הדף היומי מסכת סנהדרין דף סה

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת סנהדרין דף סה

[מוזיקה] סנדרין ד סמחי מתחילים בסיעתא דשמיה תחילת הדף המשנה שלפנינו ממשיכה לעסוק בניסוים שפירטנו במשנה לאל בדף נג אומרת המשנה מה שראיינו שם בלוב זה פיסים כך שמו של המכשף המדבר משכו על ידי כישוף הוא מעלה מת והמת מתיישב לו בשכיות תחת זרועותיו וכך הוא מדבר וידעוני זמד ב בפיו כמו שרשי מביא גמורה יש חיה אחת ששמה ידוע הוא לוקח עצם מהחיה הזו ומכניס אותה לתוך פי עדי כישוף העצם מדבר מאליו הרי אלו בסקילה כמו שמפורש בתוי בו אבן ארגמ סום ואני של בם זה שבא לשאול אותם שיגידו לו דברים עתידיים שמס אומר כגון משש לה את את שמ שמואל הנובי באוב כמו שנראה עוד מעט בעזורה שכתוב בפסוק על הזור של המכשף עצמו בש אומרת הגמור יש לכור סתירה בין המשניות משנתנו המשנה בד נג ב בסקו ושג המשנה הראשונה מסכת קריסוס מפרטת 36 קריס בת ה-36 חים קורס ושים חוס בלוב ד לא מוזכר שם מביא הגמור שתי דרכים דרך ראשונה רבי ן אמר אול ושני בלחמו כתוב ל אחד על שניהם לפנו אוס ואדונים ממילא אם הוא עבר על שניהם בשוגג באלה מחות בשגגה אחת הוא חייב רק חוס אחת כלן הם מחקים לחוס כמו שכתוב אשנו אז מביא חוס דור שם בסס כתוב בהמשך הודו זאת אומרת שהכוס מגיע על הלים ממילא אז נכון שאם אדם חטא באויב לחוד או באדוני לחוד אז הוא חייב חוס אבל כיון שזה לו אחד על שניהם אז גם כשהוא חוטה בשניהם הוא מביא רק חתס אחת ולכן מסביר רשי הגמור שם בתחילת מסכת קרייסס מבארת מניון לא מולי למה את צריך לפתוח 36 כריסס בתרו אני לא יכול לספור לבד אלא זה בא לומר לי ש משה את כולם באל מחות חף חס כחס וחס זאת אומרת שיכול להתחייב באל מחות 36 חוס ולכן תני לא יכול לפתוח 37 קריסוס ולפרט גם מדוני כי באמת במקרה כזה לא יהיה 37 חוס רק 36 חוס רשי מדגיש שגמור נקטה דווקא אושנ בחד נמרו ולא נקטה אולו שניהם בקורס אך עוד נאמרו כי חילוק חוס לא תלוי בחילוק ריסוס אלא בחילוק לאון כמו שרואים מפ משמיש סו משחוק שר ש מביא זו דרכו של רבי יחנן ר שלוקי שמר לא דוני לכן לא שנינו שם כ אפילו אם הוא חטא בידני לחוד הוא לא מביא חוס לפי שאין במיסה וטוס בא רק על מיסה כמו שכתוב ואסו אכס מכל מצו השם אבל בעלו צריך להקיש בזרועותיו כמו שנראה עוד מעט בקשת זרועותיו זה נחשב כמיסה אומר רשי נכון שידוני צריך להכניס עצם לפה אבל אז עדיין הכישוף לא מתחיל אחרי שמכניס את העצם אז הכישוף מתחיל ואז הוא כבר לא עושה כלום העצם דברת מאליה אומרת הגמורה ורבי חנון שהוא אומר שדוני אם אדם עובר זאת בפני עצמו הוא חייב קורבן מה שת נשיר זאת רק כיוון שאין חיוב שתי חטאות נפרדות על אוי דוני מה ישנ בעל אויב נוקד אז למה הנה בכריס הוא פירד בעל אויב וש דוני למה לא להפך בשרש לוקיש מובן כי על אדוני אין קורבן תן מפרט שם כאלו שיש עליהם קורבן לפי רבי חן למה דווקא בויב ונה הגימור מו פסר בקרו בכל מקום שמוזכר אובדני אויב מוזכר ראשון שואלת הגמרא לוקיש מת לא כרבי חנון אז למעשה המפורשים מתקשים מאוד מה השאלה למה הוא לא אומר כרבי יחנון הרי הוא נותן טעם לדבריו כיוון שהוא סובר שדוני לכו בכלל אין קורבן כיוון שהן במיסה אז ברוש משב מתרץ כי באמת כמו שעוד מעת נראה המשנה שם כרב קיב הקריש לוקיש מכריח שרב קיב אפילו ש חיב חוס בלי מיס גומו אבל מיס זו צריך מה דחק את לוקש לומר כך אולי באמת לפי רבי עקיבא לא צריך מס כלל ומה ששירן את אדוני זה כמו שרבי חן אמר כיוון שאוי דוני זה לב אחד סח שניהם אנגמר פופה לוקש ימר לך חלוקין במיס נכון שיש רק לב אחד על שניהם וקורס אחד על שניהם אבל כשהוא פירש סקילה הרי על כל אלה בשוגג טוס אמרנו ובמזיד אז אם אין סרו קורס אם יש סרו סקילה ובסקי חילק אותם הפסוק כי כתוב כ ב אובוד הוי מחלק מה כתוב מסוס בג בום אז ממילא כיוון שכתוב או אודני ולא כתוב או דני אז התר מחלקת אז אם אדו היה ברקב אז גם כשהוא עושה או דו יחד ב צריך להיות שתי קורבנות אלא בהכרח שאן חיוב כיוון ש ב ורבן ל חלוק שמו חלוק לגבי חם חלוקים ר ב שי לאמו חלוק זה לא מחלק לחיוב שתי חס שגמור פך לוקיש לכאורה לוקיש צודק המר לא מ כרי מפורש שם בן 36 קריסוס מגדף שהוא לא עושה מעשה אל דיבור בעלמה ש מברך את השם ובאמת בסיום המשנה שם חומים חולקים במגד כיוון ש במיסה ממילה לרב עקיבה שהוא כן מחייב אז הוא מחייב גם על דוני אלא למה הוא שיי דוני כיוון שאם עשה אוי ודוני יחד יש ל רקחת וסחת ורשל שיענה לך דובו רבקי ר במעשה גדול מזוב ולכן במגף נכון שיש מיס זוטה כמו שנראה מה שאם כן באדוני אין אפילו מי זוטה לכן הוא פותר ת הגמור מגד מסק אקמס סמסה צריך לעקם ולנענע את צפת שוא מדבר זה מחשיב רב קיב מיסה אבל דוני אפילו את זהן בעל מיסק הקוש זרמיה שואלת הגמור ואפילו לרבו ריש לוקיש מתכוון שגם לחומים בעל אוב ורש מסביר כמו שגמור קש שם במשנה חולקים רק על מגד זא אומרת שבעל ד ז אומרת שקש ז שבש כמ פ חיב חוס זז לגבי חיוב בשור אד שיש ב כג זבח יטור ני ת שגם זה נחשב כמ לא רק ז ני שעושה פעולה בבהמה ביין רב עקיב דמר לא לא צריך מעשה גדול מספיק מעשה קטן תחוו זה גם מעשה קטן שהוא מכופף וא משתחווה ן אמר אפילו רבו רח גם מודים תחו נחשב כמעשה גמור וגם לפי חומים תחבו יש חיוב קרו עכשיו אש רק לרבי עקיב פיפת קומה א ומסה אומרת הגמור באמת כשנ שקשת זרעות לבעל זה מיסה רבקי רב עקיבא הור הנשם של המשנה לכן הוא פרט גם בעל אויב אבל לרבו באמת לפי חומים על בעל אוב אין חיוב קורבן בקשה הגמור יווו מגדולי כמו שהזכרנו במשנה שם בתחילת מסכת ריסס חכמים חולקים על מגד יו מגד שנכון שיש חיוב כורס אבל אין חיוב חטו בגגו כיוון שם במכס כתוב כם בגוגו ואם לדבריך ח צריכים לומר יוצ מגדוב שעל שניהם אין חיוב חוס וכמובן שהקושי הזו היא רק לפי רש לוקיש לפי רבי חן שאומר ששת שכפי נחשבת מ לחומים אז כמו כן הושרו נחשבת מסה גם בגד הם נחלקו שזה רק הקוס הפ שמ שפית קומתו זה לא מ לפי חומים כל שכן שוש זרוב אינה נחשבת כמיסה אל אמרולה מה ששנינו שם במשנה בלוב שבשם מודים חכמים במקר לשד זאת אומרת שיש שני סוגי בלוב יש שמחשב שהוא רק מעלה את המת על ידי כישוף והוא מקיש בזרות והמת מדבר וזה בזה באמת חכמים סוברים שהוא מוסדת בשוגג אין חיוב חוס אבל יש עוד סוג שבעל ויב שזה מוזכר שם המשנה בקריס ש כדי להעלות את המת הוא מקטר לשד הוא עושה טוס לפני השד שממונה על אותו דבר וזה מס גומו זה יש חיוב חוס גם לדס חכמים כמובן שחיוב מיסה יש בשני סוגי בעב אמ לרבו מקטר לשד אובזור זור כבר מפורט שם ב 36 קסוס אז למה צריך לפרט בעלו לחוד או מקטר לחבר הוא לא מקטר לשם על ידי הקטרה עובד שפות לחבר את השדים לכאן אומב המק לחבר וחוברו שמוזכר בפסוק קרליו אן זה חיוב מיס לכור אז אומר לו אן תו אומרו חובר זה זה שמחבר את השידים באמת םס כך במזיד בסקילה וכל שד מ על שגגו מה שאמרנו שחו חו זה רק באזור הזרק בלהב זה סוג אחר וכמו שמוסיף כאן המשו ואו ח כד במקום ובון חוחוב כתוב בפסוק הזור אוד חבר גודל וחות חבר קן ואפ נחושים קרבים בינו הוא גדול הוא מאסף חיות ובמות גדולות בינו הוא מאסף על ידי הלחץ שלו שקצים ורמס ובין מאסף נחשים ועקרבים למקום אחד אז ר ש אומר או כדי לגר אותם זה בזה או הוא מאסף אותם מקום מדבר שימצו בישו יזיקו בזה יש רק לו אומר הב נלמד מכך אימן ד צויד זיבור וקרבה מי שמצמיד די לחש זיבור זה דבורה או צירה הקרב בזה הקרב אף הגק מחמד זקו כל כונתו זה לאסף אותם כ זיקו אוסו יש עלזה איסור לו ורש מדגיש מדובר שאין פיקוח נפש אם רצים אחריו זיקו נחשים וכדומה הקרבים אז ודאי שיש בזה היתר משום פיקוח נפש מותר לעבור על הלב של חוי וחוב כעת חוזרת הגמ מה אמרנו שרבי חן אומר שגם חכמים מודעים ששתו נחשב כמס להתחייב עלי חוס ורבי חן מהשנה פיסקו רבון אמסה ולכן חיוב חוס קימס ספוסו ש מגדף לאומיה לכה ז אותה פעולה כאן הוא כופף את קומתו וכאן הוא מעקם את שפתיו אומר רובה שינ מגדף אול ושני בלב רשי מסביר עיקר החיוב תלוי בלב שהוא מתכוון לברך את השם כמובן בלא ש סגנו כי מה יקרה אם הוא יזכיר את השם לשם דברך ואז הוא מכנה אותו בשם מיוחד ומקלל הוא לא מתכוון ממת לקללה אז הוא לא מתחייב רק אם הוא מתכוון לקלל אז החיוב אז נכון שהוא צריך לעשות פעולה בקמת צפתי כיוון שהעיקר תלוי מה הוא מתכוון בלב אז זה נחשב כ במיסה שכפי קוסוי אז המעשה של כפיפת קומה זה מיסה מסיב זיר כתוב בברי יוז בן מיסה אז רשי מביא שזה בריסה בתקונים שם ס אומרת שלמד מזורה שם נאמר חיוב חוס שהכל אוירה שדומה לבד זורה אם עושים אותה בשג מביאים חוס אז כמו שזור יש חיוב כורס ע מדים וסרו אז כ גם כל הו שיש עלי חיוב כורס אז יש חיוב חוס בשוגג אז הברי שם שואלת למה שלא נאמר ללמוד מעבד זורי שגם ה שאין עליה חיוב קורס אלא חיוב מסס בז כמו בזור שם אדם עובד זור חי סקי כ גם בשר העבירות שש חיומי ח ג ולמשל עדים זמין עדים שבאו להעיד על אדם שהוא חילל שבת והוא חי סקילה ואחר כך הזמו אותם אז הם מתחיבים סקילה כז אז אם ה עשו זא בשוגג שיצטרכו להביא חוס אומרת הברי ומו בלב שם כל העניין זה כמעט השפתיים שמדברים את העדות שלהם אז לכאורה יהיה חיוב חוס כמו שאתה אומר שכיפת קומתו יש חיוב חו במג כי זה תלוי בלב אבל כאן זה לא תלוי בלב אומר רובה שן אול וישנו בקל עיקר החיוב שלהם זה לא בגלל הקמת שפתותיהם אם יעקמו את שפתותיהם אף אחד לא ישמע לא יהיה חיוב אלא עיקר החיוב בא מכך שבעצם שומעים את כולם הם שומעים את כולם את העדות שלהם מחייבים על פיהם זה מביא את החיוב ש זמים וכל אן בו ממש לכן זה כמו מגד שתלוי בלב כגם כאן זה תלוי בשמיעה הכל שהם בזה ממש שואלת הגיבור אחנו הסכים הרי בשיט רב חנון וכל לרבי חנון לו מהיו ומה וסמו בקול והנהיגו בקול כתוב בתו סס שור בדישו אסור לדוש עם שור נשים לו על הפה זמם שאכל מהתבואה מה קורה אם הוא לא שם לו שום דבר על הפה אבל הוא דש בפרה וכל פעם שהפרה מתכופפת לאכול אז הוא צועק עליה וכך היא נמנעת מלאכול או יש איסור בט לס בשור בחמ ידוב אז הוא הצמיד שור לחמור והוא הנהיג אותם בקול הוא עשה כול וככה הם הנהיגו עגלה שהם חרשו נחלקו בזה רבי כן אמר חיב ורש לוק שמר פוטר רבי חן אמר חיקי מספי אמיס רשוק שפות רקי מספי למיסה כאן הרקי מספי לא זה החיוב אלא מה הכל שיצא ממנו וזה גרם לבהמה ללכת זה מה שמחייב אותו אז רואים שכל זה כן נחשב כמעשה אז למה בזים לא אלרוב שד ז מן אול וישן בראי אומר רשי עיקר חיוב בא על ידי הראי שידים שראו ורי לזבו מיסה הרעדות בלי לראות לא שווה כלום אלא בי הם באים ומדים ראינו שפלוני חילל שבת ממילא ראיה אין בה כלום אז אי אפשר לחייב על זה קורבן ולמעשה הראשונ מתקשים על פירושו של רשי הרי מדובר כא בז שהתברר שהם לא ראו מעולם כלום והם מעידים על דבר שהם לא ראו אז מה שיך לומר בעיקר החיוב בעל הראיה אז האמת כמו שמובא כאן בצד יש גרסה אחרת אול וישנו בעו ויש בזה כמה פירושים בגרסאות כאן אבל רשי כנראה הבין שכיוון שבעצם עדות בנוייה מראייה ועדות על מה שהם ראו אז נחשב שהבסיס הוא ראייה ובראיה אין מייסה מביאה הגמ בריסה ובון בעל אוב זה המדבר בין הפוקים מפרש רשי הוא מעלה את המת על ידי לחש ויושב לו המת באחד מבין פרקי העצמות של ש כגון על פרקי אצבעותיו או על פרקי ברקו ומבין אצי יודוב או שהוא מתיישב בשיו דוני זה המניח עצם ידוע שם חיה בפי והוא מד בלוב בקשה הגמור מס כתוב הנוב אומר ו כוב מארץ כלך יהיה כול נמוך כמו קול של אוב משוו המת מדבר מתוך קברו ולכן כולו נמוך ולא שהוא ומתיישב בין הפוקים אמרת הגמ וליג ויוסי בן הפרוק הוא עולה ויושב בין הפרוק המשתה וככה הוא מדבר אלא שקולו נמוך כיוון שהם בו חיות טוש שמה כמו שהזכרנו בתחילת השיעור כששאל הלך להילחם הפעם האחרונה עם פלישתים שמואל אנובי כבר נפטר אז שול הלך לבעלת עוב כדי שתעלה לו את נשמתו של שמואל כדי לדעת איך להתנהג במלחמה אז כתוב התוים רישו בעלת האוב ל שאול אלוקים ריסי אוילי מן הארץ היא ראתה את שמואל כמו מלאך מ דשוו קים ריסי אולים ולא שהוא התיישב ע על פרקי ברקיה וכדומה אלא מיד מדבר אמרת הגמ יוסי בן הפורשת והפסוק לא פירט את כל מה שהי ראתה ו רב בלוב איךו מעלה בזכור אומר רשי מעלה מושיב את המת על זכרותו על האיבר שלו ואיך ודני שעל בגולגול יש עוד סוג בעלו שגוגל שמוטלת על הארץ והוא דבר אליה ונ הגולגולת עונה על ידי כישוף בשניהם יש חיוב מה בין זה לוזה זכ אי המת לא ולה כשראשו למעלה א כשרגליו למעלה וא בש זה לא עובד בשבת ל בגולגול ד בשבס גמור ל בגוגו סך המדובר בגולגולת שמונחת לפני המכשף והיא מדברת אלוהי או בל א בנ אונ כדרכו הוא לא עולה להתיישב בין הפוקים אלא הגולגולת עצמה כמו שהיא שוכבת מדברת ווינה בשבס ואפשי לזו שאל טורנוסרופוס אושס רבי עקיבא אומר לומה יומיים למה חשובה יום השבת יותר מש ימים אומר לו אנה לו רב עקיבא בשאלה ומה גבר מ גוברין מה לאיש כמוך להיות שר וגדול מכל האנשים הוא היה מושל בארץ ישראל מטע מלכות רומי אומר לי אמר לו טורנוס רופוס דמי צובי אדוני זה מורי צוב זה חפץ לגדל המלך קיסר עם שלני אנה לו רב עקיבא שבס נמ ד מורי צובה הקדוש ברוך הוא חפץ והזהיר על כבודו אומר לי אמר לו טורנוסרופוס אוק מך התכוונת לש אותך כך מימה דד שבתי אומר שהיום שבת אולי זה ביום אחר אומר לו שלוש הוכחות הדבר קודם כל נר שבת חיך אומר רשי נער אחד של אבנים ובכל ימות השבת שוטף וההולך כל יומי השבוע ביום השבת קט נח הוכחה שניה בעלו כיח שלא עולה בשבת שלישית קבר של וביב אביך של טורנוסרופוס כיח שמושר בשבס בכל ימי השבוע היה וצא עשן מהקבר שלו כ הוא נשרף בגיהנום בשבת הגיהנום שובט אומר לא ימר לו טורנוסרופוס אמרת שאבי דום בגיהנום בזיו בשו וקיללו אומר רשי קיללו הכוונה לשון גידוף כמו כ רצת שהכוונה גידוף ולא לקללה כפשוטה אומרת כת הגמור כתוב בפסוק ושוא אלוי דו י מצא בך ודר המיסים לכור שואל אויב הנו למיסים אונה הגמור דר שלמיים זה דבר אחר לתניה ד שלמים רמו מתענה לך לו בבורס כדי שתש חתו אומר רשי שד של בית הקברות יבו מסיו בקשיו וכש רבי עקיבא מגיע לקרוז בכ ומה אמר תרצ שלו שס אנחנו צועקים על כך ואין לנו נים למה אבל שמכם מבדיל ביניכם לבין אלקיכם ש לימ פסוק זה צ צדיקים ירצו ום יהיו נקיים מכל עוון הם יכולים לברוא עולם שנאמר כ סיכם או מבדילים ביניכם בין אלקיכם זאת אומרת שם יהיו נקיים לגם מבונוס לא יהיה הבדלה ביני לבין האלוקים כוכל ויוכלו לברוא עולמות מספר את הג רוב בורו גבר על ידי סיפ יצירה שהוא למד צירוף אותיות של שם וברא אדם גולם שדר לקמ רב זר רו שלח את האדם שהוא ברא לרב זרקת רב זר דיבר אליו ק הכל לדבר הדיבור גשומה רוח דיבור ח להכניס בו אומר מן חברת אתה מה נברא חרתו שלומדים ספיר דר פרך תחזור לד מתך תמות מספרת הגמ חני רביי אבוס כלמה שבת היו יושבים כל יום שישי כל ערב שבת ואסק בסיף היצירה ועל ידי הסכם בסיף יצירה הו מברו ונבר להם כל ערב שבת גלט עגל משולש רש אומר שתי פירושים או גדול כאילו הגיע לשליש שנ וגמר גדילתו אז משובח או שהטוב הובלתם כאילו שלישי לבית אמו שוא הכי משובח ואכלה לזה מכלו לסעודת שבת תו רבון כתוב הפסוק שם מעונן זה גם סוג מכשף אז נראה כאן שלוש שיטות מה זה מינן לפי שתי השיטות הראשונות מ לשון עין לפי השיטה השלישית זה לשון עונה זמן רב שמן זמה יב מני ז לעין נוטל שכבה זרע ושבע בריות ומעביר על עיניו וכך הוא עושה כשפים ומרים זה זס העיניים הוא אוחז וסוגר את עיני הבריות ומראה להם כאילו עושה דברים של פלא באמת הוא לא עושה כלום מיני קוסמויות רבי עקיב מחשב א ושס לשון עונה רים יופ צס מי שיוצא הום לדרך יצליח למו יופ ליקח לקחת מקח הסתכל בו מי שלוקח לימוד פס הוא אומר שבערב שמיט אז החיטים למדים ורגילים להיות יפות עוד אומר מס מיש עוקר את הקטנית במקום לקצור אז הוא עוקר זאת מהשורש אז הקטניות לא מטליות ולא מרכיבות תו רבן כתוב בפסוק מנחש מה זה מנחש זה ה אומר כל מיני ניחושים זהמ פיתו נופלו מפיו או מקלו נופלו מודו או בנוי קרוב או וירב קרלו או צבי פסיק בדרך הוא היה הולך ממזרח למערב והצבי הולך מצפון לדרום מפסיק לו דרכו או נוש מימינו או ושו ורל משמאלו על כל הדברים האלה הוא אומר סימן רע לו אז זה מנחש או כשבא הגבאי לגבות ממנו את המיסים של העיר אז הוא אומר לו בבקשה ממך אל תתחיל בי אל תתחיל בי להיות ראשון בדבר הפסד כ זה סימן רע או שמגיע בברחו תובע אותו אומר לו שח ריסו אני לא רוצה להתחיל את היום במעשה של וצאת כספים ראש חודש הוא תבוא מחר לא רוצה להתחיל את החודש כך או מוצ שבס א לא רוצה להתחיל ככ את השבוע כל זה נכלל בכלל ניחוש ו רבו נחשו ו יענינו כג א הנחשים דו בדגים אז רשי מסביר לפני שהם יוצאים לדרך או שמתחילים באיזשהו עסק אז מסכלים על הנהגת חולדה או ודגים נותנים בזה סימנים האם יצליחו או לא כל זה נכלל בלו הזה עד כאן דף סמ
לצפיה בתכנים נוספים: