הדף היומי מסכת סנהדרין דף מו

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף מו

[מוזיקה] סנהדרין דף מו מתחילים בעזרת השם דף מ עמוד ב במשנה שני אחים תאומים דומים אחד לשני אחד מהם הלך וגדל עד שהתמנה להיות מלך השני הלך והדרדר עד שהפך להיות ליסטים גנב והמלך נאלץ להעניש אותו ובאותה מדינה היה נהוג שמענישים אדם שהוא ליסטים שהוא גניו שמלס את הבריות שהורגים אותו טולים אותו על העץ אומר רבי מאיר כל הרואה את אותו אח תלוי לא כל כך מכיר את הליסטים הזה זה לא היה אדם כל כך ידוע מה הה בסך הכל מפורסם באדם גנב אנשים רואים את הליסטים בטוחים שזה המלך את המלך הם מכירים והם הרי דומים כל הרואה אותו תלוי את אותו אח תאום ליסטים אומר המלך תלוי כי הרי אותו אח היה דומה למלך ציווה המלך והורידו הו אומר רבי מאיר אותו דבר אומרת התורה וכי יהיה באיש חטא משפט מוות מהפסוק הבא מוכח שמדברים פה על אדם כזה שסקווידוויד צריך גם לטלטול פסוק הבא אומרת התורה לא תלין נבלתו על העץ אל תשאיר אותו תלוי לילה על העץ כי קבוא תקברנו ביום ההוא למה כי קיללת אלוקים תלוי בפשטות כי קיללת אלוקים זאת אומרת הבן אדם הזה על מה הוא נהרג על מה טלו אותו כי הוא קילל כביכול שם השם אז אנשים רואים אותו תלוי אז מתעניינים על מה תלו אותו ואז מספרים שהוא קילל את השם מה שנקרא בירך השם בלשון הפוכה על זה שהוא בירך את השם אז א הוא בירך ואז כל הזמן מדברים על זה עוד פעם ועוד פעם עוד פעם ועוד פעם כי לילת אלוקים תלוי זה רק מזכיר את ה ביזיון שאותו אדם ביזה את הקדוש ברוך הוא לכן צריך מהר להוריד אותו מעל גבי העץ כאן אנחנו בעצם למדים שהפסוק הזה מדבר על אדם שהוא מת בסקילה בגלל שהוא מה שנקרא בירך את השם ואחרי שהוא נסקל גם תלו אותו אבל אומר רבי מאיר יש כאן עוד רמז כי קיללת אלוקים תלוי כשיש יהודי שנברא בצלם אלוקים הוא תלוי על העץ הרי עם ישראל כביכול דומים לקדוש ברוך הוא וכשיהיו זה נראה כאילו כביכול אנשים יכולים לטעות אף על פי שאותו יהודי במשל הוא כמו הליסטים אנשים עלולים לטעות שבעצם מי שתלוי כאן קשה אפילו לומר את הדבר על דל השפתיים אז אולי נמשיך עם המשל אנשים עלולים לטעות שהמלך בעצם הוא זה שתלוי לכן זה גנאי למלך וצריכים להוריד את אותו אדם ולא להשאיר את נבלתו ללון לילה על אותו עץ שבו תלו אותו המשנה שלנו דנה באותו פסוק שמדבר כי קיללת אלוקים תלוי כמו שכבר אמרנו שבפשטות הכוונה למדים מכאן שהנטל שתלו אותו היה בעוון שהוא מה שנקרא בירך את השם יש ויכוח האם ללמוד כל הנסקלין נטלין שהרי מה מיטת בית דין שהמיטו את מי שמברך את השם בסקילה ואתה רואה שתולים אותו אז לפי דברי רבי אליעזר לומדים לכל הנסקלין כל אלה ש מתו במיטת סקילה שאחר כך טולים אותם וחכמים אומרים לא רק מי שדומה יותר לאותו מברך את השם מגדף אינו ניטלה אלא המגדף המברך את השם והעובד עבודה זרה שגם כן דומה לזה אבל לא כל אלה הנסכים כאן הכנסת המשנה לפירוט איך היו טולים האיש לפי דעת רבי אליעזר טולין אותו שפניו כלפי העם כלפי חוץ אלה שרואים את התלוי רואים את פניו והאישה נטלת כשפניה כלפי העץ דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים רק האיש נטלה ואין האישה נטלת אמר להם רבי אליעזר ואלו שמעון בן שטח טלה 80 נשים מכשפות באשקלון איך אתה אומר שלא טולים נשים אמרו ללא הרי 80 נשים תלה ואין דנין שניים מיטה ביום אחד אם זה שני דינים אחרים שהם ניטלים בגלל שתי סיבות אחרות ואמנם אלה אנשים ניטלו בגלל אותה סיבה כי הם היו מכשפות אבל בתוך כישוף יש כמה סוגים ואף עלפי שהיה כאן כמה דינים כמה סוגי כישוף בכל זאת עלו אותם את כולם באותו יום אתה רואה מכאן שהייתה כאן מטרה וסיבה ששמעון בן שטח היה חייב כיוון שבאותה תקופה בנות ישראל היו פרוצות בכשפים ושמעון בן שטח היה חייב לעשות משהו כדי לעצור את זה אז הוא היה חייב לתלות את כולם ואם הוא היה מעכב את טליתן היו קרוביהם עומדים נגדו להציל אותם לכן היה חייב לתלות אותם באותו יום היה חייב להעניש אותם באותו יום אז לכן הוא עבר על הכלל הרגיל שלא טולים ביום אחד לא גוזרים בכלל מיתת בית דין ביום אחד על שתי מיתות והוא עשה 80 מיתות ו אם כן אין גם רעיה יכול להיות שבדרך כלל לא תולים אישה וכאן בשביל לפרסם את הדבר ולהפחיד את בנות ישראל כדי שלא יעסקו בכשפים אז הוא הלך ועשה משהו שהיה לו היתר זמני לעשות אותו אבל זה לא אומר שבאופן רגיל אישה ניטלת עדיין אפשר לומר כמו י חכמים שאישה אינה נטלת גמרא ברייתא שדורשת את שתי הדעות איזה עוון גורם שאחרי הסקילה גם תלו את אותו חוטא תנו רבנן המקור של זה זה כמו שאמרנו הפסוק כי יהיה באיש חטא משפט מוות ואומת ותלית אותו על העץ אחר כך כתוב לא תלין נבלתו כי קיללת אלוקים תלוי אבל בפשטות מה שכתוב כי יהיה באיש חטא משפט מוות ואומת וטלית אותו על עץ הייתי סבור כל מי שחייב מיתת בית דין יכול כל המו מתין לא משנה אם זה שקילה שריפה הרג על ידי חרב או חנק כל אדם שהמיטו אותו מתת בית דין מפשטות לשון הפסוק ואומת כל אדם שהומת בבדים וטלית אותו על העץ נטלין אחרי מיתתן תלמוד לומר בהמשך פסוק בא לא תלין נבלתו על העץ כי קיללת אלוקים תלוי פשטות הפסוק מדובר כאן על אדם שמה שנקרא בירך את השם בלשון הפוכה ואם ישאירו אותו תלוי הרבה זמן אנשים כמו שאמרנו התעניינו ואז עוד פעם צפרו על זה שהוא קילל את השם זה גנאי אבל זה שאנחנו רואים שהתורה אומרת על מי מדובר כאן שהוא מת ותלו אותו על העץ על זה שקילל דורשים לפי דעת רבי אליעזר מה המקלל הזה שדינו בסקילה אף כל שדינו בסקילה ניתלה דברי רבי אליעזר ומכאן באאה דעתו במשנה כל הנסקלין נטלין אבל אלה שמתו במיטת בית דין אחרת לא נטלין חכמים מצמצמים את זה עוד יותר והם אומרים מה מקלל זה שכפר בקדוש ברוך הוא בעיקר בזה שהוא קילל את השם אף כל שכפר בעיקר שהוא עבד עבודה זרה ניטלה אבל שאר הנסכים אינם ניטלים ומה קמיפלגי מה שורש הוויכוח רבנן דורשים בכל מקום שנאמר לשון כללית שמרבה הרבה דברים ואחרי הלשון מפורטת שמפרטת מקרים מסויימים הם דורשים כללי ופרטי הם דורשים שהפרט מבאר את הכלל כמו שהגמרא תפרט מיד רבי אליעזר דורש במקרה כזה דריש ריבוי ו מיוי שהלשון הפרטית באה למעט מהכלל שלא נרבה כל דבר אלא רק מה שדומה לפרט לפני שניכנס לפירוט איך שזה מתלבש על המקרה שלנו אולי נחדד עוד נקודה לגבי התוצאה כשאני אומר שדורשים כלל ופרט זה אומר התורה אומרת לשון כוללת עכשיו זה כולל מידי אני לא מבין מה התורה מתכווננת אז כשהתורה מפרטת היא בעצם מסבירה מה היא התכוונה אז מה שבפרט זה הדבר היחיד שלומדים ולא שום דבר יותר אף על פי שדומה לפרט אלא אם כן יש חר כח עוד פעם כלל כלל הוא פרט הוא כלל אז כן אנחנו אומרים שמרבים כל מה שדומה לפרט אבל אם יש רק כלל ואחר כך פרט ואין אחר כך שוב פעם עוד לשון כללית אנחנו אומרים שהתורה הסבירה לנו בפרט מה מה התכוונה בכלל לא מרבים אפילו סערה יותר ממה שכתוב בפרט אבל כשאומרים ריבוי ומיעוט התוצאה היא מאוד דומה לכלל ופרט וכלל זאת אומרת אומרים תורה רבתה לשון כוללת אחר כך היא אמרה לשון יותר מפורטת בשביל למעט אבל היא לא באה ואומרת רק מה שאמרתי בלשון המפורטת בלבד אלא מה שדומה ללשון המפורטת דברים שדומים לזה רבנן דורשים בצורה של כללי ופרטי וכעת הגמרא בישה את המקרה שלנו על הדרשה הזאת כתוב כאן שיהיה באיש חטא משפט מוות והומת ותלית זה כולל את כל מיתות בית דין אחר כך כתוב כאן כי קללת אלוקים אה זה בא לפרט פרט של אדם שקילל את השם אז אי אבו מקרבי לדדי אם הפרט היה מיד אחרי הכלל אמרינן גם אנחנו היינו אומרים כך אומרים רבנן אין בכלל אלא מה שבפרט שהפרט בעצם פירש את הכלל ורק מברך השם נשתמש בלשון מברך השם כמו שרגילים לומר רק הוא אחרי השכילה נטלה זה מה שאמ זה הייתי אומר אין בכלל אלא מה שבפרט הני הין מברך השם דינו בטליה מידי ארינה שער מחוייבי מיתות בית דין לא השתה כעת ד מרחק מדדי הפרט קצת רחוק מהכלל הוא לא ממש סמוך הני ההרחקה בא ללמד אותנו עוד ריבוי לרבות עבודת כוכבים דד מילי בכל מילי דומה למברך השם בכל הפרטים כי גם הוא כופר בעיקר ורבי אליעזר דריש ריבוי ומיו הוא דורש את זה בצורה של ריבוי ומיו והתורה אומרת ואומת וליטה הכל מיתות בית דין זה בא לרבות ריבוי כי כללת זה מיאו דווקא מה שדומה למברך השם איבו מקר לדדי אם זה היה כתוב סמוך ועו מת המקלל לא הבו מרבנן אלא עבודת כוכבים דד מילי היינו מרבים רק מעט רק עובד עבודה זרה שדומה למברך השם בזה ש שהוא כופר בעיקר הוא דומה בכל מילה בכל דבר אבל השט רחקי מהדדי בזה שהרחיקו את הפרט מהכלל אהני זה מועיל לריבוי לרבות גם את שער הנסקלין שגם כל אלה שדומים למברך השם בסוג המיטת בית דין שלהם הם גם כן ניטלים היינו כל הנסכים ניטלים במשנה ראינו האיש לפי דעת רבי אליעזר תולין אותו כשפניו כלפי העם והאישה כשפניה כלפי העץ חכמים אומרים האישה בכלל אינה נטלת מה הי טעמה דרבנן מנין הם לומדים שהאישה אינה נטלת אמר קרא הפסוק אומר וטלית אותו לא כתוב אותה אותו ולא אותה ורבי אליעזר הוא דורש אותו היינו בלי בגדיו בלא כסותו אבל זה לא ממעט את האישה ורבנן מנין הם ילמדו שהוא שהוא נטלה בלא בגדיו אן החינמי נכון גם הם דורשים את זה מזה שכתוב אותו אלא מנין הם ממעטים אישה מתליה אמר קרא וכי יהיה באיש חטא משפט מוות ותלית איש ולא אישה ורבי אליעזר שלפי דעתו כן טולים אותה הי וכה באיש דרש ב מה הוא דורש ממה שכתוב איש אמר רש לקיש ההוא זה בא לדרוש על בין סורר ומורה בתחלה מביאה הגמרא למיעוט בן סורר ומורה היינו שאף על פי שבן שהתורה מגדירה אותו שהוא אינו שומע בכל אביו ובכל אמו יש הלכות מיוחדות פו אבל הוא על כל פנים נסקל ואמרת הגמרא דורשים מזה שכתוב איש למט ו שהוא אינו נסקל אבל הגמרא מיד דוחה את זה והתניה הבריתה מפורשת שבין סורר ומורה נסקל ונטלה דברי רבי אליעזר אלא באמת אמר רב נחמן בר יצחק מה שאנחנו באנו לדרוש מהמילה איש זה לרבות בן סורר ומורה שגם הוא נטלה מה היייתה המה מה הטעם שדורשים איש לרבות בין סורר ומורה שנשקל שתולים אותו ואמר קרא וכי יהיה באיש חטא דורשים איש ולא בן סוררו מורה ודורשים חטא מי שעל חטאו נהרג אבל יצא בן סורר ומורא שעל שום סופו נהרג מה שהו כעת עושה לא מחייב אותו מיתה אלא זה שהוא לא שמע בכל אביו וכל אמו ואכל כמות גדולה של בשר והרבה יין ירדה תורה לסוף דעתו שאם מעשיו הם כאלה בצעירותו בבגרותו יסתם וירצח את הבריות הוא יחפש אחר ממון כדי לספק את התאוות שלו אז אם כן מהדרה הזאת אנחנו גם כן ממעטים כי קודם כל איש ולא בן ועל מה שהוא חטא ולא על שם העתיד אומות אחר מיות התורה ממעטת את בין סורר ומורה שתי פעמים גם באיש וגם במעשה איש ולא בן ו שחטא ולא על שם העתיד כיוון שיש כאן מיעוט פעמיים יש כלל אין מיוט אחר מיוט אלא לרבות כל מקום שנאמרו שני מיעוטים על עניין אחד לא ממעטים אלא ממעטים את המיו היינו מרבים אז אם כן מרבים כאן בין סורר ומורא לכן לפי רבי אליעזר תולים בין סורר ומורה גם כן כיוון שהוא נסקל הוא גם נטלה חוץ מהוויכוח שכעת עסקנו בו בין חכמים לביין רבי אליעזר האם רק מברך השם ועובד עבוד ד זרה סכלים ונתלים או כל הסכלים ניטלים המשנה מביאה ויכוח נוסף שיש ביניהם לגבי האם אישה נטלת שחכמים אומרים שהיא אינה נטלת ורבי אליעזר אומר שכן במשנה אמר להן רבי אליעזר לחכמים ולו שמעון בן שתך טלה 80 נשים מכשפות באשקלון אתה רואה שכן טולים נשים אמרו לו זה היה צורך שעה הוראת שעה כי בנות ישראל היו פרוצות בכשפים והיו חייבים לגדור את זה היו חייבים להמיט אותם לשכול אותם ולתלות אותם ביום אחד כדי שהקרובים לא יספיקו למנוע כדי לגדור את הפרצה הזאת והרי בדרך כלל לא דנים שניים ביום אחד וכאן אתה רואה שכן דנו מוכח אם כן שבכלל הסיפור כאן היה שונה היה צורך שעה ואי אפשר ללמוד ממנו אמר רב חסדה בהתחלה הוא אומר את זה בצורה של לא שנינו שלא דנים שניים ביום אחד במיטה אלא בשתי מיתות למשל אחד בערג ואחד בסקילה אבל במיטה אחת למשל ששניהם בסקילה דנים שניים ביום אחד ומיד שואלת הגמרא הרי המעשה ד שמעון בן שטח שהם נשכל ונטלו ד מיתה אחת אבי הם כולם מתו באותה סוג מיתה וכ אמרו לי אמרו חכמים לרבי אליעזר ר דן דנין שניים ביום אחד והוכיחו ל הוכיחו לרבי אליעזר ששמעון בן שטח הרג את המכשפות שלו על פי דין אל הקורת שה ואם כשזה במיטה אחת אפשר כן לדון יותר משניים רבי אליעזר יכול לענות שאף על שאף על פי שהוא הרג יותר מאחת זה היה על פי דין למה כי הם נידונו כולם באותה מיטה אלא מתרצת הגמרא אי תמר רחי תמרים נאמרו דבריו של רב חסדה הם נאמרו בצורה כזאת לא שנינו שבית דין אינם דנים שניים ביום אחד למיטה אלא כשבאים לדון אותם במיטה אחת כאין שתי מיטות ויחיד מי מה זה מיטה אחת כאין שתי מיטות כגון שבאים לדון שני אנשים לאותה מיטה על שתי עבירות שונות שני דברים שונים קשה לעיין בכל אחד בפרטיו דיניו לא מספיק יהפכו בזכותו אבל אם באים לדון שני אנשים במיטה אחת ועבירה אחת שלמשל שניהם עבדו עבודה זרה דנים את שניהם ביום אחד למה כי פרטי הדין שווים לא קשה לעיין בשניים ביום אחד כי אתה מאיין בדבר אחד ועל פי זה פוסק לשניים ובמעשה של שמעון בן שטח אף על פי שהם כולם היו מכשפות הם לא נהרגו בגלל אותו עוון כי חלק מהמהם הייתה וב חלק ידעוני זאת אומרת הם באמת היו מכשפות אבל כל אחת עסקה בכישוף אחר אז אם כן לא היה אפשר לדון אותם ביום אחד זה שבכל ז דנו אותם ביום אחד רצו חכמים להוכיח לרבי אליעזר שאי אפשר להוכיח מהסיפור ההוא לדינים רגילים שחיו מיתות בית דין כי שם זה היה הוראת שם מתיב רבדה בראבה הוא מקשה על רב חסדה איך אתה אומר שאם זה אותו סוג מיטה על אותו סוג עוון אפשר כן לדון למיטה שתיים ביום אחד הרי הברייתא אומרת אין דנים שניים ביום אחד ואפילו בנוף ונופת אז אם כן אף על פי שזה אותו עוון ואותה מיטה בכל זאת לא דנים למיטה שניים ביום אחד מתרצת הגמרא תרגמה רב חסדה הוא מתרץ שהברית הזאת לא מדברת שמענישים אותם באותו עונש אלא בשני עונשים שונים וזה יכול להיות באחת משתי אפשרויות או בבת כהן שהיא בשריפה ובועלה שהוא בחנק או בבת כהן שהיא בשריפה ובמקרה שהיה כאן שלוש זוגות של עדים הזוג הראשון באו והעידו על בת הכהן אחר כך בא הוא זוג שני ואמרו על העדים הראשונים איך אתם מספרים על דבר שהיה במקום פלוני בזמן פלוני הרי באותו זמן אם אנו הייתם במקום אחר והרי מה צריך לעשות לאותם עדים ראשונים היו אמורים לעשות להם מה שהם זממו לעשות עכשיו הם זממו גם להעניש את בת הכהן וגם את זה שהיה איתה אז ההלכה היא שמענישים אותם כמו מה שהם זממו לעשות לזה שהיה איתה היינו חנק ולא שריפה ככה ההלכה אז אם כן העדיים הזו ממים היו צריכים להיות נענשים כעת בחנק ובת הכהנת היתה צריכה להיות פטורה כי הרי הזמו אותם אבל בסוף באו זוג שלישי של עדים ואמרו על הזוג השני אתם כעת הזמת ביטלתם את העדות הראשונה למה כי אתם טוענים שבאותו יום הייתם איתם במקום אחר הרי באותו יום הייתם איתנו בכלל במקום שלישי אתם לא יכולים בכלל להעיד ולהעז את הידות הראשונה אז אם כן מה כעת יצא שחוזרים זוג הראשונים של הידים להיות נאמנים כי אלה שהזמנו אותם נפסלו וגם מכת השלישית כמובן מאמינים לה כי התורה מחדשת שתמיד מאמינים לעדות האחרונה פה בעדים זוממים ורק הכת האמצעית שהזית את הדות הראשונה היא כעת מוזמ את וצריכים לעשות להם מה שהם זממו לעשות לעדים כי הרי הם זממו לחייב את העדים במה שהעדים רצו לחייב את זה שהיה עם בת הכהן הינו חנק אז העדים הזוממים מיתתם בחנק ובת הכהן מיתתה בשריפה אז כיוון שיש כאן על אפילו שביתה מדברת נוף נופת אבל יש כאן שתי מיתות לכן אי אפשר לדון אותם באותו יום הסיפור הזה של שמעון בן שטח בעצם מעורר כאן שאלה הוא הלך ובהוראת שעה גזר מיטת בית דין על 80 נשים מכשפות אף על פי שעל פי דין איהיה אפשר לדון אותם באותו יום רואים מכאן שכדי גדור את פרצת הדור יש לפעמים כוח בתנאים מסויימים לעשות עונשים אפילו נגד הכללים הרגילים תניה על זה נאמרה ברייתא דבריו של רבי אליעזר בן יעקב שהוא אומר שמעתי שיש רשות לבית דין שהם מקן נותנים עונש מלכות ועונשין אפילו חיוב מיטה שלא בדבר מחוייב מן התורה ולא לעבור על דברי תורה היינו לא להמציא דיני מיטה ומלכות חדשים למי שאינו חייב אלא רק לצורך שעה כדי לעשות סייג לתורה הם לא יכולים להמציא הלכות חדשות לתמיד הם יכולים רק הוראת שעה לעשות גדר לתורה כדי שהתורה תישאר שישארו עם ישראל ימשיכו לשמור את התורה במעשה בח שרכב על סוס בשבת בימי היונים שאז גזרו גזרות והדת היייתה נעזבת והביאו לבית דין וכלו לא מפני שראוי לכך על פי דין שהרי הוא לא עשה מלאכה אלא הוא עבר על איסור דרבנן בזה שהוא רכב על סוס בכל זאת המיטו אותו סקלו אותו לא מפני שהוא ראוי לכח אלא שהשעה הייתה צריכה לכח לחיזוק חומת הדת ושוב מעשה באדם אחד שהתנהג חוסר צניעות הטיח את אשתו תחת התאנה והביאו לבית דין ולקו הוא מלכות לא מפני שהוא ראוי לכך כי הרי זה אשתו אלא שהשה הייתה צריכה לכך בשביל שיישמרו יותר על הצניעות ותו דור באמת היה צורך מאוד גדול לתקן את הדבר הזה אומרת המשנה כיצד תולין את המחוייב סקילה שאחר כך ניטלה על העץ לפי דעת רבנן נועצים קורה בארץ משקיען את הקורה בארץ והעץ יוצא מראשה כמו צורה של כף סופית כזאת ו כך עומד ה עמוד התליה אחר כך לוקחים את שתי ידיו של המחוייב תליה ושמים יד אחת על יד השנייה מקיף שתי ידיו זו על גב זו וכך טולה אותו בידיו רבי יוסי אומר לא היו נועצים את הקורה משמע שהיה קורה ישרה שפשוט עשו אותה באלכסון מוה הכותל הקורה מוטה הכותל היינו צד אחד על הארץ וצד השני על הקיר בצורה של כזה אלכסון וכך טולין אותו כדרך שתבכי נוסין שהם א מפשיטים את האור של הבהמה ומתירים אותו מיד פותחים מיד את הקשירות שבידיו ואם לן אם השאירו אותו שם בלילה מי שהשאיר אותו עובר עליו בלא תעשה שנאמר לא תלין נבלתו על עץ כי כבור תקברנו כי כללת אלוקים תלוי וגומר מה זה כללת אלוקים תלוי כלומר בריות שרואים אותו תלוי מה הם אומרים פני מה זה תלוי פני שברך את השם ואז עוד פעם מזכירים את זה ונמצא הם שמיים מתחלל אמר רבי מאיר דרשה נוספת על הפסוק כלילת אלוקים תלוי בשעה שאדם מצטער על פורנות שבא עליו מחמת עוונו שכינה באיזה לשון היא קובלת ומצטערת עליו מה הלשון אומרת כמו קיללת אלוקים קלני מראשי קלני מזרועי היינו קל לת אני ה הזרועה שלי אינה קלה כי ללת היינו קל לת זה לא קל השכינה כביכול אומרת זה לא קל לי הראש שלי לא קל הזרועה שלי לא קלה אלא כבדה כמו אדם עייף ויגע ולא מדברים כאן על פורענות שבאה על צדיקים אלא מדברים כאן על פורענות שבא על אלה שהם אינם צדיקים ואם ככה מקום מצטער על דמן של רשעים שנשפך כל וחומר על דמן של הצדיקים ולא זו בלבד אמרו חוזרים חזרה להלכה לא רק אדם שמחוייב מתת בית דין יש איסור להלין ולהשאיר אותו ולא לקבור אותו אלא צריך לקבור אותו אלא מדברים פה גם כל אדם אחר אריכות ימים שנים טובות בתקווה שזה ככה כל אדם אחרי שהוא נפטר כל המלין את מתו עובר בלא תעשה ואם הלין את המת לכבודו של המת להביא לו ארון ות כריכים אינו עובר עליו לא תעשה עכשיו חוזרים לזה שמת במיטת בית דין לא היו קוברין אותו זה שנשקל בקברות אבו אבותיו כי אין קוברים רשע ליד צדיק אלא שתי בתי קברות היו מתוקנים לבית דין בעצמם אפילו כל אלה שמתו במתת בית דין לא לא קברו את כולם באותו בית קברות בית קברות אחת לנהריים ולנחל שמיטת קלה יותר אז רשותם קלה יותר ובית קברות אחת לנסכים ולנשים שמיטת חמורה יותר ולכן הם צריכים בית קברות בנפרד אומרת המשנה לא היו משאירים את אותו אחד שנהרג במיתת בית דין בבית קברות הזה לתמיד אלא אחרי שנתעסק בבית הקברות הזה כבר תכפר לו במיתתו וזנו בזיונו ואז מלקטי את העצמות שלו קוברין אותן במקומן בקברות אבותיו עוד אומרת המשנה הקרובין של זה שבית דין המיטו אותו באים ושואלים בשלום הדיינים ובשלום האדין כלומר הם באים לומר שאין בליבנו עליכם על זה שהרגתם אותו שדין אמת דנתם עוד אומרת המשנה והקרובים לא היו מטבלים על אלה שמתו במיטת בית דין כדי שהבזי הזה שלא מטבלים עליהם יהיה בשבילהם כפרה אבל אוננן היו מצטערים בלב שאין ותלה בלב וזה לא נחשב כבוד וזה לא מונע את הכפרה מביאה הגמרא ברייתא שמפרטת מנין לומדים את הסדר של הסקילה והטלית תנו רבנן אילו נאמר כ יהיה באיש חט ותלית אותו על עץ הייתי אומר קודם טולין אותו ואחר כך ממיתין אותו כ דרך שהמלכות היייתה עושה לכך תלמוד לומר קודם והומת ואחר כך וטלית אותו על העץ ממיתין אותותו ואחר כך טולין אותו הא כיצד איך היו עושים את הסקילה והתליין את גמר דינו עד סמוך לשקיעת החמה ורק אז גומרין את דינו ומיד ממתן אותו שזה עדיין ביום לפני השקיעה ואחר כך טולין אותו בשעת הטליה היו ממש במהירות מורידים אותו מהטלית אחד כושר ואחד אחר מתיר תוך כדי קשירת הראשון כדי לקיים בו רגע אחד מצוות תליה ראינו ויכוח במשנה בין חכמים לבין רבי יוסי איך היו מעמידים את העץ של התליה חכמים אומרים שהיו לוקחים צורה של כף סופית ונועצים אותה באדמה וכך טולים אותו רבי יוסי אומר לא היה אסור לדוב לתחוב את העץ באדמה אלא לוקחים עץ באלכסון צד אחד בקרקע צד שני על הכותל וכך טולים אותו מביאה הגמרא תנן יית מאיפה לומדים את המקורות של הויכוח הפסוק אומר ותלית אותו על עץ שומע אני יכול להיות שהעץ הזה עדיין מחובר בשורשים בין בתלוש מן הארץ ובין במחובר בשורשים תלמוד לומר כי קבור תקברנו יש כאן ריבוי שגם את העץ צריך לקבור אבל דורשים דווקא מי שאינו מכוסה הרל קבורה היינו אתה רק קובר את העץ אתה לא צריך גם לקצוץ אותו לפני שאתה קובר אותו מדובר פה על קבורה אחרי שגמרו לעשות בו את המטת בית דין ותליה שלכם מיתת בית דין היו לוקחים את העץ וקוברים אותו היינו צריך שרק ייקברו אותו לא שיצטרכו עכשיו לקצוץ אותו ואחר כך לקבור אותו אז לכן אומר רבי יוסי כיוון שמי שנו מחוסר אל הקבורה יצא עץ מחובר זה שמחוסר קציצה בחיבורו לקרקע והשורשים וקבורה ועל זה לא דיבר הכתוב אלא צריך לקחת עץ שהוא כבר היה תלוש רבי יוסי אומר מי שאינו מחוסר אלא קבורה יצא מן הכלל הזה אם אתה תעשה כמו שחכמים אומרים שאתה תחוב את העץ בקרקע זה יהיה מחוסר תלישה היינו להוציא אותו מהקרקע וקבורה לכן לא משקעים אותו בכלל בקרקע אלא מתאים אותו על הכותל ורבנן הם לא מסכימים עם דברי רבי יוסי כי לפי דעתם תלישה זה שיש לך עץ נעוץ בקרקע ואתה תול שאותו זה לא נקרא קציצה עליו כלום הוא זה לא מעשה חשוב זה לא סותר את מה שכתוב שצריך לקבור זה לא אומר שעשית פה עוד פעולה במשנה אמרנו שאם לא קברו אותו מיד אלא הלינו אותו עוברים עליו בלא תעשה שנאמר לא תלין נבלתו על העץ כי כבו תקברנו כי קיללת אלוקים תלוי כלומר מפני מה זה תלוי למה זה קיללת אלוקים כי שואלים למה הבן אדם הזה תלוי מפני שבירך את השם וכולי אז זה גורם שאנשים יזכרו עוד פעם בגיו שלו עדיף שלא יזכרו מזה תניה הר אומר רבי מאיר מה שפתחנו בפתיחת השיעור משלו משל למה הדבר דומה ל שני אחים תאומים גרים בעיר אחת אחד מינו למלך ואחד יצא לסטיות לסתם לגנוב את הבריות ציוה המלך ותלו את אחי תהום כל הרואה את אחי תהום תלוי אומר המלך תלוי כי הוא דומה לו ציוה המלך והורידו הו אז אותו דבר גם כאן אם אתה משאיר תולה אדם שיש לו צלם אלוקים אז זה כיוון שאדם עשוי בדיוק נו של הקדוש ברוך הוא שם שמיים מתחלל כשהוא תלוי ראינו במשנה שאמר רבי מאיר שאדם מצטער שכינה מה הלשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי וכולי היינו כביכול הוא מתעייף וכבד עליו ראשו כמו שאדם רגיל לומר ממה משמע קלני מלשון של עייפות אמר הבה כמן דאמר קל לת לא קל היינו עייף כבד כבד עליו ראשו כבד עליו זרו שואלת הגמרא אמר לי רב האם כן שקל ני היינו איני קל כבד עליי ראשי כבד עליי זרועים מבאלה למה אתנ לא אמר את זה בצורה כזאת למה להגיד איני קל אלא אמר רבה קלני זה מלשון קל לי כמן ד אמר כמו שאדם אומר כיל לי אלמה קל לי העולם אומרים שזה לשון הפוכה כאילו כבד עליו העולם מרוב שהוא כבד ף שואלת הגמרא איך דורשים מהמילה הזאת לגבי הקדוש ברוך הוא הרי הי כללת מבלה לגופה צריך ללמד אותנו כללת אלוקים תלוי שכש הבן אדם תלוי כולם רואים אומרים הבן אדם הזה על מה הוא תלוי ואז נזכרים שהוא בירך את השם אז למה דורשים מזה עוד דרשה תרצ את הגמרא אם כן שזה רק בא ללמד על אותו מקלל נ מקרא כי מקלל אלוקים תלוי מה מה הי קיללת למה שינו בלשון כדי לדרוש גם את הדרשה לגבי הקדוש ברוך הוא שואלת הגמרא וימה אולי נאמר שכולי לאחי הו דעתה אולי כללת רק בא ללמד על הקדוש ברוך הוא ולא בא ללמד בכלל שמקלל בתליה אם כן אם זה בא ללמד רק על הקדוש ברוך הוא ני מקרא כילת מלשון קל שהקדוש ברוך הוא כביכול אומר קל לת או קל לי בכל אופן היה צריך לכתוב קל קלת מה היא קיללת שמה מנטרת זה גם מלמד על זה שמקלל השם בתליה במשנה אמרנו ולא זו בלבד אמרו לא דווקא לגבי אלה שמתו במיתת בית דין יש איסור להלין אותם אלא צריך לקבור אותם אלא צריך לקבור כל אחד את מיתו ולא להלין אותו ואם הוא מלין את המת הוא עובר ולא תעשה לא תלין נבלתו אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מנין למלין את מתו שעובר עליו ולא תעשה תלמוד לומר לא תלין כי קבור תקברנו מכי קבור תקברנו מכאן למלין את מיתו שעובר בלא תעשה שלא תלין גם אם זה לא ממיטת בית דין אי דמרי יש אומרים אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי רמז לקבורה שאדם מחוייב לקבור את מיתו מן התורה מן עין תלמוד לומר כי קבור תקברנו מכאן רבי זה קבורה מן התורה אמר לי שבור המלך שבור מלכה לרב חמה קבורה מן התורה מנין תופס הרבה מקום מנין שבכלל צריך להשתמש עם עם קרקעות כאלה גדולות בשביל קבורה מי אמר בכלל שהתורה מצווה לקבור השתיק ולא אמר לי ולא מידי רב חמא שתק לא ענה אמר רב אח בר יעקב אסר אלמה בדה טיפש נמסר העולם ביד הטיפשים שרוחה לא ידע מה לענות לו יבל מימר היה צריך לומר כי קבור תקברנו דוכה הגמרא רבח לא ענה את זה כי שבור מלכה היה יכול להשיב שהפסוק הזה יכול להיות שהכוונה היא דעבד לי ארון לקבור את המת בארון אבל לא בתוך הארץ שואלת הגמרא רב חה היה יכול להשיב שלומדים את זה ממה שכתוב ריבוי תקברנו מתרצת הגמרא שבוא מלכה לא מש מלי הוא לא היה מודה ואולי היה מבין שיש ללמוד מכאן ריבוי שואלת הגמרא רב אחה היה צריך לומר ונמה מד קבור צדיק עם זה שאנחנו רואים בתורה שקברו את הצדיקים אברהם ויצחק ויעקב אונה הגמרא שבור מלכה היה עונש זה מנהג ה בעלמה ככה היה נהוג זה לא חיוב ולכן כתוב בתורה שעשו את זה שואלת הגמרא הוא היה יכול להגיד שהמקור הוא מד קברי הקדוש ברוך הוא למשה זה שאנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא בעצמו כבר אז רואים שזה סוג של מצווה אונה הגמרא שבור מלכה היה יכול לענות ד לא לשנה ממנהגה הקדוש ברוך הוא עשה את זה כדי לא לשנות בקבורת משה ממנהג העולם שואלת הגמרא אולי נאמר שיש מקור בנביא תשמע אחיה השילוני התנבא על אביה בן ירובעם וספדו לו כל ישראל וקברו אותו אתה רואה מכאן שכן קוברים גם כאן התשובה יכולה להיות לא לשתן ממנהגה יכול להיות ש אין מצווה לקבור הסיבה שקברו אותו זה כדי שלא ישתנה בו המנהג שואלת הגמרא כתוב שירמיהו הנבי תנבע ל הרשעים לא יספדו ולא יקברו ל דומן על פני האדמה היו ישארו ככה דוממים על פני האדמה רואים מכאן שזה דבר גנאי שלא קוברים אז רואים שצריך לקבור אומרת הגמרא הכוונה היא שישתנה בהם מנהג העולם ולא יקברו אבל זה לא אומר שזה חיוב אלא תנבול שתנו ממנהגה מביאה הגמרא אבא אלו בני בית המדרש שאלו האם הקבורה משום ביזיון ההוא כדי שלא יתבזה המת כשכולם יראו אותו מרכיב או משום כפרה הוא כדי שתהיה לו כפפרה בזה ש מטמינים אותו ומורידים אותו אל תחת האדמה ומה ה נפק מינה מה ההבדל אם אומרים ככה או ככה בכל מקרה צריך לקבור ההבדל יהיה דאמר לא בינד לקברו עלי וגברה אם אדם אמר על עצמו שהוא לא רוצה שיקברו אותו אם אמרת משום בזיון ההוא אם זה משום בזיון לא כל כמיני הוא לא יכול להורות דבר כזה לא כל אחד כמותו יכול לתת הוראה שלא יקברו אותו כי זה בזיון לקרובים ואם אמרת משום כפרה הוא אז אפשר לומר שהרי הוא אמר לא בעינה כפרה ואם הוא לא רוצה כפרה אז לא ייקברו אותו מה הי מביאה הגמרא תשמ רעיה בדי קבור צדיקי זה שצדיקים נקברים ואם אמרת משום כפרה הרי יש צדיקים שהם לכפרה לא צריכים ובכל זאת אתה רואה שקוברים אותם אומרת הגמרא אן גם הם צריכים כפרה דכתיב אדם אין צדיק בארץ א שיעשה טוב ולא יחתה מביאה הגמרא תשמה נאמר במיטתו של אבי הבן ירובעם וספדו לו כל ישראל וקברו אותו כי זה דו יבוא לרובם אל הקבר ככה ממשיך שם הפסוק ואם אמרת כי היחי תבלי כפרה ואם אתה אומר שקבורה היא משום כפרה החנמ יקברו כי היחיד אתב להו כפרה גם את שאר משפחתו של רובם יקברו כדי שתהייה להם כפרה וכאן כתוב שהוא היחיד ש הוא לבדו יבוא לרובם אל כבר מבני רובם הוא ה היחיד שבא אל כבר אונה הגמרא הי דצדיק כפרה אבי ה בן ירבם שהיה צדיק תהיה לו כפרה אבל הנח שאר משפחתו שהיו רשעים לא להבו כפרה לכן הם לא יקברו כדי שלא תהיה להם כפרה מנסה הגמרא לומר תשמע ירמיהו הנבי התנבא על הרשעים לא יספדו ולא יקברו ם הטעם של הקבורה הו משום כפרה למה שלא יקברו את הרשעים ויהיה להם כפרה אונה הגמרא לא נוח לקדוש ברוך הוא שתהיה לרשעים כפרה לא תהו כפרה למה כי אפילו על פתח הגיהנום הם אינם שווים בתשובה אבל אדם שחכם והוא חוזר בתשובה ודאי שהוא זוכה שיהיה לו טוב בעולם הזה ובעולם הבא ואתם הדביקים בהשם אלוקיכם חיים כולכם היום עד כאן דף מו
לצפיה בתכנים נוספים: