הדף היומי מסכת עבודה זרה דף מו

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת עבודה זרה דף מו

[מוזיקה] עבודה זרה דף מו מתחילים בעזרת השם שורה 17 מלמעלה אתמר אדם שעובד הר הוא העבודה זרה שלו אז מי שעובד נאנש על מה שהוא עובד עבודה זרה ההר לא נאסר הוא הוא לא הופך להיות פסל. כמו שדורשים מהפסוקים בד תעבדון את אשר עבדו שם הגויים את אלוהיהם על הערים הרמים דורשים דווקא הפסילים שעל הערים צריך לאבד אבל לא ההרים עצמם אלוהיהם. ו יש דרשה נוספת שדורשים את זה בכל מקום ההר עצמו לא נאסר והרעיון הוא שכיוון שאין כאן תפיסת יד אדם זה דבר שנוצר בששת ימי בראשית בצורה הזאת זה לא דבר שאפשר להפוך אותו לעבודה זרה אם נפל אבן מהצוק מעצמו אבני הר שנדלדלו צד אחד אין בהם תפיסת יד אדם כמו שהם נבראו מששת ימי בראשית כך הם היו ועכשיו הם נפלו מעצמם אין כאן התערבות יד אדם מצד שני כיוון שזה תלוש זה לא מחובר לקרקע יש כאן סיבה לומר שזה כן יעסר יש בזה ויכוח בין בני רבי חיא ורבי יוחנן. אחד אמר אסורות ואחד אמר מותרות. מה הייתה מדמנדה אמר מותרות? כמו הר. מה הר שאין בו תפיסת ידי אדם ומותר? אף הני גם אותם אבני ההר שאין בהם נפיצת ידי אדם ומותרין. ואם תשאל מה להר שכן מחובר לקרקע אני אשיב לך בהימה שעבדו אותה בעצמה עבודה זרה שאמנם להקריב אותורבן אסור אבל היא לא נאסרת בענאה תוכיח שאפילו אם אינה מחוברת לקרקע כיוון שאין תפיסת יד אדם היא אינה נאסרת ואם תשאל מה לבמה שכן בעלת חיים ולכן היא מותרת אפילו שהיא אינה מחוברת אבל אבנים שאינם בעלי חיים כבהמה יאשרו אל יוכיח שאינו בעל חיים ואף על פי כן הוא אינו נאסר וחזר הדין לא ראי זה כראי זה הטעם להיתר ההר אינו משום שהוא מחובר שהרי בהמה תוכיח שמותרת אפילו שהיא אינה מחוברת ולא ראי זה כראי זה הטעם להיתר בהימה אינו משום שהיא בעלת חיים שהרי הר יוכיח שהוא מותר אף על פי שהוא אינו בעל חיים וכריח שהטעם של ההיתר הוא משום דבר אחר שמשותף ביניהם. מה המשותף ביניהם? מצד השווה שבהן שאין בהן תפיסת ידי אדם אלא כך הם נוצרו בשש ימי בראשית בלי שום התערבות יד אדם ולכן אי אפשר להפוך אותם ל אליל אי אפשר להפוך אותם לפסל ולכן מותר אף כל דבר שאין בהן תפיסת ידי אדם ומותר וזה יכלול גם כן את אותן אבני הר שנפלו מעצמם ואם תשאל ומה להצד השווה שבהן שכן לא נשתנו מבריאתן אבל אבנים נים שנאקרו נשתנו מבריאתן לכן אל האתיה הנלמד אבנים שנאקרו בצד השווה מבהמה בעלת מום שהיא כן השתנתה מבריאתה ואף על פי כן היא אינה נאסרת באשת חוויה ו בשיתוף מהר זאת אומרת מבהמה בעלת מום והר ביחד נלמד הצד השווה שבהם והיא נמי או שנלמד מבהמה שלמה תמ ומילן יבש שנשתנה מבריאתו ואף על פי כן אם לא נטאו אותו אלא הוא ככה היה נטוע מאז בריאת העולם הוא לא נאסר לפי כל הדעות אז נלמד גם לאבנים שנאקרו שאף על פי שנשתנו מבריאתם לא נאסרו זה אם כן הסיבה להתיר את אותם אבנים שנפלו מעצמם מההר המשותף בין א בהימה לבין שרואים שכמו ששניהם מותרים, ככה גם אבני ההר שנפלו מותרים. כעת עוברת הגמרא לבאר את הדעה של מן דעשר, הוא לא צריך להעריך יותר מדי. להח כתיב. לכן בעבודת כוכבים התורה מחמירה מאוד ואומרת שקץ תשקצנו ותאב תתאבנו. כל הדרשות שתדרוש תדרוש לשקץ. אל תחפש להתיר. דף עלגב דעת ימדינה. אפילו שאתה יכול ללמוד על ידי צד השווה מה שנקרא בניין משתי כתובים אפילו שאתה יכול לדרוש משם להתרה לא טעתי אל תדרוש כך כי בעניין עבודה זרה צריך להחמיר תמיד לדרוש להחמיר אלא אם כן אנחנו רואים מפורש להתיר עכשיו הגמרא מנסה לומר מי הדעה שעוסרת ומי הדעה שמתירה כי כתוב אחד אומר אסור אחד אומר מותר בין בני רבי חיא ורבי יוחנן מנסה הגמרא לומר תסתיים אולי יש רמז דבני רבי רבי חיא ששמם יהודה וחיזקיה דשארו הם אלה שהתירו למה אתה חושב שיהודה וחיזקיה בני רבי חיא הם אלה שהתירו אבן שנפלה מעצמה מהצוג דבא חיזקיה חזקיה בנו של רבי חיא שאל מה יקרה ישראל שזקף ביצה כדי להשתחוות לה מה הוא האם היא נאסרת או לא כסלק דעתך שרצו להביא מכאן נוכחה היו סבורים לומר שמדובר שזקף ביצה להשתחבות לה ובסוף השתחווה לה ובמה הספק מי באי לי חזקיה הסתפק הי זקיפתה היא ההב מעשה אם זה נחשב מעשה בביצה ונמצא שיש בביצה תפיסת יד אדם כי הרי זקף את הביצה היא לא מעשה או שזה לא נחשב מעשה ואם כן אין כאן תפיסת יד אדם והיא כמו הר ולא נאסרה אבל אם הוא לא זקף שוודאי הם בתפיסת יד אדם אף על פי שהוא שתחווה הלאה היינו סוברים לומר שבזה חזקיה לא הסתפק ופשוט לא שלא מתעשרה אפילו שהיא התנתקה כביכול מהתרנגולת כמו אבן שנתקע מההר שמ מן הבני רבי חיא דשרו הם אלה שהתירו אבנים שנתקו ממקומם שהם מחשיבים את זה שאין בהם תפיסת יד אדם כמו שביצה נחשבת זה שהתנתקה מהתרנגולת שאין בה תפיסת יד אדם אפילו שהיא אינה מחוברתוכה הגמרא לא לעולם אי מלאך אני יכול לומר לך שבני רבי חיא יכול להות שהם אלה דאסרי שאוסרים אבן שנאקרה אולי הם אלה שדורשים שהקץ תשקצנו ותאב תתאבנו ולכן סובר חזקיה דשתחווה לה אם השתחווה להביצה אף על גב דלא זקפה שוודאי הן בתפיסת יד אדם אסורה וכה הספק של חזקיה באיזה מקרה אנחנו עוסקים במה סקינן כגון שרק זקף את הביצה להשתחוות לה ובסוף לא השתחווה לה האם היא נאסרת מבררת הגמרא ולמן לפי מי מה הספק היא למן דאמר עבודת כוכבים של ישראל שהקים אותה כדי לעבוד אותה אסורה מיד אפילו קודם שיעבדו אותה הביצה הזאת בוודאי אסורה כי הרי הוא סובר שכדי לאסור אותה לא צריך תפיסת יד אדם ולכן גם אם הזקיפה לא חשבה מעשה עצם העמידה כדי לעבוד אותה וקריאת עבודת כוכבים היא מיד נאסרת והיא למנדהמה אמר שאפילו שהיא הוקמה כדי לעבוד אותה היא לא נאסרה. העבודת כוכבים של ישראל שהעמידו אותה לעבוד אותה ולא עבדו אותה היא אינה נאסרת עד שתאבד. הרי ה לא פלך. הביצה הזאת הרי לא נאסרה כי הרי לא נאבדה עדיין. אז אם כן באיזה מקרה מסתפק חזקיה לא צריכה. חייבים לומר שחזקיה מסתפק לפי הדעה שסוברת שצריך לעבוד בפועל את העבודה זרה. ועד אז היא לא נאסרת. וכגון שישראל זקף ביצה להשתחוות לה והוא אמנם לא השתחווה לה ובא עובד כוכבים והשתחווה עליו. אף על פי שהעובד כוכבים לא יכול לאסור דבר שאינו שלו כאן הוא יכול. כי ה ד אמר רב יהודה אמר בשם שמואל ישראל שזקף הוא לא מדבר על ביצה אלא עליינה. הוא זקף את הלבינה כדי להשתחוות לה. ובא עובד כוכבים והשתחווה לה היא אסורה. אפילו לפי הדעה שסוברת שבעצם העמדת הלבינה היא לא נאסרת עד שיעבדו אותה אבל כאן הישראל גילה שהוא רוצה לעבוד אותה נמצא שוב כוכבים השתחווה עלה בשליחותו זה כאילו הישראל בעצמו השתחווה עליו כם מבעיה לי כעץ חזקיה הסתפק האם זה רק לגבי לבנה הוא דמינקר זקיפתה כיוון שגובה יתר על עוביה וכשעומדת זקופה היא גבוהה ונראית יותר מיא שוכבת לכן דווקא בזקיפתה שייך גילוי דעת שהוא בא לעבוד אותה אבל ביצה שזקיפתה לא כל כך ניכרת, לא שייך גילוי דעת בזקיפתה והיא אינה נאסרת בזה שהעובד כוכבים משתחווה כי הוא אינו יכול לעשות דבר שאינו שלו או דילמה או שנאמר לא שנה כמו שבלבינה הלבינה נאסרת ככה גם בביצה היא נאסרת תיקו זה נשאר בספק וזה החלק הראשון של השיעור כעת נעבור לחלק השני של השיעור בא רמי ברחמה המשתחווה להר שאנחנו יודעים שההר לא נאסר השאלה אם אפשר לקחת משמה האבנים לבנות מזבח אבניו מה הוא למזבח האם יש איסור נאבד בזה שההר הזה נאבד לעבודה זרה אף על פי שזה נאבד במחובר שלגבי לאסור בהנאה זה לא נאסר האם אצל גבוה זה נאסר או אין נאבד במחובר אצל גבוה ואם תמצא תשובה לומר יש נאבד במחובר אצל גבוה. יש לי עדיין שאלה. מכשירי קורבן, מזבח שמכשיר את הקורבן, האם כקורבן דמו ויעסרו לבניית מזבח או לא? אף על פי שהם נאסרו לקורבן, אבל למכשירי קורבן הם לא נאסרו. קורבן אתה לא יכול להביא דבר כזה, אבל לעשות מזה מזבח, אולי אתה כן יכול. אמר רבה, בוא נלמד בקל וחומר שזה אסור. ומה אתנן? תשלום ששילמו על עבירה שמותר בתלושיות. זה לא נאסר בהנאה לאדיות. בכל זאת זה אסור לגבוה. אפילו במחובר. אסור במחובר לגבוה. אם התשלום היה על ידי קרקע. זה נאסר לגבוה. זה נאסר לקורבן וזה נאסר אפילו למכשירי קורבן. איך אני יודע? דכתיב. לא תביא אתנן וגם לא מחיר כלב. מחיר כלב זה משהו אחר. זה שבן אדם בתמורה לכלב קיבל ש. את השא הזה אתה לא יכול להביא בית השם אלוקיך היינו אתה לא יכול לתרום את זה בשביל שיבנו עם זה בית המקדש ובית מקדש זה לא הקורבן עצמו זה מכשירי קורבן על ידי בית מקדש אפשר להקריב קורבן אתה רואה מכאן שאתנן נאסר אפילו במחובר לגבוה לא שנה תלוש ולא שנה במחובר אז אם כן נאבד כשעבדו אותו בעצמו שאסור בתלושדיות זה יותר חמור מאתנן אתנן בתלוש נאסר בהנאה לאדיות וזה בתלוש נאסר בהנאה לאדיות אינו דין שאסור במחובר לגבוה בוודאי שזה אמור להיות אסור במחובר לגבוה אמר לי רב הונה בריד רב יהושע לרבה או חילוף כיוון שלא מצאנו מפורש בפסוק לאסור את נן ומחובר לגבוה אלא מזה שהפסוק אומר סתם אתה רוצה לומר שאין הבדל ומזה אתה רוצה ללמוד לאסור נאבד במחובר כל וחומר אולי אפשר למקל וחומר באופן אחר ומה נאבד שאסור בתלוש אצל אדיות אם יש איזה חפץ שעבדו אותו עבודה זרה חפץ תלוש הוא נאסר בהנאה אצל אדיות אבל אם זה מחובר מותר במחובר אפילו לגבוה שנאמר אלוהי והם על ההרים. דווקא עם האלוהים הצלם, הפסל הוא על ההרים אז הוא קרו אלוהם והוא נאסר משום נאבד. ולא ההרים עצמם הם אינם קרועים אלוהם אפילו אם הוא עבד את ההרים. משמע אתמר לא שנה לידות ולא שנה לגבוה. תלמד מכאן אולי שאפילו לגבוה אפשר לקחת את האבנים האלה לעשות מהם מזבח. ואז תלמד את נען שמותר בתלושיות בהנאה אינו דין שמותר במחובר לגבוה. שאם התשלום של העבירה היה על ידי קרקע, נאמר אולי שזה מותר לבנות עם זה בית המקדש. ואם משום המשך הפסוק שנאמר לגבי אתנן, לא תביא בית השם אלוקיך, תרצה לפרש, לא תביא אתנן של בית, היינו שנתן לה נתן לה תשלום של בית, אסור להקדיש אותו לצורך בניין בית המקדש. ואם כן תלמד שהפסוק מפורש בו שאפילו במחובר אסור אתנן לגבוה ואם כן אי אפשר למו את הקל וחומר להתיר לא אי אפשר לפרש כם הפסוק דמיבלי כי הפסוק הזה צריך אותו לכדי תניה ברייתא בית השם אלוקיך בא למעט פרט לפרה אדומה שאינה באה לבית לא מביאים פרה אדומה לתוך בית המקדש שמביאים פרה אדומה כדי שמהאפר שלה יערבבו במים של מעיין וזו ישפריצו על אדם שנמד תומת מת ויתהרו אותו. אז פרה אדומה אף על פי שזה ממש דבר שמזדהה מאוד חזק עם בית המקדש לא שוחטים אותה בבית המקדש אלא איפה? בהר הזיתים מול פתח ההיכל של בית המקדש. אז לכן אפשר אפילו לקחת פרה אדומה של אתנן. דברי רבי אליעזרשים את זה בית השם אלוקיך אתה לא יכול להביא את נען אבל לפראה אדומה אתה כן יכול לפי דעתו וחכמים אומרים בית השם אלוקיך לרבות את הריקויים אתה לא יכול מאתנן לעשות אפילו את הציפוי של זהב לקירות של ההיכל וקודש הקודשים הם נאסרו אגב בית המקדש כמו בית השם אלוקיך גם הציפוי של בית השם אלוקיך אז אם כן המילה הבית לא מיותרת אז אתה לא יכול ללמוד מזה שאפילו אם זה מחובר לקרקע יש על זה שם אתנן וזה נאסר לגבוה אמר לרבא לרב הונה בריד רב יהושע הנה כמינה אני אומר כל וחומר מפסוקים לחומרה לאסור נאבד במחובר אצל גבוה שאתה לא יכול לקחת אבנים מ אה הר שעבדו אותו עבודה זרה לעשות ממנו מזבח ואתה אמרת לכולה על ידי כל וחומר יש כלל כל וחומר לכולה ולחומרה אם אפשר ללמוד גם לכולם וגם לחומרה, תמיד לחומרה פרחינן דנים לחומרה ולא לכולם. זהו ואם כן, לכן אפשר באמת ללמוד להחמיר. אמר לרב פפא לרבא, יש לי לכאורה שאלה לשאול שמצאנו מקום שאפשר ללמוד לחומר ולכולה וזה נראה כאילו שבאו ולמדו לכולה. וכוליך דיקה כולה וחומרה לכולה לא פרחינן והרי הזהה דפסח היינו אדם שהיה טמא כי הוא למשל השתתף בלוויה והוא נטמע טומת מת עכשיו הוא כבר ממש ערב פסח זה היום השביעי אדם נטמע תומת מת הוא נתמע שבעה ימים ביום השביעי אם יזו עליו את הכדיברנו אפר והמים של אפר פרה אדומה ומים של מעיין קיצור את המי חטת אם יזו עליו זהו הוא נהיה טהור היום והיום זה ערב פסח והיום זה יום השביעי לטהרתו הוא רוצה כל כך להקריב קורבן פסח בשביל זה הוא צריך להתאר מטומת מת אז יש בזה ויכוח רבי אליעזר ורבי עקיבא תלמידו דפליגה רבי אליעזר ורבי עקיבא הם מותר לעזות עליו לעזות עליו ודאי מותר אבל אם זה חל ערב פסח בשבת יש ויכוח בין רבי אליעזר לבין תלמידו רבי עקיבא אם מותר לעזות עליו בשבת אף על פי שבדרך כלל חכמים עסרו הזהה על טמאי מת בשבת. השאלה היא האם נלמד כאן כל וחומר להחמיר או להקל ברבי אליעזר סבר דנים לחומרה היינו שיעזו עליו ויתחו איסור שבות וכמחייב ללגברה הוא מחייב את אותו אדם מקורבן פסח מחייב אותו שילך שיזו עליו את המי חטאת והוא ילך להקריב קורבן פסח רבי עקיבא סבר לדון אותו לכולה היינו שהעזהה שלו לא דוחה איסור שבת והוא פתר אותו מקורבן פסח מה היה הדרך שרבי אליעזר דן להחמיר? ומה שחיטת קורבן פסח? שהאיסור שחיטה זה אחד מה-39 מלאכות שאסורים בשבת. בכל זאת זה דוחה את השבת בשכת קורבן. ההזהעה שאסורה רק מדרבנן לא כל שכן שתדתחה את השבת כדי שתחייב בקורבן פסח. וכפריך רבי עקיבא לכולה. נראה כמו שרבי עקיבא הלך ואמר אולי נלמד כל וחומר להקל דתנן השיב רבי עקיבא או חילוף אולי נלמד את אותה קל וחומר בצורה הפוכה ומה אז שהיא אסורה בשבת רק משום שבות היינו רק מדרבנן אינה דוחה את השבת שחיטה שהיא אסורה מהתורה מדאורייתא לא כל שכן שלא תדחה את השבת שיהיה אסור לשחוט קורבן פסח בערב פסח אם מוכל בשבת כמובן שבסופו של דבר לא קיבלו כזה קל וחומר כי אנחנו דורשים מהפסוק פסוק מפורש ששחיטת קורבן פסח דוחה שבת כשערב פסח בשבת. אבל בכל אופן הגמרא מביאה כאן מעצם התשובה הזאת של רבי עקיבא אתה רואה מכאן שאפשר לדחות ללמוד גם קל וחומר לכולם. אומרת הגמרא הטם שם לגבי קורבן פסח זה לא באמת שדרשו כן וחומר שאפשר ללמוד לחומרה ולכולה. אמרו טוב בוא נלמד אותו לכולה. אלא רבי אליעזר רבו של רבי עקיבא גמרי הוא לימד אותו שהזהה לא דוחה שבת. אפילו לצורך קורבן פסח ורבי אליעזר יקר ליתלמודה נשתקחה ממנו ההלכה הזאת ורבי עקיבא בא להזכיר לו את רבי עקיבא לדקורי לכן הוא דן את הכל וחומר מאותה הלכה שהזהה אינה דוחה שבת לשחיטה שגם היא לא תדחה שבת והוא התכוון שרבי אליעזר יחשוב כיוון שהוא רוצה ללמוד שחיטה מהזהעה שאינה דוכה שבת ודאי שפשוט לו שהזהה הינה דוכה דוכה שבת ואז רבי אליעזר יזכר שהוא לימד אותו שהזהה אינה דוכה שבת אבל הוא לא נזכר רבי אליעזר לא נזכר בזה והינוד אמר לרבי עקיבא לרבי אליעזר רבי אל תקחד דבריך הראשונים אל תכפיריני בשעת הדין בשעה הזאת שאנחנו חלוקים ודנים זה כנגד זה תזכור תזכור מה שלמדת אותי כי כך מקובל אני ממך אזהה שבות ובכל זאת אף על פי שזה רק אסור מדרבנן ההזהעה של אפר פרה אדומה על תממת ובכל זאת אינה דוכה את השבת אפילו לצורך קורבן פסח אז אם כן רואים שזה שרבי עקיבא דרש כל וחומר במקום שאפשר להחמיר ולהקל הוא דרש את זה להקל זה לא באמת שהוא בא לדרוש להקל אלא הוא רק רצה להזכיר לרבי אליעזר אבל באמת בדרך כלל כשאפשר לדרוש לכולה ולחומרה באמת דנים את הכל וחומר רק לחומרה עד כאן דף מו [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: