העמוד היומי בעברית מסכת פסחים דף יא עמוד א

העמוד היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

העמוד היומי בעברית מסכת פסחים דף יא עמוד א

פסוחים דף יא השיעור מתחיל בעזרת השם במשנה שבסוף הדף הקודם רבי יהודו בוטקמדיקס חומץ אור יד וביד שכריס וביש סביבו בשעה שישית שמברים את החמץ בודקים חמץ והגימור הבינה בהתחלה שהכוונה שבודקים חמץ שלוש פעמים והחכים אומרים לא לא יבודק יד יבדוק ביד לא יבודק ביד בבוקר יבדוק בסורך המועיד בשעה השישית לא יבודק בסורך המויד יבדוק לאחר המויד כל אחרי צהריים עד כניסת הפסח כך מפרש רש"י תיסס מתקשה עם כך למה רבי יהודה קרא לשעה השישית שסביר והחורם קראו לשעה הזו בסיך המויד לכן מפרשים טוייסס באופן אחר חכמים אומרים לא בדג ביד יבדג בסויך מוייד זאת אומרת כל אחרי צהריים וגם כל הפסח כדי לבאר את החמץ לא יבודק בסוכך המועד בתוך הפסח יבדוק לאחר המועד אחרי פסח כדי שלא יתערב לו חומץ שעוב עליו בפסח שאסור באכילה עם חמץ שמותר באכילה הוא מסיים את המשנה ומה שמשיית הקצת חמץ שהוא משאיר אחרי בדיקס חומץ כדי לאכול ביד יניחנו בצינם מקום משומר כדי ליצור סורר בדיקאחוב כפי שהגמורה ביערה לפני כמה דפים שהכוונה שמה תיטול חולדה בפנינו ותיכנס לבית והוא יצטרך לבדוק שוב או שמה הוא יניח 10 וימצא תשע לכן יניח את החומץ מקום משומר מחולדות מעכברים כמו כן ממקום משומר מילדים קטנים שלא יבואו לקחת חומץ ולפזר אותו בבית שואלת הגיבורם הייתה בד רבי יהודה שיצריך שלוש בדיקס רב חיזדבר בברבונד אמרת רביו כנגד שוליש אשבוס שבתוירו שלוש לשונות של השבוס יש בתויר הלשון הראשונה לשון של ראייה לא ירכו חומץ ולא ירו לך סור הלשון השנייה לשון של מציאה שבע סיומים סאויר לא מוצא בבותיכם הלשון השלישית לשון השבטה אך ביום ראשון תשבי שאור מבטיכם אז צריך לבדוק שלוש פעמים צלח מסביר כדי אם הוא לא מצא משהו פעם הראשונה הוא ימצא את זה פעם שנייה יקר גם פעם פעם שלישית מוסיף ורב יוסף כך כוונת רבי יהודה למדנו בבריסה רבי יהודה כל שליבודק בשלושפרו כמלולו שוב אינו בודק על מ שרואים מכאן מה המחלוקת בין רבי יהודה לחומים לא האם בודקים שלוש פעמים רק פעם אחת אלא מכםבו אילו חודפליגה האם גם אחרי השעה השישית בודקים כמו שחכחוים אומרים לא יבודק בסריך המועד יבדוק לאחר המועד או לא יום יהודה על דרכי צהריים כבר לא בודקים רק ובזה הם נחלקו. מי אומר? אולי הם נחלקו בשתי מחלוקות. אומר המרם חלה ולכן הגמורה הביא עוד לשון. מרזוטר מסנכה מוסיף רב יוסף הוא שונה באמת בברייסה מפורש שרבי יהודה מחייב רק בדיקס חומץ אחת. רבי יהודה כל שלבודג באכוד לא צריך שלוש באכוד משלוש פרוקלולו. זאת אומרת ליל יד יודעת בבוקר שעה שישית שוב בודק עלמה בשוב בודקודפליגה. אלא אומרת הגמור רבי יהודה נעמים לא יבודקומה גם רבי יהודה גם חכומים שניהם אומרים דקס חומץ רק פעם אחת לכתחילה בליל יד לא בדק בבוקר לא בדק בשעה השישית ואוכה בהוק מפליגה מר סוב רבי יוד סובר מכם איסורין בוסר איסור אלו מסוף שעה שישית מתחילת שעה שביעית שאסור מדריסה לאכול חמץ אסור לבדוק חמץ דילמך עלמני לסמוך על הביטל כי אם הוא יבדוק חמץ אולי ימצא איזה חתיכת חמץ והוא יאכל זאת בלי משים לב והוא יעבור על איסור כי מי לדרכי צהריים כבר אסור לאכול חמץ בדו יריסה ורבונו סבר לא יגזרינה ולכן גם יום יהודה דרכי צהריים יבדוק חמץ לפי תוספס גם כל הפסח יבדוק חמץ שואל את הגמורה ומי גוזר רבי יהוד דיל מאוס למיכל מיני כשהוא מתעסק עם דבר שאסור לאכול אותו אז הוא חושש שמה יבוא לאכול אותו ותנן למדנו משני מסכת המנוכס קודם הקרוב הסועימר שהקריבו אותו למחרת הפסח אסור לאכול מהתבואה החדשה אומרת המשנה מי שקורבמה מיד אחרי הקרבת הומר יוצין ומויצין שוק ירושלים שהם מלאים קמח וקולי קולי זה כליות שאפו את החיטים בתנור כל השווקים כמו היום מלאים זאת אומרת מתי עשו מתי הכינו את הקמח והקולי מדובר מחודש הכינו את זה לפני יום טב שלא לא יברוץ חכומים דברי רב מאיר רב מאיר אומר אסור להתעסק עם חודש לפני הזמן הקרובסמו שמה כש כשתתעסק איתו תבוא לאכול אותו לכן זה לא ברוצה חוים שהכינו את הקמח וכל ימחודש עוד לפני הקרמתו אמר רבי יהודו אומר ברוץ חכומים אוסים מה רואים כאן ולאקו גוזר רבי יהודל מרוסלמך מיני למה בחומץ הוא גוזר אומר רובה שנחודש מת שלא אלו על ידי כיתוף הוא זכו אומר רש"י כתוב בפסוק באוז קציר אל הכהן הוא יהיה תחילה לקצירה אסור לקצור חודש לפני אומר אז איך אפשר לקטוף רק לקטוף עם הידיים אז כיוון שמתירים לו רק בדרך כתיפה אז הוא זוכר למה אני כותב ולא קוצר עם הגל כי אסור לי לאכול את זה זה חודש אז הוא לא יבוא לאכול מה שאם כמדיקס חומץ שמה הוא ימצא חומץ הוא יאכל אומלא הבית נחבישס כטיפה תחינה שעה שהוא תוחן כתוב הרי קמח ורקודה כשהוא מנפה את הקמח מה יקרה למימר אז הוא לא עושה שינוי אונה גמור לקשה מדובר בדווקא כשהוא עושה בשינוי רק אז תי רבי יהודה תחינה ברחי דיד לא מתאירים לו לטחון ברחיים של מים שתוחנים הרבה בבת אחת ריחיים של יד ארקודה על גבי נפו הוא הופך את הנפה על גבה ורק כך מותר לו לנפות כדי שיזכור שאסור לו לאכול שואל את הגמורה להודתנן כויצרים בס שלוכים ושבע עמוקים אבל לא יגויצ'ים מביא רש"י מהגימור במנוכס יש סטירה בפסוק אחד כמו שהזכרנו כתוב שאסור לקצור חודש לפני קצירת העומר הפסוק אחר משמע שמותר לקצור אומרת הגמורת תלוי כזו תבואה שאינה ראויה להווימו לכתחילה לא מביא משם אומר ביסה שלוכין שדה שצריך להשכות אותה עמוקים שהשמש לא מגיעה לשם, התבואה שם לא משובחת, לא מביא ממנה אומר לכתחילה, אותם מותר לקצור במגל גם לפני הקרוב הסוע לאכול אסור לפני הקרוב הסועימר, אבל לקצור מותר. תבואה שראויה לכתחילה לו טוי, ממקום משובח, אותה אסור לקצור לפני הקרוב הסווי, אלא רק בכיתוף בידיים. אז כתוב שמה שמותר לקצור אבל לא יגידין לעשות גדיש אסור. אין בטיס שמבאר למה אסרו לעשות גדיש והוקים נשם במנוכס כרבי יהודה שם העמידו את המשנה כרבי יהודה כך מוכח מהמשך המשנה שם מה יקרה למימר כאן מתירים לו לקצור במגל בלי שום שינוי רבי יה לא גוזר שמה יבוא לאכול אצלנו הוא כן גוזר אלא אמר הבעיה ההבדל הוא כך חודש בודל מיני אדם פורש מהחודש הוא עדיין לא הורגע לאכול אותו הוא יודע כל הזמן עד הקובסמר אני לא ניגש לחודש לא חוששים שיאכל כשהוא מתעסק איתו חומץ לא יבודל מיני עד עכשיו הוא אכל השנה חמץ עכשיו ערב פסח הוא הפסיק לאכול חמץ הוא עדיין לא פרוש מהחמץ אז חוששים באמצע בדיקס חומץ הוא ימצא איזה לחמניה והוא יאכל אותה בלי שים לב אומר רובה דרב יהודה דרב יהודה קשה דרבונ דרבונ לא קשה הרי כאן במשנתנו רבי יהודה גוזר וחומים הם לא גוזרים מטרים לעשות בדיקס חומץ לא חוששים שהם יבוא לאכול מי הם חכומים כולל רב מאיר רב מאיר מבר פלוקת דרבי יהודה שם במשנה רב מאיר אומר שלאי ברוץ חכום זאת אומרת שחומים גזרו שלא להתעסק עם חודש שם יבוא לאכול אז גם בדברי חומי יש סתירה לא רק בדברי רבי יהודה כאן בחומץ לא גזרו ובחודש הם כן גזרו אלו אומר הרובה דרב יהודה דרב יהודה לקשה כדי שנינן כמו שהבית ירץ בחודש ובודל מני בחומץ הוא לא יבודל דרבונ דרבונם אלו קשיה באמת חכוים חוששים כשהוא מתעסק עם דבר שאסור לו לאכול אותו שם יעבוד לאכול אותו לכן אסור להתעסק עם חודש כאן בחומץ הוא עצמו מחזר אולוב לסורפוי מיכל כוחל מיני כל המטרה של האדם בבדיקת חומץ זה לבאר ולשרוף את החומץ כי החומץ אסור אז יבוא לאכול את החומץ אין חשש רבי יהודה כן חושש רבש אמר תרוץ אחר דרבי יהודה דרב יהודה לא יקשה קמח וקוליתנן התירו רק קמח וקולי שאינם ראויים לאכילה אז שאין כן חומץ ראוי לאכילה אומרת הגמורה ועוד רבה שבדוסי זה דבר לא נכון אותינך מולי ולילך אחרי שעופים את הקליות הם אינם רואים לאכילה לפני שמתקנים אותם מעיקור ראת קולי כשהם רכים לפני אפייה כשהם רואים לאכילה מה יקרה למימר אז הוא התעסק איתם הוא כטף אותם כי חי תמ שאמרנו מקודם שמתירים לו רק בשינו דקיטו ולא דקצירה כדרובה אלו כמו שקשנה מקודם קויצרי שלוכים ושבעמוקים והוקים נקרב יהודה למימר אין לו שם שום שינוי וזה ראוי לאכילה לפני שעושים זאת קולי אלו דרבה שבדוסי וצריך לתרץ כמו שתרצנו מקודם חודש אדם בדל ממנו ומחומץ הוא לא בדל שואל את הגמור וחול לכד בודל מני מגוז רבי יהודה ואותנן למדנו משנה בשבס אדם מדליק נרות לשבת מה שכתוב כאן נר אומר רש"י נר בכל הש"ס הכוונה לכוסית לפמות שבתוכו מניחים את השמן ואת הפתילה אדם יש לו נר שמכיל שמן לשלוש שעות הוא רוצה שהנר יבער ארבע שעות מה הוא עושה אז הוא לוקח ביצה הוא מחורר חור קטן בקליפה ומרוקן את הביצה ובמקום זה הוא מכניס ס לשם שמן. הוא מעמיד את השפופרת הזו מעל הנר. עכשיו מה קורה? השפופרת מטפטפת שמן טיפות טיפות ואז כל טיפה שהשלבת מחלה נכנס במקומה טיפה חדשה. אומרת המשנה, אסור לעשות זאת לא יא כואב עוד שיפרס של ביצו ימלנו שמן ויתננו בצד הנר בשביל שתיימן התפס. למה? חששו חז"ל לנר, אדם לא ניגש לשבת, אבל השופרת היא חיצונית אז הוא יחשוב שמותר והוא יטאה והוא יקח משם קצת שמן כדי להכניס אותו בסלט בשבת. ובאמת המסתפק מן הנר כשיש שמן שמוכן להדלקה שדולק וגם השופרת נחשבת כחלק מהשמן הדולק כי הוא קצת לכך חי מישהו מכבה הוא מכבה קצת מהנר ולכן גזרו שלא להעמיד את הביצה הזו ואפילו של חרס אפילו הוא לא לקח שופרת של ביצה אלא הוא בנה כזו שופרת מחרס ואז זה מאוס השמן מהחרס בכל זאת חששו שם היתול מהשמן ורבי יהודה מתיר להעמיד את השפופרת הוא לא חוש שמיטלו מהשמן אז מה רואים שרבי יהודה לא גוזר וכאן רב יהודה גוזר אומר רשי על חכומים לא קשה למה כאן הם לא גוזרים ושם הם גוזרים כמו שאמרנו מקודם כאן יש סיבה מיוחדת לא לגזור כי יהיו עצמו מחזרחוב לסורפה אבל רבי יהודה קשה אונהגמורה אוסו משום חומר דשבס מבדל בדילה אנשים בדלים חומר דשבס שבת היא חמורה בן בן אודום אדם לא ניגש לא אל הנר ולא אל השופרת לכן רבי יהודה לא גוזו מקשה גמורה ורומדשבס השבס בדין שבס עצמם יש לנו סתירה בדעס רבי יהודה דתניה חבל לי שנפסק עד שאיתו דולי מים מהבאר הוא נקרא באמצע שבת לא יהיה קושר לא יקח את שתי קצוות החבל שנקראו ויקשור אותם כשר של קיום אסור לעשות בשבת אלו אובו עושה עניבה שליף זה מותר לעשות בשבת רבי יהודומו גם הניבה אסורה מה הוא עושה הוא לוקח לוקח את שתי קצבות החבל שם אותם אחד ליד השנייה וכוירחולוב פונדה הוא לוקח איזה חגורה אופסקיה כזה שרוך שאיתו קושרים את הגרביים ובלבד שלא יהיה ענובנו הגימור הבינה למה רבי יהודה עוסר עניבה כי אם תטיר לו עניבה שמה יבוא לעשות קשר זאת אומרת שרבי יהודה גוזר בשעבס הניבה אותו הוא כשירה אז למה הוא לא גוזר שפופרת של ביצה שמה יסתפק כשדרבי יהודה דרב יהודה כאשר דרבונן דרבונון גם מצד חכורים יש קושיה שכאן הם לא גוזרים עניבה או תו כשירה ושם הם כן גוזרים שמה יבוא לקחת מהשמן אומרת הגמור דרבונו דרבונו לייקאשי שמן בשמן מכלף השמן שמונח לו על השולחן בבקבוק והשמש שמונח בשופרת של הביצה מתחלפים לו הוא יקח מהשמן הזה כמו שמותר לו השמן הזה הוא יט שגם השמן הזה מותר אני ובקשירה לא מכף הוא יבוא לעשות עניבה ומחמת כן לא יבוא לעשות קשירה זה שתי פעולות שונות דרבי יהודה דרב יהודה לא קשי תדב יהודה שסר לסות הניבה לא משום דגוזרני ואותו כשיר אלא משום דכוסו אני וגופו כשירי כמו שלמדנו לא מזמן בסוף מסכת סעירובין רבי יהודה סובר אני אסורה מדיריסה כדין קשר לכן הוא עשה על עשות עניבה מקשה עכשיו הגימורה ורומד רבונן דרבוננו דתנן כישרנדלי בפסקיה אבל לא בחבר חבל אדם רוצה לדלות מים מבר אבל הדלי לא קשור לחבל אז מותר לו לקחת פסקיה לקחת לו חגורה משהו יקר ולקשור איתו את החב את הדלי כדי לדלוט לא חוששים שזה קשר שכיומקוב ודאי לא יאשאיר כאן את הפסיק י חבל לו על זה ודאי שמוצאי שבת ומיד יפתח את הקשר זה לא קשר שקיומי אבל חבל אסור לו לקשור כי זה ישאר לתמיד ורבי יהודה דמטר כך למד במשנה עכשיו צריך לדעת חבל דמי באיזה חבל נחלקו רבי וחומים אלי מחבל דעל מחבל רגיל ורבי יהודה דמטיר קשר של כיומהודוס לטולא זה הולך להישאר כאן לתמיד אלו פשיטה חבל רגיל לכול על מעסור במה הם נחלקו דגרדי בחבל של הורג מה החבל של הורג אומר רש"י זה הוא לא הולך לבטל כאן כי הוא לא ראוי כנראה שהוא מדי חלש רק ליום הוא הוא מתאים לא הולך להשאיר אותו רש"י בשבס אומר זה יקר זה כמו פסיקאי הוא לא לכשיר אותו ומה הוויכוח בין חכום לרבי יהודה וגוזרו רבונון חבל דגרדי אותו חבל דעלמה שאין כן רבי יהודה לא גזר כי בשבז בדיין שמיני מה רואים שחומים גוזרים חבל אותו חבל אז למה הם לא גזרו אני ואותו כשיראה אונה גמורין חבל בחבל מכלף זה דומה זה חבל זה חבל אני ובקשיר אלוהים מכלפת זה שתי פעולות שונות ולכן לא חוששים שאם נתיר לו אניווה יבוא לעשות קשיר אז רש"י מסכם כאן את כל התירוצים שלמדנו שיוצא כך חומים גזרו בכל אופן שיש אפשרות שתחלף בין בשעבס בין בשער ייסורים ולכן בחודש לפני עומר גזרו הוא התעסק עם החודש זה מתחלף עםעם תבואה ישנה הוא יבוא לאכול את זה אסור שופרת השמש בשופרת מתחלף לו עם שמן אחר הוא יבוא לקחת מה שופרת גזרו חבל הורג אוטו חבל דעלמה חבל בחבל מתחלף בחמץ הם לא גזרו שלא לעשות דיקס חומץ לבוא לאכול אותו כי הוא עץ חזרח לסורפוי אין חשש שיבוא לאכול אני והם לא גזרו אותו קשירה כי זה שתי פעולות שונות הם לא מתחלפות אחת בשנייה זו שיטס חכחומים רבי יהודה גזר בכל דבר שאדם לא בדל ממנו בדבר שאדם בדל לא גזר ולכן בחומץ הוא גזר אדם לא בדל ממנו כל השנה אכל אותו בחודש אדם היה בדל ממנו עד עכשיו הוא לא גזר בכל ענייני שבת הוא לא גזר שבס אדם בדל חומר שבס מה שהוא עשה לעשות אני וכ הוא סובר שאני ואסורה מדוייסה
לצפיה בתכנים נוספים: