העמוד היומי מסכת פסחים דף ו עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף ו עמוד א

[מוזיקה] פסוחים דף ו עמוד א שורה חמישית מלמעלה בואו מיני מרובה שאלו תלמידי הישיבה את רובה וזה בעצם שאלה שלא קשורה לאלחוס פסח לא לחומץ ולא למסכת זה נכתב פה אגב זה שדיברנו כעת על דיברנו על חמייצה של גוי שנמצא אצל ישראל אז אנחנו מדברים כעת על עניין ניין אחר ונידון אחר של ממון ש גוי שנמצא אצל ישראל שיש לו איזשהו בעלות על הממון אצל הישראל בואו מנה מרובה בהמת ארנו חייב בבכורו או אין חייב בבכורו הייתה איזשהו גזרה מהמלכות שצריך לשלם מיסים על הבהמות איך היה המיסים כל 10 ולדות שנולדים אנחנו נותנים אחד למלכות כעת יש דין לגבי בכורו לי כל בכור בישראל וזה דורשים דווקא כשכל הבהמה היא שייכת לישראל אז יש דין שהבלד הראשון שנולד הוא קדוש מרחם ויש לו דין של בכור אבל אם זה שותפות עם גוי אפילו שותפות במשהו קטן בחלק קטן מאוד מהבהמה אין כבר דין של בכורו השאלה האם הזכות הזאת של המלך לקבל את הבלולד העשירי מהבהמה הזאת האם זה מקנה לו כבר חלק בבהמה וממילא אנחנו נחשיב את זה לשותפות יש פה יד אקום בתוך הבהמה ויש פה חלק של גוי בתוך הבהמה או לא חייב בבכורו או אין חייב בבכורו כלי חדמוצי מבארת הגמרא כלדמוצי מסלק לבזוזי לא יקו בוא אלון דחיבס אם אפשר לבוא ולומר למלך נכון נולד הבלולד העשירי אבל בוא תיקח כסף במקום אז ודאי שאי אפשר להחשיב את זה שיש למלך פה בעלות בבהמה עצמה כי הנה אפשר לבדות את זה זה איזשהו תשלום מיסים שמתבטא בכסף אתה לא רוצה להביא כסף תביא את הבהמה העשירית אבל ברגע שאפשר לסלק את את זה עם כסף אז ודאי זה לא נחשב שותפות בבהמה עצמה כי קוים בואלון איךד לא מוצי מסלקי בזוזה במקום כזה שאין ויטורים הבלד העשירי למלך אתה רוצה להביא כסף במקום אין אפשרות כזאת אז ממילא יש פה לכאורה איזשהו חלק בבהמה שכבר שייך למלך יש לו פה איזשהו שותפות פה מה היא אומר לו הוא פטורה אמר להם רובה היא פטורה וזה נחשב לשותפות ואותני חייבת יש בריצה שכתוב שחייבת אומ מוציאים לסלקי שם מדובר שאפשר כן לסלק את המלך על ידי ממון וממילא לכן היא חייבת בבכורו כי זה לא נחשב שהמלך שותף בבהמה אידמרי יש אומרים שהשאלה הייתה קצת שונה אומר רובה בהמת ארנו פטורו מן הבכורו ואף דמוצה לכלה הם שאלו גם לעניין בהמת ארנונה בהמה שיש מזה מיסים למלך וגם לגבי עיסת ארנונה שגם כן צריך לתת למלך מהעיסה שאדם עושה איזשהו מס שנותנים למלכות ואז זה רוב הנה שלגבי במת ארנונה פטורה מן הבכורה זה אפילו שמוציא מסלק לכלי גם במקרה שהוא יכול לסלק ממנו את החוב על ידי כסף גם כן היא תהיה פטורה אבל עיסה תרנו חייב בכך לו ואף גד לא מוצאים עשה לכלי למרות שעיסה שבשותפות עם גוי אין חיובך לו כאן היא תהיה חייבת ולמה זה לא מצד הדין אלא מצד מה יראו אנשים מה תיממה באימוס לייק קלה איסו לאסליקה דהיינו בבהמה כולם יודעים שלמלך יש פה זכויות בבהמה הזאת זה משהו שיש לזה קול וממילא לכן לא יבואו לחשוב בו שהוא לא נוהג את דיני בכוירו הוא לא שומר על בכורו והוא מחלל את הקדושה שלה אבל בעיס כיוון שאין בזה קול בדבר הזה ממילא יבואו לחשוב למה הוא לא מפריש חלה הוא אוכל עיסה עיסא טבל עיסה שלא הופרש מנחלה לכן לכן בעיסא אנחנו אומרים שיצטרכו להפריש חלה משום הרואים שיחשדו שהוא לא מפריש חלה למרות שאין פה חלק של הגוי ולכן בבה ארנונה תמיד תהיה פטורה כי יש קול וכולם יודעים ולמרות שאפשר לסלק בזוזה זה עדיין לא מקנה זה עדיין לא מוציא את החלק של המלך משותפות בבהמה ואילו בעיסא למרות שהיה מקום לומר סוף סוף יש לו שותפות גם בעיסא נפתור אותו מכל לא אבל משום הרועים שיחשדו בו שהוא אוכל חלה בלי הוא אוכל עיסה בלי להפריש חלה משום הרואים כיוון שאין קול שיש פה חלק של המלך אז לכן חששו וכן צריך להפריש חלו טונו רבונון ואנחנו חוזרים כעת לנושא של חומץ נוכי שנכנס לחצר של ישראל הוא בצובי נכנס גוי לתוך החצר של היהודי עם בצק יש לו פיטה פלאפל ביד אין זקוק לר קשור אליי זה שהוא נמצא ברשותי זה עדיין לא עושה את זה שאני צריך לבאר פה משהו זה שייך לגוי הוא מחזיק את זה זה לא קשור הפקידו אצלו זה קוק לבר אם הוא הפקיד אצלו את זה אמר לו תשמור לי על זה עם אחריות זקוק לבאר כאן זה כבר תחת תחת אחריותו הוא חייב לבאר את החמץ יחד לו בית אין זקוק ליה אמר לו שם אתה רואה את הפינה בחצר תניח את זה שמה זה לא קשור אליו אין זוקק לבשנאמר לא ימוצא מה יקו אמר מה הפוסוק לא מוצאה בא ללמד אומר הפופה הרי שקוי זה לא חוזר על מה שאמרנו אין זוק לביר כי שמה אמרנו שהוא מותר והל הפוסק לא ימוצא מ שמה שבאים לומר איסור אז חוזר על הריש ואוכיקומה הפקידו אצלו זוק כלב שנאמר לא מוצא כיוון שסוף סוף הוא הפקיד אצלו תחת אחרותו ובפוסק כתוב לא מוצא ממילא כל שזה תחת אחרותו הוא חייב לבאר על זה זה חוזר על החלק שעסרנו ואמרנו שהוא חייב לברר רבשי אמר לא י לומספקוי באמת כמו משמעות הברייסה שזה חוזר על הסיפה הבאנו את הלו מוצה וסוף הברייסה ואוכמה יחד לו בית אין זוקק לבר שנאמר לאמוצא בבותיכם אנחנו מוסיפים את המילה בבותיכם ועולב דידיו ברגע שהוא יחד לו את הבית כביכול החלק הזה של הבית לא שייך ליהודי אלא שייך לגוי ולכן הוא לא צריך לבאר את זה דנוכי קומי אייל לבד נפשי קומי האל כשהוא מכניס את זה לפינה שהוא ייחד לו הוא מכניס את זה לרשות שלו של הגוי וכביכול הוא הזכיר לו חלק מהבית שואלת הגמורה רגע אז אדם שמזכיר לחברו חלק בית או חלק מבית לממר דסכיר וסקניה יש נידון שמובא בכמה וכמה הקשרים בשס האם שכירוסקני או לא האם כשאדם סוחר בית מחברו זה שייך עדיין בבעלות לבעלים, למזכיר או לא, או ששייך לסוחר וכמה נפקמינס. שואלת הגמורה כאן לפי זה יוצא שאתה אומר שיחד לו בית זה כשכירות וממילא לכן הוא לא חייב לבאר כי זה נחשב שזה שייך לגוי אז שכירוז קניה ועות נען אף במקום שאמרו להזכיר לא בהסדירו אומרו שמכניסים לתוכו דזורי כתוב במשנה שאסור להזכיר דירה לגוי בארץ ישראל בסוריה מותר ואומרת על זה המשנה גם במקום שאמרו להזכיר שזה סוריה או חוץ לארץ אז לא לכל דבר התירו לבסדירו למגורים אסור מותר להכניס מותר להזכיר לו דירה לבהמות לעצים אבל לא לגור בה מפני שמכניסים לתוכבו דזורה והרי כתוב לטובי תיבו אל ביסכו הבית נשאר של המזכיר וממילא גם בחוץ לארץ אין בעיה של איש וארץ ישראל אבל יש בעיה שהוא מכניס אבידזור לתוך הבית של היהודי ויש כדסכרוסקניה כי קומל ביסד נפשי קומל אם אנחנו אומרים לעניין חומץ שכש שהוא ייחד לו בית, יחד לו פינה ועכשיו הגוי עשים שמה חומץ אין איסור כי זה נחשב לבית של הגוי אז למה באבודהזורי אתה אומר אסור לו להזכיר בית הוא יכניס אבו דזורה לשם זה הרי בית של הגוי שניכה דפ כרחמונב לשון לא מוצא ושמוצו בדכו יוצו זה שהינו מוצו ביותחו באמת שכירוס לא קני והבית נשאר שייך למסקיר ולכן באבודזור אני אומר אל תזכיר לו בית למגורים כי הוא יכניס בית לאבודזור וזה נחשב שהוא מכניס את זה לבית שלך למה בחומץ הוא לא זקוק לבאר? כי כתוב הלשון של הפסוק לא ימוצא בבותיכם דהיינו שזה יהיה מצוי עם גישה שאתה יכול לבוא ולקחת מהחומץ שמה ברגע שהיחדת לגוי את הקרן זוביס הזאת אתה לא יכול לבוא ולקחת מהקרן זוביס הזאת אז נכון שך אבל כיוון שאתה לא יכול לגשת לשמה זה לא נכשיו מצוי בידך אז לשון הפוס כאן מוקיע שכזה מצב אין זה עוקוק לברר אומר ידומרב נראה כעת הלכות נוספות בעניין של חומץ אדם מצא חומץ באמצע יוםטל מה יעשה אמוצא חומץ בבייסו ביוםט כעת זה מוקצה אסור לו לקחת את זה לבאר את זה גם אסור לו אז כופר לובס כלי יניח לך איזה כלי כדי שלא יבוא לאכול אותו בטעות ומשאיר אותו עד אחרי יום טה אומר רובה אם של הקדש הוא אין צורך אם זה חומץ של הקדש אז גם ככה אין חשש שוא יבוא לאכול את זה כי הוא מורגל שזה משהו אחר שאסור לו לאכול את זה כי זה הקדש ואם אלא לא צריך גם להניח את הכלי היתים הם יבדל בדיל למיני אנשים כבר מראש הוא בדל מזה ומתרחק מזה אז אין חשש שיבוא לאכול את זה פתאום בפסח ואמר ודום הרב חמץ השם נוכרי כעת יש אצלו חמץ של גוי במקרה כזה שהוא יחד לו בית מה הרחקות שהוא צריך לעשות כדי שהוא לא יבוא בטעות לאכול משמה אוסלו מחייצור תפוחי משום עקר כאן יצטרך כבר עושה איזשהו עקר לכל החג לשבעה חמים שיעשה מחיצה אסור תפוחים כמובן לא ביום טב וזה הסיבה גם שכשהוא מצא חמץ ביום טב לא אומרים תעשה מחיצה כי אסור לעשות מחיצה ביום טב רק לקפוץ את הכלי אבל כאן שהוא יודע שהגוי הולך להביא שם חומץ שיהיה מחיצה עשורת פוחים שיהיה הקר שהוא לא יבוא לאכול מזה בטעות ואם שלקדשו אינו צורך מהתבדבדילין שמיני שוב אם זה של הקדש אז אין צורך כי גם ככה הוא לא יבוא לאכול מזה ואומר דומרב הלוכן נוספת שאומר רב בעניין של חומץ המפורש אדם פרש ויצא למדיין סיים והיו יצא בשיורו שהוא יצא לא בספינה אלא בשיירה דרך המדבר קודם 30 יום אין זוקק לויר תוך 30 יום זוקק לויר אם הוא יצא לפני טו הדרנו 30 יום יותר מ-30 יום לפני זמן הביאור אז הוא לא צריך לבאר את החומץ יכול להשאיר את החומץ בביתו ולנסוע תוך 30 יום אבל אם הוא כבר בתוך 30 זמן הביאור זוק וכעת מבארת הגמרא אומר הבמר תוך של זקוק לברמ שדו לחזור אבל אין דו לחזור אין זקוק לבר דהיינו מתי אני אומר שהוא חייב לבאר כשזה בתוך 30 יום שהוא מתכנן לחזור לפסח לביתו הוא הולך להגיע בתוך הפסח אם הוא היה מגיע לפני פסח אין בעיה הוא יעשה את הבירור חומש לפני פסח אבל אם בתוכנית שלו זה לחזור בחול המועד הוא חייב לבאר את זה לפני שהוא יוצא לדרך כי בתוך 30 יום כבר מהחג נראה תכף שיש לימוד שמשים יוים הוא כבר חייב לדאוג שלא יהיה לו חומץ בויסוי אז כיוון שהוא הולך לחזור לפה לכן זה בעיה אבל אם הוא לא הולך לחזור לפה עד אחרי פסח אין איסור והוא יכול להשאיר את זה שמה גם אם הוא בתוך 30 יום מהחג אומר לרובה וידוי לאח זוהר אפילו מורשון ננמי שואל רובה איך ייתכן לומר שכל החיוב לבאר זה רק עם דעתו לחזור בחג אז אני אומר שאם הוא יצא בתוך 30 יום הוא חייב אבל אם הוא יצא לפני 30 יום יצא שהוא לא חייב זאת אומרת אם הוא יצא בתחילת חודש אדר יותר מ-30 יום מזמן ביאור חמץ אפילו שהוא מתכנן לחזור לכל המועד לביתו הוא לא חייב לבאר הרי הוא יחזור לבית שמלא חמץ זה בית שלו יש איסור שלא יראה לך חמץ אלא אומרובה עוד דמרס קודם שלא יש יומן זק לבאר לאמור להשן דיטו לחזור אומר רוב צריך לומר הפוך מה שאמרנו שלפני 30 יום אין חיוב של ביאור זה דווקא שאין די אצלחזור שאז אני אומר אתה לא מתכנן לחזור לפסח לבית אז אם יצאת לפני 30 יום מהחג לא חייב לא חל עליך חייב אז ביוור אם בתוך 30 גם אם אתה לא מתכנן לחזור אבל די טוי אם הוא בתוך 30 גם אם הוא לא מתכנן לחזור הוא חייב לבאר כי כבר חל עליו חויס הביאור אבל די טו זוהר אפילו מורה בששון את זהק לברר אם הוא תכנן כן לחזור לפסח באמצע הפסח לחזור לביתו אז זה כבר לא מוגבל בזמן גם אם הוא יצא חצי שנה קודם וגם אם יצא בראש השונה אנחנו גם כן נחייב אותו לבאר לפני שהוא יוצא כיוון שהוא הולך להגיע באמצע החג שאז הוא כבר לא יכול לבאר את זה הוא צריך לבאר את זה קודם ואז דרובה לטימי דומה הרובה אומרת הגמורה רובהו לשיטוסוי שמצינו שהוא מביא הלכה נוספת בעניין של חומץ בהקשר למקרה אחר הויסה ביסו אויצו אדם לוקח מקום בביתו ורוצה לאכסן שמה לעשות מזה מחסן קודם 30 יום אין זוקקוק לבר תוך 30 יום זוקקוק לבאר הוא שם שם תבואה הוא שם שם דברים שהולכים להיות לאחסון חודשים רבים אז אם זה יותר מ-30 יום מזמן הביאור גם אם יש שם חמץ למטה או שיתכן שיש שם חמץ הוא לא צריך לבאר את זה אבל אם זה בתוך 30 יום הוא חייב כן לבאר את זה כי זה לא הולך להתפל מהמקום עד עד עד אחרי פסח וקודם שלוש נמי לא אמרנו לשן דית לפנינוסה ודית לפנינוסה אפילו קודם שלוש יונמי זוקק לבר פה רוב לשיטוסי שגם כן אומר אם התוכנית שלו לפנות את זה בפסחמד פסח זה התוכנית שלו לפנות את האוצר את המחסן שהוא עשה אז כאן זה לא משנה לי כמה זמן לפני פסח הוא עושה את האוצר גם אם הוא יעשה את האוצר בראש השונה והחליט לאכסן שמה דברים על גבי כל החומץ הוא יהיה חייב לבדוק כיוון שהתוכנית שלו זה בכל המועד לפתוח את האויצור ולרוקן אותו ואז הוא מגיע לחומץ. כל מה שאמרנו שזה תלוי תוך 30 או לפני 30 זה הכל שהוא לא מתכנן בכלל לפתוח את זה עד אחרי פסח. ולכן אני אומר שאם זה לפני 30 אין עליו חובס ביאור. אז אם כן ראינו כאן את ה תלמידי הישיבה ששאלו את רוב לעניין בהמת ארנונה לפי הלשנה הראשונה אז הם שאלו האם היא חייבת בבכורה כיוון ש סוף סוף במקרה כזה שאפשר לסלק בזוזה לפי הלשנה הראשונה אז ודאי שהיא חייבת במקרה שאי אפשר לסלק בבכורה אי אפשר לסלק בזוזה את יד המלך שיש לו את הבלולד העשירי האם נחשיב או לא ורוב העונה שהיא פטורה כיוון ש נחשב שיש לו שותפות כאן מה שכתוב חייבת מדובר שאפשר לסלק בזו זה פי הלשנה השנייה אנחנו אומרים שהיא פטורה גם במקרה כזה שאפשר לסלק כיוון שסוף סוף יש לו חלק בזה היום יש לו חלק זה שאפשר להמיר את זה לכסף זה עדיין לא עושה את זה שאין שותפות לגוי לגבי ארנונה עיסת ארנונה שגבי עיסה שמה אנחנו אומרים שהוא כן יפריש חלו ולא מצד הדין אלא מצד הרועים שיחשבו שהוא אוכל חלה בלי הוא אוכל טבל ועיסה בלי להפריש חלה כיוון שאין קול לכך שהעיסה הזאת תישאי בחלקה למלך ולכן שמה למרות שיש לו חלק בזה למלך ומצד הדין הייתה צריכה להיות פטורה מחלה שכן יפריש חלה אמרנו שגוי שנכנס לחצרו של ישראל הוא לא צריך לבאר אם הפקיד אצלו וזה תחת אחיותו הוא צריך לבאר ואם הוא יחל לו בית הוא לא צריך לבאר מה שכתוב לא מוצב בברייסה או שזה חוזר על מקרה שהוא הפקיד אצלו תחת אחותו ולכן לא מוצאה זה אסור או שזה חוזר על הסיפה באמת שיחד לו בית מותר כי כתוב לא ימוצא בבותיכם ופה זה לא בטיכם ולמרות שאנחנו אומרים שסכיוס לא יקניה ובעצם אסור להזכיר דירה גם בחוץ לארץ לגוי לצורך מגורים כי הוא יכניס שם וידזורה וזה ביסו של המסקיר של היהודי בחומץ ויחד לו בית אין איסור כיוון שהחומץ כיוון שהלשון של הפסוק הוא לא ימוצא וזה לא מצוי בשבילו לא נגיש לו לקחת את החומץ כיוון שהוא התרחק מזה הוא נתן לו את הפינה הזאת אז אין לו גישה לשמה רב יהודה בשם הרב אמר שאם הוא מוצא ביום טב שיקפה עליו כלי ואם זה של קדש אין צורך ואם הוא יודע שהגוי הולך להניח אצלו חומץ בלי אחריות שיעשה מחיצור תפוחי כדי שלא יבוא בטעות לאכול מזה ושוב אם זה חמץ של אקדש שאין בזה איסור אבל לא שמה לא צריך מחיצה של אסורו כי מבדל בדיל למיני. הלכה נוספת שרב יהודה בשם רב אמר שאם הוא יוצא בשיירה אז תלוי אם זה לפני 30 יום הוא לא זקוק לבאר אחרי 30 יום זקוק לבר נחלקו הבאי ורובה לפי הביי מה שאמרנו שבתוך 30 הזקוק לבאר זה דווקא כשהוא מתכוון לחזור אבל אם אין דעתו לחזור אז גם בתוך 30 אין לו חיוב כי הוא לא מתכוון לחזור אין לא חל עליו חיוב לפני זמן שבדיקס חומץ אבל רוב אומר אין כזה דבר אם הוא מתכוון לחזור אז גם בראש השונה אם הוא יצא אז הוא יהיה חייב אלא מה הכוונה? שמה שרב אמר שתלויים לפני 30 או אחרי 30 זה הכל כשאין דעתו לחזור. אבל אם דעתו לחזור תמיד הוא יהיה חייב לבאר את זה קודם. וכמו שראינו שרוב לשיטוס מאויצור שאם הוא מתכוון לפנות את זה בכל המועד אז גם כמה חודשים לפני פסח הוא יהיה חייב לפני שהוא עושה את זה לאויצו למחסן הוא חייב לפנות את כל החומץ משם. אבל אם הוא לא מתכוון לפנות את זה בפסח רק אחרי פסח אז תלוי אם זה לפני 30 או בתוך 30. [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: