הדף היומי מסכת סנהדרין דף יט

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף יט

[מוזיקה] סנהדרין דף יט מתחילים בעזרת השם דף יח עמוד ב שורה שלישית מלמטה במילים חולץ חולצין וכו בית המקדש השני עמד 420 שנה 40 שנה מתוכם שימש שמעון הצדיק כהן גדול 80 שנה נוספים שימש יוחנן כהן גדול נשארו לנו 300 שנה מתוך ה-300 שנה האלה שימש או ישמעאל בן פאבי 10 שנים או רבי אלעזר בן חרסום 11 שנים נמצא אם כן שנשארו פחות מ-300 שנה אומר רבי יוחנן במסכת יו דף ט שבאותו זמן שנשאר פחות מ-300 שנה שעמד בית המקדש השני שימשו יותר מ-300 כוהנים גדולים אתה למד מזה שכל אחד מהמהם לא הוציא שנתו הם כולם מאז שתמו להיות כהנים גדולים תוך פחות משנה הם נפטרו נאמר שאדם אחרי שהוא התחתן עוד לא הספיק להביא ילדים והוא התמנה להיות כהן גדול על ידי שהוא שילם הרי אז התמנו להיות כהנים גדולים על ידי ששילמו כסף למלכות הם לא היו ראויים לכן הם לא הוציאו שנתם הוא שלם כסף ואו שמישהו אחר שילם בשבילו והוא נהייה כהן גדול הוא לא הוציא שנתו ועכשיו על מנתו מסכנה נשארה ככה אז היא לא כמו אלמנה רגילה שיכולה להתחתן עם מישהו אחר כיוון שבעלה מת בלי להשאיר זרע אלא הא נקראת יבמה אז היא צריכה או להתחתן עם אח של בעלה ביבום או לצאת על ידי חליצה שבזה היא יכולה להתחתן עם מישהו אחר אז כהן גדול אומרת המשנה חולצין לאשתו ואם אחיו של הכהן גדול מת בלי בנים הוא עושה חליצה לבמה אבל הוא לא יכול לייבם אותה למה כי כהן גדול אסור להתחתן עם אלמנה היבמה הזאת היא בעצם אלמנת אחיו אומרת הגמרא כפס ותני התנה פסק וכתב שבשום מקרה כהן גדול לא יכול לייבם את אשת אחיו לא שנה אלמנה מן האירוסין ולא שנה מן הנישואין הרי מתחתנים בשני שלבים שלב ראשון זה הקידושין למשל שהוא נותן טבעת ואומר לה אישה רת מקודשת בטבעת זו מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל אז היא הופכת להיות אשת איש אבל היא עדיין לא נקראת נשואה היא נקראת רק ארוס אחר כך כשהוא מכניס אותה לביתו מה שנקרא מכניס אותה לחופה אז היא נקראת נשואה בזמנינו עושים את זה בזה אחר זה אבל בזמן המשנה והתלמוד היו עושים את זה בשני זמנים אחרים עכשיו כשהיא רק רוסה אז היא עדיין נחשבת אישה בבטו בבתוליה הכך כי היא עדיין לא נכנסה לחופה אז אם כן למה באמת הכהן גדול לא יכול לייבם אותה ביש למה מן הנישואין אם היא כבר נשואה אז מובן למה הוא לא יכול להתחתן עם אלמנת אחיו כי אב יש כאן גם מצווה תעשה והוא אישה בבתוליה יקח וגם לא תעשה אלמנה לא יקח ולכן אף על פי שיש מצוה עשה ליבם אין המצוות עשה של יבום דוחה גם לא תעשה וגם עשה אלא אם הי רק אלמנה מן האירוסין המי לא יהיה הבם למה לא יבוא העשה של יבום וידחה רק לא תעשה של אלמנה לא יקח כי הרי נחשבת אישה בבתוליה יכח למה לא יוכל א לייבם מתרצת הגמרא הסיבה שהוא לא מייבם גזירה שלא יעשה למה לא יעשה ביאה ראשונה של מצוות יבום עד וביאה השנייה שמה יבוא להישאר ר איתה גם ביה שנייה ואז הוא יעבור על איסור של אלמנה לא יקח לכן אסור עליו לעשות גם את הייבום באמת ככה למדנו בבריתה תניה נמי אחי אם הכהן גדול ומתו קדמו ועברו על הגזירה ובעלו ביה ראשונה קנו למה כי מעיקר דין תורה מותר לייבם ואסור לקיימן בביה שנייה כי באמת השכ לא תעשה אין שום דבר שדוחה את הלא תעשה של אלמנה לא יקח במשנה למדנו מת לא מת לכהן גדול הוא לא מלווה כמו כולם אלא הוא מסתתר ומלווה כל פעם רחוב אחד אחרי כולם תנו רבנן ברייתא הפסוק אומר אם מת אחד מהקרובים של הכהן גדול מן המקדש לא יצא אז רבי מאיר דורש לא יצא עם מלווה המיטה ביחד אבל יוצא הוא אחריהן כיצד איזה שיעור זה נקרא אחריהן כש המלווים את מתרחקים ונכסי מתכסים מעינו והוא נגלה הוא יוצא ממקומו ובא למקום שבו הייתה המיתה קודם מלווה המיתה גלן במקום אחר והוא נכסה מהם במקום שהם נגלים זאת אומרת הוא כל פעם הולך לאותה אותו רחוב שהמיטה היייתה שמה קודם אחרי שהמיטה כבר הלכה משם בהמשך המשנה ראינו את דעת רבי יהודה שחולק על רבי מאיר רבי מאיר אומר ש שהכהן גדול ככה יכול ללות כל פעם הוא הולך לאותו רחוב שכבר התפנה מהמלים והוא יוצא עד פתח שער העיר וכולי ששם כבר אין לו איך להסתתר אז מ שם ועלה הוא לא יכול ללוות בהמשך רבי יהודה אומר הוא לא יכול בכלל ללוות כתוב מן המקדש לא יצא זאת אומרת שאסור לו לצאת ללוות זה נאמר על המקרה שהוא צריך ללכת ללוויה התורה אוסרת עליו לצאת מן המקדש זאת אומרת שאסור לו ללבות בכלל שפירקה אמר רבי יהודה אמר לך רבי מאיר אם כן שאסור לו בכלל לצאת מבית המקדש בזמן ש של מיטת אחד מקרוביו י אחי אז מה לביתו נמי לו יהיה עסור לו לחזור הביתה למה שיהיה אסור לו לחזור הביתה אני מבין שאסור לו להיטמא אבל אם הוא לא הולך ללוויה למה שתורה תאסור ליו לצאת מבית המקדש אלא בהכרח מה הכוונה לא יצא הרחיקה אמר מן המקדש לא יצא מקדושתו לא יצא שלא יתמ למתים אז מה עושים כדי שהוא לא תאמא למתים עושים מקר אל תלווה כמו כולם בכל ע זה קרוב אז יכול להיות שהוא ידחק והוא יטמא אז הוא כאילו יהיה לו מאוד קרבה אז יכול להות שהוא יבוא להטמא ולכן עושים איזשהו הקר שהוא תמיד הולך אחרי כולם אחרי שכולם פינו את המקום הוא מגיע לשם כיוון תקר כיוון שיש את ההיכר הזה אומר רבי מאיר לאט למנגה הוא לא יבוא לגעת ולהתאמה ורבי יהודה איך יכול לדרוש את ה הוא גם לא יכול לדרוש כפשוטו מן המקדש לא יצא הוא מודה גם שזה כוונה מקדושתו לא יצא רק לפי דעתו זה לא מספיק שהכהן גדול ילך רחוק כי הגב מרירי אגב עצבותו על פטירת קרובו דילמה מקרי ועתי ונגה שמה בטעות יקרה שהוא יבוא ויגע ויתמהו כן לא יצא לפי דעתו של רבי יהודה ללוויה בכלל עוד ראינו במשנה כשהכול גדול מנחם אחרים עלמות קרובים אז הולך ככה יש את המנחמים יש את הכהן גדול ויש את הסגן כהן גדול המנחמים עוברים ביציאה מבית הקברות בשורה על פני אבל הכהן גדול עובר משמאל הסגן מימינו תנו רבנן ברייתא כשההוא עובר בשורה לנחם את ה אחרים סגנו סגן כהן גדול וכהן שמינו אותו לכהונה גדולה בגלל שהכהן גדול לא היה יכול לשרת באותו זמן הזמינו כהן גדול אחר ואז כשהוא חזר אז מעבירים בחזרה את הכהן גדול שהיה באופן זמני כהן גדול אבל עדיין יש לו חשיבות הוא נקרא משוח שעבר אותו מעמידים גם כן מינו של הכהן גדול וראש משפחת ה הכהנים שממו באותו שבוע על עבודת בית המקדש ראש ביתו והבלים וכל העם שבאו לנחם הם משמאלו וכשהוא עומד בשורה והוא בעצמו אבל ומתנחל מאחרים סגן עומד מימינו וראש ביתה וכל העם משמאלו אבל משוח שעבר כהן גדול שהיה זמני כהן גדול במקומו ועכשיו כשהוא חזר אז הוא נהיה כהן גדול משוח שעבר לא התי גבי הוא לא בא אליו לנחם אותו למה לא מה התמה התשובה היא שאם הוא יבוא חל שדעתי התעצב הכהן גדול בר כח דיבי יחשוב שהמשיח שעבר אולי שמח בצערו שהכרוב שלו מת כי הרי הוא נותר לו טינה הרי היה הזה שעכשיו אבל היה כהן גדול רק היה איזשהו שנה אחת שהוא לא יכל לשרת אז ז מינו כהן גדול באופן זמני עכשיו כשהוא כבר חזר לשרת אז את הזמני העבירו אז אולי עכשיו יש לו איזשהי טינה מסויימת אז הוא ישמח כשהוא בא לנחם על זה שה הכהן גדול הקבוע עכשיו יש לו צער יכול להיות שהכהן גדול יחשוב ככה אבל זה יגרום לו שתהייה לו חלישות הדת לכן הוא לא מגיע אמר רב פפא שמ מינה מ מתנית התלת לומדים מכאן שלושה דברים דבר ראשון שמ מינה היינו סגן היינו ממונה הממונה והסגן זה אותו אחד כמו שראיינו שכשהיה גדול מנחם הממונה ממינו בבריתה כתוב את אותו דבר על הסגן משמע שסגן כהן גדול הוא זה שנאמר עליו ש הוא ממונה דבר שני שמ מינה שהמנהג הוא שהאלים עומדים במקומם וכל העם עוברים על פניהם בשורה ולא להפך מה ראייה שהרי כש הכהן גדול מנחם אמרנו כשההוא עובר בשורה וכשמתחיל שלישי שמ מנה שהמנהג הוא שהאבל לשמאל המנחמים אין עומדין כי אנחנו רואים שהאבל הם נמצאים לשמאלו של הכהן גדול כשהוא מנחם אותם מביאה הגמרא תנו רבנן ברייתא בהתחלה בראשונה מנהג היה שהיו הבלים עומדין וכל העם עוברין כמו שראיינו באמת בברייתא והיו שתי משפחות בירושלים רבות זו עם זו מתגרות זו בזו משפחה הזאת אומרת אני עוברת תחילה לנחם משפחה הזאת אומרת אני עוברת תחילה לנחם כיוון שראו שיוצאות מריבות מהמנהג הזה התקינו שיהיה העם עומדין והבלים עוברין אז אם כן האבל יחליט איפה הוא עובר ועל ידי זה לא יהה מריבות מביאה הגמרא סימן לתקנות שתיקן רבי יוסי בציפורי חזר והלך וסיפר סימן אמר רמי בר אבא החזיר רבי יוסי את הדבר למנהג הראשון שהיה ליוש בציפורי שיו הבלים עומדין וכל העם עוברין ואמר רמי ברבה עוד התקין רבי יוסי וציפורי שלא תהה אישה מהלכת בשוק ובנה אחריה אלא לפניה משום מעשה שהיה שבנה לך אחריה וחטפו אותו וכשאמר בא אחד החוטפים ואמר לה בואי אחריי ואני הרא לך כן הוא נעבד והי בא אחריו מהשוק לביתו ושם באמת הוא פגע בה ואמר רמי ברבא עוד התקין רבי יוסי כשע בציפורי שיהיו נשים מספרות מדברות ביניהם כשהם בבית הכיסא כדי שגבר לא יכנס משום ייחוד הוא ידע שהם נמצאות ואז הוא לא יכנס אמר רב מנשי הברות שהית שאלתי את רבי יושיע הגדול רבא כשפגשתי אותו בבית עלמין זה מקום שנקרא הוצל והוא אמר לי אין עושין שורה לנחם את האבלים בציטה בבית הקברות פחותה מעשרה בני אדם וזה צריך להיות חוץ מהאבל עשרה בלעדיהם איין האבלים מן המניין ועוד הוא אמר לי שאפשר לנחם בין באופן שהאלים עומדין וכל העם עוברין ובין שהאלים עוברין וכל העם עומדין מי שנוהג כך זה מנהג טוב וגם מי שנוהג אחרת זה מנהג טוב ראינו במשנה שכש כהן גדול אבל והוא מתנחם אז אומרים לו אנו כפרתך וכולי היא בא א הוא מסתפקת הגמרא כי מנחם הוא אחריני כשהוא בא לנחם אחרים על מות רובם איכי אמר להוא איך הוא מנחם אותם אומרת הגמרא תשמע בוא ותשמע ברייתא והוא אומר תתנחמו כך כתוב החיד באיזה מקרה מדובר אילימה אם נאמר שמדובר כי מנח מ אחרין לדידי כשאחרים באים לנחם אותו אמר לוו תתנחמו מה הוא אומר להם תתנחמו נחשק הוא סימן רע הוא מתיל עליהם שהוא אומר להם שהם יצטרכו להתנחם שחלילה הם יהיו באבלות לא עלינו אלא מדובר פה כי מנחם לאחרים לאחריני אמר לו תתנחמו שמ מנה רואים מכאן שזה מה שהוא אומר לאחרים תתנחמו עכשיו עוברת הגמרא לבאר את מה שראינו במשנה לגבי מלך שהוא לא דן אחרים ואחרים לא דנים אותו וכולי אמר רב יוסף לא שנינו שמלך לא דן ואחרים לא דנים אותו אלא מלכי ישראל ונראה בהמשך שזה מתקופתו של יני המלך אבל מלכי בית דוד הרי אנחנו יודעים שבהתחלה היה מלך שאול המלך על כל עם ישראל אחר כך דוד שלמה ומי בנו של שלמה שמלאך אחרי אביו רכבם בן שלמה המלכות של עם ישראל נחלקה לשניים יש מלכי בית דוד רכבם היה מלך של יהודה מלך בי דוד וירום בן נבט היה המלך הראשון של מלכי ישראל אז מלכי ישראל מתקופת יני המלך אז הם לא דנו ולא דנו אותם אבל מלכי בית דוד כן דנו ודנו אותם דכתיב בית דוד כה אמר השם דינו לבוקר משפט תדונו והי לא דינן לי אם אחרים לא דנים את מלכי בית דוד אנו איכי דני איך הם יידונו אחרים והכתיב הרי הפסוק אומר בנביא התקוששו וקושו מה מה הכוונה דורש ואומר רש לקיש קודם כל התקוששו היינו תקשטו את עצמכם תתקנו ותוכיח את עצמכם ואחר כך תקשטו את אחרים אז אם כן אדם שלא דנים אותו לא יכול לדון אחרים אז חייב להיות שכיוון שהם דנים אחרים דנים גם אותם אלא מלכי ישראל למה לא דנים אותם ולמה הם לא דנים אחרים מה הי תמה לא מספרת הגמרא משום מעשה שהיה דעבדי דעני מלכה עבדו של יני המלך הרג איזה אדם המרשה מביא שמשמע יוסיפון שהעבד הזה זה אורדוס הרג בן אדם ל נפשה אמר לו שמעון בן שתח לחכמים תנו עיניכם בו אל תעלימו את עיניכם אף על פי שהוא מלך יני המלך וזה העבד של המלך תדונו אותו נדונו שלחו לי בית דין שלחו לייני המלך עבדך הרע גדם אעבדך קטל נפשה שדרי אנחנו רוצים לדון אותו אז הוא שלח את העבד שדרי להוא שלחו לי אז הם שלחו לו מה זאת אומרת אתה בעצמך צריך לבוא אתה אנט נמי לאח כי הרי כתוב לגבי שור שהרג אדם והועד בבעליו אמרה תורה יבוא בעל השור ויעמוד על דין שורו והרי עבדו הוא גם כן ממונו אז צריך לדונו בפני הבעלים אתה צריך לבוא אז הוא בא א אתה אבל ישב יתיב המלך הגיע יושב שמה בבית הדין אמר לי שמעון בן שטח יני המלך זה לא כבוד תכבד פה את הבית הדין עמוד על רגליך ועידו בך כל נטבע צריך לעמוד כש מידים נגדו הרי אם העבד של יני המלך הרג זה בעצם דין של יני המלך ולא לפנינו לא לכבודנו אתה עומד אלא לפני הקדוש ברוך הוא מי שאמר ויה עולם אתה עומד שנאמר לגבי בעלי דין ועמדו שני אנשים אשר להם מריב לפני מי לפני השם וגומר אז אם כן תכבד את הקדוש ברוך הוא ותעמוד אמר לו יעני המלך רגע ולמה רק אתה אומר לי את כל זה אני לא מוכן לעמוד כשתאמר אתה אלא כמה שיאמרו חברך אני רוצה לשמוע מה הדיינים האחרים אומרים לפני שמומן שטח לימינו לראות מה הדיינים אומרים כבשו פניהם בקרקע הם התחמקו מלענות הם פחדו מיני המלך הוא באמת היה רוצח גדול נפנה לשמאלו לראות מה דיינים בשמאלו אומרים וכבשו גם אם את פניהם בקרקע אמר להם שמעון בן שטח בעלי מחשבות אתם אתם לא אומרים את דעתכם אתם פוחדים ממנו מעני המלך יבוא הקדוש ברוך הוא שהוא בא על המחשבות ויפרע מכם ויתן לכם את עונ שכם מיד באלך המלאך גבריאל וכבן את אותם הדיינים בקרקע ומתו באותה ש משום אותו מעשה אמרו חכמים מלך לא דן אחרים ולא דנים אחרים אותו וכן הוא לא מעיד על אחרים כיש לו עדות עליהם והם לא מעדין אותו במשנה למדנו אם אחיו של המלך מת בלי להשאיר זרע הוא לא חולץ לאשתו ואם הוא מת בלי להשאיר זרע אחרים לא חולצים לאשתו וכולי רבי יהודה חולק ואומר אם רצה לחלוק או ליבם אותו מלך זכור לטוב שואלת הגמרא ר חיכך הדין שהמלך יכול לבזות את עצמו אם ירצה לחלוץ או ליבה משת אחי ויני והרי אמר רבשי אפילו לפי המנדה אמר שוא אומר נשיא של הסנהדרין שמכל על כבודו כבודו מחול אז זה דווקא נשיא אבל מלך שמכל על כבודו אין כבודו מכול שנאמר סום תשים עליך מלך שתהה אימתו עליך אם ימחל על כבודו תמאה ימתו על הציבור אז אז איך כאן אפשר לתת לו למחול על כבודו רצת הגמרא כאן כיוון שהוא רוצה לקיים מצווה של ליבום מו חליצה שכאן סובר רבי יהודה שהוא יכול למחול על כבודו למדנו במשנה ואין מתחתנים אין נושאין אלמנתו של מלך וכולי רבי יהודה אומר מלך אחר יכול להתחתן עם אלמנתו של המלך כמו שראינו אצל דוד המלך שהוא התחתן עם אלמנתו של שאול כי הפסוק אומר ויתנה לך את נשי שאול בחיקך תניה אמרו לו חכמים לרבי יהודה לא הכוונה שדוד המלך קיבל את נשיו של שאול אלא לנשים הראויות המותרות ללא ליסא אותן מבית המלך בנותיו של שאול ומה אנין הוא מי הן אותן נשים מאירו ומיכל הם ניתנו לדוד והן נשותיו שאלו תלמידיו את רבי יוסי אז מה אתה בעצם אומר כאן שדוד המלך התחתן עם שתי בנותיו של שאול הי הכנסה דוד שתי אחיות בחייהן אדם מתחתן עם אישה אסורי להתחתן עם אחותה אפילו אם הוא גירש את אשתו הוא לא יכול להתחתן עם אחות אשתו אלא אם כן האישה הראשונה היא לא בחיים אחרי שהאישה הראשונה נפטרה הוא כלה להתחתן עם אחותה כאן הוא התחתן עם שתי אחיות בחייהן איך ייתכן דבר כזה אז מביאה הגמרא על זה שני תירוצים את התירוץ הראשון זה התירוץ שרבי רבי יוסי אמר לתלמידיו אמר להן נכון אתם מאיירים מערה נכונה ולא כתוב כאן שהוא התחתן עם שתיהן בחייהן אלא מיכל אחר מיתת מירב נשא קודם הוא התחתן עם מאירו אחרי שהיא נפטרה הוא התחתן עם מיכל רבי יהוושע בן כורחה אומר הוא התחתן רק עם מיכל כל הקידושין שהוא קידש את מהירו היו קידושי טעות היו לו במהירויות ר למה זה היה קידושי טעות אבל שנאמר דוד המלך אומר תנה את אשתי את מיכל רואים מכאן שהוא בא לומר שרק מיכל אשתו ולא מירו אשר הרסתי לי במ עולות פלישתים את מיכל קידשתי כשקיימת את מה שאביה שאול אמר לי שאני אלך עכשיו להילחם נגד פלישתים ויהרוג 100 פלישתים ועם ה העורלות אני אקדש את אה מיכל אנחנו בהמשך הגמרא תפרש יותר את סדר הדברים אבל בכל אופן מה ה תלמודה מהיכן רואים שרק מיכל היייתה אשתו אמר רב פאפה מזה שהוא אמר מיכל תנה את אשתי את מיכל מיכל אשתי ולא מירה ואשתי האיתור כאם בא לומר שרק מיכל אשתו מירב הוא קידש אות ה קידושי טעות מבארת הגמרא מה הי קידושי טעות למה זה טעות הקידושין במהיר אלא העניין הוא כזה היייתה מלחמה גדולה שישראל נלחמו בפלישתים עמד שם גיבור בשם גולית ושאול המלך אמר שמי שיהרוג את גולית נכתב והיה האיש אשר יקנו אז דבר ראשון יישרנו המלך אושר גדול יתן לו הרבה כסף ודבר שני את בתו יתן לו לאישה וגומר אז זה היה תחילת הדברים הזל דוד קטלי הרג את גולית אז עכשיו שאול צריך לקיים את ההבטחה עכשיו כאן הבת של שאול מאירו עוד לא בגרה ולכן אבייה מקבל את קידושי ה איך מקדשים אז במסכת קידושים כתוב אפשר לקדש כסף שטר וביאה הוא רוצה לקדש אותה בכסף אמר לו שאול מה הבעייה אני הרי חייב לך עכשיו הרבה כסף כמו שהתחייבתי שמי שיהרוג את גולית אני אשאיר אותו אושר גדול בוא תמחל לי על החוב אני עכשיו חייב לך כמו הלוואה כמו כאילו שנתת לי הלוואה ואני חייב לך כסף בוא תמחה לי על הכסף הזה מלווה אית לך גבאי בוא ותקדם המלווה הזה ובזה באמת היה קידושין והרי אנחנו יודעים שההלכה היא המקדש במלווה אינה מקודשת וזה היה הטעות לכן נמצא שמרב בכלל לא הייתה מקודשת לדוד הזל הלך שאול יהבה דריאל קידש את מאירו לאדם בשם אדריאל כתיב והיא בעת ת את מאירו בת שאול לדוד והיא ניתנה דריאל וגומר יש בנביא מסופר כל הסיפור בהרחבה אנחנו רק מביאים את הנקודות שנוגעות כאן לנושא הזה של הקידושין במירב ומיכל טוב אחרי שבסוף שעול לא נתן את מהירו לד ד אמר לישאול לדוד אם אתה רוצה אני אתן לך את הבת השנייה את מיכל אי ב דתן לך מיכל אם אתה רוצה זיל איתלי 100 אולות פלישתים לך תהרוג 100 פלישתים ותביא לי את העורלות שלהם אזל התי לי דוד הלך באמת ה נלחם הרג והביא אמר לי אז אמר שאול לדוד אחרי שבאמת היה נראה כמו שהוא קידש את מיכל במה באלות ששווים אולי פרוטה אולי פחות אמר לו נגיד שזה שווה פרוטה אבל הרי בסופו של דבר הקידושין במירב לא תפסו אז זאת אומרת שאני עדיין חייב לך את האושר הגדול כי כל הרעיון היה בזה שאתה תמחה לי תקדש את מהירו אבל הרי בסופו של בסופו של דבר מירב לא היתה מקודשת לך טוב אז עכשיו יש כאן עדין את המלווה שאני לך את האושר הגדול ככה בעצם אמר שאול להגיד לדוד וחוץ מזה אתה רוצה עכשיו גם להביא את העורלות ומיכל גם כן עדיין לא בגרה אז בעצם מי שקיבל את הקידושין שלה היה שאול אביה אומר בעצם אתה מקדש אותה עכשיו במלווה ופרוטה גם בזה שתה מוותר לי על מה שאני צריך להביא לך את האושר הגדול וגם באותם 100 עורלות אז אם כן כעת דוד מקדש את מיכל גם במלווה שהוא מוכה לשאול על האושר גדול שהוא צריך לתת לו וגם בפרוטה של ה1 העורלות והיה כאן ויכוח בין שאול לבין דוד ה אם הקידושים האלה תפסו או לא הוא קדש אותה בעצם בזה במלווה ופרוטה והיה ויכוח הם הקדושים תפסו או לא שאול טען מלווה ו פרוטה הית לך גבאי בעצם אתה רוצה לקדש את בתי שעדיין לא בגר שאני מקבל את הקידושים בשבילה אתה רוצה לקדש אותה במלווה באוש שאני חייב לך ואתה תמחה לי על זה ובפרופיל המקדש המלווה רוצה לקדש עם המלווה אז אם כן מיכל לא מקודשת כמו שמירב לא הייתה מקודשת מאותה סיבה כי אי אפשר לקדש במלווה ודוד צווא המקדש במלווה הוא פרוטה דעתי הפרוטה ה הדעה שלו זה על הפרוטה ואם כן מיכל כן מקודשת בגלל אורל שהם כן שווים פרוטה לכן דוד קרא לאשתי הסבר שני בוויכוח בין שאול לדוד והיא באמה דכו עלמה גם שאול וגם דוד סברו מלוו פרוטה דעתי הפרוטה הדעה היא על הפרוטה וויכוח הוא האם זה באמת היה שווה פרוטה שאול סבר שהאורות האלה לא חזו ולא מידי לא ראויות אפילו פרוה ודוד סבר שהם כן שוות פרוטה כי הם ראויות חזו למאכל כלבים וחתולים ושון רי ולכן היא כן מקודשת אז אם כן זה ההסבר השני שאמרנו דברי רבי יהושע בן כורחה שהקדוש של מירב היו קידושי טעות כי הוא קידש אותה בזה שהוא מכל לשאול עעל המלווה והמקדש במלווה אינה מקודשת אבל הקידושים במיכל היו קידושים טובים כי הוא קידש אותה באלות פלישתים שזה פרוטה והיא מקודשת אבל הבאנו את ההסבר הראשון איך יכול להיות שדוד המלך קידש שתי החיות בחייהן מרב ומיכל אז אמר רבי יוסי שקודם כל הוא קד את מירו ואחרי שמירב נפטרה הוא קידש את מיכל ששאלת השאלה לפי דעתו הי מה הוא ידרוש מהתור של תנא את אשתי את מיכאל מה דריש בי הרי משמע שרק מיכאל הייתה אשתו ולא מהירה מתרצת הגמרא רבי יוסי סובר את אשתי את מיכל יש כאן הקש בין מיכל לבין מהירו כמו שמיכל היייתה מקודשת לו גם מעירו הייתה מקודשת לו כי הולך לשיטתו לטעמי ד תניה רבי יוסי היה דורש ומיישם מקראות מעורבבים כתיב הפסוק אומר ויקח המלך את הצאצאים של שאול המלך אז הוא מפרט פה קודם כל שני בנים של רצפה בת איה אשר ילדה לשאול איזה שני בנים את ארמוני ואת מפיבושת וכן את חמשת בני מיכל שהיתה בת של שאול אז בעצם הבנים שלה הם גם כן צאצאים של שאול המלך כתוב כאן שאת הבנים האלה מיכל ילדה אשר ילדה למי דריאל המחולתי וגומר נשאלת השאלה מי בסוף התחתן עם מיכל אפילו ב בלי לדבר על הנושא הזה אם זה אשתו של דוד או לא הרי מיכל ניתנה לפתי בן לייש כמו שמובא בנביא מאירו ניתנה דריאל וכאן כתוב שמיכל ילדה דריאל וכי דריאל ניתנה ול אמירו ניתנה לפתי בן ליש לא היא ניתנה דכתיב ושאול נתן את מיכל ביתוש דוד לפתי בן ליש וגומר לכוונה של הפסוק היא כזאת הפסוק מקיש ומשווה את קידושי מירב דריאל הוא משווה את זה לקידושין של מיכל לפתי בן ליש מה קידושי מיכל לפתי בן ליש ש היייתה בעבירה כי הרי הייתה מקודשת לדוד כמו שראיינו אף קידושי מאירו לאדריאן בעבירה כי גם היא היייתה מקודשת לדוד אז אם כן מה ש אמרנו מיכל אשתי היינו שזה כולל גם את יריו כי בעצם הפסוק משווה את שתיהם שניהם היו שתיהן היו שוות בקידושין יש הקש בין מהירו לבין מיכל ששתיהן היו מקודשות לדוד כי לפי דעתו של רבי יוסי באמת קודם כל הוא קידש את מהירה וכשהיא נפטרה הוא קידש את מיכל שואלת הגמרא ורבי יהושע בן כורחה שסבר שבאמת מהירו לא היייתה מקודשת לדוד נמי הכתיב את חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לאריאל ודרשנו שבאים להשוות קידושי מיכאל לפלט וקדושי מאירו לאדריאן ששניהם בעצם היו בעבירה כי בעצם שתי האנשים האלה בעצם היו אשת איש כם היו מקודשות לדוד מה יעשה רבי יהושע מהפסוק הזה אמר לך רבי יהושע דרשה אחרת לכאורה קשה וכי מיכל ילדה ילדים את הילדים ה לא אדריאל ולו מירב ילדה אותם כן כי זה הרי בעצם היה השאלה הראשונה שלנו מה אתה אומר ש שמיכל ילדה לאדריאן הרי אנחנו יודעים בפסוקים בנביא שמיכל ניתנה במקום לדוד לפלט בן ליש מאירו ניתנה במקום לדוד לאדריאן אז למה כתוב כאן שמיכל ילדה לאדריאן אלא זה בא ללמד אותנו שאמנם מאירו ילדה את הילדים האלה לא אדריאל ומיכל הי גידלה אותם וזה מסתדר מאוד טוב גם ממה שאמר רבי יוסי שמירב נפטרה ואז הוא התחתן עם מיכל רואים כאן שמירב נפטרה בגיל צעיר ומיכל גידלה את הילדים של מאירו לפי כך נקראו בניה של מאירו על שמה של מיכל כאילו היא ילדה אותם ללמדך שכל המגדל יתום כל מי שמגדל ילד של אחרים בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו לכן הם נקראו בני מיכל אף על פי שבפועל הם נולדו ממירו מביאה ה ר עוד מאמרים שאדם שמגדל או מלמד תורה אז זה כאילו ילדו והסימן למאמרים האלה מביאה הגמרא את השם של החכם וסימן למאמר שלו חנינה קרא יוחנן ואשתו אלעזר וגאולה ושמואל בלימודי סימן קודם כל רבי חנינה אומר מנין לומדים שמגדל בן חברו כאילו ילדו מאחה כתוב שבועז התחתן עם רות ונולד להם בן ותקר לו השכנות שם למור יולד בן למי לנעמי הרי רות ילדה וכי נועמי ילדה ול רות ילדה אלא מכיוון שרות ילדה ונעמי גידלה לפי כך נקרא הבן הזה על שמה של נאמי רבי יוחנן אמר מאחה הפסוק אומר שכלב התחתן עם בתיה בת פרעה עכשיו הפסוק אומר ואשתו של כלב היהודיה ילדה לו את ירד ואביגדור וגומר בעצם נמצא שבתיה היא ילדה את ירד ואביגדור שזה בעצם הכוונה למשה רבנו שהוא מכונה ירד אביגדור אלה בני ביתיה בת פרעו ה שלקח מרד קודם כל מי זה מרד זה כלב שכתוב אשתו של כלב הכוונה באמת לאותו מרד ולמה נקרא שמו מערד שמרד בעצת המרגלים כמו שמסופר בפרשת שלח שנשלחו מרגלים לבדוק את ארץ ישראל םי טובה ועשרה מתוך ה-1 דיברו דברים רעים על ארץ ישראל וכלב היה מבין שני אלה שמרדו בהצעת המרגלים לכן הוא מכונה מרד ובעצם כתוב כאן שהוא התחתן עם בתיה שילדה את ירד ואביגדור שזה שמותיו של משה רבנו כמו שכתוב במגילה דף יג אז אם כן נמצא שבתיה היייתה אמו של משה רבנו באמת זה כך וכי בתיה ילדה אותו לא יוכבת ילדה את משה אלא יוכבד ילדה ובת י גידלה היא הרי גידלה אותו אצל פרעה לפי כך נקרא משה רבינו על שמה של בתיה רבי אלעזר אמר מאחה מכאן רואים שמי שמגדל בן חברו כאילו ילדו הפסוק אומר גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סל מה עם ישראל נקראים בנים של יוסף וכי יוסף ילד את כל עם ישראל שנגלו ממצרים ולא יעקב ילד את בניו ומהם נולדו יוצאי מצרים אלא יעקב ילד את השבטים ויוסף חלק אותם דאג להם למזון במצרים לפיכך נקראו על שמו אגב יש כאן שני דברים מאוד מחזקים מזה שאנחנו נקראים בניו של יוסף דבר אחד שאפשר להבין למה אנחנו נקראים רחל למה רחל נקראת רחל אמנו כי אם אנחנו מיוחסים כצאצא של יוסף כי הוא כלכל אתכל את כל עם ישראל במצרים אז לכן אנחנו קראים על שמו אז אם כן עמו היא בעצם אמנו של כל עם ישראל גם אם מישהו בעצם נכד של ראובן או של שמעון או של לוי והוא לא נכד של יוסף הוא מכונה נכד של יוסף ואם כן הוא גם נכד של רחל אמנו א אפשר לומר אמא רחל כולנו בעצם נכדים של רחל אמנו עוד נקודה של חיזוק יש כאן שיש סגולה אדם שרוצה להינצל מעין הרע לומר הגמרא במסכת ברכות מביאה לשים אגודל של יד ימין בתוך יד שמאל הגודל שיד שמאל בתוך יד ימין ולומר אני מז הרו של יוסף שלא שולטת בו עין הרע שנ בן פורת יוסף וכולי מה אני באמת מזרעו של יוסף התשובה היא כתוב כאן שאנחנו מיוחסים כולנו כאילו אנחנו צאב של יוסף מביאה הגמרא מאמר נוסף אמר רבי שמואל בר נחמני אמר בשם רבי יונתן כל מלמד בן חברו תורה מחשבו הכתוב מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו שנאמר ואלה תולדות אהרון נכון וכתוב גם משה וכתיב ואלה שמות בני אהרון לא כתוב שמה בני משה אלא לומר לך באמת הם כולם היו בניו של אהרון שהוא ילד ומשה כיוון שהוא לימד את בני אהרון תורה לפי כך נקראו על שמו של משה פסוק אומר לכן כה אמר השם אל בית יעקב אשר יעקב פדע את אברהם וכי היכן מצינו ביעקב שדהו לאברהם ממה יעקב אבינו פדע את אברהם אבינו אמר רב יהודה שהקדוש ברוך הוא הבטיח לאברהם אבינו והרביתי את זרך אז אם כן היה לו היו אמורים להיות לו הרבה ילדים והיה צריך להצטער עליהם היה צריך להיות לו ממצר גידול בנים אבל פדאו יעקב לאברהם מצער גידול בנים כי הוא גידל את ה-12 שבטים האלה ואברהם לא היה צריך לטרוח והיינו דכתיב זה מה שכתוב בהמשך הפסוק לא אתה יבוש יעקב ולא אתה פניו יחברו מה הכוונה לא אתה יבוש יעקב מאביו הוא לא מתבייש מאביו כי אדרבה הוא גידל את הבנים שלו ולא אתה פניו יכבו פניו לא יכ והוא לא התבייש אפילו מאברהם מאבי אביו כי הוא סבל את הצער גידול בנים במקומם אמרנו ש בעצם דוד המלך קידש את מיכל אבל שאול נתן את מיכל לפלט בן לייש מביאה הגמרא על צדקותו של פלטי בן לייש שכיוון שהוא התחתן עם אחת שישת איש אז באמת הם לא חיו חיי נישואין כי מצד אחד כתיב פלטי וכתיב מקום אחר על אותו פלטי מכנים אותו פלטי אמר רבי יוחנן באמת פלטי שמו ולמה נקרא שמו פלטי אל על שם שפלטו אל מן העבירה הוא באמת לא חי חיי נישואין עם אותה מיכל כי היא הייתה אשתי של דוד מה עשה פלטי כדי להינצל לחיות אית החיי נישואין נעץ חרב בינו לביני ואמר כל העוסק בדבר זה ידקר בחרב זה שואלת הגמרא ואכתי ויילך איתה אישה היינו פלטי מייחסים אותו כמו שהוא בעלה אישה מלשון אישות מתרצת הגמרא באמת הם לא חיו חיי ני אלא שנעשה לה על ידי שחיב כמו אישה כמו שהם חיו חיי אישות שואלת הגמרא והכתיב הלוך ובכו כשדוד המלך לקח בחזרה את מיכאל כתוב שהוא ממש הלך הלוך ובכו משמע שהוא כן חי איתה כמו שהיא אשתו מתרצת הגמרא מה שהוא הלך ובכה זה על המצווה דאזיל מיני עד עכשיו הייתה לו היה לו ניסיון קשה הוא קם מצווה גדולה בזה שהוא נמנע מלחיות חיי נישואין עם אשת איש שבאמת הם היו חיים באותו בית ביחד והוא היה חזק ולכן אם כן הוא קיים מצוו כל כך גדולה והמצווה הזאת כעת הולכת ממנו ברגע שדוד לוקח אותה איליו בהמשך הפסוק כתוב עד בחורים מה הכוונה שנעשו שניהם כבחור שלא טעמו טעם ביה מרוב שהם נשמרו אמר רבי יוחנן כולנו מכירים את הגבורה האדירה של יוסף הצדיק שעמד בניסיון מול אשת תיפר תוקפו של יוסף ביחס לבועז זה נחשב מעשה קטן אנו ונטות של בועז כמו שנראה מיד וגבורתו של בועז שנראה בהמשך תוקפו של בועז זה נחשב מעשה קטן ביחס פלטי בן ליש הוננות של פלטי בן ליש תוקפו של יוסף אנו ונטו של בועז איך אנחנו רואים שבועז היה צריך להתגבר יותר מאשר הגבורה של יוסף נכתב כתוב שם שרו הייתה צריכה להתחתן עם בועז ונעמי ייעצה לה שתבוא אליו בשדה כתוב שהיא באמת באה אליו וי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת מהי וילפת מה וילפת אמר רב שנעשה בשרו כותב רשי איבר כראשי לפתות כותב רשי נתקשה ואף על פי כן כבש יצרו ואף על פי שפנוי היייתה ואמו במיטה אבל יוסף זה ה יותר קל כשת איש היייתה ואינה אמו במיטה ואף על פי שמצאנו את תוקפו של בועז עד כמה ש הוא עמד בניסיון גדול בגבורה נתנות של פלטי בן ליש בכל זאת הגבורה של פלטי בן ליש היתה גדולה הרבה יותר מביא רשי דילו בועז זה היה לילה אחד ופעלתי זה היה כמה וכמה שנים כמו דברינו שאמרנו קודם אמר על זה רבי יוחנן מי דכתיב הפסוק אומר רבות בנות לשון רבים עשו חיל ואת לשון יחיד עלית על כולנה רבות בנות עשו חיל זה נאמר על ההתגברות של יוסף ובועז ואת עלית ל כולנה זה ההתגברות של פלטי בן ליש וכן אמר רבי שמואל בר נחמן אמר בשם רבי יהונתן מהי דכתיב על מי נאמר שקר החן ובל היופי ישה ירת השם מי תתעלל שקר החן זה נאמר על יוסף והבל היופי זה נאמר על בועז שאף על פי שם התגברו על ניסיון קשה מאוד בכל זאת ביחס לפתי בן לייש זה נחשב כמו שקר והבל יראת השם מתעלל זה ההתגברות העצומה של פלטי בן ליש שזכה לעמוד בניסיון גדול בגבורה עצומה עד כאן דף יט
לצפיה בתכנים נוספים: