הדף היומי מסכת סנהדרין דף לד

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת סנהדרין דף לד

[מוזיקה] סנהדרין ל הש בסיעתא דשמיה אמצע שורה 11 בנקוד רינו במשנה דנפש המלמד חולי דין שלימד חובה חוזר ומלמד זכות אבל דן שמד זכות הוא לא יכול לחזור למד חויבו אומר הרב כמ שרשי כבר הזכיר במשנה אז אמרו לו תעמוד בדברך זכית בדברך תחזר אחרי רעיות שמה אמצא חיזוק לזכות אפילו שהוא כעת סובר שהוא טעה והוא צריך לחייב אותו אומרים לו שמה לא טעית אבל בשעה גמר דין כבר חיפש הכל ועכשיו מתברר לו שהוא טהה ווא צריך אמת לחייב אותו גם מלמד זכו חוזר מלמד חובו מס בקשה הגמור על רב ממשנה לאלון בדף מ כמו שהזכרנו במשנה בדיני פשס ברגע שרואים שצריך לחייב אותו לו טענה לחובה אז מלינים את א אפשר לפסוק היום לחובה שמה במשך הלילה ימצאו זכות למוס משימב הדנים משקמים באים לבית דין המז אמר אני המז אתמול זכיתי ומזכה אני במקומי המחייב אמר אני המחייב ומחייב אני במקומי המלמד חויבו מלמד זוס אבל המלמד זוס אינו יכל לזו למד חויבו זה שאמר אתמול זכות אז בעל כורחו אומר אני המז מזק קמי אפילו כעת הוא רואה ספרה לחייב אסור לו לחזור וללמד חובה אבל מי שאמר אתמול חובה הוא לא חייב לעמוד בדעתו למחרת רק אם הוא באמת עומד בדעתו אומר אני המחי מחיב נממ קומי אבל אם הוא ראה באמצע הלילה התברר לו איזשהי סיבה לשנות את דעתו אז ה יכול לחזור למת זכות מה רואים כאן ו למוכ רוז גמר דינו ובכל זאת רואים שזה שאתמול זיקה לא יכול כעת להעלות טענת חיוב אומרת הגמור תמיך למוס מסו מת מילקה ודאי שלמחרת חוזרים לשד ולתת כי כונ שוא לא יכול ללמד חובה מי שלמד אתמול זכות בשס מסומן הבשת פסק דין ודאי שהוא יכול תושמע מה ראינו שם בהמשך המשנה באופן שנחלקו בדין משל סנדר גדולו 71 יונים 36 מחייבים ו-35 מזכים אז ראינו בתחילת המסכת שאין מתן לחובו על פי אחוד גם משנתנו ראינו זאת אז מה עושים אי אפשר לחייב אותו כי אין לנו שניים יותר אי אפשר לזכות אותו כי אין כאן רוב לזכות דונין אילו כד גד אילו הדיינים מתפכחים ביניהם בראותה עד שירא אחוד מן המחין דבר מזקין עד שאחד המחייבים ישתכנע מה מזקן הוא יזכה אותו ואז כיוון שלכתחילה היה 36 כנגד 35 אז אם אחד מה מחייבים ייזכה היה לנו 36 מזכים ו35 מחייבים ולזכות אפשר להחי על פי אחד אז מה כתוב עד שירך מחייבין אופן הפוך לא כתוב ואם מיס שבגמר דין אז גם א שלמד זכות יכול למד חוייבו סננה מפה שה כתוב או יחנ מזקין ירד דברה מחייבין שאז תהיה התו לרו על פי שניים כי יהיו 37 מחייבים כנגד 35 מזק וחייב אותו אלומ מה רואים כאן שגם בשס גמר דין הוא לא יכול לחזור בו ללכן האופציה יחידה היא רק שרחי נברא מזקן אומרת הגמורה לא ודאי שיש גם אופציה הפוכה זדר התה רוצה לנקות לשון טובה אז הוא אומר עד שחי דבר מזקין הוא לא רצה לנקוט את האופן ההפוך שמחייבים אותו באמת יתכן אופן הפוך ושמה דומ רבי יסי חנינה אך מן התלמידים שזיו ומיס עכשיו באים לספור את הדיינים בגמר דין רסו כאילו חי קו מחשיבים אותו בין המקים נקטו תלמיד כי ברגע שהתלמיד שיושב בפני הדיונים מלמד זכות מעלים אותו ומשיבים אותו כדיין והוא נספר בין הדיינים המזכים ונקטו איך אומים התלמיד הרב חנינה כל שכן בדיין עצמו שאלה תנה לזכות חר כך הוא מת אז אז מכלילים אותו במניין המזקק ים הוד הרבים יתכן שאם הוא היה חי היה חוזר בו בשעת גמר דינה איך אני יכול לכלול אותו בזקים אלא בהכרח ש לאיכול ול לחזור בו ולא כמו רב עונה הגמורה לא באמת יתכן שכול לחזור בו כמו שרב אמר רק אשת מי אלדבי כזמן שהוא לא חזר בו מכס שהוא היה חוזר בו אם הוא היה חי אין לנו סיבה לחשוב כך לכן מכלילים אותו בהילו שזיכו שואלת הגמורה אז מה תרצ שרבי יסי אב חנינה הוא מתאים עם דברי רב ו שולחו מום רי שלחו לומר מארץ ישראל לדברי רבי יסי בר חנינה מוצו מכלל רבינו הוא חולק על רב כי רב הרי אומר שבש גמר דין הוא חוזר לחובו רבי סיבר חנינה הוא חולק עליו כ הוא אומר שאפשר להכליל אותו בכלל ה מזק מי אומר אולי אם הוא היה חי היה חוזר בו אלא בחר שהוא סבר שהוא לא יכול לחזור בו אמת הגימור לא זו גרסה לא נכונה אין מוצית מה כך שלחו לדי רבי סם חנינה אין מוצי מכלל דברי רב זה מתאים גם דברי רב כ אפילו שיכול לחזור בו כל זמן שלא שמענו שהוא חזר בו מחס שהוא היה חוזר בו ואפשר להחליד אותו בכלל המזכים תושמע נראה לאלון שני ספר דיוני ומד לפניהם לפני הדנים יושבים עומדים שני סופרים איך הומן הימין של הדנים ושמאל קוסן הסופרים דברא מזקין ודבר מחין לא רק מיח ומזיקה אלא גם דבריו ם כותבים דיין זה וזה הוא חייב מסיבה זו וזו דיין זה וזה זיכה מסיבה זו וזו עכשיו כך בש דבר מח צריך לכתוב ביום הראשון אפילו ש יכול לחזור בולמת זכות כי צריך למחרת לדעת את הטעמים למחוזות אחריה ובו למ בדלו אזדין מה יקרה למחרת הדיין יעלה טענת חובה אז יצטרך לבדוק ברישומים אם נראה שהטענה הזו כבר נטענה אתמול אז כבר עשו ללא נס דין על על הטענה הזו אז אפשר ק היום לפסוק לחובה אם יהיה רוב לחובה אבל אם זו טענה חדשה הטענה הזו לא היייתה אתמול לא ישנו עליה לילה הצטרכו לישון על זה לילה ולהלין את הדין המחרת לכן צריך לכתוב מה טעם המחייב אלו דבר מזקן מתימ אם כמו שרב אומר שיכול לחזור בו בשעת גמר דין למה צריך לכתוב שהוא זיכה מטעם זה וזה מה תאמר כ בשס מומת למחרת הוא לא יכול לחזור למד חובה אז למה צריך לכתוב את הטעם שייכתבו פלוני הוא לימד זכות אז למחרת בשס מומנו הוא לא יכול למד חובה אלא בהכרח לאו משום כוזו תים אחרין לחובו לא י משחין בו גם אם בשעת פסק דין הוא יראה טעם לחובה לא משגיחים בו אז לכן צריך לכתוב מה טעם שהוא זיכה כי אם לא נכתוב אז הוא יתן לנו מחרת אני כן יכול לחייב מה אתם אומרים מי שלימד זכות לא יכול ללמד חובה מה שאתמול זיכית זה היייתה טעות גמורה זה דבר שאפילו הצדוקים יודעים זאת פסוק מפורש אז כאילו לא אמרתי כלום לכן צריך לכתוב מה הסיבה ש מתה וזיקה שנוכל לבדוק האם זה דבר שהצדק מד באמת יכול לחזור בו או שזה דבר שעלולים לטות בו ולא יכול לזור בו אבל אם רב אומר שבש גמר דין ובכל מקרה יכול לחזור בו למה צריך לכתוב את הנימוק שלו לזכות אומר הגמור וי באמת בש גמדן יכול לחזור בו למה כותבים את טעמי הזכות כדי שימרו שניים טע מחד משני מקרוס מה יקרה אם הדיין אמר טעם לזכות הוא אומר הלכה מסוימת מנן אני יודע הלכה זו אנידור פסוק זה וזה למחרת דיין אחר יאמר את אותה הלכה אבל הוא אומר יש לי מקור מפסוק אחר אז אם לא נראה מה שדיין אתמול לא נראה את זה כתוב אז נאמר אולי הם התכוונו שתם לאותו פסוק יש לנו שני דיינים אבל אם נראה מה שכתוב ויראו שהוא זיכה זאת מחמת פסוק זה והוא למד את אותה הלכה עם פסוק אחר אז אנחנו אומרים אי אפשר להחשיב אותם כשניים לכן צריך לכתוב זאת כדי בוא מני רביס רבי יחנון שניים טעם אחוד שני דינים אמרו טעם אחד לזכות אותו משני מקרמ כל אחד הביא מכל הלכה הזו מפסוק אחר אומ אמרל רבי חן אין מ ם אוחוד כי אחד מהם טעה כי לא יתכן ששני פסוקים נכתבו כדי ללמד הלכה מסוימת מנמי מה המקור לכך אומר הב דוקרו אסבר אלקים שתיים זו שמותי כי אוז לקים מקר צ לקמים אחז דיבר אלוקים בתוך פסוק אחד שתים שמעתי אב צ מק מקרס שתים לא דיבר אלוקים לשמו אחת זה המקור ד רבי שמואל וקור אחן כתוב הפסוק לפני זהו דבורי כשם השם הדברים שלי אומר הקדוש ברוך הוא פתי פסו מה פתיש זה מסחק צצ הפטיש מפוצץ את הסלע לכמה ניצוצות אף מקרוד לכמה טמים אבל לא להפך שואלת הגמורה איך דו מטה מחד משני מקרוס מה הדוגמה לכך שאומרים את אותה הלכה וכל אחד דורשת מפסוק אחר אז אחד מהם טועה כי לא יתכן אומר רב זבי נותן דוגמה כתנה למדנו משנה מסכת זוכים מזבח מקדש אסולו דבר שהיה ראוי למזבח היה כבר ראוי שלמשל קומץ שהוא לא קדש בכלי אז הוא לא היה ראוי הוא כבר קדש בכלי וגם שפסול נהיה במקדש לא הפש פסול לפני זה שהוא טריפה למשל למשל פיגול נשפר דומו נש למחשב פסול אז כל אלה המזבח מקדש אותם שאפילו שנפסלו אם עולו לא ירדו אם עלו מקטירים אותם כיוון שהיה פסול בקודש רבי ישוע אמר כל הרוי לאישים מי שראוי קטרה על האש אם או לא לא יהיה ירד שנאמר הוא מביא את המקור או אולו על מגדו מה אולו שרו לאישים אם אולסו תרד אף כל שוא לאישים אמלא יירד איך רואים שלא י ירד כתוב מגדו כל הלילה תהיה שם כיוון שעלתה ללא תרד ולקשר לא צריך את הפסוק ברור אלא לפסול שנפסלו רמון גמליאל ומו כל הרוי למזבח אמו לא לירד שנאמר היולו על מגדו על המזבח הוא דורשות מהמילים על המזבח מה אולו שרו לג במזבח סרד אף כל שורל המזבח אמו לא ירד ותרו בין רב יהושע בין רבן גמליאל מייקו מרבו פסולין שנפסלו באזור שמולו לא ירדו הם לא נחלקו מה הם נחלקו מה המקור מה מסלו מ מגדו הומ מה ישה לו ממזבח אז אחד מהם לא צודק כי לא יתכן שנאמרו שני פסוקים לאותו עניין אמרת הגמ הם לא נחלקו ווס מפל פליגה זה לא טעם אחד ששני מקרוס דקטו סיפה אין בין דבר רב גמלי רבי ישוע אל הדם ונסכים שנפסלו שרם גמלי א אמר אם עלו למזבח לא ירדו וינסו את הנסכים יזרקו את הדם כי נרו למזבח רביש אומר ירדו כי זה לא לאישים הוא דורש מאיש דווקא דבר ששורפים באש דווקא דבר ש מקטירים מה שאם כן דם נסוך שלא מקטירים אז זה לא טעם אחד לשתי מקראות זה שני טעמים זה שני דרכים אלאר פו בדוגמה אחרת כד תניה רגלי שנאמר כלג במזבח קדוש אפילו דבר פסול ברגע שהוא עלה למזח לא ירד קדוש שמ אני בין ראוי בן ש דבר שלא ראוי בכלל המזבח שאור דבש איול צבי שאפשר להקריב אותו לקורבן או בהמת חולין תמוד ל עם כבוסים כתוב ליד זה וזה ה שטס על המזבח כבוסים לשונו מה כבוסים ראוי להקרבה אף כל ראוי להקרבה שנפסל הוא הולה אם הו לא ירד רב קיב המר באותו פסוק נאמר גם אוי לסטוד אויו מה אויו ראוו אף כל ראוי הר עקו ממו פסולה דבר שלא ראוי מעולם הוא אפילו שאם העלה הוא ירד רקמה מה ישה לו מבוסים אומר מיו אזו דוגמה לטע משני מקרוס אומרת הגמ שוב הרי יש מחלוקת ביניהם ואומר ברסוף פסולו שעלת למזבח הבני מ ד מכוסים כבוסים אין אבל או הסוף ו אפלו ש ראויה ומן ד אפילו לסוף נמה אבש דתני כתוב בת שאסור לשחוט קורבן בחוץ מחוץ לזור ם הוא שחט דום יחושב לאיש ההו דום שופך זה נחשב כאילו שהרצח אדם וכמו מי שרוצח אדם חי מיסה גם הוא חייב כורס אבל המילים ם דום שופך מיותרות לר בוס הזרק שאם הוא לא שחט את הקורבן בחוץ אפילו שחט אותו באזורי ארק הוא זרק את הדם בחוץ הוא בקורס דברי רבי שמואל רבי עקיב אמר כתוב במעלה בחוץ אוי זוך ומקטיר יש מעלה מקטיר קודם הבנו את הפסוק בשוחת האוי לרב זרק ותרו בין רבי שמואל בין רבי עקיבא מקומר רבור זריקה שזרקה בחוץ גם עליה חייבים קורס רק מה המסו מדום יחושב ומה המיסו וי זובח אז זה טעם אחד משני מקרוס אומרת הגבור הם לא נחלקו ואומר רבי אבו שוחט וזורק בחוץ בשוגג בל מחוד הי כ בניו אדם שעובר את אותה עבירה פעמיים בשוגג אז אם הוא עשה זאת באלה מחוד אז הוא חייב רק חוס אחת אם עשד בשני אלווס נודע לו בין זה לזה חתו מביא שניים אבל כאן שהוא גם שחט בחוץ וגם זרק בחוץ האם הוא יביא שתי חוס או רק חתס אחת לדיבר רבי שמואל אינו חי ולא אכס כ הוא דורש זירק מהקורס שכתוב בשוחת וכיון שזה חד כורס זה לו אחד אז אין חילוק חוס ביניהם חתס אחת על שניהם כמו שהוא שחט פעמיים לדו רב עקיבה שו דורז מהפסוק שנאמר במקטי אז שוחד וזרק זה שני לו נפרדים אז זה שני קריסוס ממילא בשג ש שתי חוס אז זה לא טעם אשני מקרס הם נחלקו הגמור לארב הוא חולק על רביב אף לד רבי עקיבא נ א רקחת מ שגם שח וגם זרק בחוץ ד שום ושום תס רנו רחמו לוסיס מסביר רשי נכון שיש שתי קריסוס כורס אחת לשוחת כורס אח למלה למתיר אבל כדי לחייב צריך גם הזורה וזורה היא נאמרה רק אופטו קטיר שח זורן בעם הזורה אלא מני אנחנו יודעים הזורה קש שכולם הוקשו למעלה שום ט ושום תס הוקשו שר סיות להה ומכאן למדים לשכת בזרק אז זה לו אחד לאו אחד יש רק חת וסחת מה ראינו במשנה דדו ביים אפשר לגמור הפסק דן יכול להיות בלילה פס הכל ביים וכולו שמלש משפט מק שדון ב וג בלי בכ כתוב ב בכ גם בלילה אפשר לגמור את הדין שואל את הגמור ושפטו לכור גם חי דחי די יכול להות בלילה אונ הגמור דרו ד מה קש סירה בן שתי פסוקים ס מצד אחד בס גם בלילה ו ביים אנכי זבו משפט נחלו ו דווקא ביים או כיצד יים לתחי לזדין לילו לגמר דין רשי אומר כתוב ושפטו בכס שופטו עיקר המשפט זה הגמר דין זה יהיה בכל ס אבל המסע ומתן קבלת הידים וכל זה על זה נאמר ויז בונו אומרת הגמור מניס משנתנו ש שנתה שגמר דין של דין המומס אפשר גם בלילה דק רבי מאיר נתניה רבי מאיר ימו מה אתם מד בכתוב בקונים על פיהם איכל ריב דהיינו דין ויר בדין ממנס וכל נגע על פיהם יהיה הדין של נגע הם יאמרו על צרעת האם הוא מצוו או לא מצוו נשאלת השאלה וכימה ענין ריבים אצל נגים אלו מקיש ריבים לגוים מה נגים רואים אותם דווקא ביים סיבו בוים ארוז בוי אפריים דווקא ביים משמע גם גמר דין דווקא ביום ממשיכים את הברייה ומה גוים שלו בומין כסיב לכל מרנה כון אבל אם הוא עיוור אפילו רק בעין אחת אז הוא פסול מלפסוק בצרת כי חסר בכל מערה אפ ריבים שלא בומין דיין שהוא עיבר אפילו רק בעין אחת לא יכול לשמש כדיין ומה כי שני גויים לריבים מה הריבים שלו י בקרובים דיין קרוב ופסול כמו שראינו ליל אף נ גוים של בקרובים כון קרוב לא יכול לפסוק צרת לקרובו אם מריבים בשלוש דיונים אף נגים בשלוש צטו שלושה כהנים ודינו לכר קל וחומר ממ בשו גופה פוסק על גופו שהוא מצורע אולא קל שק שיצטרכו שלושה תעמוד אהרון הכהן מבו מספיק אחד גו אלמדו שאפילו כן אחד גוים הקופונים ר חולק משנתנו הוא מקיש לר ריבים לגוים שגם גמר דין צריך להיות דווקא ביום מספרת הגמור ההוא סמיה עיור דב בשוד רבי חנון היה בשנותו של רבי כן דדון דינה היה פוסק דינים היה הושב בדיני ממונות ולא ומלי רבי כלמידה רבי כן לא האיר לו על כך שואלת הגמר אךב דוכ למה רבי יחנון לא מחה בידו ואומר רבי יוחנן כלל אלוח כסתם משנה הכן שרבי שנה משנה בסתם אפילו שזה דעת יחיד אבל הוא לא הביא זאת בשמו וא כתב סתם הלכה כך נא למדנו משנה מסכת נידו כל הכושר לא דון כושר לעוד ויש שכושר לעוד ואן כושר לאדון מי זה ואומר רבי כנון לסוסו בכס מינוב עבר באחת מעיניו להעיד הוא יכול לבוא הוא רה באחת עיניו אבל הדון הוא פסול כדעת משה המשנה כרב מאיר שומ כשרי גוים שגם דיין שהוא סומ רק באחת מיניו הוא פסול אז איך רבי חנון שתק לדיין הזה אונה הגמורה רבי חנון אחרית אשכך הוא מצא סתם משנה אחרת שמכשירה סומין איזו משנה אחרת משנתנו די מדונים ביים וגוי אמרים בלילו בלילה זה כמו סומה אז רואים שסו מ כשר למיסה הרן מוסיף שאפילו שלמדנו שרק גמר דין בלילה אבל סו מקשר גם לתחי דין למה כי ברגע שחולקים הרב מו ודורשים מהפסוק ושופט סו מחוס שלא להקיש ריבים לגוים אז מותר לדון בין בלילה ובין עו מותר לו לדון רק יש לנו פסוק ו ביוי מן חילוי שתחילה הזדין דווקא ביים אבל לגבי עיוור אין לנו פסוק אז הוא כשר אפילו להתחיל הסדין אומרת הגבורה אמרנו שרבי חנון לא מכה ביד העיו שדן דינים כיוון שיש סתם משנה אצלנו מה יאול מד סת מה סתומ למה סתם משנה אצלנו יותר חזקה מסתם משנה מסכת נידו ששם רבי סתם כמו ר מאר אומרת הגמורה שתי דרכים הבוס מסטו דרבי עודף שם הוא סתם כדס רב מיוחד כיוון שמצינו שמקום אחר כאן אצלנו סתם כדס הרבים אז נוהגים כך גסי כאן אצלנו זה במקום בסנהדרין בכללים של דיונים זה יותר חזק מאשר שם זה נכנס דרך הגב מסכת נידו ולא סתם שם הוא סתם כמו רב מר רשי מסביר שם יש רשימה שלמה של דברים למשל כל שחי בר גז חי במת אונס ויש שחי במתנס וחי ברש ס הגז ועוד הרבה דברים כאלה אז רבי רצה לומר גם כלל כזה כל הכו של ודון כו של ועיד ויש הכו של ועיד כו של לודון וזה מתאים רק ס רב מ סתם שם כרב מאיר אבל עיקר הדין זה סתם משנ קאן שעוסקת בד בדיונים אז ודאי שזה קובע שואלת הגמורה ורב מיר שהוא מקי ריבים לגוים הוא אומר שהכל צריך דווקא ביים אי ושפתו סום בכל איס מה דורש ב אומר ברו יסוי הימה מאונן שאפילו של ריס נ גויים זה לא ראוי אז לזה לא מקישים ר מגויים לשפוט זה ראוי דתנן אין רוא נסנ גוים שכריס בבוקר מיד וביין הרביים שאז השמש לא חזקה כל כך ולא בתו חביס ולא במה מאונן מני שקיו נירס אזו אפילו שזה נראה לך אזה זה נראה לך לבן באמת זה כהא זה לא כזה לבן הוא לא מצוו אותו שלא קדין ולא בצהריים שאז הרסקו אז השמש מהירה מאוד חזק מבלבלת את העיניים ואפילו שזה לבן אזו אתה חושב שזה כה הנו שזה בהיר הוא יבוא לתאר את התו אז זה אומר רב מאיר פוסום בחוס לדון את הדין דמנס אפשר גם ביום המאונן אפשר גם בשחי אפשר גם בנרים אפשר העיקר ביום ורב מריב לא צריך לדרוש מכאן שדין דדווקא ביום זה הוא כבר יודע קש לגוים רבר רב נחמן ר בשנה כזו בריס ומרת הי ב בלי אומר מוסיף בך אלוו מה אתה מתכוון לומר מדוכ בו מי שמת ביום ירסו לבני אז בניו נוכלים את הירושה שלו ומן דשו ב מי שנפטר בלילה לא יסובני אז הבנים לא יורשים אותו דילמה אומר לו הביה דילס קמרס שביום אז מה שהמת מצווה אז זה פסוק לא צריך עוד דיינים שיישמעו מה שהוא ציווה אם יושבים כאן שלושה דינים ושומעים זאת אז מיד הם מקים את הצבא נתניה סו לבני ישראל לחוס משפות כתוב בפרשה נכס איש קומס וכולי אסני ישראל לחוס משפות אורו הסתיימה כל הפרשה כולו ליס דין הפנס נח לזה דין קצוב משס מיס מה שהוא אומר לא צריך דנים אחרים שיישמעו אלא אלה שיושבים שם אומרים אתה תחזיק את זה מה שהוא אמר אתה תחזיק את זה מה שהוא אמר כדי הרב יהודה מרב ומר רב יהודה מרב שלשו שנכנסו לב קרס החולי אז כיוון שהם שלושה הם יכולים לשמש כבס דין ואם החולה אומר להם אני רוצה שאחרי מותי נכ זה יבוא לבן הזה נך זה על הבן הזה רוצו יש להם שתי אפשרויות אם הם רוצים כוסים הם יכולים לשמש כעדים לכתוב ויורשים יבוא לבזן ובז עשו לפי הצבוע אבל כיוון שהם שלושה אז רוצו סדין אם רוצים הם כולים לשמש כ דיונים ולפסוק על פי מה שהם שמעו מאמס מה שהוא רוצה לחלק את נכסיו אז זה הכל ם שלשו אםם רק שניים אז הם רק ידים קוסון את מה שהוא ציווה להם ואחר כך ידונו ז בבזן ואין יסן דין אפילו אחר כך רצו לצרף אליהם שלישי הם לא יכולים כיוון שהם היו יידים הם לא יכולים לשמש כד היונים ואומר רב חסדה לא ישונו שלשו יש להם את שתי האופציות אלו ביים הם נכנסו לבקר אותו ביום אז כעת זה זמן שראוי לדין הם יכולים מיד לפסוק תדין אבל בלילו שאיין ראוי לדון יש להם רק את האופציה לשמש כעדים כוסון ואין סדים אפילו למחרת הם לא כולים כעת לשבת ולדון עלפי מה שהם שמעו בלילה כיוון שהם שמו בלילה אז הם לא ראוי לדון אז משום דבלו עדים אז הם שימשו כעדים ולא דיונים ואיד נס דיין העד לא יכול לשמש כעת כדיין על פי מה שהוא ראה בעבר אלא על פי מה שהוא ראה בטור דיין יכול באמת לשמש כדיין מה שהוא ראה בתור עת כ אז הוא לא יכל להיות כדיין כיון שהיה בלילה הוא לא יכול ל עצמו לשמש כדיין אלא צריך את המח שם כתבו אפשר ללכת לבזן אחר והם פסקו את הדין אשואל את הבית רבי בר חנינה אולי לזה התכוונת מה שאמרת ביו מנחי לו יז בונו שדווקא ביום ולא בלילה שאם שלושה נכנסו לבקר את החוילה והם שמעו ממנו מה שהוא רוצה לעשות בצבוע שלו הם לא יכולים לפסוק את הדין אלא רק לשמש כעדים אומר לו כן אומר אן אונה אז גם רב מר פרש ככה את הפסוק ביבוב הוא ידרוש כמו שדרש רבי ברנינה וכמו שפירשנו עד כאן דף לד
לצפיה בתכנים נוספים: