העמוד היומי בעברית מסכת פסחים דף ג עמוד ב

העמוד היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

העמוד היומי בעברית מסכת פסחים דף ג עמוד ב

שואלת הגמורה מה אמרנו הכוסוב תמיד נוקד בלוש נקיו וביריסה מי לא הקציב טומאה כתוב הרבה פעמים בתאיר טומה אלו אומרת הגמורה הכלל הוא כך כוליךדכי דודנינו שלא צריך להעריך זה יהיה באותו מספר אותיות משתו בלוש נקיו כל דנפישן מילה אם הוא הצטרך להוסיף אותיות כדי לדבר בלושיו משת בלשון קצורו כדי לומר משום רב מיושד לתלמידו דרך קצורו כי כך הוא יכול לזכור אומר רשי אז למה בכמה פסוקים שהגמור הביא בעומד א' העריך הכתוב הוסיף אותיות כדי לדבר בלוש נקיות אומר רש"י אם הוא לא יוסיף אף פעם לא נידע מהכלל הזה שכשלא צריך להוסיף צריך לדבר בלוש נקיו לכן בכמה פסוקים הוא לימד אותך שצריך לדבוש נקיו אבל למעשה בשאר פסוקים שיותר קצר לומר לא שמגונה אז הוא קיצר ואמר לא שמגונה שואלת הגמורה וכל איךדכדודנינו מאשתו בלושן קובד וא באביגל רוי חבס ויושבס דודנינו שתי המילים זה חמש אותיות וקורמרו חבס אז למיסה אחרוינים מתקשים הצלח ועוד אחרונים הרי מקודם ביארנו שם בהכרח לכתוב רוי חבש כי שם היא באמת רחבה והם מפרשים בכמה דרכים למה הגימור חוזרת על הקושיה הזו קופון אם הגימור עונה רואי חבש כסיב בלייבוב אז זה רק ארבע אותיות ויושב זה חמש אותיות מקשה רש"י הרי גם יושבת אפשר לכתוב בכתיב חסר לכתוב יו שבס בליבוב אומר רש"י כל מקום שכתוב בתיר בלשון חסר בכתיב חסר הכוונה ללמד לנו משהו אז אם היה כתוב יש שבס היה חייב להיות כתוב עם וובי חבס כתוב בליוב ללמד אותנו דבר זה כ שאפשר לכתוב בלשון מגונה וקצרה עדיף לשון קצרה ומגונה מאשר לשון ארוכה יותר ולא שנקיו מביאה גמורה לעניין לא שנקיו ענורי תלמיד שתי תלמידים דבו וקמדרב הם למדו מרב ואחרי שלמדו את הסוגיה הם התעייפו הייתה סוגיה קשה אחד אומר אחד התבטה שביסינני שמיטה השמיטה הסוגיה הזאת היא עשתה אותנו כדבור אחר מסנקון כמו דבור אחר עייף וומר שסינשמ כגדי מסנקון אז הוא נקט בהמת תורה גדי ולאשתו רבדי דהך רב לא רצה לדבר עם הראשון שיזכיר דברכה עוד מעשה דומה אנו תרי תלמיד אבס וקמי דהל אחד מניו רבי יוחנן בזק את השני לא מזכירים כי הוא לא היה כמו שנראה לא היה בסדר ואמרה לו שהסיפור היה שתי תלמידים כמי דרבי ישבו ואחד מני רבי יוחננון חד אומר או רבי יוחנן בזקאי או רבי יוחננון מפני מה בויצרים בטהרה ואין מויסקים בתהרה מבואר בגימור שבס שאדם בוצר זאת אומרת כוטף את ענוביו הוא צריך לבצור אותם בכלים טהורים למה כל פרי לפני שהוא נרתב באחד משיבע משקים הוא לא מקבל טומא אבל בשעה שבוצרים את הענבים הם נרתבים מקצ קצת מיץ שנסחט אז הם נהיים מוכשורים לקבל טומה אם הוא יבוצ אותם לתוך כלים טמאים הם מיד יתמו מה שאם כן מסיקה מסיקת זיתים לזיתים קוראים מסיקה לקצירת הזיתים תלישת הזיתים מותר לטלוש אותם לתוך כלים טמאים למה כי המועל שיוצא ממלא מכשיר כמו שמבואר בגמור שבס אז הוא בירר באמת מה ההבדל מפני מהבויצרים בתהרה ואין מויסקים בטהרה אחד אומר השני מפני מהבויצרים בתהרה הוא מוויסקים בטומאה אז הוא נקט לשון מגונה אומר התבטא לפי הגרסה הראשונה הילה לפי הגרסה השנייה רבי מובטח אני בוזה שנקת לושנקיו שמויר אויר בי ישראל זה היה רבי יוחנן רבי יוחנן מזקי ולמות עד שיר בי ישראל מיס הראשון אם מתקשים הרי אמרנו שאם הלשון יותר קצרה אז קצרה הוא מגון עדיף הוא קיצר הוא אמר אין מויסקים את הארב והוא אמר מויסקים בטומא יש כמה דרכים בראשונים מינים אחת הדרכים התשביץ אומר דווקא לתלמיד איש נוד מתלמידו דרך קצורו אבל כשהתלמיד שואל את הרב עדיף שיעריך ודבר בלא שנקיו מספר את הגמורה עוד דבר שלפי הלשון תפסו אותו אנו תלוסקנש שלושה קויינים אחרי שחילקו את הלחם הפונים כל אחד קיבל את חלקו אחד אומר להוא הגיעני כפול הגיע לי חתיכה קטנה כמו פול ואחד אומר הגיעני כזיז קצת יותר גדול ואחד אומר כיעיני כזנבה בתו נקת דבר טמא בותקחוב אחרי האחרון הוא מוצוב בוי שמץ פסול שהיה חול אולי המיוחס היה פוס לקרונה שואלת הגמורה איך בדקו אחריו ותנן זה משנה בקידושין שם כתוב שאדם לוקח אישה הוא נושא אישה צריך לבדוק בכמה דורות לפני זה אם היא מיוחסת אבל ברגע שהוא מגיע למעלה לאחד האבות שהוא שימש במזבח אין בוטקים המזבח הוא למעלה כי לוודאי שבדקו אותו בלישקס הגוזיס לפני שנתנו לו לעבוד בביס מקדוש אז רואים שלא בודקים אז איך בדקו אחריו אומרת הגמורה באמת צריך לתקן לא יתאמ שמצאו בו שמץ פסול אלא אם שמצאו בו שחץ פסול מצאו שהוא גס בלגי ומזלזל בקודשים אז הוא פסול לאבידי ואבוי באמת בדקו אותו את האיכס שלו מצאו שהוא חול מה אתה שואל איך בדקו שיננו סומדי דעהר הנפשי הצריר בדיקה אחרה בזה שהוא הוא דיבר בלשון לא נקייה אז ראו שקרה כאן משהו כנראה שלא בדקו אותו פעם הראשונה ובאמת מצאו שלא בדקו טוב והוא באמת חולון. כיוון שהזכרנו מעשים אלו שתפסו אותם לפי לשונם וזה הקשר כאן הוא בגלל שדיברנו על דוש נקיו מביאה גמור מעשה של תפיסת אדם על ידי דיבורו. ההוא הרמו היה גוי דסוליג ואוכל פסוכים בירושלים הוא היה עולה לירושלים בערב פסח הוא אמר אני יהודי והאמינו לו כמו שטיסס מסבירים אפשר להאמין אדם אומר שהוא אומר שהוא יהודי ואחר כך הוא הלך והתגאה בחוץ לארץ כמו שטיס אומרים שנציב נהיה בחוץ לארץ הוא שם התגעה הו מקסיב כל בניחול לא יוכל חלבוי כל אורי לא יוכל חלבוי ואנו כוחנ משופר שופר מהבשר המשובח של הקורב פסח כך הוא השתבח באוזני רבי יהודה בן מסיר אומר לרבי יהודה בן בסירה מכוסוף לוחמל יום רב יהודה בן בסירה לא היה יכל להרוג אותו אומר רש"י אז הוא רצה ששם בירושלים יטפלו בו אז הוא הכשיל אותו הוא אמר לו נותנים לך מהעליו של הקורבן אמר לי לאי אז הוא אמר נותנים לך מהחלקים החלשים כי סלקס לא שתעלה פעם הבאה לירושלים אם הוא אתה אומר להם ספו לי מאליו למה אני לא מקבל מאליו כיסולי כשאלה פעם הבאה אומר לו מעליו ספולי אומרו לי עליו לגובסלק בכבש את העליו מקטירים ותיסס אומרים אפילו שבגדי לא מקטירים את העליו רבי מסר ידע שרוב הפסוכים מגיעים מכבס אומר לי מה נומר לו חוכה מי אמר לך לבקש את העליו אומלו רבי יהודה בבסיר אמרו מהי הי דקמון מה קורה כאן אומר שרבי וד בסירה אמר שנותנים לו רק את חלקי בחלשים לא נותנים לו את החלקים המשובחים בודקו בסרי והשכחו דרמוהו וקטלו כי תפסו רבני בסר שולח אותו לבקש את האליו שהיא שיקריבו עם האימורים אז תפסו שמונח כאן משהו באמת בתקור ראו שהוא גוי והרגו אותו החורנים מתקשים למה הגיע לו מיסה על אכילת חלת קור פסח מגיע מיסה אז המכסח חינוך אומר כיוון שבעצם קודשים זה ממן גבויה הקדוש ברוך הוא נותן זאת לאשר לאכול אבל לגוי הקדוש ברוך הוא לא נותן זאת אומרת שהוא גוזל קודשי גבויה באכילתו ובנויח נרג על הגזל שולחו לשלחו לו מירושלים לרבי יהודה בן בסירה שולמלוך רבי יהודה בן בסיר תראה דעת בנציבין ומצודוסכו פרוסו בירושלים ותיס מסבירים בכמה דרכים למה רבן בסיר היה פטור מעלי הרגל מספר את הגמורי בעוד סיפור בעניין לא שנקיו רב קהנחולש הוא נחלה שודרו רבונו שלחו התלמידים לרבי יהושע בריידרה לך תבדוק מה המצב איתו אומר ליזל בדוק מדינה עושה אשכחדנוך נפשי שרב קנפטר קר ללבושי אז רבי יהושע בריידר קרא את לבושו עשה קריה והדרה לקרל החור לא רצה להגיע עם הקרל בסמדרש שלא יבינו מהר להדי אומר רש"י ויצא ליבם אז הוא סובב את הבגד לאחוריו הוא בוכה ועושה ובכה והגיע אומרו לי נוך נפשי האם הוא נפטר אתה בוכה אומר לו אנו לא קמינה אני לא אומר כתוב מויצי דיבו הוקסיל כמו שכתוב ויצי דיבו הוקסיל אותו דבר דיבו זה לא דווקא דיבו אלא גם לבשר בשורה רעה מי שמבסור זאת אוקסיל מספר את הגמורות כזה זה מעשה יויחונון חקוקה זה היה הכינוי שלו נופק לקיריוסה הוא נפק הוא יצא לכפרים לראות מה המצב של התבואות כי יוסה כשהוא חזר אומרו לי חיטינסו יופוס ובאמת החיתים לא צמחו טוב הוא לא רצה לומר קללה אומר להם סויר אם נסו יופוז הם יבינו שהחיטים לא אומרו לי מה אתה מבסר לנו על מאכל בהמות ציוו בסו לסוסים ולחמורים הם אוכלים סוערים תכסיב הסועירים והתבן לסוסים ולא רכש שואל את הגמורה מה הם רצוים ממנו רצה לנקות לשון נקיה מבל למימר אונה הגימור יכל לומר אשתוק שנה שעברה נעשו חיתם יופיז ויבינו שהשנה לא הנה המעדשים נעשו יופי שזה גם מאכל אדם אולי צריך ללקות צהורים שזה מאכל בהמה ממשיכה הגימור להביא עוד מעשה בעניין לא שנקיו לא לפרסם דבר כלכלולה רב ברחו דרב חיה הוא היה בנו של אחיו של רב חיה לרב חיא אח מאותו אב לא מאותו אם שקראו לו עייבו והוא היה אביו של רב הוא ברחסה הוא גם היה בן אחותו של רבחיה אמו של רב קראו לה אמא והיא הייתה אחותו של רבחיה מותה הם לא מותב זאת אומרת לאייבו ולאמ משותף רב חיה והם שניהם נישאו ונולד להם רב כיסול קלוסום כשרב הגיע מבובל לארץ ישראל שם היה רב חיה אומר להתעניין רב חיא מה קורה עם אח שלו איבו קיים אחי איבו קיים קיים הוא עדיין חי אומר לי אם מקיימס למה אתה לא שואל על אחותך אם קיימת אמא אומר לי נו מה קורה אמקימס קיימס אומר לי איבו קין כבר עניתי לך על אבי כבר על מי אז הוא הבין ששניהם נפטרו אומר לי לשם אז הוא ביקש לשמש חלוץ לי מן אולי כי שמעתי עכשיו בשורה שאני צריך שאני אבל שאחותי ואחי נפטרו למעשה זה התה שמואה רחוקה זאת אומרת אחרי 30 יום אז הפתיר זה כבר שמו רחויקו אז רק שעה אחת כמו שהגימור תביא עכשיו חלוץ למינו לי וככה לאחר בסמרחץ הוא רצה ללמד את התלמידים ששמו רחויקו אינגסל מך דמיקסים ככולי לכן הוא רצה להראות להם שהוא מיד הולך להתרחץ האבלות נגמרה אחרי קצת זמן שהוא ישב שיבה שמ מינו מהסיפור הזה טלס שמ מינו אובל אוסו בניססנד הראשונים מסבירים ברור זה הלכה ידועה אלא אפילו הבל של שמור רחויקו גם אסור בדסנדל השעה הזו שהוא מתאבל ושמע מנושמחיקו אינוגס אלו מכוד ושמע מינו מקציו ככולו אכן מספיק שעה אחת ההו דו דוינו דיני אומר רש"י בכל דבר משא ומתן שהיה לו עם אדם היה אומר תמיד בוא לדין ואינו נשמע לדבר אדם אלא על פי דיין אמרה בדקו את המילים שלו יש כאן משהו שמע מינו מדון מגיע משי ודון דכסי בשדון דון י דין עמוי כאחד שיבטי ישראל עוד מעשה דומה ההודה וכוזיל ואומר תמיד היה הולך ואומר הקיפמה הסיסנ ברוסה אם אני אבנה ארמון אני אבנה אותו על שפת הים הוא תמיד ישתבח בשפת הים בודקו והשכחו שהוא מגיע משבת זבול דמזול כוסה כסף זבולן לחף ימים איש כהן עד כאן דף ג [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: