הדף היומי מסכת עבודה זרה דף מט

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת עבודה זרה דף מט

עבודה זרה דף מט מתחילים בעזרת השם דף מח עמוד ב במשנה השנייה כשאני זורע ירקות מתחת עץ אני יכול להרוויח מהעץ שני דברים דבר ראשון צל אם זה סוג זרעים שהצל טוב להם או שזה סוג זמן שצריך צל אז האילן מספק לי צל, מספק לזרעים צל. זה דרך אחת שאני נהנה מאילן כשאני זורע תחתיו ירקות, שהירקות מקבלים צל. דבר שני, האילן מזבל ומדשן את האדמה. כשנושרים ממנו עלים, הם הופכים להיות דשן, זיבול לירקות. עכשיו המקרה הראשון של צל זה ממש דבר שמועיל מאוד לירקות אבל ה זיבול והדישון אני לא מחשיב אותו כדבר שמועיל באופן א מוחלט ויחיד אלא כשהעלים מועילים לירקות על ידי שמדשנים את האדמה אז זה נחשב מה שנקרא זה וזה גורם זאת אומרת האדמה גורמת לירקות לגדול וגם העלים שמדשנים את האדמה גם כן מועילים זה וזה גורם עכשיו דעת רבנן שזה הדעה הראשונה כאן במשנה שזה וזה גורם נראה כמו שהם סוברים שזה מותר ולכן עץ של עבודה זרה שאסור לההנות ממנו זורעין תחתי הירקות בימות הגשמים כי אז אנחנו לא צריכים את הצל של האילן וגם שהעלים מועילים לדשן את האדמה מה ולסייע צמיכת הירקות כיוון שהם לא היחידים שמסייעים אלא גם ה אדמה מסייעת זה וזה גורם מותר אבל לא זורעין תחת עץ אשרה ירקות בימות החמה כיוון שאז הצל יפה להם ונמצא שהוא נהנה מעבודה זרה והחזרת שתמיד טוב טוב לצל אז חזירין אין זורעין תחת עץ השרה לא באמת החמה ולא בימות את הגשמים אבל בכל אופן מה שראינו בדברי חכמים לעניין לזרוע ירקות בחורף בימות הגשמים מתחת לעץ השרה אף על פי שנושר עלים שהם מדשנים את הירקות כיוון שגם האדמה משביכה את הירקות שהיא לא עבודה זרה לכן זה מותר רבי יוסי אומר אף לא זורים את הירקות במות הגשמים פני שהנעלים שנושרים מהאילן בחורף נושרת עליהם והובה להן לזבל אבל מאמרה אתה בא ואומר דרבי יוסי סבר זה וזה זה גורם אסור שאפילו שלא רק העלים מועילים לירקות אלא גם האדמה שהיא מותרת בכל זאת זה אסור ורבנן שמתירים אומרים זה וזה גורם מותר לכאורה אני שואלת את השאלה הייפח שמינלהו שמענו את שיטתם בדיוק הפוך דתנן מה קורה לגבי סוג כזה של פסל צלם ממתכת שאני רוצה לאבד אותו מהעולם אומר רבי יוסי פשוט מאוד אני אומר לך מה תעשה שוחק וזור לרוח או מטיל לים אמרו לו חכמים אל תעשה את זה כי אף נעשת והיא מזבלת את השדות ונאמר בעבודת כוכבים לא ידבק בידך מאומה מן החרם אבל רואים שרבי יוסי לא חושש לזבל סובר שלא רק הזבל יגרום לגידול אלא גם הקרקע וזה וזה גורם מותר ורבנן שחוששים לזה כנראה סוברים זה וזה גורם אסור וסותר קשה דרבנן דרבנן קשה דרבי יוסי דרבי יוסי בישלם דרבי יוסי דרבי יוסי לא קשה אפשר לתרץ את שיטתו כי אפשר לחלק התם ששברי עבודת כוכבים נעשים לא אומרים שזה נחשב זה וזה גורם למה דזיל לאיבוד כוונתו בשחיקת הצלם של העבודה זרה מהמתכת זה לאבד אותו לכן הוא מתיר אבל בדין של המשנה שכשהעלים מזבלים את השדה דלא כזיל לאיבוד זאת אומרת זה לא שאני פה מאבד את האילן הורס מקלקל את האילן אל רב זה הדרך של האילן שהוא משאיר את העלים בחורף ומגדל עלים חדשים בקיץ הבא אז אם כן זה כיוון שזה לא הולך לאיבוד אז כיוון שזה זה וזה גורם בלי שאתה מאבד כאן את הפסל אז לכן זה אסור אלא דברי רבנן על דברי רבנן לכאורה סותרים כאשיה אומרת הגמרא היפוך באמת צריך להפוך את דבריהם במשנה ולומר שהם סוברים שזה וזה גורם אסור ולכן אסור לשחוק ולזרות לרוח ולכן הם גם סובבים אצלנו עם המשנה שאסור לזרוע ירקות אפילו באימות הגשמים ודווקא הדעה הראשונה זה דעתו של רבי יוסי שהוא זה שמתיר כיוון שמתיר לשחוק ולזרוט לרוח את השברים של הפסל כיוון שהוא סובר זה וזה גורם מותב הוא גם יסבור אצלנו שבמות הגשמים זורעים תחת עץ השרה ירקות תירוץ שני והיא בעתימה באמת לא תהיפוך לא צריך להפוך את השיטות דרבי יוסי כדי שנין דברי רבי יוסי כמו שכבר תירצנו שהסיבה שהוא התיר לטחון את העבודה זרה ולפזר אותה ברוח כיוון שהוא ביטל את העבודה זרה והסיבה שאצלנו הוא עשר כיוון שהוא סובר זה וזה גורם אסור בפועל גם העלים שהופכים להיות דישון לשדה וגם האדמה ביחד משפיחים את הירקות אבל זה עוסר את הירקות האלה כיוון שגם העלים של עבודה זרה מועילים ואם תשאל על דברי רבנן שמצד אחד הם אוסרים לפזר ו א להשליך את הגרגירים ש תחנו את העבודה זרה כיוון שלפי דעתם זה וזה גורם אסור איך כאן אצלנו במשנה הם התירו לההנות מהעלים של העבודה זרה התשובה היא זה לא רק מועיל האילן הזה מצד אחד מועיל ומצד שני מזיק הוא מועיל נכון הוא מזבל את את האדמה וגורם שהירקות יוכלו לגדול כמו שצריך אבל מצד שני שני הוא מונע הוא מונע את השמש בחורף כשצריך את השמש אז לכן מה שהוא משביח בנ הוא פוגם בצל והגמרא אבל מביאה עוד מקום שראינו דבר דומה לזה לגבי ברייתא שעוסרת להפשיט אור של בהמה שהייתה פעם קורבן והיה במום ולכן פדו אותה מכרו אותה למישהו אחר והיא הופכת להיות בהמת חולין אחרי שקונים אותה. הכסף שמשלמים נהיה קדוש והבהמה יוצאת לחולין. אבל אנחנו צריכים להקפיד, לא להפסיד מההקדש את הכסף שמקבלים בתמורה לבהמה הזאת. אז אומרת הברייתא שאסור להפשיט את האור דרך הרגליים. שאתה כשמורידים את האור דרך הרגליים של הבהמה זה מועיל שהאור יותר טוב כי אפשר להשתמש בו מפוח של נפחים אבל מצד שני הוא מקלקל את הבשר וזה מחסיר מהבשר וזה גם מיזיון של הקודשים והגמרא מקשה שם כשמביאים את הברית הזאת בתמורה דף כד הגמרא שמה מקשה כיוון שההפשטה באופן הזה מייקרת את האור אז אם כן אתה גורם שהאור יהיה יותר יקר אז נכון שאתה מפסיד קצת את הבשר. אבל מצד שני אתה גורם שהאור יהיה יותר יקר. אז למה הברייתה עוסרת להפשיט בצורה הזאת את האור? נכון מצד אחד אתה צודק שאני מחסיר מהבשר בהפשטה בצורה הזאת אבל מצד שני אני גם מייקר את האור כי האור נהיה יותר יקר. אז אם ככה כשאני עכשיו נאמר גזבר של בית מקדש יש לי פה בהמה שהייתה קורבן ונהיה במום ואני כעת מוכר אותה היא יוצאת לחולין ומקבל את הכסף. הכסף נהיה קדש במקומה. אם אני יוריד את האור בצורה שאני מוריד את זה דרך הרגל, אני מוכר את זה יותר יקר, אני מרוויח להקדש יותר, כי אנשים יוכלו לשלם יותר, כי האור שווה יותר. אז אמנם אני קצת מפסיד בבשר, אבל אני מרוויח מהאור. ועל זה אמר רב מרי בררב קהנה, אני לא מרוויח כאן כלום כי מה שמשבח באור כשאני מפשיט מהרגלים, פוגם בזה שאני מחסיר מהבשר, אז אין שום רווח. הבעלים לא מרוויח כלום, אז הוא גם לא ישלם יותר. זה הקדש גם לא ירוויחו יותר החנה מגם אותו דבר במשנה אצלינו שרבנן התירו אפילו שגם גם העלים מועילים ומשביחים את הירקות תודה רבה לעבודה חס ושלום כן אבל גם אם היית מודה לעבודה זרה על זה שאם העלים שלה השביחה לך את הירקות אבל גם עם הצל שלה שהיא לא נתנה לשמש להשביח את הירקות הפריע לך אותו דבר מה שמשביח בנ פוגם בצל אז אם כן נמצא שהוא לא ננה מאשרה אבל אמרנו בכל אופן שרבי יוסי סובר שזה זה וזה גורם אסור. זאת אומרת, אם יש לי כאן גם הנאה מהאדמה שהיא לא עבודה זרה וגם מהעלים שהיא של שהם של עבודה זרה, אז הירקות נאסרים כי זה וזה גורם אסור. שואלת השאלה וכי כך סובר רבי יוסי והרי שנינו משנה במסכת אורלה ששמה מדובר על האיסור שהתורה עוסרת לההנות מפירות של אילן בשלוש שנים הראשונות מאז שנטאו אותו שהפירות אסורים בהנאה אבל רק הפירות אסורים בהנאה אבל הענף של האילן מותר ולכן רבי יוסי אומר נוטאין ייחור של אורלה מותר לחתוך ענף מעץ אורלה ולהדביק אותו בעץ שכבר עברו עליו כמה וכמה שנים והעץ הזה יצמיח פירות על הענפים על הענף הזה של האורלה הוא לא אסור ואין נוטעין אגוז של אורלה אתה לא יכול לקחת אגוז מאילן אורלה ולטוא אותו כי האגוז הזה אסור בהנאה פני שהוא פרי ופרי אסור בהנאה זה דווקא לכתחילה אמר רב יהודה אמר בשם רב מודה רבי יוסי שאם נטה את האגוז אובריך או שהוא לקח ענף של עץ אורלה ו הכניס אותו לתוך האדמה והוציא אותה במקום אחר כדי שתצמח כמו אילן חדש או הרכיב שהוא לקח ענף של צורלה והדביק אותה הדביק את הענף באילן זקן שקרבו עליו כמה שנים שמותר זאת אומרת בענפים שהדביקו באילן אחר, אילן זקן, הפירות שגדלו מותרים מיד. ואגוז של עץ העולם, שהפרי הזה אסור משום עולה, אז אחרי שלוש שנים, הפירות שגדלים באילן אחרי שלוש שנים יהיו מותרים בדיעבד. ותניה נמיאכי באמת גם כתוב ככה בברייתא מודה רבי יוסי שאם נטה והבריך והרכיב אז זה מותר אז אם כן רואים מכאן שרבי יוסי סובר שאף על פי שה עץ גודל גם מאורלה וגם מהאדמה זה וזה גורם מותר אז אם כן לעניין עבודה זרה רואים שרבי יוסי סובר זה וזה גורם אסור וכאן לעניין אורלה הוא סובר שזה מותר וכי תאים תצא את הרץ יש הבדל שנילה לרבי יוסי בין שער ייסורים לעבודת כוכבים שעבודת כוכבים חמור יותר לכן זה וזה גורם אסור ומשנילי וכך יש לו את ההבדל הזה והרי לעניין עבודה זרה יש ברייתה אחת שכותבת שלכאורה זה וזה גורם מותר ברייתה אחרת שסוברת זה וזה גורם אסור וכיוון שאנחנו יודעים שכבר יש ויכוח בין רבי יוסי לבין רבנן בעניין הזה אז אם כן כיוון שאנחנו יודעים שרבי יוסי מתיר אז כנראה כנראה הוא זה שמתיר גם לעניין עבודה זרה ומשנילי ואתניה שדה שנזדבלה בזבל עבודת כוכבים וכן פרש נתפתמה בקרשני עבודת כוכבים תענה אחד בדיעבד לא קרה כלום זאת אומרת בדיעבד זה מותר שדה תיזרה פרה תישחט ותניה ידך זה כן א אסור אפילו בדיעבד שדה תיבור תהיה בורה ולא יזרן עד שיכלה ממנה השבח של הזבל ופרה תחזור ותרזה כדי שלא נהנה בכלל מהעבודה זרה מה לו חילון אומר שהבריתה שמתירה לשחוט ולזרוע זה כמו רבי יוסי שכמו שהוא התיר לגבי איסור אורלה זה וזה גורם מותר גם כאן הוא מתיר לזרוע לפי שהזרעים גדלו גם על ידי קרקע היתר וכן הוא מתיר לשחוט את הפרה משום גידול שאר האכילות של ההיתר שהיא אכלה מקודם והברייטה שעוסרת היא כמו דעת רבנן שאוסרים לשחוק עבודת כוכבים ולזרות לרוח כי זה מזבל את הקרקע והם סוברים זה וזה גורם אסור אז אם ככה רואים שרבי יוסי סובר שאין הבדל בין שאר ייסורים לבין עבודת כוכבים שגם בעבודת כו כוכבים מותר זה וזה גורם תראה את הגמרא לא הבריטה שמתירה זה לא רבי יוסי כי באמת יש אצלו הבדל בין שאר ייסורים ששמה הוא מתיר זה וזה גורם לבין עבודה זרה ששמה הוא עוסר והברייטה שעוסרת זה דעת רבי אליעזר והברייטה שמתירה זה דעת רבנן נשאר התירוץ בדעת רבי יוסי לחלק בין איסור עולה ששם זה וזה גורם מותר וניסור עבודת כבים שזה וזה גורם אסור וזה שיש סתירה בין שתי ברייתות לעניין זה וזה גורם אם אסור או מותר זה ויכוח רבי אליעזר ורבנן שנראה בהמשך הרבי אליעזר שעוסר והרבנן שמתירים אבל באמת רבי יוסי מחלק איסור אורלה זה וזה גורם מותר אבל איסור עבודה זרה שחמור זה וזה גורם אסור מבארת הגמרא הי רבי אליעזר ורבנן היכן מצינו שיש ביניהם ויכוח לעניין זה וזה גורם מהם נאמר שזה הויכוח רבי אליעזר ורבנן דשאור דתנן שעור שזה בעצם מחמיץ את העיסה היה גם של חולין וגם שעור של תרומה שנפלו יחד לתוך העיסה של חולין. לא בשאור זה של חולין כדי לחמץ לבדו את העיסה ולא בשאור זה של תרומה כדי לחמץ לבדו את העיסה. ונצטרפו בתוך העיסה וביחד חמצו. רבי אליעזר אומר אחר אחרון אני בא. מי שנכנס אחרון הוא זה שהחמיץ את העיסה. אם האחרון היה תרומה אז הכל כאן תרומה ואסור לזרים. ואם האחרון כאן היה חולין זה יהיה מותר לזרים וחכמים חולקים הם אומרים בין שנפל האיסור לכתחילה ובין שנפל האיסור לבסוף אין אסור לזרים אינו אסור עד שיהיה בשעור של התרומה לבד כדי לחמץ את העיסה ואמר הביי לא שנינו שרבי אליעזר התיר כשאחרון חולין אלא כשקדם וסילק את התרומה את השעור של האיסור לפני פני שנפל החולין. לכן האיסור לא מצטרף להתרחמיץ את העיסה ואחרון ביטל את הראשון. אבל אם אחרי שנפל ה השיעור של התרומה זה הנשאר שם ואז נפל השעור של החולין והם החמיצו ביחד לא קדם וסילק את האיסור אז אסור. אפילו שנפל ההיתר לבסוף רואים שרבי אליעזר סובר זה וזה גורם אסור. ולעומד זאת רבנן שבכל אופן מתירים סוברים זה וזה גורם מותר. דוכה הגמרא וממי דטעמה דרבי אליעזר כדי הביה מי אמר שהטעם של רבי אליעזר זה כמו שאמר הביה שמדובר כאן שהוא קדם והסיר את השעור של התרומה לפני שנכנס השאור של החולין דילמה תמה דרבי אליעזר אולי טעמו משום שהוא סובר דאחר אחרון אני בא מה שנכנס בסוף הוא קובע אי גמיר באיסורה אסורה אם האחרון היה של התרומה אז זה הופך את הכל שיהיה אסור לזרים רק לכהנים זה יהיה מותר והי גמיר בהתיר המותרין ואם השאור האחרון שנכנעס היה של חולין אז זה מותר גם לאנשים שלא כהנים בין סלקי בין אם הוא סילק את התרומה לפני כן לפני שנפל החולין ובין אם לא סלקי אז אם כן אין מכאן ראיה מה סובר רבי אליעזר לעניין זה וזה גורם ואם הם נפלו ביחד בבת אחת ששניהם יחד החמיצו את העיסה יכול להיות שהוא מתיר יכול להיות שהוא סובר זה וזה גורם מותר אלא מביאה הגמרא היכן מצאנו דברי רבי אלי אליעזר שסובר זה וזה גורם אסור ויש לו ויכוח עם רבנן דעצים כמו שראינו שיש להם ויכוח בעמוד הבא לעניין הצעשרה עצים של עבודה זרה דתנן נטל אימנה עצים לקח עצים של עבודה זרה אסורה הם אסורים בהנאה ואם הוא הסיק בעצים תנור בעסקת תנור יש שני שלבים יש תנור חדש בפעם הראשונה שנה שמסיקים אותו הוא בעצמו מתחזק ונגמרת א עשייתו בזה אז נמצא שהעצים נתנו את החיזוק האחרון לתנור וזה עצים שאסורים בהנאה אז אם התנור הזה היה חדש יוטץ ואם הוא ישן יוצן סך הכל נמתין עד שהוא יצטנה נתקרר ואז ניקח עצים חדשים ונשיק את התנור ואז נפו נפה את הלחם כן. עכשיו, אם אפול לחם עם ההשפעה של העצים של העבודה זרה, למשל בתנור חדש שעפו בו לחם ולא ניטצו את התנור או תנור ישן שלו חיקו עד שהוא הצטנן, אלא הם אותם עצים של איסור של עבודה זרה. אפו לחם, אפה בה את הפת, אסורה בהנאה, נתערבה הפת הזאת באחרים, כולן אסורים בהנאה. מספק. זה דעת רבנן. כל פעם רואים פה שרבנן גם מחמירים וסוברים את זה וזה גורם אסור שהעצים של האיסור של עבודה זרה וה תנור שהם יחד גרמו לפת הפת נאסרת אבל גם רבי אליעזר אומר שהפת אסורה אף על פי שזה וזה גורם רק מה כן יולי חנה ליים המלך יש לו אפשרות להתיר את הפת על ידי שהוא יקח את שווי העצים וא את השווי הזה ילך ויעבד זה במקום ההנאה מעבודה זרה ואז הפת תהיה מותרת אבל עד אז הפת נשארת אסורה וחכמים מחמירים יותר הם אמרו לו אין פדיון לעבודת כוכבים לכן הם אסורות בכל אופן אבל רבי אליעזר עד שנפדה את הפת מההנאה של העצי איסור אף על פי שהפת לא נאפתה רק מהעצים של האיסור עבודה זרה זה וזה גורם בכל אופן זה אסור אז רואים שרבי אליעזר סובר זה וזה גורם אסור עכשיו נשאל את השאלה איפה איפה רואים שרבנן סוברים זה וזה גורם מותר רבנן לפליגה עלי דרבי אליעזר מן נינו הרי אמרנו שרבנן הם סוברים זה וזה גורם מותר איזה רבנן אתה מדבר אמר רבנן דעצים רבנן כאן של המשנה לעניין עצים של עבודה זרה אחמור חמרי מחמירים אפילו יותר אי אפשר אפילו לבדות לפי דעתם את ההנאה של העבודה זרה בכסף אלא מי הם אותם רבנן דשאור שאמרנו קודם שאפילו נפל השאור של האיסור ראינו של התרומה בסוף סוף בכל זאת הם מתירים כל שכן נפלו בבת אחת רק אם השעור של התרומה היה יכול לחמץ לבד רק אז הם מוסרים אבל על כל פנים רואים מכאן שלפי דעת רבנן זה וזה גורם מותר נשאל את השאלה כל זה דווקא לעניין תרומה אימר דשמעתו לרבנן דמקילה בשאור של תרומה אבל בעבודת כוכבים שזה חמור יותר ממקילה וכי יש לך ראיה שהם סוברים שזה וזה גורם מותר אלא חוזרת הגמרא למה שאמרנו קודם שהוכוח לעניין זה וזה גורם אם מותר או אסור אפילו בעבודה זרה זה בין רבי יוסי ורבנן והסתירה בין שתי הברייתות לעניין שדה שזיבלו אותה בזבל של עבודה זרה או פרה שפיתמו אותה בעבודה זרה בקרשנים של עבודה זרה שברידה אחת כותבת ש השדה והפרה לא נאסרו וברייטה אחרת אומרת שהם כן נאסרו הברייתה שאומרת שהם לא נאסרו כי זה וזה גורם מותר זה כמו דעתו של רבי יוסי כמו שראינו שהוא סובר לעניין אורלה שבדיעבד אם אדם לקח אגוז של אורלה ונתה אותו הפירות מותרים והברייתא שאוסרת דעת רבנן שסוברים לעניין עבודת כוכבים זה וזה גורם הם אסור ולכן הם מרים לקחת עבודה זרה ולשחוק אותה ולפורר אותה ולפזר אותה כי היא תזבל את השדות. מה שמצאנו שרבי יוסי אומר שאסור לזרוע מתחת לעץ השרה כי העלים של העץ משביכים ומזבלים את הירקות. זה לא דעתו. לפי דעתו זה וזה גורם מותר. רק רבי יוסי לדבריהם דרבנן אמר להו לדידי זה וזה גורם מותר לכן מותר לזרוע גם במות החמה מתחת לאילן של עבודה זרה אבל תדחו לשיטתכם דמריטו שאתם סוברים זה וזה גורם אסור לכן במות החמה אסור לזרוע עודו לי מיד מכל מקום תודו לי אף ירקות בימות הגשמים שאסורים למה כי נושרים עלים ומשבחים את ה ירקות רבנן סוברים כדאמר רב מרי בר דרב קהנה שמה שהאילן השביח את הירקות על ידי העלים הוא פוגם בירקות על ידי הצל אמר רבי יהודה אמר בשם שמואל הלכה כרבי יוסי שזה וזה גורם מותר אפילו בעבודה זרה מספרת הגמרא ההוא גינתא הייתה גינה דזדבל בזיבה דבודת כוכבים שהזדבלה והשתבחה מדם של בהמות ששחטו לעבודה זרה והם נאסרו בענם שהם תקרב את עבודת כוכבים. שלח רב אמרם לפני כמי דרב יוסף לשאול אותו מה הדין של אותם הדברים שגדלו בגיני. אמר לי האחי אמר רבי יהודה אמר בשם שמואל כיוון שהלכה כרבי יוסי וזה גורם מותר ואם כן הירקות שגדלו מותרים. משנה נוספת עץ של עבודה זרה עץ אשרה שישראל נטל ממנה עצים אסורים בהנאה. העצים האלה של עבודה זרה אסורים בהנאה. כמו שכבר הבאנו את המשנה בעמוד הקודם, הסיק בהן את התנור. אם הוא הסיק עם העצים האלה תנור אז אם זה תנור חדש שהעצים האלה והעסקה הזאת חיזקה אותו, כי הפעם הראשונה שמסיקים תנור חדש, העסקה מחזקת אותו בכל אופן בתנורים שהיו אז שהיו מחרס, אז יוטץ. כיוון שגמר המלאכה של התנור היה על ידי עצים שאסורים בהנאה, אז הוא נאסר. ואם התנור כבר ישן שהעצים האלה לא חיזקו אותו בעצמו אנחנו לא רוצים לההנות מהעצים לכן יוצן ימתינו עד שיצטנן תבטל העסק של האיסור שבו ואז יוכלו להשיק אותו מחדש ולפות בו לחם עכשיו אם עברו ואפו בו לחם בלי לנטוץ תנור חדש או בלי לחכות על תנור ישן שהצטנן עפה בה את הפת והאיסור של העבודה זרה וההיתר של התנור גרמו את אפ פיית הפת אסורה הפת בהנאה וגם אם הפת נתערבה באחרות כולן אסורות בהנאה מספק רבי אליעזר אומר יוליך את דמי ההנאה דמי עצה האיסור לים המלח ואז כולן יהיו מותרים בהנאה חכמים אבל לא מסכימים הם אמרו לא אין פדיון לעבודת כוכבים הלכה נוספת עץ של עבודה זרה שישראל נטל הימנה קנה שהורגים בו את הבגד הוא לקח מהעץ חתיכה אהבה ועשה ממנה קנה להרוג עם הקנה הזה בד קרקור אותו אותו קנה נקרא קרקור אז ה הקרקור אסור בהנאה ואם הרג בו את הבגד אומרת על ידי העץ של עבודה זרה הוא הרג בגד אסור הבגד בהנאה מתערב הבגד באחרים ואחרים באחרים כולנו אסורים בהנאה גם כאן רבי אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח אבל חכמים אמרו לו אין אין פדיון לעבודת כוכבים. ההלכה כאן שנאמרה לעניין בגד היא לכאורה אותה הלכה בדיוק כמו שנאמרה בתנור. אז אם כן למה צריך להביא את שתי ההלכות? אונה הגמרא דישמינן קמית האמינו מביאים את הוויכוח רבי אליעזר ורבנן לעניין פת היה אפשר לחשוב שדווקא בהקמה רבי אליעזר יווליך דמי הנאה לים המלח שום בעידנ דקגמרא הפת קלילה אייסורה כי בזמן שנאפת הפת בתנור כבר נשרפו עצי האיסור והאיסור אינו באין אבל קרקור שהוא עצמו העץ של עבודה זרה עדיין קיים דיתי לייסורי בעיני הי מה הייתי אומר שרבי אליעזר מודה לרבנן שהוא לא ניתר בהולכת ההנאה ליםמלך לכן צריך לחדש כי שגם כאן רבי אליעזר מתיר וישמעיין קרקור אם היינו מביאים את הויכוח רק לעניין אותו עץ שעשו בו הריגה של בגד הייתי סובר שדווקא בהקאמרי רבנן דווקא כאן הם אומרים שזה הבגד נאסר כי העץ עדיין קיים העץ של העבודה זרה אבל בפת שהוא נשרף העץ אימה הייתי אומר מודו לרבי אליעזר שרבנן מודים לרבי אליעזר שכיוון שהאיסור אינו באין בזמן אפיית הפת אז הוא לא עוסר ואפשר כן לפדות דהיינו להשליך דמי הנאה לים המלח והפת תהיה מותרת צריך לכן צריך להשמיע שגם כאן רבנן אוסרים להלכה אמר רב חיא ברידר רבא בר נחמני אמר בשם רב חיזדה שאמר בשם זהירי הלכה להקל כמו רבי אליעזר שמועיל שהוא מוליך את ההנאה לים המלחקד אמרי יש אומרים שמי שאמר את זה זה רב חיזדה שאמר אמר לי אבא ברב חיזדה אחי אמר זהירי אבל אותו דבר גם לפי הלשון השני ההלכה היא כמו רבי אליעזר אמר רבדה ברבה לא שנינו הלכה כרבי אליעזר שמועיל פדיון אלא פת למה כי האיסור אינו ניכר על הפת אלא הוא רק הועיל להפות אותה אבל חבית של יין נסך שנתערבה בחביות של היתר לא מועיל פדיון כי האיסור נמצא בעינו לכן כולם נאסרו בהנאה ואין להם תקנה בהולכת הנאה לים המלח להתיר למכור כל חבית לבדה או להנות מהן בהשקעת הפועלים העובדי כוכבים שלו אבל הוא יכול למכור את כל החביות ביחד לעובד כוכבים אבל הוא יקח ממנו את דמי החביות כולם חוט חוץ מדמי חבית אחת של יין נסך שאז נמצא שהוא לא נהנה מהאיסור ורב חיזדה אמר אפילו החבית מותרת בהולכת שוביה הלכת ההנאה לים המלח ובאמת היה סיפור איתו ההוא גברד התערב לחבית דיי נסח בחמרי אדם באמת התערבב לו חבית אחת של י נסח בין החביות שלו אתה לקמד רב חיזדה הוא בא לשאול את רב חיזדה מה הדין אמר לו רב חיזדה שקול ארבע זוזי קח ארבעה זוזים שזה דמי חבית היין שדי בנהרה תשליך את הארבעה זוז האלה בנהר ונישטר לך אז כל החביות יו מותרות ות לך בהנאה עוד משנה כיצד מבטלים מעץ אשרה את האיסור של העבודה זרה שלו איך מבטלים ממנו שהוא לא יחשב עבודה זרה יותר אם גוי גוי יכול לבטל עבודה זרה אם הוא קרסם עקר ממנה כיסמים יבשים כדי להסיק מהם לצורכו או זרד עקר מן ענפים לכים לצורכו נטל ממנה מקל או שרבית ואפילו עלה הרי זה בטלה. כיוון שהוא נהנה מגוף העשרה עצמה וחיסר אותה, הוא גילה דעתו שהיא אינה חשובה בעיניו. אם הוא שייף את האשרה זה תלוי. לצורקה כדי להפותה אסור. שלא לצורקה זה אומר שהוא ביטל אותה והיא מותרת. אמרנו שאם הוא שייף אותה לצורקה היא אסורה. אותן שפעים שנשטפו ממנה. מה תהיה עליהם? האם הם נתבטלו והם מותרים או שהם לא נתבטלו והם אסורים? יש בזה ויכוח. פליג ברב הונה וכי וכי הבר. אחד אמר אסורין אותם שפעין ואחד אומר מותרין תניה כמענד אמר מותרין בברייתה שנינו כמו הדעה שמתירה דתניה עובד כוכבים ששיפה עבודת כוכבים אם זה לצורך עובד כוכבים היא ושפאיה מותרים ואם לצורך העבודה זרה הוא שייף בכל זאת אף על פי שהיא אסורה שפה המותרין כיוון שהוא זורק את המשהו שיף והוא אינו עובד להם רואים שהתנה של הברייתה סובר שהם בטלים ומותרים. ממשיכה הברייתא. ישראל ששיפה עבודת כוכבים זה לא מועיל כי ישראל לא יכול לבטל עבודה זרה. אז בין צורקה ובין את צורקו גם היא וגם שפאיה אסורים. מביאה הגמרא אתמר עבודת כוכבים שנשתברה מעצמה מאליה. רב אמר צריך לבטל כל קיסם וקיסם שבה. כי רב סובר כל קיסם וקיסם. מראו עבודת כוכבים בפני עצמו והוא אינו בטל בביטול חברו ושמואל אמר עבודת כוכבים אינה בטלה אלא כשהיא דרך גדילתה כשאינה שבורה הגמרא הבינה שהוא מתכוון לומר שהיא יכולה להתבטל רק שהיא שלמה וכשהיא שבורה היא לא יכולה להתבטל אז נשאל את השאלה אדרבה דרך גדילתה מי מבטלה כשהיא שלמה וכי בטלה הרי אז עדיין עובדים אותה והיא אינה בתלה אלא אך כאמר זה כוונה דברי ישמואל אין עבודת כוכבים צריכה לבטל אלא דרך גדילתה. דווקא כשהיא שלמה צריך לבטל אותה אבל כשהיא נשברה היא בטלה מעצמה. כי העובד כוכבים אומר לעצמו אם היא לא הצילה את עצמה מלהישור איך היא תציל אדם אחר? ולכן מעצמה היא בטלה ולא צריך לבטל כל כיסם וקיסם. אומרת הגמרא לאמא אולי נאמר בהקמפלגי דמר סבר דעת רב עובדין לשברים ולכן צריך לבטל כל כיסם וכיסם כי עובדים גם לשברים של העבודה זרה. ומר סבר דת שמואל שאין עובדים לשברים ולכן ברגע שנשברה היא מבוטלת זוכה הגמרא לא בזה הויכוח אלא דקולע עלמה עובדין לשברים אלא הטיפשים האלה עובדים גם לשברים של עבודה זרה ולכן הם אסורים והכאן בשברי שברים כמפלגי מר סבר דעת רב שברי שברין אסורים כיוון שעובדים גם לשברי שברים מרצ דעת שמואל שברי שברים מותרים כי לשברי שברים כבר הם לא עובדים זה הסבר אחד בוויכוח ואי מים אפשר לומר וכולם שברי שברין מותרים כי לא עובדים לשברי שברים. והכאן בעבודת כוכבים שהיא לא עשויה במקשה אחת אלא עשויה חוליות חוליות בעבודת כוכבים של חוליות והיא נפלה ונתפרקו חוליותיה והם כמו שברי שברים ובהדיות שיכול להחזירה כמפלגי באופן שאדם פשוט יכול לחבר בחזרה את אותם החוליות לא צריך בשביל זה אומן סבר דעת רב כיוון דדיות יכול להחזירה היא לא בתלה ומר סבר דעת שמואל אין עבודת כוכבים שנשברה מאלה לשברי שברים בטלה אינה צריכה מעשה ביטול אלא אם כן נשברה דרך גדילתה כשעיקרה עדיין עומד כמו למשל נשירת עלים מאשרה בימות הגשמים דהיינו אורכי זה דרכו של הדבר שהאילן משאיר את העלים שלו בכל שנה ולכן זה לא נחשב שהוא נשבר אבל עבודת כוכבים כזאת שעשויה חוליות קטנות שנפלה והתפרקה לחוליות לא גדילתה היא זה לא דרך גדילתה של עבודה זרה כי הרי אין דרכה ליפול ולהתפרק ולכן היא לא צריך צריכה להיבטל עוד כי בעצם זה שהיא נשברה מעצמה כבר הם מזלזלים בשברי השברים בחוליות כבר הם לא עובדים אותם יותר והם בטלות מעצמם דרן הלך פרק שלישי פרק כל הצלמים ועד כאן דף מט ‏z
לצפיה בתכנים נוספים: