העמוד היומי מסכת עירובין דף נד עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב מיכאל שיינמן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף נד עמוד א

[מוזיקה] בסיעת דשמיה עירובין דף נד עמוד א' נתחיל בסוף העמוד הקודם הגמרא הביאה לאל סיפור על ברוריה על חוכמתה של ברוריה ומביאים עוד דבר נוסף שוריה לימדה אותנו ברוריה אשקר טלה הוא תלמידה דב גריס ב אישה הוא למד בלי שהוצא מפיו בלחש בת שבי בעתה בו אמרה ללא כך כתוב ארוחה בכל ושמורה אם ארוחה ברמח אברים אם כל הרמח ברברים עסוקים ומתעסקים איתם משתמשים בהם בלימוד התורה שלך משתמש משתמרת עמלו אינה משתמרת תנא תלמיד אחד היה לרב ליזר שהיה שונה בלחש לכה ג שנים שכח תלמודו תנה תלמיד אחד הה לו לרב לזו שנתחייב בשריפה למקום על עבירה מסוימת אמרו הניחו לו אדם גדול שימש אומר לשמואל לרב יודה שיננא לשון של חוכמה פתח פו מיך קרי פתח פו מחתני שאתה קורא בתורה בתורה שבכתב או תורה שבעל פה שני תמיד תגיד את זה בקול תוציא מפיך מה שאתה לומד כי איכי תתקים בך כמו כדי שהתורה תישאר אצלך ובנוסף ותך חי וגם תריך עמים שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפה אל תקרא למציה אלא למוצאיהם בפה מי שמוציא בפה זוכה גם לגדלות בתורה וגם לאריכות ימים אומר לשמואל לרב יהודה שינה חטוף ואכול חטוף ואשתי יש לך שכר יש לך משהו שאתה יכול להנות איתו יש לך כסף תשתמש בו אל תשמור אותו אני זה לא ש בא להגיד פה שלא וך או משהו כזה אבל בגדול ברגע שלאדם יש כסף שלא ישמור אותו לעתיד ולמה דלמה דזן ל מיני כי הילולה דמי העולם שאנחנו חיים הוא כמו הילולה כמו שהחופה הילולה הכונה היא חופה החופה נגמרת מהר גם העולם נגמר אנחנו לא יודעים מה יהיה בהמשך אמר לרב רב לרב אמנונה בני אם יש לך יתב לך אם יש לך ממה לחיות טוב כמו שאומרים תשתמש בזה שאיין בשאול תענוג לא יצא שום דבר בשאול מזה ואין למוות המעמ אתה לא יודע מתי אדם מגיע את קיצו לכן לא להמתין יש לאדם אפשרות להשתמש בממונו תשתמש בו ואם תאמר אניח לבני חוק עשיר לבנים בשאול מי יגיד לך מה מי יגיד לך מה יהיה לעתיד לבוא אצל הבנים בני האדם דומים לסבי השדה הללו נוצצים והללו נובלי יתכן שלבני חיה ממון משל עצמם יתכן שהם יבזבזו בצורה לא נכונה אין טעם לשמור לבנים כמובן כל אחד ישאל את רבותיו מה לעשות עם הדברים האלה אבל בגמרא זה מה שהגמרא אומרת אין טעם לשמור ממון לדורות הבאים כיוון שייתכן שלא יה צורך וייתכן שבאמת אין טעם לשמור עבורה אומר רבי שועה בן לוי המלך בדרך ואין עמו לוויה יעסוק בתורה שנאמר כ לוויית חן אם התורה היא משמשת כלווה מי שהולך בדרך לבד חש בראשו יעסוק בתורה שנאמר כי לביית חן לראשך חש בגרונו יעסוק בתורה שנאמר וענקים לגרגרותיך ענקים הכוונה שזה מרפא כמו ענק ענק הכוונה היא שרשרת ששמים סביב הצוואר ענקים לגרגרותיך ה תורה יכולה לשמש כרפואה עבור הגרון חש במ עסוק בתורה שנאמר רפאות תהי לשרך שריך זה איברים הפנימיים של האדם חש בעצמותיו יעסוק בתורה שנאמר ושיקוי לעצמותיך חש בכל גופו יעסוק בתורה שנאמר ולכל בשרו מרפה אומר רב יהודה בחיה בו ורא שלאו כי מידת הקדוש ברוך הוא מידת בשר ודם מידת בשר ודם אדם נותן שם לחברו לזה יפה ולזה קשה התרופה שנותנים לאדם זה כלל המדרש אומר את זה בצורה מפורשת תמיד כשנותנים תרופה לאדם לדבר אחד זה מועיל בעבורו נותנים את התרופה אבל לדבר שני זה יכול להזיק אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן נתן תורה לישראל שם חיים לכל גופו שנאמר ולכל בשרו מרפא אומר רב עמי מ לכתיב כי נעים כ תשמרם בבטנך יכונו יחדיו על שפתיך כי נעים זה נעים זה טוב כי תשמרם בבטנך קונו יחדו על שפתיך מה הכוונה מתי דברי תורה נעים מתי טוב לו לאדם עם הדברי תורה בזמן שתשמר בבטנך כשאתה זוכר ואדם יודע אדם שמשקר תלמודו זה באמת מביא לו צער אדם שמח עם תלמודו כשההוא זוכר אותו היטב ומתי תשמרם בבטנך מתי באמת זה ישאר בבטנך ותוכל להנות מהם איך הדרך להגיע למצב שזה יישאר בזמן שיקון נו יחדיו על שפתיך כמו שאמרנו מקודם כשאדם לומד ומוציא בפיו זה לא רק סגולה זה מבטיח שזה יגרום לו שזה ישאר בזכרון יותר רב זר אמר מאחה שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעיתו מה טוב מתי שמחה לאיש בזמן שמענה בפיו דהיינו מתי לאדם טוב מתי אדם יכול להנות מדברי תורה כמובן ללימוד תורה לכשעצמו הוא מהנה אבל מתי יש לו הנאה גדולה יותר בזמן ששואלים אותו והוא יודע לענות כן אבל ישנ אכינה א מתי שמחה לאיש במענה פיו בזמן שדבר בעיתו מה טוב עוד דבר נוסף אז כמו שאמרנו אם מענה פיב הכוונה היא בזמן שמענה בפייב שהוא מוציא את זה בפייב זה שמחה לו כמה שהוא זוכר הוא יודע לענות אבל יותר כשההוא עונה בזמן הנכון זה השמחה הגדולה יותר שמחה לאיש במענה פיב בזמן שדבר בתומה טוב שהוא מלמד הלכות חגים בחגים הוא יודע כל דבר להגיד את דברי התורה הנכון במקום הנכון ובזמן הנכון רבי יצחק מהמר מאחה כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו אי מתי קרוב אליך מתי בזמן שבפי או בלבבך לעשותו שוב אותו רעיון כשלומדים בפה זה מועיל שזה ישמר אצלו רב אמר מאחה תאבת ליבו נתת לו והרשת שפתיו באל מנת הסלע אמתה את אהבת ליבו נתת לו בזמן שרס את שפתיו באל מנת הסלע כלומר נתת לאותו אדם את החוכמה נתת את הרעיון שילמד בקול שילמד בדיבור בקל וזה גורם שהוא זוכר את הלימוד יותר טוב רב הרמי כתיב תאוות ליבו נתת לו דהיינו הקדוש ברוך הוא העניק לו את זה במתנה וכתיב והרשת שפתיו באל מנת הסלע דהיינו מקום אחד כתוב שהוא צריך לבקש ואחרי זה כתוב רשת שפתיו בל מנתא הוא מקבל מה שהוא מבקש מקום אחד תעבת ליבו אפילו לא צריך לבקש קצם הבקשה בלב כבר גורמת למילוי משאלותיו אומרת הגמרא זכה תאוות ליבו נתת לו בלי שיהיה צורך לבקש לא זכה והרשת שפתה באל מנת הסלע הוא מקבל בסופו של דבר אבל כמו שאומר ה שהוא צריך להתמקח צריך להצטער הרבה ולהתפלל על כך הרבה תנ ד רבי זר בן אנקוב כל מקום שנאמר נצח המילה נצח או סלע או ועד אין לו הפסק עולמית נצח דכתיב כי לא לעולם יב ולא לנצח הקצוב מקבילה ללא לעולם לא לנצח מ שמה שנצח זה משהו לעולם סל דכתיב כאשר שמענו כן ראינו בעיר השם צבקות בעיר אלוקינו אלוקים מכונני עד עולם סלע רואים שעד עולם זה סלע ואד כתיב השם ימלוך לעולם ואד סימן ענקים לחייו לוחות חרות אומר רב ליעזר מהד כתיב וענקים לגרגרותיך ענקים כמו שאמרנו מקודם מדובר בדבר מחרוזת ששמים מסביב צוואר וענקים לגרגרותיך אם משים אדם עצמו כענק זה כמו המחוזות הזאת שנמצאת סביב הצוואר שרף על הצוואר זה לא ממש מחובר לצוואר צמוד זה רפוי ונראה ואינו נראה כשאדם מכופף את ראשו אז הבשר שנמצא בצו הרו אז מכסה את זה כשהוא מרים את ראשו אז לא רואים את זה תלמודו מתקיים בידו ואם לאון מתקיים בידו מה הכוונה אדם ששקוע בלימוד ולא רואים אותו הרבה בשוק לא יוצא החוצה לרחוב הרבה אז זה נשאר בידו מה שיוצאים צריכים לצאת לפעמים אבל זה נראה ואינו נראה רוב זמנו הוא מבלה באמת בלימוד התורה ולא ביציאות החוצה ואומר רב ליזר ממה דכתיב ל לחייו כרוג את הבושם אם משים אדם עצמו קוגה זו שהכל דשין בה פרוגה אפשר לעשות הולכים עליה חורשים אותה זורעים בה כבושם זה שהכל מתבשמים בה שכולם נהנים מלימודו תלמודו מתקיים ועם לאו אין תלמודו מתקיים ואומר הב לוזו מ דכתיב לוחות אבן אם אדם משים עצמו את לחייו כאבן זו שאינה נמ חת אבן זאת מה שחרות בה נשאר לא דשים בה לא נותנים ללכת אלי כדי שידו שו בה אז אם אדם באמת מקפיד על לימודו כל הזמן והוא לא עושה לעצמו הפסקות גדולות שאז באמת יכול לשקח את לימודו תלמודו מתקיים בידו ואם לאו איין תלמודו מתקיים בידו ואומר רב לוזו מהי דכתיב חרות על הלוחות בלוחות הראשונים כתוב חרות חרות מלשון נחרט חרות הכוונה היא חצוב בתוך הלוחות אלמלא לא נשתברו לוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל כמו שדבר שחצו בתוך האבן לא נשכח לא נמחה אז אם הלוחות הראשונות היו נשארות אנשים לא היו שוכחים את תלמודם רבח ב יעקב דבר נוסף אם הלוחות הראשונות היו נשארים אמר אין כל אומה ולשון שולטת בהם שנאמר חרות אל תקרא חרות אלא חירות אומר רב מתמד כתיב הוא ממדבר מתנה אם משים אדם עצמו כמדבר זה שהכל דשין בו דהיינו ללא גאווה אלא בן ונות תלמודו מתקיים בידו ממלו אין תלמודו מתקיים בידו רב הברד רב יוסף בחמה אבלה מילתא לרב יוסף בעדי היה איזשהו ביניהם איזשהו אירוע שגרם שרב יוסף הקפיד הקפיד על רבה ברידר רבי יוסף ברחמה רבי יוסף הקפיד עליו כמעט המוד פורי הגיע רב ביום הכיפורים אמר רב על עצמו איזיל ופייס הפייס את רב יוסף אזל אשקך לשמי דכ מזיג לקסה רבי יוסף כידוע היה סומה היה עיוור והוא לא ראה מי מגיע מי לא מגיע אבל הוא שמע שרב יוסף הזמין מהשרת שלו מהשרת שלו הזמין שימס ג לו יין בזמנם היו את היין מוסגים ממים לא היו שותים ייד לבד כ ש היה חריף מדי היה סמיך מדי היו מוזגים את זה במים מועלים את זה במים אמר לי אבלי ואמ זג אני אמזוג ממקומך אנה יבלי אזגי אנה יבלי מזגה כד טעמי כי הוא טעם את זה אמר ידוע שהיה אז בזמנם שתי צורות מזיגה היו כאלה שהיו שמים שלוש מים ורבע יין כלה שמים שני שליש מים ושליש מים ורבא כמו שאמרנו מקודם רב הברי דרב יוסף היה לו מזיגה שונה מכולם אז כשטעם את זה רב יוסף כדי תמר אמר דמי אי מזיגה למזיגה דרבא בר דרב יוסף אני מבחין בשתיה שרבא ברב יוסף הוא זה שמזג את זה חמה אמר לאנ הוא קודם הוא לא זיהה אותו כמו שאמרנו כמו שוא היה סומה אמר ל לתתי בקרך עד מפרשת לי אקראי אני רוצה שתסביר לי מיד ם בוכה מה הכוונה בפסוק ממה יכתיבו ממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות ו מבמות הגאי זה שמות רשימה של שמות ש בני ישראל עברו במדבר זה נמצא בשירה בפרשת חוקת אבל חזל דורשים את זה אמר לה אם אדם משים עצמו כמדבר זה שהכל דשין בו תורה ניתנה לו במתנה מגיע לו מתנה כמה שהוא לא גבן וכיוון שניתנה לו במתנה נחלו כל הקדוש ברוך הוא נותן לו גם נחלה שנאמרו ממתנה נכליל וכיוון שנחלו כל עולה לגדולה שנאמר ב ומנכל במות אבל אם מגיס ליבו הקדוש ברוך הוא משפיל ש נאמר אם כתוצאה מכל המתנות שהוא קיבל גם לחלו קל וגם עולה לגדולה הוא הגיס את ליבו כתוב שנאמר הוא מבמות הגאי מהבמות הוא יורד לגאי ואם חוזר בו אחרי שהוא הגיס את ליבו הקדוש ברוך הוא מגבו שנאמר כל גי נשא יודגש הפסוק הזה כל גי נשא הוא לא המשך של הפסוקים מקודם אבל חזל דרשו את זה כחלק דרשה אומר רבונה מי דכתיב חיית ישבו בה תכין בטובתך אני אלוקים אם אדם משים עצמו כחיה זו שדורשת ואוכלת מסביר רשי בלשון ראשון אדם כמו חיה לא מקפיד על מאכלו לא בגלל גדלות החייה לא מחכה שהאוכל יראה יותר מכובד אותו דבר גם אדם בתורתו הוא לא מקפיד על גדלות הוא לא מקפיד על דברים חיצוניים או ויקד אמרי שמסר חת ואוכלת בעל החיים אוכל גם את האוכל שלו גם אם הוא מלוכלך גם אדם מנבל את עצמו לא מקפיד על חיצוניות כמו שאמרנו תלמודו מתקיים בידו עמלו אין תלמודו מתקיים בידו לישנה שנייה אומר רשי לא יתכן להסביר שכפי הפירוש הראשון שהכוונה היא שאדם יאכל תלמיד חוכם יאכל בצורה לא מכובדת או שיאכל בצורה לא נקיה כמה שחז בפירוש ציוו אותנו תלמיד חוכם צך ללכת עם בגדים מכובדים לאכול אוכל מכובד אלא הכוונה היא כזאת כמו חה שדורשת ואוכלת מחמת ליטות ככ גם אדם ברגע שהוא מקבל תורה הוא מיד דש בה ולומד אותה הוא לא מחכה זמן הוא מיד מרוב ליטות מיד משתמש בה מיד לומד אותה וכן במקביל שמרחת דהיינו שהוא לא מחפש את הכבוד בזמן הלימוד הוא מוכן גם לשבת בצורה שפלה יותר וללמוד לא בצורה לא מכובדת לא בצורה לא נקיה אבל בצורה שפלה ללא גאווה אז הוא זוכה באמת תלמודו מתקיים ואם עושה כן הקדוש ברוך הוא עושה לו סעודה לעצמו בעצמו שנאמר תכין בטובתך להני ‏oki [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: