הדף היומי מסכת סנהדרין דף ל

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת סנהדרין דף ל

[מוזיקה] סנדר דף ל השו מח בעזרת השם אמצע שורה 12 תוד רבון אומר חוד אני ריסי אביכם מגיע אדם ליורשים ומר להם ראיתי שבכם שמין מואס בשיו תיו מגדון בשעה שהוא המין את הכסף בארונית הזו ומר של פנין שייכים לאדם זה וזה לא שייכים לי או שוא אמר של שנין צריך לעלות את הכסף לירושלים לקנות עם זה דברי מאכל לאכול בירושלים אז אם הוא אומר בבית הוא הטמין זאת בארונית בבית שלו הם באמת פותחים את המגירה הזו והם רואים שם את הסכום הזה לא יאמר כלום הוא לא נאמן מיכ טסה אין בידו לטל אין לו מיגו א בסודה אם הוא אומר שזה מותמם בשדה דברב קומים כי מל לשקר אם היה רוצה היה ניגש לשם לוקח את הכסף ונותן זאת לזה שהוא אומר שאבא אמר שהוא חייב לו את זה אז ממילא יש לו מיגו וא נאמ וצריך לעשות מה שהוא אומר ולד כל שוד טלון דקמן בוד טלון כזה בבית הוא לא יכול להיכנס לשם לא ימה כלום ממשיכה הברס הרי שרס אבין היורשים עצמם ראו את אביהם שתי מוז בשי מגדול ווא אמר של פלון או שהוא אמר של מיסר שנין אז תלוי איך הוא אמר זאת אם כמוסר דור קיומן אם נראה להם שהוא אמר זאת בלא שנסו שדו אז הקימים צריכים להתנהג פ מ שהוא אמר אם כמרים האם רואים על הנוסח של הדברים שלו שהוא רק מפחד שלא ייקחו זאת בחייו או ש להחזיק אותו כעשיר ונצלו אותו להרבות את הוצאותיו אז לא ימר כלום זה באמת כסף שלו ום יכולים להשתמש בזה ממשיכה ברייסי הרי שהוא מצטער על מויז שהניח לובייב הוא יודע שאבא שלו היה לו כסף והוא לא מוצא את זה הו בו בעל החלים מי זה בעל החלום אומר רשי שר שמרה חלומות בלילה ואומר לו כך וכך אין הסכום של המאות שאבא שלך הניח זה כך וכך אומר לו סכום היכן הם במו פנין אבל דע לך שלמר שנין זה הו ימיס והוא הלך ובדק זה באמת היה באותו מקום אותו סכום ואמרו דבריך אידן אנחנו אומרים החלק הזה של החלום של מס השני לא בהכרח שהוא נכון לא צריך לשוש לכך הוא יכול להוצי במקומה יכול להשתמש בזה הוא לא חייב לא צריך לחשוש זה המס השני מה הנו במשנה שניים אומרים זכי וכולו הולכים אחרי הרוב מבררת הגמורה מכתב אך קסה כש שהייתה מחלוקת בין הדיינים וכותבים את הפסק דין הז הקי מבקש רוצה פסק דין ביד איך כותבים שלוש שיטות רבי חן אמר כותבים זקי אפילו שרק שניים זיקו אותו לא משנה או כמו כן חיב כותבים חייב רי שלוקי שומר לא כותבים פלוני ופלוני מזקין ופלוני ופלוני מחיבים במקרה שכותבים חיוב רב אליזר גורסים רב לזמ מדברי דפני המשמעות של דברים אלו שהייתה מחלוקת מתוך דברי שלושת הדיינים הוא זדקה מה בניו במה הם נחלקו אומרת הגמורה אבניו לשלו מיו מנוס בדו באופן שהשניים שהם חיוו נניח הם טעו וכמו שנראה בעזרת השם בהמשך יש אופנים שהדיינים טועים הם צריכים לשלם את מה שהם חיוו מה ששולם על פיהם זה נחלקו הח החומים מה קורה עם הדיין השלישי האם הוא צריך גם לשלם שליש דלמן דומר שכותבים זקה דיינו רבי יחנון משלם הוא סובר כולם שווים כי השלישי נכון שהוא אומר אני זיכית אותו אבל למיסה אתה היית חלק מהדיון וצריכים אותך כדי שהד יהיה על פי שלושה ממילא א שצריך לשלם לזה שהפסיד כאן אז אתה שליש והוא ושניים אחרים כל אחד שליש לכן אין עניין לכתוב מי במה כותבים זק ולמן דומה פני וני מזק פני ח משלם ממילא צריך לכתוב מי ומי חייב מי ומי זיקה כי רק הם ישלמו השלישי שהוא רצה לפסוק להפך הוא באמת לא טע התברר שבאמת הוא לא ט והשניים שנפסק די לפיהם טעו הוא לא משלם למעסה לא פירשנו את הדעה השלישית אבל עוד לפני זה מיד מקשה הגמור ולמן דומה זק שלם ו שתן לשני הדנים אחרים אידיסיס אם הייתם שומעים בקולי אתונ שלסון גם אתם לא הייתם משלמים היתם פוסקים כמוני כי ברר כת ש אני צדקתי אז לא יתכן שכיוון שצריך אותי לדיין שלישי אני אצטרך לשלם או מנסה הגמור לומר אבניו לשלו מנונוס דינו זה ברור שהוא לא צריך לשלם השאלה היא האם שני הדנים אחרים כל אחד משלם שליש ושליש השלישי ומפסיד זה שהתחייב או שמה הם צריכים לשלם כל אחד חצי למן דומר זק משלמה לכן אין עניין לכתוב מי ומה כי הם צריכים לשלם דיינים שחיו כל אחד חצי למען דמה פלוני ופלוני מזקין פלוני ופני מחין לא י משלמה לכן כותבים שהה שהייתה מחלוקת ביניהם כדי שידעו שהוא לא מקבל את כל הכסף אומרת הגמורה ולמען דומה זקי משלמה הם משלמים את השליש שהדיין השלישי לא משלם ו להד באדון אם לא היית כאן סו דיד לא הי יכול בכ להוציא את הפסק דין בלי שלושה דיינים אז ממילא נכון שאתה לא צריך לשלם אבל גם אנחנו לא צריכים לשלם אז זה ברור שת השליש השלישי הוא מפסיד אז מה כן אמקס אלוק ביני משם סל רכיל בעמו רבי כ אמר זק כ אם יכתבו מי חייב מי זיכה משם סל רוכל תהיה כאן רכילות הוא נע את אלה שחיו אותו רוקי שמה פני ופ מזקן פ מחין ששום דמר זק שיקר אם נכתוב זקה זה נראה כמו שקר ששלושתם הסכימו באמת היה ויכוח ביניהם למיס הראשון מוסיפים שאפילו שראינו במשנה שאסור לגלות שבאמת אני רציתי לזכות אותך ואלה חיוו אותך זה הכל כשהוא הולך ומספר זאת לבלד כדי שיחזיק לו טובה אבל כשכותבים זאת לא למצוא חם בעיניהם אלא כדי שידעו מה היה אז ר שלוקי שובר שם בזרי חיוס ורב לוזו איס לדמר ויס לדמר מצד אחד הוא סבר כמו רבי יחנון שיש בעיה שר חילות מצד שני הוא סבר כמו רי שלוקי שיש כאן מרזה כשקרה לכן הוא אומר יקוח קס ואורכה הוא אומר תכתבו מדבריהם נסד פלוני א מצד אחד אז רואים מתוך הדברים שלא שלושתם אמרו זקא אלא הביקוע ביניהם מצד שני אנחנו לא מספרים מי זיקה מי חייב מה ראינו בהמשך גומרו סדוב גמו דיום ביניהם החליטו מה פוסקים היו מכניסים וכולו למן את מי הם מכניסים אילהם לבעלי דינים את הנדב להודיע עלהם את הפסק דין אוסום קיימה לא ראינו במשנה לפני זה שהוציאו אותם אחרי ששמעו את דבריהם ואפילו שכתוב במשנה מוצין ס קודום לחוץ בבינה הגמורה דהיינו כל שאר האנשים ועד אחד מתוך השניים אבל ודאי שבל דינ נשארים בשעת קבלת העדות כאין מעידים אלא בפני בלדין והרן מוסיף שאפילו שהרי רואים בסוף המשנה שהם לא ידעו מה היה משא ומתן כי כתוב שאסור לדיין לספר אני זיכית והם חיוו אבל יכול להיות שהם עומדים כאן רק הם עומדים רחוק אז הם לא שומעים את המשא ומתם בין הדיינים אלו בהכרח מה הכוונה לעדים דהיינו ראינו שבשעה שחוקרים את העדים אז מוצאים אחד חוקרים אחד מוצאים את ה זה שחקרו מכניסים את השני כל אחד לחוט חוקרים אותו אז עכשיו כשבאים לפסוק אז אי אפשר לפסוק על פי מה שהם שמעו כי הם שמעו כל ד לחוד אז מכניסים את העדים בחזרה ושומעים שוב את עדותם ביחד כמן את אומרת כמן שנויה משנתנו דלא יק רבי נוסן אלא כחכמים שחולקים על רב נוסן וזו קושיה לחק רב נוסן מה הכוונה נתניה מחלוקת ראשונה שאין לה כשר לדנינו לאולם אדוס מצטרפת עד שארו שניהם כחוד ששניהם ראו את אותו מעשה אבל אם למשל אחד אומר אני ראיתי שביום ראשון הוא לבע זוז השני אומר אני ראיתי שביום שני הוא לבע מה הזוז למעסה מתוך דברי שניהם יוצאים שולבה זוז אבל כל אחד מדבר על מקרה אחר אי אפשר לצר אותם איש לחייב אותו זוז רבי שע בן קורח אפילו בז חזה למי מדברי שניהם הוא חייב זוז מחייבים אותו זוז מחלוקת שנייה לא המשך שרבי ישועה תנ קמה אומר ואין דוס מסק בבז לפסוק על פי עדות זו עד שידו שניהם כחוד שניהם צריכים להעיד אחד בתוך כ דיבור של חברו רב נוס אמר מה פתאום שוי מדבור שזה היים וכש חברו ד השני למוחו או אחרי תקופה שוים את הסור וביחד שמענו שני עדים אז משנתנו לאמ רב נוסן אומרת הגמורה וי ודאי שדים לא צריכים לשמע אותם שוב לא מכניסים לבעלי דינים ורב נחמי שוא אמר שהרגיל הייתה שבש מס ומתן מוצאים את בלי דינים והמשנה לא כתבה זאת כי כך היה המנהג תני נחמר קח מנוגן שנקי הד שבירושלים שפותחים בדין תורה מכניס לבדי ושמ ברים שומעים מה יש לכל אחד לומר ומכניס דים ושבים דבריהם ומצ לחוץ את הבעלי דינים נוס נוס בדו אחר כך מכניסים אותם בקשה הגמ ותני גד מכניסים לא בעלי הדינים אר הגמור הי באמת הברס קרבנוס שצריך שוב לשמוע את שני העדים יחד אבל המשנה יכולה להתאים גם כרב נוסן גופה מה הזכרנו בברי המחלוקת הראשונה לאל מדוס מצטרפת עד שרו שניהם כחודש בן קור אפילו בזזה במה מפג מה המחלוקת ביניהם אומרת הגמור אם תרצה תומר שנחלקו בקרו בפסוק איך לדרוש ובם נחלקו בסברה מתחילים ע הסה סור תנק מסובר המונה דומסדיי לא קוסי ומונה דומסדיי לא קוסי על המונה על המ הזו שהוא מעיד השני לא מעיד על המ הזו שהשני מעיד הראשון לא מעיד אין כאן עדות שלמה על מונה ודבי שע בן כח סובר המונ בעל למסה מדברי שניהם יוצא שהוא חייב מונה אז מה זה משנה אם הוא מדבר על מונה אחד וא מדבר על מונה שני ובס מקרום נחלקו בפסוק כסיב יש דין של שוע אסידוס אדם טובע שני אנשים אתם יודעים שהוא חייב לי בוא תעדו אומרים אנחנו לא יודעים את העדות הזו משביע ני עליכם הם נשבעים שהם לא יודעים אחר כך הם מודעים שהם נשבעו לשקר כי באמת כן ידעו את העדות הם חייבים להביא קורבן אז אמס הפסוק כתוב בלא ש יוחד אבל כאן נראה שמדובר דווקא בשני עדים עד אחד שהוא השביע אותו לבוא ל אז הוא לא חיב ש משבל שקר אז כתוב כ סי וואד אודו ני ממה שמה שנאמר וקום ד כתוב לקד ביש לכ כלוס על פי שניים יקם דו הה כוללה כתוב יוקום ד ד זה אחד אין יודע שהוא אוד מהמר אוד קום אד אוד זה בו מכאן למד לכל מקום כל מוקם שנמר דרכ שד הכוונה לכת עדים עד שפ וסח כי כאן רואים שכתוב עד אחוד זא אומרת שכאן שכתוב עד בלי אחוד הכוונה לשניים אזכר גם כאן שכתוב הוא עד אוו ודו מדובר בשני דים שהוא משביע אותם אבל למה מתר נקטה לושן כזו ואפק חמו בלוש חד ווא עד למימה דוזו רוק אחד נכון שמדובר בשני עדים אבל שאתה מקבל עדות של שני עדים צריך להיות כמו עד אחד ששניהם מדברים על אותו מקרה שניהם ראו ביחד זה הנק מס י ש בן סובר אדרבה כתוב ואדו יודע מכל מקם את אומרת אפילו שאחד ראה ואחד ידע מדברים על שני מקרים שונים בכל זאת אפשר לצרף אותם מה המחלוקת השניה בבריסל שוב סורם מובקס א כיוס לשבו לממן לא יוס עד אחד לא יכול לחייב מומן יכול רק לחייב שבוא עת שבא ומעיד שראובן חייב לשמו ען מה הזוז הוא לא יכול לחייב את רובן לשלם מה הזוז יכול לחייב את רושבה שהוא לא חייב ממילא כשיד עד אחד יחידי וזה עיד יחידי אז כל אחד העיד רק להשביע הוא לא העיד למומים אני לא יכול לצרף את שניהם לעשות אותם לשני ידים צריך ששניהם יעידו כ א זה שני ידי ולא יד אחד ודך סו רב נוסן אווסו בדדו כשהם כן באים ביחד בחד פו מוסד הם מעידים בפה אחד ודאי שהוא מעיד ומיד אחר כך השני מעיד אז זה שוב זה רק שני שניים כפול אח אז אחד זה לא אד ועוד אח זה אחד שעוד אחד שכל אחד עד אחד אלא בהכרח מצרפי אלו אך מצרפים א ועוד א זה שני אוחנ צרפנו אז מה זה משנה אם געו בשני ימים נפרדים אני מצר זאת ואני עושה שיש כאן שתי ידים שתי ידים כן יכול לחייב ממים זו דרך אחת שנחלקו בסור ס נחלקו בקרו בפסוק הזכרנו את הפסוק ד יודו בסיום הפסוק אם לא יגיד ונונו אז תחילת הפסוק מדבר לגבי הראייה ראיית המעשה סוף הפסוק אם לא יגיד מדבר בגודה ד ת ורבס רבב שן כמ ק של החץ הראשון של הבריה שצריך שירו שניהם כחוד והוא לומד ז מזה שכתוב וא ד וחתנו בספ נחלקו בקוש הגוד רפג האם הקישים הגוד של סיום הפסוק לר של תחילת הפסוק מסחוס סובר מקשי הגוד ריה וכשם שהרי צריכה להיות כחוד כ גם הגוד צריכה להיות כחוד ומס סובר לא קשין הרי צריכה להיות כחוד הגוד יכלה להיות בנפרד מספרת הגמרא רבי שמעון בן אליקים אשתקד רבי יסי חמ הוא ציפה וחזר לסמוך את רבי חנינה וקס מלס לא עלה בידו י אחד רבי יוסף קמד רבי ןר ש בן אוקים ישב בפני רבי כנון אומלו רב יוכן שואל את התלמידים שלו מיודע הלוכ רביש בן כורחו אלו האם מיש יכול לומר לי איך הלוכ האם אפשר לצרף שני דים שמדברים על שני מקרים או לא אומר רבי ש בן אליקים דין יודע הוא יודע מי זה הוא רבי חני אומר זו שימר אפ מה הוא יודע אומר ר רבי שמעון סממר קודם תסמוך את רבי סי בחנינה ואז הוא יאמר הסכים רבי חנון סמח אומר אחר כך אומר לו בנימ צ שומתו אומלי כך שמעתי שמד רבי ישע בן כורחו לרב נוסן שהעדים הם לא צריכים להגיד ביחד את הידות אפילו שרבי שע בן כורחו לא התייחס למחלוקת השנייה אבל אם רבי ש בן אומר שלא צריך שארו את המעשה ביחד אז הוא סובר כמו רב נוסן גם שהם לא צריכים להעיד ביחד אז אני רואה שהדעות שם שוות אז לכאורה גם להפך אז כיוון שידוע לנו שלוך קר רב נוסן אז ממילא לכאורה גם הלוק רבי ישע בן כורחו אומר אמר רבי יוחן לזה הו צרחתי לזה שרבי ש בקוח מוד לרב נוסן זה אני צריך להגיע שאתה תאמר לי את זה פשוט ברור אשדו אומב שן יקר ה נבנת על הראיה וזה אמר רבי ש בקור לא צריך שיראו את אותו מעשה הוא ר מעשה ביום ראשון הר מעשה ביום שני מצרף זאת הגוד שמדברים עמ שהם ראו מבו שלא צריכה להיות כחוד אז אישה לא הכיח מכך כלום לגבי אך הלכה אומר לה אבל אמר לו רבי חן אול לירד אני לא חוזר במזה ששמחתי אותך אומר רבי זיר שמע מנו ג רודם גודל כן סומך סומך כיוון שהוא שמך אז הסמיכה נשארת אפילו שהוא שמך רק מחמת הטעות אז לפי הגרסה שלנו זה עולה על רבי חנון אבל המרשל גור גר ברבי ס חנינה שעודם גודל כון סומך כיוון שהוא כבר נסמך סומך אפילו שסמכו אותו רק מחמת הטעות מביאה הגמור מ מה פסק לוכ אומר רבי חי ברובן רב ל וחרבי ישע בן כורחו בין בקרוס בין במטלת בין בקרוס דהינו שראובן בא ואומר זה וזה העיד בפני שהקרקע בכלל לחבר שלו הקרקע שהוא יושב בה שמן בא ומעיד גם בפני העיד כך ברור שהלוח קביש בקור חוקר שניהם מדברים על אותה קרקע אז אני יכול לצר זאת אפילו שהעיד כל אחד מעיד על הודעה נפרדת ם באמת לטן זה כבר חידוש אפילו שראובן אומר בפני לוהו מונה ושמן אומר בפני לוהו מונה ישנה לבות שונות בכל זאת שניהם אומרים שהוא אלוה מונה אז ממילא הואי הב לו מונה הוא לאמר הלוח רבי ש בן כורחו בקרוס שהקרקע בפנינו שניהם מדים שהודע שהקרקע לא שיכת לו אפילו שהייתה הודעה בשני פעמים לא אכפת לי אבל לא באמת לטים כ אין כאן עדות שלמה לא על המונה הזה ולא על המונה הזה אומר לב לאולה אתה אומר וחק רבי שע בן כורכו בקרוס לוכ בכלל דפליג וכי חומים נחלקו בכלל רבי יושע בן כורחו בקרקע ואמר רביב אמ רבון אמרו מודים חח רבי יושע בן כורחו בידוס קרקה כיוון ששניהם מדברים על אותה קרקה ותו רביד ברובים בנזיקין קרנה בישיבתו של קרנה היו מסודרים בריסוס על נזיקין על סד נזיקין ושם אחד הברי שנה רבי ד ברובין מודים חומן רבי שע בן כורכו בהרבה סוגי עדויות שאפשר לצרף שני עדים העדות הראשונה שהם דיברו על זה בידוס בכור אז רשי מביא אדם שנולד לו בכור במ אוירו צריך לתת זאת לכהן מה הכהן עושה עם זה מקיר ביס מקדוש הבשר הוא אוכל את הבשר רק אם הבכור הוא מם אז ה יכול לשחות זאת אכן שהוא רוצה ולאכול את בשרו בזמן הזה אין ביס מקדוש אז הפתרון האחיד זה להמתין שיפול מום בבכור אומרת המשנה בבכור רויס כל מום שהוא לא מלידה שראוי לבוא לבני אדם אז חוששים שהכהן עצמו הוא הטיל את המום כדי שיוכל לאכול את בשר הבחור לכן הוא צריך להביא שני עדים שהמון נפל מעצמו אז מה קורה אם כהן מגיע עם פכו אל הרב הוא אומר יש כאן שני ממומן חסרה לו רגל חסרה לו יד למשל על הרגל יש לי עדי חו שמיד שורה שנפל מעצמו על היד יש לי עד אחר אני מצרף את שניהם ואני אומר למעשה שניהם מעידים שיש לו מום שנפל מעצמו אפילו שכל אחד מדבר על מום אחר אני יכול לצרב ולהתיר את הפכו בשחיטה רשי מביא שיש אומרים שהכוונה שהוא מביא שני עדים כל אחד מאיד שהוא קיבל היתר מחכם לשחוט את הבכור אבל זה אומר רשי לא נכון כי מספיק הדיחו ידחו נ בייסורים אפילו עצמו נאמן לומר שהרב התיר לי כדבר שדבר שעשוי להתגלות אדם לא משקר א אז בזה חחים מודעים שאפשר לצרב שני עדים ובידו קרקה כמו שדיברנו עד אחד אומר בפני יהודה שהקרקע שחברו וד השני אומר גם בפני יהודה אני מצרף זאת כי זה אתה הקרקע ו בידוס חזוקה שני עדים באים להעיד שהוא אכל שלוש שנים את פרות השדה והקרקע שלו אבל כל אחד מדבר על ש אחרות הוא אומר שלוש שנים ראשונות של שמיטה הוא אומר שלוש שנים אחרונות של שמיטה אבל למיסה בדברי שניהם יוצא שהוא אכל שלוש שנים אותה קרקע וכן שבן ושבב להעיד על שתי סרס שהבן הוא כבר גודל שהבת כבר גדולה עוד מעט נראה בדיוק מה מדובר וכל המחלק רבש מקורח וחומים זה רק בהלוואת מונה שהוא מדבר על מונה אחד והוא מדבר על מונה שני אי אפשר לשרף אותם א בקרקע בכל השער של מיס שניהם מדברים על אותו בכור א על אותה הקרק אפשר לצרף אז מה אמרת שהלוח בקרוס קרבי שר בן כורחו אף אחד לא חולק עליו אז אומרת הגמורה גברי הגברי רומיס אתה מקשה מאדם אדם אחר מרבבה ורביד על אולה מסוב הפליג אולה סובר שכן החלקו גם בקר כן הוא צרך לפסוק קרב ישע בן כורחו אומר סובר הם סברו לא הפליג לכן הם באמת לא צריכים לומר שהלוח קח כי אף אחד לא חולק מ וחן ושבב שהזכרנו הלאמה מגיעים שני עדים איך אודמר אחז בגבו ראיתי הבת הזו בת 12 יש לה שערה אחת בין קשרי אצבעותיה זה לא שני קיו הכוונה ממיס מוקו במקום מסוים ואיך עוד במקום אחר ראיתי שערה אחת אחז בקרסו זה אפשר לצרף א ח צידו וח דוסו כל אחד מדבר רק על שערה אחת שזה כלום זה לא מראה על גלוס אלא איך ודר שתיים בגבו ואיך אודמר שתיים בקרסו למיסה שניהם מדברים על אותו דבר שיגו לו רק הוא אומר סימן זה שתי שרות כאן והוא אומר שתי שרות אז לכולם אפשר לצרף אותם אומר רב יוסף המי ש אמרת שמו שלו אחרת וחק רב ש בן קחו בן בקוס בן בלטים גם המטלטל כמותו ורב וז שהגיעו יר מוזה אומרים אומר רבי זר ממירב בקרוס אין הלכ כבו אבל טלטלים רקו שני מדברים על אותה קרק אז רשי מוסיף כאן אז והוא הד כיוון שכל אחד מהם יודע שמדובר על אותה קרקע אז נכון שבשעה שהוא שמע את ההודעה הוא לא ידע שיש עוד עד אבל כשמגיעים לבזן אז הם מבינים שמדובר אותה הודעה הודע בפניו עלותה הקר הודה בפני ל אותה הקרקע אבל כשהם כשהם מעידים על מונה אז הוא מעיד שהוא לבה מונה ביום ראשון הוא מעיד שהוא לבה מונה ביום שני אז בכלל לא אותו מונה אז ולא חסר והוא העיד אומרת הגמורה רב שהוא אמר שמטלטל הרכה לא כמותו לטעמי הול הלך לשיטתו דומרב וידו אחר וידו שני עדים אחד מעיד ראובן ודה בפני ביום ראשון שהוא חייב לשמן מהזומבים שני הוא דע בפניי או אודו אחר לבואה אחד אומר בפני לבו מה הזוז ביום ראשון והשני אומר בפני ודה ביום שני שהוא חייב לו זוז מצטער פה כ אנחנו אומרים הם מדברים על אותו ונה כנראה נכון שהוא דע בשני ימים נפרדים או במקרה השני שהוא אלוה על מחרה ודה מדובר על אותו מונה אבל לבואה אחר לבואה הוא מעיד ביום ראשון הוא אלווה והוא מעיד ביום שני הוא אלווה או אלוו אחר דו הוא אומר ביום ראשון הוא עודה השני אומר ביום שני הוא לווה לא מצטרף כי ברור שמדברים על מ זוז אחרים אז אי אפשר לצרף אותם אז רואים ששיטת רב שאפילו ש מדברים על מונה אי אפשר לצרף כין שזה לא אותו מונה אומרת הגמור אשק רב נחמן בר צחוק לרבו רבי שע רב נחמ צחו פגש את רבונה אומר לי אני לא מבין את דברי רב מה ישנה אלו אחר אלבו דלוי דמו כוזה כוז המונה שהוא רה הוא לא רעה ולהפך אודו אחר ודו אנ מי אומר ששני מדברים על אותו מונה אולי המונה דקי די מי אומר שהוא דע על אותו מונה בפני שניהם אולי בפניו הד מונ אחד בפני השני הוא וד על מונה אחר אנה לו רב הונה רב דיבר באופן מסוים דומר לי מדובר שהוא אומר לשני ביום שני בה מונ דודו לכמוך אני כעת מודה בפניך שנ חיב לפלומה הזוז דע לך ודנ מכ מפלוני אתמול עודדתי כך על אותו מונה בפני פלוני עכשיו שניהם באים לבזן אז ברור שמדברים על אותו מונה אז הוא שואל אותו רב נחמן מי אומר הקת ב יודע השני יודע שמדובר על אותו מונה כמלא יודע חסר והוא עד כ הראשון בשעה שהוא דע בפני הראשון הוא לא ידע שוא הולך להודות גם בפני שני אז הוא אמר לו דוד וזל אומר לקמה אחרי שודה ביום שני לפני השני הוא חזר אל הראשון אומר לו א מונד כמוך אתמול עודדתי בפניך שאני חייב לזה וזה זוז ודגם פלני ודתי זאת גם בפני העד השני אומר לי אמר לו רב נחמן תנוח תונחת ישרקו מבין את דברי רב אומ אמר לו רבו מחוס דרוב ו יש רב ש שוד בוג הטיל בזה גרזן הוא הפריך את התירוץ הזה לאו הינו אדו אחר אלואה בודו יחר לבואה אז גם בכר אח אומר הודו אחר לבוא אז מדובר באותו מונה מי אומר אולי ביום ראשון הוא לוה ביום שני אז הייתה הודו על מונה אחר אלאו בהכרח שמדובר גם באותו אופן שביום ראשון הוא לוה בפני דחד ביום שני הוא בא והוא מודה בפני עץ שני ואוא אומר לו דע לך אתמול לביתי בפני את זה וזה וכעת אני מודה לך על אותו מונה עכשיו שוב הוא חזר לראשון ואומר לו נכון אתמול אני לוויתי בפניך אתה היית רק עד אחד דע לך שודדת בפני עד שני אז ממילא אז זה לא דו אחר לבואה זה אודו אחר ודו כי דל מאכ זה שהראשון ראה לבואה הרי בכח צריך לשמוע אחר כך אודו אז הוא גם שמע אודו זה בדיוק כמו אודו אחר אודו אז מה זה שתי אופנים שרב נוקט אודו אחר לבוא או אודו אחר אודו זינו אח אומר לי אמר רב נחמן לרב הונה עכשיו אני מבין הינו ד שמיע לי עליך הו עכשיו אני מבין מה שני שמעתי על בני ערך ואתה בכלל שאתם אנשים משונים רמסו דיקלה זקפו להו אתם קוצצים דקלים וחוזרים ונוטים אותם אתם בונים וסותרים אתה פיר שתמה שהתקשיתי בדברי רב ואתה עצמך סותר את הדברים נרדו אמר בי אחר ב אחר אלוא בי אל אחר אלוא בין אל אח מצרפ כלמ שניהם מידים שחייב מונה כמן כמן פסקו רבי ישוע בן כורחו מה שאם כן רב הוא פסק כמו חומים לכן הוא אמר שאי אפשר לצרף רק אם ברור שמדובר באותו מוני עד כאן דף ל
לצפיה בתכנים נוספים: