הדף היומי מסכת עבודה זרה דף טו

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת עבודה זרה דף טו

[מוזיקה] עבדי זורה דף ט זבוב השיעור מתח בעזרת השם משנה סוף דף קודם משנה זוקת בעניין מכירת בהמה וגוי אז כמו שנראה בהמה דקה כמו כבסים כאלו אינם רואים למלאכה אבל יש חשש רבי וכמו שרשי כותב בתחילת הגמורה שאז יש מישפני עיבר לסיטן מיךשואל כי בני נויח נצטבו על הרבי כתוב בתחילת ויו לבור שטו לבור שיוצא משניהם ולד יוצח שנס בוסכוד שהם לא מולידה מאדם אז ממילה אם יש שש רבי אז יש שש לפני עיבר אסור למכור לו אומרת המשנה מוקם שנהגו למכור ב מודעק לאבדקחובים מוכיחין כעת מבינים שהכוונה במקום שלא נחשדו על הרבי שם מותר למכור מ כם שנהגו שלא יהיה למכור כם חשודים על הרבי אין מוכיחין ובכל מקום אין מוכיחים להם באימוגסו כי באימוגסו עושים את המלוכה ויש חשש שהוא עושה שהוא עשה בהמתו מלאכה בשבת כמו שנראה בגמורי והאיסור הוא לא רק במוגסו שכבר ראויה למלאכה אלא הגולים שהם עדיין צעירים ואי אפשר לעבוד איתם וסיוכים חמורים צעירים שלימין ושבורין אפילו שבורים שינם אמורים למלאכה למה גזרו חכומים שאם נתיר למכור צעירים או שבורים יבואו גם למכור גדולים ושלמים שרואים למלאכה ואז יש חשש כמו שרשי מביאים מהגמורה שילה שכירוס ניסיונה השילי חירו זה פשוט שאם נתיר למכור הוא יבוא גם להשאיל לגוי או להזכיר לגוי וכשהגוי עובד בשבת עם בהמה של יהודי היהודי עובר על מצוו שביסס באמת ניסיון נראה בגמורה רבי יהודה מטר תר בשבורו כמו שהגמורת תפרש את עמו ובסעיר מתיר בסוס למה אז רש"י מסביר סוס לא משתמשים בו לשת משאות בהמה שמשתמשים בה לשת משאות אז שהיא נוסאת מסע בשבת בשוסורבים אז כמו שאם יהודי נושא מסע אז הוא עובר על מלוכדו רייסה כרגע אם באמתו נוסת מסע אז זה עובר לשביס אז באמתי אבל סוס מה הוא משמש לרכיבה כשאדם נושא את חברו על כתפה בשבת ברשותסורבים אין איסור מדירס רק מןרבוננו כי חינוססמו אז היא מלאה אין איסור שיסמטוי ברכיבה שם הגוי ירכב על הסוס שלי בשבת ממילא אז אין איסור למכור סוס אוטו השלב ושכירות כי ממילא גם אם אני אשיל את הסוס לגוי והוא ירכב עליו בשבת אין איסור של שבי סז בהם טועים למה חכמים אוסרים מרב הגימורה שואל את הגמורה מה ראינו לגבי באמודקו שזה תלוי במנהג לממר דיסור מן הוגדקה זה רק מנהג איך דנוגיסו נוג איךדנוגנוג ורומיני משנה בפרק הבא הי מעמידים בהמה בפונדקויס של אויבדי כוחובים מפני שחשודים על הרבי ומכשילים אותם לפני ולא הסיתן מכשל אומר רב רב אומר כך בדרך ראשונה איחוד באמת גם תלוי במנהג מוקם שהתירו למקור מה שראינו אצלנו במשנה שיש מקומות שם הגויים לא חשודים על הרביעי והתירו שם למכור התירו ליחד באמת גם ליחד מותר ומותר להעמיד בהמה בפונדקאות שם של גויים מוקים שעוסרו ליחד מה שכתוב במשנה לאלון שאם מאמינים באמ פונדקוס זה מדובר במקום שחשולים על הרביעה שמנהגם בכך באמת במקום זה אוסרומקו הכל הולך אחרי המנהג זאת אומרת בעצם שכאן המשנה יותר מפרטת שיש מקומות שחשודים על הרביעי והאסור יש מקומות שלא חשודים ומותר רק משנתינו עוסקת לגבי מחירה הוא הדין לגבי אייחוד והמשנה לאלון שסותמת שאסור לייחד אותם מבהמה היא עוסקת במקום שחשודים על הרבי ורשי אומר שלכאורה יש כאן דבר מעניין בלשונו של הרב הוא פתר ואמר מוקים שהתירו לים קורר התירו ליחד צריך לסיים קיים מו כהם שאוסרו אוסרו ליחד המסביר רש"י עולה על המשנה אז הוא מתחיל ואומר מה שראינו אצלנו במשנה שהתירו למכור כי אצלם במשנה לא מדברים על ייחוד רק על מכירה באותו מקום התירו לייחד מה שראינו במשנה לאלון שאוסרו ליחד שמה משנה עוסקת רק בייחוד לא במחירה באמת באותו מקום אוסרו למקו כמדובר במקום שחשודים על הרביעה זו דרכו של רב ורבוזורמו אב במוקום שאוסרו ליחד שזה בעצם בכל מקום לדעסר בלוזו כי בכל מקום יש לחשוד משום רביעי מותר לימקור בעצם איחוד בכל מקום אסור כאסור להכשיל אותם ברביעה זה לא תלוי במינג רק מכירה תלויה במינג מה הייתה אמב את כויחובים חוס על באמת טוי מלרבוע אותה ברגע שהוא כבר קנה אותה אני מוכר בהמה לגוי הוא כבר קנה אותה היא כבר שלו היא הוא חס עליה שלא יתעוקר כי אם רובעים אותה היא נעקרת היא לא תוליד אחר כך ולכן זה תלוי במינהג היכן שהחמירו על עצמם שלא למכור אפילו שאין חשש רבי החמירו ולמה באמת החמירו באותם מקומות אז רש"י בפסוכים מסביר שהחמירו לא למכור להם באים או דקו אותו מחירז באימו גסו במקומות שלא הכמירו על עצמם לא אבל המשנה לאלון של ייחוד זה באמת כמו שהמשנה סות כותמת זה לא תלוי במינהג מקוז בכל מקום אסור כי שם הרי היהודי שם את בהמתו זה שייך ליהודי והגוי לא חס עליה ואז כל הגויים חשודים על הרבייה ואסור לייחד אותם ממה כי אתה נותן לפניו מכשול אומרת הגמורה ואף רב גם רב חזר בו והוא גם סובר כמו רבי לוזו שבכל מקום אסור לייחד בהמה של ישראל עם הגוי במכירה יש הבדל דומרב תחליף רבשיל ברבים משמ מן הרב אוהב את ככובים חוס על בהמתושלו יותר עוקר ולכן כשמוכרים לו אין חשש רביעי מה שאין כן בייחוד של באמס ישראל יש חשש בכל מקום מה ראינו בהמשך ובכל מקום אימוחים במוגעס וכולו מה תמעם האיסור מסבירה הגיבורנייד לרבי לא יחישינן כי כמו שאמרנו ברגע שהוא קונה את הבהמה היא כבר שלו הוא חס על בהמתו שלא תעקר אבל מעבד במלוכה שהוא יעבוד איתה בשבת חישינם שואלת הגמורה מה אכפת לי ונביד כן דזובנו כיוון שהוא קנה אותה קניה אז היא כבר כנויה לו והננה של ישראל אז אין כאן בעיה שלפני לסיטן מי שואל כי בני נויח לא הצטוו על שמירת השבת אדרבה גוי ששבת חיב מיסה רק לגבי רבי שיך לפני עבר כי גם הם מצווים מוסיף רש"י מה שיודעים את ההלכה הידועה שאמיר עלקום שבוס שאסור לישראל לומר לגוי תעשה סדי כך וכך בשבת זה לא בגלל שהוא הצטו על השבת אלא זה מישהו ממצוי חפצכו בדרבדובר אומר הנובי גם דיבור אסור כל דבר שאסור לי לעשותו בשבת אסור לי גם לדבר עליו ולכן כשאסור לי לעשות מלאכה אסור לי לדבר עם הגוי שיעשה עבורים מלאכה זו יש עוד טעמים ועניינים באיסור אמיר לעקוב לא ניכנס לנושא הזה הקולפונים אז מה אכפת לי שהגוי יעבוד עם עםעם הבהמה שמכרתי לו בשבת או נהגורה בעצם אין לי בעיה שהוא יבוא במה שמכרתי לו רק אם נתיר למכור אז יבואו גם להשאיל ולהזכיר גזירה משום שילה ומשום שכירוס ואז כשאני משגוי את בהמתי או מזכיר לו את הבהמה היא עדיין שלי וכשהוא עובד איתה בשבת אז אני עובר על שביסס בהם טועים כמו שרשי מביא לו סעס כל מלוכו וגוימר וכתוב בהמשך וכל בהמתכו מה שלי אסור לעשות גם לבהמה שלי אסור לעשות ולכן אסרו גם מכירה בקשה הגמורה עדיין שי לקניה אם אני משאיל לגוי אז כל ימי שילוסו כיוון שהוא חי בונסי אז הבהמה קנויה לו אז שוב אין מצווה שיסז בהמתי בכך אותו דבר והגרקניה כשאני מזכיר את בהמתי לגוי היא שלא לימי השכירוס מתחייה באחריות גנב ואביד אז כעת מקבל את הגמורת הטענה ששאל וסכירוסקניה אלו מרו מברידרב גזירה משום ניסיונה שמה הוא ינסה אותה אם היא יכולה לשת משאות מה הכוונה דזמנין דזובלי סמוך לשקיע שכר ממה לשבתה אם נתיר למכור במוגעסה לגוי אז לפעמים יצא שהוא בא לקנות את הבהמה ממש סמוך לכניסת השבת סמוך לשקיעת החמה של יום שישי שכניסת השבת ואז נכנסת השבת ואמר לי אומר הגוי לישראל אני מעוניין בבהמה זו אבל תו נס ינ עליי בוא ננסה אותה בוא נשים עליה מסע ונראה אם היא באמת יכולה לעבוד את העבודה ואז הוא יוצא איתה לושה ושומו לי לקולי היא שומעת את קולו של בעל הבית שהוא מדבר עם הגוי ועוז לו מחמוסי והיא הולכת מחמת קולו שהיא מכירה את הקול הזה וניכל דתיזל ובעל הבית נוח לו בזה שהיא הולכת מחמת קולו כי הוא רוצה להראות שהיא עושה את העבודה ואב אלי מחמר אחר בהם תו בשבס אדם שגורם לבהמה לעשות מלאכה הוא משת הוא עושה את המלאכה בשיתוף הוא מפעיל אותה שהיא תסה מסע שהיא תחוש וכדומה זה מחמר מחמר אחת בשבס חיב חטוס זו מחלוקס אבל כאן הולכים בשיטה שזה איסו דיריסה וחיב חטוס ומילא אכן אסרו למכור לגוי במוגסו טויספס מתקשים למה היו צריכים להביא כאן את האיסור של מחמר טיפוקים משום שביסז באמת שאם הוא ינסה אותה אז ודאי שהגוי מנסה אותה לפני שהוא קנה אותה רוצה לדעת אם שווה לו לקנות אותה היא עדיין של היהודים והיא הולכת עם מסע ברחוב אז אפילו שהיא לא תלך מחמת קולו שבא לבית יש איסור ששביסס בהמתי אומר טויספס משום שביסס באמת לחוד לא היינו אוסרים מחירה רק שילה וסכירוס לפי המסקונה שנראה שבאמת היא שייכת ליהודי ויש בה ששביס באמת טווי כיסכירוס זה שייך כל שבת אם אני אעלוה לגוי אם אני אזכיר לגוי איתי צר בשבת הוא כנראה יעבוד איתה אבל מחירה מה נאמר נס סור מכיר שמה הואמכו סמוך לשקיע סחמו זה דבר מאוד רחוק שבדיוק סמוך לשקיע שחמו הוא ימכור והוא ינסה אותה ותלך מחמת קולו אז אם כל הבעיה שביסז בהמטוי שזוה לא היינו עוסרים מחמת כן לכן אמרו שאז אם היא תלך יש כאן איסור חמור של מחמר שיש על זה חיוב חטוס לכן אסרו אפילו שזה דבר רחוק אז אמרנו שאין חשש משום שכירוס ושילה רק משום ניסיונה מהסכיף לו רב שישברידר וסכירוס מקניה כל ימי השכירות היא שייכת לסיכה ואותנן במשנה לאלון רמיר אומר שאסור להזכיר בתים בארץ ישראל להקום א בחוץ לארץ מותר אומרת המשנה שם אבמוקם שאומרו להזכיר לא בהסדיר אומרו שירדור בו העקום אלא למחסן בית העצים בית האוצרות למה אסור בסדירה מפני שמכניס לתוויחוז קיחובים ואז זר על האיסור סו בסך וסל כד תוךסקה מה אכפת לישראל שהגוי מכניס לשם דזורה הי כי קומניס לביס קומק אתה אומר הרי שזכירות קונה לזמן השכירות אלו מי רואים שזכירות לא קונה וכשהוא מכניס בדזור לבית השחור זה נחשב שהוא מכניז אות לבית הישראל דוכה הגמורה בעצם שכירות קונה הקשינבס כוחובים דחמירה יותר חמורה משער ייסורים סובעל בסו בשאר איסורים לא מצינו איסור הכנסה הביתה אבל זור זה איסור חמור שאסור אפילו להכניס את זה הביתה אז החמירו שאפילו ששכירות קונה אפילו שהבית נחשב של הגוי בזמן זה בכל זאת זה בית שיחזור ליהודי בגמר ימי השכירות לכן החמירו מהסיף לו רבי יצחק ברשיה ממקור אחר הוא שכירוס מקניה ותנן כידוע בהמה של כהן מותרת באכילת רומה מהכהן יכול להכיל את בהמתו הקופונים דברים שלא ראויים לאכילת אדם אז אומרת המשנה ישראל שסוחר פורו מכהין כיוון שהיא פרת כהין יכילנו קרשיני תרומה מותר לו להכיל אותה קרשיני תרומה אז למה רש"י כאן מתקשה הרי מזונותיה של הפרה מוטלים על הסויחר הישראל אז איך הוא נותן ל תרומה שלא שייכת לו אלא לכהן אז רש"י יש לו כאן שתי דרכים בדרך ראשונה רש"י מעריך שאין כאן גזילה כי בעצם תרומה זה מומ שאין לטוין הוא יכול להחליט לאיזה כהן שהוא רוצה אז הוא יכול להחליט שהוא נותן זאת לכהן שהוא בעל הפרה שהוא הזכיר לו את הפרה אלו מהי אתה אומר הכהן הזה הוא הרי בעצם צריך לקבל גם את התרומה וגם מזונות לפרתו כי הסריך מוטל עליו להכיל את הפרה אבל אותו כהן מסכים שהנסינה תהיה לו על ידי החלת בהמתו כר יודע שהוא לא אמור לבחור דווקא בו לתת לו את התרומל יכול לתת לכהן כהן אחר וזה שהוא בוחר בו הוא נותן את זה לבהמה שלו ואז הוא יכיל אתה יותר הוא יכיל אותה בנדיבות כי זה לא עולה לו כסף כי זה במילה תרומה אז הוא מוכל והוא מסכים לכן אין כאן גז פירוש שני אומר רש"י שבעצם אם התרומה לא שייכת לישראל הוא צריך לתת אותה לכהן אסור לו להשתמש בתרומה הזו להכיל בהמה שמוטלת עליו רק מדובר בתרומה ששייכת לו איך היא שייכת לו סבא שלו אבי אמו היה כהן והוא קיבל תרומה והוא מת ולא היו לו בנים אז הבת ירשה אותו האמא גם מתה אז מי ירש אותו הנכד אז הנכד הישראל יש לו תרומה ששייכת לו יכול למכור אותה לכהן אז יכול גם להכיל את הפרה שהוא שכר מהכהן כי עדיין נחשבת פרתו של הכהן מצד שני אותו דבר להפך וכהן שסוחר פור מישראל אז הפרה נחשבת כפרת ישראל אף על פי שמזונינו אולבל הכין לא יכילנו כרשני תרומה כננה שלא הוא יכול להכיל תרומה רק לבהמה שקנו כספו היא לא קנויה לו וסל כדאי תוך שכירוסקניה המי לא יאכילנו פורודידי לימי השכירות כמוכם ברש למה כן מותר לו להכיל זה הרי פרת ישראל בימים אלו אלו שמ מינו שכירוס לא יקניה מסכם את הגמורה ואשתנמר זכירוס לא יקניה האיסור למכור במוגסה לגוי ומשלושתם גזרה שאם מקור משום שכירוס יבוא להזכיר ויתעבות בשבת וגזיר משום שילה ותעבות בשבת ויסרו ששביס במטוי כיסכירוס ושילה לא קונים לסוכה ולשו אלא זה נשאר שייך לבילים וגזיר בשום ניסיונה שאז יש חשש יעבור על איסור מחמר אומרת הגמורה רב עדה שורה לזבונה חמורה דספסירה רבדה התיר למכור חמור לגוי על ידי דהיינו ראובן הוא מוסר זאת לשמו שהוא מתווך ושימואין הוא מוכר זאת לגוי כי אז אין שום חשש אם משום נסיונה שמה הוא ימכור לו את זה בדיוק בשקיע סרחמו סמוך שקיע שחמו של כניסת השבת או לוד לקולה הרי לא מכירה את הכל שלשמעון רובן בעליה דוז לו מחמסה היא לא תלך מחמת קולו ואם משום שיד וסכירוס שאם נתיר לסרסור למכור יבוא גם להשיל ולהזכיר לא כיון דלא דידי היא לא שייכת לו הוא רק מתווך לא ישיל ולא עמו יגר אין לו זכות להשיל ולהזכיר והויד אפילו אם בל הבית ירשה לו לעשות כן משוםגבי מומה כיוון שהוא רוצה למכור אותה הוא לא רוצה שידעו את המומים שיש בה אז הוא ודאי לא יזכיר אותה ולאיל אותה לאף אחד כדי שלא יבדקו אותה ממילא אין שום חשש ולכן מותר למכור על ידי סרסור מספרת הגמרא רב הונה זונהי פורו ומחר פרה לאויבת קיחובים אומר לרב חיזדם אובד דרוכי הרי פרה היא באמוגסו שאסור למכור אותה בשום מקום אומר לי אימו לשחיט זבנו אני יכול לטלות שהוא קנה אותה לשחיטה ולא לעבודה ותולים לכולה מה שראינו במשנה שאסור למכור במוגסו אומר רש"י שזה באחד מהשניים או בבהמה טמהה חמור גמל כאלה דברים גם גויים לא אוכלים בשר אלא של בהמה תורה בדרך כלל ואז מדובר אפילו בסתם שהוא לא דיבר דבר איתו מה מטרת הקנייה או גם בטהורה שהוא מוכר לו פרה וכדומה אבל הגוי מפרש לו שהוא הולך לקיים אותה ולא לשחוט אותה אז אסרו אבל אם הוא מוכר לו סתם פרה שבכדומה שעומדת לשחיטה אז יכול לטלוט שהוא קנה אותה לשחיטה ומה שראינו במשנה שאסור למכור עגלים הרי העגלים הם רואים לשחיטה אז תוס מסבירים כי בדרך כלל לא קונים הגלים לצורך שחיטתם אלא כשהם כבר יותר גדולים ולא הגלים קטנים הגלים קטנים אני אומר הוא רוצה להשקיע בהם כדי לעבוד איתם כשיגדלו אומרת הגימורה מנות תאמר דאמרינק גבנה כך מוסיף רבונה ואומר מנן אני יודע שטולים בהתר שאומרים כזה דבר דתנן למדנו לגבי ישראל שחשוד לעבוד בשמיטה בשדהו אז בשם אומרים לאים כרודום לאדם זה שחשוד פורח חויר רשס מלומדת לחוש בשביס והוא מכשיל אותו בעבודה בשדה משום לפני עבר אסור למכור לו ובסילל מתירין שיואוכל לשיכתו אני יכול לתלות שהוא קונה את הפרה לשחות ולאכול את בשרה אומר אבונה כאן רואים שהכן שאפשר לטלות טולים אומר רבה מדומה השוואה אוסום בפרה חורשת אינו דומצוב על שביסז בהם טווי בשביס אז לא שייכות הגזירה שדיברנו שיל שכירוס נסנה כל האיסור רק לפניסיתן מכשול אני אומר מי אומר שאני נותן מכשול אולי הוא שוחט אותה אוחץ אצלינו עוד מצו על שביסזס באמת בשבס אתה מצאת מקוש שלפני ולסית מי שואל זה רק אם זה מכשול ברור אבל לא שאפשר לטלות בהתר אבל כאן שיש גזירס משום שילס חיוס ניסיו הנה מי אומר שאפשר לטלוט שהוא קונה זאת לשחיטה אז למה רבטען שאם כל החשש לפני עיבר אפשר לטלוט בהתר כשהחשש שהוא עצמו נכשל אין לטלוט מקשה הגמורה על שתי חלקי דברי רבי אומלבי וחוליך דודו מצווה בעצמו עוסור הוא לא יכול לטלוט בהתר והרי סוד דודו מצווה על שביס סודיו בשביס כתוב בתור שנס שבוסני לארץ ובכל זאת בתניה צריך לתקן זובריסה בשם המרים לוים קרודום לשרוד על השבי סוד ניר בשביס שדה חרושה כי מסתומי עומדת לזריעה והוא הרי חשוד על השביס ייתכן שהוא יזרע בשמיטה לפני ולסית מכשל ובסילל מתיר שיוכל הבירו מי אומר שהוא כרגע בשנה זו הולך לזרוע אולי השנה הולך להשאיר אותה בורה ורק בשנים הבאות הולך רק הוא קנה אותה לשנים הבאות שדה קונים כשיש הזדמנות לקנות ובכל זאת רואים שאפילו שאדם מצווה השביס השוד הוא בסלל מתירים זאת אומרת שלא כמו שרבי אמר שכשהחש על עצמו ולא רק לפני עיור אז לא טולים בהתר ולמיס יש כאן קושי גדול כמו שהטוסס הראשון מתקשים על פירושו של רש"י הרי בשביס בהם טוי כשהוא מוכר אז אנחנו חוששים שמו יזכיר ואז באמת זה בהמתו שהיא צריכה לשבוט בשבת כמו כןסיו הנה יש חשש של מחמר אבל כשהוא מוכר את שדהו לאדם אחר היא כבר לא שדה שלו מה שייך לומר עוד המצוב על שביסה סודיו א מסביר הציץ הקוידש בדעס רשי שהכוונה היא כך הרי גם במכירה של בהמה אז בעצם כשהגוי עובד בשבת אין בעיה יש רק חשש של סיונה חשש שלחירוס אז אם כך אם רבי טוען ששם אי אפשר לטלוט בהתר אז קר גם כאן אצלנו בשדה שאם הוא יזכיר את השדה לאדם אחר ואז הוא אסור שהשדה שלו לא תשבוט בשמיטה כרי כתוב בתורשנ שבוס לא אורץ אז אם נתיר לו למכור לחושוד יבוא גם להזכיר ואז עדיין השדה שלו והיא צריכה לשבוט אלו מי רואים שלא חששו כך ואפילו שאם הוא יזכיר ואז הוא יעבוד שם בשמיטת תהיה בעיה לא חששו ואסור למכור כי אפשר לתלוט בהתר כי מי אומר שהוא הולך לעבוד בשנה הזו אם כר גם אצלנו אותו דבר מצד שני על החלק השני שרבי הניח מסקף לו רבשוליךדנומצובה וכל עכשיושו רק משום לפני עיבר שורה אם אפשר לטלוט בהתר והרי כלים דנודו מצוו שביס אז כלים בשביס כילו כלי המחרשה כל אלו לא צריכים לשבוטנן אלו אם כנ שנו דמר שלמוכיחו בשבי המכרי שו וכל כלו שהם עומדים לאבודס קרקה ובשונה משדה ששם בסילול אומרים אולי הוא יניח אותה בורה הם אומרים כאן למה הוא קונה את זה עכשיו שדה יש לו הזדמנות כעת לקנות אבל כלים אילו אם הוא צריך את זה לשנה הבאה שיקנה זאת שנה הבאה העול שעובדים מזה בשדה והמזרה שבו זורים את הגורן לרוח להעביר את הקש וכשאין גורן עודרים בה את הקרקע שאסור לעשות בשמיטה והדקר מורה פישור אומר שזה זו קו גדולה עם ידית ארוכה אז מה רואים כאן שאפילו שכל החשש שהוא לפני עיור בכל זאת לא טולים לא אומרים מי אומר שהוא יעבוד עם זה בשמיטה אולי הוא קונה זאת לשנים הבאות אז דברי רבי הופרחו אלמר רבשה באמת אין הבדל אם החשש הוא משום לפני עיבר או החשש הוא איסור עצמי והעניין הוא שווה כליך דיקה למטלה כשיש לי דבר סביר לטלוט בו להיתר כגון במעשה של רבונה מכירת פרה שדי סביר שהוא קונה אותה לשחיטה וכמו חמה שהתירו בשיל למכור סוד ניר שאדם קופץ וקונה שדה גם כשהוא לא צריך לשנה זו כי לא בכל שנה השדה תעמוד למכירה אז ממילא אפשר לטלוטלן תולים שהוא קנה זאת לשנים בברות את הבהמה הוא קנה לשחיטה ואף אגב דמצוה הוא עצמו בשביס בהמתו בשביסודיו מצד שני וכולי דלקה למטלה כשאין לי תליה סבירה לטלוט בהתר כימו מכירת כלים אלו שבדרך כלל אדם לא קונה את הכלים לפני שהוא צריך אותם כי תמיד יש לקנות אותם אין הזדמנות מיוחדת לקנות מחרשה וכדומה לא יתינן אף אגב דינו מצווה בכל החשש הוא רק משום לפני עיבר ממילא צנק רבונה בזה שהוא למד משביס שמותר גם למכור פרה ולטלוט שהוא קונה אותה לשחיטה מספר את הגמור רבי זובין ההוא חמורה לישראל החושיד למקור לבד ככובים הוא מכר חמור לישראל שהיה סוכר הוא היה חשוד שהוא מוכר גם לגויים עכשיו כמו שדיברנו כמו שרשי מציין חמור אי אפשר לתלוט שהגוי קונה אותו לשחיטה כי גם הגויים לא אוכלים בשר חמורים אומר להביהם הייתה אויבובד מרוכי למה הרבי עשה כך שהוא מכר לו את החמור אמר לי מה הבעיה אנו לישראל זביני אני מכרתי לישראל לא לגוי אומר מזבין כחובים אתה יודע שהסרול הזה חשוד אתה מכשיל אותו לפני אביו לסיטן מי ש אתה מכשיל אותו באיסור למכור במגסה לגוי כי הוא חשוד על כך אומר לו רב בלבד כיחוב קו מזבין לישראל לא יקו מזבין אני לא יכול לטלות שהוא ימכור לישראל הוא מוכר לכולם אומר ל הבאים אם הוא חשוד למכור לגויים אז לא טולים שהוא מוכר לישראל ואסור למכור לך אסור למכור לו כמו שרואים בהוכחות שכבר הנביא איסבי מקשה לו ביה למדנו מוקים שנוהגולים כו במודקו לכוסים כוסים הם התגיירו אבל הם לא קיבלו את כל המצוות הם מזלזלים מצוו חכומים אז יש מקומות שנהגו להקל ולמכור להם בימודקו מוכיחין מותר למכור שלא קורר אין מויכרין מהתמה טעם המנהג במקומות מסוימים לא למכור להם הילשידה הרבי ומי חשידה הם לא חשודים הרבי ותניה אין מעמידים בפונק קוישלב דקחובים אפילו בהמות זכרים אצל גויים זכרים כי הם רובעים גם בהמות זכרים ונקיבוס בהמות נקבות אצל נקיבויס אצל גויות למה אז כמו שנראה בגמור בפרק השני כי אויבדקחובמצם מצויים אצל נשי חבריהם וכשהם באים לאישה ולא מוצאים אותה אז הם רובעים את הבהמה של הישראל שנמצאת שם לכן אסור להפקיד בהמה נקבה אצל גויה ואין צריך לו אמא להפקיד נקייב אצל זכור עם גויים וזכור עם בהמות אצל לקיבוס גויות ודאי שעשו כי הם רובים אותם ואין מושרים באמן לרויש אלוהים כי הם רובעים אותם ואין מיחד עם אסור ליהודי להתייחד עם גוי כשול שביחוזדומים או עלול להרוג אותו ואמוסרים להם תינוק ללמד סיפר חוכמה מסוימת וללמדו אומנוס כי הגוי יכול למשוך את התינוק למינוס וגם אתה מכשיל אותו במשקב זכור שגוי מוזר על זה כמו שכתוב בדוב דחו דרשו חז"ל ולא בזוכו אבל מעמידים בהמונדק של כוסים זכורים אצל נקיבס ונקבס אצל זכורים ואין צריך למשה חשש רחוק יותר זכורים אצל זכורים לקבס אצל קיבוס ומוסרים בא לרו שלו ומיחד עם אמוהם הם לא חשודים לא על רבי ולא על שיחוסדומים ומוסרים להם טינוק לדיפלנוס אין חשש משקב זכור אין חשש של מינוס אבל ממה רואים כבר בריסה שנייה לאחשקוסים על רבי ובכל זאת בברייסה הקודמת למדנו שבמודקו תלוי במנהג משמע באמוגסו אסור למכור לקוסים בכל מקום למה מה הבעיה היא לא תשוות בשבת קוסים שומרים שבת אלא בהכרח ככוסים חשודים שלא לשמוע לדברי חז"ל שלא למכור לגויים והם ימכרו זאת לגוי אז אתה מכשיל את הכוסי לפניסית מייכשול באיסור מכירה שבמגעסל גוי אז גם ישראל חושוד אסור למכור לו מוסיף בבוא תעניה אין מיכם לו לאבד כרחובים כלי נשק לא סייף רומך ולא כלי זן את הידית של הרוימך את הנרתיק של הסייף ואין משחיזים למסזיין כמו כן אסור למכור להם כלים שמשתמשים בהם לאסור אנשים ואין מוכיחים להם לאיסדון שסיים על הרגליים של הסיר ולא קוילורין רצועה לעשירים ולא קבולים ולא שלשלשלי של ברזל אסור למכור להם כל דברים אלו כמלולים להזיק עם זה לישראל איך ואחות כוסי גם לכוסי אסור למכורת אסור למכור לכוסי הנדחש כוסי משביים ומי חשידה ומיחד עם מוהם אמר בברייסל הם לא חשודים אז למה אסור למכור להם כלי נשק אל משם דוסלזבון אלוהי בתקח חובים זאת אומרת שאסור למכור למי שעלו למכור לגויים וכי טעים ממה תאמר לי רבה קוסי לא יובי שוב ולחזור בו ולחוש לדברי חומים שאסרו למכור זאת לגוי ישראל או בתשובה יכול לטלות שישוב בתשובה והוא לא ימכור את החמור לגוי ואומר רב נחמן מרבוא כדר שאומרו אוסו למקור לבית כוחו עם כל דברים אלו כך אוסו למכור אותם לישראל חוש למקור לבית כוחו כ אתה מכשיל אותו הודה רבי לדברי הביה שהוא לא נהג נכון שהוא מכר את החמור לישראל הזה רוהית בסרית לאספרסה רבי רץ אחרי הסוחר הזה שלושה פרסאות כדי להשיגו לקנות ממנו בחזרה החמור והיא כדמר פרסה בחולה הוא רץ אחריו פרסה בחולות שזה מקום שקשה ללכת בזה וליד רח אבל לצערו הוא לא ייסגור עד כאן דף תזבוב [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: