העמוד היומי בעברית מסכת פסחים דף טו עמוד ב

העמוד היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

העמוד היומי בעברית מסכת פסחים דף טו עמוד ב

איסור ולרב נחמן למדנו בברייסה אומר רבי יוסי הוא טוען לרב מאיר איננידון שלשרוף תרומות אוירו ביחד עם תרומת בערב פסח דוי מלראה לראיה שאתה מביא שכשהעידו רבונו להתיר כזה דבר על מה העידו אז מה הוא מביא מדב רבי חנינאה ורבי רבי עקיבא אם על הבוס שניתמו בולד הטומ שסורב בוס שניתמו באבטומ מה שרב חנין העיד זה לא מקור לנידון שלנו זה טומא וזה טומא רק מוסיפים טומאה על טומתו אם על רב עקיבא על השמן שנפסל בתבוליום שמדליק עםס בנר שניתמו בתום ממס זה פוסל וזה תומן רק מוסיף טומה על השמן אפונו מוידים שאפשר ללמוד מזה בתרומו שניתמז בוולד הטומה היינו ולד ולד ואז התרומה נדמה משניז זה שלישי שסורפייסו ביחד עם התרומה שניתמז באבטומ וירישן אפילו שעכשיו אני גורם שהטומ התרומה שהשלישי נהפכת לשיני כי זה אני יכול ללמוד מדברי רבי חנינא ורבי עקיבא אבל אתה רוצה ללמוד שמותר לקחת טרומותה הוירו ולטמא אותם בערב פסח אפילו פחות מזה אי אפשר ללמוד אפילו תרומ שרק ספק תו מאסור אבל נשרף אפילו התלויו עם הטמיו יש לי בערב פסח תרומס חומץ חלק ממנה היא טמא ודאי חלק תלוי ספק אם תמע או לא גם אותם אי אפשר לשרוף אותם ביחד זה לא כמו שאני לוקח שלישי וריש ושורף אותם ביחד כי כאן זה תלו שמו אליהו אומר רש"י לאחר זמן עכשיו באר פסח למדנו אליהו לא מגיע אבל יבוא אחרי פסח והוא יאמר לנו התרומו שהייתה תלויו באמת הייתה תהוירו תארנו ומה התברר שנכון שהייתה תאונה שריפה כי הייתה חומץ אבל היה אסור לטמא אותה אין לך מקור שמותר לטמא התנאים התירו רק לטמא שלישי, לעשות אותו שיני, לעשות אותו רישן, אבל לא לטמא אפילו לא תרומה שהיא ספק טומה אסור לטמא אותה. אז עד כאן למעשה הספיק לרוב ולהביא. כאן רואים שמקורו של רב מאיר הוא מרבי חנינה, מרבי עקיבא ועל זה הפריך אותו רבי יוסי. עוד מעט רק הגימורה מסיימת את הבריסה את דברי רבי יוסי. רבי יוסי מוסיף ואומר הפידל והנויסור והטומה. יש כאן שלוש בשר קודשים, שלוש בשרי קודשים אפסולים שצריכים לשרוף אותם. יש לי כאן בשר קודשים של פיגול. פיגול הכוונה שהכהן בשעת האבוידה הוא חשם מחשב פיגל הוא חשב שהוא יזרוק את הדם או שהוא יקטיר את האימורים או שהוא יאכל את הבשר חוץ לזמנוי שהתיר נתנה. אז הקורב פסול הנויסו נותר בשר או האימורים אחרי הזמן נטרו האימורים עד הבוקר או הבשר אחרי הזמן שכבר אסור לאכול את זה. זה לא טמא פיגל ונו זה רק אסור באכילה צריך לשרוף את זה אבל זה לא טמא פה רבונון כמו שנראה בהמשך רשי מביא את זה גם כאן זה טמא מה הכוונה אפילו שמן טוירו אוכל לא מטמא אדם גזרו חז"ל כדי שכוינים לא לא יבואו לפסול קורבונס שפיגל ונויסור עם כהן או סתם אדם נוגע בהם נטמעו ידיו המידוריס הפיגל והנויסו טהורים לגמרי והטומה יש לי כאן בוס קודשים שנתמע מד גידו נטמא עכשיו צריך לשרוף את שלושת הפשרים האלו בשם היו אומרים אין נשרוף כחס כסו לך לטמא את הפיגל והנוזור אפילו שהוא עומד לסריפה ובסיל לאמרים נשרוף כאחס מסביר רש"י רבי יוסי טוען אפילו ביסילו לא התירו אלא לשרוף פיגל ונוסרו ותומר שהפיגל והנושרו גם כן טמא מדרבונון אבל לקחת תרומה שהיא טהורה לגמרי ולטמא אותה כיוון שהיא עומדת במיל לשרפקי חומץ זה לא שם אמרנו עד כאן הבריסה עכשיו הגימור רוב מקשה רב נחמן וסל כד תוך רב מיר למד דינו מדברי רבי יהושע כמר המים מהד לרבי יס מדבר רבי חנינסגן הקינים אומר לרב נחמן לו רב נחמן לרובה רבי יויסי להדעתי רב יוסי לא ידע הוא שמע שרב מאיר אומר מדבר הם לומדנו דהו סובב מאיר מדרבי חנינסגן הכינים כ אמר לי אז הוא אמר לו אתה לא יכול ללמוד כי זה לא דומה כמו שהבריסה מפרשת ואומר לי אמר לו רב מאיר הנו מדרב יהושע כמינה שהוא מתיר לטמא את היין שהולך להיכנס ולהתמות מהחול שלמטה ואומר לי מה שלמדנו במשנה במשנה יש את המשך המסע ומתן אחרי הבריסה בין רבי יוסי לרבי מאיר אומר לו רבי יוסי ואפילו לרבי יהושע נמה אינו הימידו דומי דרב לזר רבי יהושע כשיש לי תרומות הירו ותרומות מיו שסורב זו בפני עצמו וזו בפני עצמו עכשיו מברר את הגיבור באמת למה רבי יוסי טוען שאי אפשר לומר בדברי רבי יהושע דברי רבו ומי אינו הימידו מידו מידוי כמו ששם מותר לטמא את היין שממילא הולך להתמות אפילו שעכשיו הוא טהור כך גם כך מותר לטמא את התרומה שממילא נשרף כי חמץ אונה הגמורה רבי יויס טהן שינאוסם דיקסתחולים נכון שמדיריסה אין סו לטמ את התרומהזו אבל מדרבונו יש איסור לטמא טרומה שעומדת ממילא להישרף אבל היא טהורה רק שם התירו חומים כי אם הוא לא יטמא את התרומה היא תיכנס לתוך החול הטמאים והיא תפסיד את כל החולין לכן התירו אבל כאן למה לי להתיר לו לשרוף את התרומות ביחד עםמיו ולטמא את התרומה תהוירו מה זקיף לו רב ירמיה אם זו טענת רבי יוסי מסניס נמי כפסדצים אם אתה עוסר עליו לשרוף את התרומה תורה ביחד עם התרומת מיו הוא צריך בשרף הסחומץ עצים לשרוף את התרומות אוירו ועצים לשרוף את התרומות מיומר ליהו סבה להפסד מרובה של היין חוששו להפסד מועד של כמה עצים לא יחוששו וסובר רבי יויסי אי אפשר ללמוד משם וכן אסור לטמא את התרומה אפילו שהיא עומדת להישרף כי היא חמץ אז בינתיים למדנו פירוש אחד בכוונת רב מאיר ובכוונת רבי יוסי שחולק עליו פירושם שרשל שלוקיש ורב נחמן שרב מאיר רצה ללמוד את דינו מדברי רבי יהושע ורב יוסי חלק עליו כי שם מדובר דווקא במוקום הפסד כאן הגמורה מביאה דרך שנייה מתחילה הגמורה אומר רבסי אומר רבי יוחנון מחלוקס במשנתנו בין רמיר ורב יוסי האם מותר לשרוף תרומס חומץ טמאה ביחד עם טהורה זו כל בשש בשעה השישית כשכל כלל ישראל שורפים את החומץ אז החומץ מדור מותר באכילה סובר רבי יויסי אסור לך לטמא את התרומה תוירו שהיא מותרת מדויריס באכילה עכשיו אבל בשבע אם כבר עומד בשעה השביעית שהתרומה הטהורה אסורה מדויריסה באכילה כי היא חמץ וחמץ אסור באכילה משו שביס ולמעלו מדיריסה דברי הקושרפים גם רבי יוסי מודה שמותר לשרוף את הטהירו עם הטמ ביחד כי ממילא התרומירו אסורה מדריספ אפילו שהיא לא טמאה מותר לטמא אותה. כך אמר רבי ירחוון. עכשיו מסתפק רב זירא בכוונת רבי יוחנון. האם רבי ירחו נקת דווקא מחלוקס בש? זאת אומרת שרב מאיר מתיר לשרוב דווקא בשעה השישית את התרומות הויר בתמיו. עולם לאב דווקא בשם בשעה חמישית רביעית הוא התכוון בעיקר לא בשבע כי בשבע רבי יוסי מודה לו. מה הם שני הצדדים? אומר לרב לרב מכוס רבי מסני ולדתבונן כמו שאמרנו כעין מה שאמרנו בתחילת הסוגיה הוא למד שבאמת מקורו של רמיר ומה מדברי מדברי רבי חנין סגן הקיינים וכמו שאמרנו בתחילת הסוגיה רבי חנינה התיר לקחת בשר קודשים שטמא מדרייסה טומסרישם לשרוף אותו ביחד עם בשר הקודשים שטמא רק מדרבו טונון ועכשיו לטמא אותו מדיריסה מזה למד רב מאיר נכון שבשעה חמישית אסור לשרוף תרומותוירו אתמיון כי אז התרומות טוירו מותרת גם מדרבונון אבל בשעה השישית שאז התרומותירו אסורה מדרבונו באחי לכי חומץ אז מותר גם לטמא אותה ולאסור אותה מדורייסה כי ממילא היא אסורה מדרבונון זה הוא למד מדבר רבי חנינה אבל בשעה החמישית תהיה אסור או אפשר לומר שרבי יוחנן גם סובר כמו רשלוקיש שהמקור של רבי מאיר הוא מדברי רבי יהושע שהוא מתיר לטמא את היין שממילא הולך לטמות כי הוא נכנס לבור עם החולט מים ולפי זה אומר רש"י הוא יתיר גם בשעה הרביעית בשעה החמישית אם הוא יודע שלתרומה הזו אין אוכלים והיא ממילא הולכת להישרף כי עוד מעט יהיה אסור זמן סריף חומץ מותר כבר עכשיו לטמא אותה כך נפרש דבר את דברי רבי יוחננון מה שהוא נקד בשי שלב דווקא העיקר לא שבע האם רבי יוחנן נקד דווקא שיש כוא סובר שמקורו של רמי מדבר רבי חנינה רבי חנינה דיבר בבוס שטומי מדרבונון לשרוף אותו עם בוס שתומדרייסה או לא הוא סב כמו רשלוקיש ורמר באמת מתיר גם בשעה רביעית חמישית לשרוף את התרומות רמת כי ממילא עומד את ישראל יפה אומר לי אמר לו רב עשה אין באמת הוא התכוון דווקא בשיש כולמד באמת אחרת מרשלוקיש ורב נחמן שמקורו של רב מאירו מדברי רבי חנין אז סגן הקוינים ובהמשך הסוגיה בעזרת השם בשיעור הבא נראה מה היה משע ומתן בין רבי יויסי לרב מאיר למה רבי יוסי אמר אינו ימידו תמנבי חמסניסתומדריס ודומרבוננון ומה הם מדברים שמדברי התנועים למד רמר דינו מאיזה תנועים מדברי רבי חניןסגן הקינים ממילא מחלוקס בששא התרומה הטהורה אסורה מדרבונון בזה נחלקו רב מאר ורב יויסי אבל בשבע שהיא אסורה מדויריסה דבריה כל סורפי מותר לטמא אותה אז למעשה רבי יוחן אמר כאן חידוש גדול שרבי יויסי מודה שתרומה בשעה השביעית ששורה מדויריסה אפילו שהיא טהורה מותר לטמא אותה לי ממסייע לי נביא ראיה לדברי רבי ויחנון שרבי יויסי מודה בשעה השביעית מה למדנו בתחילת העמוד רבי יויסי אומר הפיגלל והנושר והטומאה בישמרים אין נשרוף כאחס כת מטמת הפיגל והנושרו ובסילרים נשרוף כאחס מה רואים כאן אפילו שהפיגל והנויסור טהורים מותר לטמא אותם כי ממילא הם אסורים מדריס באכילה ועומדים לסרייפה אז גם כאן תרוהו בשעה השביעית אבל ממילא היא אסורה מדריס כי היא חמץ מותר לטמא אותה ראיה לרבי יוחנו שרבי יוסי מודה בזה דוכה הגמורה לא שנוסל מתירים לטמפיגל והנויסור דיסות מדרבונו יש כבר על הפיגל והואיס שטומ מדרבונו כמו שהזכרנו דתנן הפיגל ונו מתמנס היים בזה התירו בסילל אבל תרומת הוירוש אין עליה שום טומ גם לא מדרבונון אפילו שהיא אסורה באכילה מדוריס כי חמץ אסור לטמא אותה אולי מנסא הגמור להביא ראיה אחרת לרבי יוחנון לי מסייר למדנו הפס שעיפשו התעפשה לחלוטין ונפסלו מלכו לאודום אבל והכלב יוכל לאוכלו אז כיוון שהיה להשם אוכל כיתה ראויה לאכילת אדם אז אפילו שהיא נפסלה אבל כל זמן שראויה לאכילת כלב נשאר עליה שם אויכל ממילא מתמוטומסכלין מקבל אתומה כשער אוכלין בכביצה אם יש בה כביצה אז זה גם אתמה אוכלים אחרים אבל ונשרפס עם הטמיו בפסח אם תרומו תהוירו הפת שיפשה מותר לשרוף אותה בערב פסח כי זה חמץ ביחד עם תרומה טמאה עכשיו כך הבריסה הזו ודאי לא רב מאיר כי רבי מאיר הרי מתיר בערב פסח לשרוף גם פת טובה לא מאופשת אלו מי ה אבריסהזי רבי יוסי שפת שממילה מאופשת ואינה ראויה לחינה מותר לטמא אותה ולשרוף אותה ביחד עם תרומת מיו בערב פסח זאת אומרת שבאופן שהתרומה אינה ראויה לאכילה אפילו שהיא טהורה רבי יוסי מודה שמותר לטמא אותה אז הוא הדין תרומת חומץ בשעה השביעית שהיא לא מאופשת אבל היא לא ראויה לאכילה מדויריסה כי היא חמץ וחמץ כבר אסור מדוייריסה מותר לטמא אותה ראיה לדברי רבי רבי יחנון נוחה גמור לא שנוסום דאפר בעלמה שם הפת המאופשת היא כמו עפר בזה רבי יוסי מודה שמותר לטמא אותה אפילו שהיא טהורה אבל תרומותה הוירו שהיא ראויה לאכילה מצד עצמה היא לא מאופשת רק יש עליה איסור חומץ מדוסה אולי רבי יוסי סובר שאסור לטמא אותה אין ראיה לדברי רבי יוחנון עד כאן דף תבוב
לצפיה בתכנים נוספים: