הדף היומי מסכת עבודה זרה דף מב

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת עבודה זרה דף מב

עבודה זרה דף מבחילים בעזרת השם דף מא עמוד ב שורה 14 מלמטה במילים ואין ספק אשדוד היום היא עיר גדולה לאלוקים מלאה תורה יראת שמיים, אמונה טהורה, אבל לא כך הייתה נראית העיר הזאת בזמן אלי הכהן, כשהמשכן היה בשילו, באותו זמן הייתה בארץ ישראל עיר בשם אשדוד, שהייתה עיר של פלישתים. אותם פלישתים היו עובדי עבודה זרה. הייתה להם דמות דג עם ידיים ורגליים כמו אדם והם היו עובדים את אותו אליל. יום אחד יצאו עם ישראל למלחמה נגד אותם פלישתים. ואהרון ברית השם נשבע נפל בשבי בידי הפלישתים לקחו הפלישתים את ארון השם והעמידו אותו בסמוך לפסל שלהם שהיה בדמות דג שקראו לו דגון והפסל נפל ביום הראשון אז הם החזירו והרימו אותו אומר הפסוק למוחורת וישכימו בבוקר ממחורת כך מספר הפסוק בשמואל א' פרק ה והנה הפסל דגון נופל לפניו ארצה לפני ארון השם וראש דגון ושתי כפות ידיו קרוטות אל המפטן רק דגו נשאר עליו הפסל שלהם נשבר מעצמו. מה קורה לעובד עבודה זרה שהפסל שלו נשבר? האם הוא מפסיק לעבוד את הפסל? אם הוא לא יכול לשמור על עצמו, איך הוא ישמור עליי? שזה דעת רבי שמעון בן לקיש? או שממשיכים לעבוד אותו ביתר סעת אפילו יותר. לא רק שהם עובדים את השברים של האליל, הם עוד יעבדו את המפטן שעליו הוא נפל. כך סובר רבי יוחנן. וזה מה שאומר הפסוק הבא. על כן לא ידרכו כהני דגון וכל הבאים בית דגון על מפטן דגון. באשדוד עד היום הזה. רבי יוחנן סובר, אליל שנשבר מעצמו, עובדי העבודה זרה לא מפסיקים לעבוד אותו. ואם תשאל את רבי שמעון בן לקיש, למה המשיכו לעבוד את המפטן? אם הם לא עובדים, פסל שנשבר, על עצמו, הוא לא יכול להשגיח, איך הוא ישגיח עלינו? אומר רש לקיש, רבי שמעון בן לקיש, שהסיבה למה הם התחילו לעבוד את המפטן, כי ברוב טיפשותם וקסילותם הם סברו שהם אומרים שה הגבורה והשררה של הצלם עזבה אותו ועברה לשבת על המפטן ששם הוא נפל אותו פסל. טוב, אבל רבי יוחנן סובר, תראה, ודאי עובדי עבודה זרה עבדו את הצלם, עבדו את אותו דגון במקרה שלנו. יש לך ספק, אולי הם הפסיקו לעבוד אותו. אין ספק מוציא מדי ודאי. הספק שלך, אולי הם הפסיקו לעבוד, דבר שהם ודאי עד עכשיו עבדו. לא, הספק הזה לא מוציא מידי עבודי. זאת אומרת זה נשאר עדיין אסור משום עבודה זרה. מביאה הגמרא על זה כעת שתי קושיות. קושיה ראשונה ואין ספק מוציא מדי ודאי. והתניה הרי שנינו ברייתא אדם חבר. מי שקיבל את התואר חבר זה אומר שהוא נאמן שהפירות שלו מתוקנים. הוא הפריש מהם תרומות ומעשרות. אם הוא מת והניח אוצר תבואה מגורה מלאה פירות, האם הוא הספיק להפריש מהם טומות ומעשרות לפני שהוא נפטר? האם צריך עדיין להפריש? אומרת הברייתא, אפילו שניקרים שהיום השלימו את גמר מלאכתם, היום הם התחייבו במעשרות, הם בני יומן, הרי הן בחזקת מתוקננים, הם בחזקת שהפרישו מהם כבר תרומות ומעשרות. זה הברייתא והרי כאן הה דוודאי טבילי הפירות האלה ודאי טבל היינו ודאי הם התחייבו בתרומות ומעשרות ספק אם החבר הזה אסרינו הספיק לתת עליהם תרומות ומעשרות לפני שהוא נפטר ספק אולי לא אסרינו אולי הוא לא אסר ואתה רואה שבא הספק כעתי ספק ומוציא מדי ודאי ספק אולי הוא הפריש תומות ומעשרות מוציא מדי ודאי שזה היה לפני כן טבל שהיה חייב בתרומות ומעשרות. אז איך אתה אומר רבי יוחנן אין ספק מוציא מדי ודאי. מתרצת הגמרא שני תירוצים. תירוץ ראשון כאן זה לא ספק מוציא מדי ודאי אלא זה ודאי מוציא מדי ודאי. אתם ודאי וודאי הוא דוודאי אסרין הוא כדרבי חנינא חוזה החבר באותו יום הספיק והוא ודאי הפריש תרומות ומעשרות דאמר רבי יוחנינ חוזה חזקה על חבר שאינו מוציא דבר שאינו מתוקן מתחת ידו יש חזקה ודאית על כל חבר שהוא בוודאי באותו יום שהתבואה שלו התחייבה בתרומות ומעשרות. הוא גם הפריש ממנה תרומות ומעשרות. הוא לא היה עוזב את התבועה לפני שהוא היה מפריש ממנה תרומות ומעשרות. אז לא נוגע כאן העניין שהספק מוציא או לא מוציא מדי ודאי. כי זה ודאי שמוציא מדי ודאי. והיא באתמה. אם תרצה אפשר לבאר שכאן זה ספק. מוציא מידי ספק. ספק וספק הוא. למה? אפשר דעבד כר דרבי יושעיה. יכול להיות שהוא עשה כמו דברי רבי יהושע. שלפי דברי רבי יהושע אדם יכול שהתבואה שלו לא תתחייב בתרומות ומעשרות דאמר מערים אדם על תבואתו אדם יכול לעשות הורמה ותחבולה על התבואה שלו שלא תתחיל במעשר על ידי שלפני שהוא משלים את מלאכת התבואה הוא מכניס אותה לחצרו כשהיא עדיין במוץ שלה, עדיין עם הגבעול וכך הוא מכניס אותה לחצרו. נמצא שהיא לא נכנסה לתוך חצרו אחרי שכבר הוא גמר את מלאכת התבואה. והסדר הוא כזה. מתי תבואה מתחייבת במעשרות? כשהוא גומר את המלאכה והוא מכניס את התבואה לחצר אז אחרי גמר המלאכה כשהוא רואה פני הבית היינו שמכניס את התבואה לחצר אז התבואה מתחייבת במעשרות אבל אם הוא הכניס את התבואה לבית לפני שנגמר מלאכתה ורק בתוך הבית הוא גמר את מלאכתה לא חל עליה חיוב וב מעשר אדם יכול לעשות את התחבולה הזאת לעניין כדי שתההי בהמתו אוכלת ופטורה מן המעשר לעניין אדם שיאכל מהתבואה הזאת מעיקר דין תורה גם אדם היה יכול לאכול תבואה כזאת בלי תרומות ומעשרות כי מעיקר דין תורה התבואה הזאת לא התחיבת בטומות ומעשרות כי היא ראתה פני הבית לפני שנגמר מלאכתה אבל רבנן אסרו באכילת קבע לאדם עד שיפריש תומות ומעשרות אבל אכילת ארי לא אסרו לכן לבהמה מותר לתת את התבואה הזאת כי לעניין בהמה זה נחשב כמו אכילת הרי לכן כיוון שאפשר שהתבואה הזאת לא התחייבה בתרומות ומעשרות אתה אומר שזהודאי שהתחייבה בתרומות ומעשרות ספק אם הפריש זה לא ודאי שהתחייבה אלא זה ספק אולי היא התחייבה ולכן ספק אם הוא הפריש ספק אם הוא לא הפריש מוציא מדי ספק אם היא בכלל התחייבה בתרומות ומעשרות מביאה הגמרא כעת קושיה שנייה על רבי יוחנן איך אתה אומר אין ספק מוציא מדי ודאי ואתניה ברייתה אחרת אמר רבי יהודה מעשה בשפחתו של מציק אחד אדם גם עלים שהיה גר ברימון יהודי השפחה שלו נולד לה לא עלינו נפל והטילה את הנפל לבור זרקה אותו הוא היה מתובא כהן חכם מורה הוראה ועמד על שפת הבור וניסה להציץ בו כדי לידע עם הנפל הזה הוא היה אמור להיות זכר עם נקבה הרי תחילת פרשת תזריע התורה מפרטת חבילת ימי טומ וטהרה לולדת זכר וחבילת ימי טומא וטהרה לולדת נקבה זאת אומרת ההלכות של טומא וטהרה מעיקר דין תורה שונים שונים אם היא יולדת זכר או שהיא יולדת נקבה היום בזמנינו הדבר הזה לא נוהג אבל בכל אופן, בעיקר דין תורה יש הבדל אם יוללת זכר או שילולת נקבה. אותו חכם, מורה הוראה, רצה לדעת האם הנפל הזה היה זכר או נקבה. והוא לא הצליח לראות, היה שמה חושך או שכבר לא היה שמה את הנפל, הוא לא הצליח לראות. אבל מה עכשיו השאלה? מהנושא של טומת יולדת עוברים לנושא של טומאת מת. כתוב בפרשת חוקת שמת מטמא באוהל. במקרה שלנו האדם יכול להיות אוהל היינו להתכופף מעל אותו נפל שהוא מטמא טומאת מת. כיוון שהוא מעליו הוא כאילו האוהל שמעיל עליו והוא בעצמו נטמע. עכשיו השאלה אם בכלל היה שמה את הנפל באותו זמן בא מעשה לפני חכמים ותיערו את אותו כהן למה פני שחולדה וברדלס מצויין שם שמה כל מיני חיות שאם מגיע שם נפל הם פשוט גוררים אותו לחור שלהם בשביל לאכול מבשרו בכל אופן אחקם במקרה שלנו לכאורה זה ספק פק מוצאים מדי ודאי למה לכאורה ודאי הטיל נפל הבור זה לא לכאורה אלא זה באמת היא הטילה את הנפל הבו ספק גררו ספק לא גררו יש כאן ספק אולי החיות גררו את הנפל ואם כן הוא כבר לא היה בתוך הבור בזמן שהכהן בא והתכופף שם מעליו כאילו זאת אומרת מעל הבור וספק לא ואתה רואה שהספק הזה הוציא מדי ודאי כעתי ספק ומוצא מדי ודאי היה כאן ודאי טומ והספק אולי כבר לקחו מכאן את הטומ מוציא מידי הוהנו אתה מתאר את אותו כהן גם כאן מתרצת הגמרא שני תירוצים תירוץ ראשון אתה אומר שהספק מוציא מדי ודאי הוא לא מוציא מדי ודאי הוא מוציא מידי ספק אתה אומר שזה ודאי שהטיל נפל לבור לא תימה הטילה נפל לבור אל תאמר שהיאטילה דוודאי נפל לבור אלא אימה הטילה שפיר כמין נפל לבור הטילה אור ולד שכשהוא מכיל בתוכו עצמות גידים ובשר הרי הוא בר ומטמא ואם מכיל בתוכו אוויר אינו מטמא אז אם כן יש כאן ספק אולי בכלל לא הטיל נפל וגם אם מטילה נפל שמה גרר אותו גררה אותו איזה חיה ולכן ספק מוציא מידי ספק אם תשאל הרי כתוב כאן שאותו כהן בא לידע עם זכר עם נקבה הוא קטני זאת אומרת שהיה ברור שהוא נפל רק היה צריך לדעת אם זה זכר או נקבה זה לא חייב להיות אפשר לומר שאחיקה אמר בייתה מתכוון לידע קודם כל אם רוח הפילה אם בכלל יש כאן ימי טומה וטהרה של יולדת או לא אם נפל הפילה או שוודאי שהיא חייבת בתנומה וטהרה של יולדת ואם תמצא לומר נפל היא פילה אם יש כאן ודאי טומאה וטהרה של יולדת עדיין הוא הציץ לידה עם זכר עם נקבה כדי לדעת איזה חבילה של ימים האם ימי טומאה וטהרה שלא ילדת זכר או ימי טומאה וטהרה שלא עולת נקבה אז אז אם כן זה ספק מוציא מידי ספק היא בית אם אתה רוצה אפשר לתרץ שזה ודאי מוציא מדי ודאי אתה יודע מה בסדר זה ודאי נפל גם אם זה ודאי נפל כיוון שחולדה וברדלס מצויין שם יש שמה חיות תוך הבור מצויים שם חיות ודאי גררו ודאי שהם ברגע שהגיע אליהם איזה טרף טרף קל הם ודאי גררו אותו לחור שלהם אז אם כן זה ודאי בוודאי שהכהן שהתכופף לא נטמע בטומאת אוהל כל מקום כל הנושא הזה שנכנסנו עם ספק מוציא מדי ודאי זה הוויכוח שיש לרבי יוחנן עם רבי שמעון בן לקיש כשפסל נופל מעצמו ונשבר האם עובדיו עוזבים אותו או שממשיכים לעבוד אותו לפי רבי יוחנן הם ממשיכים לעבוד אותו לפי רבי שמעון בן לקיש הם עוזבים אותו. כעת מביאה הגמרא שבע קושיות על רבי שמעון בן לקיש. אתה אומר שהם עוזבים את הפסלט. אני אקשה לך קושיה מהמשנה אצלנו. כמה במסכת עבודה זרה. אם אדם מוצא תבנית יד, תבנית רגל של אליל, הרי התבניות האלו אסורים מפני שכיוצא בהן יכול להיות תבנית יד לבד, צורה של יד, צורה של רגל לבד, נאבד אפילו בלי כל הגוף הצלם שטע של המיד, למה הם אסורים? השברים ננהו. סך הכל שברים של הפסל של האליל ובתחילת המשנה אמרנו ששברים של אליל מותרים למה כאן זה אסור כנראה שהעובדי עבודה זרה לא שברו את האליל אלא נשבר מאליו ורואים שברגע ש שהאליל נשבר מאליו שבריו אסורים כמו דברי רבי יוחנן אז יהיה קשה לרש לקיש שהתיר תראת הגמרא תרגמה שמואל כבר שמואל תרא את המשנה שמדובר כאן שהתבניות יד או רגל עומדים על בסיסן על המקום שמוכן להם ולא משליכים אותם סתם אז ודאי אנחנו מבינים שהניחו אותם כדי לעבוד אותם ולכן הם אסורים אבל בסתם אפשר באמת לומר שהם מותרים כי שבירתם מטהרתם קושיה שנייה שמקשים על רבי שמעון בן לקיש איך אתה אומר שברגע שהפסל נשבר מאליו השברים שלו כבר מותרים ולא עובדים אותם שנה אומרת עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חברו. ברגע שהוא שובר את האליל הוא מבטל אותו. ממשיכה המשנה. וישראל אינו מבטל עבודת כוכבים של עובד כוכבים אחר. נשאלת השאלה למה אם ישראל שובר אליל, האליל הזה לא מתבטל? נאמר שהאליל הזה נשבר מעצמו ולפי רבי שמעון בן לקיש אפילו אם האליל נשבר מעצמו הוא מתבטל כל שכן אם מישהו שבר אותו שזה יהיה ישראל ששבר אותו תאב כעבודת כוכבים שנשתברה מאליה תראת הגמרא אמר הבעיה שנה לא מדברת שבאמת הישראל שבר את האליל אלא שפחסה הישראל הקהליה בפתיש עד שצורתה נתמאכה אבל לא נחסר ממנה כלום ולכן היא אינה בטלה שואלת הגמרא וחיפסמי הבי אם הוא ממש הקה עליה עד שהיא נתמעכה למה היא לא מבוטלת ואתנן שנינו משנה אם העובד כוכבים פחסה אף על פי שלא חיסרה ביטלה רואים שאין הבדל בין שבירה למיכה תראת הגמרא הנמילד דפחסה עובד כוכבים מתי זה כמו ש נשברה כשמוכים אותה עם עובד כוכבים אוהך אותה שהוא מגלה לדעתו שהיא בזויה עליו הוא מבטל אותה אבל פחסה ישראל לא ביטלה כשישראל מך אותה לא ביטל אותה והיא אינה דומה לנשתברה מאליה כי כשהיא נשתברה העובד כוכבים רואה אותה שבורה אומר אם היא לא הצילה את עצמה ודאי שהיא לא תציל אותי ולכן מבטל אותה אבל כשישראל הוא מאח אותה סובר העובד כוכבים כיוון שהיא אינה חסרה כלום היא לא הקפידה על הצורה שלה ולכן היא נתנה נע כביכול שימחו אותה. תירוץ נוסף ורבא אמר לעולם כי פחסה ישראל נבטלה. גם אם ישראל ימעך את הפסל גם הוא מבטל אותו. אלא גזרו חכמים שישראל אינו יכול לבטל עבודת כוכבים. דילמה אולי כשהוא ירצה למאווך את העבודת כוכבים מגבלה הוא יגביע את האליל ועל ידי זה הוא יקנה אותו כמו כל דבר הפקר. והדם מבטל לה ואחרי שהוא יגביע את העבודת כוכבים והוא זכה בעבודת כוכבים והיא הפכה להיות שלו אז הוא ירצה לבטל אותה ואבודת כוכבים ביד ישראל זה יהפוך להיות עבודת כוכבים של ישראל והכלל הוא כל עבודת כוכבים ביד ישראל אינה בטלה לעולם אי אפשר לבטל עבודת כוכבים של ישראל אלא היא תאונה גניזה אז אם כן נמצא שיכול להיות באמת שמאיכה גם כן נחשבת שבירה למה אצל ישראל היא לא בטלה? גזרו חכמים שמה הוא יבוא להגביע את האליל הזה, את הפסל הזה ואז הוא בעצמו יזכה בפסל הזה. זה יהיה שלו. והכלל הוא עבודת כוכבים של ישראל ישראל אינו יכול לבטל אותה. רק עבודת כוכבים של עובד כוכבים אפשר העובד כוכבים יכול לבטל. מביאה הגמרא קושיה שלישית על ריש לקישי. עובד כוכבים שהביא אבנים מן סוג עבודת כוכבים שעשויה מגל אבנים שנקראת מרקוליס והעבודה של המרקוליס איך עובדים אותה כל מי שבא אליה זורק אליה אבן אז עובד כוכבים הביא אבנים מאותה מרקוליס וחיפה באבני המרקוליס דרכים ותרטיעות מיני טרקלינים שמתאספים בהם מותרות בענא וישראל שהביא אבנים מן המרכוליס וחיפה בהן דרכים ותטייעות אסורות בענאה המי למה אסורות הרי אתה אומר שעבודת כוכבים שנשתברה מאליה בטלה אז גם אם ישראל אין בכוחו לבטלן תאב כעבודת כוכבים שנשתברה מאליה שהשברים שלה מותרים אונה הגמרא למה אנחנו אומרים כאן שזה נשאר אסור עם ישראל הוא זה שאסף את האבנים הכנה מכדי רבה וגם גם כאן כמו התירוץ של רב שחכמים גזרו שישראל אינו יכול לבטל עבודת כוכבים גזרה שמה הוא יגביע את העבודת כוכבים ואז תהיה שלו ואת שלו הוא לא יכול לבטל קושיה רביעית אומרת הברייתא עובדת כוכבים ששייף עבודת כוכבים לצורקו הוא רצה חלקים מהעץ של עבודת כוכבים כדי להשיק את התנור למשל היא ושיפוייה מותרין אותו רגע לא רק חתיכות עץ מותרים אלא הפסל עצמו התבטל זה דווקא כשהוא שייף לצורך עצמו אז הוא בעצם מבטל את העבודה זרה הזאת לוקח ממנה חתיכות להשיק מהם את התנור אבל אם הוא שייף אותה לצורקה כדי ליהפותה היא נשארת אסורה כי ודאי הוא לא התכוון לבטל אותה ושיפוייה מותרים כי הוא זרק אותם הוא לא מתכוון לעבוד אותם וישראל ששיפה עבודת כוכבים של עובד כוכבים בין אם הוא שייף אותה לצורכו בין אם הוא שייף אותה לצורקה היא ושיפוייה האסורים אמי למה שיפוי האסורים תה שתהיה כעבודת כוכבים שנשתברה מאליה כי הרי הוא משייף אותה לצורכו לקחת ממנה חתיכות אז הוא בעצם כאילו בעצם הוא שובר אותה אבל אתה אומר שישראל לא יכול לשבור טוב אז את אומר שהיא נשברה מעצמה לפי רבי שמעון בן לקיש אמורה להיות מותרת אונה הגמרא הכנה מכדי רבה גם כאן זה כמו מה שטירצנו התירוץ של רבא שיש גזירה של חכמים שישראל שמבטל עבודה זרה לא תתבטל. למה? כי יכול להיות שהוא ילך כשהוא יקח את הפסל הוא יזכה בו ואז יהפוך להיות שלו. ופסל של ישראל אי אפשר לבטל. קושיה חמישית ממשנה ו רבי יוסי אומר מי שמוצא עבודת כוכבים של מתכת אז הוא רוצה לאבד אותה שוחק וזור לרוח או מטיל הים לאבד אותה כדי שישראל לא יהיה ממנה. אמרו לו חכמים, אף נעשת דהיינו ברגע שיש לך את ה א פירורים של אותה מתכת, היא מזבלת את השדות ונהנים ממנה וכתיב לו ידבק בידך מאומה מן החרם ואפילו לזבל אסור. זאת אומרת, רואים מכאן שיש בעיה בזה שנהנים מהפסולת של הפסולת, של הפסל. שואל את השל המים מה הבעיה הרי זה זה כבר מבוטן תבקע עבודת כוכבים שנשתברה מאליה אם היא הייתה נשברת לבד אומר רבי שמעון בן לקי שהיא מבוטלת כבר היא לא נחשבת עבודה זרה אז כאן כשישראל הוא זה שפירר אותה ושחק אותה נו למה זה לא פחות ממי הייתה לבד נשברת אונה הגמרא הכנה מכדרבה גם כאן כיוון שישראל מרים אותה אולי הוא יזכה בה ואז היא תהיה שלו וישראל לא יכול לבטל את הפסל של עצמו שיהיה שישית איט רבי יוסי בן יסין אומר בברייטא מצא צורת דרקון שדומה לנחש שסתמו עשוי לעבודת כוכבים כמו שנראה במשנה בעמוד הבא וראשו חתוך ספק עובד כוכבים חתכו ועל ידי זה הוא בטל ספק ישראל חתכו וישראל לא יכול לבטל את העבודה זרה טולים שעובד כוכבים חתכו ומותר כי זה ספק שם המעולם הוא לא נאבד ואם הוא נאבד שם החתכוה עובד כוכבים ואז זה כיוון שזה ספק של ספק זה מותר אבל אם ודאי ישראל חתכו אסור שטע של העמי למה תה כעבודת כוכבים שנשתברה מאליה שלפי רבי שמעון מלגש היא מותרת גם כן מתרצת הגמרא חנה מקדבה שכשישראל מרים את הפסל חוששים שהוא יזכה בזה ואז ברגע שזה פסל של ישראל הוא לא יכול לבטל אותו מביאה הגמרא כת קושיה ממש משנה טבי מותר לזרוע ירקות בימות הגשמים מתחת לעץ שעבדו אותו עבודת כוכבים שנקרא עץ אשרה כי הצל קשה לירק ירקות אז הוא לא נהנה מהצל של עץ האשרה אבל בימות החמה אסור לזרוע ירקות מתחת לעץ השרה כי הצל יפה להם והוא נמצא נהנה מהעץ אשר רבי יוסי אומר אף לא יזרע ירקות בימות הגשמים מפני שהנ העלים שנושרים בימות הגשמים מהאילן של ה עשירה נושרת עליהן ומזבלת אותם נמצא שבעל ערק נהנה מן העשרה של העמי מה זה העלים האלה שנפלו מהאילן של עבודה זרה? זה כמו שהם נשברו ממנה. כמו עבודה זרה שנשתברה. תבק עבודת כחובים שנשתברה מאליה שלפי רבי שמעון בן לקיש היא מותרת. הגמרא שניך שניהם במשנה זה שונה דעיקר עבודת כוכבים קיימת. האילן שעיקר עבודת כוכבים לא התבטל. אז גם העלים שנושרים ממנו אסורים. אבל רבי שמעון מןקיש דיבר שעיקר עבדת כוכבים נשברה היא עצמה נשברה ולפי דעתו ברגע שנשברה מעצמה היא מותרת שואלת הגמרא והרי במקרה שהעובד כוכבים שיפה שייף את האליל דעיקר עבודת כוכבים נשארת קיימת ובכל זאת בברייטה שנינו קטנה שאם הוא משייף את האליל לצורך האליל העבודת כוכבים עצמה אסורה ושיפוייה הנסורת שיוצאת מהאליל מותרין הרי שאנחנו רואים אפילו שעיקר עבודת כוכבים קיימת החלקים שנפרדו ממנה בטלים תרצת הגמרא רב הונה ברד רבי יהושע אמר הטעם שעלים שנושרים מאשרה אינם מתבטלים אם לא ביטלו את העשרה בעצמה לפי שאין עבודת כוכבים בטלה דרך גדילתה זה דרך גדילת העץ אשרה שנושרים ממנה עלים כל השנה דרכה להשאיר עלים ולגדל אותם מחדש. ולכן וזה שהעלים נושרים זה לא נחשב ביטול אם לא ביטלו את עץ האשרה. אבל כשמשייפים את האליל, כיוון שדעתו לבטל את ה נסורת הזאת, אז הם כבר בטלים. אפילו שעיקר עבודת כוכבים קיימת. כעת מביאה הגמרא קושיה על רבי יוחנן. עד עכשיו הקשנו על רבי שמעון בן לקי שסובר שעבודת כוחים שנשברה מעצמה מותרת כעת מביאה הגמרא קושיה על רבי יוחנן שסובר שנשארת אסורה הייתי ורבי שמעון בן לקיש לרבי יוחנן שנה אומרת כן של ציפור שבראש האילן של הקדש אדם לקח אילן הקדיש אותו לבית המקדש פה כבר מדברים על להבדיל בין קודש לחול וגרוע מחול עבודה זרה פה מדמים על הקדש אדם מקדיש אילן לבית המקדש ויש שמה כן של ציפור בראש האילן של הקדש לא נהן אסור להנות מהקן ולא מועלין אם אדם נהנה מהקן הוא לא חייב משום מעילה אדם שנה מהקדש אז הוא חייב משום מעילה חייב להביא קורבן השם מעילות להם תוספת חומש וכולי כאן כיוון שכל האיסור זה מדרבנן הוא לא מתחייב קורבן עוד אומרת המשנה, אם יש כן בראשה של אשרה, יטיז בקנה, הוא יכול להשליך את הכן על ידי איזה מקל. ואז מותר לו להנות מהעצים של הכן, אבל אסור לו לעלות על העשרה כדי לקחת את הכן, כי העץ הוא של עבודה זרה ואסור להנות ממנו. הכן אבל הוא לא של עבודה זרה. כסלקדעתך רבי שמעון בן לקיש היה סבור בהתחלה לבאר את המשנה שמנין יש עצים לעשות את הכן מנין העצים של הכן הגיעו כגון ששברה ממנו עצים וקינתה בהן כנראה הציפור חתכה ענפים מהאילן אשרה ומהענפים האלה היא עשתה את הכן בקטני עטיז בקנה כתוב שהוא יכול להטיז את הכן עם איזה קנה ולהשתמש באותה אותם חתיכות עצים של הכן עצמו אתה רואה שעבודת כוכבים שנשתברה מאליה מותרת כי אותם ענפים שממנה עשו את הכן הם כמו שברי אותו עץ אשר שברי עבודת כוכבים שנשתברו מאליהם שהעוף שברה אותם זה בעצם נקרא שהם נשתברו מאליהם ואתה רואה שהם מותרים רצת הגמרא חבמה יזכינן כיגון דהייתי עצים מעלמה וקינתה בהן היא לקחה עצים ממקומות אחרים לא מהעץ אשרה ומהם היא עשתה את הכן דקנמי אפשר גם לדייק בדברי המשנה עצמה דקתני גבי הקדש כן שנמצא בראש אילן של הקדש כתוב לא נהנים ממנו ואם נהנו לא מעלים בו לא חייבים משום מעילה אם אמרת בשלמה אם נפרש שמדובר כאן דייטי עצים מעלמה אם לגבי המקרה השני ב בעץ של עבודה זרה נאמר כמו שאנחנו כעת מעמידים שהקן הזה נוצר מענפים מילנות אחרים היינו דקטן לגבי הקדש לא נהנים ולא מועלין. מובן למה? לגבי הקדש אסור מדרבנן להנות מהקן. אבל אם נהנו לא חייבים משום מעילה מהתורה לא נהנים מדרבנן ש שמה יבוא להנות גם מהאילן עצמו שהוא של הקדש ולא מועלים מדאורייתא למדה לא קדישי העצים האלה לא קדושים כי הם לא באו מהאילן הזה אלהם אמרת כמו שהיה בהתחלה בדעתך לומר ששברה עצים מהעץ אשר הזה ממנו וקינתה בהן אמ לא מועלין הקדישי למה לא חייבים משום מעילה הם לוקחים את העצים של הקן אלא מה רואים מכאן שמדובר כאן שהעצים של הכן הם מאילן אחר ולא מהאילן הזה תוכה הגמרא מדהיריה וכי זה ראיה אח לגבי הקדש אפשר לומר שמדובר בגידולין הבאן לאחר מכאן ענפים שגדלו לאחר שהאילן נוקדש בזה הזכינן והתנה כאן צבר אין מעילה בגידולין מה שגדל אחרי שהקדישו את האילן זה לא נחשב הקדש לעניין זה שמשנה נהנה מזה נחשב שהוא נהנה מהקדש באיסור והוא מעל זה תירוץ אחד רבי אבא אמר בשם רבי יוחנן תירוץ אחר גם אם נאמין את דברי המשנה כפשוטם שכן נעשה מענפי השרה עצמה אי אפשר ללמוד מכאן שעבודת כוכבים שנשתברה מאליה מותרת כי אפשר לפרש בדברי המשנה מה יטיז בקנה כדי להנות מהקן לא הכוונה לההנות מהעצים והענפים שמהם עשו את הכן אלא יטיס באפרוחים מותר לו לקחת את האפרוחים שבתוך הכן ולהיהנות ממנו אבל בקן עצמו באמת אסור להשתמש אף על פי שהוא נעשה משברי עבודת כוכבים עדיין האיסור עליו אמר לרבי יעקב לרבי ירמיה בר תחליפה אני אסביר לך את המשנה לפי התירוץ שכעת רבי יוחנן תראת באפרוחים כאן בהקדש וכאן באשרה מותרים כי לא צריכים דווקא את האילן האפרוחים יכולים לפרוח למקום אחר בביצים כאן וכאן אסורים כי הם צריכים את האילן כי הרי אם הם יפלו מהאילן הם ישברו לכן גזרו עזרו חכמים על הביצים כמו שאסרו את האילן ככה גם הביצים אסורים אמר רבשי ואפרוכין שצריכין לאימן שעדיין לא גדלן נוצתן ו לא יכולים לעוף לא יכולים לפרוח כביצים דמו והם גם כן אסורים גזרה שמה יבואו להנות מהאילן עצמו אומרת המשנה המוצא כלים ועל הכלים מצויר צורת מזל חמה המר הרם בדעת רש"י מבאש זה לא הכוונה שמש אלא צורת מלך והתרה בראשו והוא יושב בעגלה כמו הצורה שהחוזים וחכמי המזלות מציירים את מזל חמה או צורת מזל לבנה אותה צורה שמייחסים אותה ללבנה או צורת דרקון שדומה לנחש הצורות האלה אסורות בהנאה ולכן יוליכם לים המלח בים המלח אין ספינה מצויה שם ואוהבוד מבני אדם רבי שמעון בן גמליאל אומר תלוי איפה הצורות האלה חקוקות אם הם על כלים המכובדים אסורים כי כנראה עובדים להם ואם הם צורות של הכלים המבוזים מותרים כי אין עובדים להם דקת הגמרא לממרא דברי המשנה באים לומר דלהניו דפלחלהו דווקא לצורות האלה עובדים לצורות אחרות מדיכרינה לא ורמין היא אני אקשה לך מבריתא השוחט קורבן לשום לשם אותו שר שממונה על הים הימים או לשום הנ נערות לשום מדבר, לשום חמה, לשום לבנה, לשום כוכבים ומאזלות, לשום מיכאל שר הגדול, לשום שלשול קטן, תולעת קטנה, לא משנה אם זה הגדול שבבריות או הקטן שבבריות, זה נקרא זבחי עבודה זרה. הרי אלו זבוחי מתים והם נאסרים, אבל רואים על כל פנים שהדרך לעבוד גם לשאר צורות ולא רק לצורות האלה ששנינו במשנה. תראה הגמרא אמר הבעיה מפלח לכל דמשכי פלכי אמנם הם עובדים לכל צורה שהם מוצאים ומספק לא גזרו עליהם כי אם כן צטרכו לאסור כל דבר מיצר ומפלאכי לצייר צורה נת לעבודה אנתלתה דחשיבי צירלהו פלחלו השלוש צורות שמנינו במשנה חשובות בינם ומציירים אותם כדי לעבוד אותם לצורות אחרות מדי אחרינה לנוי בעל מאבדילהו הם מציירים אותם רק לנוי בעלמה ולכן הם מותרות. מביאה הגמרא שרב ששת מלקט משניות חמורות והיה אומר אותם בבית המדרש כדי שיתנו את הלב לתרץ אותם מנקת רב ששת חומרי מתניה תהי ותענה וכך שנה כל צורות המזלות מותרין שאתה רואה צורה של איזה מזל חוץ מצורת מזל חמה וצורת מזל לבנה וכל הפרצופים מותרים חוץ מפרצוף אדם וכל הצורות מותרות חוץ מצורת דרקון כמין נחש אמר מר אז רב ששת דן על דברי הברייתא למדנו כל המזלות מותרין חוץ ממזל חמה ולבנה אחה במה סכינן באיזה מקרה מדובר כאן אימה אם נאמר שהבריתה מדברת במי שעושה צורות והיא עוסרת לצייר מזל חמה והיא מתירה לצייר שאר המזלות היא בעושה מדובר פה שהוא מצייר כל המזלות משרי וכי מותרה לצייר והכתיב אומר הפסוק אומר הקדוש ברוך הוא לא תעשוניתי אלוהי כסף ואלוהי זהב לא תעשו בדמות אותן שעומדים אצלי לא תעשו כדמות שמשיי המשמש לפניי במרום כמו חמה לבנה ושאר מזלות אז רואים שגם שאר מזלות עשו לצייר אלא פשיטה הברייתה הפשוט שהיא מדברת במקרה שהוא מוצא את הצורות האלה בסתם ודווקא אם הוא מוצא צורת חמה ולבנה נסרות בהנאה אבל שר המז מזלות מותרות וכדתנן כמו שראינו במשנה אצלנו המוצא כלים ועליהם צורת מזל חמה וצורת מזל לבנה או צורת דרכון הם אסורות בהנאה ווליכם לים המלח אבל שאר צורות שאר המזלות מותרות בהנאה אז אם כן מדובר כאן באמת שהוא מוצא את אותם צורות ואם מדובר כאן במוצא אימה מציעת בוא תמשיך ותסביר לי את האמצע של אותה ברייתה כל הפרצופות מותרים חוץ מפרצוף אדם אם מדובר פה במוצא פרצוף אדם מי אסור יילה אסור והתנן הראשון במשנה המוצא כלים ועליהם צורת חמה וצורת לבנה צורת דרכון יהיו לכם לים המלח דווקא צורת דרכון אין היא אסורה פרצוף הדם לא אסורה אז אם כן הברייתה סותרת את דברי המשנה אלא פשיטה חייב להיות שהחלק האמצעי בברייתא לא מדברת במוצא פרצופים אלא בעושה צורת פרצופים והברייתא באה להתיר לצייר את כל הפרצופים כגון של חיה ובהמה ולאסור לצייר פרצוף אדם וכמו דברי רב הונברי לרב יהושע בהמשך הגמרא שמפרש את הפסוק לא תעשון איתי, לא תעשון אותי כדמותי. והרי התורה אומרת דברים שאי אפשר לומר אותם בעצמנו. בצלם אלוקים עשה את האדם. אם כן שואל את השאלה אם מדובר כאן באמצע בחלק האמצעי של הברייתא בעושה ומי שמצייר צורת הדם איסיפה תאמר את החלק השלישי האחרון של הברייתא כל הצורות מותרות חוץ מצורת דרקון ואם מדובר כאן בעושה שמצייר עליו יש את האיסור צורת דרכון מהסיר וכי אסור לצייר והכתיב הרי הפסוק הרי כתוב לא תעשון איתי אלוהי כסף ואלוהי זהב לא תעשון איתי היינו אלה שמשמשים לפניי במרום דורשים הניאין דווקא צורות שמשמשים לפני הקדוש ברוך הוא במרום אסורים אבל צורת דרקון שזה לא מהשמשים שמשמשים במרום לא נעסרה אז אם כן אי אפשר לבאר כאן שהאיסור זה לצייר את הציור של הדרקון אלא הפשיט המדובר כאן שהוא מדובר במוצא צורת דרקון והיא נאסרת בהנאה וכדתנן כמו שבמשנה אצלנו כתוב המוצאי כלים ועליהם צורת חמה או צורת לבנה או צורת דרקון יווליכם לים המלח אם כן נמצא שתחילה וסוף הבריתא רשע וסייפה מדובר במוצא במציעתה את החלק האמצעי לעניין צורת אדם מדובר פה בעושה ומצייר אמר הביהם מה הקושיה הגדולה שלך רבשי אם כן אפשר לומר שהרשע והסעיפה מדובר במוצא החלק הראשון והאחרון והמציעת מדובר בעושה במצייר רב אמר לא חייב להיות אלא אפשר לומר כל הברייתה מדברת במוצא ומציעתה שעוסרת פרצוף אדם זה כמו דעתו של רבי יהודה היא שחולק על המשנה שלנו לתניה רבי יהודה מוסיף על המשנה שלנו אף דמות אישה מניקה ושר אפיס היינו צורת שר ומושל ולמה הצורות האלה אסורות מניקה שזה כאילו עושים את הצורה על שם חווה שמניקה כל העולם כולו שהייתה אם כל חי וגם הצורה הזאת כאילו משפיעה חיים כמותה שר הפיס על שם יוסף ששר נעשה שר ומפיס את כל העולם כולו הוא כאילו פרנס את כל העולם כולו בשנות הרעב שהיו הצורה הזאתי גם כן רוצים לומר שהיא כאילו גם כן מפרנסת את כל העולם אז רואים שלפי דעת רבי יהודה משמות מוצא כלים שמצויר עליהם פרצוף הדם גם כן אסורים מביאה הגמרא לבאר אות בדברי רבי יהודה והוא מתי אנחנו אומרים ששר הפיס נחשב צורה שאסורה בהנאה דווקא דנקית גריבה וקקליל שהוא אוחז בידו מידה ומודד באוכל בזה נראה כמו שהוא על שם יוסף אבל סתם פרצוף אדם מותר בהנאה וגם לגבי דמות מניקה היא דנקת בן וכמניקה שמחזיקה בן ומניקה אותו בזה נראה שהוא על שם חווה אבל בסתם דמות מניקה מותר מביאה הגמראנו רבנן ברייתא איזהו צורת דרקון פירש רבי שמעון בן אלעזר כגון שיש לו סנפיר ציצין בין פרקיו בין חוליותיו מחוי רבעשי הוא יראה רבסי יראה רמז בן פרקי צו מביאה הגמרא אמר רב חמה ברבי חנינא הלכה כרבי שמעון בן אלעזר שמתי צורת דרקון אסורה דווקא אם יש לה ציצין אבל אם אין לה את אותם ציצין את אותו את אותם סנפ פיר אז הצורה הזאת מותרת בהנאה ועד כאן דף
לצפיה בתכנים נוספים: