הדף היומי מסכת מכות דף ג

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת מכות מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת מכות דף ג

[מוזיקה] מכות דף ג מתחילים בעזרת השם דף ב עמוד ב שורה שלישית מלמטה במילים משום רבי עקיבא אמרו וכולי בשעה שמספרים סיפור יציאת מצרים בליל הסדר אומר הזוהר הקדוש בפרשת בוא דף מ זה קורא לפי הפירוש של מתוק מדבש הקדוש ברוך ברוך הוא מקבץ את כל פמליה של מעלה ואומר להם תלכו ותשמעו את הסיפור שמספרים בניי משבחים אותי ושמחים בגאולה שגאלתי אותם אז כל המלאכים מתקבצים ובאים ומתחברים יחד עם עם ישראל ושומעים מה הסיפור של השבח ששמחים ישראל בשמחה של גאולת כונם ואז באים המלאכים ומודים ומשבחים להקדוש ברוך הוא על כל אותם הניסים והגבורות שעשה לעם ישראל ומודים ומשבחים לו על עם הקדוש שיש לו בארץ ששמחים בשמחת הגאולה של כונם ואז נתוסף להקדוש ברוך הוא כוח וגבורה למעלה וישראל על ידי הסיפור של יציאת מצרים נותנים כוח לכונם כמלך שנוסף לו כוח וגבורה כשמשבחים את גבורתו וגדולתו ומודים במלכותו ואז כולם מפחדים ממנו ומתעלה כבודו על כולם ולכן יש לו לאדם לשבח ולספר ספר בסיפור זה אומר הזוהר הקדוש מוסיף הזוהר הקדוש ואומר כאין זה חובו על האדם לספר תמיד לפני הקדוש ברוך הוא ולפרסם את כל נס פרטי מכל הניסים שעשה עמו הקדוש ברוך הוא בפרטות ולהודות עליהם ואם תאמר והשאלה הזאתי בעצם גם כן לכאורה על סיפור יציאת מצרים למה הוא חוב על האדם לספר ניסי הקדוש ברוך הוא הרי הקדוש ברוך הוא יודע הכל כל מה שהיה וכל מה שיהיה אחר כך למה צריך הפרסום הזה לפני הקדוש ברוך הוא על מה שהוא עשה והוא יודע אלא אומר הזוהר הקדוש ודאי צריך אדם לפרסם את הניסים לספר לפני הקדוש ברוך הוא כל מה שעשה עמו שכל אותם הדיבורים עולים למעלה וכל המוני מלאכי מעלה מתכבצים ורואים את הדיבורים האלה והם מודים גם ומשבחים לפני הקדוש ברוך הוא ומתעלה כבודו עליהם למעלה בעניינים של על תורת הסוד ועוד י סיפור הניסים שעשה עמו הקדוש ברוך הוא גם כן מאיר דברים גדולים מאוד בספירות הקדושות העליונות הקטע הזה של הזוהר הקדוש מודפס בהרבה אגדות של פסח לפני מגיד לפני סיפור יציאת מצרים אבל את החלק הבא כבר לא כותבים לא מצטטים הוא באמת לא כל כך נוגע לליל הסדר אבל הוא נוגע בעזרת השם לשיעור שלנו היום מוסיף הזוהר הקדוש ומגלה לנו דבר נפלא ביותר איך אפשר להינצל מהמקטרגים בעולם העליון אומר הזוהר הקדוש כן זה מי שמספר ומפרט את חטאיו ומתוודא על כל מה שעשה גם כן יש בזה תועלת מאוד גדולה אם תאמר למה צריך האדם לפרט את חטא הקדוש ברוך הוא ידע יודע אם את מעשיו שיחזור בתשובה ואז הקדוש ברוך הוא יודע שהוא עשה תשובה אגונה אם הוא עשה תשובה אגונה הטעם הוא כי המקטרג עומד תמיד לפני הקדוש ברוך הוא כדי לספר חטאי בני אדם ולטבוע עליהם דין ועונש וכיוון שמקדים מהאדם ומפרט כל חטא וחטא מחטא ומתוודה עליהם אז אינו משאיר פתחום פה לאותו המקטרג ואותו המקטרג אינו יכול לטבוע עליו דין ועונש אפשר לומר שזה מרומז בפסוק בפרשת משפטים כשיש דין ודברים בין שני אנשים אומרת התורה עד האלוהים יבוא דבר שניהם הכוונה דיינים אשר ירשיון אלוהים יש להם שניים לראהו אם הדיינים מחייבים את החייו אז אם הוא גנב בבית דין שדנים דיני כנסות הוא יהיה חייב לשלם כפול תשלומי כפל דורשת הגמרא במסכת בבוקמה דף סד רואים מכאן מתי הגנב משלם כפל בתנאי שהדיינים הרשיעו אותו אבל אם הוא מודה בקנס פטור הוא לא יצטרך לשלם תשלומי קנס הוא ישלם רק את מה שהוא גנב הוא לא יצטרך לשלם כפול אומר רבי עקיבא תשלום של עדים זוממים שזממו לחייב בן אדם ממון הם העידו שהוא חייב כסף למישהו ובשביל שיקבלו את העדות שלהם הם היו חייבים לומר באיזה מקום זה היה ובאיזה זמן אם אחר כך באים זוג אחר של עדים ומזימים את העדים הראשונים אומרים להם איך אתם אומרים ומעידים שפלוני חייב כסף כיוון שנאמר הוא לבע ביום פלוני במקום פלוני הרי באותו אותו יום בכלל לא הייתם באותו מקום אמנו הייתם במקום אחר מחדשת התורה שהעדים האחרונים רק הם נאמנים והעדים הראשונים הופכים להיות זוממים תורה כותבת ועשיתם לו לכל אחד מהעדים כאשר זמם לעשות לאחיו כיוון שהוא זמם לחייב ממון הוא בעצמו משלם את הממון אומר רבי עקיבא אבל אם לפני שהחייו שיצא חייו בדין על פי האדים הזוממים הלך וטבע אותם שישלמו כם עדים זוממים לפני כן הם רצו לבית דין אחר והודו שהם הוזמו בבית דין אז כיוון שהם הודו בקנס הם יהיו פטורים מלשלם את התשלום של עדים זוממים מה הייתה עמד רבי עקיבא כסבר כנס ההוא רבי עקיבא אומר שהתשלום שהידים זוממים משלמים מה שהם זממו לחייב זה תשלום כנס וקנס אינו משלם על פי עצמו מביאה הגמרא שני מוראים שמסבירים למה זה נקרא כנס אמר אבא תדע שהרי העדים לא עשו בפועל מעשה אלא הם רק זממו לחייב לא בפועל חיוו ובכולות הם נהרגים אם הם באו לחייב אדם איתם או משלמים כמו במקרה שלנו מוסיף ואומר רב נחמן תדע שהרי ממון ביד בעלים בעצם אותו חייב רק התחייב בגלל העידוד שלהם הוא לא בפועל שילם ובכל זאת הם משלמים מבארת הגמרא מה הניו מה פירוש ממון ביד הבעלים שאומר רב נחמן היינו דלא עשו מעשה על פיהם היינו דרבא בעצם זה בדיוק כמו דבריו של רבא ובאמת אימה צריך לומר וכן אמר רב נחמן זה לא שזה שני שני הסברים שונים אלא בעצם אחד משלים את השני בעצם מסבירים הסבר אחד אמר רב יהודה אמר בשם רב הוא אומר מילים הגמרא מנסה להבין את דבריו מביאים ארבע אפשרויות ורק האפשרות החמישית בסוף היא ה אפשרות וזה הפירוש הנכון אומר רב יהודה בשם רב את המילים האלה עד זומם משלם לפי חלקו מה אם משלם לפי חלקו אז כל אחד כשהוא שומע את המילים האלה מבין את הפירוש הראשון היא ליממה דהי משלם פלגה והי משלם פלגה כי הם זממו לחייב אדם א 300 זוז והם לומר היו שלושה עדים והוזמו לא כל אחד ישלם 300 כל אחד ישלם 100 היא לימדין משלם פלגה והי משלם פלגה כל אחד משלם את החלק של או עם שני עדים אז כל אחד ישלם חצי תנינה שנינו משנה בהמשך אם הם שלושה עדים משלשין בממון כל אחד מקבל שליש כל אחד מקבל חיוב של שליש דהינו כל אחד צריך לשלם שליש ממה שהוא בא לחייב זה דווקא בתשלומי ממון אבל בחיוב עונש של מלכות אין משלשים במלכות אם הם באו לחייב 39 מלכות את אותו חייו לא נאמר שנחלק כל אחד יקבל חלק מהמלכות אלא כל אחד יקבל 39 מלכות שלמות אבל המשנה אומרת רב מפורש שכששניים או שלושה זוממים לחייב ממון אם הוזמו כל אחד משלם לפי חלקו ולא כל אחד צריך לשלם את כל הסכום הלאו ייתכן שרב יהודה בא ומחדש בשם רב דבר שהוא כתוב מפורש במשנה אלא מנסה הגמרא לומר אפשרות שנייה שרב דיבר כגון דתזום אחד מניו הזימו רק אחד מהעדים זה משלם פלגדידי לא נאמר שלא הזמו את שניהם לא הזימו את שניהם אז אין כאן עדים זוממים וגם זה שכן כן הזימו אותו לא ישלם אם אחד מהם כן הזימו באו שניים ואמרו שהוא היה איתם במקום אחר בזמן שהוא שהוא בא עכשיו ומעיד שבזמן הזה הוא ראה באותו מקום את הסיפור אז הייתי אומר שאחד לא נחשב שהוא זומם ולא יחייבו אותו לכן נאמר שרב יהודה בשם רב מחדש שהוא כן יקרא זומם והוא ישלם את חלקו אבל זה הרי לא נכון ומי משלם מה אם רק עד אחד הוא זם הם נקראים עדים זוממים זאת אומרת הוא נקרא עד זומם והוא יהיה חייב על החלק שלו והתניה שננו בריתה מפורשת אין עד זומם משלם ממון עד שיזומו שניהם אז זה כן כמו שהעולה בדעתנו לומר באמת אם אחד הוא זם הם לא נקראים זוממים וגם הוא לא נקרא זומם והוא לא חייב לשלם עד ששניהם יוזמו אלא מביאה הגמרא אפשרות שלישית לבאר את דברי רב יהודה בשם רב אמר רבא במקרה שהעד אומר בעצמו עדות שקר העדתי והוא חייב לשלם לכאורה על פי הודעתו ועל זה מחדש רב שמשלם רק את החלק שלו חצי מהסכום שואלת הגמרא הרי זה לא נכון הוא לא נאמן להודות כל כמיני וכמותו יכול לבוא לחזור בו מעידותו ולפתור את זה שהוא בא לחייב אותו לזכות את מי שהוא מקודם חייב הרי כיוון שהגיד הגדה של עידות שוב אינו חוזר ומגיד אגדה אחרת של עדות אלא מתרצת הגמרא מדובר כאן במקרה שהעד אומר עליו ועל חברו העדנו והוזמנו בבית דין פלוני לכן העת חייב לשלם ממון אבל חברו שאינו מודק את דבריו פטור וזה מה שמחדש רב שמשלם לפי חלקו חצי מהסכום כמן כמו מי אמר רב דלא כרבי עקיבא כרבי עקיבא הרי רבי עקיבא אמר כעת בתחילת השיעור שלנו היום אף אינו משלם על פי עצמו שאם העד מודה בבית דין אחר שהזימו אותו בבית דין אז הוא נקרא מודה בקנס הוא פטור אז לא רק השני יהיה פטור אלא גם הוא יהיה פטור לא רק השני שעליו הוא לא נאמן העד השני אלא אפילו על עצמו שעליו הוא כן נאמן אבל כיוון שהוא מנה בית קנס הוא יהיה פטור אלא לכן מביאה הגמרא את המסקנה של הדברים את האפשרות החמישית מדובר כאן במקרה שהעד אומר עליו על חברו העדנו והוזמנו בבית דין פלוני וחוייבנו זה החידוש כל מה שרבי עקיבא מחדש שכיוון שאדים זוממים זה תשלומי כנס עם ממודים פטורים זה עד שחיבו אותם בבית דין הראשון ששמה הם העידו ושם הזימו אותם אם כבר חייבו אותם לשלם זה כבר לא יעזור שהם ירוצו לבית דין אחר להודות כי הם כבר יתחייבו ואז הם כבר יצטרכו לשלם גם אם הם יודעו ברגע שהםודו הם התחייבו ממון אז כל אחד אז אז פה במקרה כזה הם הבן אדם שמודה לא יהיה פטור אבל אותו אחד שהודע הבית דין שבפניהם הוא הודע הם יודעים על פי דבריו שהוא באמת חייב אז באמת יה חלם לפי חלקו סקח המניה בדעת לומר כיוון לחברי לא מצי מחייב לי הוא לא יכול לבוא עכשיו לבית דין לומר אתם יודעים אני וחברי א הוזמנו באיזה בית דין ולכן שנינו חייבים לשלם ולכן גם חברי צריך לשלם על חברו הוא לא נאמן אם חברו צריך לשלם זה כי הבית דין ששמה הוא זם שמה חיוו אותו הוא לא יכול אבל בבית דין אחר בגלל מישהו שבא ואומר אני והוא הוזמנו וחוייבנו השני לא התחייב כי הוא בעצמו לא מודה ואין כאן כאן לבית דין ראיה לחייב אותו ש ללכת לבית דין ההוא ששמה הוא הוזם בשביל לחייב אותו אז כיוון שאת חברו הוא לא יכול לחייב בבית דין אחר היא הונמי גם הוא עצמו שהודה לא מחייב מהשמולן רב שאת חלקו הוא כן משלם מה היה פה הוא ביחד עם מישהו העידו בבית דין בציפורי נאמר ש א זה אחד חייב כסף לשני והם הוזמו שניהם בציפורי והתחייבו לשלם בציפורי שני העדים חייבים לשלם לאותו אחד שהם באו לחייה כאב אותו אז אלה מציפורים הם ידונו בסדר יכולים להוציא משניהם אבל אם הוא עכשיו רץ ליבנה לבית דין ביבנה והוא רוצה שלהודות עליו ועל חברו ועל העד השני אז על עצמו הוא נאמן בסדר הוא רוצה להודות אדם שמודה זה כמו 1000 עדים הודעת בעל דין כ100 עדים כ1000 עדים זה גם יכול להיות כ-10,000 ההודעה שלו זה הודעה הוא נאמן אבל מה שהוא בא עכשיו להודות על חשבון השני בזה הוא לא נאמן הוא לא נאמן בכלל להעיד שם בנושא הזה אז א את חברו לא נחייב אבל לפי חלקו את אותו אנחנו כן נחייב אומרת המשנה שני עדים באים לבית הדין ואומרים מידין אנו את איש פלוני שכולם יודעים שהוא נשוי הוא גירש את אשתו והוא לא נתן לה את כתובתה על פי העידות שלהם הבעל חייב ליתן לאישה את הכתובה היינו מה שהוא התחייב כשהם התחתנו שם היא תתגרש או תתעלמן היא תקבל מנכסיו בסוף העדים נמצאו זוממים אנחנו לא אומרים שהם יצטרכו לשלם לבעל מה שהם זממו לחייב אותו את כל דמי הכתובה שהרבה ועלו בין היום ובין למחר אולי סופו יתן לה כתובתה אולי היא תתגרש ותתעלמן ממנו והוא באמת הצליח שלמנ כתובתה אלא עומדין כמה כמה אדם מן השוק רוצה ליתן בכתובתה של זו לשלם לאישת מורדת זה שהיא תמכור לו את הזכויות שיש לה בכתובה שאם ניטל מנהו נתגר שם מבעלה ומגיע לה לקבל כתובתה הוא יקבל במקומה ואם היא תמות בחיי בעלה ירשן בעלה ואז הוא לא יקבל כלום עכשיו זה הזכות טובת ההנאה שיש לאישה ש יכולה למכור למישהו אחר יש לי איזשהו סכום מסוים שאנשים ש מוכנים לשלם על דבר כזה אבל ודאי שהמשנה לא התכוונה שהעדים ישלמו לבעל על פי מה שהאישה הייתה מקבלת תמורת המכירה שהיא הייתה מוכרת את הכתובה את הזכויות שיש לה בכתובה כי הרי מה שהידים זממו זה להפסיד את הבעל אז כיצד שמין מה הסכום שהעדים זממו להפסיד לבעל מביאה הגמרא אמר רב חיסדה משארים מה הסכום שאנשים משלמים תמורת קניית הזכות של הבעל בכתובה שאם האישה תמות הם יקבלו את את הכתובה גם נאמר שהוא ייחד איזשהיא קרקע שממנה הוא ישלם את הכתובה לאישה הוא אומר לבן אדם אתה מוכן לשלם סכום שיהיה לך זכות בקרקע הזאת שאם בסוף אני אם הוא בסוף יצטרך לשלם לאישה כתובה אז הקונה יצטרך לתת את הקרקע לאישה אבל אם לא בינתיים הוא יכול לאכול פירות בקרקע הזאת יכול להיות שהוא בכלל יקבל לגמרי את הקרקע כמה אתה מוכן לשלם על זה ואת הסכום הזה שבן אדם מוכן לשלם לקבל את הקרקע בדוגמה שלנו כמה בן אדם מוכן לשלם על הזכות שיש לבעל בכתובה את זה העדים ישלמו לבעל וזה מה שהמשנה אומרת משארים כמה אדם רוצה לשלם על כתובה שהיא בספק שאם היא תמות הכתובה מגיעה לבעל ואם הוא ימות הכתובה מגיעה לאישה בדין ישארו כמה שווה הזכות שלו בספק ואת זה ישלמו לו העדים רב נתן בראש היה אומר משארים מה הסכום שהעדים משלמים בתמורה לקניאת זכותה של האישה בכתובתה שאם הבעל ימותו יגרש אותה אז הם יקבלו במקום האישה את כתובתה והעדים מי שלמו לבעל את הסכום של הכתובה שהם זממו לחייב אותו מה פירוש נאמר הכתובה היא 200 זוז אז יצטרכו לשלמנו אותה 200 זוז אבל לקזז את הטובת הנאה שיש לאישה בכתובתה משארים מה הסכום שאנשים משלמים תמורת קניית זכות האישה בכתובתה שאם הבעל ימות או יגרש אותה היא תקבל את כתובתה ואת סכום הזה העדים לא ישלמו אלא רק את שאר הכתובה מתי זוז פחות הסכום הזה עכשיו במה בעצם בשביל לחדד את ההבדל בין מה שאמר רב חיזדה ששמים לפי הזכות של הבעל ורב נתן בראשיה ששמים לפי הזכות של האישה ניקר דוגמה כתובה ששווה 200 זוז נאמר שאנשים משלמים תמורת זכות הבעל 100 זוז ותמורת זכות האישה רק 50 זוז לפי רב חיזדה העדים ישלמו 100 זוז לפי רב נתן הם שלמו את כל הכתובה חוץ מ-50 היינו שישלמו 150 זוז אמר רב פפה גם אני מסכים עם דברי רב נתן בראשיה ששמים באישה אבל רק הוא בכתובתה רק את מה את מה שזממו לחייב את הבעל בתשלום הכתובה אבל הרי כשהאדם מתחתן עם אישה הנכסים שהיו לה נשארים שלה אבל הבעל אוכל פירות אבל ברגע שבעצם העידו על הבעל שהוא גירש את אשתו אז כבר לא יכול לאכול פירות מהנכסים של אשתו את זה הם לא צריכים לשלם לבעל כי הם יכולים לטערון לא ידענו שיש יש כאן פירות נכסה מהנכסים שהבעל אוכל מהנכסים של אשתו אנחנו רק רצינו לחייב אותו לשלם את הכתובה לא באנו להפסיד אותו מהפירות שהוא אוכל בנכסי אשתו כי פשוט לא ידענו שהוא אוכל פירות משנה נוספת עדים שבאים ואומרים מדין אנו באיש פלוני שהוא חייב לחברו אלף זוז קיבל הלוואה מחברו אלף זוז על מנת לתנן לו מכם ועד 30 יום זאת אומרת אנחנו מעידים שהוא חייב להחזיר אחרי 30 יום והוא אומר מה פתאום אני חייב להחזיר את זה עוד 10 שנים שנים מכאן ועד 10 שנים ובסוף נמצאו העדים זוממים וההלוואה באמת הייתה תקופה של 10 שנים והם זממו לחייב אותו שישלם את זה תוך 30 יום עומדין כמה אדם רוצה ליתן ויהיו בידיו זוז כמה מלווה היה מוכן לוותר לו מהחוב כדי שיהיה בידו 1000 זוז בין נותנן מכאן ועד 30 יום בין נותנן מכאן ועד 10 שנים על מנת שיפרע לו הלווה את החוב אחרי 30 יום במקום אחרי 10 שנים ואת סכום הזה שלמוע העדים זוממים לנידון שונים את המלווה נתת הלוואה ל1 שנים פתאום אתה צריך צריך דחוף את הכסף בחזרה כמה אתה מוכן לשלם כדי שהבן אדם ישלם לך את זה מיד תוך 30 ולא תוך 10 שנים הסכום הזה העדים הזוממים יצטרכו לשלם ללווה אמר רבי יהודה אמר בשם שמואל המלווה את חברו מאות ל10 שנים ובתוך ה-10 שנים יש שנה אחת שנת שביעית שנת השמיטה שבסוף השנה השביעית שנת השמיטה בן אדם צריך למחול על החובות שאנשים חייבים לו אז כאן אם הוא הלוה את חברו מאות ל10 שנים שביעית משמטת אותו היינו באמת בסוף שנת השמיטה הלובה פטור מלשלם למלווה את החוב ואף על גב דהשת לא קרינן בלא יגוש אף על גב שכעת כשמגיעה שנת השמיטה המלווה בכלל לא נושה בלווה שישלם לו כי הרי ההלוואה היא ל10 שנים ועוד לא הסתיימו ה-10 שנים והתורה אומרת זה דבר השמיטה שמות כל בעל משהו דור אשר יושב בראהו אדם צריך למחול על כל החובות שהוא נושא בראהו לא יגוס את ראהו ואת אחיו כי קרא שמיטה להשם אבל כאן הוא הרי לא נוגס את ראהו כי הרי עדיין לא הגיע הזמן שראהו צריך לשלם לו בכל זאת סוף את אל ידי לא יגוס בסוף זמן הפיראון אחרי 10 שנים אז יעבור על לא יגוס מפני ששנת השמיטה חלה קודם ואז הוא כבר היה צריך למחול על החוב מקשה הגמרא מטיב רב קהנה המשנה אומרת עומדים כמה אדם רוצה ליתן ויהיו אלף זוז בידו בין ליתן מכאן ועד 30 יום ובין ליתן מכאן ועד 10 שנים ואם שביעית לא משמטת חוב שלא ניתן לטובה בשנת השמיט המובן שהעדים באמת זממו להפסיד אותו את הסכום הזה והיא אמרת שביעית משמת אתו אבל אם אתה אומר שתוך 10 שנים הרי היא חייבת להיות שנת שביעית באמצע ובשנת שביעית הלווה פטור לגמרי מלשלם כולונשלום אליי נמצא אם כן שמפסיד את הלווה את כל הסכום של ההלוואה כי הרי עוד 10 שנים הוא יהיה פטור לגמרי מלשלם כי הרי באמצע תהיה שנתמיטה רואים אם כן שכשמלווים ל10 שנים אז אפילו אם מגיעה שנת שמיטה באמצע אז השביעית לא משמטת אומרת הגמרא זה לא ראיה מה רבה יש הרי שני דרכים איך שביעית לא משמטת בכל מקרה אז אפשר לומר שמדובר באחד משני הדרכים האלה אכמיסקינן אפשר לומר שמדובר כאן במלווה על המשכון שהלווה נתן לה מלווה חפץ שיהיה בידו בתורת משכון והוא משועבד וקנוי למלווה עד שיחזיר לו הלווה את ההלוואה או במוסר שטרותיו לבית דין או שהוא עושה מה שאנחנו אומרים פרוסבול הוא מקנה את כל החובות שלו המלווה מקנה את כל החובות שלו לבית הדין ואז ברגע שהחובות הם קנויים הם בעצם הוא מסר את השטרות שלו לבית הדין שביעית לא משמטת כמו התקנה של הלל כידוע דתנן המלווה על המשכון או המוסר שתרותיו לבית דין אין משמיטין אז אם כן אפשר לומר שעל זה המשנה מדברת שהוא מלווה ל-10 שנים ואין השביעית משמטת אבל בלי שתי העצות האלה באמת שביעית כן משמתת אז אם כן אין לנו באמת קושיה מהמשנה הזאת איקדם יש אומרים נוסח אחר אמר רבי יהודה אמר בשם שמואל המלווה את חברו ל1 שנים לא כמו שאמרנו שביעית משמת אתתו אלא לפי הנוסח הזה אין שביעית משמתו לפי ה יש אומרים הזה זה אומר שמואל שהמלווה יכול לקבוות את חובו אפילו אחרי שמיטה ואף על גב דעת לידי לא יגוס אף עלגב שלאחר שביעית המלווה כן נושה מחברו שהחזיר לו את החוב השתא כעת בשנת שביעית מי ה לא קרינה בלא יגוס בזמן השמיטה לא שייך בו את הציווי שלא יגוס את ראהו כי הרי עוד לא הגיע זמן הפיראון אז אם ככה הוא לא משמט את החוב וראיה לזה אמר רב קנה נפננה מתנינה במשנה שלנו כתוב עומדין כמה האדם רוצה ליתן ויהיו אלף זוז בידו בין ליתן מכאן ועד 30 יום ובין ניתן מכאן ועד 10 שנים ואם אמרת שבתוך 10 שנים הרי יהיה שביעית השביעית משמתת את החוב הזה כולונ מי באושלום אליי נאמר שהעדים שזממו לקצר את זמן ההלוואה בעצם זממו לחייב אותו את כל החוב כי הרי אם היה את משך כל זמן ההלוואה של ה10 שנים אז באמצע יש שנת שביעית ואז הבן אדם היה פטור לגמרי מלשלם אמר הרב זה אין מכאן ראיה כי אפשר לומר כמו שאמרנו מקודם מתוך שמדובר כאן באחד משתי האפשרויות ששביעית באמת לא משמטת אחי סקינן או במלווה על המשכון שברגע שיש כאן משכון שביעית לא משמטת או במוסר שטרותיו לבית דין שגמנה המלות על המשכון והמוסר שטרותיו לבית דין אין שביעית משמטת אין משמיטין ואמר רב יהודה מה בשם שמואל ה אומר לחברו אני מלווה לך כסף על מנת שלא תשמתני שביעית שאני אוכל לקבוט ממך את החוב לאחר שנת השמיטה שביעית משמטת את החוב והתנאי בטלמה כסבר דבר שמואל אתה רוצה לומר ששמואל סובר שהסיבה למה התנאי בטל מפני שמתנה על מה שכתוב בתורה הוא התורה אומרת שהשביעית כן משמתת והוא בא לעשות תנאי על מנת שהשביעית לא תשמת ושמואל סובר כל המתנה על מה שכתוב בתורה אפילו בדבר שבמון תנאו בטל והתמישנינו האומר לחברו אני מוכר לך חפץ והתורה אומרת שאסור שהמכירה תהיה מחיר יקר יותר משישית זה ואז זה הונאה שהוא מרמה את חברו והוא מוכר לו במחיר יקר מדי או שהוא מרמה את הכונה והוא משלם המחיר זול מדי זה נקרא עונאה אם אתה אומר לחברו הרי אני מוכר לך חפץ על מנת שאין לך עליי הונאה רב אמר יש לו עליו הונאה זה לא מועיל כלום אף כיוון שהוא מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל ואם באמת הרמאות כאן תהיה של שישית יותר משישית אז המכירה מבוטלת או שצריך להחזיר את ההונאה ושמואל ולמר אין לו עלבונה כן מועיל התנאי אפילו כיוון שזה בדבר שבמון אפילו שזה על מה שכתוב בתורה תנאי על מה שכתוב בתורה אם זה בדבר שבממון התנאי קיים אז אם כן איך אומר כאן שמואל לגבי שביעית שהתנאי בטל אם הוא מתנה עלמנת ששביעית לא תשמת השביעית כן משמתת מתרצת הגמרא היתמר עלה שנינו לגבי הממרה הזאת אמר רבנן לדידי מפרשה מני דשמואל שמואל פירש בעצמו מה כוונתו כאן לגבי הונאה אם אמר על מנת שאין לך עליי הונאה לא תטבע ממני את דמי ההונאה אלא תמך לי התנאי קיים ואין לו עליו עונה כי המתנה עם חברו בממון נגד דברי התורה התנאי קיים אבל אם אמר על מנת שאין בו הונאה אני מוכר לך את זה אני אומר לך אין כאן הונאה זה מחיר הוגן זה לא מחיר יקר מדי ובסוף הוא מכר לו במחיר יקר מדי הרי יש בו הונאה ואם כן יש כאן דין הכי נעמ אותו דבר גם לגבי שביעית יש הבדל מה היה הלשון אם המלווה אמר בזמן ההלוואה על מנת שלא תשמתני בשביעית שלא תשמוט מי שלם לי את החוב מפני השביעית תנאו קיים ואין שביעית משמטת אותו שכל המתנה בממון נגד דברי התורה תנאו קיים אבל אם אמר המלווה על מנת שלא תשמתני שביעית שלא יכל עלי איסור התורה לגבות חוב לאחר שביעית הדין הוא ששביעית משמטת אותו כי כל המתנה שלו יחול עליו איסור מהתורה התנאי בטל מביאה הגמרא תן ברייתא המלווה את חברו סתם והוא לא אמר לו לכמה זמן אינו רשאי לטוב או פחות מ-30 יום היינו לכל הפחות 30 יום לפני שעברו 30 יום הוא לא יכול לבקש ממנו בחזרת ההלוואה סבר רבא ברחנה לפני כמי דרב לומר למימר שהנמילה במלווה בשטר שההלוואה הייתה עם שטר הלוואה דלא עבד איניש דטרך דכתב שטר בציר מתלטין יומין אין דרכו של אדם לטרוח לעשות שטר הלוואה הלוואה לזמן פחות מ-30 יום אלא מספיק שהעדים ראו את ההלוואה אבל במלווה בעל פה בלי שטר לא שייך הסברה הזאת והמלווה כן יכול לטבוע את החוב בכל זמן שירצה אמר לי רב זה לא נכון כך אמר דודי רבי חיא אחי אמר חביבי אחד המלווה בשטר ואחד המלווה בעל פה זה רק 30 יום לפחות אתה לא יכול לטבוע בתוך 30 יום גם בברייטה כך שנינו תנינחי המלווה את חברו סתם אינו רשאי לטובו פחות מ-30 יום אחד במה המלווה בשטר ואחד המלווה על פה אמר לי שמואל לרב מתנה אומר לו כך לא תשב על מקומך לא על רגליך לא תשב קראך עד שתפרש לי את את האמרה הבאה דמ מפרשת לי לאשמעתה מינה המילתא דאמור רבנן מה המקור לדין שאמרו חכמים המלווה את חברו סתם אינו רשע לטובו פחות מ-30 יום אחד המלווה בשטר ואחד המלווה בעל פה מנן הדבר הזה אמר לרב מתנה דכתיב קרבה שנת השבע שנת השמיטה ממשמע שנאמר קרבה שנת השבע איני יודע שהיא שנת השמיטה למה צריך להוסיף ששנת השבע היא שנת השמיטה אלא מה תלמוד לומר שנת השמיטה לומר לך יש שמיטה אחרת שהיא כמו זו יש אופן נוסף שדומה לשמיטת כספים שהמלווה לא יכול לטבוע ולגוס את החוב במשך זמן מסוים ואיזו זו המלווה את חברו סתם שבוא לא אמר לו לכמה זמן שאינו רשה לטובו בפחות מ-30 יום וקראה התורה ל-30 יום שנת השמיטה למה דמר מר לגבי הזמן שמחשבים את השנים למניין אורלה שאדם נוטע אילן הרי השלוש השנים הראשונות אסור לההנות מהפירות אז כתוב 30 יום בשנה סוף השנה 30 יום חשוב שנה שלמה אז אם כן רואים מכאן ש30 יום זה נקרא שנה ויש 30 יום שזה כמו שמיטה שמיטת כסופים שבשך 30 יום מאז ההלוואה אסור למלווה לטבוע מהלווה שיחזיר לו את החוב ואמר רב יהודה אמר בשם רב מי שעשה פתח מחלוק חדש בשביל שיוכל ללבוש ולהכניס את הראש שלו שם עשה פתח בית הצווא בשבת אז בעצם הוא השלים כאן כלי היה כאן בגד שלא היה אפשר ללבוש אותו כי לא היה מקום לשים את להכניס את הראש אז הוא בעצם השלים כאן את עשיעת הבגד וזה מלאכה שאסורה בשבת אחת מה-39 מלאכות שזה מלאכה של השלמת כלי שזה נקרא מלאכת מכה בפטיש כי בדרך כלל היו מקים בפטיש בשביל להשלים את הכלי ואדם שהכין מקום להכניס את הצווא בבגד הוא חייב חטאת כי הוא עבר על המלאכה הזאת מתקיף לרב קהנה וחימה בין זה למגופת חבית מה ההבדל בין העושה פתח בבגד חדש לבין פותח חבית שהמכסה של הדבוק בתית בשביל להוציא משם את היין ששנינו שזה מותר הרי בשניהם זה לא היה ראוי לשימוש בלי עשיית הפתח השיב לו רב יהודה אמר לי לגבי בגד הבד היה כולו הרוג ומחובר קודם שהוא עשה לו את הפתח זה היה חיבור ולכן על ידי הפתח נגמרה מלאכתו וזה לעומת זאת לגבי חבית הפתח לא עומד להיות חלק מהחבית אלא אדרבה עשוי עשויים לפתוח זה עשוי בשביל שיפתחו את זה עשוי לשוברו ולכן זה מותר בשבת זה אינו חיבור עד כאן דף [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: