הדף היומי מסכת סנהדרין דף מא

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף מא

[מוזיקה] סנהדרין דף מא מתחילים בעזרת השם ת מ עמוד ב שורה שלישית מלמטה במילים אמר אולה כולם מכירים את הסיפור שמסופר בפרשת שמות על הגזרה שפרעה מלך מצרים גזר כל הבן הילוד היאור תשליכוהו צריך להשליך להטביע ביאור את כל הבנים שנולדו ואז נולד משה רבנו ומו יוכבד הכניסה אותו בתוך תיבה והשליך אותו ליאור ואז אומר הפסוק ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו מרים אחותו של משה רבנו נצבה מרחוק לעקוב מה יצא בסוף עם התיבה של משה איך הקדוש ברוך הוא יציל אותו ההמשך של הסיפור ידוע לא פחות ולא יותר הבת של פרעה בכבודו ובעצמו היא זו שמצאה את משה רבנו בסופו של דבר יצא שפרעה לא רק שהוא לא המיט את מושין של ישראל אלא הוא שילם לאמו על מה שהיא הכילה אותו אומר האדמור המכונה היהודי הקדוש רבי יעקב יצחק מפשיסחא וכמו שמביא את דבריו בספר ישמח ישראל שם על פרשת שמות אות ז אומר שהפסוק ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו נותן לנו עיצה יש כאן רמז שהפסוק נותן לנו עיצה איך אפשר לזכות לחוכמת התורה הרי הפסוק אומר במשלי אמור לחוכמה אחותי את צריך לומר לחוכמה שה כאילו היא אחות כאילו היא האחות שלו זאת אומרת שהחוכמה מרומזת באחות אם אדם רואה ותתצב אחותו מרחוק לדעה דעה מרמזת התלמיד חכם הוא רואה שהתורה היא רחוקה ממנו הוא לא תופס את חוכמת התורה מה יעשה לו העצה היא שייעשה את עצמו מה מה זה מרמז על ענווה שאדם ישפיל עצמו ויזכה לחוכמת התורה שהחוכמה מרמזת במילה אחותו וכמו שגם רואים במסכת קידושין דף ל ברייתא שדורשים על הפסוק שהתורה אומרת שצריך לשנן את דברי התורה ושננתם עד כמה צריך לשנן שיהיו דברי תורה מחו מחודדים בפיך שגורים בפיך שאם היא שלחה אדם דבר גם אם אתה יודע את התשובה אז יש שני דרכים של ידיעה יש שבן אדם אומר מיד ויש שבן אדם מגמגם ובסוף הוא אומר את התשובה אז התורה דורשת מאיתנו רמת שינון וידיעה כל כך גבוהים שלא תגמגם ואחר כך תאמר לו אלא אמור לו מיד ואיפה דורשים את זה מנין דורשים את זה אחד מהמקומות שנאמר במשלי אמור לחוכמה אחותי את כותב רשי שתהה בקי בתורה בכל התורה כמו שאתה בקי בזה שאחותך אסורה לך וכמו שכתוב בפסוק איש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וראה את ערבותה הוא חייב כרת מהפסוק הזה אומר אולה לומדים מנן להתראה מן התורה מנן שכדי לחייב אדם עונש העדים צריכים להתרות בו לפני כן אל תעשה מעשה זה שאם תעשה הוא תענש בעונש זה שנאמר ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו אומר הפסוק וראה את רוותה ואתו בראייה למילתא משום דראה אותה מחייב אלא מה פירוש ראה עד שיראו טעמו של דבר שיראו לו בבירור שאחותו אסורה לו והוא נענש עליה זו התראה שבאים להורות לו שהדבר אסור והוא נענש עליו ורק אז הוא יענש עכשיו באיזה עונש הוא ייענש אז העונש של מי ש עושה איסור עם אחותו זה כרת אם אינו עניין לכרת לא צריך את הדרשה הזאת לכרת למה כי הרי כלפי הקדוש ברוך הוא שהוא זה שמעניש כרת כרת זה בעצם אומר שהוא נחרט מישראל על ידי שהוא עוזב את העולם לא עלינו בקיצור ימים זה מיטה בדי שמיים הקדוש ברוך הוא לא צריך שיתרו בו כדי לגלות שהוא עושה את זה אף על פי שיתרו בו אף על פי שהוא יודע שזה אסור ואף על פי שהוא יודע את העונש שהוא יענש כלפי הקדוש ברוך הוא גלוי האם כשהוא נכשל זה היה מידיעה או מאי ידיעה אז לא צריך שאנחנו נוודא האם הוא עשה את זה מידיעה או לא אז כדי ללמד על עונש כרת לא היייתה התורה לא היייתה צריכה לומר לנו שאנחנו צריכים לראות שבאמת הבן אדם יודע שזה עשור ואיזה עונש הוא נענש אז אם הנו עניין לכרת תנה הו עניין לעונש של מלכות שהרי עונש של מלכות גם שייך באדם שנכשל עם אחותו כי הרי נאמר במסכת מכות דף כג כל חייבי קריטו שלקו נפטרו מידי קריות הם פטורים מהעונש של כרת אז אם כן למדנו לעניין עונש של מלכות שכדי להעניש את הבן אדם זה דווקא אם לפני שהוא עשה את המעשה אתרו בו דו חזקי ב בית מדרשו של חזקיה שנו ברייתא מנין לומדים שכדי לחייב צריך לפני כן להתרות כתוב לגבי רוצח וכי יזיד איש על ראהו להורגו והוא עושה את זה בעורמה בתחבולה אז ממיתים אותו מתת בית דין למה כתוב וכי יזיד שהוא עדיין מזיד כשרואים אותו הוא עדיין מזיד לא כתוב כאן שהוא הזיד בעבר לומדים מכאן מזה שהיה אפשר לכתוב ואם הזיד איש על ראו להורגו בעורמה בלשון עבר ובמקום זה כתוב לשון ובה וכי יזיד איש על ראהו משמע שאפילו אחרי שיתרו בו ועדיין הוא מזיד נשאר בדונו אז מענישים אותו במיטת בית דין אבל אבל בלי התראה לא יענישו אותו מקור שלישי נשנא בבית מדרשו של רבי ישמאל שם שנו ברייתא תנא לגבי מה שמסופר בפסוקים שכשם ישראל הו במדבר מצאו איש מחלל שבת מקושש עצים אז הביאו אותו ויקריבו אותו המוצאים אותו מקוש יצאים אל משה ואל הארון ואל כל העדה אז ושם כתוב שהקדוש ברוך הוא הורה שהוא חייב מיתת בדין של סכילה למה לא כתוב המוצאים אותו שקוש ה הם לא הם הרי מה למה הם הביאו אותו כי הוא קושש עצים אז תגיד לשון דבר הם הביאו אותו כי הוא קושש עצים למה כתוב שהוא עדיין מקושש כדי כדי ללמד אותנו שאפילו אחרי שיתרו בו כשמצאו אותו מחלל שבת וד הוא מקושש ולכן הוא מחוייב כיתרו בו והוא עדיין המשיך להיכשל רואים מכאן שדווקא הם מתרים בבן אדם והוא המשיך במעשיו דווקא אז מענישים אותו מקור רביעי זה בבית מדרשו של רבי למדו את הבריתה הזאת דבי רבי תנא כתוב לגבי נערה שהיא כבר אשת איש היינו שהיא קיבלה קידושין היא נקראת נערה ה מאורסה היא לא לא נשואה כי כדי להיות נשואה היא צריכה להיכנס לחופה מה שנקרא לצאת מבית אביה לבית בעלה א מכיוון שכאן מדובר על נערה מאורסה אם יש הידים על בן אדם שהוא מהנס נערה ורסה אז הוא חייב מיתת בית דין שם כתוב על דבר אשר ינה את אשת ראהו למה צריכים להוסיף את המילה דבר על אשר ינה אלא דורשים על עזקי דיבור היינו דיברו איתו טרו בו והוא בכל זאת נכשל ולכן הוא חייב מיתת כעת מביאה הגמרא למה צריך להביא ארבע מקורות שכדי לחייב עונש על ידי בית דין חיייבים קודם להתרות באותו אחד ואם הוא המשיך ונכשל רק אז מענישים אותו צריכה והי כתב רחמנא אם היו כותבים רק את הדרשה הראשונה של אחותו הב מן הייתי אומר הרי בעצם לומדים שם על מלכות כי על כרת לא צריך התראה הייתי אומר דווקא חייבי מלכות זה לא חיוב מיתת בית דין לכן אין באמת רק אם יתרו בו מענישים אותו אבל חייבי מיתות בדין שהם יותר חמורים גם אם לא תרו בו מענישים אותו כי זה כל כך חמור לכן כתב רחמנא את העניין של רוצח במזיד כי יזיד שאפילו שהוא חייב מיטת בית דין בכל זאת אם לא תרו בו לא מענישים אותו והי כתב רחמנא וכי יזיד ולא היו כתובים גם שתי המקומות הנוספים המין הייתי אומר איזה חייב מיטת בית דין הוא קל שרק אם טרו בו מענישים אותו דווקא כזה שהוא חייב הנ מילי סיף שהורגים אותו בחרב רוצח דיל שזה לא מהמיטות ורות של בית דין זה מהקלות יותר אבל מחוייבי סקילה של מחלל שבת ובע נערה מאורסה זה חמורה אימה לא הייתי אומר אפילו בלי התראה הי נישו צריכה לכן צריכים את הדרשה של המקושש של חילול שבת ושל נערה מאורסה שאף על פי שהמיטה שלהם מהחמורות היינו קילה בכל זאת בלי התראה לא מענישים אבל יש כאן שתי דרשות לסקלי אם כן למה צריך שתיים תרתי בנסקלים למה לי למה צריך גם לחילול שבת וגם ל נערה מאורסה תרץ את הגמרא לפי רבי שמעון דעתו היא שמיטת שריפה חמורה יותר משכילה אז זה פשוט צריך עוד לימוד לאתויי לרבות גם הנשרפין שאף על פי שמיטה צריפה חמורה משכילה גם על זה אם לא רו לא מענישים זה כתוב פעמיים בסקילה אם אינו עניין לסקילה תנהו עניין לשריפה לפי דעת רבנן שלא צריך דרשה מיוחדת לשריפה כי היא קלה יותר משכילה הם באמת אומרים מילתא דתיה בכל וחומר טרח וכתב לקרא יש פעמים שאפילו דבר שהיה אפשר למול אותו בכל וחומר שהם שכילה חמורה אם לא התרו לא מענישים כל שכן שריפה שלפי דעתם מ יותר ודאי שאם לא יתרו לא יענישו בכל זאת התורה מביאה דרשה פעם נוספת בסקילה כדי שנלמד את זה לשרפה כדי ש לכתוב את זה מפורש גם דבר שבלי שזהה כתוב מפורש הנו לומדים את זה מקל וחומר שאם בקל כל שקם בחמור בכל זאת התורה תורחת וכותבת וגם לגבי השאלה למה לא כתוב רק את אחי חמור שאף על פיכם בלי התרו פטור ואז נדע את השער לכתוב רחמנא בן זקלין ולהו כל הנך וגמרו מנה כל שאר שהם קלים יותר ילמדו כל שכן שאם לא אתרו יהיו פטורים מעונש הכנה מכאן גם כן נשיב את אותו את אותה תשובה מילת דעת שבקל וחומר טרח וכתב לקרה יש פעמים שאפילו דבר שאני יכול ללמוד אותו בלי שהיה כתוב מפורש על ידי קל וחומר התורה כותבת את זה מפורש יש הלכה כש עדים מטרים בבן אדם שהמעשה שלו הוא אסור והם אומרים לו איזה עונש שהוא אמור לקבל אם הוא ימשיך ויעשה את המעשה הזה שהוא צריך לומר על שהוא על מנת לקבל את העונש הוא עושה את המעשה הזה כמו שראיינו בדף מ עמוד ב' בברייתא שש שואלים את העדים האם הוא התיר את עצמו למיטה כשאתר אתם בו הוא אמר את המילים האלה שהוא עושה עלמנת לקבל את העונש את המעשה הזה כי רק אז באמת מענישים אותו זה חלק מהלכות התראה מנהל המנ לומדים שצריך להתיר את עצמו למיטה אמר רבא תמה חזקיה לומדים את זה ממה שהפסוק אומר אמר קרא יומת המת רואים מכאן שממת אותו אחרי שהוא כבר מת אחרי שהוא כבר התיר את עצמו למיתה עד שהתיר את עצמו למיתה אמר רב אנן הדים שבאים להעיד על אשת איש שהייתה עם מישהו אחר אשת איש יש שני שלבים שלב ראשון זה הקדושין למשל שהבעל נותן לה טבעת ואומר לה הרי את מקודשת לי בטבעת זו השלב השני זה הנישואין שהיא עוברת מבית אביה לבית בעלה נכנסת לחופה ואז היא הופכת להיות נשואה רבנה מדבר על שניהם על שני השלבים גם על השלב של נערה ה מאורסה שהיה לה רק את השלב הראשון היא רק קיבלה קידושין ואז הא ישת איש ואם היא היתה עם מישהו אחר חייבת מיטת בית דין וגם בשלב השני של נישואין כמו שהגמרא תגיד בהמשך שגם אז מתה מישהו אחר שגם היא חייבת מיתת בית דין גם עליה דיבר רב הנן ומדים באו והעידו שהייתה עם מישהו אחר באיסור ואחר כך באו עדים אחרים וזימון אמרו להם איך איך אתם באים ומעידים על סיפור שהיה ביום פלוני במקום פלוני הרי באותו יום הייתם איתנו במקום אחר בדרך כלל מקרה שהזמנו את העדים התורה אומרת שמענישים את העדים שבאו וזמנו מענישים אותם ב אותו עונש שהם רצו לעשות אז כיוון שמה הם העידו ש הייתה עם מישהו אחר באיסור ש חייב את מיתת בית דין היה צריך להיות שאת הידים עצמם ממתים במיתת בית דין בכל זאת יש מקרה שמ אינן נהרגין אותם העדים הזוממים מתוך שיכולים לומר הרי אם היא הייתה ע מישהו אחר יש יש כן שתי אפשרויות אפשרות אחת שהיא אומנם חייבת מיתת בית דין אבל יש אפשרות שנייה שהיא לא תהיה חייבת מתת בית דין אבל היא תהיה אסורה על בעלה וכן על מי שהיא היייתה איתו באיסור אז מתוך שיכולים לומר בכלל לא באנו לחייב אותה מתת בית דין סך הכל לאוסרה על בעלה באנו להעיד לכן כיוון שהם לא זממו להרוג אותה אז שהם נמצאו זוממים אז אותם גם כן לא הורגים שואלת הגמרא איך ייתכן שהם יאמרו שהם לא תכוונו להרוג אותה והרי לכאורה מדובר פה שהם יתרו בה אם תעשי כך וכך תנשאי בעונה שכתוב בתורה במיטת בית דין אם הם לא התכוונו להרוג אותה למה הם יתרו בה מתרצת הגמרא מדובר כאן שהעדים לא יתרו בה שואלת הגמרא ואם מדובר כאן שהם לא יתרו בה איך הי מקטלה הגמרא מבינה שהיא בעצמה כן תהיה חייבת מיתת בית דין אם לא יבואו עדים אחרים שיזמו את העדים שידו נגדה אז אם כן נשאלת השאלה כיוון שלא התרו בה שאם היא תעשה את המעשה הזה להיות באיסור עם מישהו אחר היא תהיה חייבת מיטת בית דין אתה לא יכול להמית אותה מתרצת הגמרא מדובר כאן באישה שהיא כבר בקיעה באיסור וגם בעונש היא חברה והליבה דרבי יוסי ברבי יהודה לפי דעתו אדם כזה לא צריך להתרות בו נתניה רבי יוסי ברבי יהודה אומר תלמיד חכם חבר אין צריך התראה לפי שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד והוא יודע אז הוא מזיד אז לכן כאן האישה הזאת כיוון שהיא יודעת לא היו צריכים להתרות בה שואלת הגמרא וכיוון דאינו לא מקלי כיוון שת העדים אם הם נמצאו זוממים לא הורגים בגלל הטענה הזאת הי איכי מקת לה איך אתה הורג אותה הוילה העדות הזאת שמעידים עליה שהיא היייתה עם מישהו אחר באיסור העדות הזאת היא עדות שאי אתה יכול להזימה כי אם יזמו את העדים העדים האלה יהיו פטורים ממיטה כי הם יכולים לטעון לא באנו להרוג אותה באנו לאסור אותה על בעלה וכל עדוד שהיא אתה יכול להזים את העדות הזאת לא שמעידות אז אם כן גם אותה לא יכולים להמית מתרצת הגמרא נכון החינ מיקה אמר זה מה שאומר רב חנן הם לא נהרגים זאת אומרת העדים שבאו להעיד נגדה לא נהרגים כיוון שהם יכולים לטעון לאוסרה על בעלה בנו ולא להמית אותה מתוך שהם אינן נהרגים כיוון שהם יכולים לומר את זה לאוסרה על בעלה בנו אף היא אינה נהרגת למה דוילה העדות הזאת היא עדות שהי אתה יכ להזים אותה שואלת הגמרא אלא מה שמקובל בידינו שיש מקרה שאישה חברה ובכל זאת דקלן ד מקט ליב דרבי יוסי ברבי יהודה בלי התראה יש מקרה שאישה ש בקיעה בתורה ו יודעת את האיסור ו יודעת את העונש ואם היא הייתה עם מישהו אחר באיסור היא כן חייבת מיתה באיזה מקרה זה מדובר איך היא משכחת לה הרי תמיד העדים יכולים לטעון לא באנו לחייב אות ה מיטה אלא לסור אותה על בעלה מתרצת הגמרא מדובר כאן כשזינה וחזרה וזינה והם באו והעידו על הפעם השנייה כאן הם לא יכולים לומר באנו לאסור אותה על בעלה כי היא כבר אסורה על בעלה בגלל הפעם הראשונה שהייתה באיסור עם מישהו אחר אלא מה הם באו לחייב אות המיטה וכש יזמו אותם כן יהרגו את העדים כי כאן ברור שהם באו להרוג אותה אם כן עדות כזאת זה עדות שאפשר להזים אותה ואם לא הזמו את העדות הזאת אז הי תהרג שואלת הגמרא והרי גם במקרה הזה הידים יכולים לומר לאוסרה על בולה שני בנו באנו לאסור אותה על זה שהיא היייתה איתו באיסור מתרצת הגמרא שני שתי אפשרויות אפשרות ראשונה שזינתה מאותו בוהל ראשון שעליו היא כבר אסורה מהפעם הראשונה הנמי אפשרות שנייה שזינתה עם מישהו שגם ככה אסורה עליו באחד מקרוביה מביאה הגמרא מה ישנה נערה מורסה נקת למה מדברים פה על זו שעברה את השלב הראשון של החתונה ש רק מאורסת היינו מקודשת אפילו נשואה נמי גם כל שכן כשיש אתי שייך בדברים שאמרנו אומרת הגמרא נכון אן אלא מה שרב חנן דיבר על מאורסה זה אפילו הי אפילו שהיא בסך הכל רק קיבלה קידושין והיא עדיין לא עברה מבית אביה לבית בעלה להיות נשואה דלת ותותי היא עדיין לא גרה עם בעלה מסתבר שהם לא באו לאסור אותה עליו כי עדיין לא איתו בכל זאת יכולים לומר מחדש רב חנן שעדיין הידים יכולים לטעון ולומר ו בעלה בנו וכל שכן כמובן בנשואה אמר רב חסדה באים שני עדים להעיד על בן אדם שהוא רצח והם רוצים לחייב אותו מתד בית דין ושואלים את העדים שאלות והתשובות לא מתאימות הם מכחישים אחד את השני עד אחד אומר בסייף הרגו היינו בחרב ועד אחד אומר בעריר הרגו יש מבארים שזה גרזן אין זה מה שהתורה אומרת ם אמת נכון הדבר זה לא זה לא נחשב שהעדות שלהם מכוונת אלא העדות שלהם פסולה כאן מדובר שהיה היייתה הכחשה בדבר שאיתו נעשתה העבירה איתו רצחו אבל אם הכחישו אותם באופן כזה שעד אחד אומר בגדיו כליו היו שחורי וד אחד אומר כליו בגדיו של הרוצח היו לבנים אז אומר רבחי סדה זה לא נקרא הכחשה אלא הרי זה נכון זה נחשב עידות מכוונת כי מתי אנחנו אומרים שזה נחשב הכחשה כש הכחישו בדבר העיקרי כאן בנקודה העיקרית בכלי שאיתו היה הרצח במקרה של רצח אבל בדברים צדדיים זה איזה בגד הוא לבש גם אם יש הכחשה בין שני האדים לפי דעת רב חסדה זה נחשב עידות מכוונת מנסה הגמרא קות מברייתא מיטיבי הפסוק אומר והנה אמת נכון הדבר אז בית דין מענישים שיהיה נכון שיהיה מכוון שהעדים יכוונו את דבריהם ולכן אם מד אחד אומר בסייף הרגו ועד אחד אומר באירן הרגו שזה המקרה שרב חסדה אמר שזה נקרא הכחשה מקרה שני עד אחד אומר כליו של הרוצח היו שחורים ועד אחד אומר כילב לבנין שעל זה רב חסדה אמר שזה כבר לא כזה מהותי ולכן זה לא נחשב הכחשה בבריתה כאן כתוב שזה כן נחשב שהעדות מוכחשת אין זה נכון זה לא נחשב שדבריהם מכוונים והעדות תהיה פסולה מתרצת הגמרא איך תרגם את הבריתה הזאת רב חסדה שמדובר לא בבגדיו של הרוצח שהיה לבוש בהם אלא באותו באותם בגדים שאיתם רצחו בסוודר ש שחנקו בו ועליו שואלים באיזה צבע היה דהיינו שזה מקרה בדיוק כמו סייף או רירן בקשה הגמרא מברייתא אחרת תשמע עד אחד אומר סנדלי של הרוצח היו שחורים ועד אחד אומר סנדלווד אין זה נכון אף על פי שמה מדובר פה על סנדלים זה דבר לכאורה צדדי לפי דברי רב חיסדא ובכל זאת אם הם לא מכוונים בדבריהם עידות מוכחשת אז קשה על דברי רב חסדה שאמר שבמקרה כזה זה נחשב דבר צדדי ו העדות אינה מ שת מתרצת הגמרא התם נמי גם כן מדובר כגון שאותו רוצח בעט ב נרצח בסנדל והרגו לכן צבע הסנדל כן יש לו הוא כן מהותי כי זה העיקר גוף העדות מביאה הגמרא קושיה מהמשנה שלנו תשמע מעשה שהיה ובדק בן זכאי בקצינה הוא שאל את העדים מה היייתה צורתם של חודי ענפי התאנים שמ ם רה מעשה שלב הם מעידים למה הוא שאל אותם את זה שרצה לבדוק אם העדויות שלהם מתאימות עם שתי הגרסאות נכונות ם אם כל אחד דים ימר אותו דבר ואם הם סותרים אחד את השני כנראה שיפילו ויכריע הזאת ואף על פי שזה לכאורה דבר צדדי אמר ברחמה יכול להות שמדובר כאן שבאו להמית את הנידון בגלל חילול שבת כגון שעקץ כתף תינ בשבת דלה על חילול שבת בטיפת התאנה כ מקטל על זה הורגים אותו אז זה עדות בגופה של העדות שואלת הגמרא איך אתה יכול לומר שהסיפור עם בן זכא היה בעניין חילול שבת והתניה ראינו בריטה על המעשה הזה אמרו העדים לבן זכאי תחת ינה הרגו רואים שהסיפור לא היה של חילול שבת אלא של רציחה אלא אמר רמי ברחמה מדובר פה כגון שרצחו על ידי ש פדו ביכור בענף של תאנה ולכן התאנה היא כלי הרצח מקשה הגמרא תשמע מברייתא שנאמרה ל הסיפור הזה אמר להן בן זכאי לאדים תאנה זו או קצע החודים החוד של הענפים שלה דקין או שהוא קצה גסין וכן הוא שאל האם היו בעץ באילן הזה תאנים שחורות או תאנים לבנות אם תאנים אי אפשר להרוג למה הוא שאל אותם מה היה הצבע של התאנים כנראה שהוא שאל גם על דברים שאינם מגופה של העדות ואם הם יהיו מוכחשים בשאלות האלה העדות שלהם תהיה מוכחשת וזה סותר את דברי רב חסדה שאמר שעדות מוכחשת רק אם הם מכחישים אחד את השני בדברים שהם גופה של העדות לא בדברים צדדיים אלא אמר רב יוסף נכון באמת בסיפור של בן זכאי הוא שאל שאלות צדדיות ואם הם לא היו את דבריהם הוא היה מכחיש אותם כי זה דעתו של בן זכאי אבל מבן זכאי לוטי יניש ממנו אתה רוצה להכשות על רב חסדה שני בן זכאי הוא שונה ד בדיקות כ חקירות משולי הוא משווה את הבדיקות שאלות שהם בדיקות היינו בפרטים של הסיפור הוא משווה את זה לחקירות שזה השאלות של איזה זמן ואיזה מקום היה שהשאלות של החקירות הם בדרך כלל יותר חשובות כי אנחנו צריכים לדעת באיזה מקום ובאיזה זמן העדים האלה מעידים שהיה המעשה שאם אחר כך יבואו עדים אחרים ויאמרו שהעדים האלה לא היו באותו זמן במקום הזה אז הם יהיו מוזמ אבל כיוון שבין זקי משווה בין הבדיקות לבין החקירות אז לכן כשם שבחקירה גם שזה לא בגופה של הידות אלא לעניין המקום והזמן ההכחשה אם אחד מכחיש את השני זה מבטל את ה דות גם הכחשה בבדיקות אפילו אם השאלות הם לא בגופה של העדות לפי דעת בן זכאי זה מבטל את העדות אבל רבנן חולקים על בן זכי ורב חסדה סובר כמו רבנן אז אם כן אין קושייה על דברי רב חיסדא וכעת רק נותר לנו לדעת מן בן זכאי אנחנו מכירים את רבן יוחנן בן זכאי הידוע שהיה בזמן חורבן בית המקדש השני הוא היה נשיא של הסנהדרין השאלה היא האם זה אותו רבן יוחנן בן זכאי הי למה רבן יוחנן בן זכאי מי הבה בסנ דרי וכי הוא היה בסנהדרין בזמן שעדיין דנו דיני נפשות והתניה ברייתא כל שנותיו של רבי יוחנן בן זכא 120 שנה מתוכם ה-40 שנה הראשונים הוא עסק במסחר פרקמטיא 40 שנה האמצעים הוא למד ו-40 שנה האחרונים הוא לימד ונעשה דיין ותניה בריתה נוספת 40 שנה קודם חורבן הבית השני סנהדרין וישבה לה במקום בירושלים שנקרא חנות ואמר רבי יצחק בר אבו דימי הבריתה מתכוונת לומר שמאז והלא כבר לא דנו דיני כנסות כי הם לא היו בלשכת הגזית בבית המקדש שואלת הגמרא דיני כנסות וכי עלה בדעתך סלק דתך לא צריך להיות בלשכת הגזית כדי לדון דיני כנסות היינו למשל גנב שחייב כפל הרי אחרי בית המקדש השני הרבה שנים אחר כך עוד דנו דיני כנסות ו מבארת הגמרא אלא הבריתה מתכוונת לומר שלא דנו יותר דיני נפשות ואם כן נמצא שכיוון ש40 שנה לפני חורבן בית המקדש השני הנדרים כבר לא היו בלשכת הגזית הם הפסיקו לדון דיני נפשות ותנן למדנו בהרבה מקומות במשנה משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי הוא היה הנשיא של הסנהדרין הוא תיקן תקנות אחרי שחרב בית המקדש עכשיו אם הוא בסך הכל 40 שנה לימד ואתה אומר ש40 שנה האחרונות של בית המקדש השני כבר לא דנו דיני נפשות והוא היה גם אחרי חורבן בית המקדש השני זאת אומרת שהוא היה בסנהדרין ודאי בזמן שכבר לא ידענו דיני נפשות אלא תאמר שזה לא הכוונה רבן יוחנן בן זכאי אלא בן זכאי דעלמא מישהו אחר ותאמר אחי נמי מסתברא שככה גם מסתבר לומר דסל ק דתך אם יעלה בדעתך לומר שבסיפור הזה זה היה רבן יוחנן בן זכאי קרלי רבי בן זכאי רבי היה קורא לו בן זכי ואולי אומר רבן יוחנן בן זכאי אבל הגמרא לא מקבלת את השאלה הזאת והתניה אני אראה לך ראיה בבריתה נוספת ש שמה מפורש מעשה ובדק רבן יוחנן בן זכאי בהוצא תאנים רואים מפורש שזה היה הוא ואם כן נשאלת השאלה קודם כל למה למה הוא דן דיני נפשות אלא התשובה היא נכון ב-40 שנה האחרונות של חייו ודאי כבר לא דנו דיני נפשות וכאן מדובר שסיפור הזה היה ב-40 שנה אמצעיות של חייו ווא הרי לא היה דיין נכון הוא היה תלמיד הה יושב לפני רבו אב הוא ישב לפני הדיינים בדין הזה והוא אמר דבר אמר מילתא שיבדקו בהקצה התאנים ולדינא להו טעמי הסתבר להם טעמו של רבן יוחנן בן זכאי ולכן קבעו את המעשה במשנה וברייתא משמי בשמו של רבן יוחנן בן זכאי כאילו הוא בדק בהקצאת הנים אף על פי שהוא לא היה מהדיירים וכן מה שערנו אם מדובר פה על רבן יוחנן בן זכא למה הרבי קורא לו בן זכאי שקרא לו רבן יוחנן בן ק התשובה היא כי הבה למד מתי שהוא עדיין היה באותם 40 שנה שהוא למד ולא הגיע לכלל הוראה ודיינות בן זכאי הבה קרילי קראו לו בן זכאי כתלמיד היושב לפני רבו ורק כי הבה לימד באותם רבים שנה האחרונות הב קרילי רבן יוחנן בן זכאי רק אז התחילו לקרוא לו בדרך כבוד רבן יוחנן בן זכאי וכי קרילי בן זכאי מה שבמשנה בברייתא לא קראו לו רבן יוחנן אלא רק בן זכאי על ש מעיקר לפי השם שלו בהתחלה בזמן המעשה שהוא אז היה עדיין תלמיד והיו קוראים לו רק בן זכאי וכיכר אלי בבריתה השנייה מה שקוראים לו רבן יוחנן בן זכאי זה על שם דשת על פי הדרך שבה קראו לו לאחר מכן בדרך כבוד משנה ראינו מה ההבדל בין השאלות של חקירות על הזמן והמקום שהסיפור היה לביין ה שאלות של הבדיקות ששואלים על הפרטים של הסיפור שבחירות אם אחד מהעדים אומר אומר איני יודע העדות בטלה אתה לא יודע באיזה זמן או באיזה מקום זה היה העדות בטלה אבל בבדיקות אם אחד אומר איני יודע ואפילו אם שניהם אומרים אנחנו לא יודעים עדותם קיימת שואלת הגמרא מה אפילו שניים אומרים אין אנחנו יודעים עדותם קיימת מה החידוש בזה שאפילו אם שניהם אומרים פשיטה אם כי אמר אחד אין יודע עדותם קיימת אז אם כן רואים שהם לא צריכים לדעת את ה פרטים האלה מה ששואלים אותם בבדיקות כי אם הם היו צריכים לדעת אפילו עד אחד לא היה יכול לומר אני יודע כי אמרי ביתרי נמי עדותן קיימת כיוון שאתה רואה שהשאלות האלה גם אם לא יודעים העדות שלהם עדיין קיימת אז מה זה משנה אם זה אחד או שניים אם כשאחד אומר אין יודע זאת אומרת זה בסדר אז אז ודאי שכש שניהם אומרים איני יודע זה גם כן בסדר כירי אנחנו לא נסמוך כאן על עד אחד על העד היחיד שיודע מתרצת הגמרא אמר רב ששת באמת לא צריך אין כאן חידוש בזה שכתוב ששניהם אומרים אני יודע זה מתקבל אלא זה נאמר על דברי תחילת המשנה הרי שקה שבחירות ם אמר אחד ממני יודע עלותו פסולה ואחי קאמר זה הכוונה בחקירות אפילו אם הם היו שלושה עדים שניים אומרים ידענו ואחד אומר איני יודע עדותן בטלה ואף על פי שיש כאן שניים שיודעים העד הנוסף שאינו יודע פוסל את כל העדות כמן כמו מי נשנא הדין הזה אצלנו במשנה שאם העד השלישי אומר אני יודע אף על פי שאפשר לעשות את העדות בלעדיו בכל זאת כיוון שהוא הצטרף אז הוא פוסל כדעת רבי עקיבא במסכת מכות ד מקיש הוא דורש מהפסוק להשוות דין שלושה עדים לשניים כמו שבשים אם אחד אומר אני יודע עידות פסולה גם בשלושה אם אחד מהם אומר אני יודע ואף על פי שיש כאן שניים בלעדיו עדותן פסולה שואלת הגמרא אמהר רבה איך אתה מעמיד את דברי המשנה בשניים אומרים כמו רבי עקיבא שמדובר פה ששניים אומרים אנחנו יודעים ואחד אומר אני לא יודע ואפילו שיש כאן שניים בלעדיו בכל זאת העדות הזאת פסולה והרי כאן כתוב עדותן קיימת זה קטן איך אתה יכול להעמיד כמשנה אומרת דותן קיימת ולומר שמדובר כאן במקרה שעדותם מיינה קיימת אלא אמר רב רב אחיק אמר זה הכוונה אפילו בחקירות כמו שאמרנו בשאלות של הזמן והמקום שניים אומרים יד חד אומר איני יודע אז לא כמו רבי עקיבא שעדותם בטלה אלא עדותן קיימת כמן דלאו כרבי עקיבא מספרת הגמרא על רב קנה ורב ספרא שזכו ותנו למדו מסכת סנהדרין בבית מדרשו של רבא פגש אותם פגע באור ר מי ברחמה אמר לו הוא שאל אותם אתם לומדים אצל רבא מסכת סנהדרין איזה חי יוש למדתם אצלו מה ריטו ב בסנהדרין דבי רבא ודאי בבית מדרש חשוב כמו בית מדרשו של רבא יש הרבה חידושים אמרי לי אז הם השיבו לו ומן אמרינן ב וסנהדרין גרידת איזה דבר חידוש היינו אומרים אילו היינו לומדים במקום רגיל מסכת סנהדרין מתכוונים לשאול אותו מה הקה שלך יש לך איזה קושיה אנחנו נוכל אולי לענות לך אמר ל אז אמר להם רבי מרחמה כן יש לי קושיה מעד קטן מה שכתוב במשנה מה ההבדל בין החקירות שאלות של הזמן והמקום לבדיקות בשאר הפרטים חקירות אחד אומר איני יודע עדון בטלה בדיקות אמר אחד איני יודע פילו שניים אומרים איננו יודעים עדותן קיימת הקושיה שלי מכדי הרי הידי וידי בין השאלות של הבדיקות ובין השאלות של החקירות דאורייתא היא זה רי מהתורה מה ישנה חקירות מה ההבדל אם אחד העדים אומר ב שאלות של החקירות איני יודע שאתה אומר שהעדות בטלה ומה ישנה הבדיקות למה כשהוא בשאלות של הפרטים אומר איני יודע למה העדות אינה בטלה אמרו לי השיבו רב קנה ורב ספרא הח ישתה וכי כך יהיה כעת אתה רוצה להשוות בחקירות אמר אחד איני יודע אתה יודע למה עדותן בטלה מה זה חקירות שאלות של הזמן והמקום הזמן והמקום זה בעצם גורם שיוכלו עכשיו העדים אח ים לומר להם איך אתם מעידים בזמן הזה ה לעדות שהייתה במקום הזה הרי בזמן הזה לא הייתם בך במקום הזה זה נקרא עדים זוממים ככה מזימים עדים אז אם אחד מהעדים אומר בשאלות האלה אני יודע אני לא יודע באיזה זמן זה היה אני לא יודע באיזה מקום זה היה לא יכלו אחר כך להזים אותו אבילה עידוד שתה יכול להזימה לכן העדות הזאת פסולה אבל בשאלות של הבדיקות אתה יודע למה אם אמר אחד ממני יודע עדותן קיימת כי עידות שאתה יכול להזימה הוא גם אם הוא לא יודע את הפרט מבין הפרטים שאתה שואל אותו עדיין הוא מעיד על סיפור שהיה בזמן הזה במקום הזה יכולו אחר כך לבוא ולומר לו איך אתה מעיד על דבר שהיה במקום הזה בזמן שאתה מעיד הרי באותו זמן היית איתנו מקום אחר אז אם כן זה עידות שאפשר להזים אותה אמר להוא אמר ר מ ברחמה לרב קנה ורב ספרא הי אחי המרי תו בה יהיה אחי אמרי תובה אם זה מה שאתם מחדשים במסכת סנהדרין טובה אמרי אמרי תובה יש לכם חידושים גדולים מסכת סנהדרין שלמדתם אצל רבא ה נראה ממכם כאילו אתם לא למדתם שום חידוש אמר לי אז רב קנה ורב ספרה נו לא מטיבות דמר אמרינן בה מטובת של כבודו אמרנו חידושים גדולים אמרנו טובה אבל מנזי דמר אם היית הרב היה מגיע אלינו בתקיפות לא אמרי נבא ולא מידי לא אמר אבא ולא חדה לא היינו יכולים לחדש אפילו לחידוש אחד מה שאנחנו מצליחים לומר לך דבר חידוש כי אתה עניו ואתה מסכים עם הדברים שלנו אב אבל אם הוא היה מנסה לתקוף אותם לא היה עו בידיהם להעמיד אפילו דבר חידוש אחד לגבי השאלות של החקירות למדנו במשנה שאם אן אחד מהם אומר שזה היה ביום השני לחודש העד השני אומר שזה היה בשלישי לחודש אז זה לא נחשב שהם סותרים אחד את השני אלא אם מדובר כאן שחודש קודם היו 30 ימים בחודש אז יכול להיות שהעד שאמר שהסיפור היה בחודש שלאחריו בשלישי לחודש פשוט לא יודע שהחודש הקודם היה של 30 והוא חושב שהחודש הנוכחי התחיל אחרי 29 יום בחודש הקודם אז לכן יש לו עוד יום אחד מבררת הגמרא עד כמה זמן מתחילת החודש נוכל לומר שהוא שאמר בשלושה ימים בחודש לא ידע שהחודש הקודם הוסיפו לו עוד יום אמר רב אחא בר חנינא אמר בשם רב אסי שאמר בשם רבי יוחנן עד רובו של חודש יכול להיות שהוא טועה יותר מזה אפילו אם הוא טעה קודם הוא כבר התברר לו הטעות שלו כבר היה צריך לדעת שהחודש הקודם מ ש 30 יום וראייה לזה אמר רבה אננ מתני שנינו בהמשך של המשנה שלנו אם אחד אומר בשלושה בחודש ואחד אומר יומיים אחר כך בחמישה עדותן בטלה נשאלת השאלה ומהי למה עדותן בטילה אם יכול להיות בן אדם שיש לו טעות והטעות שלו נשארת איתו לדו לעולמי עולמים מה שנקרא ואין את הזמן שבו כבר אמור להתברר לו שהוא טעה אז יכול להיות שכבר יש לו שתי חודשים שהוא טועה והוא היו שני חודשים מלאים של 30 יום והוא היה סבור על שניהם שהם של 29 יום ולכן יש לו פה טעות של יומיים נמה נאמר שזה שאמר בשלושה יודע בשני עיבורים של שני חודשים וזה השני שאמר בחמישה אינו יודע בשני עיבורים אלא ליו בהכרח למה לא אומרים ככה כי לא יכול להיות שהוא טועה בשני חודשים משום דבר ובה אחרי שעבר רוב החודש הוא כבר ידע מהטעות שלו אומרת הגמרא זה לא רעיה לעולם אי מלאך לעולם אני יכול לומר לך שברובה אחרי שעבר רוב חודש נאמי לא ידע עדיין לא חייב להיות שיתברר לו הטעות ובכל שופר שהיו תוקעים ביום הראשון של החודש שעל ידו העם יודעים אם החודש הקודם היה מלא או חסר בשיפור ה ידע בזה הוא כן יודע ולכן בחד שיפורה בתקיעת שופר של חודש אחד אנחנו אומרים יכול להיות שפעם אחת הוא לא שמע דת ולכן יכול להיות שהוא סבור שהחודש הסתיים אחרי 29 יום ולכן הוא מונה את החודש ה בא עוד יום יכול להיות שפעם אחת הוא לא שמע שתוקעים בשופר ביום הראשון של החודש לפרסם שזה היום ראש חודש אבל בתרי שיפורה פעמיים תקיעת שופר שהיו רגילים לתקוע בתחילת החודש להודיע שעכשיו זה ראש חודש פעמיים שהוא לא שמע זה אנחנו לא אומרים דט אנחנו לא אומרים שהוא הוא טעה ולא שמע ולכן יכול להיות שבן אדם אפילו עד רוב החודש הוא לא יודע ש החודש הקודם היה ש 30 יום אבל מה חודשיים לא יכול להיות שהוא טועה למה כי כל תחילת חודש היו תוקים בשופר היום זה ראש חודש זה חודש אחד שהוא לא שמע אז הוא חושב שהחודש הקודם היה ש30 יום אבל חודשיים שהוא לא שמע זה לא יכול להיות אז יכול להיות רק פעם אחת שהוא סבור שהיה 29 יום ובאמת היה 30 אבל הוא לא יכול לחשוב את זה על פעמיים עד כאן דף מאד ן ד
לצפיה בתכנים נוספים: