הדף היומי מסכת שבועות דף ח

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבועות מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת שבועות דף ח

[מוזיקה] שבועות דף חלים בעזרת השם דף ז עמוד ב שורה 28 מלמטה במילים יש בה ידיעה היינו אמורים להתחיל היום שורה שישית מלמטה במילים המר מר ובמהלך השיעור היום אנחנו צריכים לבאר את דברי הברייתא, כל דברי הברייתא. ואז תחילת השיעור היינו צריכים לפרש מה ראינו בברייתא. כדי לא לקפול את הדברים, לומר את הברייתא גם בשיעור על דף ז' בלי לפרש. ואז לפני תחילת השיעור על דף ח להזכיר מה ראינו בברייטה ואז לפרש. אז נתחיל ישר עם דברי הברייתא שמפורשים. כל דברי הברייתא בדף ח. דברי הברייתא הם על הקורבן, הקורבן המיוחד שיש ביום הכיפורים. מביאים שני שעירים, עושים גורל, אחד להשם והשני שולחים להזזל. היום נדבר על השעיר להשם. אותו שעיר זוכה שמזים מדמו בקודש הקודשים. על מה הוא מכפר? במשנה ראינו שה קורבן הזה הוא מביא תועלת, מגן מפני הייסורים לטמא שנכנס לבית המקדש או אכל קודשים שיש בידיעה בתחילה הוא ידע תחילה מהטומ אבל הוא שכח ואז הוא נכנס לבית המקדש שהוא אכל קודשים בטומ והוא עוד לא תפס ברגע שתהיה לו ידיעה בסוף ברגע שהוא יתפוס רגע הרי הוא נכנס בטומא לבית המקדש רגע הוא הרי אכל קודשים בטומ אז הוא צטרך להביא קורבן חטאת מיוחדת שמכונה עולה ויורד שאם הוא עשיר הוא מביא בהימה אם הוא עני הוא מביא עופות ואם הוא עני יותר הוא מביא מנחות מנחת חוטה אבל הוא עדיין לא נזכר אז אם יש בידיעה בתחילה ואין בידיעה בסוף ראינו במשנה שעיר הנעשה בפנים היינו השעיר להשם ועיצומו של יום הכיפורים טולים לו עד שיוודה לו ואז הוא יביא י עולה ויורד ויתכפר לו. מביאה כעת הגמרא תנו רבנן ברייתא על אותו שעיר נאמר השעיר להשם וחיפר על הקודש מטומות בני ישראל וגומר איזה טומות יש לי בעניין הזה להביא שלוש דברים שמכונים טומאות אולי השעיר יכפר גם עליהם איזה שלוש דברים שלוש העבירות החמורות שאדם צריך למסור את עצמו להרג ולא לא לעבור עליהם. טומאת עבודה זרה וטומעת גילוי עריות וטומאת שפיכות דמים מנין שהם נקראו טומות. בעבודה זרה הוא אומר למען טמא את מקדשי. בגילוי עריות הוא אומר ושמרתם את משמרתי לבלתי הסות מחוקות התואבות וגומר. והפסוק מסיים ולא תטמאו בהם. בשפיכות דמים הוא אומר ולא תטמא את הארץ יכול על שלוש טומות הללו יהיה שעיר מכפר תלמוד לומר בשעיר של יום הכיפורים שעיר להשם הנעשה בפנים מטומאות בני ישראל משמע שהוא מטמ שהוא מכפר רק על חלק מהטומאות ולא על כל הטומאות אבל הפסוק לא מפרש על איזה טומאות השעיר מכפר הוא מסר את זה לחכמים שילמדו והם יפרשו על איזה טומות. אז חכמים לפי ה כלים שהם קיבלו לומדים מה מצינו איזה טומאה מצינו במקום אחר שהוציאו אותה מכלל. חילק הכתוב מכלל כל הטומות. אומר טומת מקדש וקודשיו. הגמרא תבאר במה היא מחולקת משאר הטומות. אף כאן שהפסוק חילק בין הטומות ואמר שהצעיר מחפה רק על מטומות, חלק מהטומות. זאת אומרת הפסוק כאן מחלק טומאה מסוימת משאר הטומות. כנראה זה כמו באותו מקרה של טומת מקדש וקודשיו שכבר מצאנו שהיא חלוקה משאר הטומות. אלה הם דברי רבי יהודה. הוא למד ממה שכתוב מטומות בני ישראל שזה מדבר על טומת מקד מקדש וקודשיו. רבי שמעון אומר, אפשר ללמוד את זה ממקומו, מהפסוק עצמו. הוא מוכרע. הרי הוא אומר וחיפר על הקודש מטומאות. למה מסמיחים את המילה קודש? מטומאות של קודש. שהטמא נכנס לבית המקדש, הוא אכל קודשים. ממשיכה הברייתא יכול על כל אופני הטומאה שבקודש. בין שיש ידיעה שהוא ידע ובין שהוא לא ידע יהיה שעיר זה מכפר תלמוד לומר באותו שעיר להשם ומפשאיהם זה פשעים לכל חטותם זה חטאים אין שעיר זה מכפר אלא על חטאים שהם דומיד פשעים מה פשעים פשע זה במיזיד שאינם בני קורבן כי קורבן לא מגיע בפשייה, במזיד אף חטאים מה שהוא מכפר זה על אלו שאינם בני קורבן אבל במקרה שיש קורבן, אם יש ידיעה בסוף שחייבים קורבן עולה ויורד, על זה השעיר אינו מכפר. ממשיכה הברייתא ומניען שרק ליש בידיעה בתחילה ואין בידיעה בסוף שהוא ידע מהטומאה, אבל הוא שכח והוא עדיין לא נזכר. הוא נכנס למקדש או אכל קודשים בטומאה והוא עדיין לא נזכר שהוא עשה את זה בטומא מנין שרק אז שעיר זה טולה והוא לא מכפר על מקרה שלא הייתה ידיעה בכלל בהתחלה תלמוד לומר לכל חטותם זה מלשון חטאת חייבי חטאות במשמע הפסוק אינו מדבר אלא בראוי לבוא לכלל חטאת היינו שהוא יכול להתחיב קורבן חטאת של עולה ויורד. זה הרי דווקא בתנאי שהייתה ידיעה בתחילה. גם הגמרא דורשת שכתוב ונעלם או והוא ידע לא ניכנס כרגע מאיפה דורשים את זה אבל הקורבן חטאת של עולה ויורד מכפר דווקא אם הייתה ידיעה בתחילה והוא שכח והייתה ידיעה בסוף אבל אם לא הייתה ידיעה בכלל בהתחלה ורק היה אליהם דנו הוא רק היה שכוח ממנו זאת אומרת לא הוא אף פעם לא הוא לא הייתה לו ידיעה בתחילה במקרה כזה זה אז גם אם תהיה ידיעה בסוף הוא לא יהיה חייב קורבן עולה ויורד אז אם כן בשגגה רגילה הוא לא שהוא לא ידע אף פעם אז הוא לא יגיע לידי קורבן עולה ויורד אז במקרה כזה הוא גם לא אה נטלה לא מועיל לו השעיר להשם כי השעיר להשם מועיל דווקא בכדי סוג מקרה שהוא יכול לבוא לידי קורבן חטאת היינו הרי קורבן חטת שלו לב יורד זה על ידי שיש ידיעה בתחילהם באמצע וידיעה בסוף. אז אם לא היה ידיעה בהתחלה לא יכול להיות לב ויורד. גם אם היה אלם וידיעה בלי אם היה רק העלם לא הייתה אף פעם ידיעה לפני כן לא הוא לא הגיע לעולם ידי קומר חטאת אז אם כן גם אין כאן את השעיר להשם שיתלה לו. כעת הגמרא הולכת ומבארת את דברי הברייתא. בברייתא מר מר שהסעיר להשם של יום הכיפורים מכפר על הקודש מטומות בני ישראל. יש לי בעניין הזה להביא שלוש טומות. טומת עבודה זרה ותומת גילוי עריות וטומאת שפיכות דמים. מבארת הגמרא הי עבודה זרה שהיה אפשר לומר שהשעיר מכפר הי חיידמי. איך מדובר? אם במזיד הרי הוא חייב סקילה אם הוא עבד עבודה זרה במזיד בר קטלה הוא אז הוא לא מתכפר עם קורבן ואם בשוגג בר קורבן חטאת הוא אז אם כן ודאי שהשעיר לא מכפר לא צריך דרשה בשביל זה מתרצת הגמרא היה אפשר לומר שהשעיר מכפר במי שעבד עבודה זרה במזיד ולא התרו לכן הוא אינו נהרג כי לא יתרו בו שאם הוא יעבוד הוא יהרג או בשוגג ולא התיידל לי שעדיין לא נודע לו אז הייתי אומר שהשעיר טולה להגן מהיסורים עד שיודע לו והוא הביא חטאת לכן צריך דרשה שלו את נעבור לטומאה השנייה גילוי עריות נמי גם באיזה מקרה היה אפשר לומר שהשעיר להשם של יום הכיפורים מכפר הי חידמי אי במזיד הוא הרי חייב מיתה בר קטלה הוא על העברות של גילוי האריות מתחייבים מיתה אם בשוגג בר קורבן הוא אז אם כן גם במקרה הזה לא צריך להגיע לסעיר להשם הוא מביא קורבן חטאת אז על איזה מקרה היה עולה בדעתנו שהוא יצטרך להגיע לשעיר להשם של יום הכיפורים במזיד ולא התרו בו בי או בשוגג ולא נודע לו עדיין לא התיידלי לגבי הטומה השלישית של שפיכות דמים נמי יחידה מבאיזה מקרה היה עולה בדעתנו שהשעיר להשם של יום הכיפורים מכפר אם במזיד הרי חייב מתעת בית דין של סייף חרב בר קטלהו ואם בשוגג בר גלות הוא אדם שהורג אדם אחר בשוגג גולה לעיר מקלט אז לא ייתכן שהוא יצטרך להגיע שיכפר עליו שעיר הנעשה בפנים שעיר להשם של יום הכיפורים כי הוא מתכפר על ידי הגלות אז זה על איזה מקרה היה עולה בדעתנו שהשעיר להשם שלא שם הכיפורים יכפר בשביחות דמים או במזית ולא יתרו בו בי שאז הוא לא חייב מיתה או בשוגג ועוד לא נודע לו לא התייד לי אז הוא אינו גולה כי הוא לא יודע שהוא רצח אינמי או בהנח באותם דלו בני גלות נין הוא שמפורשים במסכת מכות מדף ז' והלאה שהם אינם גולים בהם היה עולה בדעתנו שהשעיר מכיר להשם שיום הכיפורים מכפר לכן צריך לדרוש שלא איך דורשים אז יש בזה שתי אידעות רבי יהודה ורבי שמעון רבי יהודה דורש אמר מה ראינו בברייתא שהוא אמר יכול על שלוש טומות הללו של עבודה זרה גילוי עריות ושביחות דמים יהיה שעיר מכפר תלמיד תלמוד לומר מטומות מכפר מטומות ולא כל טומאות עכשיו איזה טומאה חלוקה משאר הטומות מה מצינו שח חילק הכתוב בכלל כל הטומות טומאת מקדש וקודשיו אף כאן כשחילקו טומאה מסוימת עםשר הטומות מדברים בטומאת מקדש וקודשיו דברי רבי יהודה חילק באיזה דבר טומאת מוקדש וקודשיו חלוק משאר הטומאות דמיטי שבחטא זה בשוגג הוא מביא לא חטאת רגילה אלא עולה ויורד שאם הוא עשיר הוא מביא בהמה אבל אם הוא עני הוא מביא עופות או מנחה אבל בשאר שגגות עבירה בכל מקרה צריך להביא בהמה לחטאת. שואלת הגמרא למה אנחנו מפרשים שהפסוק לעניין צעיר להשם של יום הכיפורים מדבר דווקא בטומת מקדש וקודשיו? אימה? אולי נאמר שהוא מדבר גם בעבודה זרה. ומה החילק? מביאה הגמרא סימן לקושיות של הגמרא בהמשך. עבודה זרה יולדת מצורע נזיר. אז חילק דבר ראשון דמיטי שהעובד עבודה זרה בשוגג מביא רק שעירה בדרך כלל חטאת זה או כבסה או שעירתיזים אבל מי שעבד עבודה זרה בשוגג הוא מביא סעירת עבודה זרה הוא לא יכול להביא כבסה אז אם כן הוא גם כן חלוק משאר הטומאות אז אולי גם עליו יועיל השעיר להשם של יום הכיפורים מתרצת הגמרא אמר רב כהנה אנחנו מה שחיפשנו טומה שחילק בה כתוב משאר טומות חילק להקל כאמרינן כמו שאנחנו מוצאים שאדם יכול להתכפר על ידי קורבן ציבור הוא לא מביא מעצמו את הקורבן הזה צעיר להשם זה קורבן ציבור ובכל זאת הוא מתכפר זה כולם אז אנחנו מחפשים עושים מקרה ש של טומאה קלה יותר שאפשר שיהיה תועלת מהשעיר להשם של יום הכיפורים צריך למצוא משהו קל יותר משאר הטומות והי חילק שבעבודה זרה אינו יכול להביא כבסה להחמירו אם הוא לא ימצא צעירה אלא במחירי יקר הוא לא יוכל להביא כבסה בזול אבל טומת מקדש וקודשיו זה חילוק להקל שאם הוא עני הוא יכול להביא עופט או מנחה אז לכן ודאי לא מדובר כאן על עבודה זרה אבל הימה אולי נאמר שמדובר כאן על יולדת שהיא צריכה להביא קורבן כשמשלימים את ימי טהרתה כמו שנאמר תחילת פרשת תזריע שאם היא יולדת זכר זה אחרי 40 יום ואם נקבה תלד זה 80 יום וביום ה-41 או ביום ה-81 היא מביאה הקורבנות שמטהרות אותה לעניין קודשים שיכולה להיכנס לבית המקדש או אכילת קודשים דחילק להקל בקורבן יולדת דמה הייתה עולה ויורד השירה מביאה עשה כבש ותור אוו בן יונה והניה לא צריכה להביא כבש היא מביאה שתי תורים או שני בני יונה אז רואים שהקלו בה אז אולי עליה נאמר שהשעיר להשם של יום הכיפורים יועילה ואם עבר יום הכיפורים תוכל לאכול בקודשים בלי קורבן כי השעיר יועילה במקום מהקורבנות שצריכה להביא לטהרתה תרצת הגמרא אמר רב אוש היה כתוב בשעיר להשם של יום הכיפורים שהוא מכפר לכל חטותם עוונות חטאים ולא לאכול טומאותם הוא לא בא לטאר ר מטומ קורבן יולדת בא לטהר שואלת הגמרא ולפי רבי שמעון בן יוחאי דאמר למה היא יולדת באמת מביאה חטאת נמי חוטת היא למה כי מצער הלידה היא נשבעת שהיא לא תוליד יותר ובסוף היא עוברת על השבועה והקורבן הזה מכפר על החטא הזה אז אם כן זה כן בכלל לכל חטותם מה יק למימר מה תאמר לפי דעתו זה הרי כן חטותם אונה הגמרא רבי שמעון באמת חולק על רבי יהודה הוא דורש מנין ששעיר להשם של יום הכיפורים מועיל לטומת מקדש וקודשיו מזה שכתוב קודש מטומות בני ישראל הוא לא לומד את זה מזה שכתוב מטומותם הוא לטעמיד ד אמר ממקומו הוא מוכרע אז הוא לא צריך באמת להגיע לדרשה הזאת באמת רבי שמעון לשיטתו דורש מקום אחר שם כתוב קודש מטומות דווקא טומות שקשורות לקודשים מקדש ולא יולדת שואלת הגמרא ה מה אולי נאמר שהשעיר להשם של יום הכיפורים מועיל גם למצור שבהשלמת ימי טהרתו הוא מביא קורבנות כדי שיוכל לאכול קודשים וגם בו מצאנו שהפסוק הקל בקורבנותיו שיש בו קורבן עשיר וקורבן אני אז אולי נאמר שהשעיר להשם של יום הכיפורים מועיל בשבילו שאם עבר יום הכיפורים והביאו את השעיר הוא יאכל בקודשים בלי להביא את הקורבנות שמביאים מצורה בטהרתו מתרצת הגמרא גם כאן אמר רב שעיה כתוב לגבי כפרת השעיר הפנימי לכל חתותם ולא לכל טומותם וכאן הוא רק רוצה להתאר מטומתו ולכאורה אין כאן חטא. שואלת הגמרא מה אין חטא? אז איך הוא נהיה מצורע? בלי חטא. לפי רבי שמואל בן נחמני אמר על שבעה דברים נגעים באין כמו שמפורש במסכת ארכין אם אני זוכר טוב דף טז. יש שבעה דברים שהנגעים באין עליהם והמפורסם שביניהם זה עלבון לשון הרע. אז אם כן כיוון שהנגעים באים על חטא זה כנראה גם הקורבן בא לכפר על חטא זה. אז אם כן גם במצורה שייך לכל חטותם. מה יקלמר? מה יש לך לומר? אומרת הגמרא זה לא זה לא קושיה הטם. רבי שמואל בל נחמני אומר שהנגעים באים על עוון נכון? הם מחפרים על העוון. הנגעים עצמם נגאי די כפרלי הייסורים והבושת של הנגע הם מכפרים על החטאים אז האלה שעליהם באים הנגעים. והקורבן רק בא להשתרוי בקהל להתיר לו להתאר שהוא יוכל לבוא אל המחנה והוא יוכל לכול קודשים ולהכנס לבית המקדש. אז אם כן נמצא שזה רק בא לתאר אותו מטומתו והשעיר להשם של יום הכיפורים לא בא לטהרה אלא בא לכל חטותם אז אם כן זה לא מדבר על מצורה שואלת הגמרא והמה אולי נאמר שמדובר כאן ב גם בנזיר טמא אדם שקיבל על עצמו בנדר שהוא יהיה נזיר אז בימי נזירותו אז אסור לו להתאמ למתים, אסור לו לאכול או לשתות מה שיוצא מענבים ואסור לו להתגלח טמא למתים יין ותגלה אחת ושמסתי ימי נזירותו יש לו את התהליך איך שהוא מסיים את ימי נזירותו אבל אם הוא כן תמלתים באמצע ימין נזירותו אז הוא מביא קורבנות של נזיר טמא שם מצאנו דחילק הפסוק הקל בקורבנו דמיטי הוא מביא תורים או בני יונה אז אולי נאמר שהשעיר להשם של יום הכיפורים יועי לו אם עבר יום הכיפורים לא יצטרך להביא את הקובנות האלה מתרצת הגמרא מה הרב אושעיה כתוב לכל חטותם ולא לכל טומותם הקורבן של נזיר טמא לא בא לכפר על חטא אלא כדי להכיל עליו נזירות חדשה של טהרה כי כשהוא מסיים עם הסדר של נזירות שהוא נטמע אז הימים שהוא מנה עד עכשיו מתבטלים והוא צריך להתחיל למנות מחדש עם נזירות בטהרה והקורבן הקורבן בא בשביל שהוא יוכל להתחיל את הנזירות החדשה על טהרה שואלת הגמרא ולפי רבי אלעזר הכפר דה אמר נזיר נמי חוטה הוא עצם זה שהוא נהיה נזיר זה חטא בזה שהוא צייר את עצמו מן היין מה יק למימר מה יש לומר הרי הקורבן של נזיר בא לכפר על החטא הזה אם כן שייך לומר בו לכל חטותם למה לא יכפר עליו השעיר הפנימי מתרצת הגמרא מה רבי אלעזר הכפר באמת סבר לה כרבי שמעון הוא באמת לא דורש את הדרשה של רבי יהודה שהמקור ללמוד שעיר להשם של יום הכיפורים מכפר על טומאות מקדש וקודשיו זה ממטומתם שחלק מהטומות אלא הוא לומד את זה מזה שכתוב קודש מטומאות שדווקא טומאות של מקדש וקודשיו ממקומו הוא מוכר אז אם כן ודאי שלא מדברים פה על נזיר אלא מדברים פה דווקא על דברים שקשורים לקודשים טומת מקדש וקודשים עכשיו אז אם כן השלמנו את הנושא של דעת רבי יהודה מנין לומדים שסעיר להשם של יום הכיפורים הוא מועיל על טומת מקדש וקודשיו כעת נעבור להדרשה של רבי שמעון אמר מה רבי שמעון אומר ממקומו הוא מוכרע הרי הוא אומר וחיפר על הקודש מטומות מטומתו של קודש וכולי אומרת הגמרא שפירקה אמר רבי שמעון מובן למה הוא לא למד כמו רבי יהודה למה כי בפסוק עצמו רואים שמדברים על תומת מקדש וקודשיו. למה רבי יהודה היה צריך ללמוד ממקום אחר? ומה דעתו של רבי יהודה? הוא אמר לך אי אפשר ללמוד כמו רבי שמעון כי וכיפר על הקודש המילה הקודש לא מיותרת ללמוד ממנה הקודש מטומות שדווקא טומות מקדש וקודשיו מוחיפר על הקודש לומדים דבר אחר. הומבא אליי זה בא ללמד אותנו לגבי סדר הזהות אדם שמזים מהקורבן של השעיר להשם של יום הכיפורים וגם קורבן דומה לו הפר של הכהן גדול שגם הוא מזה גם בקודש הקודשים כי היחיד אביד לפני ולפנים כמו סדר ההזהה שהכהן גדול מזה בקודש הקודשים מאדם של השעיר להשם פעם אחת האצבע שלו מופעת כלפי מעלה והוא מזה את הדם ואז אדם מטפטף למטה ועוד שבע פעמים הוא מזה עם האצבע כלפי מטה אחת למעלה ושבע למטה כך כמו שמפורש בפסוקים לגבי ההזהות שלפני ולפנים האחי נעביד בהיכל אותו דבר גם עושים מחוץ לקודש הקודשים בהיכל על הפרוכת גם כן אחת למעלה ושבע למטה זה לומדים מוחיפר על הקודש אונה הגמרא ורבי שמעון סבר ההוא זה שהכהן גדול מזה בהיכל על הפרוכת בחוץ כמו שהוא עזר בקודש הקודשים לומדים מ וכן יעשה לאוהל מואד שכתוב בהמשך הפסוק מזה נפקא וכיפר על הקודש מיותר ללמוד שמדובר על טומות מקדש וקודשיו קודש מטומות ורבי יהודה סובר אי מהי אם היא מהפסוק וכן יעשה לאל מועד ה ואמינה הייתי אומר ניפר ושעיר אחרינה ונעביד שיביא עוד פר ושעיר לעזות מדמם באוהל מועד וכן יעשה באוהל מועד כמו שהוא עשה בקודש הקודשים שהוא הביא פר ושעיר ויזע מדמם ככה יעשה באהל מועד שיביא פרשעיר אחרים ויעזה מדמם באוהל מועד על הפרוכת כמה שמלן וחיפר על הקודש באותם קורבנות עצמם וכן יעשה מפרש הפסוק שיהיה ככל אשר עשה בפנים רבי שמעון סבר שלא היה אפשר להבין שהביא פרוצעיר אחרים למה? וכן יעשה לו אל מועד מיני משמע הוא מבין שזה הכוונה מהקורבנות האלה עצמם לא שהביאו עכשיו קורבנות אחרים פר ושעיר אחרים אז אם כן הסברנו גם מדעת רבי יהודה וגם דעת רבי שמעון מאיפה הם לומדים שהפסוק מדבר שעל מה מכפר השעיר להשם של יום הגיפורים על טומאת מקדש וקודשיו עוד אמר מר ראינו בברייתא יכול על כל טומות שבקודש יהיה שעיר זה מכפר פר כל טומאת מקדש וקודשיו תלמוד לומר מפשאיהם שזה מזיד לכל חטותם שזה שוגג וגומר תורשים כמו שבמזיד אין קורבן ככה כאן מדובר פה על כזה שגה שאין קורבן אבל אם יש קורבן השעיר להשם של יום הכיפורים לא מועיל מהניו איזה מקרה כשיש בידיעה בתחילה ויש בידיעה בסוף שאז מביאים קורבן עולה ויורד ואז השעיר להשם של יום הכיפורים לא צריך נשאלת השאלה למה צריך למעט את החטא הזה מכפרת צעיר הריבר קורבן הוא פשוט שלא צריך את השעיר להשם שלום הכיפורים כי הרי מתכפר על ידי קורבן הוליורד תראת הגמרא לא צריכה דתיידלי נודע לו חטו בערב יום הכיפורים סמוך לשקיעת החמה ולא היה לו זמן להביא קורבן עולה ויורד שר קדת החמינה היה עולה בדעתנו עד שהוא יביא את קורבנו אחרי אחרי יום הכיפורים מה דמיתי אז השעיר להשם של יום הכיפורים ניתללינם ממנו ייסורים כמש מלן מפי שהם לכל חטותם שדווקא מה שכמו פשעים שלא מביאים עליהם קורבן דווקא חטאים כאלה השעיר להשם של יום הכיפורים טולה אבל במקרה שיש כן קורבן אז השעיר הזה לא טולה בברייתא אמר מר ומנין אתמת מקדש וקודשיו שבאמת עליו השעיר להשם שליום הכיפורים טולה שיש בידיעה בתחילה ואין בהידיעה בסוף ששעיר זה טולה תמוד לומר לכל אחד חתותם שואלת הגמרא מה פירוש מינין מה יקקש עליי הרי הוא אומר מפורש שמזה שכתוב א פישהם לכל חטותם מדובר על חטאים שהם כמו פשעים שמדובר פה על כזה סוג חטא שאין עליו קורבן ועל החטא הזה אין קורבן אז ברור שעל זה זה מדובר מה בכלל היה לו קשה מניען שצריך עוד פה דרשה תלמוד לומר לכל חטותם מבארת הגמרא התנא של הברייתה ככה היה קשה לו הכי קק שלי אשתדה אמרת אחרי שאמרת בברייתה לפני כן שלומדים מפי שהם לכל חטות העם חטאים דומידי פשעים שזה צריך להיות חטא בשוגג דומה לפשע במזיד מה פשעים במזיד דליו בני קורבן שלא מביאים קורבן אף חטאים נמי דלו בני קורבן רק על החטאים האלה אל הסיר מכפר אימה אולי אני אומר מה פשעים דלב בני קורבן לעולם אדם שבמיזיד נכנס בטומה לבית המקדש או אכל קודשים לעולם הוא לא חייב קורבן הוא חייב כרת אולי אף חטאים אשרי יכפר דווקא על אלו דלו בני קורבן לעולם ומה הניעו שאין בידיעה בתחילה גם לא היה בה שום ידיעה בהתחלה מהטומ וכך בשגגה כזאת הוא נכנס לבית המקדש הוא אכל קודשים ויש בהידיעה בסוף מקרה כזו הוא לא הביא קורבן כי דרשו מהפסוקים של קורבן הוליורד שצריכה להיות ידיעה לפני כן רק במקרה כזה כיוון שהוא לא יביא אף פעם קורבן לא יכול להיות לעולם שיביא קורבן מה זה יעזור אדם שלא שהייתה לו ידיעה בהתחלה והוא שכח אז אם אחר כך יהיה לו ידיעה הוא יתחייב קורבן אז השעיר הזה מועיל לו אבל אדם שלא הה לו שום ידיעה בהתחלה מהטומ הוא היה את כל מנשיך אחד זאת אומרת הוא שוגג אחד ארוך אז גם אם אחר כך יוע לו הוא לא בכללים של קורבן הוא לא יורד הוא לעולם לא הביא קורבן אז במקרה כזה שהוא לא הביא לעולם הוא לא הביא יורד אולי רק אז השעיר להשם של יום הכיפורים יהילו אבל במקרה שיש בה ידיעה בתחילה ורק רק אין בידיעה בסוף בינתיים שעל זה אמרנו שהשעיר להשם שלום הכיפורים טולה כיוון נכים התיידע לי כיוון שכשיו לו הוא יביא קורבן לב ויורד בר קורבן הואמה לא להתלה אולי לא יתלה לו בינתיים השעיר להשם להגן עליו בני ייסורים לכן צריך את הפסוק שהברייתה מביאה תלמוד לומר לכל חטותם ממשיכה הגמרא וכי תמה אם תאמר שאי אפשר לומר ככה כי הרי על אין בה ידיעה בתחילה ויש בה רק ידיעה בסוף הרי השעיר לחטאת שבא עם קורבנות המוספים של יום הכיפורים שנקרא שעיר הנעשה בחוץ ויום הכיפורים עצמו הם אלה שמכפרים כמו שראינו במשנה אז חטאים דומיד פשעים שוגג דומיד מיזיד מלמד רק על מה שאמרנו על שהייתה ידיעה בתחילה והלם ועדיין לא נודע לו ואף על פי שהוא יכול לבוא לידי קורבן והוא לא לגמרי דומה לפשעים זה האפשרות היחידה שהשעיר להשם שנעשה בפנים מכפר ואם כן באמת מה הייתה הקושיה של התנא של הבריתה איזה עוד אפשרות יש לו אונה הגמרא סר כלת החמינה היה עולה בדעתנו לומר ניפוך מיפח אולי נאמר הפוך השעיר להשם של יום הכיפורים מכפר על מקרה שלא הייתה ידיעה בתחילה רק נודע לו בסוף ואכן הוא לא יכול להביא קורבן והשעיר לחטאת שמביאים עם המוספים של יום הכיפורים שזה נקרא סעיר החיצון הוא מכפר על יש ידיעה בתחילה והם בידיעה בסוף לכן הבריתה שואלת מנין שהפנימי מכפר הינו השעיר להשם של יום הכיפורים מכפר על מקרה שיש ידיעה בתחילה ואין ידיעה בסוף ועל זה עונה התנא בברייתא אמר קראה הפסוק היה יכול לומר הוא מפי שהם וחטותם זה וזה היינו שני דברים ואמר קראו מפי שהיהם לכל חטותם היינו שזה מדובר על מקרה אחד שבהתחלה זה היה כמו פשע כמו מיזידנו שזה לא היה בר קורבן ואחר כך זה נהיה בר קורבן בכלל דבני חטאות נינו היינו עכשיו שנודע לו הוא מתחייב קורבן עולה ויורד על הסוג חטא הזה לפני שהיו לו לפני שהוא מתחייב בקורבן עולה ויורד השעיר להשם של יום הכיפורים טולה לו שואלת הגמרא אם השעיר להשם של יום הכיפורים בא בשביל להועיל טמא שנכנס למקדש או אכל קודשים שהייתה לו ידיעה ונעלם ממנו ועדיין לא נודע לו למה אתה אומר שזה רק טולה להגן עליו מן הייסורים עד שהוא הביא קורבן ונתכפר כפרה גמורה מתרצת הגמרא איכתיב אם היה כתוב מפשם שזה על מקרה שהוא לא מביא קורבן כמו מזיד ומחט אותם שגם אם בסופו של דבר הוא כן התחייב קורבן בכל אופן כבר השעיר להשם שיום הכיפורים כיפר לו והוא לא הצטרך כשיוה לו אחר כך להביא חטאת כדי אמרת אז באמת זה כמו שאתה אומר אשתה תכתיב לכל חטותם לכל משמע לאנך דעתו לכלל חטאת אלה שבסופו של דבר יבואו לידי חטאת מפשם וגם לאלה שיבואו לכלל כל חטותם שבסופו של דבר יבואו להתחייב קורבן חטאת אבל כרגע הם עוד לא יתחייבו קורבן חטאת כי עדיין לא נודע להם עד שהיו ודא להם בינתיים זה טולה שואלת הגמרא וכי מאחר שאינו מכפר למה טולה אמר רבי זירה לומר שאם מת קודם שהיו ידעה לו חטא אור ונמצא שהוא לא יכול להביא קורבן מת בלא עוון אז כן כפר לו הסעיר הפנימי אמר לירבה אם מת מיטה עצמה ממרקת וגומרת את הכפרה על חטו הוא לא צריך לכפרה של השעיר אלא אמר רבה לעניין מה זה טולה להגן עליו מן הייסורים אף על פי שהוא אינו יודע שחטא היה צריך לדאוג מן הייסורים וזה באמת מגן עליו מן הייסורים עד שהוא הביא קורבן עד שיוודה לו ואז הביא קורבן עולה ויורד ואז התכפר לו לגמרי ועד כאן דף ‏et
לצפיה בתכנים נוספים: