העמוד היומי מסכת עירובין דף נד עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף נד עמוד ב

[מוזיקה] דף נד עמוד בדף העמוד שלפנינו הוא עוד חוליה בשלת הנפלאה הזו של העמודים שראינו לאחרונה ופזורים משובצים כמרגליות בכל מרחבי השס של התורה הזו שאתה לומד כל הזמן עד כמה היא חשובה מה המבט הנכון להסתכל עליה כל מיני דימויים מפלאים של באהבותה תשגי תמיד איך אנחנו צריכים להסתכל ל ולהבין ולדעת שאנחנו לא מבינים מה זה התורה הקדושה היום בין היתר נראה סיפורו של רבי פרידה שהיה מלמד את תלמידו לא פחות מ-400 פעם עד שהוא הבין ואנחנו רואים דבר נפלא שכן הגמרא מציינת לשבח את הרב את רבי פרידה על סבלנותו על היכולת שלו להסביר פעם ועוד פעם ועוד פעם בלי להתייאש בלי להתעצבן בלי להתאכזב וכמובן כתוב גם את השכר שהוא קיבל אבל אני לוקח למוסר השכל גם את התלמיד שהוא לא פחות ואולי אף יותר חשוב איזה תלמיד היה מסכים לשבת 400 פעם על דבר שהוא לא מבין תראו איזה יכולת התמדה איזה יכולת ביטול לא מבין שואל עוד פעם לא מבין שואל עוד פעם מנסה להבין לא מתייאש כשוצה להגיע לחקר האמת יותר מאשר נוכל ללמוד מסבלנותו של רבי פרידה שגם היא כמובן מאוד חשובה בוא נלמד מהחטירה לאמת מהביקוש המתמיד היומיומי של התלמיד שלא התייאש במשך 400 פעם עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם הוא ידע שזה הדרך האמיתית זה מה שהוא יביא אותו לעבודת השם ולכן הוא לא התייאש ועוד דבר קטן שנלמד מרבי פרידה וזה בפן האישי של כל אחד ואחד מאיתנו ובכל אופן אני רואה את זה עליי עצמי כתוב כשרבי פרידה לימד את תלמידו 400 פעם היה פעם אחת שהגיעו וביקשו את רבי פרידה לאחר שהוא מלמד אותו כן תוך כדי לימודו אמרו לו שהוא צריך לצאת לאיזה עניין ציבורי חשוב לאחר שהוא מסיים את 400 הפעם לתלמיד התלמיד אומר לו הפעם לא הבנתי מה קרה כיוון שהיית בסד זמנים לחוץ דחוק ידעתי שכל רגע יכול להיות שאתה קם והולך אז ליבי מוחי לא היה עמי ואיבדתי את כל הרצף של הסוגיה ולכן לא הספיק לי 400 פעם רבי פרידה לא כעס ולא התעצבן הסביר לו שוב פעם 400 פעם כאן אנחנו רואים שעצם הצד הזמנים הדחוק שהוא היה נתון בו פגם באיכות הלימוד אני רוצה לקחת את זה דווקא למקום אחר לפעמים קורה שדווקא כשיש לנו הספקים מוגדרים וברורים ואנחנו נמצאים בזמן דוחק בזמן ככה השעון דופק המונה מתקתק אנחנו מספיקים הרבה יותר מאשר כשאנחנו מתפזרים ויש לנו את כל הזמן שבעולם כמובן יישוב הדעת חשוב תמיד להיות רגוע לדעת יש לי זמן לא להריץ אבל הזמנים הלוח זמנים הצפוף אני אתן לכם דוגמה מעכשיו אולי העורך לא יאהב שאני אומר את זה אנחנו נתונים עכשיו ממש בזמן של ערב פסח השיעור הזה אולי מגיע מאוחר יותר אבל כיוון שבפסח כולם טועודים בדברים נוספים אנחנו האלה שמוסרים את השיעורים נכנסים ללוח זמני מאוד צפוף עד מתי אפשר להגיש את השיעורים ופתאום יש לך עומס וואו אתה צריך להקליט ביום אחד ככה להריץ את השיעורים ודווקא זה מה שמוציא את המירב לפעמים זה מה שמוציא את המיתב זה נותן לך ברגע שיש לך את הלחץ את העול הזה על הראש זה גורם לך להוציא מתוכך כל מיני אנרגיות כל מיני מקורות כוח שלא ידעת שקיימים ועכשיו בואו נתחיל אומרת הגמרא הקדושה ואנחנו מתחילים בדף נד עמוד א' למטה אמר רבי חיא בר אבא אמר רבי יוחנן הגמרא פותחת ומתחילה מה היא דכתיב נוצר תאנה יאכל פריה כתוב אדם ששומר נוצר את עץ התאנה הוא יאכל פרייה וזה נאמר גם כן על דברי תורה שואלת הגמרא למה למה נמשלו דברי תורה כתאנה למה דווקא לעץ תאנה מה התאנה הזו אומרת הגמרא כל זמן שאדם ממש בה מוצא בתאנים אין להם זמן הבשלה אחיד שאת כל פירות האדר כוטפים בחורף את כל הענבים כוטפים בקיץ לתאנה אין זמן אחיד כל יום אתה יכול לקום בבוקר ולראות עוד כמה פירות שהבשילו ולקטוף אותם אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגע בהן מוצא בהן טעם גם אם זה דבר שהוא כבר מכיר טוב הוא היה כאן אתמול ויהיה כאן מחר הלימוד העכשוי הלימוד של הרגע נותן בהם טעם מיוחד אמר רבי שמואל בר נחמן מהדכתיב כתוב על התורה הילד אבא אבבים ויעלתן אני ממשיך את המשך הפסוק שכבר אני דורש אותו דדה ירבוך בכל עת בהבתה תשגי תמיד פותחת הגמרא ודורשת למה נמשלו דברי תורה להיילת לומר לך מה היה לה רחמת צר וחביבה על בועלה למה כי היא כבטולה תמיד כל שעה ושעה כשעה ראשונה אף דברי תורה חביבינה לומדיהם כל שעה ושעה כשעה ראשונה גם כשאתה לומד משהו כבר שאתה מכיר ויודע בכל אופן יש לזה חביבות יש לזה טעם מיוחד ממשיכה הגמרא ודורשב שמואל בר נחמן את הפסוק ויעלתן מה זה יעלת חן לשון מעלת חן שמעלת חן על לומדיה דדיה ירבוך בכל למה נמשלו דברי תורה כד וזה מגיע לומר לך כך מה דד זה כל זמן שהתינוק ממש בו מוצא בו חלב אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגע בהן מוצא בהם טעם יש טעם מיוחד ומחודש וסוף הפסוק בהבתה תשגי תמיד אומרת הגמרא תשגה תמיד לשון שוגה לשון פטי תתנהג כשכל כביכול מרוב האהבה כגון רבי אלעזר בן פדת אמרו עליו על רבי אלעזר שהיה יושב ועוסק בתורה בשוק התחתון של ציפורי וסדינו מוטל בשוק העליון של ציפורי הבגד עליון שלו לא היה עליו כי הוא נפל או שהוא הניח אותו בשוק העליון של ציפורי זאת אומרת הוא היה שוכח חפצים ואפילו חפצים חשובים מתוך זה שהוא היה עסוק בתלמודו אמר רבי יצחק בן אלעזר פעם אחת בא אדם לטלו את הסדין הוא מצא בו שרף היה שם נחש שהיה קרוך בתוך אותו גלימה בתוך אותו מעיל עליון כדי שאיש לו יתלו משמיים שמרו עליו שהוא לא יפסיד בגלל העומק שקיות שלו בתלמוד תנד ורב ענן מי דכתיב כתוב בפסוק כך וכבינות סחורות יושבי על מדין הולכי על דרך סיכו הפסוק הזה נאמר לאחר המפלה של סיסרה אז דבורה וברק בן אבינו המשרים את השירה והם אומרים כך אומרים רוכבינות סחורות יושבי על על מדין והולכי על דרך סיכו זאת אומרת שגם אנשים חשובים וגם פחות כולם ידברו בשבח של הקדוש ברוך הוא ושבני ישראל ניצחו את האויבים דורשת הגמרא וכבי התונות אלו תלמידי חכמים שמהלכים מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד בו תורה עם כל הזמן בדרכים מתלטלים בדרכים כדי להשיג עוד איזה דבר תורה ללמוד מאזה מעוד איזה רב להגיע לעוד איזה זה חידוש שהם לא שמעו והולכי אלו בעל ויושבי על מדין שדן דין אמת לאמיתו מלשון מדין זה יושבי על דין הם דנים דין אמת לאמיתו והולכי דורשת הגמרא אלו בעלי מקרא על דרך אלו בעלי משנה שזה הדרך להבין את התורה שיחו אלו בעלי תלמוד למה הם נקראים שיחו שכל שיחתן דברי תורה גם כשאתה שומע אותם מדברים סתם דברים בעלמה תמיד אפשר ללמוד מהם מאותם אלה ששקויים בתורה ללמוד מהם הנהגות תורניות ללמוד מהם כל מיני מנהגים כל מיני דברים גם בשיחות החולין שלהם ולכן זהומן סיחו לבעלי תלמוד ממשיכה הגמרא ודורשת אמרב שיזבי משום רבי אלעזר בן עזריה מה תכתיב לא יחמי צידו לא יחמייה צידו לא יחיה ולא יעריך ימים צי רמאי מי שלומד מסביר רש"י הרבה תורה לומד המון המון תורה כדי להתפאר על אנשים את זה גמרתי ש"ס גמרתי זוהר גמרתי ניגלה גמרתי נסתר אדם שעושה את כל זה לא יעריך ימים הוא כמו צייד רמאי כן היו נוהגים לחרוך את כנפי העופות כדי שלא יברחו רמאי לא עושה את זה כדי לשמור על השלמות על הניקיון של העוף שהנראות שלו תהיה הרבה יותר טובה יותר אטרקטיבית אבל העופות על ידי זה פורחים אותו דבר כאן לא יחיה ולא יעריך ימים צייד רמאי הוא רוצה להתפאר לא ישאר בידו כלום ואילו רב ששתש אמר דרשה אחרת לחלוטין צייד רמא יחרוך היחרוך הולך לומר יצלה ויאכול צי רמה רמאי כאן מלשון ארמומי לא מלשון רמאות שהוא מגיע להתפאר אלא מלשון ארמומי הוא זה שיח הוא יוכל לאכול והוא מסביר כית הרב דמי אמר משל לצעד שצד סיפור מורים אם ראשון ראשון משבר כנפיו משתמר ואם לו אין משתמר אם הוא צד יונה צד עוף ושם אותו בצד ולא משמר אותו לא משבר את כנפיו שלא יוכל לעוף הוא פורח ונעלם הוא חייב לשבר את כנפיהם של אותם יונים של אותם עופות של אותם ציפורים שהוא תופס אותו דבר כאן מי שהוא ארמומי הוא לומד קצת וחוזר עליו ולועס את זה ומשנן את זה ויודע את זה היטב על ידי זה זהמר בידו וזה הפירוש האם לא יחרוך מיד צידו זאת אומרת האם לא יאכל האם לא יחרוך צי דרמה מה ברור שהוא זה שיאכל ויהנה כי אם הוא עובד בארמומיות הוא מבין איך זה עובד הוא יודע שללמוד הרבה לא יוביל אותו לשום מקום ללמוד קצת ועוד קצת ועוד קצת אבל לחזור ולשנן הוא זה שיזכה באמת שתלמודו יתקיים בידו אמר אמרב סחורה מרבונה דורשת הגמרא את אותו רעיון מפסוק נוסף מה היא דכתיב און מאבל מט וקובץ על ידרבה שהפשטות שלו זה אדם שיש לו הרבה הון אבל זה הבל הוא משתמש בו לאבנים בסופו של דבר לא ישאר בידו מאומה ואילו אדם שקובץ על יד הוא לוקח פרוטה ועוד פרוטה אבל שומר אותם בסופו של דבר ירבה דורשת הגמרא אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות הכל בחבילה אחת מתמאט הוא לא יכול לזכור המוח שלנו לא יכול לזכור כל כך הרבה גמרא יחד אבל ואם לא הוא קובץ על יד הוא לוקח קצת וחוזר ומשנן עוד הפעם ועוד הפעם על ידי זה רבה באמת הוא יזכור תורתו תתקיים בידו אמר רבה יהיה דרבנן לאמילתא ואברי עלה הם מתעלמים רוב החכמים שאני מכיר כך הוא אומר לא נוהגים בצורה הזאת ולומדים הרבה הרבה ובאמת תורתם משתכחת אמר רב נחמן בר יצחקנה עבדת ויקעים בידיי אני עשיתי באמת את מה שאמר רב אונה וקבוצתי על יד ועל ידי זה באמת הרבתי כשלמדתי קצת קצת שיננתי וחזרתי ובאמת תלמודי התקיים בידי תנו רבנן מביאה הגמרא ברייתה כיוון שאנחנו כרגע מדברים כל הזמן איך אדם אמור לחזור על תלמודו לחזור ולשנן הולכת הגמרא למקור כשבני ישראל קיבלו תורה מסיני איך עבד שמה חזרה כמה פעמים זה היה באיזה צורה זה היה נראה תנו רבנן כיצד סדר משנה משנה זה התורה שבעל פה התורה עשרת הדיבורות התורה שבכתב כל אחד יכל לחזור ולהסתכל לעצמו אבל התורה שבעל פה איך עבד המסירה אומרת הגמרא משה למד מפי הגבורה מפי הקדוש ברוך הוא ואגב כתוב במפרשים שהוא למד ארבע פעמים מפ מפי הקדוש ברוך הוא כל לימוד שיש לו ארבע פעמים יש לו תוקף פעם אחת לימוד שלוש פעמים חזרה עשית חזקה ועל ידי ככה אתה זוכר אותו משה למד מפי הגבורה ואז נכנס אהרון התיישב למול משה ושנה לו משה פרקו נסתלק אהרון לאחר שהוא סיים ללמוד ממשה וישב לשמאל משה למה לשמאלו כי אחרת אם הוא היה יושב לימינו היה יוצא שמשה לשמאלו לכן הוא התיישב לשמאלו שיוצא על ידי כך שמשה לימינו נכנסו בניו בניו של אהרון ושנה להם משה פרקן בעצם חזר שוב פעם מה שהוא אמר לאהרון חזר שוב פעם ואמר את זה לבניו יוצא בעצם שאהרון שומע את זה כרגע בפעם השנייה נסתלקו בניו אלעזר ישב לאמין משה והתאמר לשמאל אהרון למה נראה בהמשך כדי לא להטריח את אהרון לקום רבי יהודה אומר מה פתאום לעולם אהרון להמין משה חוזר המקום היותר מכובד זה להמין רבו להמין משה רבנו ולכן לאחר שכבר אין את הבעיה שיראה כאילו משה יושב לשמאלו של אהרון יש כבר שניים אחד מצד זה ואחד מצד זה אהרון קם הלך לצד ימין של משה ואילו אלעזר הגדול מבניו של אהרון ישב לשמאלו של משה ואילוי תמר כמובן בהמשך לימינו של אהרון וכן הלאה נכנסו זקנים ולאחר מכן כן הסתימו בני אהרון נכנסו זקנים התיישבו ממול משה ושנה להם משה פרקן נסתלקו זקנים ונכנסו כל העם ושנה להם משה פרקן נמצא ביד אהרון ארבעה הוא שמע גם את שלו גם את של הבנים שלו גם את של הזקנים וגם את של העם ביד בניו שלושה וביד הזקנים שניים ביד כל עם אחד נסתלק משה ושנה להם אהרון בעצם לכל מי שנותר שמה אהרון לבניו לזקנים ולעם פעם נוספת ועל ידי כך הוא היה לו גם כן ארבעה פעמים נסתלק ההרון היה גם להם לכולם נסתלק אהרון ושנו להם בניו פרקן נסתלקו בניו ושנו להם זקנם פרקן נמצא ביד הכל ארבעה כל אחד חזר ואמר חלק בעצם הוא הקשיב חלק הוא אמר סך הכל ארבעה פעמים ומכאן אמר רבי אליעזר חייב אדם לשנות לתלמידו ארבעה פעמים וכל וחומר ומה מה אהרון שלמד מפי משה הוא משה מפי הגבורה משה היה גדול הדור הגבורה זה לא יכול להיות לימוד יותר טוב מזה בכל אופן כך אדיות אדיות מפי אדיות הלכת כמה וכמה שרבי מלמד את תלמידו רב ותלמידו זה אדיות מפי אדיות כמה שהרב חשוב עדיין מבחינת משה בחינת מפי הגבורה אין לנו השגה ולכן לפחות ארבעה פעמים רבי עקיבא אומר מניען שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו זאת אומרת לא רק שידע את זה שילמד את זה שיבין כל דבר שידע את זה יטב שנאמר ואתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל ומנין עד שתהיה סדורה בפיהם שנאמר שימה בפיהם לשים לערוך אותה שיהיה ברור לא רק שידע את הדינים שידע גם את הטעמים שיבין מה עומד מאחורה מנין שחייב להראות לו פנים גם להסביר את ההיגיון ואת הטעם כדי שיתיישב על דעתו שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם וכפי שכתוב תשים לפניהם כשולחן ערוך ומוכן לאכילה הכל יהיה מוכן הכל יהיה ארוך ככה צריך ללמד את התורה חוזרת הגמרא לתהליך של מסירת התורה אם אתה אומר לי שמשה גדול הדור למד מפי הגבורה הכי טוב שאפשר אם כך למה לדוגמה העם שמע ממנו רק פעם אחת ואת כל שאר הפעמים מפי אהרון בניו והזקנים למה לא כולם שמעו מפי משה ארבע פעמים שואלת הגמרא וליגמרו כולו ממשה אונה הגמרא כדי לחלוק כבוד לאהרון ובניו וכבוד לזקנים כולם משתתפים בתהליך הנפלא הזה של למסור את התורה של להעביר אותו ועל ידי כך לכל אחד יש חלק יש גם את ההיררכיה יש את משה אהרון בניו הזקנים על ידי כך גם כל אחד לומד את המהות הזאת של העברת התורה ומסירתה לא דורות הבאים יש סדר יש רב יש תלמיד יש כבוד יש דרגות בכבוד ולכן כך נעשתה המסירה שואלת הגמרא ונהו לאהרון ונגמר ממשה וליעו בניו ולגמרו מאהרון ולאילו זקנים ולאפו מבניו ולזו ולגמרנו לכולו ישראל למה לא עשו את זה בצורה אחרת אם אין חשיבות למה שמשה רבינו עצמו כמו שאתה אומר עכשיו שהחשיבות הוא להעביר שכולם ישתפו בדרך העברת התורה אם כך אהרון יגיע ישמע ארבע פעמים עם משה יעביר לבניו ארבעה פעמים בניו יעבירו הלאה לזקנים והזקנים לעם אונה הגמרא ממש לא כיוון דמשה מפי הגבורה גמר מסתי מילטי כיוון שהוא באמת הוא גדול הדור ושמע את זה מפי הגבורה לפחות פעם אחת שזה יעבור דרכו ולכן לעם שהם בעצם האחרונים במסירה שמעו ממנו לכל הפחות פעם אחת אמר מה ראינו קודם רבי יהודה אומר לעולם אהרון להמין משה חוזר זאת אומרת כבר דיברנו על זה תנקמה אומר אהרון הולך לשמאלו של משה ושם הוא נשאר ואילו רבי יהודה אומר ברגע שיש אדם נוסף אהרון חוזר לימינו של משה שואלת הגמרא כמן זעדתניה שלושה שהיו מאלכים בדרך הרב באמצע והגדול בימינו והקטן בשמאלו למה רבי יהודה ולא רבנן בעצם כשיטת רבי יהודה רואים פה שרבי יהודה אומר שלאחר שיש גם את אהרון וגם את בניו אהרון מגיע לימינו של משה ובנו הולך לשמאלו של משה זה מה שכתוב כאן בבריתה לפי תנקמה אהרון ישאר לצד שמאל של משה אונה הגמרא מה פתאום אפילו תמר רבנן בדרך כלל באמת התלמיד הגדול ילך לאמינו כשיש עוד תלמידים אבל כאן משום טיר חדהרון שהוא כבר התיישב וקודם כפי שהסברנו הוא לא יכל לשבת לימינו של משה עכשיו כשהוא כבר בצד שמאל הוא לא יקום ויחזור חזרה משום טריכתו אני לא רוצה להתריח את אהרון מספרת הגמרא רבי פרידה אבלי תלמידה דבותנילי ארבע מאזנ פני וגמר הוא היה מבין רק לאחר 400 פעם שהוא חזר ושנה לו את הסוגיה יום אחד מספרת הגמרא ביוע למילת דמצווה רבי פרידה היה כנראה אחד מגדולי הדור היו צריכים אותו לאיזה דבר מצווה לצורך הזקנות תןלי הוא אמר רגע שנייה קודם אני אלמד עם התלמיד הזה כנראה זה לא שנייה הוא אמר טוב תנו לי כמה שעות תן אליי ולא גמר 400 פעם ועדיין לא הבין אמר לי שאל אותו רבי פרידה בנחת העידנ מה ישנה מה קורה מה יום מיומיים למה כל יום אתה מבין והיום אמר לי הסכתי את דעתי מדעי שעת דאמרי לי למר קמית דמצווה אסחי לדעתי וכל שעת המינה אשתקמר אשתקמר אחרי 200 300 356 אחרי כל פעם אמרתי כל תוך כדי בטח עכשיו זה הפעם האחרונה ואחרי זה הוא קם דעתי הוא סחה התבלבלתי לא הבנתי כלום אמר לי אמר רבי פרידה אב דעתך תן דעתך ואת נילך תתיישב בדעתך תרגע אני כאן בשבילך למענך אני לא עוזב עד שאתה לא יודע ובאמת אדרתנליב מעזים נאכרינה 400 פעמים הראשונות אפילו לא נקלטו לא עברו לו את סף ההבנה הראשוני הוא התחיל מתחילה עוד 400 פעם ואז הוא הבין דווקא בת קלה מספרת הגמרא בתקול יצא משמיים ואמרה לי כל כך הרבה סבלנות כל כך היכולת הזו להבין את התלמיד ולתת לו מה שהוא צריך ואמר לי ניכלך דליספולך 400 שנה האם נוח לך שיוסיפו 400 שנה על חייך אודתיזקו עד ודרך לעל מדעת או שתזכה אתה ודורך לעולם הבא אמר אמר רבי פרידה דניזקנה ודרימה דעתי אני מעדיף לזכות את הרבים ואני ודאורי יזכו לעולם הבא אמר להן הקדוש ברוך הוא למלאכים לפמליה של מעלה תנו לו זו וזו הוא מבקש על אחרים עליו הוא לא מבקש תנו לו גם את זה וגם את זה אמר אבריזדה אין תורה נקנת אלא בסימנים אדם חייב לעשות לעצמו סימנים להציב לעצמו כל מיני טריגרים שיעזרו לו לזכור את הלימוד שנאמר סימה בפיהם אל תקרי סימה מה אלא סימנה שימו סימנים ועל ידי זה זה יהיה בפיכם שמע הרב תחליף ממערבה את ההוראה הזאת את מה שאמר רב חיסדה שהתורה נקנת בסימנים אז אמרקמי דרבבו אמר תון מעת המתניתולה אתם לומדים את זה ממה שראיתם ממה שכתוב סימנה בפיהם ענן אנחנו כאן בארץ ישראל מאחמתנן אן לה ממקום אחר כתוב הציבי לך ציונים שימי לך תמרורים עשי לך ציונים לתורה ציון זה עניין של סימן ומה עם השמדה ציון לשנה דסימן האם תשאל אותי מה מאיפה אתה רואה שציון זה לשון של סימן דכתיב וראה עצם אדם מובנה אצלו ציון כדי שיוכלו להתרחק מהטומ שרואים עצם אדם מניחים שם ציון בעצם מציינים את המקום מסמנים אותו ולכן מכאן אני רואה הציב לך ציונים לתורה גם כן צריך לשים סימנים רבי אלעזר אמר מכאן אני רואה שצריך לשים סימנים לתורה כתוב בפסוק אמור לחוכמה אחות ומודע לבינה תקרא מודה זה לשון של קרוב כשב שאתה מכיר את קרובך את מיך את בני משפחתך קח כך תכיר ותדע את התורה עשה מודעים לתורה שים לה סימנים רבא אמר מהלשון מודע אני לומד עשה מועדים לתורה שהתלמידים שלך יהיה להם זמנים מוגדרים ומדויקים מתי מתחיל שיעור מתי נגמר שיעור מתי מגיעים ללמוד מתי מסיימים ללמוד ועל ידי זה התורה תתקיים בידם ועיינו דאמר זה כבר נשיר בעזרת השם למחר עליו שזה באמצע בכל אופן אפשר ככה יש כאן איזשהו הפרדה את זה בעזרת השם נשאיר למחר בואו נסכם והדפים האלה זה מהדפים הקשים ביותר לסיכום כיוון שיש כאן המון עניינים אבל אם אני ארצה לחלק את זה בהתחלה אנחנו מתחילים עם פסוק אחד שנותן דימויים לתורה וכפי שאמרנו בוא נסכם תאנה יש כל הזמן טעם הילד האבים איילה תמיד חביבה על בועלה כך דברי תורה יעלת חן מעלת חן על עומד דדך שהתינוק ממש מוצא חלב אתה מוצא תם באה תשגה תמיד אפילו דברים מוזרים כמו שראינו על רבי אלעזר בן פדת שהיה שוכח את מלבושו העליון וראינו גם ששמרו עליו ברייתה נוספת שנאמרה על עומדי התורה זה אתונות סחורות יושבי על מידים שראינו זה תלמידי רחמים שהולכים מעיר לעיר צחורות אגב נראה לי נראה לי דילגנו על להסביר מה זה צחורות בלימוד אני חוזר על זה עכשיו שעושים אותה כצהריים אגב צחורות לשון צחור ח וא מתחלפות צוהר כצהריים הם עושים את התורה ברורה כצהריים יושביע מדין דנים דין אמת לאמיתו ואז ראינו בעלי מקרא משנה ותלמוד לא יכול מיד לדו שתי פירושים או ההוא שלומד רק בשביל להתפאר לא יעריך ימים ולא ידע או שלהפך ההוא שהוא ארמומי הוא זה שיזכה לאכול שהוא משבר את כנפיו אותו רעיון של עושה אדם תורתו חבילות משתכח ואם קובץ על יד ירבה ראינו שחכמים עוברים עליה הרב נחמן בר יצחק אומר אני עשיתי וכך באמת נשאר בידי סדר המסירה ארבע פעמים איך זה עבד משה לאהרון לאחר מכן נכנסו בניו נכנסו זקנים נכנסו כל העם כל אחד שמע לפחות פעם אחת ממשה כיסת מילטא כיוון שהוא למד מפי הגבורה לא הכל מפי משה כדי לתת כבוד לכולם שהשתתפו זה הרעיון בסופו של דבר כל אחד היה בפעם אה לאחר שאהרון סיים הוא ישב לשמאלו של משה וכשבנו הגיע א מחלוקת בין תנקמה אם הוא נשאר שם מפני טרוחתו או שהוא עבר לימינו כמו הביתה אשר ראינו שברגע שיש שני תלמידים המכובד שביניהם יושב לימינו של רבו והפחות מכובד לשמאלו של רבו מכאן אמר רבי אליעזר אדם שמלמד תלמידו ארבעה פעמים וקל וחומר אם מפי משה מפי הגבורה בטח אדם רגיל רבי עקיבא אומר עד שילמדנו ראינו עד שתהיה סדורה בפ וגם שיסביר לו פנים וירוך את זה הכי טוב שיש הסיפור הידוע עם רבי פרידה 400 פעם לאחר שהיה פעם שהיה הסחת דת 400 פעם נוספות אמרו לו משמיים קיבל את שניהם גם עוד 400 שנה וגם הוא ודורו לעולם הבא תורה נקנת בסימנים סימה סימנה הציב לך ציונים וכמו שראינו לגבי עצם אדם ושם אצלו ציון שזה סימן מודה לבינה תקרא עשה מודעים לתורה וראינו גם עשה מועדים לתורה בהצלחה רבה ואדירה ולהתראות [מוזיקה] מחר เฮ
לצפיה בתכנים נוספים: