הדף היומי מסכת מכות דף כ

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת מכות דף כ

[מוזיקה] מקס דף חור מתחילים בסיעתא דשמיא 7 וחצי שורות האחרונות הקודם אומר רב אסי אומר רבי יחנון ראינו במשנה שאם אדם אוכל מיסרשני חוץ לירושלים הוא לוקה מיסרשני ממסחיוב משרו פני החומו מה שלמד ממש שהוא לוקה זה דווקא אם המיסר כבר היה בירושלים ויצא אבל אם הוא מעולם עדיין לא הגיע לירושלים לא לוקים עליו בקשה טוייססם כך למה צריך לבדות מסין אם רוצים לאכול אותה מחוץ לירושלים אם הוא עדיין לא ראה פני החומו אפשר לאכול זאת אומרת ודאי שמצווה עשה יש כי כתוב בתויר וצת הכסף בידך ורק אחר כך תוכל לאכול רק אחרי פדיון אבל לא אין מיתמה דור הכל לפני השם אלכך בירושלים וכסיב אחר כך כתוב לו סוך לאכול בשורך בעירך אז אני אומר כל בקרנבי לפני השם אלכותנו זה כבר היה בירושלים קרינסך לאכול בשורכו וכולי לקרנ בליפני השם לקחת כלכלנו כעדיין לא כניסו לפנים קרנ בלסוך לאכול בשורך מיס מקשה הגמור ל רבי יחיסה רבי יסמר כהן שאולסו ביודי תאינו של טבל עלתה בידו זאת אומרת שיד כבר לא מחוברת לאילן כבר שייר בטרומסומסרס והיא טבל עדיין לא הפרישו כלום אומר אומר הכהן תהינו זו תרומוסו בעוקצו התרומה שלה היא בצד זנבה הריבון אומר צריך לסיים את המקום כתוב רישימו צריך שיהיו שירון ניקורים היכן התרומה והכן השער למה שראינו במישה בדמי שאפשר לומר שני לוגי שאני עושה לאפר שרן טרומי אתה שם חולק שלא צריך שירוניקורים הוא ממשיך ואומר מהסרישן שצריך להפריש זה בצפוינו דהיינו הוא מחזיק את התאנה לכיוון מסוים למשכל כנגד מזרח הוא אומר העשירית שבצד צפון התאנה זה מיסרישן ומסרשיני לדרומו וישנס מי שני אם זונ מיסני, זאת אומרת שנה ראשונה, שנה שנייה, שנה רביעית, שנה חמישית אז הוא קובע שהעשירית שבצד רומטנה זה מיסני והוא בירושלים. מדובר שהוא נמצא בירושלים או שישנס מייסר עוני שנה שלישית או שישית ואז הוא אומר שמייסר עוני לדור אמו והוא בגבולין ואז מדובר שאפילו שבחוץ לירושלים עכשיו אוכלו לא יקאחס כי עדיין היא טבל כי מיסרישן צריך להפריש ממנו רומס מיסו אם הוא היה אומר תרומס מיסר באמצע איסו היה כבר לאכול לאכול את הכל כרי הוא כהן אבל כיוון שהוא לא הפריש אז גם כהן מוזר על טבל אבל המיסרישמסר השני הוא לא לוקה כי זה מותר גם לזורים והרי הוא נמצא בירושלים היסרוני ודאי שמותר לזורים זה כהן וזר שאוכלו לא יקש טעים משום טבל ומשום תרומה שבאוצו אסור לו לאכול תרומה שאילו בתחיל אוכלו אם הוא לא היה מפריש כלום אינו לא יקה לאחס משום טבל וכיוון שהוא כבר הפריש את התרומה ועדיין לא הפריש תרומז מייסר אז הוא לוקש שניים מה רואים כאן תימדסה בירושלים לכן זר לא יק שתיים כהן לא יקאס או בגבולין אם היה חוץ לו שלים לא יקר שולש והכהן שניים למה כי הוא לוקה גם על אכילת מסרשיני חוץ לירושלים ואף על גב דלא ירואה פני חומו אז רואים שיש מלכס אפילו שעדיין לא היה בירושלים אונה הגמור לא ודובר דאילה הוא כבר היה בירושלים וקרא עליה השם ואחר כך ואפקה ועכשיו בחוץ אם הוא יאכל זאת אז הוא ילכה שלוש שואל את הגמור יוכי אם מדובר בכזה אופן מה לממרי מה החידוש מסביר הרבון משלם אתה אומר שמסשני בגבול לוקה שלוש אפילו שעדיין לא ראה פני חומו אז זה החידוש דלא יקר ירחו אז נכון שעצם מה שכתוב בברייסה אין בזה חידוש כלומר כשכתוב שאוכל בירושלים אז כהן לא יקא זר לא יקים אבל החידוש הוא מהדיוק שאם הוא יאכל חוץ לירושלים כל מה שהוא עשה את האפרושה והכל היה חוץ לירושלים אז הוא לוק גם על מסני אבל אם הדיוק מדובר כשהוא הכניס והוציא אז מה הברייסה בא לומר לנו לא עצם דברי הבריסה ולא הדיוק נצרח לנו פשוט אין כאן שום חידוש מה שכה לוקה על טבל וזר לוקע על תרומה ולוקים על מישן מחוץ לחומו אין שום חידוש אונה גמורה יש כאן כן חידוש אומקינן כגון דעילינו בטבליו החידוש בדיוק שאם זה היה בגבולי מלקי שלוש מדובר שהוא הכניס את התאנה לירושלים עוד לפני שהוא הפריש כלום ואז קלטו מחיצות למסרשני שעתיד להתרם ממנה וכוסוב מתונוס שלא יאורמו כמי שורמו דמיון לחומרה אומרים כאילו שכבר אורמו אז כאילו שמסרשני כבר היה בתוך ירושלים וראה פני חומו כיוון שהתאנה שכלול בתוך המס השני שעתיד שעתידים להפרישמנה רפנ חומו ולכן כשהוא הוציא אחר כך את התאינו אחר כך בחוץ הוא הפריש מהסנו ואכל אז הוא לוקע על זה שואלת הגמורה בסוף רבי יוסי שהוא התנה של אבריסה מתו שלא יורמו כמי שור יודע תני רבי שמעון בוד משום רבי יוסי הוא חולק על תנקה משם לאנחלקו בשמו בסילל על פי רויס שלא נגמרו מלכתון עדיין לא היה גמר מלאכמי ם עדיין לא טבל ועוברו בירושלים ואז הם יצאו מירושלים והפרישו את המיסני שלהם שיפוד מייסרשיני שלהם ויה אוכל בכל מוק עדיין אפשר לבדות את הפירות מיס שני כיוון שלא נגמור מלחתון אז לא אומרים כמי שיעור מודעמיון וראה פניחו ואין לו בדי קרה כללו שמסרש שני שכבר היה בירושלים ויצא אי אפשר לבדות אותו לצריך להעלות אותו לו שלהם לאכול אבל כאן זה לא היה בירושלים כי זה היה עדיין לפני גמר מלוכה ועל מה נחלקו בשעה בסילל על פי רוי שנגמרו מלכתון ועוברו בירושלים ואחר כך הם יצאו מירושלים וחוץ ירושלים הוא הפריש את המיס השני שבישם היו אומרים כיוון שהם היו כבר בירושלים מתונ שלא יורמו כמאור מודעמיון אז כביכול המסר השני כבר היה בירושלים אז ירזר מסר השני שלהם ויאכל בירושלים ואין לו פידין ובסלילמרים אפילו שהטבל עבר בירושלים יפוד ויאכל בכל מוקים ורב יויסי מעמיד ככה דיברסיל שהלכה כמותם תמיד ביסל כדאי תוך שרבי יוסי סובר מתונ של יהום כמי שום ידמיון או קולטו מחיצס לפני אפרוש כמי שום מדמיון אז בסיל אומרים מפוד ביוכל בכל מקום אז תהיה סתירה בדעס רבי יויסי אומר רבה מחיץ לאכול הדין שצריך לאכול בתוך המחיצות של ירושלים זה דיריסה מחיצה ליקלוט הדין שמסרשיני שהיה כבר בתוך המחיצ קלטו אותו אז אפילו אחרי שהוא יצא אי אפשר לבדות אותו זה דרבונון מדויריסה כיוון שכעת זה חוץ לירושלים אפילו שלפני זה היה בירושלים אפשר לבדות ממילא וכי גוזו רבונון כיסב בהנה רחומים גזרו שמחיץ את תקלות רק מהשרני שכבר הופרש בפועל בתיבלי אם הוא עדיין טבלגוזו רבונון זאת אומרת נכון שמתונ שלום מוכמי שיעור מדמיון אבל זה הכל רק לין דוריסה למשל לעניינינו שמי שאוכל פירות מיסשים שכבר היו בירושלים ויצאו אז הוא לוקה זה דין דויריסה אז לזה מספיק שזה היה בטבל בירושלים כי מתונש לאומ כמי שומד דמיון וזה החידוש ברבי יוסי שהבאנו בתחילת השיעור אבל לעניין ברבונון לא אומרים כמישהו אומר דמיון ולכן לעניין הדין שאי אפשר לבדות פירות שהיו בירושלים ויצאו שזה רק דין דרבונון לא אומרים כמישהו מדמיון אז אין סתירה בדעס רבי יסי רבי נומה דרך אחרת באמת אין צורך להבדיל במחיצל ארכול במחיץ איקלט רבי יוסי סובר כמו שהוא מעמיד ביסילל שמתונו שלום לא אומרים כמיש שור מדמיון אם כך טבל שהיה בירושלים ויצא וכעת הפריש משרשיני אז מי שאוכל זה מחוץ לירושלים הוא לא לוקה אם כך הדיוק של הברייסם זה היה בגבולין הוא ילכה שלוש לא מדובר במסרשיני כמו שאמרנו שהטבע לא היה בירושלים יצא אלא מדובר כגון כתלה בקניה אדם כבר הפריש את המסרשיני והוא מחזיק את המסרשני על קני ארוך והוא עצמו נכנס לירושלים המסרש הנה עדיין חוץ לירושלים ואז הוא יוצא החוצה בחזרה והוא אוכל זאת שם אז זה מדויק מהבריסה שהוא הלק שולש וטיפשית באד הרב פופה שלמדו בדף הקודם שהוא הסתפק האם במקרה כזה זה נקרא שהפירות כבר נכנסו לירושלים אז תבשוט שזה כבר נחשב שכאילו הפירות נכנסו כבר לירושלים וכיוון שהפירות כבר היו בירושלים ויצאו אז מי שאוכל אותם חוץ לירושלים לוקה ממשיכה מישנה לפרט עוד חייב ומלקיס הכירח קורח ברוישוי על צר המס כמו שנראה בגמורה והמיק פס רוישוי אומר הריבון הרי הזכרנו בתחילת הפרק דברי רש"י שהמשנה מפרטת רק חידושים לא את כל חי ולהבין כאן נקטו זאת כי רצו לבאר היכן זה פות ראשו והמשכיס פעס זכוני והסירת שרטו אחסלמס עושה חבורה בעצמו על צר מתו חייב אומר הרבון שרית האחס לו דווקא אלא רוצים לומסרטריט האחס בהמשך לכן נקטו וכמדומה שלא גורסים בכלל שרית האחס אלא והסרת על המס אז ממשיכים סורת שרטח על חמיש המיסים מתו חמישה מתים ושרט על חמישתם שרייטה אחת אוי חומש שריטס על מסכוד אז בשתי אופנים חי וכל אחס ואחס כמו שנראה בדף הבא מרבים זאת מפסוק על הראש על הקפת הראש הוא יכול להתחיב שתיים שתי מלכויות אחס מכאן ואחס מכאן כי שתי פאות יש לו לראש מסביר הרבון שהראש כשתי חתיכות מקום השיער חתיכה אחת ומקום הפנים והזקן חתיכה אחת ומתחברות זו עם זו בצד האוזן מלפניה מקום שלעזין תנפלא ושם נקרא פאה ששם סוף הראש מקום חיבור הפרקים נמצא שיש לו שתי פות צידי מכאן וצידי מכאן אפילו שהוא נטל את שניהם בבת אחת בשתי ידיו בעשר אחת אז כאן יש פה וכאן יש פה כמו שגמרות אמר לגבי קורחו אז הוא התחייב פעמיים אלכוס על הזוקון אם הוא משחיט אז אז זה יכול להתחיב חמש. שתיים מכאן ושתיים מכאן ואחס מלמטו. חמש פות יש לזקן. אחד למטה מן האוזן מקום שלחי התחתון יוצר מתפרד שם ושם נקרא פעה בחודו של לחי שבולט לחוט ששם מתחיל את הזקן. מה שלמעלה עד הצעיד בכלל פאת הראשי ושתי השבלות כל אחד מהם לסוף הלכי ונקרא פאה. אחד מלמטה שער שבין השיבולות באמצע הסנת. אז יש כאן חמש. רב לזר חולק אומר אם ניטלו כולנון כאחס אינוחי ולא אחס כי זה רק כלב אחד כמו שנראה בגמורים עוד מחלוקס ברב לזר לתנקמה תנקמה אומר ונו חייב עד שיתלנו בתער ולמיסה לכמו רישנים אז כל הנידון רק לגבי הזקן אבל לגבי פעות הראש אז גם במספריים גם יש חיוב כי למיסה הראש שלו מוקף אבל יש שאומרים הרמבם סובר שלפית הנקמה גם פעת הראש מותר להקיא במספריים ולמס השולחן ערוך כותב לאחמיר רב ליזרון אפילו ליקטו במלכת בריאיתני מיני סכינים של נגרים גם חייב על המספריים גם הוא מודה שלא חייב נראה בגימור אז מה ראינו המקרה הראשון של המשנה זה שהוא קרח קורח על המס והאיסור הזה נאמר פעמיים בתוירון פעם אחת בפרשה בחומש ויקרו בפרשה סמו לגבי הקנים ופעם אחת בחומש דבורים לגבי כל ישראל והמצוות משלימות זו אזו תונו רבונון לא יקרחו כתוב בקויין לא יקרחו יאכל אפילו קורח ארבע וחומש קריכו לחייקר קורכו הכורכו מיותר לחיב על כל כורכו וקורחו או בתראה את האופן ברוישום מה תמוד לאמה מסביר הרבון שלא שהמילה ברויש מיותרת כמ כתוב ברוישם הייתי אומר כוחו קולדוכן שורה קורח אלא באים לדרוש ורשו לפי שנאמר בישראל כתוב לאיסגודדו שלא יעשו סרט בגוף ולא ישימו כורחו בין עיניכם לומס יוכל בין העיניים בלבד בראש סמוך לפדח עדיין המקום שמניחים תפילין של ראש רק שם יהיה חייב מנין לרבו יסכול הראש אתמדל בבקויני בראשון לרבוזכול הראש ואילי שהוא חייב על כל הראש אלה בקוינים שם נאמר ברוישון שריבו בן ומצ סירוס לכל יש מצוות יתרות על ישראל אז יש גם איסור זה שעל כל הראש יש לו חיוב ישראל מן עין כך בישראל כתוב בן עניכם תרוצו נאמר כאן בישראל לא סוסימו קורחו ונמלום בקוינים אם לא יקרחו קורחו אז למדים גזרו שובה מה לאלון חייב על כל קורחו בקורכו וחייב על הראש כבי העיניים אף כאן חייב על כל קורכו בקורחו וחייב על הראש כבי העיניים ומה לאלום בישראל מדובר דווקא על מייס כתוב שם לא מיס אף בכיר מדובר דווקא על מסך למה כתוב בתויר בכלל בין עיניכם ואם הראשון הגמורה בקידושין שבין עיניכם בא ללמד אותי שמה שכתוב בתפילין שצריך להניח אותם בין עיניכם הכוונה לא ממש בין העיניים אלא מקום ש שיכול להיות קורך אומקום שיש שיער הכן שאנחנו מניחים תפילין של ראש שואלת כעת הגמורה אנה ד וה קרי חויסי דומה באיזה אופן צריך את הפסוק שהוא יתחייב על כל אחד מבזחזו בחומש אסור סיטרו בו והוא קרח יתרו בו והוא קרח שיטה בכל אוירה זה כך אלו בחודעשרו יתרו בו אל תעשה קורחו הוא קרח כמה פעמים זה החזה מי מחייב על כל אחדנן במשנה לאלון נוזיר שיושו יין כל היום הוא שותה רביעית יין ועוד רביעית ועוד רביעית יש שקשירו כזיס אינוחי בלחס אפילו שיתרו בהתחלה כי זה רק אשריה אחת הוא לא יכול לשתות בבת אחת כל היום הוא שותה הוא שותה עוד שתייה ועוד שתייה וכל שתייה נפרדת אסרוה חלה רק על הבירו שעשה תוך כדי דיבור לאשרה אז רק על הראשונה הוא חייב אבל אומרו לה על תישאל תשתה והוא שויסה על כל שתייה ושתייה יתרו בו חי בכל האחס ואחס אז ממילא באיזה אופן מדובר כאן מקשים הראשוני מה הקושיה מנוזר נאמר שכאן יש פסוק מיוחד למדים מקורך המיוט שחייב על כל קורחו בקורחו אפילו בעשורה אחת אז הרב מתרץ שהגיבור הבינה שלא למדים מקורחו שזה חמו אותו משאר ייסורים אלא מידים שכל כוחו נחשב דבר בפני עצמו ולא אומרים שכל הראש אחד הוא אבל לעניין זה לא מחמירים יותר בזה אונה הגמור לצריך הפסוק מדבר באופן דסוך חומש אצבעוס נשי וסך ומרח על חמש אצבעותיו שם שמשיר את השיער ומי שסך את השיער אינו צומח שיער בגופויותו וישנו בבסחס את חמשת אצבעותיו הוא שם בחמישה מקומות בראש יש כאן חמש קריחות בעשר אחת תרו בו לפני זה דבלסרו לכל חוד וחוד כיוון שהוא עשה בבת אחת אז בעכת שאסור את החול על זה יותר מעל זה אז האסרורה הבודדת חלה על כל אחד ואחד מהם וזה לא על שרוע סופק כי על כל אצבע ואצבע שהיה לו נעשה אחסר חלה אם הוא יעשה באצבע אחת תהיה בלכס אחת שתיים יהיה שניים אם יהיה חמש הוא חמש וכמה שיעור כוחו כמה שערות הוא יקרח והוא יתחייב רבונו אומר כדי שיר רואה מרוישוי שהעור של הב של הראש שלו יהיה חשוף בלי שערות שיש אפשר לראות את האור רבי יח משם רבי לזר רב שימן כגריס שיעור בגודל של גריס ויה גמור ש כבר מחליקסטנום קטנו כמה שיעור כוחו כגריס אחי רימו כדי שיר מרוישוים אומר רב יהודה ברח חביבי לי גבוות לוסתנא יש בזה שלוש תנאים אין שנחלקו בזה ולמעשה נראה שיש כאן ארבע שיטות שלושת התנאים אמרו חדגריס ואחד קדישר מרו יש ואחד אמר כשתי שערו זה היינו שתי שערות הקטן הראשון אמר כגריס אז אמר כשתי שערות וכ ויש גורשים אחרת דמפיק שתי שערויס הוא מוציא שתי שערות במקום זה אומר שהשלישי אמר מעל בקדוש או בגודל של עדשה וסימנך שלא תאה מה הוויכוח בין שני המרוואים איזה מחליפים בהרס כגריסו מיכו בקדושו יש משני בני גויים שבהרס סימני צרד זה כגריס ומיכו זה גם סימן טומא בקדושו אז כך יהיה לך סימן שבשיעור קורחו יש כגריס ויש קדושו עכשיו תדע שהגריס נשאר אז במקום שתי שערויס יש מכניסים קדושו אומר הריבון לא צריך סימן שלא תתה שמחליפים את שירו מרוישוי כי זה הרי לא שירו קצוב ובזה אין ויכוח אז לא יטעו בין אפשר לטות רק בגריס ההורויס הדושוקו זהיש שיעור שקצוב אב זה נותנים לך סימן שיש כגריס ויש כאדושו זאת אומרת שזה שאומר קדושו אז הוא מוציא את שתי שערו זה לא מוציא את קגריס טונה בריסה למדנו הנוטל מלאפי הזוג מלא חודם שמספריים בשבס חי משום גויז וקם מלא פי הזוג אומר רב יהודה שתיים בקשה הגמור לרב יהודה ואותה בהמשך הבריסה לקורכו שתיים בקורחו החיובו שתיים אז מהשמע שמלאפי הזוג זה שיעור אחר כבריס אומרת לא מלאפי הזוג בשעה באס חייב לקורכו שתיים מתקן אתם גמורה תאמר כך וחן לקורכו שתיים זאת אומרת שהברסה מפרשת הנופי הזוג בשעבס חייב וכן לקורכו זה אותו שיעור שזה שתיים אז הברס מפרשת שהשיעור הוא שתי שרות תנמור נופי הזוג בשבס חיב וכמה פי הזוג שתיים שתי שערות רב לזור אומר אחס אפילו בסערה אחת כבר יש חיוב בשבס מוידים חכוים לרב לזור במלקת לבונס מתוך שחוריס אדם שיש לו שערות שחורות ויש לו שם כמה שערות לבנות אפילו אפילו אחס אפילו שמוציא שערה לבנה אחת שהוא חייב יש נידון בפוסקים ברלוכה האם כשיש לו כמה או רק שיש לו רק אחת אז אומר מסביר הריבעון וכיוון באדם מקפיד על שיער לבן אחד שבין שערותיו שחורות כדי שלא יראה זקן אמר כשהוא מלקטבן השכרוס מלוכ חשוב לו וחי משום גויזכים חלק לגזיזו הבזה חכמים גם יודעים שהוא התחייב גם באחת ודוב זה לתלוש את רה הלבנה מתוך השחרות אפילו בחול לא אסור אפילו ביום חול אסור משום שנאמר לא ילבש גבר שים לשישו ואדם זה מתנה עצמו בנוי אישה מה למדנו מקף פעס רוישה וכולו תו רבונו פעס רוישוי סוף רוישוי ואיזו סוף רוישוי יש סוף בכל מסביב זה המשוצדוב לחירי אוזנו לפדחתוים מאחורי האוזניים אין שרות במצר בפדה אחת אין שרות אבל בצדב שבאמצע יש שער אם הוא משווה ונוטל כל השער שב בצדעו למידת אחורי אוזנו או פדחתו זהו מקיש זהו מקיף סוף הראש ומבואר מלא שנריבון שהאיסור דיריסו רק אם הוא מסיר את כל השיער של בית דב ברמבם כתוב שצריך להניח לפחות 40 שערות אבל ישרים אפילו שערה אחת טונטנקמי דרב חיזדה היה אמור שבקי בברייס שנה ברייסה לפני רב חסדה איך עוד המקיף ואחוד הניקף לוי יקה לא יסקיף הוא כולל גם את זה שמספר את חברו וגם את המסתפר אומר לי אמר לו רב חיזדה מנד אוכל תמרה בערב ללאה מי שאוכל תמרים שמונכים בקברה בנפה יהיה לוקה כלומר ניקף מה פש שהוא לוקה לאף שם בו מיסה ובולילקה זאת אומרת כמו שנראה גם רב חיזדה מודה שבעצם יש כאן אוירה גם לניקף אבל זה לאף שם ביסה הוא לא עושה מעשה אז ממילא איך הוא ילכה אם כך למה הוא ישז לתמרים שאוכל תמרים הוא לא עובר שם מיסור מסביר הרטבו שהכוונה היא כך אם אתה אומר מפני שהוא נהנה במעשה זה יהיה לוקה בלי שום מעשה. אם כך מי שאוכל ביום טוב פירות שחברו טלש מהעץ באותו יום הוא עבר איסור אז גם מי שיאכל יהיה לוקה לפי שנה אפילו שלא עשה מעשה אז בעצם אומר הרתבו זה גוז מבעלמה כי שם הוא לא עושה שום איסור כאן בכל זאת עושה איסור זה שהוא נותן להקיף את עצמו קופן אם הוא רצה להגזים להעמיד את הקושיה ממשיך הפריזה ואומר לו דהומה לוחמני מי שישאל אותך כדעת משנויה הבריסה הזו שאומרת שאני כף לוקם תאמר לו רבי יהודי דמר הזכרנו כמה פעמים במסכת לו שמיסה לא יקנו לובון שגם הניקף כלול בלו או כי לאקיפו המשמעות היא לאניחו להקיף מניח להקיף כמעקיף או מכך שהתר לא אמרה לאיסקיף לא שיוחיד אלא לסכיף לא ש רבים התר באה להעזיר גם את הניקה וגם את המקיף רובו אמרו לא צריך להעמיד את הבריסה דווקא כרבי יהודה רק מדובר במהקיף לעצמו הוא עצמו מקיף את עצמו ודברי הכול והוא חי שתיים משום מקי ומישום ניקף דרך שלישית רבסומו מדובר שאדם אחר מספר אותו אבל מסייה הוא מזמין את השערות למעקיף על מקיסף מבאר שהוא מטה את עצמו אליו כדי שיוכל להקיפו ואז הוא עושה מעשה ודברקו זה מתאים גם לדעס חכמים שלב שמיסה אין לו הקינו לו כינו עושה מעשה מה למדנו משחיס פעס זכוני תו רבונו פעס זכו סוף זקונו ואז סוף זקונו שבוס זקונו אומר אומר הריבון חמש פאות דכוחושי במסניסן מכלל שיבולסם הרתבו מסביר שיש שמה שערות שצומכות כמו שיבולת או שהבשר בולט באותם חמשת המקומות עד כאן דף חוף [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: