הדף היומי מסכת עבודה זרה דף נא

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת עבודה זרה דף נא

עבודה זרה דף נא מתחילים בעזרת השם דף נ עמוד ב שורה שמינית מלמטה אמר רבי יהודה אמר בשם רב עבודת כוכבים כזאת שהדרך שעובדין לה במקל מקשקשים בפניה במקל אז הוא לא עבד את העבודה זרה כמו הדרך לעבוד אותה אבל מה כן יש כלל שעבודה שהיא כאין העבודה בבית המקדש אם עושים אותה לעבודה זרה להבדיל אפילו אם זה לא דרך העבודה של העבודה זרה חייבים עליה ולכן אם שבר מקל בפני העבודה זרה הזאת זה נחשב עבודה והוא חייב כיוון שהדרך לעבוד את העבודה עבודה הזרה הזאת במקל שבירת המקל בפניה היא כאין עבודה בבית המקדש של שחיטת בהימה שאז שוברים את המפרקת והיא רגילה להקרב בפני המזבח אותו דבר גם כאן הוא זוח לפני הדבר שהיא רגילה בו פה. לכן אף שאין עבודתה של העבודה זרה הזאת בשבירת מקל הוא יהיה חייב. אבל אם הוא זרק מקל בפניה זה לא כאין עבודת פנים וכיוון שאין הדרך לעבוד אותה באופן הזה הוא פטור. אמר להבא לרבא מה ישנה שבר מקל דחשב כין זיכה בבהמה ולכן חייב. למה אם הוא זרק מקל בפניה? אתה לא אומר שזה כן זריקת הדם נמי ולכה זריקה אמר לי השיב לו רעבה בהינה אנחנו צריכים שהזריקה תהיה כמו זריקה של דם שהיא מטפטפת לטיפות טיפות כמו משתברת לחלקים ולקע כאן ב א זריקה של מקל זה לא זריקה שמשתברת לחלקים אלא זריקה ב דבר שמחובר שנזרק בחיבור אחד זה לא דומה לזריקה של בית המקדש מקשה הגמרא קושיה מברייתא אם הוא היל את העבודה זרה שפת לצועה או שהוא ניסך לפניה כלי חרסית של מימי רגליים הוא יהיה חייב על זה שהוא עבד עבודה זרה אף על פי שאין דרך עבודת בכך בישלמה של ממי רגליים איקה יש בו זריקה משתברת כי ממי רגלי הרגליים משתברים טיפות טיפות כמו להבדיל זריקת הדם של הקורבן אל צועה מה היא זריקה משתברת אייקה למה אתה מחשיב את זה כן עבודת פנים למה אתה מחייב אותו תרא צת הגמרא מדובר כאן בצועה הלכה שנפרדת לחתיכות וזה נחשב כמו חתיכת איבר איבר בקורבן אומרת הגמרא לימתאי אולי נאמר שהדין של רב שחייב על עבודה שכאין שחיטת קורבן בבית המקדש אפילו שהיא לא ממש כאין עבודת פנים אולי נאמר שזה תלוי במחלוקת תנאים שהרי שנינו שחט לעבודה זרה חגב אפילו שאין דרכה בכך רבי יהודה מחייב וחכמים פותרים מה היא לו בעקמפליגה כי לא בזה הויכוח רבי יהודה וחכמים דעת רבי יהודה מר סבר אמרינן אנחנו אומרים שכל עבודה שהיא כאין זיכה חייב עליה אף על פי שהיא אינה זביחה ממש כי הרי אין שחיטה נוהגת בחגב חגב הרי לא שוחטים גם אלה שיש להם מסורת באכילת חגבים אין שחיטה בחגבים אז אם כן זה לא כמו שחיטת בהימה אז אם כן ממילא גם במקרה שאנחנו מדברים עליו בדברי רב של שבירת מקל אם אנחנו סוברים ששחיטת חגב נחשבת שחיטה אז גם שבירת מקל היא כן זביחה וחייבים עליה ומר סבר חכמים סוברים לא אמרינן לא אומרים שכל עבודה שהיא כאין זכה חייבין עליה אלא אם כן היא כאין עבודת פנים ממש כמו שחיטת בהימה אולי נאמר שבזה הויכוח זוכה הגמרא לא בזה הויכוח אלא מפרש כך דיקול העלמה לפי כל הדעות לא אמרינן לא אומרים שכל עבודה שהיא כאין זביכה חייב עליה אלא כאין עבודת פנים היא צריכה להיות היינו שחיטת חייו ועוף ובהמה שחיטה נוהגת בהם אפילו אם הם אינם ראויים לקורבן לכן שבירת מקל אפילו שהיא כאן זביכה אינה עבודה ולא מתחייבים עליה ולא כמו דברי רב ושעני חגב חגב זה שונה וצברו דומה לצובר בהמה אז השחיטה שלו היא כאן שחיטת בהימה לפי רבי יהודה לכן הוא מחייב כי הוא סובר שזה כאין שחיטת פנים אבל במקל הוא יודע שלא אמר הרב נחמן אמר בשם רבברו שאמר בשם רב עבודת כוכבים שעובדין אותה במקל אם שבר מקל בפניה חייב בין אם זה עבודתה באופן של שבירה ובין אם עבודתה היא לא באופן של שבירה כי זה כאין זיכה שמחייבת בכל אופן ונאסרת ואפילו המקל גם הוא נאסר משום תקרוב את עבודת כוכבים זרק מקל לפניה לא שבר אלא זרק חייב עם עבודתה בכך ואינה נאסרת משום תקרבת עבודת כוכבים כיוון שאין נאסר משום תקרובת אלא דבר שהוא נאבד כאין עבודה בבית המקדש ואין דרך לזרוק ברוק מקלות בבית מקדש לכן זה לא נחשב תקרוב את עבודה זרה אמר לרבא לרב נחמן מה ההבדל מהשנה כשהוא שבר מקל בפניה אתה אומר שזה כמו עבודה בבית המקדש לכאין זביכה זה כמו שחיטה של קורבנות ולכן זה נאסר משום תקרוב את עבודה זרה אם הוא זרק מקל בפניה נמלי כן אין זריקה גם אם הוא זרק מקל בפניה תחשיב את זה כמו זריקת אדם ושתעסר כי אם הוא עשה את זה בפני עבודה זרה כי זה כאין זריקת אדם בבית המקדש אמר לרב רב נחמן באין אנחנו צריכים שזה תהיה זריקה משתברת כמו זריקת אדם שמשתבר לטיפות טיפות פלקה זריקת מקל אינה משתברת ולכן זה לא דומה לזריקת אדם שואלת הגמרא אלא מעתש בשביל משום תקרובת צריך שזה כמו העבודה בבית המקדש אבני בית מרקוליס אבנים שזורקים על העבודה זרה ששמה מרקוליס במי יאסרו הרי האבן אינה משתברת כשזורקים אותה וזה לא כן זריקת אדם אמר לרב נחמן גם לי היה קשה הקושיה הזאת אף לי דידקה שלי ושאלתי אותה לרב אברבוע ורבא ברבוע שאל את השאלה הזאת לחיה ברב וחיע ברב שאל אותה לרב ואמר לי רב הועיל ונעשה כמגדל את העבודת כוכבים כיוון שהוא זורק את זה על המרקוליס שהעבודה שלה היא בעצמה הרי אבנים זה הצורה שלה כשאתה זורק עליה אבנים היא בעצם גודלת יותר התקרובת ממין בניין שלה הם הופכים להיות חלק מעבודת כוכבים אז אם כן הם לא נאסרו בגלל שהם תקרוב את עבודת כוכבים אלא כשהם הפכו להיות עבודת עבודת כוכבים בעצמה אבל זריקת מקל היא לא כדי לגדל את העבודת כוכבים כי הרי עבודת כוכבים לא עשויה ממקל וכל הזריקה היא רק משום תקרובת לעבוד אותה בכך מכיוון שזה לא סוג של דבר שעובדים בבית המקדש אין לזה שם של תקרוב את עבודה זרה ולכן המקל לא נאסר שואלת הגמרא הניחה למנדה אמר זה טוב לפי הדעה שסוברת עבודת כוכבים של עובד כוכבים מיד נאסרת אסורה מיד אפילו שעדיין לא עבדו אותה אז מובן מנדה אמר שאינה אסורה עד שתעבד אז האבנים שנזרקו בכוונה לעשות אותם עבודת כוכבים תשתי שיהיו בינתיים מותרות דעל פלך עדיין הם לא נעבדו כרגע רק זרקו אותם עדיין לא עבדו אותם אמר לרב נחמן כל אחת ואחת מהאבנים נעשה את עבודת כוכבים בעצמה הופכת להיות חלק מהמרקוליס וגם תקרובת לאבנים שהיו לפניה לחברתה היא החי נשאלת השאלה האבן האחרונה בטרה מי האתישרי היא תהיה מותרת בענק הרי אותה לא עבדו אמר לי נכון היא ידעת להזיל שקלה אם אתה מכיר את אותה אבן האחרונה טול אותה אבל אתה לא מכיר אותה לכן כולם נאסרות רב אשי אמר תירוץ אחר כל אחת ואחת מהאבנים נעשת גם תקרובת לעצמה וגם תקרובת לחברתה לאבן שקדמה לה נמצא שבזריקה עצמה האבן גם עבודת כוכבים וגם נאבדת לכן גם האבן האחרונה אסורה משום עבודת כוכבים מקשה הגמרא על רב תנן במשנה בעמוד הבא כתוב אם מצא בראשו של המרכוליס בגד כסוט או מאות או כלים הרי אלו מותרים בהנאה אבל אם מצא בראשו של המרקוליס ענבים תלויים בזמורותיהם פרקילי ענבים או אתרות של שיבולים קטרים שעשויים משיבולים או יינות או שמנים או סלטות קמח וכל דבר שכיוצא בו קרב לגבי המזבח בבית המקדש אסור לההנות מהם כי הם הוקרבו למרקוליס בישלם הזה מובן ינות שמנים פנים וסלטות אסורים משום תקרובת כי איקה כאין פנים כאין הקרבה בבית המקדש יין ניסוך היין שמן וסרטות של המנחות והיקה כאין זריקה משתברת כי זה הרי נשבר לחלקים אלא לגבי פרקילי ענבים והתרות של שיבולים זה לא כאין פנימיקה אין כ יוצא בהם קרב למזבח ולא כאין זריקה משתברת תיקה גם אין בהם כאין זריקה שמתפרקת למה אם כן הם נאסרים משום תקרובת אמר הרבה אמר בשם אולה מדובר כגון שעובד כוכבים בצרן בצר כתב את הזמורות של הענבים והשיבולים מתחילה לשם עבודת כוכבים וב מכיוון שבצירה הוא עובד את העבודת כוכבים זה נחשב כמו שבירת מקל וזה נחשב עבודה של זביכה אמר רבי אבא אמר בשם רבי יוחנן מנין לזובח בהמה בעלה תמום לעבודה זרה לעבודת כוכבים שהוא פטור ממיטה על העבודה זרה שהוא עבד שנאמר מי שזובח לעבודה זרה אלוהים אחרים יכולם בלתי להשם לבדו חייבים להקריב דווקא לקדוש ברוך הוא זה שכתוב בלתי להשם לגבי עבודה זרה זה מלמד שלא עשרת תורה זביכה לעבודה זרה אלא כאין פנים כאין הקרבה בבית המקדש וכיוון שבבית המקדש אי אפשר להקריב בעל מום אז אם מקריבים בעלמום לעבודה זרה לא חייבים איתה הברה רבה רב דן בהוראה הזאת באיזה מום מדובר אם נאמר היא למה בדוקין שבעין שיש קרום דק על העין שפוסל את הבהמה מלהיקרב למזבח כך נשאלת השאלה השטאג כעת לבני נוח גויים שרוצים להקריב קורבן לקדוש ברוך הוא הם יכולים חזיה לגבוה בבמה דידו הם יכולים להקריב אפילו אם יש מום כזה שיש את הדוקין שבעין זה לא פוסל לבני נוח רק מום של ראשי איברים יש מו המום הזה לא פוסל קורבן אם בני נוח רוצים להקריב לקדוש ברוך הוא אז אם כן וכי צריך לומר שראויה לתקרובת עבודת כוכבים ומי שיקריב לעבודת כוכבים כזאת בעלת מום יהיה חייב מיתה מביה וכי צריך לומר אלא באיזה מום מדובר מחוסר איבר וכדי רבי אלעזר דאמר רבי אלעזר מנין למחוסר איבר שהוא אסור להקריב לקדוש ברוך הוא בני נוח לא יכולים להקריב כזה סוג בהמה שנאמר לגבי הבהמות שנוח הצטו להכניס לתיבה ומכל החי מכל בשר שניים מכל תביא לתיבה להחיות איתך המילים מכל החי חי לכאורה מיותרות הרי נאמר כבר מכל בשר אלא הפסוק בא ללמד אותנו שאמרה התורה לנוח אבל התיבה רק בהימה שחיין קיימים ראשי איברין שלה כדי שתוכל להקריב אותה אחר כך אחרי המבול לגבוה מכאן שאסור לבן נוח להקריב מחוסר איבר לקדוש ברוך הוא שואלת הגמרא על רבי אלעזר הי ומכל החי מ אלי היו צריכים את המילים האלה למיעוטי טריפה למעט שנח לא יכניס לתיבה בהמות שהם טריפה שהם לא יכולים להתקיים הוא לא מיותר למעט מחוסר איבר שאי אפשר להקריב אותו. אונה הגמרא, למעט טריפה מלחיות זרע נפקא לחיות זרע על פני כל הארץ. כיוון שטרפה שניקב קרום המוח שלה או שנחתכו רגליה היא אינה ראויה ללדת. אז אם כן אותה אי אפשר להביא בגלל הפסוק לחיות זרע. אז מכל החי מיותר לומדים ממנו למעט מחוסר איבר. שואלת הגמרא הניך זה טוב לפי המנדמר שסובר שטריפה אינה יולדת באמת במעט מלחיות זרע טריפה. אלא לפי המנדה אמר שטריפה יולדת מה יקלמר הרי לא ממעטים מלחיות זרע ואם כן מכל החי בא למעט טריפה והוא אינו מיותר למעט מחוסר איבר הגמרא ממעטים טריפה כי אמר קרא הקדוש ברוך הוא אומר לנוח תביא אל התיבה להחיות איתך לומדים דווקא איתך בדומין לך כמו שאתה תמים ואינך טריפה ככה גם תביא בהמות שהם תמימות והם אינן טריפה שואלת הגמרא מי אמר לך שנוח לא היה טריפה ודילמן נוח גופי טריפה הבה ועל זה כתוב איתך שזה בא לומר שהוא יכול גם להביא טריפה ואם כאן מכל החי בא למעט מזה שכתוב איתך לא הייתי יודע שהוא לא יכול להביא טריפה לכן היו צריכים לכתוב מכל החי למה טריפה אונה הגמרא על נוח תמים כתיב בי שהוא היה תמים שלם משמע שהוא היה שלם בגופו והוא לא היה טריפה שואלת הגמרא מי אמר שזה בגופו דילמה תמים בדרכיו שהוא היה צדיק אונה הגמרא צדיק כתיב בי בנפרד אונה הגמרא בסדר יש תואר צדיק ויש תואר תמים דילמה תמים הכוונה בדרכיו במידותיו שהוא היה עניו ושפל רוח וצדיק במעשיו שהוא היה נקי מגזל מחמס אז מניען לנו שהיה שלם בגופו הגמרא לא מצית אמרת דנוח גופי טריפה הבה שנוח היה טריפה דעסה קראת נוח טריפה אם יעלה בדעתך שנוח היה טריפה לא ייתכן שאמר לרחמנא דווקא דקבתך איל שלמין לא תעיל לא מסתבר שהקדוש ברוך הוא יאמר לנוח שכניס לתיבה דווקא באמות שהם טריפה ולא יכניס שלמות ולכן הוא אומר לו דווקא איתך אז מה אומר לו איתך הכוונה כמותך כמו שאתה לא טריפה ככה גם הבהמות שתביא שלא יהיו טריפה. אומרת הגמרא אשת דנקא מתך. כעת שאנחנו באמת לומדים למעט טריפה מזה שאנחנו אומרים שהוא נצטו להביא בהמות שהם כמותו לחיות זרע. למה לי באמת מה צריכים את המילים לחיות זרע? אונה הגמרא אם היינו לומדים רק מאיתך מינה היינו אומרים שנוח לא נצטווה להביא בהמות לתיבה אלא כדי שתהיה לו לחברה לצבתא בעלמה. וטרפות נתמעטו שאם ימותו לא יהיו מציאות לו לחברה. אבל כל בהמה שאינה טריפה ראויה להיכנס לתיבה ואפילו זקן ואפילו סריס שאינם מולידים כמה שמל נחיות זרע שהמטרה של ההכנסה הייתה כדי שיפרו וירבו אחרי המבול וזה בא למעט זקן וסריס אמר רבי אלעזר מנין לשוחט בהימה לפסל מרקוליס שהדרך בדרך כלל להשליך עליו אבנים מנין שהוא חייב מיתה משום עובד עבודה זרה שנאמר ולא יזבוחו עוד את זבחיהם לעבודה זרה לשעירים אם הפסוק הזה אינו עניין אינו לא נצרך ללמד אותנו איסור זביכה לעבודת כוכבים שדרכה בכך שהרי את האיסור הזה לומדים מדכתיב ופן תדרוש לעבודה זרה אלוהיהם של עובדי עבודה זרה לאמור איך יעבדו הגויים האלה את אלוהיהם ואכן גם אני שלא לעשות את זה אז אם כן מכאן כבר לומדים לא לעבוד עבודה זרה כדרך עבודה זרה אז כאן שכתוב לא לשחוט זה לא בעבודה זרה שדרכה בשחיטה אלא תנה הוא עניין לשלו כדרכה כמו למשל מרקוליס שהדרך בהשלכת אבנים עליה אז אם הוא שוחט קורבן הוא יהיה חייו שואלת הגמרא והכיודת הפסוק ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים נדרש לא לשחוט לעבודה זרה שאין דרכה בשחיטה הי מי באלי לכדתניה את הפסוק הזה צריך למה ש שנינו בברייתה הבאה פסוק אומר איש מבית ישראל אשר ישחט מחוץ לאזהרה חוץ למשכן בהימה אז הוא חייב משום שכוטי איחוץ פסוק הזה והפסוקים הבאים עוסקים באיסור להקריב קורבנות מחוץ למשכן. עד כאן עד הפסוק ולא יזבחו עוד את זבחכם מדבר בקודשים קודשים שהקדישן בשעה שהוא קם המשכן שעדה אסור להקריב קורבנות במזבח של אדם יחיד בבמות קודשים שיקדשן בשעת איסור הבמות ויקריבן בשעת איסור הבמות אז על זה נאמרו הפסוקים שם שהרינשן אמור בפרשה שם שנאמר פסוק שלאחריו פתח אוהל מועד לא הביאו וגומר ונחרט האיש ההוא מעמיו. זאת אומרת בזמן המשכן היה אסור להקריב קורבנות בבמת יחיד ואם אדם הקריב בבמת יחיד חייב כרת. עונש שמענו מפסוק זה של כרת אזהרה מן הען. תלמוד לומר ישמר לך פן תעלה עולתיך בכל מקום אשר תראה. וכמו דברי רבי אבין שאמר בשם רבי אילד. אמר רבי אבין אמר רבי אילה כל מקום שנאמר כמו כאן ישמר או פן או על אינו אלא בלא תעשה. אז אם כן יש כאן לא תעשה לא להקריב מחוץ למשכן זה עד ולא יזבחו את זבכם לשעירים מ כאן ואלך מהפסוק הזה והלאה הוא מדבר בקודשים שהקדישן בשעת התר הבמות לפני שהוא קם המשכן שזה היה מותר להקריב קורבנות בבמת יחיד והקריבן בשעת איסור הבמות אבל את ההקרבה הוא הקריב אחרי שכבר הוא קם משכן ואז היה אסור להקריב בבמה ובא לחדש אף על פי שהוא שהוא הקדיש בהיתר אסור להקריב אותם אלא במשכן שנאמר בפסוק הבא באותה פרשה למען אשר יביאו את בני ישראל את זבחיהם אשר הם זובחים על פני השדה והביאו להשם אל פתחו אל מועד זאת אומרת אשר הם זובחים אלה שהתרתי לך כבר לזובחם לפני שהוא קם המשכן שהוקדשו בזמן התרבמות והיה מותר לזבוח אותם מבחוץ באותו זמן אותם יביאו כרגע אחרי שהוסרו הבמות אל פתח אוהל מועד ולא יקריבו מחוץ לאל מועד ממשיכה הברייתה לפרש את הפסוק על פני השדה דורשים מלמד שכל הזובח בבמה בשעת איסור הבמות אחרי שכבר קם המשכן מי שהולך לזבוח קורבן בבמת יחיד מעלה עליו הכתוב כאילו זובח לעבודה זרה על פני השדה מה שכתוב והביאו להשם זו מצוות עשה אותם שהוקדשו קודם הקמת המשכן והקריבו אותם בבמה לאחר הקמת המשכן עוברים עליהם במצוות עשה מצוות לא תעשה מנין שגם עליה עוברים. תלמוד לומר בפסוק הבא ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם. יכול גם כאן יהיה אנושכרת. כמו במקרה שהוא הקדיש והקריב. שניהם היה אחרי איסור הבמות. אחרי שכבר נאסר להקריב בבמה. תלמוד לומר בהמשך חוקת עולם תהיה זאת להם. היינו מצווה תעשה ולא תעשה זאת היא להם. למי שהקדיש בזמן התר הבמות והקריב אחרי איסור הבמות ולא אחרת להם אבל כרת הם לא יהיו חייבים אבל על כל פנים רואים שהפסוק הזה מדבר על מקרה שמי שמקריב מחוץ לאזהרה קורבן אבל זה לא מדבר כאן על עניין של אה זביכה של קורבן לעבודה זרה שאין דרכה בזביכה אז איך רבי אליעזר הביא את הפסוק הזה שמי שמקריב שוחט קורבן למרקוליס חייו אמר רבה היה מספיק שיהיה כתוב ולא יזבחו את זבוחיהם אבל כיוון שכתוב ולא יזבחו עוד את זבחכם קריבי קוראים כאן גם איסור לשחוט מחוץ לאזהרה ולא יזבחו וקריבי תקרא בו גם כן ולא עוד את זבחכם לשעירים שלא ישחטו לעבודה זרה אפילו כזו שאין דרכה בשחיטה משנה נוספת מצא בראשו של המרקוליס מאור בגד כסט או כלים שלא ניתנו לשם נוי כמו שהגמרא תבאר הרי אלו מותרין אבל אם הוא מצא בראשו יש קולות ענבים פרקילי ענבים או אתרות של שיבולים שהיו באים במקדש בביכורים או יינות שבאים בבית המקדש לניסוך היין או שמנים וסלטות שבאים בבית המקדש למנחות וכל דבר שכיוצא בו קרב על גבי המזבח אם מצאו אותו בראשו של המרכוליס הוא אסור חוששים שם שמעבד בהם כאין עבודת פנים כגון שנסך את היין או הקטיר קצת מהשמן והסולת ראינו במשנה שאם הניחו מאות כס כלים על המרכוליס לא לנוי אז הם מותרים מנען נמילי נין לומדים שדבר שמונח על עבודת כוכבים והוא אינו עשוי לנו מותר בהנאה אמר הרב חיא בר יוסף אמר בשם רבי יושיה כתוב אחד אומר ותראו את שיקוציהם ואת גילוליהם עץ ואבן כסף וזהב אשר עמהם משמע גם דברים שאינם לנוי כמו עץ ואבן אם הניחו לפני עבודת כוכבים הם אסורים וכתוב אחד אומר לו תחמוד כסף וזהב עליהם משמע דווקא דברים שהם עשויים לנוי כמו כסף וזהב אסורים אבל מה שאינו לנוי מותר הכיצד אלא הפסוק בא ללמד אותנו עמהם דומדעליהם עץ ואבן שכתוב עמהם דומים לכסף וזהב שכתוב עליהם מה עליהם זה דווקא דבר של נוהי אסור דבר שאינו של נוהי מותר כר מדובר פה על כסף וזהב וזה דבר שעשוי לנוי אף עמהם א עץ ואבן זה דווקא אם זה דבר של נוי אם זה עשוי לנוי אסור ושאינו של נוי מותר ואם תשאל אימה עליהם דו מידמהם מה עמהם הדברים שנאמרו עמהם כל מה שעמהם אסור אפילו אם אינו עשוי לנוי כי הרי מדובר שמה גם על עץ ואבן כתוב אה עץ ואבן כסף וזהב אשר עמהם זה לא דווקא דברים שעשויים לנוי אז אף עליהם כל מה שעליהם אסור אפילו אם זה לא עשוי לנוי תראת הגמרא לא יתכן לומר כן כי אם כן שגם דבר שאינו עשוי לנוי אסור לא יאמר לא תחמוד כסף וזהב עליהם כי כבר למדנו ממהם כל דבר שסמוך לעבודת כוכבים אסור בהנאה כוח אומר דבר שעליה ממש אסור אלא בהכרח עליהם בא ללמד שרק דבר עשוי לנוי אסור זה מה שהתורה באה ליתר במילים האלה למדנו במשנה שמאות כסות וכלים שנמצאים על המרקוליס הם לא לנוי ולכן הם מותרים שואלת הגמרא מי אמר מאות דבר של נוי הוא למה זה נמצא אם זה נמצא בראש המרקוליס אתה אומר שזה מותר אמר דיבר ורבי יני מדובר כאן בכיס של מאות הקשור ותלוי לו למרקוליס בצברו אז זה ודאי לא הונח לנוי שואלת הגמרא על הדבר השני כסוט דבר של נוי הוא למה אתה אומר שזה מותר אמר דברי רבי יני מדובר פה שזה מקופל בקסות המקופלת הוא מונחת לו על ראשו שזה לא לנוי שואלת הגמרא על כלי דבר של נוי הוא למה זה מותר אמר רב פעפה מדובר שגיגית כפויה על ראשו בצורה שזה לא נוהג בשבילו מדובר ב דסחיף עלי משכילתא או משקילתא הראשי אמר רב אסי ברחיה כל דבר שהוא מונח בתוך המחיצות שלפני עבודת כוכבים לפנים מן הקלקלין אפילו מים ומלח שאינם עשויים לנוי אם כיוצא בו קרב בבית המקדש אסור משום תקרוב את עבודת כוכבים על דבר שמונח מחוץ למחיצות חוץ לקלקלין אם הוא דבר שלנו נוי אסור משום נויי עבודת כוכבים אבל אם הוא דבר שאינו של נוי מותר אפילו אם כיוצא בו מקריבים בבית המקדש כי אין דרכם להניח תקרובת מחוץ למחיצות של העבודה זרה שלהם אמר רבי יוסי בר חנינא קיבלנו מאבותינו נקטינן שאין תורת קלקלין לא לפאור ולא למרקוליס שתי העבודות זרות האלה אין אצלהם את המושג של מחיצות שואלת הגמרא לאיזה עניין אמר רבי יוסי בר חנינא שאין תורת קלקלין לשתי העבודות זרות האלה אימים נאמר שהכוונה זה אפילו מה שמונח בצד פנים של הקלי כחוץ דמי ואם זה מותר שרי אם הוא לא עשוי לנוי כי אין דרך להניח תקרובת לפני העבודות כוכבים האלה זה לא ייתכן אשתה פאורי מפערין כמי אם העובדי כוכבים פוערים עצמם לפניו ומטריזים עושים את צורכיהם מים ומלח לא מקריבים לי אז זה נחשב אצלהם ביזיון להביא לו מים ומלח הם הרי עושים דברים הרבה יותר מבוזים כל העבודה שלו זה דרך ביזיון אז ודאי שמביאים גם מים ומלח אלא הכוונה שאפילו מה שמונה חוץ לקלים חוץ למחיצות כבפנים דמ זה נחשב כמו שזה מונח בפנים וגם אם הוא לא עשוי לנו הוא אסור משום תקרובת משום שלעבודת קרובים האלה היו מניחים תקרובת גם מחוץ למחיצות עד כאן דף נא س
לצפיה בתכנים נוספים: