הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il
הדף היומי מסכת עבודה זרה דף לח
דזורה דף לחיל בסיעתא דשמיא תשע שורות האחרונות שלדף הקודם ראינו במשנה והשלוקוס בישולי עקום אסורים באכילה מנמילה מה המקור לכך הגמור מבינה תחילה שזה איסור דיריסה אומר הבחי ברב רבי יחנון אומקרו כתוב שבני ישראל אומרים לסיכון מלך מוירי תן לנו לעבור בארצך בדרכינו לארץ קנן ואל תדע אויכל בכסף תשבירני ואוכלתי נשלם על האוכל שנקנה אצלך ומים בכסף תיתן לי ושוסיסי אז יש כאן קש בין המים לאוכל אז דורשים כמים מה מים שלא ישלנו מים טבעיים אף אויכל שלא ישלותו אפשר לקנות אצל גוי אבל אוכל שהשתנה התבשל וכדומה זה אי אפשר לקנות אצל גוי שואלת הגמורים אם כך לא רק בישול ליעקום יהיה אסור אלא מעט אוכיטין ואסון קלו אם הגוי איבש את החיטין בתנור אונמדס כשתנו וכנסון הגוי קליוס מותורין אלו כמים מהמים שלא נשתנו מבריוסון הם טבעים באותו מראה שהם היו בטבע אף אויכל שלנשתן מברסוי חיטין גם שנעשו כליות הם עדיין באותו מראה ולכן הם מותרים אומרת הגמורה אלו מעטו חיטים ותוכנון אוחנמדסורין כרי הם השתנו הם היו גרעינים ונהפכו לקמח וכיתנמה אוטניה חיטין ואסון קלו הגוי כלה זאת לכליות וכין הקמוכים והסלוס של גויים שלא הן מוטורין אל אומרת הגמורה כמים מה המים שלא נשתנו מבריוסון על ידי האור הם לא עבור בישול אף אויכל שנשתנבריוסוי על ידי האור אז ממילא חיטים שתחנו אותם הם לא השתנו על ידי האש וחיטים שנעשו כליות הרי לא השתנו הם נשארו באותה צורה אומרת הגמורה מדעוקסי וכירחן הוזכר בפסוק העניין של אש אלו אומרת הגמורה באמת כל האיסור שבישולקב הוא רק מדרבונון אוקרו הפסוק שבאנו זה הסמחת בעלמה לאיסור זה שגזרו חכומים ומה הטעם הגזירה אומר רשי שלא יהיה ישראל רגיל אצלו במאכל במשתה ואז מה יקרה בסוף בהתחלה הוא יתן לו דברים שמותר לאכול בסוף יחיל לנו דבות מיכ לנו דברים אסורים טויסס מציינים שרשי עצמו במשנה פירש זה משום חסנוס כדי שלא תהיה קרבת הדעת בין הישראל לגויים ויבוא להתחתן עם בנותיהם וכך מסכים במטוס שזה הטעם הפוסקים המפורשים מפרשים שרשי התכוון להוסיף כאן עוד טעם ויש נפקמינה שצריך לפעמים את טעם זה שרשי מזכיר כאן בגמורה אומר רב שמואל ברב יצחוק אומר הוא אומר יסוד גדול כל הנכל כמוס שהוא חי כל דבר שאפשר לאכול אותו גם בלי בישול אז גם אם בישלו אותו אין בוי בשום בישולי אויבד כרחובים גזירס חז"ל הייתה רק על מאכל שהגוי הוא הכין אותו לאכילה לפני הבישול אולי הרווי לאכילה כי רק במאכל כזה ישכירו ודעז ביניהם אמ שאין כן דבר שאפשר לאכול גם בלי הבישול זו הייתה גרסה אחת שבסור מסנוכה בישיבה שבעיר סורו כך שנו זאת בפומבדיסה בעיר פומבדיסה שם בישיבה מסנוכה הם אמרו בלשון אחרת אומר רב שמואל ברבי יצחוק אומר כל שנוינני על שולחן מלוכים ללאפס בוספס כל מאכל שלא מספיק חשוב להגיש אותו לשולחן מלכים אין בוי משום בישולי אויבד כחובים והרמבם מסביר כמו שאמרנו הגזיר זה משום חסנוס שהגוי לא יזמין אותו לסעודה ואז הוא ימשך אחרי בנותיהם דבר שלא עולה על שולחן מלוכים אדם לא מזמין את חברו לסעודה כזו ויש מחלוקסרישינים האם ללאפס בו ספס זה בדווקא דהיינו צריך להיות דבר חשוב ודווקא דבר שמלפתים בו או לא כל דבר שנאכל בפני עצמו גם גם הוא בכלל זה אם הוא דבר שמלפותים פה צריך להיות כזה דבר חשוב שבשוך המלוכי מלפטים פה את הפת עוד יש להוסיף שגם מה שרשי אמר שהחשש הוא שיחל את דבורים טמאים אז גם ברגע שזה לא דבר מכובד הוא לא יזמין אותו לכזה דבר אז גם אין חשש זה מבררת את הגמורה מי בניו מה ההבדל בין שתי הגרסאות עונה הגמורה איבניו שלושת המאכלים הבאים דוגים קטנים וארדה זה פטריות ודאייסה זה תבשיל מחיתים קטות דברים אלו אי אפשר לאכול אותם חי אבל הם לא מספיק פיק חשבים לעלות על שולחן מלוכים. ממילא לפי הלשון הראשונה יש בזה איסור. לפי הלשון השנייה הם מותרים. ותוויספז ושער ראשון הם מדקדקים שהגמורה העמידה רק נפקמינס שלישבסר מתירה. נפקמינס הפוכות הגמורה לא פירטה. למשל דבש. דבש זה דבר מכובד אולי על שולחמלוכים אפשר לאכול אותו גם לי בישול. מכוח זה בעוד הוכחות מסיקים הראשונים וכך נפסק ללוכה שאנחנו נוקטים את שני הלשונות לכולה כי מדובר רק בהגזיר מדברי סופרים ולכן דווקא אם התקיימו במאכל שני התנאים הוא דבר שהוא נאכל דווקא אחרי בישול וגם הוא עולה על שולחן מלוכים דהיינו בסעודות מכובדות לאב דווקא מלוכים רק הוא נאסר אבל אם חסר אחד משני התנאים האלו או דבר שנאכל גם כשהוא חי עוד דבר שלא שוך המלוכים מותר גם אם גוי בישל אותו מביאה גמורה אומר רבסי אומרב דוגים קטנים מלוכים היהודי מלח אותם בעזרת השם בהמשך בעמוד בז נדבר באופן שהגוי מלך זאת כאן מדובר שודי כמו שטויס מסבירים הוא מלך את הדגים וכעת הם רואים לאכילה כמלח איבד אותם וריכך אותם אם כעת מבשל אותם גוי אם בו אין משום בישולי אויבד כחובים כהרי זה כמו דבר שנאכל חי הבישול לא הכין זאת לאכילה גם לפני הבישול הם היו רואים לאכילה מחמת המלח וטוייסס מציינים שצריך לומר שמדובר בדגים שהם קצת גדולים לא ממש קטנים כי דגים קטנים ממש אמרנו מקודם שהם לא עולים לשוך המלוכים וכבר הסקנו שבאופן זה בכל מקרה אין איסור אומר רב יוסף הוא מוסיף מצד שני אם צלו נובת כחוב את הדגים הקטנים המלוכים סימכסו אליה משמרו ותבשילים נכון שלגב בישול ליעקום הבישול של הגוי לא עוסר זאת כי זה לא מביא קירוב הדעס זה לא מביא לחסנוס כיוון שזה ראיו לחילה לפני זה אבעצם זה נחשב כבישול לגבי הלכות אחרות ולכן אם חל יום טב ביום שישי ורוצים לבשל מיום טב לשבת אז צריך להכין עירובי תבשילים מתבשיל שהכין הכינו אותו מערב יום טוב לצורך שבת אפשר לסמוך גם על דבר כזה זה נחשב כמבושל כי בישלו אותו אפילו שלפני הבישול הוא גם היה רוחנם מחמת המלח מוסיף רב יוסף והיא בדיין אוהב את ככו ממכסה דרסנה אם את הדגים הקטנים המלוכים האלה תיגן הגוי במוריס בשומן דגים עם קמח אוסור הוא נאסר משום בישול ליקום ממילא הוא גם לא ראוי לתל לרובת תבשילין כי צריך להניח דבר שמותר באכילה אומרת הגמורה פשיטה ברור הרי זה כבר אי אפשר לאכול חי את הקמח שאיתו תגנו אונה הגמורה מה עוד דתי מהרסנעקר העיקר הוא המוריס שומן הדגים וזה הרי ישר לכל חי והדג עצמו הרי גם נכל מחמת מלכו אז אולי נתיר קומשמנון קמחי עיקר העיקר הוא הקמח שמערבים בשומן הדגים ובקמח יש בו משום בישול ליעקום כי הקמח לא נאכל חי מביאה הגימורה אומר רב ברונה אומר רב וכמו שנראות בת בגימורה זה היה מיסה שאויו אויבת קיחובים איציס אסאור באגם היה גם מקום שצומכים שם עשבים קנים הוא הציט את האור כל החגובים שבאגם היו שם הרבה חגבים הם נכרחו והתבשלו מחמת אש שהגוי הדליק כאן אסורים עכשיו כך מה טעם האיסור אז זה ברור אומר רש"י כמו שטוס גם מבין שחגב לא טעון שחיטה אפשר לאכול אותו חגב טהור גם הם לא שחטו אותו טוס מביאים שאפילו מחיים אפשר להוריד ממנו איבר באופן שאין בלתשע קצוב ולאכול אז מה כן הבעיה איך כדומה מה היה אלי מדלויהודה הי טוב וה תומם כיוון שהם נכרחו אז הסימנים לא ברורים ולא ידים איזה חגב טהור איזה חגב טמא מהיר אוהב את כוחובים אז מה זה קשור לזה שהגוי הציט את ההוא אפילו ישראל נמלו משום בישול לא הבדיק רחובים כי הם נכרחו מחמת האש שהגוי הדליק לכן אתה עוסר זאת כי הי גב נמי אוסיר באופן כזה בישולקום זה נחשב ואומר רב חוננון ברמי אומר רבי פדוס אומר רבי יחנון א אוהבת כחובים חורך רישה רוצים להסיר את השערות מראש הבהמה אחרי ששחטו אותה אז חורכים את השערות עם אש אז הגוי עשה זאת שורה למיכל כל מיני אפילו מרשוני אפילו את ראש האוזן אפשר לאכול האוזן רכה והיא נצלת כשחורכים את השערות של ראש הבהמה אז לכאורה הגוי הוא הכין את האוזן לאכילה בכל זאת מותר לאכול את האוזן כיוון שהגוי לא התכוון לבשל עלמה לעבורסיר קו מכוון כיוון שהוא התכוון להעביר את השיער ולא לבשל לכן מותר אונמ לגלוי ג מקומיכוון המטרה של הגוי בהדלקת המדורה לא הייתה כדי לתגן כאן לצלוט את החגבים. הוא רצה לגלות את האגם. הוא רצה לשרוף את העשבים, את הקנים כדי שיהיה לו מקום פנוי. דרך אגב, ניצלו כאן החגבים אז אין איסור. אומרת הגמורה באמת לאילום אין כאן יסור משום בישול ליעקום. והאיסור הוא כמו שפתחנו דלודה היתור והיתומקם נכו. מה שאלת עם כך? מה זה משנה מי הדליק את האש? אינוכנמה. הוא לא אמר הלכה הוא אמר מעשה שהיה ועל זה נאמר הפסק הזה. מיס שהוא הדליק את האש גופה אומר רב חונה או כמו שמתוקן כאן בצד כפי שמביא לאל אומר רב חוננו ברמי אומר פדוס אומר רבי יחנון א אוהבת דכורח שורמך מיני אפילו מרשוני כי צריך דווקא שהוא יתכול לבשל אומר הנה לקוח ככוב דשוד סיקסלטונה הוא השליך לאש סיקסה הוא השליך ית של עץ כדי להיבש אותה אותה וכובע בישראל קרמי קורה עוד לפני זה הישראל התמים בתנור דלעת חיה לפני שהוא התנור הגוי שלא ידע מזה הוא השיק את התנור כדי לייבש את היתד הבינתיים התבשלה הדלת שע פרדומה מותר לאכול את הדלת כיוון שהגוי לא התכוון לבשל טמאה גמור פשיטה מה חידש לנו רבינה יותר מאשר דברי רבי יוחנן עצמם אונה גמור יש כן חידוש מה גוי זה לבשו למונקומ הוא רצה לבשל את היתד אז לשם בישול הוא הסיק את התנור ממילא אפילו שהוא לא התכוון לבשל את הדלת כולו ידה מקיומה אבל ברגע שהוא התכוון לבשל עסקה לשם בישול אז היא גורמת שהדלת תהיה בישולקום קומש מלון שאין בישול בכלים אלא לשרור רמון מקומחו להקשות את היתד ואין דעתו לבישול שמר לשרור לשון שריר וקיים חזק ולכן אין איסור בדלת מש בישולי יעקום אמנם באמת אם הוא התכוון בעסקת התנור לשם בישול אפילו שהוא לא התכוון לבשל דלת זו אז תהיה אסורה הדלת אומר רבי ידמה שמואל הניח ישראל בוסו לגע בגחולים שיצלו ובת כחולים והוא עופך בוי הוא הגדיל את האש מותר מותר לאכול את הבשר זה לא נחשב כבישול היקום שואלת הגמורה איךדומה היל מדי לא יופך בו אביה ובושיל זה היה מתבשל גם בלי היפוכו של הגוי פשיטה הגוי לא עיל כלום אלו לו די לא יופחה ובושיל המים מותר הרי הגוי הוא גרם לבישול בישול דכונינו גמור לצריכה דיל יופח בושיל בתרתשו אחרי שעתיים זה היה מוכן והשתה כיוון שהוא הפך קובו של בחודש הטה כבר בשעה זה מוכן מה עודת קרוב ובישול למילסי קירוב ובישול נחשב כבישול קומש מלון שלו אז בפשטס מבואר כאן בגמרא שקירוב הבישול איננו כלום ותחילת הבישול שמחמת פעולה זו זה היה מתמשל מעצמו אחר כך היא הקובעת אבל עוד מעט נראה שזה לא כך שואלת הגימורה ואומרסרבי יחנון כלשהו כמכל בן דרוסוי אין בו בשום בשולי או דכחובים בן דרוסו היה ליסטים שודד שלא היה לו זמן להתעסק יותר מדי עם בישול אז הוא היה מבשל חלקית ואוכל יש מחלוקס הראשונים האם זה שליש בישול או חצי בישול זה דין ידוע בלחשבס מיכל בן רוסוי אומר רבי ירחנון כל דבר שמבושל כמיכל בן רוסוי כבר ראוי לאכילה על ידי התחק אז אם גוי בא והוא גמר את בישולו אין בכך איסור בשום בישול ליעקום הבישול הראשוני שהיהודי עשה כמי בן דרוסוי הוא הבישול מהשמע אונו כמאכל בן דרוסוי אם היהודי בישל פחות עם מדרוסוי והגוי הוא גמר את הבישול, יש בו משום בישול דקחובים. אז איך אתה אומר כאן שמספיק העובדה שהגוי הפך באופן שהיהודי הניח הגב הגולים? ואם זה היה ממשיך גם בלי פעולתו של הגוי זה היה זה היה ניצלה בסוף אז זה מותר. הרי למעשה כשהגוי הפך זה עדיין היה לפני מאכל בדרוסוי פשטוס ובכל זאת אתה מתיר אונהגמורה אוסום ברבי ירחנון דיבר באופן כגון דוסבי בסילטה היהודי בישל כמרחל בן דרוסוי והוא הסיר זאת מהאש הוא שם זאת בסל ושק לאבת כוחובים והוא בתנורה לקח זאת הגוי הוא הכניס אות חזרה לתנור לכן אמר רבי יחנון דווקא אם היהודי בישל זאת כמכ בן דרוסוי אין אין נחשב בישולו של הגוי כלום. אבל אם היהודי בישל פחות מכך אז נחשב כבישול היקום. אבל כאן שהיהודי הניח זאת על הגולים אז גם בלי היפוכו של הגוי זה היה מתבשל בסוף כמו שאמרנו אחרי שעתיים. ממילא אין זה נחשב כבישול היקום אפילו שהוא הפך בגחלים והוא זרז את הבישול לפני שהמאכל הגיע למעיך למדרוסו. תנימרוכה מותר לכתחילה לעשות כך שמניח ישראל בוסו על גבי בגחולים ובוא בת כחובים ומהפר בוי לזרז את בישולו עד שיובו יסול ביס כנס ביס מדרש שיהיה לו מוכן ואין חושש אין בזה חשבולקום כי גם לולי האיפור זה היה מתבשל בסוף כמו כן שיפסס איש גדיר על גבי קירו שפיטת גדרה זה נתינת הגדרה על גבי האש ובוסקחוב ומגיסו מהפכת בכף שזה זה מזרז את הבישול עד שטוב היה ישראלית מביסה מרחץ או מבייסה כנס ואינו חושש היבילו מסתפקת הגמורה מה קורה במקרה הפוך הניחובת כוחובים בשר על גחלים והופח ישראל והוא סיים וגמר את בישולו מה הוא האם זה מותר באכילה או לא אומר רב נחמן בר יצחוק כל ברכו גומר ביד כוחוב בוטר היהודי רק התחיל הניח הגבי גחולים בא הגוי וגמר את הבישול מותר גומר ביד ישראל במקרה שלנו לא כל שכן שיהיה מותר הראשון מתקשים שהרי מה אמרנו לאיל שהיה מנ שקרו ובישול מלסי כמשון שלב מלסי פשטס מה הכוונה שקירוב בישול לא נחשב כבישול ומי שהתחיל את הבישול הוא נחשב המבשל אבל אם כך אין שום הבנה לדברי הקלבוכי כאן כי אדרבה אם אמרנו שקירוב בישול זה לא נחשב כבישול ולכן לכן באופן שהיהודי הוא התחיל והגוי הוא קירב זה מותר. אז המקרה שלנו כשהגוי התחיל במחמת הפעולה שלו זה היה חל להתבשל והיהודי רק קירב וסיים וזירז את הבישול יהיה אסור. ולכן אומרים הרשוינים שבהכרח מה שאמרנו לאיל שקרו ובישול לו מיס קומש מלון שזה לא נחשב אין הכוונה שזה לא נחשב כביישול. ודאי שזה נחשב בדרך כלל כביש למשל בהלכות שבת מי שמקרב את הבישול נחשב כמבה למחל שבס אלא מה שאמרנו לאל הכוונה שלגבי גזירז בישול ליקום הקילו חז"ל שהגמר שעשה הגוי אינו נחשב לבשל אפילו שבעיקרון זה כן נחשב כבישל ממילא אומרת הגמורים כך כלבו מאון אם היא כאילו חז"ל כשהגוי גמר את הבישול שאז יותר יש חשש של קירוב הדעת ואז עלו להביא לחסנוס כי עיקר הנאה זה בגמר הבישול והיהודי נהנה מזה שהגוי גמר לו את הבישול בכל זאת לא גזרו אלא אמרו נסתכל על תחילת הבישול שהיה על ידי יהודי וזה יכל להיגמר על ידו כל שקם מקרה הפוך שהגוי רק התחיל והגמר עשה ישראל שאז יש פחות קירוב הדעס ודאי שאין לגזור באופן זה התמנא אומר רבי בברבחון רבי יחנון ואמרה לו אומר רבח ברבר ברחון אמר רבי יחנון בין שהניח או ככובים את הבשר לגחלים והופח ישראל בין שהניח ישראל והופח בתחוב מותו ואינו יוסור שתי תחילוסי וגומרו ביד אויבת ככובים אומר רב הנה אלחסה הורפתה לחם זה דשוגר אויבת קחובים הגוי הסיק את התנור ואופו ישראל הישראל אפה בתנור שהגוי הסיקו אינמה להפך שוגר ישראל ישראל השיק את התנור ועופו בית ככובים לחם הנמה שוגר הבית כיחובים הגוי הוא השיק את התנור ועוף הבית כיחובים הוא הכניס את הלחם לתנור ועושה ישראל בחוטו בחיטויה הוא חיטה את הגחים שפרדומה זה מותר זה לא נחשב כבישולי אקום רש"י אומר חטיית גחלת מחממת ומוציאה חומגחלים מדייקים הרישינים שהיתר הוא דווקא באופן שהחיתוי של הישראל זירז וגמר את האפייה. אבל אם זה לא העיל כלום אז זה עדיין נחשב כבישולקום כרי הוא הסיק את התנור והוא עפה. אבל בשולחנו נפסק כמו שהרמב"ם כותב ועוד שאפילו אם הישראל השליך כיסם אחד לתוך התנור הוא התיר את כל הלחם שיאפה בתנור זה. כי כל המטרה זה רק שיהיה הקר שפת של גויים מסורה. ברגע שיש הקר שודי היה צריך להכניס כאן כיסם אז כבר לא גזרו אומרת כעת הגמורה במדה לבדנו לגבי דגים קטנים מלוכים שהיהודי מלך אותם אלו מי אחר כך הם התבשלו על ידי גוי אז אמרנו שכיוון שהם רואים לאכילה גם לפני הבישול הם מותרים כאן דן הגמורה במליכה עצמה דג מוליח הגוי הוא מלח את הדג על ידי המליכה הדג נעשה ראוי לאכילה גם בלי בישול נחלקו המירוים חזקיה שורה כי זה לא בישול גזירה הייתה רק בבישול ליקום אבל לא במליכה אפילו שמוליח כרויטח ורבי יוחננון אוסר אומר רש"י דזהו בישולו מוליח כרויטיח קיימלום בכל הש"ס אז קר גם כאן המליכה היא כמו ארטחה ובישול זה מכין את הדג לאכילה אז זה נחשב כבישולי יעקום עוד מחלוקס בית סוצלו גוי צלה ביצה ביצה בקליפתה ביצה קשה בר כפור שורה למה אומר רש"י אויל ובוליע אוי לידדי האוכל בלוע בתוך הקליפה ולא ינוגע אויבת כוחוב ברוך לא נוגע באוכל עצמו אז זה מותר ורבי יוחנן הנוס כי למעשה הוא בישל את הביצה כי יוסרה רב דימיו כשהרב דימי הגיע מארץ ישראל לבובל ומסר כך איך עוד דג מוליח שהגוי מלך את הדג ואכוד ביצוציו שהגוי הוא בישל את הביצה חזקיו כפורה שורו התירו ורבי חונן אוסר מספרת הגמרא רב חיה פרבוה אילבי רשגלוסה הוא הזדמה לביתו של רש גלוסה מנהיג היהודים בבובל אומרו להשאלו אותו בני רש גלוסה העבדים המשרטים שם ביצות צלו ימים הגוי צלה ביצה בקליפתה האם מותר לאכול אותה או לא אומר לו אמר לרבחי פרבוואה חיזקו בכפורשו ורבי יוחנוס יש לנו כאן שניים כנגד אחד ואבור שלא אחד מקם שניים ממילא מותר אומר לו רזביד אמר להם רבזי לאסי סיסו אל תשמעו לדבריו אורכי יואמר הביחס בסדר רבי יחנון שהביצה אסורה בני ביתו שרשגלוסה משרתיו הם לא היו אנשים טובים לא יעבו מעלומר רש"י והם התעצבנו עליו שהוא החמיר עליהם או אסר עליהם את הביצה אז מה הם עשו אשקיו הם ישקו את רב זוויד נגו תדך לכוס כוח חומץ חזק ונוח נפשי ורב זביד הסתלק בעולם מביאה הגמורה תון רבונון כמה דברים שאין בהם איסור בישול יעקום. הקפריסים זה שו לפרי הצלף יש לו פרי ומסביבו צומח כפרסינג כזו קליפה שהיא רואה עלכילה והדרך לאוכלה חי שמבשלים קליפה הזו אז אם בישל זאת הגוי מותר כי זה נאכל חי והקפלוטויס זה קרטי זה גם אפשר לאכול את זה חי אז אם הגוי בישל זה מותר והמטליה עוד מעט נראה מה הכוונה והחמין גוי שחימי מים כיוון שאינם משתנים מבריתם על ידי האור הם מותרים כמו כן והקלו ישן שהוא כלה גרעיני חיטה או שעורה הם לא שתנו מבריתם מותורים המבואר כאן ברשי שמה שאמרנו בתחילת השיעור כשהבאנו את הפסוק שצריך שדווקא דומה למים דהיינו שלא נשתנבריוסו זה גם נשאר אחרי שאמרנו שזה ייסור דרבונון זאת אומרת שכדי שדבר יעסר משום בישולקום צריך שיתקמו שלושה תנאים תנאי אחד אמרנו שזה לא נאכל חי. תנאי שני שאפשר להגיש אותו לשולחן מלכים ותנאי שלישי שהוא השתנה מברייתו. אבל מה הם חמים שהם לא השתנו? הם נשארו באותו מראה. הם מותרים כמו כן כליות. במים המעשה יש עוד טעם כי מים אפשר לשתות גם קרים נאכלים חי. הקהל שהדגיש טעם זה כדי לומר שגם טעם זה נשאר למסקונה. בייצו צלויו אסורו. יש לנו כאן תנה כדס רבי ירחון שעשר שמן של גויים רבי יהודה הנוסי בסדינוי כמו שאמרנו נמנו לו ויתרו אז הזכרנו כעת בבריסה מטליה מביא הגמור תניה היא אמת היא פשליה אישה יש למאכל זה שלושה שמות מה ישה מה זה המאכל אומר רב בברכונה אומר רבי ריחנון אובן שנין דנופיקיו דמצרים לפני 40 שנה הגיע מעשה זה מצרים איך מייצרים מאכל זה ורב בברכון דיד יאמר בשם רבי יחמר לפני 40 שנה הוא עצמו רבחונה אומר הושיט שנינופיק במצרים לפני 60 שנה מסבירה הגמור ולפליגה מר בשני יומר בשני כל אחד אמר לפי השנים שהוא עומד בהם דהיינו רב חונה אומר לפני 60 שנה כי לפני 20 שנה הוא שמע זאת מרבי יוחנן שמע לפני 40 שנה אז כעת כבר עברו 60 שנה מה היה המתכון שהוברא ממצרים מה ישו שלושה סוגי גרעינים סוג ראשון בזר דקרפסה הזרע של הכרפס ובזרד דקיסנה גריעיני הפשתן ובזרדשבלילטה הגרעינים הזרע של טילטן ותורלו שורים זאת במים בעד הדודה בפשור במים פושרים ושוב כולי עד המקבל משאירים זאת עד שהם צומכים ומיסחץ ואחד אתם מביאים קדים חדשים ומוללו מים מלים אותם במים ותורו בהו גרגשתה שורים בהם ארזיל אומר רש"י שזה חרסית מינטית ומדבקים בי ומדביקים בחרסית את הגרעינים שאמרנו את שלושת הגרעינים ליל ועיל לי לביבנה בינתיים נכנסים לבית המרחץ עדנופקו עד שהם יוצאים בית המרחץ מלבלבה אז התערובת הזו מלבלבת פרחים ואחמניו ואוכלים מזה וזה מצנן את הגוף וקירה זה מקרר את הגוף מבין סדרשיו משיער הראש טופר דקראיו עד ציפור פורדי רגליהם יוצאים בסמר חץ אחרי שהתחממו שם צריכים להתקר אז אומר רש"י קומשמון הבריסה שהם בזה בישולקום דהיינו שגם אם שרו זאת במים רותחים וגוי שרה הזאת זה מותר כיוון שראוי לעשות זאת גם במים קרים אומר הבעשה אומר לי רבי חנינה מילין כל מה שאמרנו זה דברי כזו לא ייתכן שבזמן המועט הזה שהם נכנסים בסמרחץ ויוצאים כבר מלבלבים פרחים ואמר לו שרב חננה אמר במילים אתה יודע איך הם עשו זות על ידי דברי לחשפים הם עשו זות מבינה הגמורת טונו רבונון הכוספון שלא יבד כחובים כוספון אומר רש"י זה פסולת של תמרים שעשו מהם שכר מהפסולת הזו מייצרים איזשהו מאכל על ידי חליטה חליטה זה מכניסים זאת למים רותחים אז קוספון אין בזה שבישול ליעקום יתכן שזה מכל כמות שהוא חי או שיתכן שזה לא מאכל חשוב לא לשוח המלוכים הקב זה שאלה אחרת הגוי מבשל זאת בסירים שלו מה הוא בשל לפני זה בסיר נבי לו סטריפו יש קורצים או רמוסים לכן בברס תלוי שהוא חמונם החמים המים החמים שבהם חלטו את הפסולת הזו יחיממו אותם ביו גדול או בסיר גדול אוסרו ביוירוקטנו מותר כבר נראה מה ההבדל ואיזו יוקטענו אומר רבי יניא כל שנציפור דרוער שזה עוף מאוד קטן יכול להיכונס בתוויכוון פי היורה הקטנה ואז אין חשש שהוא בישל ביורה זו דבר טמא כי הרי אפילו ציפור קטנה שהוא ניבל אותה הגוי או שהיא עצמה טמאה לא יכולה להיכנס אז אין כאן חשש של גיעו להיות דכובים של פליטות של דברי איסור שואלת הגמורה ודיל מאדמו אדמו והילו אולי באמת כן הגוי לקח איזשהיא ציפור טמאה או ציפור טורה שהוא ניבל אותה הוא ניתח אותה לאיברים הוא הכניס אפילו שזה פי צער שלא יכול להכניס עוף שלם הוא הכניס איבר איבר וזה התבשל שם עכשיו הוא בישל בזה מים חמים במים החמים נפל הטעם של האיסור אלו באמת צריך לומר שירוקטו זה כל שין רויש צי פודרו יכול לקודש בתוכו אומר רש"י ואין לך חתיכת איסור קטנה מזו מסביר רבי יוס מלוניל שאין דרך לחתוך בשר לחתיכות קטנות יותר משיעורו משיעור הראש של ציפורו קטנה הקופונים מה ראינו כאן במרייסה שמתי מותר לאכול את הקוספון שגוי בישל זאת שהוא חלץ אדמים רותחים דווקא ימים הרותחים יוחממו ביוקטנו שהם בחש של גיולי של גיולי ייסורים שואל את הגמור ותניבריסה אחרת באחסיר גדולו ואחסירתנו לא משנה הכנו חימם את המים מותה לאכול את הכוספון אונה הגמור ליקשי כמו שהזכרנו להיל יש מחלוקס בלבסמר זן לגבי נון טעם נפגם וכבר דיברנו שבדרך כלל אנחנו אומרים כל סיר של גוי הוא לא בן יומו לא חוששים שהיום הוא בישל בזה דברי איסור אתמול וכבר עברה עלינת לילה אומר רש"י ואז הטעם נפגם הטעם שבלוע בכלי רש" שלשיטוסי לפי ראשונים אחרים הכוונה שכבר עברו 24 שעות ממילא אין סתירה בין הבריסס לאיקשה או הבריסה הראשונה כמנדום ארנו סננתם לפגם אוסרו ולכן ביויר גדוילו אפילו שהחשש הוא שרק אתמול בישל בזה הגוי דברים אסורים והיום הוא בישל שם את המים והטעם שנכנס למים הוא טעם פגום גם זהר ולכן דווקא יורדו דוק אסור השני שהתירה גם יורגו כמן נפגם מטר מביאה הגמורה אומר רב שישס משכשל דרמסרו אמרנו שרבי יהודה הנס ובזדינו התירו שמן של גוי אבל זה הכל שמן טבעי אבל אם הגוי בישל את השמן אז זה אסור אומר רב ספר למה למה הייחו שלו מה החשש אם משום שום אי ערוה שמה הוא ירב בזה יין וזה סתם יינום שאסור מסרסורה זה מסריח את השמן ודאי שהוא לא ירב בזה יין אם משום בישול לד כרחובים שהוא בישל את השמן הרי שמן נכל הוא כמו אישו חי אז אין איסור שבישול יעקום מה אפשר לומר אם מישום גיעו לעבדי כחובים הוא בישל את השמן בסירים שבלוואים מדברי איסור נום לפגמו כיסתם כלים אינו מנימום ומטר בוא הנה מרבסה אנה ההנה שליק דרמו תמרים שבשלום גויים האם מותרים או אסורים אז אמרו כך חוליה תמרים מתוקים לא יתיבו אלו דודשור ודאי שמותרים כיוון שאפשר לאכול אותם חי מצד שני מרה שהם לא נכלים אלא על ידי בישול שממתק אותם כמרי מדי לא יטיבולו דבר דסירק על ידי הבישול הם מוכנים לאכילה כי טיבולוך מציומי בינוניים דיין הם קצת מרים האיש לאכול אותם חי על ידי דחק אבל כדי שיהיה להם טעם משובח צריך לבשל אותם כך שאלו את רב אסי אומר להוא תבואו מה השאלה שלכם דרבי אוסר הרבי אשר זאת ומנו מי הוא הרבי ליווי לוי סבר כיוון שהם נחלים רק על דעת חק אז לא נחשב כנכל חי ולכן אם גוי בישל זאת זה אסור משום בישולקום עד כאן דף מתחס
לצפיה בתכנים נוספים:
רוצים ללמוד דף יומי בגמרא? לחצו כאן ללימוד הדף היומי
רוצים ללמוד על פרשת השבוע? לחצו כאן לשיעורי תורה על הפרשה
רוצים ללמוד מתוך ספרי הקודש השונים אונליין? לחצו כאן לקריאת ספרי קודש
צריכים לשאול רב שאלות בהלכה או הנהגה? שאל את הרב שאלות בכל התחומים
רוצים להתפלל? תפילות חובה ורשות? לתפילות חובה, רשות וסגולות
רוצים לברך ברכת המזון? לקריאת ברכת המזון בנוסח עדות המזרח או אשכנז
נוסעים ממקום למקום? לחצו כאן כדי לקרוא תפילת הדרך או תפילה לטיסה