הדף היומי מסכת זבחים דף עח

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת זבחים דף עח

[מוזיקה] זבוחים דף עכ מתחילים בסיעתא דשמיא במשנה שבדף הקודם אומרת המשנה דם של קורבון נס שצריך להיזרק על המזבח שנשער במים אם יש בו מרס דם כושר לזריקה אם אין בו מרסדם או פסול לזריקה לא הרוב קובע אלא המראה קובע נשאר ביין ביין אדום שלא ניכר האם מרית אדם ניכרת או לא אז יש כאן כולה רואי נויסוי רואים את היין כאילו מים ועומדים אם אדם שנתערב כהנאה ניכר במים עלוק של אזריקה ואם לא זה פסול זריקה כמו כן נסער בדם בהימ של חולין אוי בדם החיו הזו חיה שהיא בכלל לא רואיה לקורבן או שהכוונה לבהמה שאדם יצא בחיותה רואין אויסו את הדם של החולין כאילו מים ועומדים האם דם הזבחה ניכר כשר ואם לא היה ניכר זה פסול. ואפילו שרוב הדם של חולין הולכים אחרי המראה שכביכול היה יכול להיראות כאן. רבי יהודה אומר הוא חולק על כל העניין אין דם ואת דם. אם הוא יתרה בדם באמרה בדם חיה לא צריך לבדוק האם זה האם זה המים היה קורה. כי מין במינו לא בטל. אפילו טיפה אחת של דם זבח שנפלה לתוך כלי גדול של דם חולין כשר לזריקה. מה הדין נשערב הדם הקשר בדם פסולים? למשל ברוביבי ונירבה שפסולים להקרובה או בנישחד מחשבספיגל מחשבחזמנו או מחשבחוץ עם קינוי היא שופך לעמו ואפילו שזה רק מיעוט הפסול כמו כן אם הוא יתרה בדם הטמצך לעמו בתחילה יוצא דם הנפש והוא כשר לזריקה בסוף שמפסיק לקלח הדם זה דם התמציס הוא פסול לזריקה אפילו שהרובה מדם הנפש זה פסול משום גזירה כמו שנראה בגימורה ולמיסספס סמס מתקשה אם אפילו משהו מדם הטמסיסס מעורב איש הופך למיזהר כ צריך לקבל את כל דם הנפש שבעל קור חכם מתערב בו מעט מדם התמציס אז הוא נותן לומר שהאיסור הוא דווקא אם התקבל דם התמצי אחר ונתערבו אדומים רק באופן זה גזרו אבל לא שהוא קיבל את כל דם הנפש הוא קיבל עוד קצת דם הטמצ אבל למיס הוא נשאר בצורך חיוום פשטס בגימורה לא משמ כך מביאה משנה רבי אליעזר מכשיר תראה בגימורה במה הוא נחלק עם תנקמה גם נראה בגימורה שני דרכים האם הוא חולק רק באופן האחרון שיתר בדם התמצ באופן הקודם שיתר בדם הפסולים מסיימת המשנה בכל מקרה אם לא יננים לך ונוסן כושר אפילו את הנקמה כי באופן שיתערב הדם הקשר בדם פסולים או בדם התמציס באופן כזה שאם אני רואה את דם הפסול עם הדם התמציס כמים אז הדם היה ניכר אז זה כשר בעצם בעיקר הדין רק משום גזיר פוסלים זאת אז בדיעבד אם הוא זרק הקורבן כשר והתרצה לבעליו אומרת הגמורה אומר רבחי ברבי אומר רבי יחנון לא ישונו שאם יש כאן רוב מים מספיק שיש כאן מאריס דם אז זה כשר אלו שנופלו מים לתוך דם אז כשנפל המים אז מעולם לא היה כאן רגע אחד שלא היה כמריס דם אבל נופל דם לתוך מים ראשון רישון בוטל אם נפל אדם לתוך המים אז כשנפלו הטיפות הראשונות אז לא היה מאריז דם רק אחר כך התרבה הדם ויש כאן אבל כיוון שהיה זמן שהוא נדחה מלהיזרק אפילו שאחר כך יש מריז דם כבר נפסל אומר הרב פרופה ולעניין כיסוינכן ודומה למשנתנו יש גם משנה מסכת זכולין כתוב בתויר שאם אדם שוחט חיה או עוף הוא צריך לכסות את הדם מה קורה אם אדם מתערב במים אז אם יש בו מריס דם חייב לכסות אם אין בו מריז דם פרטום נכסות אז שם אפילו שאדם נפל לתוך המים אם כעת יש בו מריזדם הוא חייב לכסות ולא ימרינן קמקמה בוטי למה לפי שהנדיחו במצוו אפילו כשהטפה הראשונה נפלה לתוך המים ולא היה מריטן עיקר אז זה נדחה ממצווה זה לא היה מצווה כשאחר כך נפלו הטיפות הבאות חוזרת הראשונה ונעורה להצטרף עמה ולמעשה כשבנפל הכל עד שהפכו מים למראה דם זה חוזר ונראה לכיסו ולא אומרים כיוון שנטחה מהמצווה ידחה כי דייחו שיהיה חג בדבר קדושה אבל לא בדבר המצווה והק את הגמורה חידוש לים ביטל הגימות מביאה זאת כיוון שמקשים על כך ממשנתנו אומר רשלוקיש הפיגול והנויסו והטומן נראה שרשי לא גרס שבו ללון זה בו זה והחולון הוא לקח כזיס של פיגול קורבן שבאחת הבוידס חשבו לאכול או להקטיר או לזרוק חוץ לזמנו מי שאוכל מזה במיזיד חייב קורס חייב מלקס אם יטרו בו למלקס הוא לקח עוד כזיס של נויסור קורבן כשר שהבשר נותר אחרי הזמן המזש מלכס מישוכל זאת הוא לקח את שתי הכזיסים והוא הכניס אותם לתוך פיב ירדיו פוטר ממלקס אפילו שעדים יטרו בו אתה אוכל פיגול אתה נויסו בכל זאת פטור למה טוען רש לוקיש אי אפשר שלא ירבה מן על חבי רוי וט לנו מסביר רש"י כך כשהוא לועס אותה בפיו את שתי הכזיסים נבל מין לתוך חברו מיעוטו של זה ברובו שזה קצת מהפיגול מתערב ברובו של הנויסו קצת מהנויסו ברובו של הפיגול ובוטל עמיות ברוב והבטל בכל מין נוסף על המבטל ונקרא בשמו ונגרע ממינו זאת אומרת שהקצת פיגו שנכנס לנויסו מקבל שם נויסו קצת נויס שיתערב עם הפיגול מקבל שם פיגול ואי אפשר לכוון שלא יהיהם ממין האחד בטל בחברו יותר ממה שבטל מי חברו בו זה לא שווה בשווה ונמצא שאין באותו מין באחד מהם כשיעור בציר למשיעורי באחד מהם יש פחות מכזיס כי חלק יותר גדול ממנו יצא לגוש השני לאיסור השני וקיבל את שמו ולאודים איזה מם ולהדין אימני בוצרלי וכינבי כשהעדים מטרים בו אז לא מספיק להתרות אתה אוכל איסור וכשאתה אוכל איסור זה אתה תחייב במקס לא ידי משום נסרבי וצלס משוםסור שעובר לכס משום פיגולה סופק דמלא בדחיו כמהפיגול חסר חסרזיס בנו ואף גד מסכו אחרי שהוא גומר לאכול לשני הכזיסים ודי אחד מנהובה ודאי שמאחד מהם היה כזס פלוס אבל ש"ס אסרו מי סופק ובו בחולך יעבור לבלוי ואשר הסופק לו אסרוה צריך שיהיה ברור וש"ס אסרוה שהוא עומד לעבור את האיסור הזה אומרת הגמורה שמ מינו מדברי רשלוק שלס שלוש יסודות שמ מנו איסורין מבטן זהזה יש ספרה לומר שרק איסור שיתערב בהיתר אז ההיתר אם הוא ערוב הוא מבטל את האיסור כמו כן להפך אבל איסור וייסור ששניהם התערבו אז אחד לא מבטל את השני באמת נראה בעזרת בעזרת השם בדף הבא שיש מי שסובר כך אבל יש לו כשלו סובר כך גם איסור מבטם זה זה א שנכנס מעט פיגו לתוך רויב נויסור זה מקבל שם נויסור וכן להפך ושמ מינו נויסן טעם ברוב לו דויריסה דהיינו בכמה מקומות בשס מבואר שהאיסור נותן טעם בהיתר אפילו שההיתר הוא רוב יש כאן רוב מהיתר ורק מיעוט מהאיסור אבל טעם כעיקר ואם ההיתר קיבל טעם של האיסור אז זה מקבל את הדין של האיסור. זה רק חומר דרבוננו. זה לא איסור דויריסה ללקות עליו. למה? כי אם נאמר שזה דין דיריסה, אפילו אם נאמר שהפיגול הוא יותר מהנויסור שהתערב בו. אבל הנויסור שהתערב בפיגול הוא נותן טעם בכל הגוש הזה של הפיגול. כמו כן במקרה ההפוך אם הנושרג יותר מהפיגול אז הפיגול נותן טעם בכל הגוש אז לכורה צריך לקות פעמיים גם על זה וגם על זה כי טרו על שניהם והוא עבר על שניהם אלו מי כיוון שיש כאן רוב אז המיות בטל אפילו שהוא נותן טעם עמיות ומה שאנחנו יודעים שטעם כיעיקר זה רק חומר דרבוננו וכעת מבינה הגמורה אומר רש"י כמו שכבר נראה מקושי הגמורה שרשלוקש מדבר גם באופן שזה מין בשינוי מינוי דבר שבאמת נותן טעם. דהיינו הפיגול והנויסור לא היו שני כזיסים של בשר, אלא כזייס של בשר של פיגול למשל, או והכזיס השני היה שיורי מנחו שנטור אחרי הזמן או להפך. אז יש כאן סולט ויש כאן בשר ונותן מטעם אחד בחברו. בכל זאת זה רק חומן רבונון ושמע מנו אסרו הסופק לא ישמע אסרו כמו שאמרנו כי אם מספיק אסרו הסופק אז ברגע שיתרו בו גם משום פיגל וגם משו סור אז אחרי שהוא אכל את שני הכזיסים אז אחד מהם ודאי היה שיעור או הנוסר הפיגול שילכה לפחות פעם אחת אלא עשרה הסופק לא ישמעסר מקשה הגמורה מה אמרנו שטעם כיקר זרק חומד רבונון מוסיברה למדנו אוסו איסה או עשה בצק מנחיטין ומן אוירז אז לא הרוב קובע אלא הטעם קובע חיטים יש חיוב של ראש השסחלה באורז לא אם יש בו טעם דוגון חייב בחלה ואף על גב דרו באוירז רואים שטעם כיקר מדויריסה אומרת הגמרא מיומר מדויריסה חיוב חלה זה רק מדרבונון באופן שהרוב הוא אורז בקשה גמורה מסיפה אם יש בו טעם דוגון אוצב דחבוס בפסח בליל פסח ראשון שיש חיו יוב לאכול כזיס מצא אם יש כאן טעם דוגון אפילו שהרוב הוא מאורז אם סן טעם ברוב זה לא דין דרסה איך הוא יצא ידי חובתו הרי קמלון שאין יוצאים אלא במצ מחסמדון כתוב אומר הרשי לאחומץ שמצור חימוץ יוצא בדמצ יוצו אלו כמו אורז שם בדמוץ אלו ידי סירוכ אלו מהם כקדסה אלו נהגמורה באמת לא כמו שסברנו עד כעת שרשלוק דבר גם במשמנוי דינו פיגלו ונויסו שאחד מהם בשר ואחד מהם סולת לא מינומינוי שהטעם ניכר בטימטעם הוא מחייב ולוקה עליו מן התוירה מין במינוי שיתרבו זה בזה ברובה רשלוקיש מדבר בפיגלו בנויסו של אותו מין חתיכת בשר של פיגלו חתיכת בשר של נויסו או שניהם של מנוכס שם אין כאן ניסן טעם כי זה אותו טעם שניהם אז ממילא הולכים אחרי הרוב אבל באמת כשיש ניסינסטם מי משנו מי נועים זה באמת נוטעם טעם כי מדריסה כעת נראה את הקשר למשנתנו בקשה גימורה מה אמרת אם זה מינו מינוי אז הטעם קובע לא הרוב קובע אם כך גם מן במינוי גם נחמיר ונחשב כבי כביכול אם זה היה נותן טעם אם אם זה היה שני טעמים שונים האם זה היה נותן טעם או לא ונשאר מין במינוי כמין בשינו מינוי כמו שאתה אומר כשאפשר לעמוד על הטעם כי זה שני מינים שונים ברגע שהוא נותן טעם אז לא משנה אם זה מי טורוב זה נקבע לפי הטעם קר גם אם זה מים במינוי למה אתה מזלזל בעיסובה הולך אחרי הרוב כך אומר הרשבתס אומרים שלא נטעה לומר שזה רק דין דרבוננו כמו שהגמור תקשה זה דיריסה צריך ללכת על על ידי כמו שנוכיח מיד מהמשנה על ידי שיעור שנחשב אילו זה היה ממש משנו מינוי האם היה ניכר הטם או לא היכן רואים שצריך לעשות בכזה חשבון נתנן משנתינו ניסרב דם הזבח הקשר ביין אז לא אומרים שאם רוב יין אז זה פסול מזריקלו רוינינו סוי כאילו מים מי לו רוייסוי ליין מ שתערב כאילו מים ואם זה היה מים אז היה מראה אדם ניכר זה כשר לזריקה אז רואים שאפילו שזה מים במינוי לגבי הרמעית רשי מסביר נכון שיין ודם זה שני טעמים שונים אבל כשאנחנו מדברים על זריקה לא מעניין אותנו הטעם מעניין אותנו המראה אז מה אנחנו אומרים שאם זה היה מים אז רואים האם נשאר מרי דם או לא גם אם זה היה יין לא אומרים כעת ששני המריות הם אותו דבר זה דם ויין אדום נראה אותו דבר אז נאמר שולחים אחרי הרוב לא אומרים כך אפילו שהרוב הוא יין אני אומר בוא נחשב אילו זה היה מים היה נשאר כאן מרי דם אז זה קשר לזריקה זאת אומרת שמשערים גם במינויים לפי ממשי מינוים אז ודאי שלחומרי צריך לומר כך ולגבי ייסורים שהטעם קובע אז גם במין שאין במין במינויים שאין כאן את הרגשת הטעם בפועל נחשב אילו זה היה שני מילים שונים הייתי מרגיש את הטעם של האיסור אז יהיה כאן איסור מדויסה דוכה גיבור אלוהי מי אמר לך שזו כוונת המשנה שרואי את היין כאילו מים אולי כוונת המשנה רונוש לדם כי הילו מים שפסולים להזוהם וכיוון שהיין הוא יותר רב מאדם אז בטל ברוב כיוון שהמרית אותה היא שווה אי אפשר לעמוד על כך אם היין נשאר כאן מרי דם או לא אז הולכים אחרי הרוב שואל את הגמורה יוכי למה צריך להעריך ולומר רוינינויסו את הדם כאילו מים והוא נפסל מזריקה כמו שמים פסולים מזריקה בוטל מבולה אז צריך להיות כתוב שאם מתערב ביין אז בטל ברוב עם רוב היין אז אדם פסול זריקה ועוד תניה מפורש בברייסה רבי יהודו רוינינו סוי כאילו הוא יין נודוים מה הכוונה לגבי מה רבי יהודה מדבר זו ברייסה שכבר נראה את כל הבריסה שם מדובר דלי שנטמע ורוצים צים להדביל אותו במקווה. אלו מי? בתוך הדלי יש קצת יין לבן או חלב. מדבילים אותו והמים נכנסים לתוך הדלי ומתערבים עם היין או עם החלב. עכשיו כך, אם נאמר שהיין והחלב בטלים, אז אני אומר התבילה עולה כי הם בטלים במים והכל נהיה חלק מהמקווה. אבל אם היין והחלב לא בטלים אז הם חוצצים בין שולי הכלי לבין מהמקווה והטבילה לא עולה אז עכשיו כך אם היה מדובר ביין אדום אז הקובע היה לא מרוב אלא אם ביש במים כזו כמות שמבטל את הדמימות של היין אז זה בטל אבל אם אין כאן מספיק מים לבטל את הדמימות אפילו שהרוב מים אז היין לא בטל וזה חוצץ בתבילה. מה קורה ביין לבן או חלב? שזה כשמתערבים במים אז זה בערך אותו מראה ואי אפשר לבדוק לפי המראה אם נשאר בהם מראה או לא. אז לכאורה באמת כבר עוד מעט נראה שזה דס חומים צריך ללכת אחרי הרוב. אז אם הדלי מלא עד חצי ביין לבן או חלב אז אין כאן רוב במים אז התפילה לא תעלה. אם זה קצת פחות מחצי כן תלה טבילה אבל רבי יהודה מחמיר ואומר לא רואי נויסוי את החלב ואת היין הלבן כאילו יין דום אם יש כאן כל כך הרבה מים של מהמקווה שאם זה היה יין אדום עם דיומריו אז כושרים לו אם המראה של היין היה נשאר אדום פוסול אפילו שיש כאן רוב מים זאת אומרת שמשערים מים במינוי כמו ממשינו מינוי להחמ מיר שלא יבטל ברוב אז מדוע מרשוקיש שאם אכל שני כזיסים של פיגול ונויסור אז פותרים אותו עונה הגמורתנוי אתה הבאת רק את שיטס רבי יהודה יש את שיטס חומים שחולקים רשלוק יש פוסק כמו חומים לתני בברייסה קם מביא מתחילת הברייסה דלי שהוא נטמע שיש בו יין לובון אוכלוב שהמראה שלהם לא ניכר בתוך המים זה דומה והדבילו את הדלי שיש בו את היין את החלב או לכי אחר הרוב ולכן אם היין או החלב קצת פחות מחצי הדלי כשהכניס אותו למקווה אז המים מילו את הדלי והם רבים מהין או החלב אז הם בטלים והתבילה כשרה רבי יהודה אמר לא לא מספיק רוב רוי נויסוי את היין הלבן או את החולוב כאילו יין דם אם די הומר איו אם היין המאבד את מראה מימוד שלו כושו ואם לאף פוס הקופונים חכום הם חולקים על רבי יהודה והם אומרים אומרים שלא אומרים שאם זה מים באינוי מינוי אז היית הולך אחרי המראה אז גם במים במינוי נחשב כמו מה היה קורה במשי מינוים אלא לא אומרים כך הולכים אחרי הרוב ממילא מה אתה מקשה רשוקיש הוא סובר כמו חכומים ולכן הוא אומר פשר פיגו לבשר נויסו או שיור מינחו של פיגו ושיור מינחו של נויסו שהטעם שלהם שווה אז זה בטל ברוב ולכן אי אפשר לחב אותו לא על זה ולא על זה מוסיפים האחורנים שלפי זה נמצא שמה שלמד במשנה שאם תערב דם חולין או יין אדום הם יתרבו בדם קודשים אז רואים אותם כאילו מים זה קדס רבי יהודה אבל לפי חכומים אז נניח אחרי הרוב ואם רוב הוא מהדם חולין או מהין אז יהיה פסול מזריקה ורשלוק פוסק כמו חכומים ולא כמשנתינו עד כאן דף חס
לצפיה בתכנים נוספים: