העמוד היומי מסכת עירובין דף לח עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב מיכאל שיינמן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף לח עמוד ב

[מוזיקה] סית דשמיא רובין דף לח עמוד ב ראינו בסוף העמוד הקודם תחילת העמוד הזה מחלוקת שלוש דעות לגבי צמידות של יום טוב ושבת האם זה נחשב כקדושה אחת זאת אומרת עירוב של ערב יום טוב שלמשל חל ביום שישי מועיל גם לגבי שבת האם נחשב כשתי קדושות שזה לא מועיל ולכן אם נאכל העירוב של יום טוב זה לא והיה לגבי שבת וראינו דעה ש מסתפקת ולכן הולכים לחומרה בכל נושא מספקים אם זה קדושה אחת או שתי קדושות אז ראינו את דעת רב לזר במשנה שרב לזר במשנה אומר לחלוטין זה נחשב כשתי קדושות כדעת רב לזר סובר רבי בברייתא שנמצאת בעמוד הראשון בסופו ששם הרבי אומר שזה שתי קדושות ולכן העירוב שנאכל יום טוב לא מועיל לשבת עירב ברגליו ביום טוב צריך להערב ברגליו בשבת שוב זו דעת רבי ורב לזר שתי קדושות ראינו דעת רבי יוד ש אומר שזה ספק כפי חכמים במשנה לכן רא זה חמר גמל אני נותן לו ביום השני דיינו למשל בשבת אם יום טו חל ביום שלישי נותן לו את שבת העירוב שלו בספק לכן הוא הולך בהגבלות של חמר גמל דהיינו בהגבלות שיש לו משני עירובים גם יחד דעה שלישית רבי רי שמואל בנו של רב יוחן בן ברוקה לחלוטין סוברים שזה נחשב כקדושה אחת ולכן אם נאכל העירוב של יום טוב הוא יכול באמצעותו ללכת גם בשבת למרות שכש נכנסה שבת העירוב כבר לא היה קיים אומ הרב הלח כ ד זקנים הללו נראה עוד מעט רשימה של ארבע זקנים וליבה דרב לזר הם כולם סוברים ליבה דרב לזר שזה שתי קדושות דמר בת קדושות ואלו הם ד' זקנים רשבג שמופיע בתחילת העמוד לכאורה ורבי שמואל רבי יוחנן בן ברוקה ורב לזר ברב שימן ורבי יוסי ברב יהודה סתמת יש הרבה משניות שרבי סבר כפי רבי יוסי ברבי יהודה ולכן הוא נקרא סתמת הרבה משניות שרבי לא הזכיר את שמו סבר כמותו והרבה משניות נסתמו נכתבו בצורה סתומה כפי דעתו ויקד אמרי חד מנ היו רב לזור ומפיק רב יוסי בר יהודה סתמת מחליפים את רב לוזר בר שמוע במקום רבי יהודה רבי יוסי בר יהודה אומרת הגמרא רשבג ורבי שמואל הבאת בתור כאלה שסוברים שזה שתי קדושות והראש בג ורבי שמואל בתחילת העמוד בברייתא רבי שמואל ברבי יוחנן בן ברוקה איבח שמן לו הם אומרים בפירוש שזה מדובר קדושה אחת היפוך יחי היינו רבי גם רבי סובר שזה שתי קדושות אימה וכן אמר השבק וכולי לכן אני בא אומר באמת אין אחילה הם לא חולקים על רבי הם חולקים על רב יהודה רבי יהודה אח שזה ספק הם מסכימים בדעת רבי בתחילת הברייתא שזה שתי קדושות לחלוטין ולחשוב נם מרבי הבאת רשימה של ארבעה תנאים רבי הרי גם סובר שזה שתי קדושות אמרת גמ רבי תני לה ולא סבר לה רבי ו הביא את דעתו של רב לזר אבל לא בהכרח סבר כמותו אם ככה רבונה מיתנו לה ולא סבר לה מאיפה אתם יודעים שרבונו אחרים שאתה הבאת באמת סוברים אולי רק הם ציטטו את רב ליעזר ולא בהכרח סוברים כמותו רב גמ מילה רב למד את זה מרבותיו שכל התנאים שהוא הזכיר אכן סוברים שזה שתי קדושות כפי רב לזר ובאמת סוברים כמותו כנח נפש דרב הונה שרב הונה נפטר אל רב חסדה למרמה דרבה דרב מאמר רב הלכה כד זקנים וליבה דרב לזר דמר שתי קדושות האם ככה רב סבר אין ואיתמר שבת ויום טוב רב אמר נולדה בזה אסורה בזה יש בתחילת ביצה יש דין שביצה שנולדה יום טוב אסורה לאכל בכל היום טוב למה יש בעצם שתי סיבות שתי גזרות משום משקים שזב הו אם יש מתוך ענבים צוז משקים יין אנחנו חוששים שאדם סחת ענבים ביום טוב וזה אסור או משקו או משום פירות שנפלו מן העץ בסופו של דבר ביצה שנולדה ביום טוב אסורה בו ביום אבל אם ביצה נולדה ביום טוב שכל ביום שישי ובעקבותיה יש שבת צמודה שבת אליה האם בשבת אפשר או אי אפשר בא הרב ואמר נולדה בזה אסורה בזה לכאורה למה אם אתה אומר שהביצה הרי נאסרת רק ביום אחד והה יום טוב ושבת זה שתי קדושות ככה אמרת בשם רב רב פסק פי ארבעת תנאים שזה שתי קדושות אין צמידות אין זיקה הלכתית בין שני הימים אם ככה למה הביצה שנולדה ביום הראשון תהיה אסורה גם ביום השני אומר אבא הסיבה שם היא אחרת אתה משום מכנה תניה והיה ביום השישי והכינו חל מכין לשבת בכל מכין ליום טוב ואיין יום טוב מכין לשבת בוודאי ואין שבת מכינה ליום טוב יש דין איסור הכנה אסור להכין מיום טוב לשבת זה שאנחנו היום מבשלים יום טום לשבת זה מחמת הדין של אויל אויל הכוונה הי שאם יבואו אחים אתה תשתמש בזה לשבת לכן מצאו איזשהו היתר להשתמש בתוספת עירוב תבשילין אבל מצד דין תורה לקש עצמו אסור להכין מיום טוב לשבת יום טוב מה שהתורה הטירה זה להכין לעצמו ולא להכין לשבת שלא אחריו ולכן מה שכתוב פה וביצה שנולדה ביום טוב לשבת היא נאסרת בשבת כמה שהיא הוכנה ביום טוב ולכן היא נאסרת גם בשבת אומר להבאה אלא עד תנן כיצד הוא עושה למדנו במשנה אם אדם רוצה לקבוע עבורו מקום שביטה גם ליום טוב יום שישי וגם בשבת מה הוא עושה כיצד הוא עושה מוליכו בראשון הוא הולך עם זה קודם כל ביום חמישי חי צהריים בערב יום טוב הוא מחשיך עליו מדובר בשליח לו כמו שלמדנו במשנה יכול לקחת את העירוב ולהחזיר אותו חזרה לביתו הוא בא לו בשני הוא בא לו בשני מחשיך עליו ואכלו הוא חוזר לעיר וביום השני דהיינו בשישי אח צהריים לקראת שבת הוא בא שוב לאותו מקום מחשיך עליו ואז הוא אוכלו הוא לא יכול להחזיר את זה חזרה כמו שמדובר בשבת ובא לו הקה מכין מיום טוב לשבת איך את אפשר ביום טוב אחרי צהריים להכין ערוב עבור שבת אר אמרת שאי אפשר להכין יום טוב לשבת אמר לרבא מסבר סוף היום קונה עירוב האם אתה חושב בן ה-1 זה זמן קניית העירוב בן ה-1 בעצם מחולק אנחנו לא יודעים איפה נקודת הזמן המחלקת אבל ם בת השמש מחולק לסוף יום שישי ולתחילת יום שבת ליל שבת העירוב לא נקנה בסוף יום שישי ואז ניכנס לבעייה של מכין יום טוב לשבת אלא העירוב נקרא בתחילת יום השבת ולכן אמר מסבת סוף היום קונה עירוב תחילת היום קונה עירוב ושבת מכינה לעצמה אין כאן מצב שיום טוב מכין לשבת אלא שבת קונה לעצמה אלא מטה יערבו בלגין למדנו לפני כמה דפים לאדם היה לגין כלי קיבול ששמה היה תבל דהיינו מעשר שלא הופרש ממנו עדיין תרומת מעשר דינו כתל ה הכלי היה תבול יום דהיינו שהוא נטמע הטבילו אותו במקווה בבוקר אבל עד הלילה הוא עדיין טמא לגבי דיני תרומה לא לגבי מעשר אלא רק לגבי תרומה לכן כל היום על אף שם מעשר המעשר הזה הוא נחשב עדיין כתב כמה שלא הפרישו ממנו תרומת מעשר המעשר הזה נמצא בתוך כלי תבול יום זה לא מזיק לו כ ש תבול יום לא מטמ מעשר אבל הוא רוצה הרי לאכול ממנו בלילה אז הוא קובע שתרומת מעשר תכול עם כניסת לילה שאז כבר האיסור הטומאה של תבול יום יורדת כמ ש תבול יום הטומאה נמשכת עד שתחשך עד כניסת הלילה לכן שמה כתוב שהתרומה תחול היא לא תטמא כמה שהטומאה כבר התפוגגה עם כניסת הלילה ורק אז תחול התרומה אבל יש קושי לעשות עם זה עירוב עירוב אתה לא יכול לעשות לכאורה למה אז לאל הסברנו כמה שה העירוב בעצם חל בסוף יום שישי ובסוף יום שישי זה עדיין טבל כל ן שלא הפרי שמנו תרומת מעשר אבל עכשיו אם אתה בא ואתה אומר שלא סוף יום שישי מכיל את העירוב אלא תחילת שבת תחילת שבת זה כבר תרומה תרומה מועילה תרומה מועילה לעירוב אלא מתי יערבו בלגין האיסור שמה הוא אחר בעינן סעודה הראויה מבעוד יום וליקה אנחנו בשביל לקבוע עירוב לקנות מקום שביטה צריכים להשתמש במזון שהיה ראוי ביום שישי במזון הזה ביום שישי לא היה ראוי היה עדיין תבל ולכן אי אפשר להשתמש בו למרות שבכניסה השבת שזה הזמן זה הזמן שהעירו נקנה הוא כבר כן היה נחשב כתרומה אלד תן רב ליעזר אומר יום טוב הסמוך לשבת בין מלפניה בין מ לאחריה המשנה שלנו מערב אדם שני עירובים שם עירוב אחד לצד מזרחה של העיר עירוב אחד לצד מערבה והבינה הגמרא שהכוונה שלו היייתה ללכת ביום אחד 2000 אמה מסוף מקום שיטתו דהיינו 4000 אמה מהעיר ולכן הוא שם את העירוב קרוב לסוף 2000 ממה מקצות העיר וכן העירוב למערב גם שם את זה במרחק הזה דהיינו יש בין שני עירובים 4000 ממה והוא רצה כפי שלמדנו במשנה ביום הראשון ללכת לכיוון מזרח וביום השני לכיוון מערב לכאורה איך העירוב יכול לחול הרי סך הכל ביום טוב הרי צריך שהעירו שחל לקראת שבת היום השני יהיה ראוי להשתמש בו ביום הראשון דהיינו בערב שבת ערב שבת הוא לא יכל להגיע לעירוב כמ ש הוא עשה את עירובו ביום טוב לצד מזרח ממילא הוא לא יכול להגיע לעירוב שנמצא ב-2000 אמה מצד העיר לכיוון מערב יש מרחק יותר גדול מהמותר נראה עוד פעם אל דתן רבי עזר אומר יום טוב הסמוך לשבת בין לפני הבן בילה אחריה מערב אדם שני עירובים כן אבינ סודר ויה מבעוד יום וליקה הוא לא יכול להגיע ביום טוב למקום העירוב שנמצא 2פ ממה לצד מערב כשהוא העירוב שלו שנקנה ליום הראשון שביטה היא לצד 2000 מלה לצד מזרח אומרת הגמרא מסברה דמח בסוף 2000 ממל לכאן או בסוף 2000 ממל לכאן המטרה שלו לא היייתה ללכת 4,000 אמ לכיוון מערב או לכיוון מזרח הוא שם את העירוב רק מרחק 1000 אמ ממקום מקצוות העיר ממילא המרחק בין שני העירוב למזרח ולמערב הוא רק 2000 ממה אה באמצע יש את העיר העיר לא נחשבת כ שאם אני מודד 2000 ממה ובאמצע יש עיר מקום סגור הוא לא נספר ממילא יש לו אפשרות להגיע גם ביום טוב לעירוב שנמצא לצד מערב אין כאן חיסרון של מזון שלא ראוי בערב שבת דמה נחלה בסוף אלף המ לקן ובסוף אלף המלקה אלא ד אומר רב יהודה אם אתה בא ואתה אומר שבאמת העירוב יש קושי יש דין בעיה של הכנה צריך להכין אותו קודם ובנוסף הוא גם צריך שיהיה מוכן ל סעודה ביום קודם ערב שבת אלא ד אמר רב יודה ערב ברגליו יום ראשון מערב ברגליו ביום שני אדם שירב ברגליו דהיינו לא על ידי הסמת פת אלא ירב ברגליו הוא עצמו שהה במקום צריך לקראת יום שני ללכת שוב ארב בפת ביום ראשון והניח שם את הפת מערב בפת יום שני כן הוא צריך ללכת לשים את הפת הוא יכול להשיר את הפת שמה אבל הוא צריך העירוב של הראשון לא מועיל לו כלפי היום השני אקה מכין יום טוב לשבת זאת אומרת את הפת בעצם אין לי שום קושי למה כפי שאמר רבי זר מקודם מתי חל העירוב בכניסת השבת לא בסוף יום שישי אלא בכניסת ליל שבת ואז אין הכנה מיום טוב לשבת למה כמה ששבת מכינה לעצמה אבל כל זה מועיל לגבי הפת הוא מניח אותו בערב היום טוב או אפילו אם הוא הניח את זה לפני ביום טוב בצהריים אבל שעת ההכנה שעת העירוב מתי הכל עם כניסת ליל יום טוב נגישת ליל שבת ואז שבת מכינה לעצמה אבל ברגע שהוא מערב לא באמצעות פת באמצעות החשכה השיה שלו שמה הרי הבינה הגמרא שהוא צריך להגיד משהו הוא צריך להגיד הרי אני קונה מקום שביטה לקראת שבת מתי הוא אומר את זה הוא לא יכול לחכות לרגע הוא לא יודע מתי הרגע האחרון הוא לא יודע מתי הזמן המחולק בין צת יום שישי לכניסת ליל שבת ממילה הוא צריך להגיד את זה לפני כניסת ליל שבת נמצא שהוא מכין את העירוב מיום שישי אחרי צהריים שזה יום טוב הוא מכין אותו עבור שבת ביום טוב לא מכין לשבת כמר שהוא לא יכול סתם לעמוד ככ הבינה הגמרא כרגל לעמוד סתם ולשעות וממילא העירוב יחול מעצמו וכפי שאמרנו העירוב יחול בכניסת ליל שבת לא הוא חייב לעשות איזשהו מעשה של אמירה כמ שאחרת סתם שיה הבין הגמרא זה לא מועיל מתי הוא יעשה את האמירה הוא לא יכול להיות מדויק בזמנים הרי הוא לא יודע מתי נגמר יום שישי ומתח מתי מתחיל ל שבת ממילה הוא חייב להני לעשות את זה קצת קודם נמצא שהוא מכין את העירוב מיום טוב עבור שבת אמר לי מסבר דאזיל ואמר מידי האם אתה חושב שיש צור באמת לומר משהו דאזיל ושתק ויתיב הוא בא שותק לא אומר שום דבר לא עושה מעשה של הכנה אלא עצם הישיבה שלו שמה כבר גורמת לעירוב לחול עם כניסת ליל שבת כמן לפי מי מועילה ישיבה במקום ללא שום צורך באמירה כלשהי כי רב יוחנן בן הורי דמר חפצי הפקר קונים שביטה יש מחלוקת לכמן בפרק הבא אדם שיישן בכניסת השבת במקום מסוים האם הוא קנה מקום שביטה או לא לפי רבי יוחנן בן נורי גם אדם ישן קנה מקום שביטה על פי רבונו לא ושמה חזל טוענים שדעתו של רבי יוחנן היא המשך לדעתו שאומר שחפצה הפקר קונים שביטה לא רק אדם קונה שביטה לפעמים חפצים קונים שביטה שאי אפשר לטלטל אותם חפץ של הבקר אין לו בלים שהולכים שהכלים הולכים בעקבותיו אלא הכלי קונה לעצמו כלי קונה לעצמו במקום שביטה הוא חשב הוא תכנן אלא מה גם גוף דומם או למשל אדם ישן שנמצא במקום קונה לעצמו מקום שביטה גם ללא ידיעתו אז אם ככה מה שאמרנו מקודם שאותו אדם שקונה מקום שביטה על ידי הליכה ושייה במקום בשעת קניית השביתה לא צריך שיאמר משהו לא צריך לעשות איזשהו מעשה מוכיח של קניין שביטה אל עצם השיה שלו שמה זה בעצם דעתו של רבי יוחנן בן ורי שאומר חפצי הפקר קונים שביטה וכמו כן אדם ישן קונה שביטה אפילו רבון עד כאן לא פליג רבון אד רבי יוחנן בן ורי אלא בישן אדם שהוא ישן הוא לא קונה מקום שביטה דלו מצי אמר הוא לא יכול להגיד כמ שהוא הוא לא אר אבל בני אור דיבי למימר מצי אמר אף גב דלא אמר כמן דמר דמי לא צריכים להזדקק פה לדעתו של רבי יוחנן בן ורי פה לא מדובר באדם ישן פה מדובר באדם שנמצא ופשוט יושב ושותק הוא יכול הרי לומר ואם הוא יכול לומר והשיטה הייתה מועילה אז גם אם הוא לא אמר עכשיו כאילו הוא אמר הכנה אין כאן הוא לא עשה שום מעשה של הכנה לקראת שבת חל העירוב מתי חל בכניסת ליל שבת ממילא שבת מכינה לעצמה מעשה של הכנה אין כאן עץ המשייה שלו שמה כן אבל זה לא נקרא הכנה אלא מה איך מועילה הישיבה שלו שותקת איך זה מועיל לגבי עירוב לא צריכים להגיע לדעתו של רבי יוחנן בן נורי אל עצם העובדה שהוא יכול להגיד שיטתו ושתיקות כאחד מקנים לו מקום שביטה אומר לרבא ברב חני לאביה יאה ושמיעה למר אם רבא שנת תירוץ האחרון שמדובר במקום שהוא ישב ושתק וזה מועיל עבורו היה לומד הה יודע את הברייתא שאנחנו לומדים כרגע ללמוד הוא היה חוזר בו מדבריו עד תניה לא ילך אדם לסוף שדה ו לדע מה היא צריכה יש מוסג שנקרא שהולך על התחום שאדם אסור לו ללכת מחשיך על התחום לקראת צת השבת הוא מתכנן לעשות איזשהו פעולה מסויימת בצת השבת פעולה שאסורה לו לעשות עכשיו אז לכן הוא מגיע למקום שיהיה קרוב לצאת השבת להיות במקום ההוא כדי שאוכל להתחיל את מלאכתו מיד אחרי צאת השבת זה איסור דרבון מחשיך על התחום לא ילך אדם לסוף שדו לדע מה הי צרכה כיוצא בו דבר דין דומה לזה לא יתאל אדם על פתח מדינה כדי שיכנס למרחץ מיד כלומר שוב מה אנחנו רואים שמה הת העיקרון כל פעולה שאדם אסור בה אסור לעשות אותה בשבת אסור לאדם גם לעשות פעולות מקדימות כדי לעזור לו לעשות את הפעולה במוצאי שבת למה זה נקרא מחשיך על התחום גזרה דרבון וכאן במקרה שלנו אם הוא יבוא ויאמר שם מקום השביתה הזה יקנה לו מקום שביטה ישיבתי פה קונה הרי זה איסור אמרנו זה מכין מיום טוב לשבת אלא מה הוא יושב שמה בלי להגיד זה לא שונה משר ת להחשיך על התחום בעצם הוא הולך למקום שמה יושב הוא מכין את עצמו למלאכה שאסור לו לעשות בשבת ד רבון אולי לא להכין יום טוב לשבת הרי יהיה לו אסור לעשות את זה הוא מכין את עצמו למלאכה הזאת אם ככה למה אתה מתיר לו כנראה אם רב היה יודע את הבריתה הזאת היה חוזר בו עד הרבי ולוי שום עלי ולא עד הרבי הסיבה שמה שזה נאסר אתה מוכך מילתא אחלב מוכך מילתא הי הסיבה ש אסור להחשיך על התחום כמו שזה מכזה כחלל שבת רואים אדם שלקראת צת השבת צועד לכיוון היציאה מהעיר מבינים לבד שהמטרה שלו לעשות פה פעולה שאסורה אבל כאן במקרה שהוא יושב במקום מרוחק מהיר סתם אצור אבל חלב ממילת אי צור מרבון הוא אמ שמת משכת היה שקוע בלימוד והוא לא שם לגיע לשמה ומהארץ הוא אמרי חמר איר קסלי נבד לו החמור ולך לחפש אותו ומותר לו זה הרי בתוך התחום עדיין לכן לא יחשדו בו בהכנה למלא חה שאסורה בשבת אלא יתלו את זה בבלבול או בצורך דבר שכן מותר בשבת ולכן פה לא נאסרה ההליכה למקום השביתה והישיבה שמה בשקט בשתיקה למה זה לא נקרא הכנה והוא יכול להסתמך על זה לצורך עשיית עירוב עבור יום השבת ש [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: