הדף היומי מסכת שבועות דף יד

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבועות מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת שבועות דף יד

[מוזיקה] שבועות דף ידחילים בעזרת השם תחילת פרק שני פרק ידיעות הטומ אדם טמא שאכל קודשים או נכנס לבית המקדש אז אם הוא ידע בהתחלה שהוא טמא והוא שכח את עצמו מחס לבית המקדש בטומ או אכל קודשים בטומ אחר כך נודע לו אומרת התורה לקראת סוף פרשת ויקרא שהוא חייב קורבן חטאת אבל לא חטאת רגילה שמביאים או כבסה או שעירת איזים אלא עולה ויורד אם הוא עשיר הוא מביא בהמה אם הוא עני הוא מביא עופות ואם הוא יותר עני הוא מביא מנחת חוטה פסוק אומר ונעלם ממ ממנו והוא טמא. מה הוא שכח? הוא שכח מזה שהוא טמא. לכן מה הוא עשה? שתי דברים. או נכנס לבית המקדש או אכל קודש. זה ידיעות הטומאה. שתיים שהן ארבע. לומדים עוד שתיים. ש הוא זכר שהוא טמא. רק נעלם ממנו שהמקום הזה הוא בית מקדש או שהבשר הזה קודש. והמשנה מפרטת את השתיים שאין ארבע קודם כל על קודש ואחר כך על מקדש. המקרה שהוא הוא שכח שהוא טמא זה מפורש בפסוק ונעלם ממנו והוא טמא. זה מה שהמקרה הראשון. נטמע והוא ידע שנטמא ונעלמה ממנו הטומאה. הוא שכח מזה ולכן הוא אכל קודשים וזכור את הקודש. הוא זוכר שזה בשר קודש. רק מה נעלמה ממנו הטומ? ולכן הוא אכל קודש. ואחר כך הוא נזכר שהוא היה טמם. אז הוא מביא קורבן עולה ויורד. זה המקרה הראשון. מקרה שני נעלם ממנו הקודש. וזכור את הטומ הוא זוכר שהוא טמר רק הוא לא יודע שזה קודש אז כשאחר כך יוודה לו הוא יצטר גם להביא קורבן לבורד וכן אם נעלמו ממנו זה וזה הוא שכח שהוא נטמע ושהבשר הזה הוא קודש ואכל את הקודש ובשעת אכילתו לא ידע שהוא בשר קודש ומי שאכל אחר כך נודע לו שזה היה בשר קודש הרי זה בעולה ויורד. עכשיו מדברים על השני מקרים של בית מקדש. קודם כל העלם טומ שהוא שכח שהוא טמא. נטמע וכשהוא נטמע הוא ידע ואחר כך נעלמה ממנו הטומ. זכו את המקדש. הוא יודע שהוא נכנס לבית המקדש. ואחר כך הוא נזכר שהוא טמא. הוא נכנס לבית המקדש בטומא. אז הוא מביא עולה ויורד. זה מקרה שלישי. מקרה רביעי נעלם ממנו מקדש וזכור את הטומ הוא זוכר שהוא טמר רק הוא לא ידע נעלם ממנו ש זה בית מקדש אז כיוון שהוא נכנס לבית המקדש בטומא אחרי שהייתה לו ידיעה בתחילה ממקד מטומת מקדש מזה שהמקום הזה בבית מקדש נעלם ממנו ולכן הוא נכנס לבית המקדש בטומאה ואחר כך הוא נזכר נודע לו אז הוא גם כחייב קורבן עולה ויורחד. מקרה נוסף נעלם ממנו זה וזה גם שהוא טמא וגם שזה בית מקדש ונכנס לבית המקדש ולא ידע לאיכל הוא נכנס ומי שיצא נודע לו שזה היה בית מקדש הרי זה מתחייב בקורבן עולה ויורד מוסיפה המשנה מה הכוונה נכנס למקדש מה הגבולות של המקדש אחד הנכנס בשוגג להזהרה עצמה ואחד הנכנס לת תוספת האזהרה אם הוסיפו על קדושת הוסיפו עוד מקום שיהיה בו קדושת אזהרה והוא נכנס לאותו מקום זה גם כמו שהוא נכנס לאזהרה וכאן המשנה מפרטת דבר מאוד מאוד מעניין איך מוסיפים שטח שתהיה בשטח שהוסיפו קדושת הזהרה איך מוסיפים שטח לעיר ירושלים, שבאותו שטח יהיה קדושת ירושלים. אין מוסיפין על העיר ועל האזרות, אלא במלך ונביא והורים ותומים שהיו בחושן של הכהן גדול וסנהדרין של 71 שכולם יסכימו. ובשתי לחמי תודה תודות ובשיר והגמרא תפרש יותר ובית דין מהלכים סביב לתוספת ושתי התודות אחריהן וכל ישראל אחריהן עד סוף הגבול שמקדשים כמו שאמרנו היו שני לחמי תודה אחת הייתה פנימית ואחת הייתה חיצונית ובדף טו הגמרא תבאר התודה הפנימית הייתה נאכלת והחיצונה הייתה נשרפת וכל תוספת שלא נעשת בכל אלו שהזכרנו הנכנס לשם בטומאה אין חייב עליה מקרים נוספים והלכות נוספות לגבי ידיעות הטומא מי שנטמא באזהרה עצמה ונעלמה ממנו לאחר מכן הטומ וזכורו את המקדש הוא זוכר שהוא נמצא באזהרה או שנעלם ממנו שזה בית המקדש וזכורו את הטומ שנעלם ממנו זה וזה והשתחווה ב אה נעלם בלא שההיה או ששה בכדי השתחווה או שבא לו כדי לצאת במקום בדרך הקצרה בדרך הארוכה חייב אבל אם הוא יצא בדרך הקצרה ולא השתחווה ולא שעה שיעור השתחוויה פטור עוד אומרת המשנה אדם שנתמע באזהרה הוא חייב לצאת זוהי מצוות עשה שבמקדש שאם בית דין אורו שמותר להשתהות התירו את העשה הזה או כהן גדול שהורה לעצמו לנהוג יתר בדבר הזה והוא נהג יתר חייבין עליה וכאן אנחנו נכנסים למסכת הוריות מסכת אוריות כתוב שאם בית דין אורו להתיר דבר אסור בתנאים מסוימים. אז אחרי שהם עם הציבור הלכו ועשו על פיהם, נאמר הם אמרו על שומן מסוים בבהימה שהוא לא חלב אלא הוא מותר באכילה והרכו ואכלו את החלב הזה. בסוף התברר שזה חלב. במקרה רגיל היו חייבים להביא קורבן חטאת. אדם בשוגג אכל חלב אמור להביא קורבן חטאת. כבסה או שעירת עיזים. אבל כאן כיוון שזאת הייתה הוראת בית דין קחו הציבור ועשו על פיהם כאן מביאים פרה דבר של ציבור זה נקרא זה מפרים הנשרפים מהחטאות הפנימיות בדומה לזה יש גם פר כהן גדול פר כהן גדול שמאוד מעניין במסכת הוריות הפרק נקרא פרק משיח כהן משיח מאוד מעניין פרק שנקרא משיח בכל אופן ה אותו אותו רעיון. רק במקום שבית דין הורו היתר והציבור עשו על פיהם, הכהן גדול עצמו הורה לעצמו היתר ועשה על פי ההוראה שלו. הוא גם כן לא מביא כבסה רגילה כמו כולם או שעירה כמו כולם אלא הוא מביא גם כן פר כהן א גדול פר כהן משיח ש גם כן מפרים הנשרפים אז המקרה הזה המשנה כעת אומרת בעניין אדם שבאזהרה שהוא חייב לצאת הכי מהר שהוא יכול אם הוא נטמע גם זה נקרא מבין ההוראות שהם אורו אז יש קורבן או עליהם דבר של ציבור או כהן משיח כהן גדול ואיזוהי מצוות עשה שבטומת נידה שהבית דין או הכהן גדול חייבין עליה משמש עם הטהורה ואמרה לו נתמתי כותב רש"י עכשיו הוא פירש מיד בקושי האיבר חייב כותב רש"י אלא יעמוד בלא דישה עד שימות האיבר ופרוש בלא קושי מפני שיציעתו הנאה לו כביאתו אז לכן במקרה כזה הוא יהיה חייב, אלא אם כן הוא יעשה את מה שרשי כתב. למדנו שמתי חייבים אדם טמא שכנס לבית המקדש אכל קודשים. מתי חייבים קורבן חטאת של עולה ויורד. גם אם נעלם ממנו שהוא טמא אבל הוא יודע שזה בית מקדש או שזה קודשים. וגם אם נעלם ממנו מקדש וקודשיו והוא יודע שהוא טמא. זה עדעת התנא הראשון במשנה ונראה בהמשך שגם רבי ישמעאל סובר ככה אבל יש שתי דעות שחולקות. רבי אליעזר אומר בדוגמאות איך הבן אדם נטמע. אומרת התורה או בנבל שרץ טמא ונעלם ממנו. דורשים דווקא עם השרץ ונעלם ממנו שזה טומלם שרץ חייב ואינו חייב עלם מקדש. נעלם בית מקדש הוא אינו חייב רבי עקיבא אומר דבר דומה מה תבאר במה הוויכוח של רבי אליעזר ורבי עקיבא הפסוק אומר ונעלם ממנו והוא טמא דורשים דווקא עלם טומה הוא חייב ואינו חייב עלם שנעלם ממנו שהמקום הזה הוא בית מקדש אבל רבי ישמעאל סובר כמו דעת התנא הראשון שהוא חייב קורבן גם אם נעלם ממנו הטומאה וגם אם נעלם ממנו המקדש או קודשיו והוא אומר שדורשים את זה ממה שכתוב פעמיים ונעלם ונעלם שתי פעמים לחייב גם על העלם טומאה וגם עלם מקדש. אם כן, ראינו את כל המשניות של הפרק הזה, הגמרא מביאה את כל המשניות ברצף. עכשיו נתחיל ונבאר את דברי הגמרא. מקרה הראשון שראינו ידיעות הטומ שתיים שאין ארבע. מה פירוש ארבע ידיעות? הרי מדובר פה שהבן אדם קודם כל ידע, אחר כך הוא שכח ואחר כך שוב פעם נודע לו. אם כן אמר לי רב פפא לאבייה למה אתה אומר שזה שתיים שאין ארבע הרי יש ידיעה בהתחלה וידיעה בסוף בכל אחד מהמקרים הוא ידע שכח ונודע לו האם כן לפי החשבון שלי שתיים שאין ששביין והוא מחשב את זה בצורה הזאת ידיעות הטומ תחילה וסוף הוא ידע שהוא נטמע והוא שכח ולכן הוא אכל קודשים הוא נכנס לבית המקדש ואחר כך נודע לו שוב זה שני ידיעות אחר כך עוד שני ידיעות ידיעות הקודש תחילה בסוף הוא ידע שזה בשר קודש והוא שכח ואכל אותו בטומא ואחר כך נודע לו אז זה עוד שניים וידיעות מקדש תחילה בסוף הוא ידע שזה בית מקדש והוא שכח ונכנס בטומ ונודע לו שוב אז אם ככה יש כאן שש ידיעות למה כתוב שאין ארבע שואלת הגמרא על רב פפאה ולתעמיך לפי שיטתך שתכל ידיעה מחשיב בפני עצמה תעם נבין אולי תוסיפו עוד שניים דהי כטומ דקודש וטומת מקדש ידיעות הטומא מתחלק לשניים שאכל קודש בשגיגת טומא והכנס המקדש משגיגת טומא זאת אומרת אתה חילקת בין קודש לבין מקדש רק כשהוא שכח את הקודש הוא שכח את המקדש אבל כשהוא שכח את הטומאה לא חילקת אבל גם כשהוא שכח את הטומאה אתה צריך לחלק את זה לשניים הוא שכח שהוא טמא ולכן לכן הוא נכנס לבית המקדש הוא שכח שהוא טמא ולכן הוא אכל קודשים אז יש כאן עוד שני ידיעות אומרת הגמרא ה לא קשיה זה לא כל כך קושיה כי אם מה שנעלם ממנו זה עצם זה שהוא נטמע שם טומאה אחת היא זה לא משנה אם בגלל זה הוא נכנס לבית המקדש בגלל זה הוא אכל קודשים עדיין זה יחשב רק כמו דבר אחד ויש ידיעה בתחילה וידיעה בסוף אז זה שניים שתי ידיעות מכל מקום על הקושיה של רב פפא שיטין הרי יש כאן שש ולא ארבע. אמר רב פאפה צת הגמרא לעולם תמני אבין ובאמת אתה צודק שיש שמונה ידיעות כמו איך שרצינו להוסיף אבל ארבע קמיתא ארבע ידיעות שבתחילה לפני שנעלם ממנו דלא מיתן ללידי קורבן שלא הם אלה שמביאים אותו לידי חיוב קורבן אלא רק דווקא בגלל שהיה אחר כך עוד ידיעות הידיעות האחרונות לכן לא ככה שיב התנה לא החשיב את זה רק את הארבעה בטרייתא רק את הארבע ידיעות האחרונות שמודיעות שהוא חטא על ידי שהוא אכל קודש הוא נכנס לבית המקדש דמיתן ללידי קורבן הם מביאים אותו לידי חיוב קורבן לכן אותם ככה שיב זאת אומרת שהייתה לו ידיעה בתחילה את זה לא מחשיבים רק את מה שהייתה לו ידיעה בסוף גם שנעלם ממנו הטומא והוא נכנס לבית המקדש בטומא זה אחד אכל קודשים בטומאה שתיים הוא זכר שהוא טמא ונעלם ממנו שזה מקדש חלס לבית המקדש זה שלוש שלוש זכר שהוא טמא ונעלם ממנו שזה קודש והוא אכל קודש זה ארבע לכן זה שניים שאין ארבע והקדם אמר אמר רב פפה יש אומרים שרב פפה תירץ לעולם תם נאביין באמת יש כאן שמונה וארב ה כמהא הארבע ידיעות שבתחילה דלי תנהו בכל התורה כולה אין בכל התורה כדוגמתן אדם למשל אכל חלב בשוגג אפילו שהוא מעולם לא ידע שזה חלב אחר כך נודע לו שאכל חלב מתחייב קורבן רק לגבי לגבי טומאת מקדש וקודשהו יש את החידוש הוא צריך לדעת מתחילה שיש איסור ונעלם ממנו כיוון שיש חידוש בדבר כך שיב לכן אתנ החשיב את הארבע ידיעות הראשונות אבל ארבע ה בתרייתא הארבע ידיעות של בסוף תמיד כשבן אדם עשה עבירה בשוגג ונודע לו והוא צריך להביא קורבן חטא תמיד הייתה ידיעה בסוף יתנוו בכל התורה כולה ולכן את זה התנא ככשים שיב את זה הוא לא הכשיב מסתפקת הגמרא בא רב פפא אדם שידע שהוא נגע בשרץ ונעלמו ממנו הלכות טומאה הוא לא לא ידע ששרץ מטמא. מה הוא מבררת הגמרא היחידמי? באיזה מקרה הרב פפה מסתפק אם נאמר אי לימה שמדובר שהוא ידע שהוא נגע בצו או בלטאה שהם דומים לצפרדיה והם מהשמונה שרצים שמטמים דלא ידע היא שרת טמא הוא לא ידע אם הצב הוא זה שטמא או הלטאה היא זו שטמאה היא צפרדיה או שצפרדה הוא זה שטמא זה הדבר שהוא לא ידע זאת אומרת לא ברור לו שעשו סוג שרץ הזה מטמן זה הרי לא יכול להיות זיל קרי רב הוא זה כמו לך תלמד ב במקום שמלמדים ילדים כי כל הילדים היו אמורים לדעת זאת אומרת בזמנם הם היו יודעים כל סוג מהשרצים בדיוק איזה הם ידעו בדיוק מה זה השמני שרצים ידעו לזהות את השרצים שהתורה מתמה הם ידעו בדיוק כל שרץ מה הוא אז התינוקות היו יודעים בבית רבן מה הם השמונה שרצים אז אם כן זה לא נחשב ספק אם הוא לא היה בטוח ולא היה מבורר לו שזה באמת שרץ שמטמא אז זה לא נחשב ספק אלא לעולם דידה בטומעת שרץ הוא ידע מפורש שמה שהוא נוגע כאן זה שרץ שאמור לטמא וכיגון דנגע בשיעור כעדשה מהשרץ ולא ידע מה דינו של כעדשה האם מטמא או האם לא מטמא מה היא כיוון דדה דמטמא שרץ בעולם הוא ידע שהשרץ הוא דבר שמטמא הוא ידע שהוא נגע בשרץ אז גם שהוא לא ידע אם הוא נטמע או לו ידיעה היא והוא מביא קורבן כי הוא אחרי זה נכנס לבית המקדש ונודע לו שהוא נכנס לבית המקדש בטומ ולכן הוא הביא קורבן או דילמה כיוון דבקעדשה לא ידע אם מטמא היא לא מטמא אז זה לא נקרא ידיעה ואם כן העלמה היא היינו שלא היה לו ידיעה בתחילה אלא בהתחלה לא הייתה ידיעה אז אם כן במקרה כזה הוא לא מביא קורבן הוליורד תיקו באמת זה נשאר בספק עוד מסתפקת הגמרא בא רבי ירמיה בן בבל שמגיע פעם ראשונה לארץ ישראל, עלה לארץ ישראל ונעלם ממנו מקום המקדש והוא נכנס לאזהרה והוא לא ידע מזה שהוא נכנס בטומא לאזהרה הוא לא ידע שהמקום הזה הוא בית מקדש מה הוא האם זה שהוא ידע שיש בית מקדש נחשב ידיעה בתחילה וכשנולדע לו שהוא נכנס לבית המקדש בטומאה יהיה חייב קורבן עולה ויורד או שהוא צריך שידע בדיוק את מקום המקדש ויעלה ממנו ולכן הוא יכנס לשם מביא אומר הגמרא עליבה דמן לפי מי מסתפק רבי ירמיה איבה דרבי עקיבא דב ידיעה בתחילה אם לפי רבי עקיבא שסבר שבאמת צריך ידיעה בתחילה וגם ידיעה בסוף הרי לפי דעתו הוא לא מחייב עלי מקדש רבי עקיבא במשנה אומר שדווקא אם נעלם ממנו שהוא טמא אבל אם נעלם ממנו שזה בית מקדש אין עולה ויורד וכיוון שהוא זוכר שהוא טמא זה לא נקרא שנעלם ממנו לפי רבי עקיבא צריך שיעלם ממנו שהוא טמא וילבה דרבי ישמעאל שסובר שהעלמה יכולה גם להיות שנעלם ממנו שזה בית מקדש מחייב עלי אליי מקדש לפי דעתו יש פה בעיה אחרת שלכן הספק לא מתחיל הלא בעי ידיעה בתחילה לא צריך שבן אדם ידע בהתחלה שיש מקדש מספיק שיש ידיעה בסוף כדי לחייב אותו קורבן אונה הגמרא נכון לא נצרכו דבריו של רבי ירמיה לא צריכה אלא עלבה דרבי דה שלישית שמצד אחד באה ידיעה בתחילה גם בתחילה הוא צריך שהבן אדם ידע שהמקום הזה הוא מקדש ומחייב עלי מקדש שנעלם ממנו המקדש לא רק שנעלם ממנו שהוא טמא ועוד הוא אמר ידיעת בית רבו שמע ידיעה מה שהוא למד בבית רבו ששרץ מטמא והוא הרגיש שהוא נגע בשרץ והוא לא שם אל ליבו שהוא נטמע זה נקרא ידיעה אז אותו דבר גם אולי נאמר כאן לגבי בית מקדש מה היא כיוון דמבית רבו ידע דיקמקדש בעולם הוא שמע בבבל שבארץ ארץ ישראל יש מקום מהמקדש ידיהי והוא מביא קורבן אפילו שהוא לא ידע שהמקום שליו הוא נכנס היה בית מקדש או דילמה או שנאמר כיוון דמקומו של המקדש לא ידע לי מעולם הוא מעולם לא בירר מה המקום המדויק של בית המקדש לכן מתחילה העלמה היא זה לא נחשב שהייתה לו בהתחלה ידיעה ולכן לא יהיה חייב אולי קורבן הולה ויורד אומרת הגמרא תקו השאלה תישאר לעמוד בספק ועד כאן דף [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: