הדף היומי מסכת זבחים דף צא

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת זבחים דף צא

ספוכים דף צא א מתחילים מסיעתא דשמיא סוף דף קודם תחילת דברי הגמורה אחרי המשנה איבולו מסתפקת הגמורה למדנו בתחילת הפרק שתודר שאינו תודיר תודר קודם אחר כך למדנו כל המקודש מחביירו קודם לחביירוי מה קורה ששניהם לפנינו תודיר ומקודש איזה בהם קוידם רשי נותן שתי דוגמאות. דוגמה ראשונה יש לי כאן דם אוילסטורמיד לזרוק ודם חטוס לזרוק. אוילהסטורמיד תדיר, דם חטוס מקודש כמו שאמרנו קומרצה. דוגמה נוספת, יש לפנינו אוילויסמוס וראש חידש ופרואידו. אוילוסמוס וראש חוידש יותר תדיר מפרידו. פרואידו מקודש זה חטוס זה אוילו. השאלה היא תודר קויד משום דתודר או דיל במקודש קודים דקודיש נסע הגמור לפשות מהמשנה בתחילת הפרק תושמ תמידין קודמופין ואף עלגמוסופן גדישה מוסופים של שבת שם שבת עליהם שהם באים חובה לשבת התמידים לא קשורים לשבת בכל יום הם מגיעים גם ביום חול אז רואים שתודיר גובר על מקודש אונה גימורה אוטוושבסלמוסופין אהנוי לתמידין לא האנועים. שם שבת מועיל רק למוסופים לא לתמידים. גם התמידים בשבת זה טומית של שבוס. ממילא זה מקודש בדיוק כמו המוסף ויש לו גם את מעלת התודיר לכן הוא קודם. ולמעשה הראיות הבאות נדח אותם באותה תחיה ותיסס מהירים בכל הנתושמ ציכתם מיקוסקדיתוך אחרי שכבר רצנו כך תושמה נס הגמור שוב לפשות מה למדנו מוספשבס קודמראש חודש מוס חודיש בקודוששבס כראש חודש נקרא מויד בכל זאת רואים שתודרגבר טמא הגמור אותו דבר חודש למוסופן דידי אהני למוס סוף שבס לא יני בשבוס ראש חודש אז מוספי השבוס יש להם גם את אותה קדושה זה מוסף של שבס ראש חודש ממילא אז שניהם מקודושים בשבס תודיו אין ראיה תושמ מה למדנו מוספראש חודש קודמלמוספר ראש השונה זאת אומרת שתודיר קודם למקודש אף אגב דראש הששונקצ'ו אונה הגמורה שוב אותש הששונה למוספדידי אהנה להוסיף לזה קדושה למוס ורש חודש לא יענה המוסופים שראש חודש תשרי יש להם גדושה של מוסף ראש השונה תורש מה נסע הגימור לפשות ממיש מסכס פסוחים שם אומרים בסילל שבקידוש בליל שבת קודם כל מברכים ברכס הגופן על היין ואחר כך מברכים את ברכס היוים למה שהיין גורירם לקידושת העומר דובחר מביאה הגיבור הכת ברכס היין תדירו הגופן זה ברכה תדירה או ברכסיו אינו תדירו זה רק פעם בשבוע תודה בשינו תודיר תודר קודם מה רואים אף אגב דברקסיו קדישו כי שם שבוסלו היא חובה לשבת כי ברכס היין מברכים הגופן גם ביום חול וכל זאת התודר גובר עונה שוב גמורה אוטו שבס לברקס היום אהנוי לברכס היין לא יהיה אהנוי הגופן של קידוש השבת זה הגופן מקודש אז בימי שני מקודשים והגופן בן תודיר תושמ דומר רבי ירחונון הוא מתייחס למחלוק זה מסכס בוכס ברב יהודה לחכומים מה קורה אם אדם תאחר להתפלל מוסף כבר הגיע הזמן מנחה האם יקדים מוסף הוא יקדים מנחה פוסק רבי יוחנן לוכה מספר ללא דום של מנחה ואחר כך שמוסופין למה כי מנחה יותר תדיר ממוסף זאת אומרת שתודיר קודם למקודש כמוסף של שבת זה מקודש מה שאין כמנח יש גם יום חול עונה שוב גמורה אוטושבס לתפילסמוסופין ההנוי לתפילס מנחה לא יהנוי זה מנחה של שבת אז היא גם מקודשת תושמ מהמשנה שראינו בסוף השיעור הקודם שלומים שלמש שהגיעו מאתמול הזורה נשחטו רק היום חטוס ואו שום של יו חטוס או שום שהגיעו היום לזורה אז לפי רב מאיר שלומים שלמש קודמין מדויק מכך אוי דידדיוים אם שניהם הגיעו באותו יום חטוסקדמה זאת אומרת שמקודש ותודיר מקודש קודם ואף אגב דשלומים תדירה שלומים מביאים יותר מאשר חטס וושום חטס ושום מגיע רק עם אדם חוטא שאין כשלומים באים בנדר או בנדובה למסאחור נטמים למה צריך לדייק מהמשנה לאיל הרי משנה מפורשת בתחילת הפרק של שלומים וחטוס ואושום אז חטוס והושם מקודשים יותו הקופונים רואים שתודיר ומקודש מקודש גובר אומר רוב מוצוי כמרס יש תודיר יש מוצוי טודיר הכוונה שזה בתדירות חובה למשל תומיד חובה להביא אותו כל יום מה שאם כן שלומים מצאו יותר מחרטוסם אבל אין התדירות שלו חובה השאלה שלנו טודווקו מבואלון האם זה גובר על מקודש או לא מוצ לא יקו מבואלון נכון ברור שמוצוי לא גובר על מקודש אומר לרבו בר יודה לרובה אוטו מוצוי ל תודיר יש הבדל ביניהם או תעניה רש"י מציין שזובריס בתורס קוינים שם הבריסה מבארת שחיוב חטוס בשוויג יש רק עלים ולא על אס שהוא עבר בשוויג גם פסח ומילה שיש עליהם קורס אז זה דומה ללבוין שיש עליהם קורס שבהם בשוויג מביאים חטוס בכל זאת למדישר לא יסעסנו שפסח ומילן שמצוסי אין עליהם חיוב קור מחטוס אם הוא לא הביא קורבן פסח בשויג או שהוא לא מל בשוויג אומרת שם הבריסה שצריך פסוק לזה ופסוק לזה כי אם פסוק אחד הייתי אומר אוציס הפסח שאינו אתודיר אז בוא לא נאמרה החיובחטוס בשוג ולא יוציס מילו שתדירו בריס מילה יש בכל יום ויום כמה ברות מה רואים מילה זה לא חובה שיהיה כל יום מילה רק זה מצוי אז רואים שמצוי זה נחשב כתדיר אונה הגמרא בשתי דרכים קודם כל מי תדירו תדירו במצוו אין הכוונה שמילה מצויה יותר מאשר פסח כי זה רק מוצוי ולא טודו אלא הכוונה היא שהיא סדורה במצוות יותר כי נחרטו עליה 13 בריס וציוויים בתוירו והיא ביסים ובאמת תדירו כפשוטו רק מיד לגבי פסח כיטודדומים כי זה מצוי הרבה יותר מפסח פסח זה פעם בשנה בריתות יש המון אבל מצוי שלומים לגבי מצוי של חטוס או שום זה לא כמו תודר כי ההבדל הוא לא כזה גדול אז למיסה כשיש לפנינו תודר ומקודש מה קודם נשאר בספק יבוא אלהו ספק נוסף תודיר ושינו תודיר אז צריך קודם כל לטפל בתודיר וקודים ושוחט לשינו תודיר וכעת הוא שואל מה אני צריך לעשות להמשיך אם היינו אתודיר לזרוק את דמו או להפסיק מי ממרינן קים דשך דמקרבלי כיוון שכבר שחשחת ימשיך עם שנותודיר אוילמח דמרס בדומי שיתן לכהן אחר את דם הקורבן שהנודר והוא ימרז בו כדי שלא יקרש עדמקבל לתודר וישחט את התודר וזרוק אדמו ועוד לשינו תודר אומר אבונסורתושמים משנתינו מה ראינו שלומים של אמש שהגיעו אמש לאזורה חטוס וושום של יוז אומר רב מאיר של אמש קודם לשליוים מהשמע דווקא כיוון שהשלוהים הגיעו אמש דמש באותו אופן דומדקודם שכת לשלומים בכל זאת חטב שומקדמה אז רש"י מסביר כך הגמור הבינה בפשיטות שאם השלומים הגיעו מאתמול ועומדים לפנינו וחטוס או שם הגיע היום עומדים לפנינו ושניהם עומדים לאיש אז לכולעלמה לא נקדים את השלומי אפילו שהם הגיעו אתמול כל מה שרב מאיר אמר שצריך להקדים את השלומי שהגיעו אתמול אפילו שחטבו שו מקודשים יותר זה הכל כשהוא כבר שחט את השלומים אז אומרים השלומים כבר הגיעו מאתמול והם כבר שחוטים אז תמשיך עם השלומים ואז תלך לחתזרו שם כך אומר רבי מאיר בחוים חולקים משמע שבאותו אופן אם השלומים הגיעו גם הם היום אז אפילו שכבר שחטת את השלומים ואח שום לא נשחטו בכל זאת תניח תשלומים בצד תיתן לכהן שמרס בדם השלומים ותטפל בחרסם למה כי הם מקודושים יותר אז רואים שמקודש ושין המקודש והוא הקדים ושחט תן המקודש אז זורקים את המקודש הועדים את תודה ושינו תודיר נניח את שינו תודיר בצד ונטפל בתודיר דוכה הגמורים דילמה שלומים דמש וחטוס וושום דיוים שרמי אומר לנו של אמש קודם איך משכחס לו דשחתינו לתריו מדובר שהוא שחט את השלומים והוא הוא גם שחט את החטוס ושניהם עומדים לזורק. אז בזה משמיע לנו רב מאיר שלומים שלמש קודמים. אז מזה תדייק שאם שניהם הגיעו היום הוא קדם ושחט את השלומים ואחר כך שחט את החטוס ובא לשאל אותנו מה לזרוק קודם. אומרים לו תזרוק את החטוס קודם. אבל לא ישחתינו לתרביו אלא הוא שחט רק את השלומים. והוא בא לשאול אותנו מה כעת לעשות? האם להניח בצד ולשחוט את החטוס או לזרוק את השלומים טיבוילוך עדיין יש להסתפק האם מזלזלים בשלומים כיוון שהם הגיעו היום בדיוק כמו החטוס למרז בדומון ולהקדים שחיטס חטוס וזריקוסו או שום אותו דבר או לא וזה ההיבוי שלנו בתודר ושינו תודיר והוא שחט את שינו תודר והתודר עדיין קיים אז אי אפשר לפשות מהמשנה תושמנה שהזכרנו ליל דובחה אומרים בסילל ברכסין תדיר תוד קודם כאן זה דומה לאופן שאינו תודר כבר נשחט למה כי אינו תודיר דהינו היום כבר נכנס לפני שהיין הגיע לפנינו אז כאילו קודם ושכתי ובכל זאת מקדימים את התודר אומרת הגמרא לא אוכנ דאסיון למעשה כעת היין כבר לפנינו במזומן לברוכה כמן דשחיטת רבה דומה אז זה דומה באופן ששניהם שחוטים לפנינו גם התודר וגם השאנו תודר ואז התודר אבל אם רק השינו תודר שחוט והתודיר עדיין לא שחוט אולי נמשיך אם אין תודר תושמע דומר רבי יחנון עלוכה מספר ללא של מנחה ואחר כך שמוסופין אפילו שקודם כל הגיע הזמן שמוסופין רק אחר כך הגיע הזמן של מנחה אז זה דומה לאופן שכבר נשחט תודיר ואחר כך הגיעתודיר אומרת הגמרא כןמה כדמות זמן תפילס מנחה כמה נשחית דומה למעשה כעת לפנינו עומדים גם המנחה וגם המוסב זה כמו ששני הקורבנות שחוטים ואז ודאי מקדים את התודר אומר לרבחברה של רבינה נפשות לחמיש מסכס פסוכים פסח ששוכתו קודם חצוס לפני חצות היום של יודע לניסן פוסל מפני שנמוי בין הבים בין הבים זה רק אחרי חצות עכשיו מה קורה אם נשחט קודם לתומת שבן ארבעים כושר לכתחילה מצווה לאחר את הפסח שכחי התומ ששנינו ליל יהו דובו שנמבו בו ערב הוא בין הארבים לדובו שלנמרב אלא בין הביעים לבד בתומי דמר רק בין הארבים בפסח נאמר גם בערב וגם בן ארבעים הבדיעבד אם הוא שחט את הפסח לפני התומיד אז הוא כשר אבל ויהי ממרס בדומה עד שיזרוק אדם שלא ימשיך אם הוא תפס את עצמו אחרי שהוא שחט את הפסח שהוא עדיין לא הקריב את התומיד אז הוא נותן לכהן שימרס בדם הפסח והוא הולך והקטע כמו מבינה הוא הולך והשוחט את התומיד זורק את דם הטומ ורק אחר כך הוא חוזר לפסח אז מה רואים שהיא אפילו שהוא הקדים והוא שחט את המאוחר כמו אצלנו את האנו אתיר אומרים לו תניח בצד ותטפל בתודיר ולמיסה אחרוני מקשים איך רוצים לפשות מזה הרי שם מה שהתום מתקודם לפסח זה לא משם מטעם טודיו להגזר סקוסו כמו שהזכרנו יור חדובו אז שגסריה מתרץ שיעור חדובו נאמר רק על השחיטה אבל כאן אומרים שצריך גם לזרוק את דם התומה כי זה תודיר אז רואים שאפילו שכבר התחילו עם היינו תודיר מניחים בצד ומקריבים את התודר אומרת הגמורה לא באמת יתכן שבאופן שהוא שחט את קורבן הפסח ואת קורבן התומד הוא עדיין לא שחט אז אומרים לו תמשיך עם קורבן הפסח אפילו שהטומי תודיר ורק אחר כך תשחט את התומד לזרוק אדמו הכוכב מסכינן כגון קודם שכתה לטומד ברש הוא שחט את קורבן הפסח ואז אומר רגע עוד לא שחטו את התומיד אז הוא שחט גם את התומיד וכעת הוא בא לשאול אותנו לפני זה הוא לא שאל אותנו אם היה שואל אותנו היינו אומרים לו תמשיך עם הפסח הוא לא שאל הוא כבר שחט את התומיד אז כיוון ששניהם כבר שחוטים לפנינו אז ודאי שמקדימים את התודר ולכן אומרים לו תמרס בדם הפסח תזרוק אתדם התומית ואז תזרוק אתדם הפסח אומר לרבחסבל רבשם מסניסנ מדיקש מדובר שהוא כבר שחט גם את התומד דקותונה עד מתי ימרז בדומו עד שהיא זרוקדם ולא יקותונה עד שהיא שחוט ויזורק דם שמע מנו שמדובר שהוא כבר שחט את התומד אז מדויק להפך שאם באמת הוא עדיין לא שחט את התומחט אלא ימשיך עם הפסח ולכן אומרים הקרנוירו והחובץ בליקות האלוכס שלכאורה משמע שהיבו נפשטה שהרי כאן מבואר שאם עדיין לא נשחט ישמת הקבת הפסח ולכן אם הוא הקדים הוא שחט לשינו תודיר אז הוא גומר את הקרבתו ומקריב אותו ואחר כך הוא הולך אל התודיר כמו חן במקודש ואין מקודש והוא הקדים אתן מקודש ימשיך בו ואחר כך יטפל במקודש וכך פוסק הרמבם מה ראינו במשנה ובכולון קויין ראשוים וכולו לאכול באיזה אופן שהם רוצים הייתה אומקרו כתוב במתנוס כונה הקדוש ברוך הוא אומר לארון לכו נסתם למושכו למושך תרגום לרבו מה זה לרבו לגדולה כדרך שהמלוכים אויכלין מלך לפעמים אוכל צלוי לפעמים מבושל לפי מה שהוא רוצה כעת לאכול ונעבור למשנה האחרונה של הפרק ולמיסה המשנה לא שייכת בכלל למסכתינו היא שייכת למסכתס מנוכס האחרונים טמאים על כך וכאן נראה מחלוקה שכבר הזכרנו האם אפשר לנדב שמן למנחו רב שמן אומר שאי אפשר ורב תפ אומר שאפשר רק רב שמן אומר זאת בצורה ייחודית אומר כך אומר רבי שמעון אם רואיס אוו שמן שהוא מסחלק באזורה אתה נכנס לאזורה ואתה רואה שמחלקים שמן הקוינים לאכילה אין צורך לי של באו אין לך מה להסתפק אולי זה נדובה לא כן כזה דבר שמן נדובה אלו זה אחד מהשתיים או שזה מויסר רקיקה בנוכס ישראל כשישראל מביא רקים ברקיקים לא מערבים את השמן שמביאים עם המינחו בתוך העיסה אלא עושים רקיקים ואחר כך מושכים את הרקיקים כמין כי מהלויק שמן מה עושים שער השמן זה נכל הכוינים או יכול להיות שהשמש אתה רואה שמתחלק זה ולאיק שמש צוירו שבצוירו מסיים את צרעתו הוא מתרפא את צרעתו מביא את קורבונותם יחד עם הראש מביא לוק שמן ומזים לויק שמן מולפרכס אחר כך על גופו והנויסו נחל הקוינים כמו כן אומר רבי שמעון אם רואיסו שמן שונית עלגע בו אישים אתה רואה שמניחים שמן על גבי אש המזבח איש המרוכה אין צורך לי של מה הוא זה לא ייתכן שזה נדובה זה אחד מהשתיים אלו מוישה רק כמחסקינים כמו שאמרנו לגבי ישראל הבראל עשירה נכלים קומצים ומקטירים ושיריים נחלים אז השיריים של השמן נאכל הכוינים כשכה מביא מנחו אז לא מקטירים רק כהמצתוקתו אז גם השמש שהוא מביא אחרי שמשכו את הרקיקים והקטירו את הרקיקים נשאר שמן גם זה מוקטר על האישים אז אם אתה רואה שמן שמוקטר יכול להיות שזה זה או המוייסור שלו מנחס כהן משיח כהן משיח כהן גודל צריך להביא בכל יום מנחס חביתין ומביאים שלי שולוג עם שמן לייסור הונחה צועילת אז זה הרבה שמן ואופים זאת אחר כך פוטטים ומערבים את השמן זה לא נבלא מספיק אז נשאר הרבה שמן אז השמן הזה שנשאר מקטירים אותו בפני עצמו אומר רב שמעון זה אחד מהשניים למה שאין מסנד וין שמן לכן אם אתה רואה שמן מתחלק אתה רואה שמן מוקתר אל תחשוב אולי זה נדובה רבי טוף נומר מסנד וין שמן כעת מביאה הגמורה מה באמת עושים עם השמן לפי רבי טרפון אומר שמואל לדברי רבי טרפון המסנדף שמן כןמצוי הכהן קומץ את השמן יש נידון באחרוני בדיוק איך קומצים זאת כי לכאורה אי אפשר לקמוץ שמן שהוא נוזלי ואזה מקטירים ושיעורב נאכול עם לקוינים מיתמה מה המקור שאפשר לנדב שמן אומר קרו קורבן מינחו כתוב נפש כי סקריב קורבן מינחו היה אפשר לכתוב נפש כי סקרי מנחו הקובן המותר מלמד שמשנדין שמן ממילא אם זה המקור וכי מינחו אז זה דומה למינחו מה מינחו קמצו ומקטיר ושורכולין אף שמן קוימצוי ומקטיר ושור נכונים אומר רב זירפנ מתנינה המשנתנו גם שנינו שלדעס רפטרפו הוא נאכל השיריים נאכלים ולא מקטירים את כל הלוי שמן כי מה ראינו במשנה אומר רבי שמעון אם רואיסו שמן שמסחלקזורה היא התוצור כלי של מה הוא האם הוא נדו לא אלו זה אחד מהשניים מוירקי כמנוכס ישראל או ולאק שמן שמצירו ומה רב שי מסיים למה אתה לא צריך להסתפק שאם מסנדבים כי לא מתנדבים שמן מכלל דמן דומה מסנדנו רבי טפון מסחלק לכשיריים ולכן אם אתה רואה שמתחלק יתכן שזה נדובה אומר ליבא אל רב זיראה אי מסיפה מה ממשיך רב שמה ואומר אם רואיסו שמש שניתלגה באישים צורך לי של מהו כי איןדובה אלו זה אחד מהשניים מרקי כמחסקינים ומחזק משיח שאם מסנד מן שמן מכלל דלמד מסנדב כולנו לאישי מקטירים את הכל אומרת הגמרא להביא קש רישה שמהשמע שלמדו המסנד ם שמן זה מתחלק לכוינים לרב זיר קשסיפה שמשמ שהוא מוקטר אז כך בישלמת לרב זיראה שהוא אומר שמשנתנו מדויקת כמו שמואל אז לא קשה ש בכלל רי שמשמ שאם אתה רואה שמתחלק אז למן דום הנדוב זה יתכן לדובה בשיריים סעיף שמשמע שלן דומה נדובה אם אתה רואה על האישים זה יתכן לדובה בקוימץ כרי יש גם הקטורה וגם שיריים לאכילה אלו להביה שהוא טוען שהכל מוקטר כאשר בדיוק בהרש מהשמע ששמן דור מתחלק אונה גמור יאמר לך תונ ריש אוטוסיפ באמת מה ששנינו לגבי הרישה שבשמן המסחר לקי תוצו אכלי של מה הוא זה מיותר כי גם למנדום המסנד ממש שמן הוא לא מתחלק אלא מוקט כולו הכיוון שרב שמ רוצה להמשיך ולומר שאם רואיס השם ניתגע בישים אין לך מה להסתפק אם זה נדובה כ מסנדם שמן ושם זה דווקא כי למען דומה מסנדבין אז מקטירים את כל השמן אז אגב זה שנו כבר בריא שגם שאם אתה רואה שם מתחלק זה אחד מהשניים אבאמת גם לפי רב טופן זה רק אחד מהשניים שם מתחלק אומרת הגיבור מצינו ושלים בסיפון משום רישה ששונים סיפ משום הריש אלו רישה משום סיפה מטונה אומרים רישה משום סיפה מגמורין אמר מרוב אמרו בארץ ישראל לפעמים מתנרש משום סיפוש שמע נסע הגמורה להביא ראיה לדברי הבעיה מה כתוב בברייסה? יין כדברי רבי עקיבא מסכס מנוכס אומר רבי עקיבא שאפשר לנדב יין ושמן סובר רבי קיבוה שלא מנדבים לכן יין כדברי רבקה לספונים מה עושים היין לא מזלפים על האישים אלא מנסכים זאת בספונים שהיו לניסוך היין הוא הדין שככה עושים לפי רב טופן רק הבריסה רוצה להמשיך שמן כדברי רב טרופן ולא סתם כי לפי רב עקיבא מן שמן לכן פתחו כדבר רבקי אבל בעצם זה מוסקן גם רבן שמן כדבר רב טרפן שסובר שאפשר לנדב שמן מה עושים איתו לאישים עכשיו כך מה אליו מדי יין כולו לספולים אין שם כימץ הכל לספולים השמן של הסעיפה כולו לאישים ולא רק כומץ דוחה גימור מי דעיריה או כדי יין כולו לספולים מה שכתוב ששמן לאישים עולה רק על הכימ אומר הרב פופה השאלה שהלתה הוא עלתה לפנינו מה עושים השמן לפי רבי טרפון ושמואל טען שקומצים ומקטירים את השער הבית טען שמקטירים את הכל זומח לאכסתנוים כתנו למדבריס מי שמתנדב שמן נדב שמן כמה הוא צריך להביא ליבס מלג רבי שלושג זה המינימום במקום אמרו רבונו קמרב פופה אמרו החפה הם נחלקו דן מנו מינו ד מנו כבסרו כבניו יש מחלוקס יסודית כשאתה לומד דין מפרשה א' לפרשה ב' בגזרו שובה או בהקש האם אני אומר דון מנו ומינו תלמד משם את הדין עם כל פרטיו עוד דוי מנו והוא כבעשרו מה שאתה צריך ללמוד משם תלמד משם חכך תמיד זאת במקומו ותלמד את שאר הפרטים הפרשה הנוכחית הבזה הם נחלקו דרבונו סברה מה המקור שאפשר לנדב שמן אמרנו מהמילה קורבן שכתובה במנחו מה מינחו מסנדבין אף שמן מסנדבין ומינו מה מנחו לא קשמן אף כאן לא יקשמן סתם מנחו זה לא יקשמן ממילא אם הם סוברים שדון מינו מינו אז תלמד הכל משם ומה מנחו כמצו ומקטיר ושורני חולים אף שמש מביא בןדוב קומצו ומקטיר ושיור נכולים וידוך רבי סובר למדים שיש מושג ג של נדו וממנחו מה מינחו מסנד בן אשמן מסנדב מין אבואו כבעשרו אחרי שלמדתי שיש נדו ושל שמן אז אני מאמין את זה במקומו מה במקומו כן אסורים כרי שמן זה לא דומה למינחו מנחו היא באה ביחד עם שמן שמערבים את השמן במנחו לא מצינו שמן לחוד שמגיע לכן מצינו דבר נוזלי שמגיע בפני עצמו ביין שיין מגיע בפני עצמו ומנסחים אותו אפשר לנד גם יין כמו שהזכרנו אז ממילא כנסוכים מה נסכים שלוש סלויגין זה המינימום כי זה הנסוכים הכי פחוטים של כבש אף שמן שולישלוג וכיוון שרבי אומר הוא כבסרו אז גם לגבי זה הוא כבסרומה נסוךם כולון לספולים ולא מתחלק לכוינים אב שמן כולון לאישים אז בבילה בזה הם נחלקו אומר לרב פופל הבאיה לא הם לא חולקים ביסוד הזה עם מינו אוקב באסרו אלא אם מנחו מיסו לרבי אם רבי גם היה לומד את המקור מקורבון שכתוב במנחו דכולל מדוין מינו ומינו הוא גם היה אומר שלא יקשמן אלו נחלקו באמת מה המקור רבי מאזרור גמר לו כתוב בפרשס נסוך עם אזרוך מזה למדים שאפשר לנדב יין לחוד מזה לומד רבי שאפשר גם לדב שמן לחוד אז כיוון שזה המקור אז המקור הוא גם לכמות שלי שלסלוגין זה פוכ שבנסוכים כנסחים של כבש זה רביעי סעין רביעי סעין זה שלו שלוגין הקופונים גם לפי מה שרב פופו אומר אז הקטרת השמן תלוהיה מחלוקי כזו כי לפי רבי שלמדים מנסוכים אז כשם שנסוכים נשפחים כולם ואין לקוינים כרגע השם המוקטר כולו לפי חומים שזה נלמד ממנחו אז כשם שמינחו קומצים ואשירים לחנים קר גם כאן אומר לרבוד רב נוסר פמוצרסוכי שרבי לומד מאזרוך קורבן מנחו המילה קורבן המיותרת מלמ שמשנד מן שמן וכמו שלוגין טוען רבונה ומן שמס לדומר שליש לוגין רבי וקומ מקור לא מאזרוך אומר לי אמר לו רב פופה לא ידעתי תניה אם באמת יש כזו בריסתניה וברכה שנחלקו האם דון מנו מינו או דו מנו והוא כבשרו אומר שמואל המסנדב יין לא כמו שהזכרנו ליל או מה הגמור תקשבריסה מי שמנדב יין לחוד אז לא מנסכים זאת כמו יין שמגיע ביחד עם קורבן שמנסחים זאת בספולים אלא מביא מזלפו על גבי האיש ומטפטף את היין על גבי האישים שישרף עלי שמרוכה מיתי מאו מקרו ויין תקריב לנסך חציין אישה ריח ניכו לשם אז בהכרח שמה שכתוב כאן אישה ששורפים את היין לא מדבר ביין שמגיע לנסוכים ביחד עם קורבן אומר רש"י כי שם כתוב עשך נסך שיכו לשון סביעה לשון שיחות שיהיה נראה על גבי המזבח כמו שהגמרא בסוק אומרת פוקקים את השיטים את הספלים ושופכים את היין שיראה על המזמח ואז פותחים את השיטים את הפקק אז ממילא מה כתוב כאן אישה בהכרח שמדובר ביין שבא בפני עצמו אותו מזלפים על גבי האש שואלת הגמור איך אפשר לעשות כרב קומחבה הרי כשהוא מטפטף את היין הוא גורם לכיבוי האש ויש איסור לכבות כתוב אשתו מתוקד המזבח לא הסיר באסור לכבות אונה גימור קיבוי במקציבוי התר מקפידה רק שאשתו מתוקד אם הוא מכבה רק חלק מהאש אין איסור אומרת הגמורה אין איסור לכבות חלק איני ואומר רב נחמן מרב בברבואה המוירגחלס אחת מלגה במזמר בקיבו חייב ולוקה משום לאירבה אומרת הגמור מי אומר שמדובר שיש עוד מדובר דלק לאז הגלת האחרונה איבו סימה באמת יש גם איסור בכיבוי במקצס הכיבוי דמיץ ושין לכם מותר לטפטף את היין בקשה הגמור כיבוי של מצותר תושמטו רב לזר בינקב קלפי אוהיל שנוסירו ליטר כל בוקר תומשן יכולים עולה למזבח ורה הכל עוד בוער אין כאן גחלים שאינם לא חששות יאכל יחבה ויטרום יכבה שיהיה דשאיתרוים אומר אותו לא יחבה כי יש איסור לכבות אז רואים שאפילו קיבול של מצווה אסור תוך גמור שנוסום אפשר להיוסי בנות אפשר להמתין עד שיחבו הגחלים ויהיה כאן דשן אבל כאן אין ברירה חיבים לטפטף את היין תוש מה מה ראינו בריסה קודם יין כדברק לספולים שמ כדבר לאישים ואיתניה יין נסך לספולים אוי נו לו לאישים כתוב אישה כמו שהזכרנו אומרת לא יחבה ואם הוא יתפתף הוא יכבה הסתירה לדברים אונה הגמור לא יקשיה או רב יהודה או רב שימן יש מחלוקת סדואה בין רבי ולרב שימן מסכת שבס בעוד מקומות מה הדין בדובו שהי נמזכב אדם עושה פעולה מסוימת שהיא מותרת אבל כשהוא עושה את הפעולה הזו ייתכן שתעשה פעולה נוספת שהיא אסורה למשל המחליקס בגימור שבסכת שבס אדם גורר כיסא הוא לא מתכוון לעשות חריץ בקרקע אבל יתכן לכן שעל ידי הגרירה יעשה חריץ בקרקע ולעשות חריץ בקרקע בבית זה בוינה בשדה זה חוירש רבי יהודה אומר דובש מסכב מוסר רב שימן אומר דוב ש מסכב מותו ממילא לפי רבי ודוז מזכב אוסר אז כאן כשהוא מטפטף את היין על גבי האש אפילו שהוא לא מתכוון לכבות אסור כי למעשה הוא מכבה ולכן בהכרח הוא עוקר את המשמעות של אישה שאין הכוונה שמנסחים את היין על האש אל הכוונה שהתירה אומרת שלנסכ היין בספלים זה עושה נחת רוח לפניי כאישים. כך אמרי בספרים מבארת. השמואל פוסק כמו בו רב שימן וכאן לא מתכוון לכבות אז ממילא אין איסור. וכיוון שאין לי ראיה לעקור את הפסוק ם משמעותו הפשוטה אז אני מפרש כמשמעות הפשוטה שאיש הכוונה על האש. אבל כאן מקשה רש"י ושער הראשונים הכלל הוא כלל ידוע שרבי שיר מודה באופן של פסיק רישה דהיינו נתנו דוגמה שהוא גורר אם הוא גורר את הכיסא באופן שזה ברור שהגרירה תגרום לחריץ אז רב שמעון מודה שאפילו שלא מתכוון לחריץ זה אסור אומר רש"י חידוש גדול כיוון שהוא יכול לזלף בטיפות דקות מאוד שלא יגרום שום כיבוי אז גם אם הוא מטפטף טיפות גסות והוא מחפש פה זה דוב שהם זכבו וזה חידוש מאוד גדול דהיינו אם יש אופן שזה לא פסיק רש אז גם כשעושה באופן שזה כן פסיק רשזה עדיין בכלל אין המסכם שרבשי מתיר זה חידוש גדול שלא מקובל לשער הרישנים ובראשונים יש עוד דרכים איך לתרץ או שמדבר באמת באופן שלו פסק רש וידוע שיטס האורוך עובד בשולחנו רבי שבס כדסחידואה האורך אומר פסיק רישה אסור דווקא באופן שני חלי בדוגמה שנתנו שהוא גורר כיסא וזה ברור שהגרירה תגרום לחריץ והוא מרוצה מהחריץ אז יש איסור גם לפי רבי שמעון אבל אם הוא לא צריך את זה הוא לא רוצה את זה וזה אין איסור של פסיק רש קר גם כאן הוא לא רוצה את הכיבוי פסיק ריש דלניחלי מותר זה אחד ממקורותיו של הארוך אומרת הגמור לממרי מה אני שומע ממך דשמואל כרב שמעון סבירלי ולכן מפרש איש כפשוטווי אפילו שהוא גורם לכיבוי כי שלא מתכוון לכיבוי ואומר שמואל מחבין גחלס של מתכס בושבים בשביל לאזיק בו רבים מתכת שבוערת אין בה איסור כיבוי מדויריסה בשבת אז ממילא כיוון שהאיסור לכבות את הגחלת זה רק איסור מדרבונון אז במוקח כששני זה קרבים לא גזרו חומים יכול לכבות אותה בשבת אבל דווקא של מתכת אבל לא יגחל שליץ כי בסיבוב יש כאן יסודריסה יסודריסה אי אפשר להתיר וסל כדאי תוך ששמואל כרב שמן סבירלי אפילו החל של איצנמי יהיה מותר לכבות בשבת בחשש נזק שרבים למה אז רשי מסביר רב שמון אומר עוד יסוד מלוכו שנצריכו לגופו פה תורלו מה זה נצריך לגופו הוא לא רוצה את המלוה הלוואי שהוא לא היה צריך לעשות זאת כך סובר רש"י זו ההגדרה למשל יש מלוכה שלא יצו מרשוס לרשוס אדם מוציא חפץ מסוים רשוס היוכדשבים חייב אבל אם יש מת והוא רוצה רוצה לסלק את המת מעליו הוא מוציא אותו רשו רבים אומר רב שמון הוא פטור הלוואי שלא בא עליו רוצה רק להתפטר הלוואי שהוא לא היה מת בכלל הלוואי של צריך להוציא אותו אז זה מלא שציר לגופו ופטור עליה כר גם כאן כאן הוא צריך את הכיבוי של הגחלת כיבוי שצריך לגופו זה כשהוא צריך את הכיבוי מתכוון לעשות פחם בכיבוי אבל כאן רוצה להתפטר מהגחלת הלוואי שכללו הייתה גם גחלת בוערת אז רב שם מתיר לכבות מדוירה גחלת של עץ רק מדרבון אסור במוקר רבים שלא יהיה עסרו אז למה שמואל מתיר החלשמתכס זאת אומרת שהוא לא סובר כמו רב שימן אונה גמורה התירוץ כל כך פשוט שהטוסס ושאר השן טמאים למה הגמורה הקשטה בדורש מסכב סובל כרב שמן במלוך שנצחו לגופו סב לו כרב יוד זה שתי מחלוקות שלא קשורות זו לזו לגבי דובש מסכב סבבה כמו רב שמ לכן הוא אומר אפשר לזלף את היין לאישם אפילו שהוא מחבק לא מתכוון לכיבוי והיסוד שם לא ראש ציר לגופו הוא סוב כמו רבי יהודה שחייבולו ולכן הוא סר לכבות גחלת של עץ אפילו בו כמנזק רבים כי מלאכו שצריך לגופו אסור מדוירס לעשות אותה בשבת עד כאן דף צא
לצפיה בתכנים נוספים: