העמוד היומי בעברית מסכת עירובין דף פ עמוד א

העמוד היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

העמוד היומי בעברית מסכת עירובין דף פ עמוד א

עיו דף פ השיעור מתחיל בעזרת השם במשנה שבאמצע הדף הקודם אומרת המשנה כיצד משתתפים במובוי רוצים לעשות שיטוף מבואס כדי שיוכלו להוציא מהחצר למובי אז האופן הרגיל הוא שגובים מכל בני המובוי כל אחד נותן חלק בשיתוף וזה שיתוף מכולם אפשר לעשות זאת באופן אחר בקלות יותר שאחד מהם מנדב חבית שבה יש שיעור כמו שנראה לאלון מה השיעור של שיתוף והוא מזכה כה זאת לכל בניובוי וזה השיתוף אומרת המשנה איך הוא עושה זאת מניח את החוביס והואמר חבית עם יין או עם שמן כמו שנראה לאלון והוא אומר הריזו לכל בני מובים אבל כיוון שהשיתוף צריך להיות שייך לכולם אז צריך לזכות להם את זה ומזק אלוהן על ידי מיוס את הזיכוי מבקש למישהו אחר תגביע זאת ותזכה עבור כל בני המובה אז לא צריך לקחת דווקא אדם זר יכול אפילו על ידי בנו יוביתו היה גדולים שיש לו להם יד בפני עצמם ועל ידי אבד ושבחוס עיברים בבד עברי לא אומרים מה שכנוב את כנורה בו יש לו יד בפני עצמו לזכות על ידו לאחרים ועל ידי אשתו הוא גם יכול אבל אינו מזק על ידי בנו יובית קטענים הם לא יכולים לעשות זיקו לאחרים ואלו על ידי אבדו ושבחוסקנענים מפני שיודון כודווי מה שקבת קוננו רבוי אז אין כאן אפשרות זיכוי לאדם אחר כי זה נשאר אצלו אומרת הגמור אומר רב יהודה חובי של שיתוף מבוי שהוא מזכה זאת לכל בני המובויים. אז זה שעושה את הזיכוי צריך להגביע מן הקרקע טפח. זה השיעור של הגבוה. אז הוא מנתק זאת מהרשות הקודמת טפח. יש לומדים מכאן שכל הגבוה קניין הגבוה זה טפח. טיסס אומרים אי אפשר ללמוד מכאן. יכול להיות שהגבוה תמיד זה שלושות תפוכים רק כאן בשיטוב וכאילו. אומר רוב א נתרת מי לשני דינים אלו סדפום בדיסה אמרינו. מי הם סדפום בדיסה? אומר רש"י רב יהודי וישיבוסה חודהו רב יהודה אומר צריך להגביע טפח אידוך המקדש אדם שעושה קידוש על היין בשבת ביום טב אם תוע מהיין מלא לוגמוב מלא לוגמב אומרים הראשונים שהכוונה שהוא מסלק את הכל ללכי אחד הלך יהיה מלא לגמרי יוצר וזה בודום בינוני זה רוב רביעית ואם לאבוש שתה פחות מזה לא יוצא אומר רבי חביבהבי אונה מאוד הלכה שסדפנו דאמר יהוד שמואל אוסין מדורו לחיו בשבס יולדת קרלה סכוןסנפושס מותר להדליק עבורה המדורה לחמם אותה סוב מינו לחיון דווקא לולדת לחוילה חולה אפילו שיש בו סקונ לאי עוד דבר הם חשבו במוסקשם אין כאזר במוסחמולי אבל למדנו לא כך אתמרבחי ברוב שמואל כל חולה הלכה כך הוא נוקד דוגמה דם אדם עשה כוסדם וניצת או בשבז ואפילו בתקופסמוזפס אומר המר עוד הלכה שהם אמרו אונספדמרינו דמה איזו השירו סתם השירו זה עץ שעובדים אותו דזורה איך יכול להיות שתהיה אשרירו סתם שלא רואים שעובדים אותה ובכל זאת נחזיק אותה כשאירו אומר כל שקמרין הקמרים שומרנו י מפ פירושו אם הם לא היו עובדים אותה עבודהזורה למה הם שומרים ולא נותנים לאכול מהפירות בוודאי הם עובדים אותה ושמואל אמר אפילו פחות מזה לאו דווקא שרואים שהם שומרים שלא יאכלו זאת רק גון דאמרה אם רואים שהם אומרים אנתמר התמרים שעל העץ הזה אם זה עץ תמרים למשל לשיכר נעשה בו שיחר דבי ניצרפה לאבדזור שהייתה במדינתו של שמואל קראו לה ניצרפה דשוס ביו אידום גם זה נחשב כאשרו ועל זה ואמרו לי כבוס דשמואל אז מה למדנו שצריך להגביע טפח מיס ולמד בבריס קיצת ממוב מביאים חובי של יין ושל שמה ושל תמורים ושל גרויגרויס ושל שרמנפרוס כמובן הכוונה אחד מהם אם מי שלא אם הוא מנדב לכולם צריך לזכוס ואם מי שלא הן אז לא צריך לזכות אבל צורך לו ידיע הוא לא יכול לקחת מהם בלי לבקש מהם רשות למה כי הם צריכים להסכים שיעשו עם זה שיתוף כי הוא צריכים להקפיד שהאחרים שרב נעמובו לא יהנו מזה אם הם מקפידים זה לא זה לא חל אז צריך להודיע להם אנחנו לוקחים משלכם וזה נהיה שיתוף אתם לא מקפידים שאחרים יהינו מזה כל בני המובוי אם הוא עושה משלו אומר רש"י והוא מזכה עבורם לא צריך לשאול אותם כי זה זכוס אבל אם הוא לוקח משלהם צורך לא ידיע ואם הוא לוקח משלו והוא צריך לזכות ומגביע מן הקרקע משהו מספיק משהו אונה הגמורה מים משהו נע מדקו הטפח כי טפח זה שיעור קטן אז אפשר לקרוא לו משהו תמר שיטוף מבוס בשעה שעושים שיתוף מבוס אחד מזכה לכולם רב אומר אין צורך לזכוס לא צריך לעשות פעולת זיכוי ושמואל אמר צוריך לזכוס כמו שלמדנו במשנה מצד שני עירוב ותחומן אדם מניח אירוב ותחומן עבור אדם אחר רב אמר צורך לזכוס זה צריך להיות שלו את צריך לזכות לו את המוזן שתי סודה שאתה שם עבורו הוא שמואל אומר אין צורך לזקס מה הסברות של רב ושמואל? אז רש"י מסביר, רב סובר כך בשעה שמניחים חוביס שיתוף ומבועיס, הרי למה אני עושה זאת? כי גם אני אחד מבני המובוי ואם לא יהיה כאן שיתוף יהיה אסור לי להוציא מהחצר למו אז אני רוצה בזה כולם אוסרים עליי אז יש לי כאן גמירוס דס לזכות לכולם חלק בחבית וזה מועיל במקום קניין באמת צריך שזה ישייך לכולם אבל יש כאן גמירוס דס לא צריך לעשות פעולת קניין שמואל סובר צריך לעשות פעולת קניין לעניין עירוב ותחומין אומר רב זה על אז אני זה לא נעשה לא קשור אליי אני שם שם עבור עבור חברי צריך להיות של חברי המוזן שטי סודס הוא לא עוסר עליי אם אני לא שם עבורות את העירוף תחומין אז ודאי צריך שמישהו אחר יזכה בעירוב תחום עבורו ואז אני אוכל להניח את זה עבורו שמואל סובר יש כמה הסברים בטיספס ההסבר הראשון בטיספס שמואל סובר אירו יחדסירוס החבר צריך לקנות כאן חלק הרי מה אומרים אירוב וחד צירויס איך זה עובד ארוח צירוי שיתוף מוויס כאילו שכולם גרים כאן בבית הזה בחצר הזה זו וכולם קונים כאן אז צריך שזה יהיה שלהם ולא מועיל גמרוזדה צריך קניין שיהיה שייך להם מה שאם כן רוטחומין אני קונה לחברי שביסה במקום הזה לא צריך להיות דווקא מזון שלו אם אני אומר שזה מזון עבור חברי אז במוקי מזונושם דירוס הוא לא צריך לקנות כאן משהו זה מקום הפקרס אם זה באמצע המדבר לא צריך לקנות את המקום צריך רק להחליט שכאן מוקם דרוסוי לא צריך להיות דווקא הלחם שלו זה ההסבר הראשון של תאיסס בדע שמואל יש עוד הסברים עכשיו הגיבור שואלת איך מסתדרים עם המשנה בישלים אל שמואל הוא צודק הוא מתאים המשנה אור חתנן המשנה שלנו שמדברת עניין שיתוף מבואיס המשנה מפרשת שצריך לזכות אם הוא משלו ואוכל לא יתנן המשנה לאלון בפרק הבא דף פז כיצתפים בתחומין שם לא צריך זיקו לא כתוב מניחסו וזבמה הרי זה לכל בני אירי אז שמואל אומר קם בשיטב צריך זיכוי בעירוב תחומי לא צריך זיכוי אוכלתנן ואוכל לא יתנן שצריך זיכוי אלו לרב מהמר להפך במשניות אומרת הגמרא תנועי יש תע נקדס רב דומר רב יהוד רב מהשה בקלוס של רבי יש שהולכו בערב שבת לבסמר חץ וביסמר חץ היה רחוק מ2000 אמו מאירה מחושכו נהיה שבת היא לא יכלה לחזור לעירה למה כי מוקם שביסוסו נהיה בבסמר חץ ו2000 ממו משם היא לא יכולה להכנס ס לעיר אבל חמותה עוד לפני שנכנסה שבת היא תפסה מה הולך לקרוא כאן ועירו לו חמויסו החמות עשתה לעירוף תחומין בינה בסמר חץ לעיר שתוכל ללכת אל העירוב ומי העירוב יש לה 2000 מעמ כך היא תוכל לחזור לעיר ובמיסה לפני רבי חיאבוסר הוא לא נתן לסמוך על העירוף תחומין שחמותה עשתה לה אומר לרבי שמואל ברבי יויסי בבלו ככה קורא לרבחי שהגע מבבל כל כך תומך מרבירובין כך אומר רבי כך אמר אבי רבי יסי כל שיש לך להוקל בהירובין הוקל עכשיו כך מהקור בינם ויבילו משלחמוסר החמות הירובחו משלה ומשום דלא זיקסו לכן סבר הפחי שזה לא מועיל ורב שמע בביסי סבר שזה כן מועיל אפילו שזה לא שייך לה אויל מי שלא ירו ומשום ד שלא מידה איתו הם התווכחו היא עשתה עירוב תחומים בלי לשאול אותה אם היא רוצה את העירוב או לא אז זה מועיל או לא זה היה הוויכוח אומר לו הן ההוא מרב ורבק שמ לדידי מפר שלו מרבי חנון משלחו ומשום דלאזיקסו אז מה רואים כאן שרב חיא סובר שאם מניחים משל משל מהאדם מניח משלו ירוף תכחו בן עבור חברו רבחי סובר זה לא מועיל רב שמעון אב יוסי סובר שזה כן מועיל אז רב סובר כמו רב חיה ולכן הוא אומר אירוף תחומי צריך לזרקוס אז רשי מסביר תירצנו רק חצי דברי רב איך הוא אומר שרופחומי צריך לז זקוז במשנה ללו משמע שלא צריך לזכות הוא סבבה כמו רבחיה אבל עדיין לא תירצנו שכמה משנה כתוב ששישי טוף מבואיס צריך לזכות ורב אומר שלא צריך לזכות אומר רש"י אינוחנמי הוא חולק על המשנה רב תנו פוליק ויכול לחלוק על המשנה אותו דבר מביאה הגימורי אומר לרב זיר לרבי ינקב ברוד דבס ינקב רבי ינקב ברוד דבס ינקב הוא בן של בתו של ינקב סבא שלו קראו ינקב למה לא קוראים לו השם אביו רק השם סבו אומר רש"י אביו לא היה גון כי מוטיסוסום אתה הולך לאיזה מקום הלך לאיזה מקום אז הוא אמר לו תעשה עירוך דרך אקי וזייל לסולמדצור ובואנירב יין כברידי מה היה שם הסיפור בואנה מי שלחמוס ירבו משום דלא זיקסו או דילומי שלא ירבו והסיבה שרבחי לא נתן לסמוך על העירוב הוא משום דל שלא מידה איתו אומר לי מי שלך מוסר ורבחי כי לא נתן לסמוך על העירו משום דלא הזיק שלו אומר רב נחמן קטינלכה לחומרה איךודרו חומין ואיך דרו חצי איך שיתוף מבואיס צורך לזקס אם הוא שם משלו עבור חברו בוא רב נחמן רב נחמן שלוש דברים הוא פסק דבר אחד היה לו ספק עירו תבשילים אם יום תבחר ביום שישי כדי שיוכלו לבשל מיום טב לשבת צריך להניח עירוב תבשילים בערב יום טב אם אני מניח עבור חברי אני מניח משלי עבור חברי שחברי יוכל לבשל מיום טב לשבס צורך לזקויס את האוכל התבשיל שאני מניח שהתבשיל יהיה שייך לחברי שאני מניח עבורות העירוב או אין צריך לזכוס אומר רב יוסף ומהיתי בואלה למה הרב נחמן נסתפק לא ישמיע לי עוד רב נחמ ברד אומר שמואל אירובי תבשילין צורך לזקס אומי אומר בא לרבו רב יוסף פשיטמי דשמיע שומע את ממרתו של שמואל מיתי בוא אלי ודאי שהוא לא היה מסתפק הוא היה פוסק שצריך לזכוס אומר לי אמר רב יוסף מי אמר אולי הוא שמע ובכל אופן הוא הסתפק או תירו יתחומן מי לא יאמר שמואל אין צורך לזקוס ואומר יו רב נחמן פוסק לא כמותו צורך לזקוס אולי גם בזה הוא חולק על שמואל והוא מסתפק אומר הביוחשתי בשלי מאוסם לעניין עירוף תחומין פלי כלי גרבו שמואל למדנו מחלוקס וכומשמלון פוסק רב נחמן כי חומרין דמר וכייחומרין דמר הוא פוסק כחומר כשניהם חומרתו של רב וחומרתו של שמואל בין ברובת תחומין בין בשיתוף מבוס צריך לזקס אבל אוכל לעניין עירוף תבשילין דשמיע למה שומע את ממרתו של שמואל שצריך לזקוס מיקדפוליג לא מצינו מי שחולק על שמואל אז הוא היה שומע זאת ודאי שהיה פה סקח מה שהוא הסתפק היה כי הוא לא שמע ממרזו מספרת הגמורה ההוא טורזינה. מה זה טורזינה? אומר רש"י נוכרי היה קודם כל היה גוי. ומה זה טורזינה? ממונה על כלי זן העשויים לשמירת העיר להילחם על הצרים. והוא דר באחד ממבואות העיר דבשיבו סדר רב זיר הוא גר בשכנותו של רב זיר במובוי של רב זירא. עכשיו כך כשבאים לעשות שיטוף מבויס ויש כאן שכן גוי צריך לזכור ממנו את רשותו. אומרו לי הלכו בני המובל הטורזינה הזה אמרו לו אוי גרלון רשוסך לאיגלו הוא לא רצה אוסו לקמד רב זיר אחד השכנים היה להם את רב זיר שכן אמרו לי מהו למיגמסו אשתו הייתה אישה יותר נוחה אולי אפשר ללכת לאשתו ולזכור ממנה האם זה מועיל אומלו אומרשלוקש משמי דגבר רבי אמר משמו של אדם גדול אומנו רבי חנינה איש טווי של אודו מערבס שלא מידו יכל לתת חלק בעירוב שלא מיד איתו של בעלה אז הוא הדין שאפשר לזכור את רשות הנוכרי מאשתו עוד מעשה ההוא תורזי בשבוס בשכנותו דרב יהודה ברשיה אמר לבני אוגשך לאגלו אוסו לכמד יהודה ברשמר שאלו אותו בניג אם אפשר לזכור מאשתו לא יה בי ידע מה לענות אוסו לקמד הרב מסנ לשאול אותו לא ביוד אוסו לקמד הרב יהודה לשאול אותו אומר להו אומר שמואל איש שלא דו מהרבס שלא מידתי מסוה מקשה הגימורה על שמואל מבריסה נושים שערבו ונשתתפו נתנו חלק בעירוב חצי או חלק בשיטוף מבוס שלא מידז בעלין אין עירובן עירוב ואין שיתופן שיתוף אז רואים שאי אפשר לקחת עירוב או שיתוף מאנשים אונה הגימור לא קשה או דאווסר עוד דלא יוסר מה ששמואל אמר שאפשר לקחת עירוב מהאישה בלי רשות בעלה זה באופן שאם היא לא תיתן חלק בעירוב הבית הזה או החוצר הזו תאסור על כל בני המובוי או על כל בני החוצו ואז אפשר לקחת מאישה בלי דעז ביילו למה תיקנו חז"ל אומר הלבוש כדי שהיא לא תאסור עליהם הבית הזה החצר הזו לא תאסור על כל בני המובוי אז תקנו שאפשר לקחת מהאישה בלי דז ביילו הבריסה שאומרת שאם האישה נתנה אירוב ושיתוף אינרוב אין שיתוף אין שיטוף כזמה שזה שלא מדה אז בי לו זה באופן אופן שהם לא אוסרים. זאת אומרת כך, הם גרים בחצר שפתוחה למובוי אחד שעם המובי הזה הם לא רגילים כל כך להשתמש בדלת הזו. הם פתוחים לעוד מובוי שם רגילים לצאת. ואז מה ההלכה לעניין שיתוף? בפתח שהם רגילים לצאת שם במובוי, הם חייבים לתת חלק בשיתוף. אם לא יתנו הם יאסרו על כל בני המובוי. מה שאם כבפתח שיש להם למוב שהם לא משתמשים בזה אז הם לא עוסרים על כל בני המובים. אומרת הברייסה הלכו ולקחו מאישה בני המובוי שהחצר הזו לא רגילה איתם ואם היא לא תיתן חלק בעירוב והיא לא תאסור החצר הזו וכו ולקחו מהאישה בלי דעז באי לו אז זה לא מועין אומסיפה הגמורי אונם ממסתברה שכל מה ששמואל אמר שאפשר לקחת עירוב מהאישה בלי דזבי זה דווקא באופן שאם היא לא תיתן עירוב הם יעשרו על כל בני החוצר ואם כן שאם לא תאמר כך קשמואל דשמואל מה אומר שמואל אפשר לקחת מהאישה ביצד שני דמר שמואל איך חוד מבני מובוי שרוגיל להשתתף עם בני מובוי ולא נשתטתף מה הכוונה רוגיל אז הראשון מסבירים יש עוד דרכים אבל הראשונים מסבירים שרוגל השתעתף עם נמו והכוונה שיש לו פתח למובוי הזה והוא רגיל להשתמש בפתח הזה ואם הוא לא יתן כאן חלק בעירוב או בשיתוף הוא יאסור על כל בני המובוי בני המובוי נכנסים לתוכביסוי ונוטלים שיתופון ממנו בעל ל קורחי אומר תיספס ועוד ראשונים הכוונה בעל קורחוי אבל מדעסו אז מה רואים כאן שאכן אומר שמואל שאפשר לקחת שיטוף מהאישה בעל כורחו של הבעל רוגל אין שאין רוגלוי דווקא שהוא רגיל מה הכוונה שהוא רגיל להשתמש במובוי ואם הוא לא יתן הוא יאסור על כל בני המובוי מקודם למדנו שמואל אומר איש אומר רבע שלא מידוי אלא בהכרח רוגל רגיל שמנוש בהכרח שכל מה ששמואל אמר שאו שלא של מדית זה באופן שהוא כמו שהוא אומר בממרה הזו באופן שהוא רגיל והואר על בני המובוי אפשר לקחת מהאישה בעל קורחוי של הבעל אומרת הגמור למסיע לי מבריס לשמואל קיפנוז בן המובוי לסיס לחי וקירו למובי למה כי בלי הלכי והקוירו לא יוכלו לטלטל במובווי כמו שלמדנו בתחילת המסכת אז רואים שקופים אותו הגמור הזה אין ראה מכשמואל שנוסחס כאן זה לצורך שמירת המוב אומר רשי מבוי מגולהו אינו נוח לשמרו בלי לך קורו אלכוכנו אבל להתיר בטלטול אולי כן צריך את דעתו ולא מועיל דעת אשתו אם זה בעל קורחוי למיסרטבו שואל איזו שמירה זו למוב שיש לחייו אוי קוירו הוא מפרש באופן אחר את הגמורה גם אתיסס מפרשים באופן אחר
לצפיה בתכנים נוספים: