הדף היומי מסכת עבודה זרה דף כ

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת עבודה זרה דף כ

עבודה זרה דף כ מתחילים בעזרת השם דף יט עמוד ב במשנה יש ספר שרבים לא שמעו על שמו של הספר אבל הם מכירים את הספר ולומדים בו ועוסקים בו. הספר נקרא ספר רבנו שלמה. תוספות מביאים כאן בדיבור המתחיל הגיע לכיפה את הפירוש של רש"י בשם ספר רבנו שלמה. רש"י רבנו שלמה יצחקי שאומר תוספות שנראה לו שלא אומרים את החלק הראשון במשנה לפי דעת רש"י וגם לפי דעת תוספות. משנה אומרת אין עושין תכשיטין לעבודת כוכבים. איזה תכשיטים? קטלאות שרשרות זהב. ונזמים שמקשטים את האף, את הבעות, לאצבע. מאוד מובן? ודאי לא לעבודה זרה, לעשות את הדברים האלה אסור. אבל הפלא, רבי אליעזר אומר, בשכר מותר. אם משלמים מותר לעשות את זה לעבודה זרה. אומרים תוספות. לא מסתבר שבאמת צריך לגרוס את הדברים האלה במשנה. לא ייתכן שתהיה דעה שסוברת שמותר לעשות תכשיטים לעבודה זרה אפילו בשכר. לכן צריך להתחיל את המשנה במילים הבאות. אין מוכרין לעובדי כוכבים אילן במחובר לקרקע. במקום שאסור למכור לעובד כוכבים קרקע. כמו שאומרת התורה על עובדי הכוכבים, לא תחונם דורשים חז"ל, לא תיתן להם חניה בקרקע. אסור להם שתהיה להם חניה, אסור להקנות להם קרקעות. ואם אתה נותן אילן מחובר לקרקע, זה חשוב כמו קרקע לעניין זה. אבל מוכר הוא את האילן. מי שיקצץ האילן, אתה יכול למכור לו אילן קצוץ, זה בודאי אפשר. רבי יהודה חולק ואומר, מוכר הוא גם אילן מחובר על מנת לקצוץ, אפילו שהוא אינו קצוץ, אבל על מנת לעשות פירות, גם רבי יהודה מודה שאסור. מנמנן לומדים את הדבר הזה שאסור לתת לעובד כוכבים קרקע. אמר רבי יוסי בר חנינא דאמר קרא בזמן כיבוש ארץ ישראל לא תחונם דורשים שלושה דברים אחד מהם לא תיתן להם חניה כביעות בקרקע ואם תשאל הי לא תחונם מבלי צריך אותו לדרשה שנייה לאחי כאמר רחמנה כך אומר הקדוש ברוך הוא לא תיתן להם חן שלא יאמר כמה עובד כוכבים זה נאה ותשאל הרי את זה לומדים מהפסוק לא תחונם התשובה היא גם זה כי אם כן אם לומדים רק לא תיתן להם חן לי מקרא שהפסוק יאמר לא תחונם או לא תחונם עם ו' ב כתב מלא ואז היה מלשון לחון חנינה ולא מלשון חניה מה למה כתוב לא תחונם בלי ו חסר שמ מןטרטי שמע מן מהמשמעות של שתי הלשונות גם איך שזה נקרא לא תחונם לשון לא תיתן להם חן לא לחון אותם וגם לא תכונה מלשון חניה והקתי עדיין הפסוק מבלי נצרך לדרשה שלישית דכי אמר רחמנה לא תיתן להם מתנת מתנת של חינם עשו לתת דברים בחינם לעובדי כוכבים אונה הגמרא נכון גם את הדרשה השלישית לומדים מיל תכונם כי אם כן לי מקרה לא תחינם אם רק רוצים לדרוש מהפסוק לא לתת להם מתנת חינם שיהיה כתוב ניקוד של י לא תחינה מה היא לא תכונם בלי יודש שמעמ מינה כולו שמ מינה כמו כל הלשונות שבקריאה עם הניקוד לא תחונם לשון חן וכן כמו איך שהוא נכתב בלי י ובלי ו לא תחנם מלשון חניה יכול להיקרה גם לא תחינם מלשון חינם מכאן שהפסוק בא ללמד את שלושתם המפרשים דנים איך בעצם לומדים כאן את כל שלושת הדרשות מביאה הגמרא תנמיך יש באמת בריטה שמפרטת את כל השלושת הדרשות לא תחונם דורשים לא תיתן להם חניה בקרקע צו לתת להם כביעות בקרקע פירוש שני דבר אחר לא תחונם לא תיתן להם חן דבר שלישי דבר אחר לא תחונם לא תיתן להם מתנת חינם מביאה הגמרא מתנת חינם גופה התנה היא האיסור לתת מתנת חינם לעובד כוכבים שנוי במחלוקת הנאים דתניה כמו שנינו ברייתא פסוק אומר שאם בעל חיים מת לא על ידי שחיטה כשרה שאז הוא נבלה אז התורה עוסרת לא תאכלו כל נבלה זה אסור באכילה אבל זה מותר בהנאה לכן אתה יכול למכור את זה לגוי. אם יש משחיטה ששוחטים שם שחיטה ודרת ו שחטו שור והוא נמצא שהוא נבלה. שחיטה לא הייתה שחיטה כשרה. עוד אחד עוד פעם נמצא שהשחיטה לא הייתה כשרה. מה עושים עם השברים האלה? אפשר למכור אותם לעובדי כוכבים. מותר ליהנות מנבלה. אסור לאכול שר נבלה. עכשיו אומרת התורה, שתי אפשרויות מה אתה יכול לעשות. אתה יכול לתת מתנה ואתה יכול למכור. ויש שניים שאתה יכול לתת להם את הבשר הזה. או עובד כוכבים או גר. מה פירוש גר? גר אשר בשעריך. הכוונה לא מדברים על אדם שקיבל על עצמו להיות יהודי ולקיים את כל המצוות, אלא קיבל על עצמו לקיים את המצוות שעובדי הכוכבים מצובים בהם. שבע מצוות בני נח. אדם כזה אתה יכול אפילו לתת לו מתנה. לכן אומרת התורה לגר אשר בשעריך תתננה במתנה. אתה יכול לתת לו מתנה והכלה. אבל אם אתה רוצה למסור את זה לנוכרי, אתה לא יכול לתת לו את זה בחינם. לא תחונם. יכול למכור לו את הבשר הזה או מכור לנוכרי. שזה דעת רבי יהודה. רבי מאיר אומר שאפשר גם לתת בחינם לעובד כוכבים. ואיך דורשים את זה? אומר רבי מאיר, אין לי מהמשמעות של הפסוק אלא לגר תושב שמקיים שבמצוות בני נוח, אתה יכול לתת נתינה של מתנת חינם ולעובד כוכבים רק במכירה. מנין לגר שמותר לתת לו את הבשר במכירה מניען. תלמוד לומר דורשים לגר אשר בשעריך תתננה או מחור. אז לגבי גר לא רק תתננה אלא או מחור. אמנם כתוב המחור לנוכרי אבל דורשים גם א או מחור לגר מוסיף רבי מאיר לעובד כוכבים שמותר בנתינה מן הען תלמוד לומר תתנחלה או מחור לנוכרי גם את הנתינה וגם את המכירה דורשים גם על הגר וגם על הנוכרי נמצא אתה אומר אחד גר ואחד עובד כוכבים בין בנתינה בין במחיר דברי רבי מאיר. רבי יהודה חולק, הוא אומר דברים כיכתבן כמו שזה כתוב בפסוק, אסור לתת מתנת חינם לעובד כוכבים רק לגר צדק שמקיים משבע מצוות בני נוח בנתינה מתנת חינם ולעובד כוכבים במכירה בדווקא. ואם תשאל שפירקה אמר רבי מאיר שדורשים גם את הנתינה על נוכרי כי אם לא התורה הייתה צריכה לכתוב תתננה והכלה לגר בשעריך או מחור לנוכרי ואז לא היינו דורשים נתינה לנוכרי במדי שהתורה לא כתבה כך משמע שהתורה רצתה שנדרוש נתינה גם על נוכרי רבי יהודה אמר לך איסל קדעתך אם יעלה בדעתך כמו דכאמר רבי מאיר שהנתינה היא גם על הנוכרי לכתוב רחמנה שתורה תכתוב תתננה והכלה ומכור שגם הנתינה וגם המכירה מותרים בשניהם למה התורה כותבת או מכור תוספת מילה של או למה לי שמ מנה לדברים כי כתב עמוד אתה נתינה לגר או מכירה לנוכרי ורבי מאיר יפרש המילה או שהתורה מוסיפה להקדום מנתינה דגר למכירה דובד כוכבים אם יש גר בשעריך תקדים ותיתן לו ורק אם אין אתה יכול למכור לעובד כוכבים וזה הכוונה בפסוק לגר אשר בשעריך תתננו אם יש גר בשעריך זה עיקר המצווה או אם אין גר אז ז מחור לנוכרי רבי יהודה לא לומד כן למה כיוון דגר אתה מצווה לאחיותו וקנעני אתה מצווה לאחיותו להקדים נתינה לגר לפני מכירה לנוכרי לא צריך קרא לא צריך פסוק מספרי אפשר ללמוד אלא בהכרח מהמילה או שהפסוק הוסיף זה בא ללמד מכירה דווקא לנוכרי ולא נתינה לנוכרי לפי דעת רבי הוא סובר שאסור לתת מתנת חינם לנוכרי הבאנו דבר אחר לא תחונם לא תיתן לעובדי כוכבים חן מסייע לרב דמר רב אסור לאדם שיאמר כמה נאה עובדת כוכבים זו מקשה הגמרא מיטביי מעשה ברבן שמעון בן גמליאל שהיה על גבי מדרגה מעלה בהר הבית ופתאום הופיע לפניו איזה עובדת כוכבים לפני שהוא הספיק לסובב את את העיניים כשבילא להסתכל הוא ראה את אותה עובדת כוכבים אחת נאה ביותר אמר ושיבח את הקדוש ברוך הוא מה רבו מעשיך השם רואים מכאן שאף על פי שזאת הייתה עובדת כוכבים משמש הוא לכאורה נתן חן ואף רבי עקיבא ראה אשת תורנוסרופוס הרשע שאחר כך הייתה אשתו הוא רקק שחק ובכה למה הוא רקק מפני שהייתה בא מטיפה סרוחה למה הוא שחק דעתידה דמיגרה ונסיב לה היא עתידה להתגייר והוא התחתן איתה למה הוא בכה דהי שופר באלי אפרה על יופיה שעתיד לרכב בקרקע לאחר מותה אז אם כן איך רב יפרש הרי לפי דעתו הוא אומר אסור לאדם שיאמר כמה נה עובדת כוכבים זו יתרץ באמת התנאים לא שיבחו את יופיים של עובדי הכוכבים אלא הודוי הוא דכמודה שיבח את השם שברא את היופי הזה ממר מר הרואה בריות טובות אומר ברוך שככה ברא בעולמו ואם תשאל איך ייתכן כאלה קדושי עליון הסתכלו על עובדת כוכבים משרי מיטי הבריתא דורשת על הפסוק ונשמרת מכל דבר רע דורשים שלא יסתכל אדם באישה נאה ואפילו פנויה ולא יסתכל באשטיש ואפילו מכוערת ולא יסתכל בבגדי צבע של אישה אפילו שהיא אינה לבושה בהם לפי שהם מייפים אותה ועל ידי כך הוא זוכר את האישה כמו שהיא מלובשת בהם והוא מערר אחריה ולא יסתכל בחמור ולא בחמורה ולא בחזיר ולא בחזירה ולא בעופות בזמן שנזקקין זה לזה ואפילו נמצא במקום שמלא מכל סביבותיו בנשים ובשאר דברים האסורים בהסתכלות באופן שאי אפשר לו שלא יביט באחת מהם והוא כאילו מלא עיניים מכל צדיו כמלאך המוות. מכל מקום אסור להסתכל אלא יעצום את עיניו. אם כן נשאלת השאלה איך אותם תנאים הסתכלו על עובדת ככבים נאה. בהמשך הגמרא תתר שזה שהם לא הסתכלו אלא בדיוק היא עברה והם ראו. אבל ממשיכה לפני כן הברייתא. אמרו עליו על מלאך המוות שכולו מלא עיניים. בשעת פטירתו של חולה עומד מעל מראש וחרבו שלופה בידו וטיפה של מראה תלויה בו. כיוון שחולה רואה אותו מזדעזה הוא פותח פיו ומלאך המוות זורק את אותה טיפה של מרא לתוך פיו. ממנה מת, ממנה מסריח, ממנה פניו מוריקות. אבל בכל אופן נשאלת השאלה, איך אפשר שרבן גמליאל הסתכל על אותה אישה? מתרצת הגמרא בקרן זווית אבה ה אדם שהולך מצד בצד זה של קרן זווית ורוצה לפנות לימין או לשמאל כדי להיכנס ממבוי למבוי מרחוב לרחוב אינו רואה את מי שהולך בצד השני של הקרן זווית עד שהוא נפגש איתו באופן הזה הוא לא יכול להיזהר בראיית אישה שאין כן בדרך ישרה הוא יכול לעצום את עיניו כשרואה אותה מרחוק למדנו בברייתא לא סתכל אדם אפילו בבגדי צבע של אישה כשהיא לא לבושה בהן. אמר רבי יהודה אמר בשם שמואל אפילו שטוחין על גבי הכותל שהיא לא לבושה בהם גם אסור להסתכל בהם אמר רב פפה ובמקרה שהוא מכיר בעליהן אין איסור להסתכל בהם אלא כשהוא מכיר את האישה שרגילה ללובשם מביאה הגמרא ראיה אמר רבה די קנמי זה מדוייק מלשון הברייתא דקטני ולא בבגדי צבע של אישה ולא קטנה ולא בבגדי צבעונין אף שבגדי צבעונין הם רק לנשים. בכל זאת היינו צריכים לפרט שזה של אישה כדי ללמד שדווקא אם הוא מכיר את אותה אישה אז אסור לו להסתכל על הבגדים. שמע מינה. אמר הרב חיזדה הנמילי האיסור שנאמר בבגדים שליו שעות המישה וראה אותה מלובשת בהן. ולכן כשהוא חוזר ורואה אותם גם בלא האישה נזכר ביופיה. זה דווקא בעתיקי. אבל בבגדים חדשים חדת שלא לבשתם האישה מעולם לטלן בה אין איסור להסתכל מנסה הגמרא להביא לזה ראיה דילותי מאחי אם לא תאמר כן אלא תאמר שגם בגדים חדשים אסורים ענן מנה לישפורבינן אנחנו איך אנחנו מוסרים לכובש שמתקן בגדים עם חדשים איך אנחנו מוסרים לידיו בגדי נשים אתה מסתכל בהם ואמצא שאנחנו עוברים לפני עיוור לא תיתן מכשול איך מותר לתת לכבש בגדי אישה אלא מה חייב להיות שבגדים חדשים אין איסור דוכה הגמרא זה לא ראיה ולתעמיך לפי שיטתך שאתה רוצה לומר שבלי זה כובס אסור לו אם הוא מכיר בגדי אישה אסור לו לכבש לו את הבגדים האלה הדמר רב יהודה רב יהודה אומר שאם בא להרביע בהמה מין במינו באופן שאין איסור כיליים מותר לו להכניס בידיים כמכחול בשפופרת ונשאלת השאלה הרי כמסתכל בהם באותו זמן והרי הבריתה עוסרת אפילו בבהמות להסתכל באותו זמן אלא מה הסיבה שאין בזה איסור כיוון שלבו טרוד באבידתי טריד ולכן הוא לא מער דברים לא טובים החנעמי אותו דבר גם לגבי כובש באבידתי טריד הוא טרוד בעבודתו כשהוא מחבש את אותם בגדים חדשים ולכן גם אם אסור להסתכל בבגדים חדשים מותר למסור לכובש מכיוון שבאבידתי טריד הוא טרוד בעבודתו ואינו מהרהר אמר מר ראינו בברייתא לגבי הדרך שמלך המוות ממית שהוא שם טיפה שתלויה בחרבו שמאותה טיפה ממנה הוא ממיט נמה נאמר שהברייתה הזאת פליגה חולקת על דברי אביו של שמואל אבוה דשמואל דאמר אבואה דשמואל אמר לי מלאך המוות היא לא דחיישינה לעיקר דבריאתה אם לא הייתי חושש לכבוד הבריות אבל פרנה הייתי מגלה את בית השחיטה כשאני שוחטת את אותם בריאות כדי להראותם בחוץ כמו בהימה שנשחטת שבית שחיטתה נראית בחוץ רואים אם כן שהחולה אינו מת מחמת הטיפה אלא מחמת שחיטת הסימנים שמלאך המוות חותך תראת הגמרא דילמה ההיא טיפה נחת חלהו לסימנים יכול להיות שהטיפה היא זו שחותכת את הסימנים וזה לא סותר. למדנו בברייתה מאותה טיפה ממנה המת מסריח מסייע לל רבי חנינא בר קהנה דמר רב חנינא בר קהנה אמרו בבית מדרשו של רב הרוצה שלא יסריח מתו יאפחנו על פניו כדי שלא תיכנס בפיו הטיפה המראה מביאה הגמרא תנו רבנן מהשמיחות של הפסוקים ונשמרת מכל דבר רע וכי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה לומדים שלא יערר אדם דבר רע ביום ויבוא לידי מקרה לילה של טומא בלילה. אז רואים שהפסוק מזהיר להישמר כדי לא לבוא לידי טומא. מכאן אמר רבי פנחס בן יאיר את המאמר המפורסם שעליו מבוסס כל הספר מסילת ישרים. תורה על ידי שאדם עוסק בתורה ורואה ומבין את האזרות של התורה היא מביאה אותו לידי זהירות. הוא נזהר מלהיקשל מעבירה שבאה לידו. אזירות מהעבירה שבאה לידו מביאה על ידי זריזות להזדרז ולהישמר שלא תבוא לידו. זריזות מביאה על ידי שהוא יהיה נקי בלא חטא אפילו במחשבה. נקיות מביאה על ידי פרישות אפילו מדברים המותרים כדי להחמיר על עצמו. פרישות מביאה על ידי טהרה שיצך ומלובן מחטאים. יותר מנקי טהור. טהרה מביאה על ידי קדושה. קדושה מביאה על ידי ענווה. על ידי שמבזה את ענייני העולם הוא בא לידי ענווה. ענווה מביאה על ידי יראת חטא. משום שהוא ירה מן החטא כמו שהוא ירה מן האויב. יראת חטא מביאה על ידי חסידות שכל מעשיו לשם שמיים. חסידות מביאה על ידי רוח הקודש להשרות עליו שכינה. רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים וחסידות גדולה מכולן שנאמר אז בעת שהמלכת את דוד דיברת במראי נבואה בחזון לחסידיך כתוב לחסידיך לא כתוב ליראיך לא כתוב לאלה שענבים עניבך אז רואים שחסידות גדולה מכולם זה דעת רבי פחס בן יאיר פלי גד רבי יהושע בן לוי הוא חולק על רבי יהושע בן לוי לפי רבי פחס בן יאיר חסידות גדולה מכולם רבי רבי יהושע בן לוי אומר, ענווה גדולה מכולם, שנאמר, רוח השם, רוח נבואה מהשם אלוקים עליי ין משך השם אותי לבשר ענבים את בשורת הגאולה חסידים לא נאמר אלא לבשר ענבים. הלמדת שהענווה גדולה מכל המעלות, גדולה מכולן. משנה למדנו אין מוכרין לעובדי כוכבים אילן שמחובר. אבל מוכר את האילן מי שיקצץ. אחרי שהאילן נקצץ, אפשר למכור לו את העץ, אבל אסור למכור לעובד כוכבים. אילן מחובר בקרקע. רבי יהודה חולק ואומר, מוכרו את האילן על מנת לקצוץ. מביאה הגמרא תנו רבנן שמביאים את אותו ויכוח בין התנא הראשון, שכאן אנחנו רואים שזה רבי מאיר לבין רבי יהודה. ומדברים כאן בשלושה מקרים. והגמרא תבאר למה צריך להביא את אותם שלושה מקרים מוכרין לעובדי כוכבין אילן על מנת לקוץ וקוצץ דברי רבי יהודה ורבי מאיר שואתן הראשון הציליון במשנה חולק ואומר אין מוכרין להן אלא אילן קצוץ אבל לא שומרת לקצץ שמה יבוא להשרותו מקרה שני שממש שווה רק על מקרה אחר שהגמרא תבאר למה צריך לחדש גם את המקרה הזה מוכרים להם תבואת חיטים ושעורים כשהיא ירוקה לפני שהבשילו הגרעינים שבזמן הזה זה נקרא שח חת אמנת לגזוז וגוזז דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר אין מוכרן להנישחת גזוזה מקרה שלישי מוכרים להם תבואה שהיא כבר עומדת בכמותיה על מנת לקצור וקוצר דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר אין מוכרן להינאלה כמה שהיא כבר קצורה ולמה הברייתא הייתה צריכה להשמיע לנו את המחלוקת בכל אחת מהשלוש מהשלושה מקרים ואי אפשר ללמוד אחת מהשנייה דשמעינן אם היינו מביאים אתם ויכוח רבי יהודה ורבי מאיר באילן היה אפשר לומר באילן כאמר רבי מאיר שאסור למכור אפילו על מנת לקצוץ כיוון שהאילן אינו נפסד אם לא יקצו אותו וכיוון דלא פסיד מה שלי העובד כוכבים ישה את האילן ולא יקצוץ אותו וישראל עובר משום שהוא נתן לו יישוב וחניה בקרקע אבל היקמה לכימה השאלה אם הוא ישהה אותה ולא יקצוץ אותה מיד היא נפסדת פסיד אימה מודלי רבי מאיר לרבי יהודה אולי רבי רבי מאיר יודע שמותר למכור עובד כוכבים ולא נחשו שמה יבוא לאשט לכן הביתה אתה צריכה לחדש שגם במקרה כזה רבי מאיר חולק וישמינ בהתרי אם הברייתה הייתה מחדשת את הויכוח גם באילן וגם בתבואה שומדת בכמותיה היה אפשר לומר דווקא שם רבי יהודה נחלק על רבי מאיר והוא סובר שלא חוששים שמה יבוא להשאות משום דלא ידיע שבחיו לא ניכר השבח שלהם כשהם מחוברים שכמה היא נפסדת ואילן אפילו שהוא אינו נפסד לא ניכר משהו משביח כשנשאר מחובר אבל שחת דידיעשיבו כל זמן שהיא מחוברת לקרקע נראה לעיניים שככל שהולכת וגדלה משביכה הי מה הייתי אומר שרבי יהודה מודלי לרבי מאיר שנחשוש שמה יבוא להשאות אפילו שהוא מכר על מנת לקצוץ לכן מחדש את הברייתה שגם בזה רבי יהודה סובר שלא חוששים והיאשמינן בה הבריתה ההת מחדשת את הוויכוח בשחת היה אפשר לומר בה בשחת כמה רבי מאיר שלא מוכרים ממנת לקצ צוץ כיוון שניכר השבח שהשחת משביח אבל בהנח באילן וקמה שלא ידוע מה שמשויחים אימה הייתי אומר שרבי מאיר מודה לי לרבי יהודה שלא חוששים שמה יבוא להשט לכן צריכה אברית אתה צריכה לחדש שבכל שלושת המקרים יש את הוויכוח רבי מאיר ורבי יהודה ועד כאן דף خ
לצפיה בתכנים נוספים: