הדף היומי מסכת סנהדרין דף פג

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף פג

[מוזיקה] סנהדרין דף פג מתחילים בעזרת השם דף פב עמוד ב שורה 14 מלמטה במילים כהן ששימש בטומאה ארבעה מקרים מפורטים בדף פ א במשנה שנאמרה בהם הלכה שצריך הרבה מאוד זהי אם באים לקיים אותה אנחנו יודעים שיש עבירות מאוד חמורות שאם אדם נכשל בהם ויש עדים שעתרו בו וא נכשל בהם במזיד דיינים מוסמכים מומחים ממיתים אותו במיתת בית דין יש כאלה עבירות שאדם חייב מיתת כרת בידי שמיים או סתם מיתה בידי שמיים אבל יש ארבעה מקרים שאדם חייב מיתה על ידי קנאים ההגדרה של קנאים רשי מגדיר בני אדם כשרין המתקנים קנאתו של מקום יש להם סמכות להמית בתנאים מאוד מוגדרים ובזהירות ראוייה אבל כשמשה רבנו נתן את התורה בסיני הוא קיבל את ארבעת המקרים האלה הלכה למשה מסיני ש אותם בני אדם כשרים המתקנים קינאת השם קינתו של מקום אם הם רואים בישת מעשה בן אדם שעובר על אחד מארבע הדברים האלה יש להם סמכות להמיט אותו אבל אם הם לא המיטו אותו בשעת מעשה מיתתו לא מסורה לבית דין בית דין לא יכולים להמיט אותו אחד מהמקרים זה אם הכהנים רואים כהן ששימש בת מה כגון הם יודעים שאתמול הוא השתתף בהלווייה והוא נטמע תומת מת והיום הם רואים אותו עובד בבית המקדש בטומה אין אחו הכהנים מביאין אותו לבית דין אלא פרכי כהונה מוציאין אותו חוץ לאזהרה ו מפציע את מוחו בגזרי מקים אותו עם קרשים כבדים מעץ עד שהוא מת זה אחד מארבעה מקרים שאם אדם נכשל בהם יש סמכות של קנאים פוגעים בו בה מיני רב אחה בר הונה מרב ששת אותם ארבעה מקרים כמו שמוכח מהמשך שזה לא רק הכוונה לכהן ששימש בטומה אלא לגם לשאר המקרים שנ ר אותם בהמשך שמפורטים במשנה האם הבן אדם בעצם שעשה את העבירה הוא חייב מיטה בידי שמיים כגון כהן ששימש בטומה האם הוא חייב מיתה בידי שמיים ואם קנאים רואים אותו בשעת מעשה התירו להם לקנה קינת קינתו של מקום ולפגוע בו ולהרוג אותו או שהוא אנו חייב מיתה בידי שמיים אז אנחנו נראה בהמשך בריתה מפורשת שהוא חייב מיתה בידי שמיים אבל בהתחלה אמר לי רב ששת תני טוע במשנה שלנו אפשר להוכיח ממה שכתוב כהן ששימש בטומה אין אחו הכהנים מביאין אותו לבית דין אלא פרכי כהונה מוציאין אותו חוץ לאזהרה ופוצע את מוחו בגזרי זה ציטו מהמשנה אומר רב ששת ויסלק דעתך אם עולה בדעתך שעל העבודה בטומה מחייב מיתה בידי שמיים למה צריכים ללכלך את הידיים בשביל מה ליש וקי שיעזבו אותו לקטול וממילא ימות בידי שמיים מזה שהם ממתים אותו אולי נלמד שהוא לא חייב מיתה בדי שמיים אבל הגמרא לא מקבלת את הראייה הזאת אלא מהי מה הדין לפי דעתך שאינו חייב מיתה בדי שמיים אז איך אפשר להרוג אותו אם הבן אדם הזה בכלל לא חיב מיתה מיק מידי כי יש דבר דרחמנא פתרי הקדוש ברוך הוא פתר אותו ממיטה בדי שמיים וענן אנחנו כמה שאנחנו מקנים קינת הכנתו של מקום נקום ונק נקטו נלך נהרוג בן אדם שהוא לא חייב מיטה בידי שמיים הבן אדם הזה לא הותר בכלל למיתה שואלת הגמרא ולא וכי לא מצינו אחרים שאנו הורגים אותם אף עלפי שלא נתחייבו מת בדי שמיים והתנן שנינו במשנה מי שלקה פעם אחת על לא תעשה שהוא עבר והגמרא מעמידה שמדובר כאן שזה כזה לא תעשה שחייבים עליו מיטה בדי שמיים ונתנו לו מלכות והוא חזר שוב פעם וחטא באותו חטא שנה בית דין מכניסים אותו לאיזה חדר שנקרא כיפה וגורמים לו את מיתתו על ידי שלא נותנים לו שמה גורמים לו את מיתתו לא ממיתים אותו בידיים אבל גורמים לו מיטה רואים שיש פה לכאורה מקרה שרחמינינוב אותו אומרת הגמרא לא זה בכלל לא מקרה נכון הפוך הרי אמר רבי ירמיה אמר בשם רש לקיש מדובר פה באדם שקיבל מלכות על עבירות של כריתות עסקינן דגבר בר קטלה הוא באמת חייב מיטה סוג מיטה בידי שמיים מיטה של כרת שזה מיטה בידי שמיים אנחנו רק מקדימים את מיתתו אבל לא מצינו שבדין הורגים את מי שאינו מחוייב מיתה בידי שמיים ואם הורגים כהן ששימש בטומאה מוכרח שהוא חייב מיטה בידי שמיים עכשיו מגיעה הגמרא ומפרטת את השלושה מקרים הנוספים שנאמר עליהם קנאים פוגעים בו מקרה אחד אמרנו כהן ששמש בטומאה כת עוברים למקרה השני הגונב הקסבה יש את קסות הקסבות מה שהיה ה הרי היה את השולחן בתוך ההיכל שעליו היו מסדרים 12 לחמים לחם הפנים שישה לחמים בשורה אחת ושורה ובשורה השנייה עוד שישה לחמים ועל מה היו מעמידים את הלחמים על מדפים כאלה אבל הם לא היו מדפים ממש אלא זה היה שלושה או שניים כאלה חצאי עיגולים שעליהם היו מניחים את הלחמים החצי עיגולים האלה היו נקראים קסבות שזה דוגמה כך אומר רבינו יונתן דוגמה לכלי שרט אם אדם מלך וגנב כלי שרט מבית המקדש קנאים פוגעים בו ולכאורה לא מדובר כאן על מעשה שחייבים עליו מיטה בדי שמיים ובכל זאת נאמר שקנאים פוגעים בו אז אם כן אותו דבר גם נמר לגבי כהן ששימש בטומה שאף על פי שכנים פוגעים ב אולי הוא לא חייב מיתה בדי שמיים אומרת הגמרא גם כאן הבן אדם הזה חייב מיתה בדי שמיים הרי אמר רב יהודה מדובר פה בכלי שרת עסקינן ורמיזה זה מרמז בתורה ולא יבואו לראות כבלה את הקודש ומתו וזה מרומז ויש כאן רמז בפסוק הזה ולא יבואו לראות כבלה דיינו אדם מבליע גונב את כלי הקודש לא יבואו לראות דבר כזה למה כי אדם שעושה אנשים שעושים דברים כאלה ומתו הם חייבים מתה ידי שמיים אם כן הגונב את הקסבה שכנים פוגעים בווא חייב מתה בידי שמיים עכשיו עוברת הגמרא ל המקרה השלישי שאמרנו שכנים פוגעים בו והרי המקלל את הקוסם משנה אמרנו מקלל בקוסם כנים פוגים בו ורה שמה לא מדובר שהוא חיב מתב ידי שמיים ובכל זאת ש מדובר שאדם מקלל א הוא אומר המסקנה של הדברים מה הכוונה מקלל בקוסם הכוונה היא שהוא אומר יקה הקוסם הזה את מי שנותן לו כוח את הנותן מי שנותן לכולם כוח כן יקה קוסם את קוסמו שאם אדם אומר מילים כאלה אז הוא חייב מיטה שקנאים פוגעים בו אם הוא אומר את זה כמובן בצורה מפורשת יקה קוסם הוא אומר שהקוסם ההוא יקה חלילה את קוסמו הנו את מי שנותן כוח לכל אלה שעושים קסמים אז אדם כזה גם כן חייב מיטת קנאים קנאים פוגעים בו לכאורה פה הוא לא חייב מיטה בידי שמיים אומרת הגמר בודאי שהוא חייב מיתה בדי שמיים אתה יש שייך ב סוג של מיתה הני רב יוסף הרב יוסף שנה שהכוונה יקה קוסם את קוסמו היינו יכה קוסם זה את מי שנותן כוח לכולם אמלך מלכי המלכים וכולי ולמה הוא מחויב מיתה דמח זי כי מברך את השם זה נראה כמו שאדם מברך את השם הכוונה לא מברך אלא הפוך מ מברך שהוא חייב סקילה אז לכן כאן כשהוא אומר את זה בצורה הזאת מובן שיש לו חיוב מיטה בידי שמיים ולכן קנאים פוגעים בו כעת מביאה הגמרא את המקרה הרביעי שכנים פוגעים בו והרי בועלת אקוטית שזה המקרה הכי ידוע מה שם פחס בן אלעזר שהוא הלך והיה קנא לדבר השם וכשהוא ראה את נשיא שבט שמעון איך שהוא נכשל עם כובי בת צור שהייתה נוכרית הלך ובשעת מעשה הרג אותו בועלת אקוטית קנאים פוגעים בו ושמה לכאורה הוא הרי לא עשה מעסה שחיים עלי מיטה בדי שמיים ובכל זאת אתה רואה שקנאים פוגעים בו וחג מך גם ש הרי הקרוע לרב קאנה בכל מי הרי ראינו בתחילת דף פב שרב קאנה שאל את רב מה יקרה לגבי בועל ארמית קוטית אם קנאים לא פגעו בו מה עונשו ובהתחלה רב אמר לו שהוא לא זוכר ואחר כך הקרוע לרב קנה בכל מי הקריאו לרב קנה בחלומו את הפסוק שעליו שבו יש רמז לעונשו של בועל ארמית ורב קנה אמר את הפסוק הזה לרב ואד קרא רב לגמרי ואז הוא נזכר את מה שהוא קיבל מרבותיו הפסוק אומר על מי שבעל בת אל נכר שזה הכוונה בועל רמית יכרת השם היינו כרת מיטה בדי שמיים אז אם כן גם המקרה האחרון של קנאים פוגעים בו יש בו מיטה בדי שמיים אז אם כן מכל המקרים שהבאנו שקנאים פוגעים בו אנחנו רואים שיש שם חיוב מיתא ידי שמיים אז אם כן זה רק מחזק מה שאנחנו יודעים שמסכנת הגמרא היא שכהן ששימש בטומה חייב מיתה בדי שמיים רק שאם קנאים ראו אותו בשעת מעשה וזה לפי התנאים של קנאים פוגעים בו אז הם מקים את אותו כהן והורגים אותו כנים פוגעים בו כעת מביאה הגמרא משנה במסכת זבחים ששם לכאורה יש הוכחה שכהן ששימש בטומאה שזה הנושא שאנחנו דנים בו כעת חייב מיתה בדי שמיים ומ יהיה מכאן קושיה על דברי רב ששת ואף על פי ש במסקנת הדברים הגמרא באמת מביאה הבריתה מפורשת שכותבת ככה ואם כן זה באמת נכון הדבר הזה אבל הגמרא דוחה שם המשנה שלנו זה לא רעיה אפשר לדחות את הראייה בכל אופן המשנה שלנו במסכת זבחים שהגמרא מביאה היא מפרטת שתי שני סוגים של עבודות בבית המקדש יש סוג אחד של עבודות שזה עבודות שיש אחרי אחריהם עבודות אחרים עבודה שיש אחריה עבודה זאת אומרת זה לא העבודה האחרונה ברשימה של העבודות ויש רשימה אחרת לא כל כך גדולה של דברים שהם מוגדרים בשתי מילים עבודה טמה שלמה כי זה עבודה שמשלימה את העבודה זה עבודה האחרונה בסדרה של העבודות ו לכן בסדרה הראשונה בסוג הראשון של העבודות אם זה נעשה באיסור למשל מחוץ לבית המקדש או על ידי אדם שהוא אינו כהן אז זה יותר קל אבל העבודות האלה שהם ות תמות עבודות עבודה אחרונה בסדרה של העבודות זה הרבה יותר חמור להם חייבים מיטה בדי שמיים כמו שנראה אז קודם כל מדברים על על העבודות שעושים במנחה אנחנו יודעים שיש קורבן של בהמה או עוף שזה נעשה על ידי שחיטה זריקת הדם הקטרת ה אימורים ויש קורבנות יותר נכון קודשים של מנחות מנחה מסולת שמן זית שם העבודה שם זה ההכנה של המנחה ו שהכהן מכניס את שלוש אצבעות האמצעיות של יד ימין לתוך המנחה וממלא מלא קומצו ומקטיר על המזבח ושיירי המנחה בדרך כלל נאכלים לכהנים זה העבודה של המנחות כאן המשנה מפרדת קודם כל את הסוגי עבודות של המנחות ש הרשימה הראשונה היא סוגי עבודות כאלה שהם לא לא עבודת טמה זה לא עבודה האחרונה היוצק שמן זית על המנחה והבולט את המנחה עם השמן מערבב את זה ואחר כך הרי ופים את המנחה ואחר כך מפוררים אותה כדי שיוכלו לקחת מלא קומצו אז זה שפוט את המנחה לפיטים והמוח את המנחה במלח ומניף את המנחה בתנופה להשם ומגיש את המנחה כנגד פינתו הדרום מערבית של המזבח שלשם מגישים את המנחה זה עבודות שנעשות במנחה עכשיו עוברים ללחם הפנים שהיו שמים על השולחן בהיכל והמסדר את השולחן שהוא מניח עליו את לחם הפנים כעת עוברים למנורה המיטיב את הנרות שבמנהיגות המנחה בידו כשיעור שלוקחים מממנו להקרבה מולא קומצו כמה שכנס בשלוש אצבעות האמצעיות של יד ימין של הכהן עכשיו עומרים לקורבנות של בהמה וחייה ו בהמה ועוף המקבל דמים של קורבן שנשחט אם הוא עשה את זה בחוץ מחוץ לאזהרה או שנראה בהמשך עוד מקרים שהוא עשה את זה באיסור למשל שהוא לא כהן הוא פטור אין חייבין על השייה מחוץ לבית המקדש של עבודה שאמורה להעשות בתוכו אלא או בשוחת או בזור את הדם למזבח מחוץ לבית המקדש או במעלה את האימורים איברים בחוץ על המזבח או בעושה עבודה שיגמר מלאכה ואין צריך לעשות אחריה דבר אחר היינו עבודה שלמה עבודת מה אבל ברשימה שהבאנו כאן במשנה יש אחריהם גמר מלאכה וכן אין חייבים על עשיית אחד מהעבודות האלו אין חייבין עליהם לא משום זרות היינו אדם שהוא לא כהן שעשה אותם בבית המקדש אינו חייב מיטה בידי שמיים כמו אדם שהוא אינו כהן שעושה עבודות שלם כן חייבים ברשימה הזאת אין חיוב מית בדי שמיים של זר ולא משום עבודה במקדש בטומה כהן ששימש בטומה ולא משום כהן שעושה את העבודות האלה כשהוא מחוסר בגדי כהונה שההוא חייב בהם ולא משום עבודה לא שהוא רחוץ ידיים ורגליים שצריך לרחוץ הכהנים צריכים רחצו ידיהם ורגליהם מהמים של הכיור לפני שהם עושים את העבודה ולא ימותו אתה רואה מזה שאם הם עשו עבודה בלי רחיצת ידיהם ורגליהם הם חיייבים אבל העבודות האלה שהזכרנו אין חיייבים עליהם מיטה ידי שמיים כל מקום אחרי שראינו דברי המשנה מדייקת הגמרא ראינו שכהן שעובד את העבודות האלה בטומה עבודות כאלה שאין אחריהם עבודה שזה הבאנו כאן ברשימה הכהן אינו חייב עליה מיטה בדי שמיים אם הוא עשה את זה בטומה אבל ה עשה עבודה שחייבין עם עליה בדרך כלל מתב ידי שמיים כגון המקטרת הקורבן על המזבח את האיברים על המזבח שהיא עבודה שאין אחרי העבודה הנוספת משמע שהוא הייה חייב מתא בדי שמיים כהן ששימש בטומאה והוא עשה עבודה כזאת שהיא עבודה שלמה עבודה טמה שאין אחרי העבודה משמה שהוא כן חייב מתא בידי שמיים כתוב שהוא העבודות שאין אחר שהם לא נחשבות עבודת טמה עליהם כתוב שלא חייבים משום טומ מה פירוש לא חיייבים מה אליו מיתה בדי שמיים רואים מכאן שכהן שעובד בטומאה חייב מת בדי שמיים אגב מסקנת הדברים זה באמת דיוק נכון כי אנחנו נראה בריתה מפורשת שככה כתוב שכהן שעשה עבודה בטומה חייב תבדי שמיים אבל הגמרא אומרת ש זה לא ממש ראייה מוחלטת כי אפשר לומר ולדחוק שכהן תמ שעבד אין דינו במיטה בדי שמיים אלא רק באיסור שלא תעשה שהוא עבד בטומה והוא יהיה חייב על זה מלכות משום הזהרה שואלת הגמרא אלזר שגם הוא בין אלה שנאמר עליהם שם עשה עבודה שינה עבודה טמה אז הוא לא חייב מה תגיד נמי לאזהרה שהוא אינו חייב מלכות אבל אם הוא עשה עבודה טמה הוא יהיה חייב מלכות ולא מתב ידי שמיים וכתיב והזר הקרב יומת כתוב מפורש מתב ידי שמיים גמרא נכון אפשר לומר שלגבי זר שעשה את העבודות שחייבין עליהם מה שחייבים היינו מיתה כדיתה ואזה עדיין אבל לא הוכחה מוחלטת כמו שנראה בריתה הבאה הוכחה מוחלטת אבל מכאן עדיין אין שכהן ששימש בטומה הוא במיטה בדי שמיים כ אפשר לומר ה כדי איתה הוא באזהרה שואלת הגמרא אם כן שכהן ששימש בתומה עבודה כזאת שה תמה אין אחרי העבודה מה אתה אומר שהוא חייב מלכות כי הוא עובר על לא תעשה מכלל דשאר הדברים שיש אחריהם עבודה שעליהם נאמר שלא חיייבים למשל שהוא יוצק שמן על המנחה מערבב את המנחה בול שכתוב פטור מה הוא אפילו לא חייב מלכות לונ מילא הם אפילו לא עוברים על לא תעשה והתניה ברייתא אזהרה ליצק ובול בטומה מן עין תלמוד לומר קדושים יהיו ולא יחללו יש כאן לא תעשה אם כן הם כן חייבים מלקות אז רואים אם כן כאן כתוב יוצק ובול שזה עבודות שיש אחריהם עבודה ובכל זאת הם לוקים רואים שהעובד עבודה שיש אחרי העבודה לוקה משמע שאם הוא עובד עבודה כזאת שאין אחרי העבודה מה שכתוב שהוא חייב היינו חייב מיתה בידי שמיים מתרצת הגמרא לעולם אפשר לומר היוצק ובול בטומה אין לו כין עלין למה כי זה דבר שיש אחריו עבודה וכל עבודה כזאת שהיא לא עבודה טמה שלמה אלא איש אחרי עבודה מה שכתוב שהוא לא חייב היינו אפילו לא חייב מלכות ומה שכתוב הזרה לוצק ובול מן עין הכוונה הזרה מדרבנן והפסוק קרא זה לא לא תעשה אלא זה רק השמחת באלמה רמז מהתורה לדרשה שהדבר אסור מדרבנן ולכן יוצק ובול הוא אפילו לא חייב מלכות הוא אפילו לא באזהרה מה שכתוב כהן ששימש ב טומא חייב הנו חייב מלכות ואם כן כן עדיין יהיה אפשר להעמיד את דבריו של רב ששת שכהן ששימש בטומה לא חייב מיתה בדי שמיים אל כאן מביאה הגמרא את הברייתא שמפורש רואים בה שכהן ששימש בטומה חייב מיתה בדי שמיים מיתו הבריתה אומרת והלן שהם במיטה בדי שמיים טמ ששימש רואים מפורש כהן תמה ששימש חייב מט די שמיים וכאן יש ובה על דבריו של רב ששת שאמר שאינו חייב מיתה בדי שמיים אותה ברייתא שהביאה את ההכרעה הברורה שכהן ששימש בטומאה חייב מיתה בידי שמיים מביאה רשימה של 11 דברים שחייבים עליה מיתה בדי שמיים ונראה את גוף דברי הברייתא ואלו שמיטה בידי שמיים המקרה הראשון האוכל את התבל אדם שאוכל פירות שלא הפרישו מהמהם תרומות ומעשרות דבר שני כהן טמא שאכל תרומה תרומה טהורה אם הכהן רוצה לאכול תרומה הוא חייב בעצמו להיות בטהרה אבל אם הוא טמא הוא אוכל תרומה הוא חייב מתב ידי שמיים מקרה שלישי וזר אדם שהוא לא כהן שאכל את התרומה תרומה נאכלת דווקא על ידי כהן ואדם שהוא לא כהן זר ששימש עבד בבית המקדש דבר חמישי וכהן טמא ששימש בית המקדש דבר שישי גם כהן שכבר טבל כדי להטהר מטומאתו אבל עדיין לא הגי צת הכוכבים כדי שהוא יטהר את השלב השני של הטהרה אחרי התפילה במקווה ובין הטבילה לבין צצת הכוכבים הוא נקרא טבול יום שגם אז אסור לו לשמש ולעבוד בבית המקדש אם הוא שימש אז הוא חייב גם כן מטא בדי שמיים מקרה שביעי כהן שעבד בבית המקדש ווא היה מחוסר חלק מה בגדי כהונה הוא לא היה לבוש בכל בגדי הקהונה שוא היה צריך להיות לבוש בהם מקרה שמיני זה מדובר על כאלה סוגי טומאות שצריך שלושה שלבים בשביל הטהרה טבילה צאת הכוכבים ערב של אותו יום ולהביא לאחר מכן קורבן למחורת כדי להשלים את הטהרה ועד אז הוא נקרא מחוסר כפרה ואם הוא נטמא בטומה הזאת ועדיין לא הביא את הקורבן טהרתו והוא עבד אז הוא חייב גם כן מיטה בדי שמיים מקרה תשיעי התורה אומרת ועשית כיור נחושת וחנון נחושת לרוחצים בתוך האזהרה היה את הכיור שהכהנים היו רוחצים ידיהם ורגליהם לפני שהם עובדים בבית המקדש ולא ימותו אה אם שימשו בלי לרחוץ אתהם ורגליהם אז הם חייבים מיתה בידי שמיים זה הכוונה שלא רחץ ידיים ורגליים מקרה עשירי ושתו יין כהן ששתה יין או שחר ועבד אחר כך בית המקדש חייב מת בידי שמיים וכן פרועי ראש כהנים שעברו עליהם יותר מ-30 יום בלי שהם הסתפרו והם עבדו בבית המקדש הם ים מיטה בדי שמיים הם אסורים בעבודה כשיש להם שיער ארוך שגדל יותר מ-30 יום אלה הם 11 הדברים שחייבים עליהם מיטה בידי שמיים כעת מביאה הבריתה רשימה של שלושה דברים שחייבים עליהם מלכות כי הם איסור לא תעשה אבל כהן הרל שלו נימול שעבד בבית המקדש או אונן ש מת הו אחד מהשבעה קרובים שלו ועדיין לא קברו אותו אותו זמן הוא אסור בעבודה וכהן שעובד בישיבה צריך לעמוד ולשרת אלה גם שהם מחללים את העבודה בזה שהם עבדו בצורה פסולה הם אינן במיטה בדי שמיים אלא באזהרה של איסור לא תעשה שהם עוברים עליו חייבים מלכות עכשיו יש שני מקרים שיש בהם ויכוח מקרה ראשון כהן בל שעבד עבודה רבי אומר במיטה בדי שמיים וחכמים אומרים באזהרה שלא תעשה שחיבים עלי המלכות מקרה שני שיש עלי ויכוח אדם שנהנה מדבר של הקדש מתוך כוונה במזיד הזיד במעילה רבי אומר במיטה בידי שמיים וחכמים אומרים בלא תעשה של הזהרה זה רשימת דברים שראינו בבריתה 11 דברים שחייבים עלי מיתת בידי שמיים שלושה דברים שהם בלא תעשה חיייבים עליהם מלכות עוד שני דברים שיש ויכוח אם הם בת בידי שמיים או שחייבים עליהם מלכות כעת הולכת הגמרא ומבאר אחד לאחד קרא הראשון שראינו האוכל את התבל אדם שאוכל פירות שלא הפרישו מהמהם תרומה חייב מיטה בדי שמיים מנלן מנין לומדים את זה אומרת הגמרא דמר שמואל משום רבי אליעזר מנין לאוכל את התבל שהוא במיטה דכתיב הפסוק אומר לשון חילול באיסור אכילת תבל ולא יחללו את קודשי בני ישראל מי אמר שזה הכונה כאן איסור אכילת תבל כי הפסוק אומר את אשר ירמו להשם מדובר כאן בכאלה פעירות שעתידים להרים מהם עתידים לתרום מהם תרומה בהם הכתוב מדבר וזה הכוונה לפירות של תבל ו לומדים יליף לשון חילול שכתוב כאן באיסור אכילת תבל מלשון חילול שנאמר מתרומה בטומאה ששם גם כתוב לשון חילול ושם כתוב מה העונש מיתה בידי שמיים הוא מתו בו כי יכללו הו אז אם כן מה לאלן מה באדם שאכל תרומה בטומאה אפילו אם הוא כהן הוא במיטה בדי שמיים אף כאן לגבי איסור אכילת תבל יהיה דינו במיטה בידי שמיים שואלת הגמרא למה רק מיטה בידי שמיים אולי נעניש עונש חמור יותר כרת למה כרת זה יותר חמור ממיטה בידי שמיים אז במסכת מועד קטן דף כח כתוב באופן פשוט שמיטה בדי שמיים זה גיל 60 וכרת זה כבר מגיל 50 מיתה בגיל 50 זה נחשב מיתת כרת זאת אומרת 10 שנים לפני יש בראשונים עוד דיונים בהבדל בין מיטה בדי שמיים לביין כרת אבל ניקח את הנקודה הזאת בתור דוגמה בתור דבר ברור אז אולי נאמר ונעלב במקום חילול חילול מכהן שאכל תרומה בטומאה ואז נעני שאתה אוכל תבל במיטה בדי שמיים נלמד לשון חילול ש נאמר באיסור אכילת בשר קורבן שנותר אחרי הזמן שהתורה הקציבה לאכילת כמו למשל קורבן פסח עד מתי אוכלים אותו לפי דעה אחת עד חצות הלילה של ליל הסדר לפי דעה השנייה עד עלות השחר של ליל הסדר אבל אם הוא נותר לאחר מכן יש איסור לאכול מהבשר הזה איסור של נותר וכן בשאר הקורבנות שם נאמר כי את קודש השם כתוב לשון חילול חילל ומה העונש לא ומתו בו אלא ונכרתה הנפש ההיא אז אולי נלמד מנותר ללן בכרת אף כאן באיסור אכילת תבל העונש יהיה כרת מתרצת הגמרא הרבה יותר מסתבר לדמות איסור אכילת תבל לאיסור אכילת תרומה בטומאה למה למה מתרומה אבלם אליו שכן הם דומים בהרבה דברים תבל ותרומה קודם כל עצם הרעיון של תרומה אדם שאוכל כהן שאוכל תרומה בטומאה זה עניין פה של תרומה ולכן הוא חייב אותו דבר טבל מה הבעייה בטבל ש עוד לא הפרישו מזה תרומה אז יש פה משהו שווה ביניהם בעניין של תרומה דבר נוסף זה מצווה שתלויה באדמה בפירות האדמה מצוות התלויות בארץ זה נוהג רק בארץ זה לא קיים בחוצה לארץ דבר נוסף שתיהם יש דרך שהותרה הם אותרו טבל אתה יכול להפריש תרומה ואז זה יהיה מותר הפירות יהיו מותרים גם תרומה כל הבעיה היא שהכהן כעת הוא טמא ולכן הוא לא יכול לאכול בסדר אז הוא יתאר ואז הוא יוכל לאכול מהתרומה דבר נוסף גם באיסור אכילת תרומה בטומאה וגם באיסור החלת תבל הלשון חילול נאמר בלשון רבים בתבל נאמר יחללו ובתרומה נאמר יחללו הוא וכן דבר נוסף שהם דומים כי שניהם חלים על פירות דברים שהם גידולי קרקע וכן לא שייך בהם דיני פיגול זה דבר משותף גם בתבל וגם בתרומה שהם לא שייכים בנושא של פיגול פיגול הכוונה שהכהן בזמן שהוא מקריב הוא מחשב מחשבה פסולה הרעיון של פיגול זה שהוא חושב שהקורבן יאכל אחרי הזמן שתורה הקציבה לאכילת אז הדבר הזה לא שייך לא בתבל ולא בתרומה אז יש ביניהם משהו משותף שבשניהם זה לא שייך הנושא של פיגול וכן הנושא של נותר בשר של קורבן שנותר אחרי הזמן שהתורה הקציבה לא אכילתו שהוא עשור באכילה לא שייך בפירות לא של תבל ולא של תרומה זה יש משותף ביניהם שני הדברים האלה וכל הרשימה הזאת תבל ותרומה שווים בדברים שברשימה אבל נותר לא אבל אומרת הגמרא אדרבא יש גם דברים שטבל דומה לנטר יותר מאשר תרומה ולכן בנותר אבלל מליף שכן אתה יודע במה תבל דומה לנטר בשניהם האיסור ה מחמת פסול שחל באוכל תבל פירות לא מתוקנים נותר עבר זמן האכילה של הבשר הזה וכן שניהם אי אין להם התר אין לו היתר במקווה תבל מה יעזור שתטבול אותו אלף פעמים במקווה הוא נשאר תבל אתה רוצה להכשיר אותו תפריש ממנו טרומה וכן בשר נותר תטבול אותו במקווה אז עשית משהו לא עשית כלום לעומת זאת כהן טמ שבא לאכול תרומה אם הוא תובל זה כן יעזור אז אם כן יש דברים שטבל דומה לנות ולא לתרומה אז אולי תלמד מנותר אומרת הגמרא מה אתה משווה הדמיון שיש בין תבל לתרומה זה הרבה יותר דברים מאשר הדמיון שיש בין תבל לבין נותר אנח נפ נפי שם לכן אנחנו מעדיפים ללמוד תבל מתרומה כמו שבתרון שאוכל בטומאה מיטה בדי שמיים כ כ גם בטבל רב ינה אמר לא צריך להגיע לזה שיש יותר דברים שטבל דומה לתרומה כדי שנלמד משם ולא מנותר כי יש כאן טעם אחד שתה רוצה למות גזירה שווה יש לך אפשרות אחת ללמוד מתרומה ואפשרות אחרת ללמוד מנותר תיקח את המילה שיותר דומה וממנה תלמד גזירה שווה וכיוון שגם בטבל וגם ב תרומה נאמר חילול בלשון רבים חילול דרבים עדיף מחילול דרבים ללמוד לכן זה עדיף לעומת זאת נותר כתוב לשון חילל לשון יחיד אז הרעיון של גזירה שווה שכתוב מילה במקום זה וכתוב את אותה מילה במקום אחר ככל שהמילה יותר דומה יותר מסתבר ללמוד את הגזרה שווה כעת עוברים לנושא הבא שראיינו בבריתה שהוא במיטה בדי שמיים האמת דיברנו עליו גם כש עסקנו בתבל כי תבל לומדים גזרה שבה ממנו אבל כעת נעבור לעסוק בו בעצמו כהן טמא שאכל תרומה טהורה חייב מיתה בדי שמיים מנלן מנן לומדים את זה דמר שמואל מנן לכהן טמא שאכל תרומה טהורה שהוא במתה ידי שמיים דכתיב לגבי כהנים טמאים ו שמרו את משמרתי שיישמרו את המשמרת שלי את הדברים שהם שמורים בשבילי שזה תרומה שישמרו לא לאכול את זה כשהם טמאים ולא ישו עליו חטא שלא יסחבו על משמרתי איזשהו חטא ומתו בו כי חללו וגומר זאת אומרת אומרת התורה תעזבו תשמרו את משמרתי אל תכלו מהדברים שנשמרים בשבילי הינו מתרומה בטומה ואל תשו על זה חטא וחבל בשביל מה ומתו בו כי יחללו וגומר בקיצור אנחנו רואים מכאן שכהן טמא שאכל תרומה הוא במיטה בידי שמיים אבל איזה תרומה מדובר שהוא אכל תרומה טהורה דק את הגמרא טהורה הן מה יקרה אם הוא אכל תרומה טמאה בטומה הכהן טמא והתרומה טמאה תרומה טמאה אסור בכלל לאכול אבל כאן מדובר על כהן תמא שאכל תרומת 100 מה הוא לא יהיה חייב מטה ידי שמיים אומרת הגמרא לא הוא לא יהיה חייו מה באמת הסיבה דמר שמואל אמר בשם רבי אליעזר מנין לכהן טמא שאכל תרומה טמאה שאינו במיטה בידי שמיים שנאמר באותו פסוק שדרש שכהן טמ שאכל טרמה טהורה הוא חייב מתה בדי שמיים כתוב הוא מתו בו כי יחללו אתה יודע מה אתה עכשיו עושה לתרומה הזאת אתה יודע מה הוא עושה לתרומה הזאת הוא מחלל אותה משמע שעד עכשיו היא היייתה שמורה טהורה והוא בא ומחלל את התרומה הזאת אז זאת אומרת שמדובר פה בתרומה טהורה שעד עכשיו היא לא היייתה מחוללת ועל זה אומרת התורה ורק על זה שיש מיטה בדי שמיים אבל אם התרומה היא כבר טמאה אין על זה מיטה בידי שמיים אם כהן טמא אוכל מהם פרט לזו למה שהיא כבר מחוללת ועומדת בעצם שה טמאה נעבור לדבר הבא שהוא במיטה בדי שמיים ראינו בבריטה עם אדם שהוא אינו כהן זר שאכל את התרומה חייב מתה בדי שמיים אמר רב אני חולק על הבריתה הוא עוד זכה להיות תלמיד של מסדר המשניות רבי הקדוש והוא מוגדר כמו תנא הוא היה ראשון האמוראים ואחרון התנאים הוא עוד מוגדר כמו תנה והוא יכול לחלוק על בריתה בבריתה כתוב אדם שהוא לא כהן שאכל תרומה חייב מיטה בידי שמים אומר רב זר שכל את התרומה לוקה חייב מלכות לא מת בדי שמיים אז שאלו אותו רב כהנה ורב אסי אמרי לרב קנה ורב אסי לרב לימ אמר שהרב יאמר חידוש יותר גדול לא רק מלכות אלא שהוא במיטה בדי שמיים דכתיב פסוק אומר לגבי כהן טמא שאכל תרומה כבר אמרנו את הפסוק ומתו בו כי חללו הו אחר כך כתוב אני השם מקדשם ומיד אחר כך כתוב את האיסור של אדם אם הוא לא כהן לאכול תרומה וכל זר לא יאכל קודש הכוונה לתרומה אז אולי תאמר שמה שנאמר וכל זר לא יאכל קודש כיוון שהוא סמוך קצת לאו מתו בו כי יחללו אמנם יש כאן את ההפרש שבאמצע כתוב אני השם מקדשם ורק אחר כך כתוב כל זר לא יאכל קודש אבל אולי נאמר שזה עדיין נחשב הקש ואותו עונש יהיה גם לגבי זר שאכל תרומה מיתה בדי שמיים ענה להם רב יש כאן את המילים אני השם מקדשם שזה כתוב אחרי ומתו בו כי יחללו הו ולפני וכל זר לא יאכל קודש הפסיק העניין מה שנאמר מתב ידי שמיים נאמר על כהן טמא שאכל תרומה זה כתוב אני השם מקדשם יש פה איזשהו הפסק ומתחיל פה עניין חדש וכל זר יש פה לא תעשה שחייבים עליו מלכות אדם שעובר על לא תעשה וכל זר לא יאכל קודש בקשה הגמרא מברייתא מטו ואילון ש במיטה זרה אוכל את התרומה אומרת הגמרא מה אתה מקשים מברייתא על רב מתנית דרב קרמית רב תנ הוא והוא יכול לחלוק על הבריתה פליג טוב אז נעבור למקרה הבא אשר ראינו בבריתה שיש מיתה ידי שמיים אדם שהוא לא כהן באמת הגעגועים והכיסופים פשוט אין לטאר וין לשאר הוא רוצה לעבוד בבית המקדש אבל מה אפשר לעשות התורה אומרת שרק כהנים יעבדו שם אז לא רק זה שהוא עשה דבר לא ראוי אלא הוא במיטה בידי שמיים וזר ששימש במיטה בידי שמיים זה פשוט כתיב הפסוק אומר מפורש והזר הקרב יומת וכן כהן גם הוא בשביל לעבוד בבית המקדש הוא צריך להכין את עצמו בטהרה אם הוא תמ שימש במקדש במיטה בידי שמיים מאיפה לומדים את זה כדי בא מיני רב חיה ברבין הוא שאל מרב יוסף את השאלה שאנחנו כעת שואלים מנין לכהן טמא ששימש בבית המקדש שהוא במיטה בידי שמיים אמר לו רב יוסף אני אגיד לך דכתיב פסוק אומר דבר אל אהרון ואל כל הכהנים בניו של אהרון ויבדל נזרו מלעבוד בקודשי בני ישראל ולא יחללו את שם קודשי מדברים כאן על כהן טמא כמו שנאמר שם בהמשך של הפסוקים וכתוב שברגע שהוא טמא שנזרקו שי בניני ישראל שלא יעבוד בבית המקדש ולא יחללו את שם קודשי יש כאן לשון חילול אז עכשיו אנחנו לומדים גזרה שווה כמו שראיינו קודם יליף חילול חילול מתרומה שגם שם כתוב ומתו בו כי יחללו הוא כהן טמא שאכל תרומה נאמר לשון חילול ונאמר מיטה בדי שמיים מה ללן במיטה אף כן במיטה שואלת הגמרא כמו ששאלנו קודם לגבי איסור אחית אבל ונעלב חילול חילול מי נותר בשר קודשים שנשאר אחרי זמן הזמן הקצוב לאכילת שהוא עשו משום נותר גם שם כתוב כי אתת קודש השם חילל מה להלן דין הנותר בכרת אף כאן עבודה בטומה בכרת מתרץ את הגמרא יותר מסתבר להשוות כהן טמה שעובד בבית המקדש מכהן טמה שאח על תרומה אבל אלה מליף שכן הם דומים מאוד בהרבה דברים שניהם האיסור הוא בגלל שהגוף של הכהן טמא עוד דבר שהם דומים שניהם הפסול הו משום טומה הם טמאים הכהן הוא טמא ושניהם הפתרון הוא אותו פתרון כהן טמא נורא נוראות מיטה בדי שמיים אם הוא עובד בבית המקדש אם הוא אוכל תרומה זה נורא נוראות אבל מה הבעיה בטבילה אחת במקווה הכל הכל מסתדר טובל במקווה ממתין שיהיה צאת הכוכבים אם צריך עניין תרומה לא צריך תרומה הכהנים נכנסים לאכול בתרומתם מיד כשנהיה ערב שמש כמו שנאמר במשנה הראשונה בשס אבל עניין קודשים צריך להמתין בחלק מהטומאה למחורת להביא קורבן אבל זה דבר שאפשר לפתור אותו וכן דבר נוסף שיש בין כהן שאוכל תרומה בטומאה לבין כהן שעובד בבית מקדש בטומאה שבשניהם הלשון של המילה ש ממנה לומדים את הגזרה שבה לשון חילול נאמר בלשון רבים בעבודה בטומה נאמר יחללו ובתרומה נאמר יחללו הוא אם תשאל אדרב אולי נאמר שנלמד כהן טמה שעובד בבית המקדש מנותר כי הוא דומה לותר בדברים מסוימים שבהם הוא לא דומה ל לכהן שאוכל תרומה בטומה מנותר אבל א לליו שכן עבודה בטומה ואכילת נותר יש דברים שהם דומים שניהם זה בדיני קודשים עבודה בבית המקדש דיני קודשים בשר שנותר זה קודשים וכן שניהם נעשים בפנים בתוך בית המקדש ובשניהם יש דיני פיגול אם הכהן עושה את העבודה הזאת עם כוונה לא טובה אז זה פוסל ובשניהם יש איסור [מחיאות כפיים] נותר בכל דיני הקודשים נוהגים הדינים האלה אונה הגמרא את מסתבר כשאתה לומד גזירה שווה הרעיון הוא המילה הרי מה מה מלמד את הגזירה השווה המילה שכתובה כאן וכתובה כאן אם המילה יותר דומה שניהם זה כתוב לשון חילול לשון רבים חילול דרבים מחילול דרבים עדיף שב כהן טמא שאוכל תרומה וכהן טמא שעובד כתוב לשון י יחללו יחללו הו לשון רבים לעומת זאת לגבי נותר כתוב חילל לשון יחיד לכן לומדים גזרה שבה לא מנותר אלא מכהן טמה שאכל תרומה נעבור לדבר הבא שיש בו מיטה בידי שמיים כהן שכבר טבל מטומאתו אבל הוא עדיין לא טהור אלא הוא צריך להמתין שיהיה ערב הרי צריך שני שלבים לפחות בשביל להטהר לטבול במקווה ולהמתין שיהיה ערב רק אז בחלק מהמקרים הוא נטהר לגמרי יש מקרים שצריך גם כן להביא קורבן למחרת אבל לגבי השלב השני היינו אם הוא רק טבל ועוד לא נהיה ערב הוא נקרא טבול יום שאז אסור לו לעבוד בבית המקדש הוא שימש שוא במיטה ידי שמיים מנלן אומרת הגמרא ד תניה ברייתא רבי סימאי אומר רמז לטבול יום שאם עבד במקדש חילל את עבודתו מנין תלמוד לומר קדושים יהיו לאלוקי הם ולא יחללו זאת אומרת לא להיות מאים אבל בשביל ללמוד שלא יהיו טמאים בזמן שהם עובדים ממילא עניין לטמא ששימש דנף קלן כבר למדנו שהוא במיטה בדי שמים ממה שראיינו קודם הפסוק ויזרוק הזה כיוון שאין מלמד לעניין הזה של טמ ממש תנהו עניין לאדם שכבר התחיל להטהר כהן שכבר התחיל להטהר שהוא כבר טבול יום הוא כבר טבל הוא רק צריך להמתין שיהיה ערב שאם הוא שימש הוא מחלל את עבודתו והוא מחלל אז אם כן לשון חילול שנאמר כאן קדושים יהיו לאלוקי הם ולא יחללו יליף חילול חילול מתרומה כהן טמא שאכל תרומה מה להלן כמו כהן טמ שאכל תרומה החילול הוא במיטה בדי שמיים אף כאן תבול יום שעבד הוא במיטה בדי שמיים נעבור לנושא קצת יותר א שונה שבגד כהנים הבגדים המיוחדים של הכהנים שזה לא רק הכהנים צריכים להיות לבושים בבגדים מיוחדים אלא אם הוא מחוסר בגדים והוא עובד בבית המקדש הוא במיטה בדי שמיים עד כדי כך מנלן מפת לומד את הדבר הזה הבגד הוא כזה דבר חשוב אמר רבי אבו אמר בשם רבי יוחנן ומת הובה יש כאלה שהביאו את הממרה הזאת משמיד רבי אלעזר ברבי שמעון תנא רבי אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי פסוק אומר וחגר אותם בחגורה של הכהנים שנקראת אבנת והייתה להם כהונת עולם דורשים דווקא בזמן שבגדי הם עליהם חגרת אותם אבנת אז והייתה להם כהונת עולם כהונתם עליהם אבל אם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם כהן בלי בגדי כהונה הוא לא כהן אז מה הוא כן לא יודע לוי אולי ישראל הואלי יכול לעבוד בבית המקדש ואבל הו זרים וכבר המר מר כבר האינו זר ששימש במקדש בביתה בדי שמיים כעת עוברים יותר נכון חוזרים לנושא של כהן טמא דיברנו על כהן טמא לגמרי שאפילו לא טבל שאם הוא עובד במיטה בדי שמיים הוא כבר טבל אבל עדיין לא היה ערב גם ב מיטה בדי שמיים ויש תומאות מסויימות שצריך למחורת הטבילה גם להביא קורבן כדי להשלים את הטהרה ואם הוא עדיין לא הביא את הקורבן אלא הוא מחוסר כפרה ואם הוא עובד בבית המקדש הוא גם כן במיתה בדי שמיים מנלן אמר רב הונא דאמר קרא פסוק אומר לגבי יולדת שהיא גם כן נטמאת בתומת יולדת וצריכה להמתין שבוע או שבועיים תלוי אם זה זכר או נקבה ואז היא טובלת והיא מביאה קורבן בסוף התהליך של ה-40 ה-80 יום לא ניכנס כרגע בכל אופן הקורבן שמביאה זה גם כן בשביל להשלים את הטהרה שלה כתוב שם וכיפר עליה הכהן ברגע שה הקריבה את הקורבן בסוף החבילת ימים של הימי יולדת אז והרה והרה מה אתה רואה מכאן מכלל שעד עכשיו הא הייתה טמאה אמנם היא טבלה וכבר היה ערב שמש והיא נהרה להרבה דברים אבל יש דבר מסוים שעדיין צריכה להיטהר בשבילו למה לקודש זאת אומרת יולדת זה מסוגי הטומאה שצריך גם כפרה גם קורבן כדי להשלים את הטהרה לעניין קודשים אמר מר כבר אמרנו אם עדיין יש טומאה מסויימת על האדם עד שהוא מביא קורבן כשההוא צריך להביא קורבן זה סוג תומ שצריך להביא עליה קורבן אז עד אז הוא עדיין טמא והרי אמרנו טמא ששימש במיטה די שמיים עכשיו גם אם הכהן כבר טהור לגמרי עבר את כל השלושה שלבים טבל כבר נהייה לילה אחרי שהוא טבל וכבר הביא קורבן למחרת יש עוד דבר שהוא צריך לעשות בשביל השלמת הטהרה לעבוד בבית המקדש לרחוץ את ידיו רגליו מכלי שרט בדרך כלל זה היה מהכיור ושלא רחוץ ידיים ורגליים הוא גם במית שמיים מנלן או אה זה פסוק מפורש זה נאמר מפורש פרשת כי טיסה בפרשה של הכיור יש כאלה שנוהגים לומר את זה בכל יום לפני תפילת שחרית ולפני תפילת מנחה כתוב ורחצו ידיהם ורגליהם בבואם אלאו אל מועד רחצו מים ולא ימותו זאת אומרת אם הם לא רחצו ידיהם ורגליהם אתה מבין לבד שהם גם כן במיטה בידי שמיים טוב אם כן השלמנו את כל הנושא של טומאה ומתפללים שהקדוש ברוך הוא ירא נו רח טהרה ממרום מכאן ולה נעסוק בשאר בפסול אחרים שיש עליהם עונשים אנחנו עדיין מדברים על העונש של מתה בדי שמיים שתויי יין כהן ששתה יין ובא לבוא בבית המקדש במיטה בדי שמיים דכתיב מפורש יין ושח רל תשט וגומר בבואכם אלול מועד ולא תמותו כתוב מפורש מיתה בדי שמיים וכן כהנים פרועי ראש שלא גילחו את צערם יותר מ-30 יום אם הם עבדו בבית המקדש חיייבים מיתה ידי שמיים לכתיב בספר יחזקאל על הכהנים שעובדים במקדש ראשם לא יגלחו ומצד שני פרא לא ישלחו שלא ישירו שיער מדי ארוך כתיב בטרי כתוב אחר כך ויין לא ישתו אז אם כן יש הקש התקש בין פרועי ראש ל שתויי יין מה שתויי יין שאם הם עבדו במקדש דינם במיטה כמו שדרש אף פרועי ראש במיטה בידי שמ אם כן השלמנו כבר את הנושא גם של מיטה בדי שמיים כם והלאה מדברים על כאלה שהם במלכות אבל ארל שלו נימול ועונן שמת אחד מהקרובים שלו שהוא מתאבל עליהם ועדיין לא נקבר ואם הוא עובד הכהן עובד בבית המקדש כשהוא יושב הם אינם במיטה בדי שמיים אלא בלא תעשה באזהרה שהם עוברים עליה חייבים מלכות מנעין לומדים על הרל שהוא במלכות מנלן אמר רב חסדה דבר זה איסור לכהן ארל לעבוד בבית המקדש מתורת משה רבנו לא למדנו עד שבא הנביא יחזקאל בן בוזי ולמדנו שנאמר ביחזקאל כל בן ניכר ארל לב זה מומר שנתנה נוכרים מעשיו לאביו שבשמיים והוא נחשב כמו הרל הוא פסול לעבוד בבית המקדש כאן אומר יחזקאל את מה שאנחנו מחפשים ללמוד ארל בשר אדם שהוא ארל שהוא לא נימול אפילו אם הוא לא יכול למול את עצמו למה כי האחים הגדולים שלו שנולדו לפניו מלו אותם והם מתו ומתו אחב חמת מילה לא מלאים אותו לא מלאים את הבן הבא בכל זאת אף על פי שהוא לא נחשב מומר כי אסור לו למול להיות נימול בכל זאת לעבוד בבית המקדש אסור לו לא יבוא אל מקדשי רואים מכאן שארל אסור לעבוד בבית המקדש אבל מני נלמד על אונן מנלן שאם מת אחד מהקרובים שמתאבל עליהם עד שהוא לא נקבר אסור לעבוד בבית המקדש נכתב כתוב לגבי כהן גדול אם מת אחד מהקרובים שלו עליו נאמר ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלוקיו משמע מהפסוק הזה דווקא כהן גדול לא יוצא מהמקדש כשהוא ונן ואם הוא עובד הוא אינו מחלל את עבודתו אבל אם הוא לא כהן גדול אלא כהן אחר שלא יצא מבית המקדש של ה נשאר לעבוד בבית המקדש בזמן שהוא היה אונן חילל את עבודתו אמר לרב עדה לרבה למה יש רק מלכות על ונן שעובד בבית המקדש אולי נלמד נילף שיהיה מיתה בידי שמיים כי הפסוק אומר לגבי כהן גדול שהוא עובד כשהוא עונן ולומדים מזה שכהן אחר לא עובד כשהוא עונן כתוב שם לשון חילול ולא יחלל נעלב חילול חילול מתרומה כהן שאוכל תרומה בטומאה מה לאלן במיטה ידי שמיים אף קן במיטה ידי שמיים אונה הגמרא לשון חילול כתוב לגבי אונן אתה צודק אבל זה כתוב לגבי אותו אונן שכן עובד הינו כהן גדול ואתה לומד מזה כהן שהוא לא כהן גדול שהוא לא עובד כשהוא ונן אבל הלשון חילול לא כתוב לגבי כהן שהוא לא כהן גדול מי כתיב ב בגופי מכלל הקת מ כהן גדול שכן עובד כשהוא אונן למן שכהן שהוא לא כהן גדול לא עובד ה הוי דין חילול על ידי אונן בכהן אדיות דבר הבא מן הכלל מדיוק של הפסוק בכלל כהן גדול שכן עובד כשהוא אונן אתה לומד שכהן שהוא לא כהן גדל לא בכל דבר רבא מן הכלל אין דנן אותו בגזרה שווה ולכן לא לומדים חילול חילול מתרומה אלא יש רק איסור אזהרה שלא תעשה ולא מיטה בדי שמיים עד כאן דף פג
לצפיה בתכנים נוספים: