הדף היומי מסכת סנהדרין דף לג

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת סנהדרין דף לג

[מוזיקה] סנדר דף לג השום בעזרת השם שורה שנייה ראינו במשנה דינ ממנס מחזירים וכולו בין לכוס בין לחובו אם הדיינים רואים שהם טעו אז הם מחזירים את הדין מקשה הגמור ומינו למדנו משנ מסכת פרוס דונס הדין תברר שו מהו זיקוב חי זק כמו כן אם שטי מס הטו הוא נשאל על טרומה האם היא נטמעה באופן כזה או לא נטמעה הוא אמר שה נטמעה או תירס אטומה מה שעוסה עוסוי הוא לא יכול לחזור מהפסקול מיסוי את מה שהוא הזיק הדיין אז למסה בדו נס הדין אז זה פשוט להבין דהיינו הוא פסק שהלה חייב הלה פטור עכשיו אי אפשר להחזיר את הדין אז עדיין צריך לשלם את הפסד זה שהוא זיכה בטעות בטעות בטומה ותהר אסתי מסתר התרומה נשרת מה סורה באכילה ווא הזיק לביים שהוא אסור באכילת התרומה שבעצם טהורה הוא צריך לשלם לו מה הכוונה בתירס הומה אז זה ברור שאי אפשר לומר שמהסס אוסוי שהתרומה באמת תורה אפילו שהוא טעה והיא באמת טמאה כי ודאי שהיא טמאה אלא היסס מסבירים שכעת מבינים שמדובר שבעל הבית הוא עירב זאת פרות אחרים טהורים ועכשיו כשהתברר טעות אז כל התערובת אסורה כי אין רוב נגד זה אז עדיין צריך לשלם לו מביתו את דמי שאר הפירות הקופונים מה רואים כאן שהדין לא חוזר מה שעוס סוי במשנתנו ראינו שאפשר להחזיר בין לזוז בין לחובו אומר רב יוסף לקשי כאן במשנתנו מדובר במומחה דיין מומחה יש בו כוח לחזור והבל דין לא יכול לומר מי אומר שכרגע אתה צודק אולי הפסק הראשון שלך צודק לכן אנחנו אומרים שהדין חזו כא המש מדבר בנו מ א הבדין שכעת הוא ב לרעתו אומר לו מי אומר שמה שאתה עכשיו סובר זה נכון אולי מה שאמרת קודם הוא הנכון ולא טעית וכעת אתה טועה אז שואלת הגמ בו מחזיר ם בסיום המשנה זאת אומרת שגם מה שעש ק הוא פטו לשלם את הטעות שלו כיוון שהוא מומחה אנחנו אומרים שמה שגרם לו לטעות זה מחמת מזל האיש ולא מחמתו אז הוא פטור מלשלם אז אי אפשר להעמיד את המשנה בחו רוס במומחה אומר רב נחמן כאן משנתנו שיש גודל אמנו בחוכמה ובמנין במניין אז רשי מסכת אובס מביא שתי פירושים או שהוא יותר מבוגר ממנו או שיש לו יותר תלמידים מעניין התלמיד אז שיש גדול ממנו והוא אומר לו טעית הוא אומר נכון טעיתי אז יש בו כוח לבטל את הדין זה מה שראינו אצלנו במשנה כאן בפירו שאמרנו שכתוב בתחילת המשנה שמה שאוס אוסוי ובסיום כתוב ש מומחה אז הוא לא משלם שאין גוד למנו בחוכמה ובמנין אז הבל דין אומר מי אומר שאתה יכול לחזור בך אפילו הוא אומר עצמו טעיתי מי אומר שטעית אולי אז אולי עכשיו אתה טועה אין כאן אדם שיכול להחזיר אותך שוא יותר גדול ממך זו דרך אחת דרך נוספת לשב את הסתירה רב שיש סומ כאן במשנתנו מדובר שטעו בדבר משנה טעותו בדבר דבר מפורש הו פסק כנגד משנה מפורשת אז הדין הוא לא דין והוא חוזר כאן המשנה פחס מדברת שתו בשיקול הדס כמו שנראה לעלון בשיקול הדס אז מה שעושה עשוי ומר ר שו בדבר משנ וזו כזה בכלל לא פסק טו בשיקול הדס אינו כוזו אומר לרבי לרב השה אפילו טו ברבי חיה ורבי שיה משנה זה בדרך כלל משניות שרבי סתם אומר רשי שהגדול מהם וכל הישיבה מצוייה אצלו די שהוא נשיא דקדקו עמו בדברים ומידו על בוריים אז טעות בכזה דבר זה לא פסג בכלל א מה קורה אם הוטעה בדבר שמפורש בטו ספטס בברייס שסידרו החי ורבי שיה האם זה גם עיקר שאם פוסקים כנגד זה כאילו לא פסקו בכלל וזה חזר או לא או מרלי אמר לו רבש אין שואל אותו רבנה אפילו בדרב ו שמואל הם כבר המרים המואים הראשונים מה שהם פסקו מסברה שלהם זה לא משנה אלא סברה אז גם מי שפוסק כנגד פסק שרב שמואל אז טו בדבר משנה או מלאן שואל אותו רבנה אפילו בדידי דידך אני ואתה רבינ רבה שפסק נו פסק ודיין פוסק כנגדנו האם זה טוב בדבר משנה אומר לי אומר לו רב עשי בלשון מליצית אותו ענן קת לקן באג מנן וכי אנחנו קוצצים קנים באגם מלקטי עצים אחרי שאמרתי לך שגם מי שטועה בדברי המירים חוזר מה אנחנו גרועים אב למסה הראש כותב שזה ברור שאם הדיין יודע מה שפסקו רב ו שמואל רבינ ורב השה שאר המירים והוא אומר אני חולק עליהם אז ודאי שיש לו סמכות לחלוק ואד רבה הלכה תהיה כמותו כ הכלל הלוכ כבשר כאן מדובר באופן שהוא פסק בלי לדעת מה שרבינה פסק בזה מה שרב ש פסק בזה ואחר כך מתברר לו שהוא פסק כנגד דעתם והוא כעת מודה שזו טעות כי כך צריך לפסוק אז בזה הוא נחשב כטו בדבר משנה וויזו מבררת כעת הגבור מה אמרנו שהמשנה שאומרת שמה שסו מדברת באופן שטעה בשיקול הדת איך הדו שיקול הדס אומר רב פופה כגרוש ק לא נשנתה הלכה כדעת מי קכ מ הלך הדיין ופסק כשיטה אחת סוגד שזך רוב הדיינים נראה להם דברי השני הם פוסקים כדברי השני הינו טעות בשיקול הדס שמצד אחד הוא לא יכול להחזיר את הדין כיוון שזה לא טעות גמורה זה לא נגד הלכה פסוקה זה לא טו בדבר משנה אז הפסק קיים מצד שני הוא לא מ לרבים הוא צריך לשלם כיוון שזו טעות כי רוב הדנים פוסקים אחרת ופש גם הוא עצמו מודה שהוא פסק הרבה טעות אז הוא צריך לשלם מיסוי אלא אם כן או מומח לרבים אז אנחנו אומרים שהטעות נבעה ממזל של הבדין והוא לא משלם ס נודן רב שס מה אתה אומר טו בדבר משנ חוז למדנו משנה מסכת בחוס מיס בפור שניטלו אוים שלו ניטל הרחם שלה והכילו רבי טפ לקלו אז כמו שטס מוכיחים הגמור לאלון לא שרט הכיל אותה בידיים אלא הוא פסק לבעל הפרה הפרה הזו טרפה אז ממילה מה עשה בלבית הוא נתן אותה לאכילה לכלבים ובמס לפני חומי ביבנה והתירו הם פסקו שאילות ריפה למה שאומר טודוס יפה אין פור וחזיר יצס מאלכסנדר של מצרים אלא אם כן חו כינוים שלו כדי שתלד הפרות והחזיר מש אלכסנדריה היו מאוד טובות הם לא רצו שהם יהיו מצוין מקומות אחרים לכן אלה שיצאו משם הם גרמו שלא יכלו ללדת ובכל זאת הם אחרו זאת הם יצו פרות וחזיר בלי רחם והם חיו שנים רבות אז רואים שזה לא טרייפה כששמע זאת רב טרפ אמר רבי טרפם אלכו חמורו טרפם כלומר צריך אני למכור את חמורי כדי שיהיה לי כסף לשלם לבייל את הפרה אומר לרב עקיבא פוטו רתו שכל ה מומח לרבים כשההוא טועה פוטו מ כמו שראינו את המשנה לאל וסה ואם אתה צודק רב שיש שאתה אומר שטוב דבר משנה חוזר לימ שרבי עקיבא יאמר לו בכל מקרה אתה פטור כי תו בדבר משנה אתו ותו בדבר משנה חוזר מה הכוונה ת בדבר משנה אז רשי אומר סתם משנה בלו טריפס ניטלו שלו קשרו אבל למסה האחרונים טמאים שממון נפשך אם סתם משנה בטרס כבר הייתה ידועה אז למה לא הביאו את הסתם משנה הזו ואם היא לא היייתה ידוע אז למה נחשב אתו בדבר משנה אז בספר חמרה וחייה לבעל הכנסת הגדול רב חיים בן בשתי הוא אומר שוודאי שעשתה משנה היא האמירה של טודוס הרופה שהתקבלה בדס חומים וזה טוס בדבר משנה רק מה שרשי מציין את המשנה בלוט ריפה זה רק להוכיח שהעדות הזו של טודוס הרופה התקבלה אצל החומים ללא עוררין ולכן זה נחשב כתוב במשנה גיבור עוד מ תקשה מה הכוונה חוזר הרי כבר הפרה נכלה על ידי הכלבים עוד מעט נראה אומרת הגמור לו רב שש סליה זו לא טענה חוד ר רב קיב התכוון לומר לו שתי דברים חודש מש חז ממילא אין סיבה שתשלם את הפרה ושו אפילו אם זה היה כך מומח לרבי מומ לרבי פ מלשלם אומר רב נחמן ברצח לרוב מפור פורו הרי החילו לכלובים ולסדר מה הרבנו מבקשה אם תס בשנ חוזר אז רב קי יכל לפת ר מטעם זה אבל כאן מה הוא רוצה שיחזירו את הדין וישירו את הפרה אפשר כבר להכשיר אותה אכ נכל על די הכלבים אז איך נונ סבר שאפשר לפתור את רטפן חמת הכלל ששז כ ל מקו ד הורה שהפרה הרפ כמה פילו אם הפרה התה לפנינו היתי אוסר באכילת הבשר מ ר שיאלץ לשלם כמר ומר ל רבי עקיב מלשלם אבל אילו הת מומח הית צריך לשלם א יאמר לו רבי עקיבה מה אתה דואג כבלו מדס כיוון שאתה היית בדבר משנה אז אם הפרה הייתה עומדת כאן המה ש פסקת שית רייפה זה כלום ולא עשית כלום לא הזקת אותו אשת נמה שהוא הלך על פי דברך שהטריפה והחיל אותה לכלובים לא הקלו מאדס כרי מצידך אתה יכול לחזור דהיינו כדי לפתור אותו לא צריך לבטל את הנזק שנגרם על ידי ההוראה שלו אלא מספיק שאפשר לבטל את ההוראה ואז מה שהו אותה זה לא קשור אליו זה רק הוא גרם לו שהוא יכיל אז זהו לא צריך לשלם וזה מה שדיברנו מקודם שלא רפטר עצמו הכיל אותה לכלובים ממילא אז התענה צודקת שרואים שרבי עקיב פתר אותו רק מטעם שהוא מומחה אז הוא ענה לו בעצם ה אמר לו שתי טענות קודם כל טוב בדבר משנה טוב וזה חוזר אפילו שהפרה כבר נכלל ד הכלובים אתה מבטל את הוראת ואתה לא צריך לשלם לו על מה שנגרם לו נזק שהוא החיל לכלבים עוד לפתור אותך כיון שאתה מומח לרבים וק את הגמור עוד דרך לתרץ את הסתירה בי משנתנו למשנה מסכת כו של דונס הדין מה שעוש רב חיז דומה כאן המשנה חורס מדברת שנוטל ונו שם ביד הדיין עצמו גבע את הממון מזה ונתן לזה למשל רובן ושמן הגיעו לדין תוירה ראובן טובע ששמן חייב לו ודין פסק שם נכון אתה חייב והוא נטל מיד שמעון כסף ונטל ז לראובן ביד אז כיוון שהוא עשה מיסה אז ההוראה כבר לא יכולה לחזור היא כבר קיבלה תוקף אפילו שקת תבר שטעות הוא לא יכול לומר לראובן תחזיר את הכסף לשמעון אלא הדיין צריך לשלם מכיסו לשמן מה שהוא הפסיד לו כאן המשנה שלנו מדברת שלא ינו טל נוסם ביד אלא הוא אמר לשמן אתה חייב ושמן הלך והוא שילם אז החויזר הוא אומר לרובן תעיתי תחזיר את הכסף לשמעון אומרת הגמור ביש מכי זק שמדובר שם במסכת רוס כגון שט נוסם ביד כמו שאמרת הוא נקח כסף משמו נתן לראובן אלו זיקס כחס לו לכאורה דופו רתו אין לשון זכאי אומר רשי אלא לשון נקי ופטור זאת אומרת שאמר לשמעון אל תשלם לרובן אתה פטור ואז מה אומרים מה שעוש עסו ואפילו שתברר כעת שהוא טעה הוא לא יכול כעת לומר לשמעון תשלם לרובן אלא הוא משלם לראובן מה שוא הפסידו זה שהוא לא קיבל ש את הכסף וטל נוסם ביד כן לא שייך נוטל נוסם ביד אומרת הגמור זה כן שייך כפ ורו כיון שאמר לשמן אתה פטור וי מוחזק בכסף הוא השאיר את הכסף אצלו כמו שנוטל ונוס ביד דומה זה כבר ביצוע של הפסק הוא אומר לו תשאיר את הכסף אצלך לכן הוא לא יכול לחזור בומה שעוש עשו שואלת הגמור אלו מסס מחזירים בין לכוס בין לחובו ומה אמרת ש משנתנו מדברת דווקא שלא נוטל נוסם ביד כי אם נוטל נוסם ביד הוא לא יכול לחזור בו אז ביש זוס מחזיר לכוס מחס לו דמלי מקורבו כך הוא אמר לשמעון ולא נון ולאנו שם ביד אלא שמעון עצמו שלם לרובן אבזה אומרים הוא חוזר ואומר לרובן תחזיר לו את הכסף אלו מה שמחזיר לחוו איך מש כחס לו שלכתחילה הוא טעה דמ בתחילה הוא אמר לשמעון פורו ועכשיו התברר שהוא טעה ומש אומרת שמחזירים והוא יכול לומר לשמעון טעיתי ותיתן את הכסף לראובן ומרסקים דומה פטרו כמו שנטל נוסם ביד דומה ואז אי אפשר להחזיר את הדין אומרת הגמורה באמת לחובו אי אפשר להחזיר כי ברגע שהוא זיכה אותו אז זה נשאר אצל שימן זה כאילו שנוסה ביד ואז הוא משלם מביתו והמשנה שאמרה מחזיר עם ביל חוס בי לחובו חודה הכוונה לאופן אחד די ממנס מחזיר זכו שחויבו מחזירין את הדין לזכותו של זה אם חיוו תחילה ולא נסם נתם ביד מחזירין לזכות שהוא חובתו של חברו שמחייבים אותו להחזיר ממה שגבה משל אצלנו שאם הוא אמר לשמעון תשלם לראובן ושמעון עצמו הלך ושילם לראובן אז מחזירין מזכים עכשיו את שמעון ומחייבים את ראובן להחזיר לו את הכסף מקשה הגמורה הרי דין זה מפורט במשנה בין ההבדלים בן דיני ממנס לדיני פשס שדין ממנס מחזירים בין לכוס בין לחובו וכעת אתה מפרש הכוונה לאופן אחד שמחזיר לכוס שהיא לחובו של השני פשס מחזיר לכוס והי מחזיר לחובו אז איך תפרש לפי זה את המקביל וסוג בנפש אז ת אומר כך מחזיר לכוס ום מחזיר לחובו מחזיר לכוס זוס גרצ אתה יכול להחזיר לזכות פסקת שהוא חייב מיסה אתה יכול כעת לחזור בך ולומר טעיתי והוא פטור ממיסה דווקא שזכו גרצ וזה לא חובה לבעל דין כי אין כאן בעל דין שני למשל אדו על אדם שהוא חילל שבת או שהוא חטא עם אשיש וחייבת אותו מיזה וכעת אתה מזכה אותו ואין מחזיר לחובו הכוונה גם לאותו אופן שכוס כמו המקביל דינמוס לכוס שהי חויבו לחובו ממש אתה לא יכול לפרש כי גם בדימונ לא מחזירים לחובה ממש אלא הם מחזיר לזו חובו מה הכוונה חוס איך ייתכן כזה דבר שאתה רוצה להחזיר לזכות ואתה לא יכול כי זה חובה לאדם שני אמרת הגמור ה לא קש אני יכול למצוא לך כזה אופן חוס דגול אדם למשל הגיעו דים והעידו על אדם שהוא רצח ואתה חייבת אותו מיזה ואחר כך תברר לך שתית ואתה רוצה לזכות אותו ואז אתה לא יכול לחזור לזכות אותו ממיסה כיוון שזה חויבו לגול אדם לקרובים של הנרצח שכואב להם שאתה מזכה שאת הרוצח של רובם אבל זה לא ייתכן משום חוס דגו לדם קטלין אלי אם באמת תברר שטעות הדבר והוא זכאי והוא פטור ממיסה אז כיוון שזה חויבו הקרובים של אלה שחושבים שהוא רצח את קרבם אז לא נציל אותו לא ייתכן אז ברגע שאי אפשר לפרש כ בדין פשס אי אפשר לפרש ג במקביל בדין ממינס וויד מה אמרת שבדין הומנס הכוונה לאופן אחד לזכות שהי חויבו מה הי בין בין ה כתוב מחזיר בדינמו בין לכוס בין לחובו זה מורה שמדובר בשני אופנים שונים כש אכן קשה על פירושו של רב חיז רבינו אמר הוא כן רוצה לקיים את התירוץ של רב חסדה משנתנו מדברת כל נוסו נוסם ביד אז אפשר להחזיר את הגלגל המשנה וירוס מדברת כנוס נוסם ביד הוא נתן תוקף לפסק שלו במעשה שהוא עשה אז אי אפשר להחזיר את הגלגל והוא משל מיסוי אז מה הקשתה זיקו סחב שכתוב שם לא שייך נוסע ונוסע ביד ומה שאמרנו שבד עצמו שהוא פוסק שבכסף שהוא מוחזק נשאר בידו זה נחשב נוסע ונוסע ביד הרי לא ייתכן כי אם כך איך תתפרש משנתנו כמו שהגשנו אומר הבינה רבי נומה באמת צריך שיהיה מיסה בפול גם זיקו סחיב אם הוא אמר לו פטור ומוחזק במומו זה לא נחשב כמעשה אלא יש אופן כגון שאוול ביודו משק למשל באופן שאמרנו שראובן טובע את את שמעון לראובן היה משכון חפץ של שמעון בידו בא הדיין ואומר שמעון אתה פטור הולך הדיין נוטל את המשכון מיד ראובן ונטול ממנו והחזיר אותו לשמעון עכשיו התברר לו שהוא טעה אומרת המשנה מה שעוס אוסוי כיוון שהדיין עשה מעשה אז הוא נתן תוקף ואי אפשר להחזיר אבל ל משנתנו מדובר שהוא לא עשה מעשה בידיים אז בין בזיק סחי בין בחי זק כ שוא לא עשה מעשה בידיים אז חוזר במקרה של טעות ממשיך רבינ איך נפרש את שאר האופנים שם מסכת פירוס טימס התואר גם יתכן לא שם נוסם ביד איך הוא הגיע לרב ומר לו הפרי הזה קרה לו כך וכך האם הוא נטמא או לא אומר לו הדיין הוא טמא דהג בי שרץ ואז שכבר שלא יהיה עוד ספק בדבר אז אמר בוא נעשה את זה ודאי הלך עדיין לקח שרץ מאחד משמו נוצרות ש שבמים חים אותם והוא הגיע זאת בפרי והפרי נטמע כעת ממילא בזה מה שעושה עוסוי מקשים האחרונים מה שושו סוי ודאי שמה שושו עוסוי טימא בידיים מה שהוא טימא זה לא גרם כלום למה שהוא הגיע את השרת זה נטמע ומה שהוא משלם זה לא מחמת ההוראה שלו אלא מחמת שהוא הזיג בידיים הוא טימא מבואר קצס חושן שמדובר שהייתה כאן ערימה גדולה של פירות והספק היה הייתה היה על כל הערימה הוא אמר לו כל הרמה טמאה ובעצם התברר שזה טעות כל הרמה טהורה אבל למיסה כיוון שהוא נתן תוקף לפסק איך הוא נתן תוקף לפסק שהוא הגיע שרץ באחד מהפירות ורק הפרי הזה נטמע בכל זאת הוא נתן תוקף לכל הפסק שלו וכל הפירות נשארים טמאים הפרי הזה שהוא הגיע שרץ תמה מחמת השרץ כל שאר הפירות טמאים רק מחמת הוראתו הראשונית של כול לחזור ממנה משל מבסו אם משהו הזיק על ידי הוראתו ממשיך הונה תירס התו מ גם ייתכן כשסע ונוסע ביד אך שעירון בן פרסוב הוא בא עם הפרי ושואל אותו קרא לו זה כך וכך האם הוא טמא או לא אומר הדיין זה טהור וכדי שכ לא ייה ספק בדבר אז הוא הלך וערבב את זה עם פירות אחרים טהורים של בעל הבית שבא לשאול אותו וכעת התברר שהוא טעה ואין בתערובת רוב כנגד הטמא אז הכל נשר טמא ה הוא צריך לשלם מביתו אבל תוסס בתחילת הסוגיה בתחילת הדע ומד א מקשים הרי מה שהוא משלם זה מחמת שהוא הזיג בידיים שהוא ירב אז מבארים טויס שכוונת המישנה כך אם הוא עירב זאת בפירות שיש רוב כנגד הטמ ועכשיו התברר שהוט זה בטל ברוב אז מה שעושה עסוי והכל והכל מותר אם הוא ירב זאת בפירות שאין בהם רוב כנגד זה רק שהתבררה טעות הכל טמא אז ישר ל מיסוי מה ראינו בהמשך המשנה דין פשס מחזיר לכוס ו מחזיר לחובו מה המקור מבי הגמור בריס כתוב בפסוק נוקי וצדק ל תג יש נוקי יש צדק מחב חכ ומר אוד יש לוס מני שמחזיר ודנ מחדש ואם באמת הוא זכ מזכים אותו תמד נוקי אל תרג נוקי משוא נקי חט אפילו שהתחייב בבז תבר שהוא נקי להפך ז זק רך עוד יש מ ש מחזיר ד צדקת משמ זה שהצדק בדין אפילו שבאמת לא נקי אומר רב שמי ברש וחילוף הדין מתחלף למיסיס אדם שמסיט את חברו לעבוד עבדי זורי אז בדיוק להפך אם הוא יצא מבזן חייו ובא אחד לימד עליו אז לא מחזירים אותו משאירים את הפסק שהוא חייב אם יצא עם בזן זכאי ובא אחד או יש למד עליו חובה מחזירים אותו כדי לחייב אותו כסי במסז לא ך מול ולא ולוב אקמס הוא דורש מכיור תהרג הכפלות מלמדת אותי לא שאני לא יחזיר לזכות אלא יחזיר לחובה בואני רב זר מרב שס מה ראינו במשנה שאם הייתה טעות בדי מונס מחזירים ביזוס בין לחובו אם הייתה טעות בדין פשס מחזיר לכוס אבל אי מחזיר לחובו שאלה היא חי וגולו ז ורשי גורס מי מה יהיה הדין בפסק לגבי גלות שאדם שרצה בשוגג ובז פסקו חייב גלות או פטור מגלות לאורי מקלות האם זה כמו דינ פשס ומחזיר רק לסחוס ולא לחובו רק כדי לזכות אותו לפתור אותו מגלות ולא לחייב אותו או שמה זה כמו דיני ממנס ונחזיר גם לזכות וגם לחייב אז הוא ענה לו אסיה בגז רושו וצח וצח כתוב בחי ומיס וצח וכתוב בחי גוס ורצח אז זה דומה לדיפ שש מחזיר רק ללזוז ולא חבו אז הוא שואל אותו שוב חי מלקי סמ מה ידין בפסק על חיוב מלכות אז הנה לו גם בזה זה דומה רשרש כתוב ב לומוס מל רש ת בספת לגבי הדין שמחזיר לזו בדין פשס שנינו שם חי גוס מנין ארצ וצ חי ולקס מנין אי רש ראשו אומרת הגמורה מה ראינו ואם מחזיר לובו בדי נפש אומר רבי חי רבי יכן והוא שטו בדוב שן צדוק מדו הצדוקי הרי כפרו רחמון צלם בתור שבעל פה הם מודים רק בתור ש בקסיו אז אם הוא זיכה אותו באופן שזה טעות שלא מפורשת בתורה אלא זה טעות כנגד משנה או כנגד ברואים שהצדק לא מודים בזה זה רק סימן כמובן שזה לא קשור לצדוקים הוא סימן כזה דבר שהוא עלול לטעות אז אומרים טעית פסקת שהוא זכאי אל תחזיר את הדין לחייב אותו אבל ותו בדוב שדוק מוד בוי בפסוק מפורש זיל קורא ברבו תינוקות של בית רבם יודעים שזה כלום אז הדין לא דין בכלל וזה בכלל לא פסק אז מחזירין אפילו כדי לחייב אותו בואנה רבי חיא ברא ב רבי יחנון טו בנוף ףס מו דיין שטעה והוא זיכה נוף נפת באריס האם מחזירים לחובו אומר רשי בשל ברוצח יש הרבה דברים שהוא עלול לטעות בהם בדברים שלא מפורשים בתורה למשל האבן שהרגו בה אם עלולה להמית או לא האם השרו צריכה להיות דווקא מפי הידים א אפילו מפי הרוג עצמו האם ברודף אחרי חברו להורגו אז אפשר להציל אותו בנפשו אבל דווקא אם אי אפשר להציל אותו באחד מאבריו בזה שייך טעות אבל נו ונו אפס לא שאר בדרך כלל טעות ממילא אז אם הוא פסק אז הוא פסק בד שדוק אז חוזר לחוו אומר אמר ל רבי ן יש פגם זיקוק וצו בעוד שהאש דולקת אז תנצל את האש קצות דלים שלך צלה אותם כלומר בעוד שאתה עושק בשמך תן לב להבין ולהוסיף לקח הרי שמעת ממני שז ו בד של אז חוזר חזר אומרת הגמור לאדו אי חוזר ר במשנה דנפש אי מחזיר לחו כתוב סתם כל פשס כולל הרס אומר רביבו רבי חן יש כן דין אחד שעלול לטעות ובזה לא נחזיר כגו שטו ש יק דרקו נוי ונופ שפו בש יק דרקו וזה החיוב לא מפורש בתר זוק לא מודים בזה אלא דורשים זאת ללוד משכבי שלרב שני משכב אז אם הזיקה בזה שחשב ששקד פטורים בזה לא מחזירים ישרו פטורים מה ראנו דונס אל וכולו כולם יכולים ללמד בין זוס בין חובו אפילו התלמידים שיושבים בפני הדיונים דנפש מלד זוס ד רק הדיינים אומרת הגמור משמ ואפילו הדים אפילו הדים עצמם שבאו וידו למשל שהל חילל שבת יכולים להעלות טענת זכות רב לא רבן תניה כתוב בפסוק וד אחוד יד בנפש אז פשס הפסוק בא לומר שד אחד לא מספיק כדי להרוג אדם אבל יש כ פסוק אחר ומס עלפי דחד אלא בין לכוס בין לחובו כשעד עצמו שהוא בא לחייב הוא רוצה להעלות טענה שצריך לפתור או לזכות את החייב לא שומעים אותו רבי יהוד אמר או זוס ואין לבו אזכה משנתנו דקא רב שכתוב הכול כולל העדים לזו גם הדים יכולים לומר אומר פופל לא הכל שמשנת מדובר הכל לא רק הדיינים אלא גם בחון התלמידים שיושבים בשורות לפני הדיונים הם מלמדים ומדים חב ודבר משנתנו כדעת כולם גם כדעת חומים אומרת כג רב יהוד שוא אומר שהעד עצמו עונה לזכות ו לו בנפש למוס וב הנה רבון הם טוענים אומר אש לוקיש משום דרזה כג בדוסי אם העד טוען טענה לפתור אותו אנחנו אומרים הוא נראה כנגע הוא מתחרד והוא דואג שמה יגמר הדין לחובו ואז הוא יביא דים והוא זים אותו ואז הוא הצטרך ללחת במקומו הסיס סס לכ ויהרגו אותו במקומו והעד כעת לא יכול לחזור בו כי כבר עבר לח כדי דיבור ואן שוב ש שגד שוב א יכול זור מגיד וא מצע רבולה שהוא טוען טענות לזכות לכן לא שומעים לו שואלת הגמור ורבו אינו חנ שיש להם ספרה אבל הי לא מוסד שבי שמזה דקדק רבי יב יהוד שדווקא לא דווקא לחובה לא שומעים מהעדים אבל זוס כן שומעים אונה הגמורה מוק מלו בחוד מן התלמידים כי בעדים אי אפשר להעמיד זאת כי זה יש נגי כמו שאמרנו כד תניה אומר אחוד מדם יש ל או זכו מן שלו תמוד לא דחד לא יענה אפילו לא זכות מנין לא התלמידים שומה יש למדו מנין שאין שו מלוים תמד לאמר איך וד יד בנפש לומוס חכמים סוברים שומוס לא יכול לעלות על הידים כ הידים לא שומעים ם גם לא זכות כי זה הם נוהגים בדוב אלא בהכרח שהפסוק מתחלק לשתיים אידך עוד לא יענה בכלל לא גם זכות ללא והסיום לינה בנפש לומוס שמשמע דווקא לומוס אבל לזכות כן זה מדובר לכו התלמידים ש הוא לא מוסו כול להעיר הערה אבל לזכות אותו כן שומעים את דבריו עד כאן דף לג
לצפיה בתכנים נוספים: