הדף היומי מסכת מכות דף ט

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת מכות מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת מכות דף ט

[מוזיקה] קות דף טלים בעזרת השם ח עמוד ב במשנה שפותחת בנושא מאוד מאוד קשה האב שהרג בשוגג לו עלינו את בנו גולה על ידי הבן או הבן שהרג חלילה בשוגג את אביו גול גולה על ידי האב הכל גולין על ידי שהרגו בשוגג ישראל וכן ישראל שהרג את הכל גולין על ידיה הוא גולל הוא גולה בשוגג על ידי שהוא הרג אחרים חוץ מגר תושב אם הוא הרג בשוגג אדם שהתגייר רק לעניין שהוא ימנע מעבודה זרה אבל הוא עדיין אוכל נבלות הוא לא גולה וגר תושב אינו גולה אלא על ידי גר תושב אחר אם הוא הרג ושוגג חברו גר תושב הוא גולה לעיר מקלט מה שלמדנו האב גולה על ידי הבן שואלת הגמרא והרי אמרתא יצא האב המכה את בנו שאינו גולה אונה הגמרא מדובר כאן שהוא מכה את בנו אפילו שהוא לומד דגמיר הוא לא היה צריך להכות אותו בשביל לימודו וחינוכו שואלת הגמרא והרי אמרת אף על גב דגמיר אפילו שהבן לומד מצווה כבוד הוא עושה מצווה כשהוא מכה אותו שנאמר יסר בנך ועל ידי זה יהיה לך ממנו נחת אונה הגמרא מדובר כאן שהכר אותו בשעה שהוא עסק ללמד אותו אומנות ושולי דנגרי שואלת הגמרא גם אם הוא עסק בלמד אותו אומנות יש מצווה ללמד את הבן אומנות חיות דלמדי כמו שכתוב במסכת קידושין דף כט שמצווה עליו ללבד את בנו אומנות ו סוף מסכת קידושין אומר רבי מאיר שהאומנות שהוא הולך ללמד את בנו זה תורה שהתורה היא האומנות הטובה ביותר אבל בחוף בפשטות יש כן מצווה ללמד אומנות אונה הגמרא מדובר פה שהבן כבר יודע אומנות יש לו אומנות להתפרנס הוא בא ללמד אותו עוד אומנות דגם היא רומנות האחריתי קרי כזה אין מצווה והרג אותו בשוגג בזמן שהוא בא ללמד אותו את האומנות הנוספת אז הוא גולה מה שאמרנו שהבן גולה על ידי האב אם הוא הרג בשוגג את אביו וכולי שואלת הגמרא אורמיני זה סותר דברי ברייתא או יותר נכון הברייטה סותרת את דברי המשנה כתוב הברייטה על הפסוק לנוס שמה כל מכה נפש בשגגה פרט למכה אביו שאינו גולה אמר רב קנה לא קשיה הברייתא כדעת רבי שמעון והמשנה היא כדעת רבנן לפי רבי שמעון דאמר מיטת בית דין של חנק חמור יותר ממיטת בית דין של חרב ציף אז באמת אומרת הברייתא שמכה אביו אינו גולה למה כי ההורג את אביו חייב מיתת חנק וסתם רוצח חייב סייף דווקא שגת סייף ניתנה לכפרה רוצח שבמזיד הוא היה חייב סייף ושוגג גגלה והתכפר לו שגת חנק אדם שהורג את אביו שהם היה עושה את זה במזיד היה מתחייב מיתת חנק החמורה לא מגיע לו בשוגג להתכפר על ידי גלות לא ניתנה לכפרה יש מקרים שהעוון הוא יותר חמור ולא מספיק גלות הגלות לא מספיקה בשביל לכפר לכן הוא לא גולה אבל לפי רבנן שם סוברים דאמרי שמיטת צעיף חמורה מחנק אז אם כן שאדם רצח סתם בן אדם מיתתו חמורה יותר ממי שרצח את אביו אפילו במזית אז אם כן אם מי שרוצח מישהו אחר מספיק לו גלות כל שכן מי שרצח את אביו מספיק לו גלות כיוון שסייף של רוצח רגיל חמור מחנק של מי שהרג את אביו אז גם הורג אביו בשוגג הוא לא יותר חמור מאדם שהורג אחר במזיד שהוא חייב סייף ובשגגה איזה שגת סיף והוא יכול לגלוט לעיר מקלט כל שכן מי שהרג את אביו שהוא אם הוא היה במזיד הוא היה חייב מיתת בית דין של חנק כל שכן שבשגיגת חנק הוא יוכל להתכפר על ידי גלות שהרי אם שגת צעף ניתנה לכפרה כל שכן שגת חנק רב אמר תירוץ אחר לתרץ את הסתירה בין דברי המשנה שהבן גולה על ידי האב שהאב יכול לגלוט כי הוא הרג את בנו בשוגג לבין הבריתא שם כתוב שהבן שהכה את אביו לא גול באמת גם הברייתה מדברת לפי דעת רבנן והברייתא לא באה למעט שאם הוא הורג את אביו הוא אינו גולה אלא פרט לא עושה חבורה באביו בשוגג אם הוא רק עשה הקאה שיש בה חבורה באביו ואביו לא מת אז אינו גולה מה החידוש שהוא אינו גולה הרי הוא לא הרג ורק מי שהורג משוגג גולה סר כדעתךמינה היה עולה בדעתך לומר כיוון במזיד ברקתלהוא כיוון שמכה אביו במזיד חייב מיתה עד בשוגג נעמליגלי זמקע את אביוגג ילך לגלות להרי מקלט כמהשמלן לכן מחדש את הבריתה שדווקא מי שהרג ושוגג אבל לא מי שהקהע את אביו אף על פי שהמכה אביו אם זה במזיד חייב מיתה כמו מי שהורג במזיד חייב מיתה בכל זאת כל המושג של ללכת לעיר מקלט זה רק ב מי שהורג ולא במי שחובל משנה למדנו הכל גולין על ידי ישראל וישראל גולין על ידיה וכולי שואלת הגמרא מה זה בע לרבות הכל גולין על ידי ישראל להטויי מי להטויי עבד דהיינו גוי ש טבל בשביל להיות עבד ואז הוא מתחייב בכל מצוות לא תעשה ובכל מצוות תעשה שלא תלויות בזמן אז הוא גם כן אה נכלל בפרשת הרי מקלט שם הרגו אותו גולים והוא אם הוא הרג אז הוא בעצמו גולה וכן קוטי לפי הדעה שהקוטים באמת התגיירו ונהיו יהודים אם יהודי הרג אותו בשוגג או שהוא הרג יהודי בשוגג אז גולים הוא שייך בפרשת הרי מקלט תנינה ליד איתנו רבנן המשנה שלנו היא ראיה לדברי הברייתא עבד וקויטי גולה ולוקה על ידי ישראל ישראל גולה ולוקה על ידי קוטי ועבד שואלת הגמרא ביש למה עבד וקויטי גולה על ידי ישראל ולא לוקה על ידי ישראל מתי הוא גולה שהוא הרג את ישראל בשוגג דקטלי ומתי הוא לוקה אם הוא קילל את הישראל בשם המפורש דלתיי אלא ישראל גולה ולוקה על ידי קוטי באישלמה גולה בסדר דקטלה אם הוא הרג ושוגג קוטי אז הוא ילך לגלות אלא לוקח המאי למה כי הוא קילל אותו בשם השם דלתיי הרי הפסוק אומר ונשיא בעמך לא טהור אז לומדים דווקא בעושה מעשה עמך אם אתה מקלל אותו בשם המפורש אז יש מלכות אבל הקוטים אמנם הגירות שלהם לפי הדעה הזאת של הבריתה הייתה גירות אמת אבל הם לא קימו תורה ומצוות אז מי שמקלל אותם לא עובר עליו אלא אמר רב אחה בר יעקב מתי ישראל לוקע על ידיהם כגון שהישראל העיד שהקוטי חייב גלות כי הוא הרג בשוגג והישראל נמצא את זומם על ידי עדים אחרים שבאו ואמרו איך אתה איך אתם מעידים שהקוויטי הזה הרג בשוגג במקום פלוני באותו זמן הרי באותו זמן הייתם איתנו במקום אחר והתורה אומרת ועשיתם לו לעד כאשר זמם לעשות לאחיו שהוא רצה לחייב את הזכאי אז אם כן מדין כאשר זמם הישראל שזמם שהעקות תהיה בהרי מקלט הוא בעצמו צריך להענש ואיזה עונש מקבל את זומם שזמם להגלות לעיר מקלט ראינו בתחילת המסכת בדף ב' שהוא אינו גולה אלא לוקה אז כאן הוא יקבל מלכות שואלת הגמרא אותו הסבר צריך לומר גם לגבי עבד כי מדובר פה על עבד וקוי ביחד כבתי גבי עבד מה תאמר שישראל לוקח על ידו במקרה שהעיד בו והוזם איך יכול להיות שהעבד העיד וחיבר עדות הוא אלא אמר רב אחה ברידרביקה איך יכול להיות שישראל לוקע על ידי איקותי אח במזכינן כגון שעיקה הוא הקאה שאין בה נזק של שווה פרוטה והוא חייב מלכות כי הוא עבר על לא יוסיף להקותו זה מדוע בין כשהיקה ישראל קויטי ועבד ובין עם עבד וקויקו ישראל ואמר רבי עמי אמר בשם רבי יוחנן היכע ישראל את הקוטי הקאה שהם בשווה פרוטה לוקה ולא מקשינן הקהל לקללה לא עושים מקש בין הקהל לבין קללה שכמו שמי שמקלל קוי פטור כיוון שהוא לא עושה מעשה עמך אז גם מי שמכה קוטי יהיה פטור אלא מי שמכה קויטי אפילו שהוא אינו עושה מעשה עמך הוא חייב ואם זה דבר שאין בו נזק ששב פרוטה הוא יהיה חייב מלכות במשנה למדנו ש כל אחד אם הרגו אותו חייבים עליו גלות חוץ מעל ידי גר תושב וכולי הגמרא מבינה שזה הכוונה שם ישראל הרג בשוגג גר תושב הוא פטור מגלות גר תושב שהרג ישראל בשוגג גם כן אינו גולה אלא נהרג על מה גר תושב עובד כוכבים הוא רואים מכאן שהוא נחשב ממש עובד כוכבים והוא נהרג אם הוא הרג ישראל בשוגג ואם מישהו הרג אותו הוא לא בשוגג הוא לא חייב גלות הם הסעיפה אם כן בוא נבאר את המשך דברי המשנה גר תושב גולה על ידי שהרג את חברו גר תושב אתה רואה שהם לא נחשבים עובדי כוכבים כי הרי בעובדי כוכבים לא שייך המושג של גלות אז מתחילת המשנה משמע שהם ממש כמו עובדי כוכבים ומהמשך המשנה משמע שהם כישראל מתרצת הגמרא אמר רב כהנה מה שכתוב חוץ מעל ידי גר תושב זה לא הכוונה שאם ישראל הורג גר תושב הוא לא גולה כי גר תושב מצד אחד הוא לא כמו עובד כוכבים ומצד שני הוא לא ממש כמו ישראל ולא קשיה כאן בגר תושב שהרג תושב זה כתוב בסוף המשנה ש גולים זה על זה כאן בגר תושב שהרג ישראל על זה כתוב שהוא לא גולה לא ראוי להתכפר לו על ידי גלות אז הוא לא גולה אבל באמת ישראל שהרע גר תושב גולה איק דרמיקרא דדי יש כאלה שהביאו סתירה בין פסוקים כתיב על הרי מקלט לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם תהיה נעשש ההרים רואים שגר תושב גולה וכתיב היו לכם ההרים למקלט ממעטים מתים לכם ולא לגרים אמר רב קהנה לא קשיה כאן בגר תושב שהרג ישראל אינו גולה לעיר מקלט כאן בגר תושב שהרג תושב הוא גולה לעיר מקלט עוד ראינו במשנה גר תושב שבשוגג הרג תושב גולל לעיר מקלט ורמיניה אני אקשי לך סתירה מברייתא לפי כך גר ועובד כוכבים שהרגו אפילו בשוגג נהרגין בברייתא הקטן גר דומיה בדומה לעובד כוכבים מה עובד כוכבים לא משנה אם הרג עובד כוכבים כמותו דקטל בר מיני ולא משנה אם הוא הרג ישראל שאינו ממינו דקטל דליו בר מיני נהרג אף גר תושב לא שנה דקטל בר מיני לא משנה אם הוא הרג גר תושב אחר ולא שנה דקטל דלובר מיני או שהוא הרג ישראל נהרג רואים בברייתא מהדיוק בדברי הברייטה שגר תושב שהרג תושב נהרג ואצלנו כתוב שהוא גולה אמר רב חיזדה לא ק שזה לא סותר כאן שהרגו בשעה שעסק בדרך ירידה למשל כשהגרזן היה למעלה והוא הוריד את הגרזן למטה וככה הרג אותו גולה כאן שהרגו דרך עלייה למשל למשל בזמן שהוא הרים את הגרזן כלפי מעלה שם הוא נהרג דרך ירידה אם הגרזן היה כלפי מטה דישראל שהרג בשוגג גלי הוא גולל עיר מקלט איונמי סגלי בגלות גר תושב שהרג כך בשוגג מספיק לו גלות אבל דרך עלייה כשהוא מרים את הגרזן כלפי מעלה דישראל פטור מגלות אז כאן בגר תושב החמרנו עליו שהוא נהרג שואלת הגמרא אמר לי רבה ולאף כל וחומר הוא חיזלו כל וחומר שגר תושב שהרג בדרך עלייה ודאי לא יהרג ומה דרך ירידה שזה ממש שגה זה צורה של נפילה כזאת ירידה לישראל אתה אומר שהוא חייב הוא חייב גלות הוא לא פטור יהיונה מישהגל בגללות גר תושב גם מספיק לו גלות ואינו נהרג אז דרך חליה שזה יותר אונס מהבן אדם הרים את הגרזן הוא לא זה לא משהו שקרה לו הוא בסך הכל בא להרים את זה זה יותר דבר שבן אדם לא מתכוון להרוג בצורה כזאת בן אדם הורג הוא מתכוון דרך ירידה להרים ללמעלה בדרך כלל בדרך כלל להרים ללמעלה זה לא בשביל להרוג הרבה יותר אה אונס יותר קרוב ל לאונס אז אה במקרה כזה זה הסיבה שישראל פטור מגלות היא הוא נהרג במקרה כזה אתה תחמיר על הגר תושב שהוא יהרג אלא אמר רבה באיזה מקרה גר תושב נהרג שהוא אומר שהוא חשב שמותר להרוג ישראל לא גולה בזה כי זה קרוב למזית גר תושב אצלו אנחנו אומרים כיוון שזה קרוב למזית אז הוא חייב מיתה אמר להביה אמר מותר הרי הנוס הוא כי הוא לא ידע שאסור להרוג זה הסיבה שישראל אינו גולה ואם כן גם כאן הוא מרקל וחומר ש אם הישראל פטור כי זה קל אז הגר תושב גם כן נקל עליו אמר לי ישיב לו רבה שאני חולק אני אומר אמר מותר קרוב למזידו כי הוא היה צריך ללמוד ולדעת שהוא שזה אסור ואזו את העמיו רב חיזדה ורבא שנחלקו האם אדם שטעה וחשב שמותר להרוג נחשב לקרוב לאונס או קרוב למזיד הוויכוח שלהם הם הולכים לשיטתם גם בברייטה הבאה דיתמר גר תושב שהיה כסבור שבהמה לפניו הוא הרג את הבהמה ונמצא שהיה שמהאדם או שהיה סבור שלפניו קנעני שאינו חייב על הריגתו ונמצא לפניו גר תושב שהוא חייב על הריגתו רבא אמר חייב מיתה כי הוא סובר גם במקרה שאדם אמר מותר קרוב למזיד הוא כי אדם שהיה לו ללמוד ולא למד נחשב קרוב למזיד אותו דבר גם כאן היה לו לעיין ולראות אם זה בהמה או אדם רב חיזד ד אומר פטור למה כי הוא סובר אמר מותר הנוסו בס אותו דבר גם כאן זה הוא נחשב אנוס כי הוא לא היה כל כך צריך לבדוק הוא היה סבור שזה בהמה ולכן הוא פטור בבקשה הגמרא אתה רבה לרב חיזדה השם אומר לאבימלך על זה שהוא לקח מאברהם אבינו את שרה אינחם מת הוא בא להניש אותו בעונש של מיטה על זה שלקח את שרה על האישה שלקחת מה היא לו שהיה חייב מיטה בידי אדם על מה שלקח את שרה שהייתה נשואה לאברהם אברהם ויש אשת איש והרי בן נחייב מיטה על זה שהוא לוקח אשת איש וא אבימלך חשב ששרה מותרת לו כי הרי אברהם אמר לו לאבימלך על שרה שהיא אחותו הוא לא אמר לו שהיא אשתו ובכל זאת אתה רואה שאבימלך היה חייב מיתה אף על פי שוטיו הוא חשב שזה מותר אז אתה רואה שאומר מותר חייב מיתה הגמרא לא הכוונה שחייב מיתה בידי אדם אלא השם אמר לו שהוא חייב מיתה בידי שמיים אבל מצד דיני בן נוח באמת היה פטור כן שאומר מותר הוא אנוס די קנמי אפשר גם לדייק שהוא אנוסכתיב השם אמר לו שחסכתי אותך מחטו לי מחטו לי היינו בדיני שמיים אבל לא דיני בן נוח שואלת הגמרא ולתעמיך כשיוסף נמנע מלאכתו עם אשת פוטיפר כשהוא אמר לה וחטאתי לאלוקים אתה רוצה גם לומר שהוא רק כהיה חייב בדיני שמיים אם הוא יחטו איתה לאלוקים ולא לא לאדם ודאי שהוא חייב כי הרי יש את איש יש את פוטיפר והוא חייב גם בדיני אדם אלא ודאי שהוא שהחט הוא כלפי השם ודינו אסור לאדם הכנה מגלם לגבי מלך אפשר לומר שאף על פי שהוא אומר מותר הוא חייב בדיני אדם דינום אסור לאדם ואי אפשר להוכיח מזה שהקדוש ברוך הוא אומר לו שהוא מנה אותו מחתו לי היינו רק מדיני שמיים יכול להיות מחתו לקדוש ברוך הוא אבל הוא יהיה חייב בדיני אדם אז אם כן אין נוכחה מהסיפור של אבימלך מקשה הגמרא איטבי הבאי לרבא אבימלך עונה לקדוש ברוך הוא הגוי גם צדיק תהרוג מה אתה רוצה להעניש את אבימלך שהוא לקח את שרה שהוא היה בטוח שהיא מותרת לו הגמרא מבינה שכנראה הקדוש ברוך הוא הסכים איתו כי הרי הקדוש ברוך הוא אומר לו גם אנוכי ידעתי כי בתום לבבך עשית זאת אז רואים שמי שאומר מותר הוא נחשב קרוב לאונס קרבי מלך היה בטוח שמותר לו להתחתן עם שרה ולכן אינו נהרג דוכה הגמרא התם שם הקדוש ברוך הוא לא הסכים איתו וכמו שדורשים על מה שהקדוש ברוך הוא ענה לו כדי כמהדרי לבי הקדוש ברוך הוא אומר לו ואתה כעת השבשת את האיש תחזיר לו את אשתו למה כי נביא הוא שואלת השאלה רק בגלל שאשת נביא הוא לתדר לכן הוא חייב להחזיר אותה לבעלה דלו נביא אם אברהם לא היה נביא לא תהדר הוא לא חייב להחזיר את אישה לבעלה היא יראה אשת אלא הכוונה של הפסוק כמו דבריו שאמר רבי שמואל בר נחמני ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר בשם רבי יונתן אכ אמר לי כך אמר הקדוש ברוך הוא לאבימלך ואתה שב אשת האיש תחזיר אותה היא אשת איש מכל מקום דכאמרת אתה באתי בטענה הגוי גם צדיק תהרוג הלא היא אמרה לי אחותי היא והם כן אני אנוס התשובה היא אברהם הוא נבי הוא וממך למד לשנות ולומר על שרה שהיא אחותו כי הרי אכסני אורח הוא שבא לעיר דרך ארץ דבר ראשון זכי אכילה ושתייה שואלים אותו יש לך היכן להתארח יש לך מה לאכול יש לך מה לשתות כלום שואלים אותו מיד אם זה אשתך היא זו או אחותך היא זו אז לכן אברהם מבין מזה שהוא שאל אותו דבר ראשון על שרה אם היא אשתו שכנראה הוא רוצה לקחת אותה לכן הוא שינה ואמר ש אחותו כי הוא לא רצה שאבימלך יעשה שהיא לא תהיה שתהיא על ידי שהוא יהרוג את בעלה אומרת הגמרא מכאן לומדים שבן נוח שטה וחשב שהמעשה מותר הרי הוא נהרגשה שהיה לו ללמוד ולדעת שזה מעשה עבירה ולא למד כמו מלך שהיה מגיע לו עונש אף על פי שלא ידע שיש את איש היה לו ללמוד הלכות דרך ארץ שצריך לשאול על עסקי אכילה ושתייה וזה שהוא לא שאל על עסקי אכילה ושתייה אלא על עסקי אשתו זה גרם לאברהם לשנות ולומר שיהיה אחותו אומרת המשנה דבר חידוש שדורשים את זה מהפסוק עיוור סומה לפי דעת רבי יהודה אינוגו גולה דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר הוא דורש מהפסוקים שהוא כן גולה אדם שהרג את הסנו עליו לפי דעת רבנן אינו גולה רבי יוסי אומר השונא נהרג מפני שהוא כמועד אפילו לא צריך להתרות בו אם אתה תהרוג תהיה חייב מיתה כי מסתבר שהוא הרג אותו מתוך כוונה רבי שמעון אומר יש שונ שונא גולה ויש שונא שאינו גולה זה תלוי לפי מעשיו זה הכלל כל שהוא יכול לומר לדעת הרג אם אפשר לומר על מעשה הריגתו שזה היה במזיד לא מוכח מתוך מעשיו שהרג בשוגג אינו גולה הוא חשוד שהוא הרג במזיד אבל הוא מצד שני גם לא נהרג כי יכול להיות שהוא היה שוגג ושלא לדעת הרג שלא ניתן לומר על המעשה של ההריגה שהיה במזיד אלא ניקו מתוך מעשיו שזה נעשה בשוגג גמור אף על פי שהוא שונא הרי זה גולה כמו כל הורג בשגגה מה לגבי עיוור ראינו ויכוח לפי רבי יהודה אינו גולה לפי רבי מאיר גולה מביאה הגמראנו רבנן פסוק אומר ש אדם שהרג בשוגג חייב גלות במקרה שהוא זרק את האבן בלא ראות הוא לא ראה שיש שמה אדם מכאן נלמד שרק מי שיכול לראות אם יש אדם או לא והוא לא ראה אז הוא גולה לפי רבי יהודה פרט לסומה שאינו יכול כלל לראות דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר עד רב הפסוק בא לומר שאפילו שהרג בלא ראות הוא גולה זה בא לרבות את הסומה לגלות מבארת הגמרא מה היעמה דרבי יהודה למה הוא דורש את הפסוק הזה שהוא בא למעט עיוור דכתיב הפסוק כבר אומר ואשר יבוא בוא את ראהו ביער מי יבוא כל אחד אפילו סומה התהפסוק בלא ראות ובא מיטה ומיתת הסומה מגלות ורבי מאיר שבא לרבות סומה הוא סובר שגם הפסוק בלא ראות משמע למעט וגם מהפסוק בבלי דעת גם כן בא למעט תשומה שכיוון שאינו רואה לכן אינו יודע שהוא הורג על ידי מעשיו אם כן יש כאן שני מיעטים שמעתים עיוור אומיות אחר מיות ויש כלל אין מיוט אחר מיוט בתורה בא אלא לרבות ואם כן מרבים עיור ורבי יהודה אומר לך זה לא שני מותטים כי מה שכתוב בבלי דעת זה לא בא למעט סומה אלא זה בא למעט פרט למתכוון דעתה שהוא מתכוון לבהמה והרג אדם אז אינו גולה במשנה למדנו רבי יוסי אומר השונא נהרג אם הוא הרג את השני שהוא שונא אותו הוא רוצח במזיד והוא חייב מיטה וכולי שואלת הגמרא למה הוא נהרג והרי לא יתרו על כורכך מדובר שלא יתרו בשונא לפני שהרג כי אם אתרו בו הוא ודאי מזיד כיוון שלא יתרו בו למה הוא נהרג תראת הגמרא המשנה שלנו מתניתין היא כמו דעתו של רבי יוסי בר יהודה היא דתעניה רבי יוסי בר יהודה אומר תלמיד חכם שמכונה חבר שבקי בתורה ובמצוות אינו צריך התראה לפי שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד שהנידון לא יאמר שהוא סבר שזה מותר אבל רואים מכאן שכל ההתראה זה רק תנאי בשביל לחייב את הנידון אבל במקרה שאנחנו יודעים ודאי שהוא רק במזיד אז גם בלי התראה לפי דעתו יהיה חייב מיתה במשנה למדנו את דבריו של רבי שמעון שהוא אומר יש שונא גולה ויש שונא שאינו גולה וכולי אם ניכר ממעשיו שוודאי היה שוגג גולה אבל אם לא ניכר אם היה שוגג או מזיד אינו גולה מבארת הברייטה דברי רבי שמעון תניה כיצד אמר רבי שמעון יש שונא גולה ויש שונא שאינו גולה באיזה מקרים כן ובאיזה מקרים לא אם השונא משך חבית ונקרא החבל נפסק והרג את ההוא שהוא שונא אותו ודאי ניכר שהוא לא עשה את זה בתוך כוונה אז הוא גולה אבל אם נשמת החבית מידו לא יכול להיות שהוא שמט בכוונה ואז אינו גולה שואלת הגמרא והתניה רבי שמעון אומר לעולם אינו גולה עד שישמת מחצלו מידו עד שאותו מעגלה שאם זה מחליקים את התית על הגג נשמתה מידו רק אז הוא גולה כאתירה נפסקה הנפסק בברייטה הראשונה אמרנו ששונא גולה במקרה שנפסק החבל וכאן בברייתה משמע שהוא לא גולה כאשר שנשמעת הנשמעת בברייטה הראשונה משמע ששונא אינו גולה במקרה שנשמעת החבל וגם בבריתה השנייה משמע שהוא כן גולה מתרצת הגמרא נפסק הנפסק לא כעשיה זה לא סותר הברייתה השנייה של רבי שמעון היא כמו דעתו של רבי שמה שהתורה מחייבת גלות למי שחותב עצים שנשל ברזל מן העץ וזה מה שהרג לפי דעתו של רבי הכוונה שהגרזן השיל מהעץ חתיכה ואותה חתיכה היא זו שהרגה אבל במקרה שנפל מהגרזן עצמו כמו ראש הגרזן היינו המתכת והכת נשארה בידו של החוטב במקרה כזה לפי דעת רבי הוא לא חייב גלות אז אותו דבר נפסק החבל שחלק מהחבל נשאר בידו לפי דעת רבי אינו גולה והברייתה הראשונה שע מפסק החבל גולה זה כמו דעת רבנן שאפילו אם ראש הגרזה נפל והרגולה אז אותו דבר גם כאן אם חלק מהחבל נקרא והרג אז א חייב גלות לכן הסתירה בין נשמת הנשמת לא כעשיה הבריתה הראשונה שאומרת שהוא אינו גולה מדברת על שונא שאנחנו נותנים לומר שהוא כנראה בכוונה שמט וזה לא נקרא שוגג ולכן אינו גולה הבריתה השנייה שאומרת שגולה מדברת על אדם שהוא לא שונא במקרה כזה אם זה נשמעת אנחנו אומרים שזה היה בשוגג ולכן הוא גולה אז אם כזה לא סותר א באוהב וה בשונה עד כאן דף ‏et
לצפיה בתכנים נוספים: