הדף היומי מסכת סנהדרין דף פ

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף פ

[מוזיקה] סנהדרין דף פ מתחילים בעזרת השם דף עט עמוד ב במשנה רוצח שיתחייב מיתה שנתערב באנשים אחרים הגמרא תבאר מי הם אותם אנשים אין אפשרות להבחין בינו לביניהם לפי דעת רבנן כולם פטורים רבי יהודה אומר קונסין אותן כל אחד מהם לכיפה נפרדת כיפה הכוונה חדר קטן בגודל של אדם עומד אינם יכולים לשכב שם מאכילים אותם מעט מעט עד שמהן מהן מצטמקים ואז נותנים להם לחם שעורים ומהם מתבקעים המאים שלהם מתבקעים והם מתים מאליהם עוד אומרת המשנה כל חייבי מיתות שונות יש ארבע מיתות בית דין התערבבו זה בזה אנחנו לא יודעים מי מחוייב מתת סקילה מ שריפה מערג מחנק נידונין כולם במיטה הקלה ביותר מבין כל אלה שנמצאים כאן אם יש אחד שחייב במיתה הקלה ביותר ממתים את כולם במיטה הקלה יותר אנחנו לא יכולים להחמיר על הקלים אז אנחנו מקילים על החמורים עוד אומרת המשנה המחויב סקילה שנתערבו נסכן נשרפין במחוייבות רבי שמעון סובר שמיטת שריפה חמורה אז נידונין כולן אפילו אם הרוב הם חייבי שריפה דנים אותם בשקילה שהשריפה חמורה לפי דעתו וחכמים אומרים נידונין בשריפה לא בשקילה שלפי דעת חכמים השכילה חמורה משרפה אמר להן רבי שמעון אילו לא היייתה שריפה חמורה משכילה לא ניתנה המיטה הזאת לבת כהן שזנתה שהיא חמורה שהיא מחללת את אביה שהוגשו כבוד אביו ואמו לכבוד המקום והיא פוגמת את אביה ואם אתה רואה שזה מיתת בת כהן שזינתה משמע שזה מיתה חמורה יותר משכילה כי אם סכילה הייתה חמורה היו נותנים לה מיתת סקילה אמרו לא לנו יש ראייה ששקית כאילו לא היייתה סקילה חמורה משרפה לא ניתנה סקילה למגד ולעובד עבודת כוכבים מגדף היינו מברך את השם היינו הפוך מ מברך ולעובד עבודת כוכבים שהם חמורים שפשטו ידם בעיקר אתה רואה שדינם בסקילה אתה רואה ששכיחותה משרפה עוד אומרת המשנה הנהרגים שנהרגים בחרב בסייף שנת ו בנח קין רבי שמעון אומר שמיטת סייף קלה מחנק לכן דנים את כולם בסייף וחכמים אומרים שמיטת חנק קלה מסייף לכן דנים את כולם בחנק במשנה אמרנו רוצח שנתערב באנשים אחרים לפי דעת חכמים כולם פטורים גם אותו רוצח ולפי רבי יהודה כונסים את כולם לאיזה חדר ו ממיתים אותם ב א גורמים להם למיטה שימותו מעצמם שואלת הגמרא מן אחרים מה דינם של אותם אנשים אחרים שביניהם התערבב אותו רוצח אילם האנשים האחרים הם אנשים כששרים שלא חטאו פשיטה שלפי דעת רבנן הם פטורים למה ימיתו אנשים שהם לא חטאו ותו יותר קשה בהא באנשים כשרים לימה רבי יהודה קונסין אותן לכיפה בגלל שהתערב ביניהם רוצח את כולם תכניס לחדר ותגרום להם מיטה מביאה הגמרא על זה שני תירוצים והסימן של המטרים זה בשרק בש' זה סימן של רבי אבאו אמר שמואל ורק זה ר לקיש אמר רבי אבאו אמר בשם שמואל הכה ברוצח מדובר כאן שהוא רוצח שבית דין כבר קיבלו עליו עידות ונסו ונתנו בדינים שלו אלא שעדיין לא נגמר דינו למיטה שנתערב ברוצחים אחרים שנגמר דינן למיטה עסקינן אלה שכבר דינם לסייף ובזה הוויכוח רבנן סוברים אין גומרין דינו של אדם אלא בפניו כיוון שהוא התערב באחרים אנחנו לא יודעים מי הוא אז אנחנו לא יכולים להמשיך את הדון לדון אנחנו לא יכולים להמשיך את הדיון כי אנחנו לא יודעים בפני מי אנחנו דנים וצריך לדון בפניו צריך לדעת בדיוק בפני מי אנחנו דנים לכח כיוון שאי אפשר לגמור את דינו לחיוב כולם פטורים אפיו שהם נגמר דינם למיטה אנחנו מחשיבים את אותו אחד שלא נגמר דינו כאילו הוא זכי ואם היה מתערבב אדם זכי בין רוצחים לא היינו הורגים את כולם ביניהם את אותו זכי לכן גם כאן לא נהרוג אותם ורבי יהודה סבר לפטרי לגמרי גם לא נמי לא כיוון שאנחנו יודעים שרוצחים מהם נינהו וגם אותו אחד אמנם לא לא הספיקו לגמור את דינו אבל כבר נסו נתנו בדינו לחייב אותו ומכיוון שיש כאן אחד אבל שלא נפסק דינו בסייף כרוצח אל כך קונסין אותן כולם לחדר כיפה ושם ימותו מאליהם אנחנו רק גורמים להם מיתה כיוון שמגיע לכולם מיתה זה הסבר אחד ריש לקיש אמר מקרה כזה שלא נגמר דינו של אחד מהם אם זה היה ב אדם ברוצח דקו עלמה לא פליגי כולם מודעים דפטר כולם יהיו פטורים ממיטה כיוון שיש כאן אחד שלא נגמר דינו יש כאן לימוד זכות ואנחנו לא יכולים לגרום למיתתו כיוון שאנחנו לא יכולים לגרום מיתתו כולם פטורים אבל כאן הח במשנה מדובר בשור שהרג אדם שוקלים אותו וכבר קיבלו עליו את העדות ונסו ונתנו בדינו אלא שלא נגמר דינו למיטה שנתערב בשברים אחרים שכבר נגמר דינן למיטה בזה קמיפלגי בזה הויכוח רבנן סוברים שהכלל הוא כמית הבעלים כך מיטת השור ואין גומרין דינו של שור אלא בפניו כשם שאיין גומרים דינו של בעליו אלא בפניו לכך מכיוון שכך אי אפשר לגמור דינו של השור והוא נשאר פטור וכולם פטורים כי הוא נתערב בהם ורבי יהודה סבר אף שאי אפשר לגמור דינו של שור אלה בפניו הרי ידוע לנו שהוא הרג ולא צריך כל כך לדגדג בזכותו כמו שמדקדק בזכותו של אדם לכן קונסין את כל השברים כונסים נתן לכיפה וגורמים להם מיתה כ הרי כולם חיייבים מיתה ושור הזה אומנם אינו חייב מיתה אבל הוא ראוי למות כיוון שכבר דנו בו והחליטו עליו שהוא חייב רק עדיין לאגם לא פסקו את דינו במקרה כזה כן יגרמו את מיתתו שואלת הגמרא אמר רבא אי אחי אם מדובר כאן שהתערב אדם שדנו בו וכמעט גמרו את דינו למיטה התחייב בכאלה שכבר נפסק דינם למיטה כמו דברי שמואל וכן לפי דברי ריש לקיש שמדובר כאן על שור שהרג ולא נגמר דינו עדיין למיטה שהתערב בין שברים אחרים שכבר נגמר דינם למיטה אם ככה מדובר כאן היינו דקתני הלא איך נפרש את מה שנשנה בברייתא על דברי המשנה רוצח שנתערב באחרים כולן פטורים כך כתוב במשנה אמר רבי יוסי אפילו אם היה אבא חלפתא אביו של רבי יוסי בר חלפתא שהיה צדיק אפילו אם הוא היה בין האנשים האלה כולם פטורים ואם הכוונה של המשנה ששאר אלה שוא התערב ביניהם כבר התחייבו ונפסק דינם מה אכפת לנו עם אב חלבת הצדיק ביניהם או לא אלא אמר רבה החיק אמר כך כוונת דברי המשנה שניים שהיו עומדים יחד ויצר מביניהם חט והרג מישהו ולא ידוע מי מביניהם זרק את החץ והרג מספק שניהם פטורים ועל זה אמר רבי יוסי אפילו אם השני היה הבא חלפתא היה ביניהם בכל זאת השני פטור אנחנו לא אומרים שכיוון שידוע לנו שב חלבת צדיק הוא לא יזרוק את החץ אז השני הוא זה שזרק ויהרגו את השני אלא אנחנו פותרים את השני גם כן ובזה גם רבי יהודה מודה ועל זה מוסיפה המשנה שור שנגמר דינו למיתה שנתערב בשברים אחרים מעולים שלא הרגו סוקלין את כולן כי אין הפסד לבעלים כי גם אם לא יהרגו אותם הם אסורים בהנאה שור שנגמר דינו ו למיטה ונתערב באחרים כולם אסורים בהנאה וכיוון שאין כן הפסד לאדם מותר לשכול את כולם ולקיים במחו את הדין שהוא חייב וזה מה שאומרים רבנן ורבי יהודה חולק ואומר לא מטריחים את בית דין לשכול את כולם כי הרי רק אחד מהמהם חייב אלא קונסין אותן לכיפה ונותנים להם למות מעצמם וראיה שבמקרה כזה יש ויכוח והתניה ברייתא פרה מעוברת שהמית אדם ואחר כך ילדה אם עד שלא נגמר דינה של הפרה למיתה ילדה אבל עד של מותר ואם שנגמר דינה של הפרה ילדה הולד שלה אסור ואם הפרה או השור תח נתערב באחרים אותו שור שהתחייב מיתה התערב בשברים אחרים ואותם אחרים תערבו באחרים נוספים קונסין אותן לכיפה וגורמים להם מיטה רבי אלעזר ברבי שמעון אומר ן אותן לבית דין סוקלין אותן רואים שיש בזה באמת ויכוח בין תנאים כמו איך שרב הביר בבריתה אמר מר אם עד שלא נגמר דינה ילדה ולדה מותרת ולא דנן את הוולד למיתה כי הוולד עצמו לא הרג וגם הוא נולד לפני שהיא התחייבה מיתה משמע שהולד פטור אף על גב דכי נגחה כהפרה נגחה הבת מברה היא הייתה מעוברת והבל ד היה אמה כיוון שהוא עצמו לא נגח הוא פטור והרי אמר רבא ולד שהיה בבהמה נוגחת בשעת נגיחה אסור לקורבן שהיא וולדה נגחו יחד כי בשעת הנגיחה ולד היה חלק מהם ושור שנגח אסור להקרבה על המזבח וכן ולד שהיה בבהמה הרבעת בשעת הרביעיה אסור לקורבן משום שהיא וולדה יחד רבעו שהרי בשעת הרביעיה היה חלק מנהם ושור ה נרבה אסור להקרבה אז אם כן למה כאן אצלנו אנחנו אומרים שאם לפני שנגמר דינה ילדה אולד מותר מתרצת הגמרא אם העובר היה במאי הפרה בשעת נגיחה הוא יהיה חייב אפילו אם הוא לא היה במ בשעת גמר הדין אלא הימה צריך לומר שכוונת הבריתה אם עד שלא נגמר של דינה של הפרה עברה וילדה היינו שעברה וילדה בין הנגיחה להעמדה בדין אז ולדה מותר כי לא היה במאי אמו לא בשעת הנגיחה ולא בשעת גמר דין ואם מ שנגמר דינה של הפרה היינו אחרי שכבר נאסרה היברה וילדה ולדה אסור כי הוא נולד מאיסור לכן דינו שהוא גם כן אסור שואלת הגמרא זה מובן הניחה לפי המנדה אמר שסובר דבר שאיסור והתר גרמו לו שיבוא זה וזה גורם הדין שלו שהוא אסור כמו הצד החמור אז מובן למה פרה שנתעברה אחרי שנגמר דינה הרי היא התעברה מישור שאינו מחוייב אבל זה וזה גורם גם הפרה המחוייבת גרמה שהולד יוולד ולכן הוא עשור אלא לפי המנדה אמ אר שסובר כשא איסור והתר זה וזה גרמו לו שיבוא דינו כמו הקל שביניהם והוא יהיה מותר אז קשה מיק למימר למה פרה שנתעברה אחר שנגמר דינה מישור שאינו מחוייב זה וזה גורם למה הבלד אסור הרי השור הוא מותר והוא בא גם כן מהשור המותר הוא צריך להיות מותר מתרצת הגמרא באמת לא מדובר כאן בבריתה שנתעברה אח הרי שנגמר דינה אלא אמר אבינה אימה תאמר בכוונת הבריתה אם עד שלא נגמר דינה של הפרה אברא וילדה היינו שהתעברה וילדה בין הנגיחה לבין ה העמדה בדין ולדה מותר כ הרי הוא לא היה במי אמו לא בשעת הנגיחה ולא בשעת גמר הדין ואם עד שלא נגמר דינה של הפרה אברה ומ שנגמר דינה ילדה ולדה אסור שהרי העובר היה במ אמו בשעת גמר דין וגם עליו נפסק הדין להסר כי הרי עובר ירך אמו הוא דין העובר כשהוא ב מאי אמו כמו אחד מהאיברים של אמו וכמו שהדין נפסק עליה הוא נפסק על כל היבריה וגם על העובר במשנה למדנו כל חייבי מיתות בית דין שנתערבו יחד נידונין כולם במיטה הקלה אם את אתה לא יכול עכשיו להבדיל מי חייב מה אתה נותן לכולם את המיטה הקלה ביותר מבין המיתות אומרת הגמרא שמ מינה רואים מדברי המשנה שכל המרה שהוא קיבל התראה לדבר חמור אז ממילה הו מטרה גם לדבר הקל ממנו ואפשר להעניש אותו בדבר הקל אם אי אפשר להעניש אותו בחמור ואפילו שלא יתרו אותו בפירוש לדבר הקל כי הרי במשנה שלנו היו כאן כמה שטרו עליהם שאם הם יעשו עבירה ימיתו אותם במיטה חמורה בסקילה בשריפה וכבר גמרו דינם למיטה החמורה ואחר כך כשנתבקש או חנק מענישים את כולם במיטה הקלה ואם אלה שמותרים למיטה החמורה הם לא נחשבים ממילא מותרים גם למיטה הכלה אתה לא יכול לחייב אותם במיטה הכלה כי הרי לא יתרו עליהם על המיטה קלה וכולם אמורים להיות פטורים אמר רבי ירמיה זה לא רעיה אפשר לומר כאן הכ במס קינן כגון שיתרו בוסתם כל אלה שהתערבו כאן אתה יודע למה הדנים אותם במיטה הקלה כיתרו בהם שאם הם יעברו יהרגו לא אמרו להם באיזה מיטה אלא בסתם ובכ אופן ההתראה מועילה לכל המיתות אבל אם פירטו לו איזה מיטה הוא ימות גם אם זה מיטה חמורה אי אפשר כעת אם הוא תערבב באחרים להמיט אותו במיטה הקלה והי תנ ההוא לפי הביאור הזה התנה במשנה שלנו שתראה בסתם מועילה זה כמו דעת התנא בברייתא לתניה ושאר חייבי מיתות שבתורה אין ממיתין אותן אלא בעדה של דיינים של 23 דיינים ושני ידים והתראה ועד שיודיעו באופן כללי שהוא חייב במיטת בית דין וזה מספיק לא צריך להודיע לו בדיוק איזה מיטה רבי יהודה חולק הוא אומר אינה התראה שיודיעו באיזה מיטה הוא נהרג אם הוא יעבור על העבירה ואם לא פרטו באיזה מיטה זה אינה התראה הת המשנה שלנו סובר כמו רבנן כאן בברייתא ולא כמו רבי יהודה ולכן מחייב את אלה שנידון במיטה החמורה אם הם תערבו בכאלה שדונים במיטה הקלה ממטים אותם במיטה הקלה כי מדובר כאן שטרו בהם באופן כללי שם יו חיייבים מיטה ולא פרטו איזה מיטה מבארת הגמרא את השורש הויכוח בין רבנן לבין רבי יהודה למה לפי רבנן צריך באופן כללי להתרות שהוא יהיה חייב מיתה ולפי רבי יהודה צריך לפרט איזה מיטה תנא כמה רבנן שסוברים שלא צריך לפרט את המיטה יליף הם לומדים מאותו שחילל שבת בזמן שעם ישראל הו במדבר והוא היה מקושש עצים שם לא התרו בו באיזה מיטה הוא ימות כי הרי הם עדיין לא ידעו איזה מיטה חייבים אדם שמחלל שבת רק אחר כך הודיעו שהחיוב הוא סכילה אז אם כן גם בשאר המקומות אדם שמטרה שהוא יהיה חייב מיטה אם הוא יעבור והוא עבר אז אפילו שלא פרטו איזה מיטה זה נחשב התראה ורבי יהודה אומר אי אפשר ללמוד מה מקושש לשר מחוייבי מיטה כי הריגת המקושש במדבר הוראת שעה הייתה זה היה רק רק שם באופן חד פעמי מה שנקרא ולא לומדים משם לכל התורה עוד ראינו במשנה הנסקלין שהתערבו ב נשרפין מי מביניהם קל יותר יש בזה ויכוח בין רבי שמעון הוא אומר ששכלה קלה משרפה אז נידונין בסקילה וחכמים אומרים ש שריפה קלה מ סקילה לכן הא דונין בשריפה מספרת הגמרא רב יחזקל היו לו שני אדירי תורה רמי בר יחזקאל ו רב יהודה בר יחזקאל מתנה לרב יחזקאל לרמי ברי רב יחזקאל לימד את בנו רמי את המשנה שלנו הוא שנה את זה בצורה הזאת הנשרפין שנתערבו בנסלין רבי שמעון אומר ידונו הו בסקילה שלפי דעתו השרפה חמורה מסילה ולא כמו שבמשנה שלנו כתוב הנסקלין בנשרים מה ההבדל אם אתה אומר הנסקלין שיתרו בנשרים או שאתה אומר הנשרפים שנתבעו בנסקלים בדרך כלל אלה שהתערבו זה המיעוט ובמי שהם תערבו זה המרובים אז אצלנו במשנה כתוב שרבי שמעון אומר שהמיעוט הם הנסכים ומרובים זה הנשרפים נסכים שנתערבו בנשרים ו רב יחזקל כשהוא למד עם בנו רמי הוא אמר שנשרפים הם המיות והנשקים הם המרובים ובזה רבי שמעון אומר יידונו בסקילה שהשריפה לפי דעתו של רבי שמעון חמורה אמר לי רב יהודה אז רב יחזקל מלמד את בנו רמי בצורה הזאת אז רב יהודה אמר לו אבא לא תתנה יי אחי אל תשנה לו בנוסח הזה כי אם אתה שונה בנוסח הזה יש קושיה מ עריה לשריפה חמורה למה רבי שמעון היה צריך לפרש שהטעם למה דנים אותם בסקילה כיוון שדנים אותם במיטה הקלה יותר ושרפה היא מיתה חמורה יותר טי פוקלי גם אם נאמר שהמיטות שוות בחומרתם בכל זאת לא נשרוף אותם דרובא כי רוב המעורבים נסכן נינהו ולכן דונין בסקילה כי הולכים אחרי הרוב אז שאל רב יחזקאל אלה היכי איתני באיזה נוסח אני אשנה לרמי את המשנה אני אשנה לו הנסקלין בנסרין רבי שמעון אומר ידונו בסקילה שהשריפה חמורה ואז מובן למה צריך את טעם שהשריפה חמורה כיוון ש הרוב כאן הם נשרפים אז היינו צריכים ללכת אחרי הרוב אבל כיוון ששרפה זה מיתה חמורה יותר אז דנים אותם במיטה הקלה של סקילה אבל לי אחי אם אני יאמר את הנוסח הזה עדיין יהיה קשה הימ סיפה תומר כעת את המשך המשנה וחכמים אומרים ידונו שריפה שהשכילה חמורה לפי דעתם יותר משריפה אם מדובר שהרוב כאן הם נשרפים למה צריך למה חכמים היו צריכים לפרש את הטעם שלהם שהסיבה למדנים בשריפה כי סקילה יותר חמורה עכשיו השאלה תהפך על דעתם של חכמים טיפו לא יספיק לנו גם אם שתי המיתות שוות בחומרתם החיוב אמור להיות שריפה דרו בה כי רוב המעורבים לפי הנוסח הזה נשרפים נינו הנה לו רב יהודה לאביו רב יחזקאל שצריך לשנות באמת הנסקלין שהם המיו בנשרים שהם המרובים ולפי זה מובן למה רבי שמעון צריך לומר שהם נידונין בסקילה כי שריפה חמורה יותר כי בלי זה אם המיתות היו שוות היו הולכים לפי הרוב והם היו בשריפה ואם תשאל למה חכמים אומרים שחייבים שריפה והם מבארים שהשכילה חמורה הם לא מבארים את הטעם למה ממתים בשריפה אלא התם שם רבנן דאמרו לרבי שמעון רבנן באים וטוענים לרבי שמעון לפי דידך דעתך ואמרת שהוא נדון בשקילה לא כמו הרוב כי אתה אומר ששרפה חמורה אנחנו חולקים עליך ואנחנו סוברים שכילה ה חמורה ולכן צריך לדון אותם בשריפה כל הדיון הזה של רב יהודה עם אביב רב יחזקל הגיע לאוזניו של שמואל רבו של רב יהודה שמע איך שרב יהודה אמר לרב יחזקאל אבא אל תשנה לרמי אחי בלשון הזה אלא בלשון הזה אמר לי שמואל לרב יהודה שיננא אתה חריף אתה מחודד לא מהלי לא אבוך אחי אל תאמר לאביך בצורה הזאת שאתה מודיע לו מפורש שהוא טועה כי הוא מתבייש ומצטער וראיה לזה ד תניה הרי שהיה אביו עובר על דברי תורה לא יאמר לו אבא עברת על דברי תורה הוא מבייש אותו אלא אומר לו אבא כך כתיב בתורה הגמרא הבינה שוא אומר לו אבא קח כתיב בתורה כמו שאתה עושה סוף סוף שואלת ה רא הינוך עדיין מבייש אותו אלא אומר לו אבא בניחותא אבא מקרא כתוב בתורה כך יש פסוק שכתוב כך ואביו מבין שהוא מתכוון לרמז לו מה הדבר הנכון יותר ואז אביו לא מתבייש כי לא הוכיחו אותו לטעות בפירוש אבל אם כן רואים שכש בא טועה משום מצוות כיבוד אב אסור לומר לו במפורש שהוא טעה אלא לרמז לו כמו ששמואל העמיד את רב יהודה על מקומו עד כאן דף פ
לצפיה בתכנים נוספים: