הדף היומי מסכת סנהדרין דף סד

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת סנהדרין דף סד

[מוזיקה] סנהדרין דף סד השו מ בעזרת השם 8 ח שות אחרונות שדף הקודם אומה רב יהודה אומ רב ידוו ישראל בזור ש במש לא תקף אות מצר לב דד אזורה אין יצר זורה ובד אזור םר בפרסה צרם תקף אותם על הריס אז הם אמרו לעצמם נפרוק עול תורה מעלינו עבוד זור ואז לא כיח אותנו על הרייס מששת אומר אין יצר הרע שמסית זור כתוב הפסוק כזכור בניהם מזבחו מגוו מה הכוונה כזכור בניהם דומה להם זכירת מזבחותם ואשריהם זמז קודם שיש לו געג על בנו אונ הגמור בק אחרי שהתקשרו בהן מעצמם בזור תקפה חיבתן עליהם כאילו שם בם תוש כתוב בת נסעתי פגריכם על פגרי גילכם אומר צריך לתקן אליהו הצד אנובי אחזר על תפו נפוי רש בירושלים מחביס פס מצנו פחמ בשפ אומר יזה משפחו אומר סני אומר ל כלום ת משפ אומר חוץ ממני אומר ל אם אני מלמד שחי ב את לומד אמר ן אמר בכל ים שמע ישראל השם אלקינו השם אחוד אומר התינוק הס שטוק ש זכ בשם השם ולמה הוא אמר כך שדב ואמ מיד התינוק מחיו שי כמו שדיברנו חבקו ונשקו עד שבק מר ורץ ם עלפי כם אז רואים שהיה צג בתש כתוב בנס ז ב גודל אל השם אקים מה יאמ מה הם זקו אמר רב יהוד רב סן ב בה זה בלשון הרמת לשון גינו וצעקה כמו א ב שנ קודש הנו הצ שזב את בית המקדש כ רף את הכל הגרם לכך על ידי שעבדו זור נו לצדיק גם לגת הצדיקים וגנו רגם לגולס ועדיין הרק בנון אז אומרים לקדוש ברוך הוא כלו לון למה נתת לנו את היצ של זור אלא לקיבול ביגר כדי שקוף אותו ונקבל שכר על כך לא יו בנן ו יגר בנן לא צריך לא אותו ולא חרו אז רואים ש להם יצר הור אונג בוזה התחיל בלי צרור אחר כך כבר הבקו פה התחברו אליו והייתה צרור ממשיכים בינתיים מה היה שם ב ש הכנסת הגדול מה שרב יודה מספר יוסב ס בשבו שלושה בתענית כדי שין בידם הזור של זורה באו רחמ וביקשו על זה רחמים נופלו פיסק מרקיה נפל פתק מהשמיים ד קסיב בו אמס מה שמע שהקדוש ברוך הוא מסכים בתקנה זו שטוב לסלק את הצרור שלד אזורה אומר רבי חנינה שמע מנו מכך אני שומע וסומו של הקדוש ברוך הוא אמס כי כשהמלך מסכים עבדיו אז הוא חותם בתקנתם את חותמו מה הקדוש ברוך הוא חתם אמס זה החותמת שלו נופ כגור דנור יצא גורו של הריות קטן מאש מביס קוש הקדושים אומלו נובי אמר נובי זח כמו ש את הפסוק לישראל הנו אצז הגור הריה הזה מאש הוא היצר הור ה תפסו אותו בס אשת נקרא נשמתה ממנו שערה וזל כל פרס התחיל לצעוק והקל שלו הלך בכזה מרחק של 400 פרסאות אומרן שנדד לשמ רחלי הוא צק לה צעקות עו בשמיים ורמו ישחררו אותו אומו נובי אמרה להם זכר שדו תטילו אותו בדוד דברה בקלחת בסיר גדול של ופרת וסו כסו אותו בעופרת דף כו ופרת שואף את הכל הוא בולה הכל מעכב לצאת יותר משר כלי מתחות היכן רואים שככ אמר להם זכר כסי כתוב בבוא זכריה בתחילת בי שני ימר זורו זה הצרור ככ הוא אמר על הגור אריה מאש וישל איפו וישפר קבלנו שבקשנו סתם בש זה הרס ש לנו של הרס בח נמסר בדם חובשות לא הכניס אותו לכלא לשלושה ימים אומר הש מתוך כך שאין צרס פסק [מוזיקה] חימו עד כדי כ התבקשה ביצה שנולדה בו ביום לחולה שצריך לאכול ביצים ולא ישכחו לא מצאו ראשי אומר אפילו כאלו שכבר היו גמורות הם פסקו מלצאת כי לא היייתה תאווה להוליד אומרו איכן אבד ניבוא פלגה נבקש חצי שלא יהיה שולד קויר שלא יתבע לרס רק שישלוט בדרך מצווה פלג מרקי לא יהבה חצי לא נותנים משמיים אז מה הם עשו כך לינו לינה הם שימו את עני והם עיברו את העיניים של הצרור של הרייס על ידי חול ששמים בעיניים אנ בתכונה הקטנה הזאת אילה גר א אדם לא מתגרה בקרבות שלו באמו באחותו אבל עדיין מתגרה בשר בשיש בניו וכדומה מביאה הגמור אומ רב יהוד מרב מ בנו שו בו אמבטי אם תש מכמר ל עצמה בלשון נסתר תלך ות לכל עבוד זור שבל אומדו באמת הברי ובדו לכלב זור שלכה לכל עב זורס כי מי שהגיע לפר שו לקרים בבד לזו אמרו לוכ טרד אוכלים תרד לקלים זה משלשל ושס שי שח חדש הוא גם משלשל ואז הוא מריז בפ זו עבודה אומרו כזה גנ מו שתר שלכו ז בכך אומר רב יהודה כתוב הפסוק אתם ב ישראל איכן למה כתוב הצמודים לבעל פ כצו מתפוס ואתם מדבק השם אלקיכם כי שתי תמרו דוקוס זו בזו דהיינו אבותם של ישראל לא השיבו זאת על ליבם שגוייה הזאת השיע ליבה שעבוד זורה היא מגונה מכל עבוד של בלום כזו עבוד זור של פאו ומה כתוב שמה בסוף פרשס בולוק שנצמדו הצמודים לבעל פה הקדוש ברוך הוא אמר ל שילך להרוג אותם הם נצמדו ונדבקו אליה כמו צומת פוסיל ש שסוגרים כלים ומורחים את זה בשעווה מה שאם כן הדבקות של ישראל הקדוש ברוך הוא זרק ת הדביקים דייקים זה כמו שתי תמרים שתי תמרות שדבוק זו לזו אפשר להפריד אותם בקלות דבוקות ינם דבוקות כך הוא דרש המסתי שנינו בדיוק להפך זה שוח הפסוקים האלו הצמודים לבעל פ לשון כצמיד על ידי אישה צמיד שאישה לובשת תכשיט הוא לא מחובר הוא נמשך הוא זז הלך וילך ככ ה היו מחוברים על פ ואתם מדבקים בשם אלוקיכם דבוקי ממש יפה יפה מגור מ ביהודי שקראו לו סבטו בסטו בן אלוס בן המקום אלוס שס חס ווא הביל את החמור כישה על החמור כ שהגיעו לפ למקום של זור הזו אמר ונס צ נכנסת פה להתפנות לאח שומר לו אמת שונס צמר יודו אמרך הוא התכוון לבזות את צרו הטה שאפשר לזרו בזה שמתפנים בפניו נכנס פער בפונו וקינח בכ הוא ניגש לפעור לפסל הוא קינח את עצמו את הצה בחמוס שוב בכך איזה יפה עבודה עשית באמת הוא שגע בזה מה ראינו במשנה הרצב זה הוא נסקל הרי זהב לכן נסקל אומרת הגמור אגז כי זו העבודה אז הוא חיב בחי מי אותו דבר הנו במשנה הזבן למרקוס זוס אומרת הגמור אגח לרג לרגום את הרוס לבזות אותו בכל זא כיוון שזו העבודה אז הוא חייב מספרת הגמא רב מנשה אבזי לבית ורטה הוא הלך למקום שנקרא אמר זור דבד זור שול פיס הוא לקח רגב אדמה שוד וא זרק לי כדי לזות אותה אמרו ל מה עשית מרקוליס וזו עבודתו שגמים באבנים אומר לוז זר כבן למקו סנן בל לא בב שזורקים או את פניו לכבדו אני זרקתי את זה על הפסל עצמו להקות בגופו אוסה של במדרשה הלך לברר אם הוא צודק אומרו לי לא הזו רקבן במרקו סנן אפילו במקולס עצמו לאותו אף גד מחב למרגי זו עבודתו אומר להו איזי לשקו אמר לבני בית המדרש מה שכבר עשיתי עשיתי אי אפשר להשיב את הדבר שעבדתי אבל לפחות אני אלך ואני אסיר משם את רגע באדמה שלא תתנה בעבודה שלי אמרו לוזה יותר גרורה אם תיקח איך וד נוטלו ואיך וד נוסחב כל חוד וחוד רבח לחבר תושיק כשאתה נותן אתה מפנה מקום לזורק שיכלו לזרוק עליה והרמבם מסביר שככה היה הדרך אז זה חלק מהודה לכן יותר טוב אל תפנה עוברים למשנה הבאה כאן עוברים לעוד אחד ניסקו שלמדנו בדף נג ששם פרטו את כל הנסכים מה שכתוב בתירה שאסו לתת את זרך להביר למולך היה מנהג אצל הגויים שהיו נותנים לכומר של המולך והעבירו אותו באש כמו שנראה שתי דרכים בגימור הוא נשאר בחיים כמו שנראה בגימור אומרת המשנה הנוס מזר למולך איח שמסור למולך אז הגמור מפרשת כמו שראש מביא שהוא מוסר את בנו בתו ביד משרתי וזורק אומרים וייר בוש וצריך גם להעביר בש מוסר למולך ולאר בש או בש ו מוסר למולך רחי שאים סו למו ילך ויב בשך לעשות את שתי הדברים למיסה ברשי מבואר בגימור שהכוונה שהוא מוסר לה כומרים והם מאויירים אבל הרמבן חולק כמשמעותי שהוא עצמו מאוויר לכן הרמבן מפרש הדרך היייתה שהוא מסר לכמרים ואז הכמרים החזירו לו את בנו והוא עצמו העביר ורק אז הוא חייב אומרת הגמורה כוונה במש דף נג בחי סקילה עבוד זורה וכונה בנפרד מולך זאת אומרת אומר וממ מולך זורי וזו מחלוק כמו שכבר נראה זאת אומרת שמולך זה לא בכלל אבזור אלא כך היה החוק אצל הגוים וגם על זה התר מקפידה ונפק מינ אומר רשי שתי קמינס נקמ ראשונה אם זבח כיתר השתחווה לפני אמו ילך פטור כזה לא זור הנה מאוד קמנ שאם הוא העביר מזו לשר הבד זור שאין דקה בכך הוא לא חייב כדף כמלך הגמור שזה מחלי זה תניה איך עוד למולך ואיך עוד השר אבוד זורה אם הוא העביר את זרו חייב כי מדומר הזה סובר שמולך הוא גם עבוד זורה זה פסל ומילה למה תרץ צריכה להזהיר לא להעביר למולך הרי מאיכה יעבדו למדים שכל הבוד זורה שלפי הדרך לעבודות אז אם הוא עושה את הדרך הזו אז הוא חייב למה צריך להיות כתוב אלא בהכרח שהכוונה היא שאפילו בשר אבדי זורה אם הוא עשה זאת לאוויר אפילו שזה לא יק דרכו גם חייב אז ממילא אז חייב בכל האופנים א בזרב למולך חב שמולך פטר כ הוא באמת סובר שמולך זה לאבזור ו אם זה היה בזור ה הייתה צריכה להזיר כיבדו זה חוק ולהם וו הקפיד על חוק זה שמי סי לכן התרה צריכה לכתוב זאת ממילא אז דווקא למולך שמלך פ כי זה ד שחיבים עליה וד זור אז ש משנתנו המשנה ל כרב לוזר ברב שימן אומר הב רב זב שימן ורב חני בן אנטיגנוס אומרו דחד הזבי שימן ומורן שוא אומר שזה לאב זור מפנימה סש מולך למה לשון מלך לזור כל שהמליכו עליהם שהוא קרא את שמו מולך אפילו צרר אפילו אבן קטנה ואפילו כיסם של עץ זאת אומרת שהוא צריך לקבל על עצמו כמלך לא כאוות זאת אומרת שסו כישוף כזה אומרים הראשונים זה עבוד אזור כך אומר הב שד רוב אמר לא ישכן מ רב לוז רבי חנינה מולך הר ניצר כיסם שלא ראוי בדרך כלל לכך א לפי שים ליכו עליו להביר לו בנו זה לפי רבב שמ לא חייב רק במוך קבוע לפי רבי חנינה גם במלך כזה הוא חייב אומר רבי יניא הוא בא לפרש מה שראינו במשנה שהוא חייב רק כשהוא מוסר והוא מעביר מה זה המסיר הנו חיב עד שמסרנו לקרין שנמר ומזרח סתן לאחרים להביר למולך וכן כתוב שזה ומרים סוס מי מעביר השמוש ת י ר ומוס חיב תלמד מהפסוק וצ בחנו שלא כתוב שסיר תמ יר כאן הפסוק מפרש שד כדרך נסינה מוסר למו לא יבי ומרים בסוף לא העבירו או לפי הרמבן הוא עצמו לא העביר יכ חב תמוד מה ר דוק נסי שהביע לכל עבור אב חייבת מס ועבר שלך אזור אחרת חב תמ ללך זהד הזה מסר ועבר למולך וב שסתם הבור אחרת כ חב נמר כ נמ לון צ ב בש מה לון ב בכ מדובר במו גם שם וצ ב מדובר במלך אומ ר כל ז וילך פוטור הוא לא נשכל שנאמר מי זרחו לא כתוב וזרח או לסית למולך לא כתוב מי זרחו ולא יקול זרחו אז טויס מקשים אם יש לו כמה ילדים והוא העביר אחד ועוד אחד אז אתה אומר הוא העביר את כולם הוא פתור כשהוא העביר את הראשון הוא כברר יתחייב סקי לאיך הוא יפטר אחר כך אומר טויס שתי דרכים יכול להיות או כשיש לו רק בן אחד אז זה כל זרעו אז הוא פטור או שיש לו כמה אב הוא העביר את כולם בבת אחת אז הוא פטור בוא רב שרב שמסתפק העביר ל בנו סומה הוא עיבר מה הוא או יושן מה הוא השאלה היא להעביר משמע שהוא יכול לעבור בעצמו ואתה מעביר אותו ממילא סו ישן שלא יכול לעבור בעצמו אז אין חיוב או לא גם זה נקרא אבורה עוד ספק הוא לא העביר את בנו א בתו אלא בן בנו ובן ביטוי מהוא את נכדו אומרת הגמור טש מוס שנביא חוד את אחת מהשאלות לגבי נכד תני כי מזר נוס למולך מה את מדמ כתוב לפני זה כתוב כך ני אתן אספו ביש ההוא וכרת מקרב אמו כי מזר נוס למולך מה כתוב לפני זה לפני זה מדובר במה זרו למולך אז למה צריך להיות כתוב כי מזס למולך התרוץ הוא לפי שנאמר צ בנוש אין בנו בן בנוב ביו מען תעמוד לאמר בסי מזר עברנו פתאום לפסוק אחר א הגמרא מקשה תפוס ש הולך לדרוש את הפסוק מכירו וסוג בפסוק בסו מזר אונה גיבור באמת ישש כאן שתי דרשות ביס דרוש שחרי הדרוש הראשונה שגם בעברת נכדו הוא חייב זה לומד מכי זרו ואחר כך הת ממשיך זרו אין לו זרע כושר זרע פוסל מנין היה לו בן ממזר וביר אותו מןן שוא חייב תעמוד ימר בסתו מזרי כתוב בפסוק בבני ישראל תומר איש איש בני ישראל וכו אשרת ממולך מומס רגמו בן כתוב ואם אלם יל אורני מישהו בסיטו מזר למולך לבלטי או מסוסו אז אני אחרית אותו למה צריך להות כתוב בסיטו מזר למולך הרי מדובר מאחד שנוסע מז עולמו לך אלא זה בא לדרוש שגם מם זו אומר רב יהודה אנו חב עד שעברנו דרך העבור הוא לא שינה מן החוק אלא כדרך מנהג העברת המולך איך דומה איך הם העבירו שתי דרכים אומר הביה שרג דבנה במצ העמידו שורת לבנים גבוהה לבנה על גבי לבנה באמצע ור גיס ונורי גיסה אש דולקת מצד זה ואש דולקת מצד זה ומעבירים את הבן על שורת הלבנים והוא לא נשרף רשי מוכיח שהוא לא נשרף מזה שנראה לאלון שיש נידון מה קורה אם הוא העביר את עצמו האם הוא חייב או פטור מכלו יקס אם הוא נהרג הוא נשרף אז מה שייך לסקול אותו אומר רשי מה שראינו בדף הקודם בחזקה שאוחז העביר אותו רצה לשרוף אותו ואמו הצילה אותו שם זה לא היה למולך זה היה לו רוים שם הם שרפו את הבנים כך מפרש הבי רוב אומר כמ שורת דפור הוא לא העבירו ברגליו לקופץ ברגליו משת איזה קפיצה דפור שפורים התינוקות קופצים בפורים היה כזה משחק שקפצו מעל בור אז כרג הם עשו למולך עשו בור בארץ וקרקעית הבור בערה אש והכומר מחזיק את הבן או לפי הרמבן האב עצמו והוא קופץ משפה לשפה מעל האש סרוב הנוח שירנו דרך עבור דרך עבודתו שלמ ילך העבירו ברגל פוטר זאת אומרת שם הוא הלך ברגליים זה לא עבור כדרך עבודתו בקפיצה מעל הבור ממשיכה יס ח אלו על יצ ריחו דיברנו לא רק בן ובת אלא גם נכדים או כיצד בני וביטוחי אובי ואמו אוכי חוס העביר אותם פוטו שלא נחשוב שבני וביתו זה רק דוגמה על אחד הקרובים ממשיכה היס הביר עצמו עצמו העביר את עצמו ושס שיעבירו אותו פטו זש מחייב אךד למולך ושזור חיב זה הנק שהוא סובר שזה עבד זור אז דיברנו זה פסוק מיותר לשאר עבד זור שגם חיייבים ארב שמן אומר כמו שראינו לאל למו לחב שלא ךפ כי זה לאזור אומרו זרש לגבי מאוויר עצמו אומר קמ בכו מעביר בנוו ביטו מה זה בכו בכו בעצמך גם את עצמך אל תעביר שואלת הגמור ברבון לא ידע ש בכו בכל מקום שכתוב בכו הם לא דורשים שהכוונה להזהרה לעצמו ותנן למדנו משנה בסוף פרקל מציאס אבידוס ואבד סובב יש שתי עבדות הוא יכול להציל רק אחת מהם שלא קומס אפילו של אביב כל שק של חברו ואמרי מת ואמר כתוב בפסוק אמקו אפס כילא ייה בכוב שלא קדס של כל ודום דין הפסוק מזהיר תיזהר בעצמך שלא תבוא לידי עניות איך קורים זאת כ בכו זאת אומרת שבכו הכוונה לעצמו אז יש לנו כאן סתם משנה שלא כמו דס חחמ אונה גמור שם חח גם מודעים אוסו מאפס זה נלמד מאפס כי אם לא לעזור אלא להבטחה שהקדוש ברוך הוא מבטיח שלייה בהם אביונים אז צריך להות כתוב לא יהיה בחובן מה זה אפס להזהיר אותך הפס וחדל וקלה עניות ממך אפס זה הלשון חדלה וכליה כמו כי אופס כוסף אז בהכרח שהכוונה להזהיר אותו מבק תגמור אומר רב יסי ברבי חנינה שש קרסוס בזור למו כתוב שלוש פעמים כורס בזור בת פעמיים במוך מביא בגדו שמת כתוב אנין אספו בש ר מקרמ וכתוב ומתני אספו ביש משפחת כרכז גוו ואפילו למדומה שמ אבזור בכל זאת קוראים לזה אבזור והשלישית בפרשה שלח לו כתוב כי דבר השם בוזו מצופ הקורס קורס הנפש ההי מה זה דבר השם בוזו אז נראה להלום בפרק האחרון דבר השם בוזו הוא ביזה את הדיבור הראשון שנאמר בסיני אכי וילכו זור עכשיו מה שכתוב כאן הקורס קורס לכאורה כתוב כם פעמיים אז לא שלוש אלא ארבע קריסוס נראה בגימור דבר וש בדום נראה בגמ עוד בהמשך רשצ גם אתש מגד נכסו נראה בהמשך הקפו מה זה שולש קיסוס אס דרקו שאדם עובד זור כדר איבדו כ עבוד ה יש כורס ס ל דרו הורס המיותר במלך נו למולך עניין לזבוח וקיו ניסך תחו שדיברנו שעל ארב אלו חיייבים גם בזור שאין דרכה בב כזו חיבים כורס ס למולך דינו לממר שמולך זור אפילו שדרכה בכך צריך פסוק מיוחד שהקפיד התורה ש כורס אפלו ש לאזור ן דומה מולך זור כורס במלך למולי זה הרי כלול בקורס הראשון שמרנו כדרכו אומרת הגמור למן דומה זה אז כמו שדיברנו בתחילת הסוגיה של מולך למנו שק דרכו שגם בשר זור שאין דרכו בכך ששם מצינו רק זיבו קיטו ת שמענו כאן שגם בעבור אל המולך יש כורז בכל הבדי זשי וכעת מביאה הגמורה כתוב בפסוק והנפש השת בדרומו מזרח ומן הגר אשם ו מגדף ונכס הנפש מק במו מה הכוונה במי מדובר אז יש מחלוק מסכת כריסס יש מפרשים שמגד הכוונה מבורס השם כמו שדיברנו ליל והוא חי כורס אבל יש מפרשים שכוונה לעבד זורה משורר לבד זורה שעבודתה בכך אז זה הוא מגדף הוא משורר מגדף בזה את הקדוש ברוך הוא אז שואלת כגמ ל מגדף אזור קור מגדף לא אז למה צריך את הפסוק כאן שמי שמגד וניס הנפש אם דרכה של זור בעבודה כ זו אז בכלל כורס הראשון שדיברנו שכל עבוד זורה כדרכו אונה גמור דתני כתוב בעבוד זורה הקורס תורס כמו שהזכרנו מקודם את הפסוק מה זה הכפלות הקורס בלזה תורס ד רב קיו אומר ל רבי שמואל בלמר באותה פרשה עצמה לגבי מגדף כרסו וכי שלשו אולו מם יש אם אתה דורש כורס כורס שניים אז כרסו זה שלישי אז למסה רבי שמואל לא מקשה על רב קיוו כי רב קיו הוא סובר שמגד זה מבורך אס השם אז אין כאן שום קושיה בזור כתוב קורס קורס זה קורס בואלם הזה ולכוס למה בו מה שנאמר במגד נכסו זה לגבי מבורך אס השם רק רבי שמוא לא בא להקשות עליו אל הוא אומר לפי שיטתי שאני חולק עליך ואני סובר שמגד זבד זורי אז יש לנו כאן שלוש קורס בבד זורי הקורס קורס וגם מה שכתוב מגדף כי זה גם אבד זורה אז איך אני אדרוש אלו אז הוא אומר כך ונכ בלזה אקור לבו שאין לו חלק לעולם הבא קורס זה אין כ כפל ד בדם מדברים כך הקורס תורס אז לממה ששאלנו למור זה בא לומר נו לפי רבי שמואל זה בא לומר שגם מולם הבו הנכר נ בטו דק השם אלקיכם חיים כלכם היו עד כאן ד ד א
לצפיה בתכנים נוספים: