר'ה שמבטלים שפתאום הם יהפכו להיות אורחים זה זה לא נשמע, זה לא נראה, זה לא הגיוני ובאמת זה גם לא נכון, זה לא אמת ולכן אני לא מחשיב אותם כהורכים ולהם באמת אסור לטלטל. מבינה, מסיקה הגמרא מכאן דבר נפלא, דבר קצת תמוע אפילו שמ מינה מבטלים וחוזרים ומבטלים. מבינה הגמרא כביכול בתמימות שבמשנה מדובר באותו מקרה, באותו שבוע וכתוב במפורש שהוא יכול, שהם מבטלים לו וכתוב מה הדין ולאחר מכן הוא מבטל להם וכתוב מה הדין. מבינה הגמרא שבאותו שבוע אפשר לעשות את הפליק פלק הזה שהוא מבטל להם והם מבטלים לו וככה להתנהל בחצר. ראינו שרשום שזה מחלוקת שזה ממש לא פשוט אם אפשר מנסה הגמרא להוכיח כאן מהמשנה שמבטלים וחוז היו מבטלים אומרת הגמרא תירוץ פשוט פשטני שכל אחד בטח מיד הבינו אותו במושכל ראשון אומרת הגמרא אחיק אמר נתנו לו רשותן מעיקרה הוא מותר ואין אסורים ואם זה להפך אז כולם מותרים זאת אומרת מדובר כאן בשני מקרים שבת אחת או מקרה אחד חצר אחד לא משנה דין הלכה אחת מה קורה אם הוא מבטל להם שאז באמת את כולם מותרים. דין שני מה קורה אם הם ביטלו לא? אבל זה לא אומר שזה קרה באותה שבת, באותו מבוי ובאותו מקום. אין לך מכאן שום הוכחה. ממשיכה הגמרא ואומרת היו שניים עושים זה על זה. הסברנו במידה ויש 10 דיירים. שניים מהם לא ערבו. אל תהרו חכמים אותם שמונה ותבטלו לשניים כי השניים ימשיכו תמיד לאסור. אומרת הגמרא פשיטה ברור. יש כאן שניים שלא רבו. הם עוסרים זה על זה. מי יחשוב לעשות כזו גאונות? ברור שהם עוסרים. אומרת הגמרא לא צריך דעדר חד מניו ובאתי ללכברי. בעצם המסע ממשיך הם ביטלו לאחד והאחד הזה מבטל לשני מה הוא דתי מלשטרי ש מה הבעיה ברגע שהשני ביטל נהדר כמשמלן שימו לב לסברה דכיוון דבידנדבטיל לא אבליותה בעייכר כשהוא מבטל הוא לא הוא יכול לבטל סך הכל את החלק שלו והחלק שלו הוא לא מותר בכלל הוא חלק אסור אז מה תגיד שהוא מבטל את החלק המותר שהוא קיבל מהם לא היה לו את החלק הזה בכלל הוא לא חלק שעומד תחת רשותו כשהוא מבטל כשהוא מגיע מגיע ובעצם מסתבך פה בחצר. הוא מסתבך רק עם החלק שלו. אין לו יתר לטלטל פה בחצר בכלל. אז את מה אתה מבטל לחבר שלך? את החוסר היכולת שלך לטלטל בחצר זה לא נקרא ביטול. ולכן ברגע שאתה לא יכול לבטל לבד, אתה לא יכול, אין לך פה שום חלק בחצר, אתה עצמך מסובך באותה תסבוכת, אתה לא יכול גם לקבל כביכול ולבטל הלאה. ומדגישה הגמרא, ראינו בעצם במשנה את ההסבר שאחד נותן רשות ונוטל רשות ואילו שניים רק נותנים ולא נוטלים. שואלת הגמרא שאלה פשוטה אתולמלי השנייה הסברת לי במתק שפתיים בטוב טעם ודעת ששניים לא יכולים וזה אפילו פשיטה ואמרת שזה מגיע לומר שאי אפשר לבטל לאחד מהם והוא יחזור ויבטל אז למה אתה מדגיש לי את זה פעם שנייה אם זה כל כך פשיטה אומרת הגמרא טו למה לי היא נותן תנינה היא נותל תנינה שאחד נותן ואחד נוטל זה פשוט שנינו את זה במפורש מנסה הגמרא לומר סיפלי שניים נותנים רשות ששניים יכולים לתת את רשותם זה החידוש שהם לא יכולים ליטול, זאת אומרת שהם לא יכולים לקבל זה פשוט החידוש שהם יכולים לתת את רשותם שואלת הגמרא נפשיטה למה שיהיה הבדל אם אחד יכול לתת את רשותו כשהוא אסור גם שניים מילא לקבל כמו שהסברנו הם לא יכולים לקבל כי שניהם מסובכים באותה תסבוכת ועדיין אוסרים זה על זה אבל לתת את רשותם למה לא אומרת הגמרא מהו דתימה לגזר דילמעתי לבטול עלהו הייתי חושב אולי לגזור חבר'ה ברגע שיש כאן שניים שלא ערבו אתה כבר נכנס למקום בלי כניסה אתה כבר נכנס לבלאגן ולכן גזור זור כמש מלן שאני לא גוזר ואומר לא מה שמותר מותר שהם יתנו את רשותם מותר שהם יקבלו רשות זה אסור ואני לא גוזר מחר בעזרת השם נראה דבר אתם יודעים מה לא מחר בוא נראה את זה עכשיו סך הכל עוד שתי שורות וזה סותם לנו את המשנה ממש בצורה טובה ומחר אנחנו נכנסים מחר כל הדף מוקדש לשאלה אחת ברייתה אחת הוכחות ממש דף שלם של מערכה אחת גדולה בשונה מהעמוד שלנו עכשיו שהיה הרבה פסקאות דינים הכל על המשנה אבל ממש חתיכות קטעים קטעים. העמוד הבא של מחר הוא מערכה אחת שלמה. בוא נמשיך עוד שתי שורות ואין נותלים רשות. ראינו ששתיים אין נוטלים רשות ומיד שואלת הגמרא למה לי? למה אני צריך להדגיש שוב פעם את זה כבר אמרנו זה כבר ברור ששניים לא יכולים לקחת רשות כי הם עוסרים זה על זה. אומרת הגמרא צריכה אף עלגב דאמי ליקני על מנת להקנות. מקודם אמרנו שאי אפשר לעשות מהלך דו שלבי. אי אפשר להקנות לאחד מהם ואז הוא יקנה לשני. פה מחדשת הגמרא שאפילו כשאומרים לו אדוני היקר תקנה על מנת להקנות לשני זאת אומרת שאני הופך אותו כביכול כשליח שכל מה שהוא קונה זה רק בשביל להקנות לשני גם כן אי אפשר לעשות את זה אין מושג אי אפשר לבטל ברגע שאתה מסובך פה בחצר ברגע שלא הרבת אתה לא בתורת ביטול בכלל ולכן אתה תבטל לאחרים ולא שאחרים יבטלו לך בואו נסתכם מה ראינו דבר ראשון התחלנו עם השאלה של אתמול שראינו שמומ מר לדבר אחד אמרנו כך יותר נכון מומר הוא לא נחשב כישראל לפי רבי מאיר לא סליחה אמרנו שמומר לחלל את השבת לא נחשב כישראל לפי רבי מאיר לא דווקא לשבת לכל דבר לפי חכמים רק לעבודה זרה תושון תירצנו אתמול לעניין ליתן רשות לבטל רשות וכמו שראינו במפורש שיש הבדל בין ישראל מומר בפרסיה לבית צנאה על הדרך ראינו כבר איך מבטלים אומרים רשותי כנויה לך או רשותי מבוטלת לך וקנה ואין צריך לזכות רבשי שמגיע ואומר לא יש תנא אחר תן השלישי בעצם שאומר שגם אדם שמודה שכופר בשבת זה נחשב כאילו הוא כופר בכל התורה כולה והוא נחשב כמר לכל התורה כולה ראינו בוא נביא כבר על הדרך זה לא על הדרך זה היה חלק מהסוגיה שלנו האמת את הפסוק לגבי קורבנות מכם ולא מומר הלאה מכם בכם חילקתי ולא באומות מן הבהמה להביא פושי ישראל שיכולים שיכולים להביא קורבן וחילקנו ב מהר של המציע בן מומר לדבר אחד למומר לכל התורה כולה והסיפה ששוב פתאום כתוב שמומר לא יכול להביא שמה מדובר בממר זה התנא השלישי המדובר שמדובר במומר או לעבודה זרה או לשבת והוא נחשב כמומר לכל התורה כולה עכשיו נראה את המשנה ומיד כבר נאמר את הגמרא עליה דבר ראשון אנשי חצר שכח ולא ערב כשהוא מבטל הבית שלו חילקנו בין הבית לחצר למה זה כשיטת חכמים שיש מושג לבטל רק חלק כי בן אדם גר בבית בלי חצר ולכן הבית שלו אסור לאף אחד החצר ר מותר גם לו וגם להם מהבית שלהם לחצר מותר גם לו וגם להם להם בגלל הביטול ולא בגלל שהוא נחשב כאורח אצלהם במידה והם מבטלים לא מותר רק לו בגלל הביטול להם אסור למה הם לא נחשבים כאורכים אמרה הגמרא חמישה לגבי אחד לא נחשבים כאורכים אם היו שניים הם יכולים רק לבטל ולא יכולים לקבל כי הם עוסרים זה על זה מה החידוש אמרה הגמרא שאפילו אם אחד מהם רוצה לבטל הלאה הוא גם כן לא יכול לאחר מכן ראינו שוב פעם היו שניים עושים זה על זה אה רגע שני שנייה אני סתהגמר לראות מכאן שמבטלים וחוזרים ומבטלים ודחינו ואמרנו שמדובר בשתי פעמים נפרדות לחלוטין מה קורה במקרה הזה מה קורה במקרה הזה אבל זה לא היה בשבת אחת היו שניים אז שוב היינו עוסרים זה על זה מה החידוש אין בזה שום חידוש דבר ראשון אמרנו א אמרה הגמרא שכן יש כאן איזה חידוש לגבי הסיפא ששניים נותנים רשות והחידוש שלא גוזרים שם הביבהו לבטל להם וזה שכתוב ונותלים רשות אפילו שכביכול עושים אותו שליח של קני על מנת להקנות הוא גם כן לא יכול עוד דבר אחד קטע אה לא האמת היא הקפנו ברוך השם את כל המשנה וכמו שאמרנו מחר ניכנס לסוג של מערכה אל תדאגו לא משהו קשה הכל בסדר תהיו רגועים בהצלחה רבה ואדירה ולהתראות מחר
לצפיה בתכנים נוספים: