העמוד היומי מסכת עירובין דף כב עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב מיכאל שיינמן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף כב עמוד ב

[מוזיקה] בסיעת דשמיא הרובין דף כב עמוד ב בשיעור הקודם למדנו שעל מחלוקת רבדה ורב ונדון בקשר האם בקיעת הרבים פוסלת דין מחיצה כמחיצה היא מחיצה הלכתית זאת אומרת אם המחיצה היא מחיצה סגורה לגמרי או מחיצה שבנויה על לבוד ודאי שהרבים בקיעת הרבים לא תפסול את המחיצה כמו כן אם יש פתח במחיצה פחות מ10 רמות גם בקיעת הרבים לא פוסלת את הדין מחיצה אבל במחיצות הלכתיות כגון בן דיום דין בן פסין או לחי קורה צורת הפתח האם זה שרבים עוברים ם עוברים בקלות עוברים האם זה פוסל את הדין מחיצה או שלא ראינו דעת רבי יהודה שרבי יהודה אומר ש במחיצה של בן עד יום דין המחיצה נפסלת בג ל בקיעת הרבים רבון או לעומת זה סוברים לא הרבים לא פוסלים את המחיצה ההסבר במחלוקת הוא האם לפי רבונו למה במת בקיעת הרבים לא פוסלת כיון שיש שמה שם מחיצות אומנם באמת עד יום דין ה בסך הכל עמה מכל צד של המחיצה באמצע יש פרוץ מרובה אבל זה נראה כ מחיצות גמורות כמר שבכל תחילת מחיצה בצידי המחיצה יש אמה ממילא המקום נחשב כ מגודר ומלה הוא יחשב כ שוס היווח רבים שעוברים לא הפסדו לעומת זה רבי יהודה בא ואומר לא יות שמחיה באמת לא מונעת את רגל הרבים ממילא המחיצה נפסלת על ידי בקיעת הרבים ראינו שרבי יוחנן אומנם מסביר את דעס רבון אבל סובר כפי רב יודה רבי יוחנן אמר ירושלים למלא דלתותיה ננעלות היייתה נחשבת כר שוס הרבים למרות שבכל פתחיה של ירושלים יש צור ה ספס ממילא היינו אמורים להגיד את ירושלים להכריז עליה כרוס היוכל אבל היות שהרבים עוברים דרך שם ממילא המקום יחשב קשו סרבים הם פוסלים את הדין לחיצה כמו שאומר רבי יודה אלא אם כן יש דלתות ננעלות ממש לפחות בחלק מהיממה ראינו עוד ממ של הרב יוחנן שרב יוחנן אומר שארץ ישראל נחשבת קרשו היחיד אין רשו הרבים למה בהתחלה נסתה הגמרא לומר ולה בגלל המחיצות הטבעיות שמסביבה של ארץ יש יראל אם ככה זה לא דין מיוחד בארץ ישראל זה נאמר על כל העולם כולו אלה הסיבה הא משום לות ומורדות וכפי שנראה בהרחבה לקמן זה דין מיוחד בארץ ישראל שהילך הקשה גורם שזה יחשב קרשו יוכית ולא כרוס הרבי מדאורי אבל מה הסיבה באמת שסול מ ד צור דהיינו אותה מחיצה טבעית שנמצאת מסביבות ארץ ישראל לא תחשיב את ארץ ישראל כרוס יוחי כמ שלפי רבי יהודה רבי יהודה אמר נו שילוך הרבים פוגם בדין מחיצה אין כאן מחיצה כמה שאנשים רבים עוברים שם דרך אותו סולמה ד צור אבל שואל ספס על פי רבון שרבונו אומרים שילוך הרבים לא פוגם בדין מחיצה למה במ ארץ ישראל אולי כל העולם כולו על ידי האוקיינוסים לא החשב קרשו ה יוכי אומר טיס פס כזה מחיצות טבעיות מחיצות טבעיות שלא יצר אותם הדם לא נחשבות כמחיצה לגבי חשב את המקום כר שוס היחיד זה מחיצות מבריאת העולם מחיצות האלה לא יחשבו כר שוס היחיד ריטמו למשל אומר שהסיבה היא כמ ש המחיצות לא נראות לאותם אנשים שנמצאים בתוך המקום החצוף בתוך המקום שם מגודר לא רואים את המחיצות אדם שנמצא במרכז ארץ ישראל לא רואה את האוקיינוסים שסביבו או את סול מד הצור שסביבו לכן זה לא יחשב כמקום שנקרא מגודר לגבי דין רשו היוכל אז שוב כמו שאמרנו מחלוקת רב יהודה ורב ונון האם מקום שרבים בוקעים בו ויש שמה מחיצה הלכתית דהיינו לא מחיצה שממש גודר את המעבר האם מחיצה כזאת נפגמת כתוצאה מהילוך הרבים או לא בא מיני דף כב עמוד ב בערך שורה עשירית מלמעלה בא מיני רכב מרבה תל המתלקט עשרה מתוך ארבע תל המתלקט הכוונה היא שיפוע תלולית גבוהה של שגודל השיפוע שלה הוא בסדר גודל כזה שבמשך ארבע עמות אורך מגיעים לגובה של ערה טפחים זה נחשב בכל מקום כמחיצה אבל ורבים בוקעים בו רבים הולכים שמה חיייבים עלי רשום שהוא סרבים האם בקיעת הרבים תפסול את השם מחיצה שמה ממילא המקום ימשיך לחשב רשו סרבים או אין חייבין עליו האם המקום נחשב בכית הרבים לא פוגמת את השם מחיצה והמקום יהיה נקרא מגודר ויחשב כר שוס יוכית ממשיכה הגמרא ואומרת אלי ב דרבון לא תיב לך אשתא ומה אתם גבי יום דין דרבו מה אתם דח תש מישתי המעבר בין היום דין הוא נוח מאוד יש שמה מרחק שלי אפילו 10 אמות שמה המעבר הוא נוח מאוד ועם כל זה אמרי רבונו לאו רבים ומבטל מחיצת רבון באו ואמרו שהרבים לא לא פוגמים במחיצה אחה דלוני תש משת העליה הזאת אנשים עוברים אבל בכל אופן יש קצת קושי זה שיפוע לא כל שכן פה בוודאי רבוב ויגידו שמחיה לא נפגמת והמקום מחשב כוסו גמורה כתב אלך ליב דרב יוד אתה מוגב בן דום דין דח תשמישי אבל אח דח תשמישי הרבים לא עוברים שמה בבהירות ובקלות לא הורב מחיצת ומקום כן חש ויוכי הדילמה גם כאן לא שנה קית הרבים תבטל דין מחיצה והמקום יישאר הלאה רשו סרבים אמר לך יבין המקום נחשב קרשו סרבים והרבים בוקעים בהליכתם בוקעים ו מפוסלים את דין המחיצה ואפילו עולין לו בחבל אפילו עם השיפוע גדול במצב כזה שצריכים בחבל אמר ליין ואפילו במעלות בית מרון שהשיפור שם היה גדול מאוד אמר ליין דהיינו על פי רב יודה גם אם המעבר ממש לא נוח זה לא מפריע לבקיעת הרבים לפגום בשם מחיצה המחיצה נפגמת והמקום לא יחשב כר שוס יוכי אוי חצר שרבים נכנסים לה בזו ויוצאים בזו יש מעבר בתוך החצר מצד לצד רשו שרבים לטומאה כידוע ספק טומה ברשו הרבים טהור ספק טומה ברשו יוכי טמא הכלל הוא האם רבים עוברים שמה רבים הכוונה היא שלושה המעבר של האנשים שעוברים בתוך החצר גורם שהמקום מחשב ו שסר בים לגבי טומאה ורשו היוד לשבת גבי שבת נש וסיוד מני אימה רבון דהיינו שרבונו באים לחדש לי שזה נקרא רשוכ לשבת אשתא ומה מדני תשמיש גב בןד יום דין שרבו אמרו שקית הרבים לא פוגמת בשם מחיצה למרות שניחש מישתי אמרי רבו רב למחיצת אחה מדובר במקום שיש קצת קושי במעבר בתוך החצר אחה מי חטש מאשתי לא כל שכן רבון ודאי לא מחדשים לי לטעמם כלום שהמקום לשבו שוס יוחד אם במקום שהמעבר הוא נוח לבריות ועם כל זה זה לא פוגם את השם מחיצה הלכת כמה וכמה פה שזה לא נוח שזה לא יפגום אז רבונו בעצם לא באים לחדש לי כלום בקשר לדין רשו יוכת בשבס אל ליו מדובר על פי רב יהודי ומה אנחנו רואים שרבי יהודה סבר שכש שהמקום המקום הוא קשה למעבר בקיעת הרבים היא לא בצורה נוחה אני אומר שהמקום באמת נחשב גם רשו היכי גם על פי רב יודה לא לעולם רבון והיתה לא באה לחדש לנו הדין של רבונו לגבי שבס אלא ברשו שרבים לטומאה צריך לי בזה באו רבנו לחדש למרות שיש קושי במעבר אבל רבים עוברים שמה המקום לגבי טומה חשב רשו רבי תו שמה מבואות המפולשת בבורות בשחין ובמערות ברשות היחיד לשבת ברשות הרבים לטומאה פשט בבורות ל כ דעתך בתוך הבור יש מבוי אלא לבורות דיינו פתחו של המבוי הוא בתוך פתחו של המבוי נמצא בור דו היינו היציאה מאותו מבואי ה יציאה קשה צריכים להידחק בצידי הבור כדי לצאת מהמבוא וס היוד לשבס ורשו הרבים לטו מני אי רבון אשת ומה אתה מגבי בןד יום דין דיני תש משתי אמרי לא רבים ובת המשנה שלנו שרבונו אמרו שגבי מעבר בין עד יום דין שזה מעבר קל ונוח עם כל זה על פי רבנן הרבים לא פוגמים בשם מחיצה אחה דנו ניח תש מישת כמו שאמרנו היציאה מהמבוא סתומה על ידי בור יש קושי מסוים ביציאה לא כל שכן שפה הם יגידו שהמעבר הרבים לא יפגום בשם מחיצה אלא ליו רב יודי ואנחנו רואים שרבי יהודה אומר בפירוש כל מה שרבי יהודה אמר במשנה שהרבים פוגמים בשם מחיצה זה מדובר שמה ברו בצורה חלקה אבל אם המעבר הוא קשה דהיינו כגון שיש בורות בפתחים אז רבי יהודה באמת יסכים שמחיה כן ישבת מחיצה נגד האחרה מקודם שאמר אפילו עולים לה בחבל אפילו במעלות בית מרון לא לעולם רבון ו סרבים לטו צריך עלי זה לפי רבון והחידוש של הבריתה שלגבי רשו רבים לטומאה ולא לגבי שבס כגי שבס באמת אין כאן חידוש לרבנו תושמע שבילי בית גלגול זה מקום בארץ ישראל שהשיפוע בו ה גדול מאוד וכיוצא בהן רשו שיוכי לשבת ורשו שרבים לטומאה ואיזו שבילי בית גלגול מה הכוונה מה מידת הקושי במעבר שם אמרית ו רב יניא כל שאין העבד יכול ליטול שיעה של חיטין וירוץ לפני שרדות זאת אומרת יש קושי לריצה של עבד שה שרדות מצווה עליו לרוץ יש לו קושי זאת אומרת מקום שממש קשה למעבר אז זה נחשב כמו שכתוב פה רשו וכד לשבס מן ארבון אשת ומה תשמיש גבי בן הפסים גבי יום דין שניחש מישת הרבים עוברים שם בקלות אמרי רבו רבים למחיצת רבו אומרים שקיעת הרבים לא פוסלת שם מחיצה אך דלוח תש מישת כאן הרי מדובר בריצה במקום שהוא מאוד קשה למעבר עד כדי כך שקשה לרוץ שמה לא כל שכן אל ליו רב יודי רואים שהברית הזאת היא על פי רב יהוד רב יהודה בא לחדש כל מה שאמר רבי יהודה במשנה מקודם שהמעבר של רבים לא פוגם בשם מחיצה זה כש המעבר הוא נוח אבל אם המעבר הוא קשה כגון בית גלגול שהשיפוע הוא קשה עד שקשה לעבור שמה כמו שאמרנו גבי הסיפור של סרדי רואים שבמקרה דנן הוא כן מכשיר את השם מחיצה אמר לו שבילי בית גלגול קאמרת אני דיברתי איתך על בית מרון דיברתי איתך על עולים בחבל שבלי גלגול בת גמרת ישע אוהב ישראל היה עמד קן להם בדרכים סרטיה כל אח דני ח תש משתה במקום שנוח לעבור שהשיפור שמה הוא לא חד במיוחד מסרה לרבים כל איך דלא ניחת שמשת מסרה ליחיד זאת אומרת זה דין מיוחד בארץ ישראל דין מיוחד בבית גלגול ובמקומות הדומים לו שמדובר בשיפוע חד מאוד במקומות האלה ישע קבע שהמקום הזה יחשב כרוס היוכל ולא כרוס הרבים עכשיו שנבין בעלות על המקום לא קובעת את הדין לגבי שבס רשו יוכית שהיא פרוצה אז זה נקרא רשוש הרבים לגבי דיני שבס ואותו דבר כן להפך אלא ה ישע כשההוא חילק את ארץ ישראל הוא קבע ואמר אותם מקומות אנוכיים למעבר הם יחשבו כ רשוש הרבים לעומת זאת אותם מקומות שלא נוחים למעבר הם יחשבו כאין רשוש היכין לא שזה באמת שייך ליחידים וכאן שייך לרבים אלא זה יחשב כןש יוכית ולא כישו סרבים אבל כפי שמדגישים הראשונים כל זה מדובר דווקא במקום שהוא מאוד משופע כמו שהברית מביאה פה שקשה לעבד לרוץ שמה אבל במקום כמו בית בתמרון או כמו מקום של עולים בחבל שמה למרות הקושי רבי יהודה ישאר בדעתו שהפגיעה הרבים פוגעת בדין מחיצה הנושא הזה הוא מאוד מרכזי בנושא של עירוב כמו שכידוע אנחנו היום מתיירים את כל הערים באמצעות צורת הפתח ועל פי רבי יהודה שרבי יוחנן פוסק כמותו וככה שולחן ערוך בסימן שסד מביא גם שהלכה כרב יהודה ש בקיעת הרבים פוגעת בשם מחיצה נמצא עם ככה שכל צורות הפתח שמקיפות את כל רינו לכאורה נפסלות על ידי בקיעת הרבים ואכן באמת הבור הלוחה בסימן שסד דן בזה באריכות ואומר שיש קושי מסוים וזה באמת אחת מהסיבות שקצת היו כאלה שלא רצו לסמוך על העירוב כמה שכל ה העירוב בנוי על צורס הפסח צורס הפסח כמו שאמרנו נפגם זה מחיצה הלכתית נפגם על ידי פקיעת הרבים על פי שיטס רב יודה ורב יוחנן פוסקם אותו להלכה אומר הבור הלוכ שפוסקים כפי רב לזור שקיבל את דס רבון רבון אמרו שבקיא הרבים לא פוסלת מחיצות הלכתיות ולכן על אף שהרבים בוקעים שמה ואפילו ניח תש מישתי הרבים עוברים שמה די בקלות עם כל זה זה לא פוגם בשם מחיצה והמקום נקרא מגודר ויחשב רשו יוכי משנה אחד בור הרבים ובאר הרבים בור הכוונה מים מכונסים שאינם מים חיים ויכול אי פעם להיסתם ובאר הרבים הכוונה הא זה שייך לרבים רבים משתמשים בו ומצד שני גם לא נסתם אף פעם ובאר היחיד אומנם יש פה עליוה ויש פה חיסרון מצד אחד זה באר וא אין חשש שהבור אי פעם מצד שני יחיד יחיד לא ישים לב אם הבור נסתם או לא נסתם עושים להם בכל שלושת המקרים עושים להם פסים אפשר לעשות את היום דין כפי שראיינו בתחילת הפרק אבל לבור היחיד שיש בו תרי גריעותא א' הוא גם יכול להתייבש ב בלי שישימו לב הוא שייך רק ליחיד עושים לו מחיצה לא מסתמכים על פסים לא מסתמכים על דיום דן אלא עושים לו מחיצה גבוה יו טפחים דברי רב קיווה רב וד בן בבה אומר אין נוסין פסין אלא לב הרבים בלבד רק במקום שיש טרטה למעל וה גם שזה בהר אין חשש שהמים יתייבשו ב זה שייך לרבים וגם אם חס וחלילה יקרה איזשהו התיבשות הרבים ישימו לב אבל לשאר בכל שלושת המקרים האחרים עושים חגורה גבוה רה פחים לא מסתמכים על יום דין ולא על הפסים אלא עושים חגורה דינו מחיצה ממש ר פחים אומר רב יוסף אומר רב יהודה אומר שמואל הלכה כרבי יהודה בן בבא כן דהיינו כרבי יהודה בן בבא שעושים יום דין עושים את רק במקום שיש טרט למותה דהיינו דווקא במקום שיש גם באר וגם של רבים אומר רבי יוסף אומר רבי יהוד אמר שמוא לא התירו פסי בראות אלא לבאר מים חיים בלבד לכאורה שתי הפסיקות האלה נראות כאחת מ מיותרת בעצם שני הם מתכווננים לאותו דבר שהדין של פסים הותר רק בבאר של רבים וצריכה די השמינ הלכה כי רבי יהודה בן בבא אבא מינ דרבים אפילו מכונסים אומנם רבי יהודה בן בבא נקט לשון שהן נושים רק לבאר הרבים הוא לא התכוון לאפוקי בור של רבים הוא אחרי שהוא שמע את רב עקיבא שאמר שבב אפשר גם יחיד גם רבים הוא בא וחלק על רב קיבא ואמר לא גם בבאר דווקא רבים ולא של יחיד אבל הוא לא בא להגיד שבור הרבים לא טוב אז לכן אם הייתי אומר רק רבי יהודה בן בבה הייתי אומר שבור הרבים גם טוב לכן צריכים את הממרה השנייה דווקא בר מים חיים ואי דכ רבים הרבים לפו דרב קיבה כמש מלן דל ותרו פסי בראות אלא לבאר מים חיים כפי לשונו המדוייקת שלב ודה בן בבא ויש מן באר מים חיים רק את ההלכה הזאת שרק אז נאמר הדין של יום דין אבא מנ לו שנ דרבים ולא שנה דיחיד כמש מלן חכ רבי יהודה בן בבא למסקנה אין עושים את ההיתר הזה של פסין יום דין רק במקרה שהשרת למעליותא גם באר וגם רבים אין חשש הבור התייבש וגם אם הוא התייבש הרבים ישימו לב לזה מיד רק אז על פי רביד בן בבה עושים את הדין של [מוזיקה] הסיים ‏y
לצפיה בתכנים נוספים: