הדף היומי מסכת זבחים דף עג

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת זבחים דף עג

זבוכים דף עג מתחילים בסיעתא דשמיא אמצע השורה שנייה דתניה אמרנו שמשנו שאומרת שבהמה שאסורה להקרובה התערבה באחרות איננה בטלה זה כדעסטנ שליטריקציוז שהוא סובר שכל דבר שלפעמים מוכרים אותו במניין איננו בטל אפילו ביסד הרבוננו כל שקם בדוריסה מחמת חשיבותו אז כעת מביאים את הבריסה לתניה ליטרקציוס משקל של ליטרה של טעינים יבשות של תרומה שקיצאו אותם חתכו אותם מיזמל בכלי ששמו מקצוע שדרוסו על פי עיגול עיגול זה כלי עגול שדורסים בו קציות מכניסים בו דרסות קציות ודורסים אותם עד שנדבקות זו בזו ונעשות עיגול כן גבינה ורוסו על פי עיגול דווקא נקת אומר רש"י שנראית לעיניים היא לא נדבקה יחד עם התאנים שעומדות יותר למטה אלא הליטרה עומדת בפני עצמה ואפשר למכור אותה במניין עדיין יש לה את החשיבות שלה ואינו יודע באיזה עיגול דרוסו יש כאן כמה עיגולים ובאחד העיגולים הוא דרס את התרומה ולא יודעים היכן התרומה כל השער היה חולין או אותו דבר שהוא דרס את הליטרה על פי חוביס ואין יודע באיזה חוביס דרוסו אבל הוא יודע שעל פי חוביס לא בתוך החוביס או על פי כברס מין סל כזה ואין יודע באיזו כבר דרוסו אז נחלקו בזה רב לזרבי ישע אבל נחלקו רב מאיר ורבי יהודה מה אמר רב לזר ומה אמר רבי ישע השיטה הראשונה רמי רב לזרמר רוסלנו כילו פרודוס תחתנו מהסוליונוס בעיקרון היו ניצחים לומר שהספק הוא רק על כל הפיות כי הרי ברור שזה מונח בפי של העיגול בפי לפי הכברת בכל זאת אנחנו רואים את כל הנתראות התחתונות והעליונות שבכל הכלים שפרודות זו מזו וכאילו כולם מעורבות וגם התחתונות מצטרפות. ולכן אם יש כאן 100 כנגד ה החלק הליטרה של התרומה אם יש כאן עוד 100 ליטראות של חולים אז הכל בטל תרומה הרי בטלהם יש 100 כנגד ולמה מקילים בזה אומר טויספס כיוון שמדובר בתרומס פירוש רק בן רבונון אז מקילים רבי ישועמר לא אם יש 100 פומין שבהם קציות של חולין דהינו יש כאן 101 פומים ואחת מהם תרומה יעלו כמו הדין של תרומה שבטלה ב100 ואם להם יש פחות אפור מן אסורין כי שם אחד מהם זה תרומה ואין 100 כנגד והשוליים מותורן כי זה בכלל לא בכלל הספק זו שיטה אחת בשיטת רבי אליעזר רבי ישוע רבי יהודה אומר לכולל מרק הפורמין בכלל הספק לכן רב לזור אומר אם ישמעו פורמין ילו ואם לא הפור מן אסורים שוליים מותורים וכולי רבי ישוע אפילו יש שלושפומין של חולין לא יעלו. אין כאן ביטול הליטרה של תרומה. למה? לפי שהליטרה ש הניח אותה מפי הכלי זה דבר שלפעמים מוכרים אותו לפי מניין ומקפידים לא למכור את זה בערך באימד. אז זה לא בטל אפילו באלף. אז הטענה שמשנתנו זה רבי יהושע לפי בדרכו שפירש רבי יהודה. גם בהמות לפעמים נמכרות במניין. בינתיים מביאים את המשך הבריסה. דרוסו בעיגול את הקצ את הליטרה קציו של תרומה ואינו יודע באיזה מוקים בעיגול דרוסו אוי לצפואינו לדרומו דרז למקום השוליים שהכלי רחם יש שמה הרבה לתראות מסודרות לרבו דברי הקול יעלו אם יש 100 לתראות של חולין כיוון שזה לא כבר דבר שבבניין כי זה נדרס ונדבק באחרות מלמעלה ולמלמטה ומן הצד אז אין כדבר שבמניין שחשוב ולכולל מאיזה בטל אם יש 100 כן כנגד מביאה כת הגמורה דרך נוספת לבאר את משנתנו למה זה לא בטל ברוב רבש אמר אפילו תמ שמשנו רבונון שחולקים על רב מאיר וסוברים שרק ששת הדברים הכי חשובים אינם בטלים בעלי חיים בעל חי שהוא חי חשיבה ולא יבטלה ולמה לא מנו זאת חכומים כי הם מנו רק את הדברים שגידו לי קרקע ששאר בהם אורלה בכיליים אבל גם בליים לכולל מהם חשובים ולא בטלים בקשה שקתגמור קושיה אחרת יש שני דינים יש ביטול ברוב ויש אילוך אחרי ירוב אחרי רבמלאטויס אז גם שבטל ברוב בזה אפשר להבין שאם תערב איסור שהוא חשוב אנחנו לא יכולים לומר שכשהוא התערב ברוב אז הוא בטל והוא נעשה היתר כמו הרוב כי זה דבר חשוב הוא לא בטל אבל לגבי העניין של הליכך הערוב שיש לי כאן תערובת שחלקה מותרת חלקה אסורה ואחת פרשם התערובת אז אני צריך לומר מאיפה היא פרשה מהרוב אז היא מהרוב זה שייך גם לכאורה בדבר חשוב כך מבינה הגמורה כעת וממילא מקשה הגמורה ונימשיך אנימשוך בהמה אחת מכל התרובס וניקרבחד מניו וני הקריב ונימה כל דפורש מו בפורש והרוב הרי ראוי למזבח וככה נמשוך אחת אחרי השנייה גימור נמשיך יקח אחד מתוך העדר אולי קובע האיסור קבוע במקומו האיסור אסור למשל שור הניסקל שתערב הוא קבוע במקומו והכלל הוא כמו שלמדים מבורב לאשכתו ברוויציח וכל קובוע כמחצו על מחצו דומה אז כל בהמה שנמשוך 50% שזה הבהמה האסורה 50% שהיא הקשרה מספק אי אפשר להקריב ולמיסה הראשונים טמאים שהכלל שכל קובע כמכצע על מחצו דומה זה רק אם המיות האסור הוא ניכר במקומו למשל הדוגמה הידועה יש עיר מסוימת שיש בה א 10 חנויות שמוכרות בשר, תשע חנויות מוכרות בשר כשר, חנות אחת מוכרת בשר טריפס נביס. אז אם מוצאים חתיכת בשר ברחוב, אנחנו אומרים כל דפורשמרו בפוריש, יש כאן תשע חנויות שמכוכות בשר כשר, הם הרוב הבשר הכשר. אבל אם אדם נכנס לאחת החנויות והוא לא זוכר לאיזו חנות נכנס, אם לקשרה או לטרפה, הוא קנה שם בשר. בזה אנחנו אומרים כיוון שהחנות שמוכרת בשר טריפה איסור קבוע במקומו והספק נולד במקום הקביעות כ הוא נכנס לחנות ולקח אז 50 על 50 כל כובע כמעל מחרצו הבשר אסור אבל כשהאיסור לא ניכר ודאי שהוא בטל כי אם לא לעולם לא נוכל לבטל את הרובס כי תמיד האיסור נמצא כאן אלא מי הוא לא ניכר אומרים הראשונים כיוון שמדובר בדבר חשוב אז דבר חשוב נחשב קבוע אפילו שלא מכירים אותו לכן הגמור עונה שלא ייתכן שנמשוך אחד ונקריב כיוון שאז יהיה הדין של קבוע אלו מסבירה הגמורה הקושיה כך נרבשינו דנידן נקוף אותם את העדר הזה שיש בו אחת שהתערבה כאן שהיא פסולה לקרובה שיינודו שכולם יתפזרו ולא תהיה כאן קביעות ואז כל אחת שנמצא ונמ דפורש מרו בפורש ונוכל להקריב אותה אומר רובה מעיקר הדין באמת היה אפשר לעשות עצה זו רק חכח אם אסרו לעשות זאת גזירו שם יבואו אסור קוינים בסחז ויקריבו אז כעת מבינים שהחשש הוא למשל היו כאן 10ה בהמות כשרות והתערבה כאן בהמה נוספת ששוארניסל יש כאן 11 בהמות אנחנו נפזר אותם וכעת א כל אחד יקח איזה בהמה ולמעשה ימצא שעשרה כהנים הם יבואו לזרוק את הדם של 10ה מהבהמות האלו או להקטיר את האימום שלה הבהמות האלו בבת אחת ואפשר לצמצם שעשרה כהנים יעבדו את האבוי דבת אחת עכשיו מה נמצא שהרוב מתוך ה-1 קרה בבת אחת אז יש לחשוש שהאיסור נמצא כאן ברוב בשלמה אם משכו אחד ומקריב אחד אחד לחוד אז כל אחד שקרב אני אומר מרו בפוריש וזה כשר איסור הנוהן נשאר ברוב אבל עכשיו שם מקריבים את הרוב ביחד אז אנחנו אומרים האיסור נמצא כאן ברוב אז כדי שלא יהיה כזה מצב לכן גזרו חומים שלא נגרום שהבהמות ינדו וכל אחת בפני עצמה ויקריבו כל אחת מחמת הדין של כל דפוריש מובפוריש אומלומר רבונה לרובה שאל אחד התלמידים את רובה אלו מעטו אני מביא מדבריך מגיסו אסירה הכלי שבו מונח הדם או האימורים להקטיר זה כיוון שהצטרף כאן כל העשרה ביחד הם הצטרף להיות רוב הרי ברגע בג שאמרנו שכל הבהמות תפזרו ולקחו אחת אחת וכל אחת שלקחתי היא מותרת להקרובה כל דפורש מור בפוריש אז כבר נפקע האיסור זה כבר מותר להקרובה עכשיו שהכל מוכן לזריק הכל מוכן להקטור כיוון שיש כאן עשרה ביחד שזה הרוב אתה אומר שזה חוזר להיות אסור כיוון שהותר זה לא חוזר להיות אסור לכן אומרת הגמור באופן אחר למה גזרו לא לעשות כך משום שם יבואו אסור קויני בבסחז ויקחו נפזר את הבהמות ואז נאמר לכינים כל אחד ילך לחפש אחת ויקח אותה ויקריב ואז ייתכן שבאותו רגע 10ה קויינים יקחו ביחד כל אחד 10ה מאלו ואז אני אומר תמיד שכשפורש אני אומר כל דפורש מו בפורש והאיסור נשאר ברוב אבל אם הרוב נלקר בבת אחת אז כנראה האיסור הוא כאן אז אחד מהם אסור בעקרו ולכן אי אפשר להקריב אז לכן גזרו לא לעשות כן אפילו שהוא יקח אחד שואלת הגימורה באסורו קוייני בבסחס מאי אפשר ושלמה באופן שדיברנו קודם שיזרקו ביחד יקטירו ביחד ייתכן שיצמצמו שזה יקרה ביחד אבל לקחת הרי מדובר שאנחנו כובשים אותם קופים אותם שיתפזרו וכל אחד צריך לרדוף אחרי בהמה אחרת כל אחת צריכה רדיפה בפני עצמה אז זה דבר מאוד מאוד לא שכיח שבדיוק בדיוק עשרה התפסו באותו רגע אלמרו ומשום קבוע בעצם יכלנו לעשות את העצה הזו לפזר אותם ואז לקחת אחד אחד ולהקריב אבל אם נתיר לעשות כך אז חוששים שהוא יבוא לעשות זאת גם בלי לפזר אותם אלא יגש לעדר שהוא קבוע והאיסרו כאן קבוע וכל מי שהוא מה שהוא לוקח משם זה כמחצ מחצו הוא יקח ויקריב וזה באמת אסור כי אי אפשר לסמוך שמרו בפוריש כמה שזה נלקח ממקור המקביות למיס הראשון מקשים עם כך למה תמיד בקבוע אוסרים ובפוריש לא עוסרים למשל באופן שאמרנו מקודם שמוצאים חתיכת בשר ברחוב אומרים שזה כנראה פרש מתשעה מתשע אחת מתישע חנויות שמוכרת בשר כשר ולא גוזרים שאם נטיר את הבשר נטיר גם באופן שנלקח מן הקבוע אז נאמרו בזה כמה דרכים בראשונים ליישב את העניין עניין אחר אומר עובה הכלל הוא כמו שהזכרנו הרבה פעמים במסכת שבקודשים יש דין שכ שניתחידוכה הבהמה שהייתה רויה לקרובה והיא נדחתה מהקרובה אפילו שכעת היא חזרה והוכשרה היא נשארת תחויה ממילא טוען רובמר רובה אשתדמר רבונון לאנקריב אסור להקריב את כל התערובת אז גם אם פרש אחד מהם שמעיקר הדין כל דפורשמרו בפוריש ואני יכול להקריב אותו אם נקריב לו מרץ אם אני מקריב אותו זה לא ירצה כיוון שזה נדחה כל התרובת נדחתה כי רבונו גזרו שאפילו אם תפזרו לא נשתמש בזה אפילו שכעת תפזר אחד אינוכיזה ונראה אפילו שהקשרים למעשה רואים לקרוא בכיוון שניתח מדרבונון כי מי שניתח ידוכה איס ורבונבר יוד לרובה אמדנו משנה מסכס כינן באויפס לא שי מה שראינו במשנה שירו עד שיסתבו וימוכו כעופות אי אפשר לבדות אותם גם אחרי שהם הוממו אפילו מום שפוסל באופעות חיסרון נבר חטו שניסע בו באוילו ואוילו שניסע בו בחטו היה כאן שתי עופות אחת חטוס אחת טוילו והתרבו זו בזו אפילו אחס בריבוי חטוס אחת בריבוי שלילו ולהפך יומוסו קולון אי אפשר להקריב אותם במדב אמורים בכהן נמלך הוא בא לשאול מה לעשות אומרים לו יומוסו כולום אבל בכהן שאין נמלך היה כאן שתי עופות אחת חטוס אחת אוילו והוא לא יודע מי החטוס מי האוילו יתערבו הוא לא נמלך אסור למעלו עשה את שתיהם למעלו כמו אויל הסוף מחצו שמחצפוס אוי לא כשרה אחת פסולה אז את אחת עושה צריך להביא מחדש אם הוא עשה את שתיהם למטו אז מחצו שמחצפוס לחטוס וקריבה כדין אוילו פסולה יביא אוילו מחדש אם הוא עשה אחס למטו ואחס למעלו אז ייתכן שהוא פגע נכון שהוא הקריב את החצ למטו ואתילה למעלו אנחנו חוששים שהלפך ושניהם פסול לאסיך להקריב את שניהם מחדש אני אוי מאו אולי חטוס קריבו למעלה ואוי לא קריבו למטו הקופונים מה רואים כאן שבאופן שהוא הקריב את הכל למעלה או את הכל למטה מאחצור כושר כאן כשהוא בא לשאל אותנו לכתחילה לעשות כך אולי לפחות אני אקריב את שתיהם למטה או את שתיהם למעלה ואחת מהם תהיה כדין אסור לעשות כך כי לא פוסלים אחת בידיים כדי לתקן את חברתה אז ממילא בכל זאת מה רואים כאן שאם לא נמלך והוא כן הקריב אז מה שנעשה כדין כשר מחצו קוש מחצו פוסל אז קר גם כאן אצלנו אם הוא יקריב יהיה כשר ולא אומרים שניתחה מחמת התערובת וכאן במקום אלו צריך לגרוס אומר לי לו רוב לרבונ בר יהודה או מה שאני אמרתי כמדומר בעלי חיים ניתחים שגם לפני השחיטה גם בהמה שעדיין בעל חי כיוון שנדחתה אפילו שהיא חזרה והוכשרה היא נשרת דחויה או מה שאתה הבאת מהמשנה בקינין כמנדום בעליךם אינו ניטחין כל זמן שזה חי זה לא ניטח זה ראוי אחר כך זה חוזר ונראה וזה מחליקס רבי דבר חכומים במסכיו שואלת הגמורה הרשחותין דלקולל מניתחין כל המחלוקה הזה מסכס רק בעליכיים ובכל זאתנן למדנו משנה לאלון נשחטו כאן במסמקדוש כמה עולות. כל העולות כשרות חוץ מאחת, אוילה אחת שנמצאת בעל הסמום. והיו כאן כמה ראשים אסור להקריב את כל הראשים מחמירים שזה לא בטל ברוב. אבל רב לזרמר הוא אומר כזו כולה. אם קורה ורארו שלך ראש אחד מטריוס כהן לא ידע הוא הלך והקטיר זאת יקרבו כל הרושים ה שנותרו כי אנחנו טולים שאיזה ראש הוא כטרה ראשונה? הראש שבא לסמום וכל השער זה של הכשרות. עכשיו כך אם הכהן הבא לישול לכתחילה אומרים לו אל תקטיר אף אחד שמה תקטיר את הראש שבע לסמום. בכל זאת אם הוא כן נקטיר ראש אחד הותר להקטיר את שער הראשים. אז רואים שאפילו שלכתחילה היה אסור זה לא נדחה. זה לא הקדיברובה. ואחורי נטמעים. למה קושיה רק על רובה? הרי אמרנו שלכולל בשחוטים ניתחים. אז למה קושיה רק על רובה? אז בספר של מטוידו ועוד ספרים הם מתרצים כך לולי דברי רוב הייתי אומר שכל העין של דיחוי זה רק אם הוא ניתחה מחמת פסול בגופו אבל אם כל הפסול שהיה בו שהוא ניתחה מחמת תערובת אחרים בזה אומרים שזה חויז ודירה ככה הייתי אומר ולכן כאן שכל זה רק משום תערובס זה לא ניתחה אבל רובש שאומר שגם אם האיסור מחמת תערובת אז אומרים כי אם שניתחי דוכה אז איך הוא מסתדר עם דברי רב ליזו אונה הגמורה הוא רב לזר דומר כחונון המצרי הוא בכלל לא סובר את העניין של דיחוי אפילו בשחוטים אתניה למדנו ברייסה לגבי שני שעירי יום הכיפורים כתוב בתוירא שמביאים שני שעירים ועושים גורל אחד להשם ואחד להזוזל ולמדים מפסוקים שהסור להזוזל צריך לעמוד חי עד גמר האבוידה עם הסוער להשם אז מה קורה אם הסוער המשתלח מת לפני שגמרו לזרוק את כל אדם של הסועיר הפנימי אז חונן המיץ רואים אומר אפילו דם בכוס כבר שחטו את הסועיר הפנימי והדם שלו כבר מוכן בכוס ואז מת הסיר המשתלח מבי חבירוי אז לוקח הכהן גודל סועיר אחר ומזהבגלווא אומר הוא הבן זוג החדש לדם של הסועיר הפנימי וכך הוא יכול לעזות את הדם כי יש כאן סור לזוזל שחי ואת הסועיר החדש שולחים להזוזל מה רואים כאן הרי הדם של סועיר החטוס ברגע שהסוער המשתלח מת הוא ניתחה כיוון שהוא לא היה ראוי להזרי זריקה כיוון שאין כאן סור להזוזל אז לפי כל שאר התנועים שחולקים על חונן המצרי צריך לשפוך את הדם ולהביא שני סירים אחרים ולעשות גורל מחדש חונן המצרי סובר לא אין בכלל עניין של דיחוי ולכן אפילו שאדם ניטח מביאים כצור המשתלי החדש והוא חוזר ונראה אז ממילא אין קושיה על רובה מרב לזר כי רב לזר לא סובר בכלל את הכלל של דיחוי אבל רובה סובר כדי הסתנועים שחולקים על חונל המצרי וכן סובבים את העניין של דיחוי הוא סובר שאפילו בלי חיים ניתחין מילא אין הבדל אם זה ניתחה מחמת פסול עצמי או מחמת האורבס לכן אומר רובה אפילו שזה הוקרב זה לא מרצה כי אם שניתחי דוכה עד כאן דף עג
לצפיה בתכנים נוספים: