הדף היומי מסכת זבחים דף נ

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת זבחים דף נ

[מוזיקה] זבורכים דף נ מתחיל בסיעתא דשמיא בשורה האחרונה שבעמוד הקודם דובור הלומד אנחנו עומדים באמצע סוגיה יש בקודשים כלל שאין למדים לומד מן הלומד למשל הקש מהקש נאמר דין מסוים בתוירה למדים זאת לפרשה ב' בהקש אי אפשר כת ללמוד בפרשה ב' לפרשה ג' בהקש אחר עכשיו הגימורה עומד באמצע לברר האם בשאר לימודים גם נאמר כלל זה וכמו שרשי מציין כבר כאן בסמוך שיש כאן ארבעה שאלות בכל מידו מידו בהקש יש לי שאלה האם אחרי שלמדתי מא' לב בה בהקש אפשר ללמוד לפרשה ג בהקש גזרושובה קלוחם בנייניו ארבעה שאלות כמו כן נראה לאלון את ארבעת השאלות בגזרשובה ובקלבו חווימר ובבניינקפונים כעת אנחנו עומדים בעניין הזה דובור הלומד מהקש חזר ומלחמה למדנו דין מסוים בפרשה א לפרשה בהקש אפשר כעת ללמוד דין זה לפרשה גלב מה המקור לכך מנתונדב רבי שמואל שראינו בדף מא שם הוא למד כזה דבר הגמורה שם אמרה שרבי שמואל קיבל כך מרבסוף שדובר לומד בהקש חויזר או מלמד בקלוח שאלה נוספת דובר הלומד בהקש מה הוא שאלה מדפרשה ג' ובניינה במה מוציאנו אומר רבי ירמיה יש לי הוכחה לכך לא לך צופנו באשום שלא יהיה כתוב בתו שצריך לשחוט את קורבן האשם בצפון ותיסבני מחטוס זה דומה לחטוס נלמד אחד מהשני חסכס והתר בפירוש צופן בושם לב לממרה דובר לומד בהקש אין חוזר מלב בבניו וכיוון שצופו בחטוס אני יודע רק מהקש לאוילו אישל ללמוד כעת לאושו מהממצינו אומרת הגמור בלי תימיך אם בגלל זה התר צריכה לכתוב צפים בראשום למה תיס בבני מאוילו נעשה בנייניו כשם שרואים שאויל בצופון כרגמו שמה מוציאנו וזה ישירות כרי או לא כתוב בתו צופים מהוסם שדיק למי יפרחתמה מוציאנו מה לא לו שכן כל יש לה חומרי צריך להקטיר את כולה לכן בצופון מה שאין כן אושם אז ממילא גם כשאתה בא ללמוד אושם מחטוס חטוס נקמפרח מה לחטוש בךפרס על חי וקריס מה שאין כןשום ממילא אי אפשר לפשותוט מכאן את את שאלתינו והדבר נשאר בספק האמדובר הלומד בהקש מלמד בבנייניו עכשיו בפני עצמו אומרת כת גמורה בלי קשר לשאלות שלנו למה בן התירה כותבת אתדין צופין גם באוילו גם בחטוס גם באושון אז נכון שחודם מחודל יסיה איש אני מוד אחד מהשני כי יש לי פרכס אבל תסה חודם מתעתה שכתוב בתו רק בשניים ואני אלמד את השלישי בצד השובה מה מוציאנו בנינם משני כסובים אומרת הגמרא מה תסכתבחמונ אוילו שלא יהיה כתוב את הפסוק באויל בצופון אלא יהיה כתוב צופון בחטוס וושום ותיסחטוס ושום לאילו אפשר להפריך מה להנוחצדש שבחטוס שכן מכפר עלירס כן לו איננה מכפרת אז רשי אומר שאפילו שראינו בתחילת המסכת שהילו מכפר את הלסה אבל זה לא חשוב כמו הכפורש של חטס וושן כמו שראינו שם ממילא לא היינו יודעים שאוילה בצופ מה אתה אומר לא הניכת רחמונה בחטוס ותיסה מאנו מאוילו ואושום מהנוך שכן זכורים אז לכן גם החמירה כמו שהחמירה שצריך להביא דווקא זכורים החמירה בצופן שחטו שבא בנקיבה אולי לא צריך צופן לאכת בושנו מאילו וחטוס אפשר להפריך מה לאנוך שכן ישנו בציבו ביוחד או לא יש אוילה סיוכיד יש אוילה סיבו כמו תמידים גם חטוס יש חטוס יוכיד יש חטוס ציבור פרנובה של ציבור אז יש גם חומרה של צופן מה שאין כן אושר לא שר בציבור ממילא צריכה תרה לכתוב צופון גם בואילו גם בחטו זה גם בראשון וכעת עוברים לגזרושובה הגימור כעת מסתפקת בד המידות אז קודם כל דובו עלומד בגזרושובה מפרשה א' לפרשה ב' מה הוא שאלה דפרשה ג' בהקש בקודשים כמובן אומר רב פופה שנינו בבריס כך כתוב בפסוק וזו סתוירזבח שלומי וגומו אם על טוידו אז יש כאן הקש בין שלומים לטוידו מה זה בא ללמד אותנו הקש הזה לומדנו לטוידו שבו מן המיסר זה ברור אם אדם נדר סתם שהוא יביא טוידו הוא לא יכול כעת להביא זאת מדמי מיסרשיני כי דובבו מן חוייבו אינו בו אל מלכולין אבל אומר רשי אם פירש בשעת נדרו אני אביא את התוידו מוזמסני לכתחילה הוא כך התחייב אז אפשר אפשר להביא את הטוידו ממוס מסני זה למדים ההקש בין טוידו לשלומים מה היכן רואים זה בשלומים מדש ככון שלומים דוס ממיסו שלומים גופה יומינו שאם הוא פירש בשעת נדרו שהוא יביא את השלומים מדמי מיס יכול להביא למדים זאת בגזרו שובה חסיב שום שום בשלומים כתוב וזבחתו שלומי ואכלתו שום במיסני כתובתו לפני השם אלוקך במקשרך לשע כן שמו ישום מהסדגרוך ויצורך עכשיו למדים בהקש לטוידו הרי רואים שדבר שנלמד בגזר ראשובה חוזר ומלמד בהקש אומר למרזוטר בריידרב מורי לרבינה זה לא חכם מה שרב פופה מביא מיסר דוגון חונים בעלמו הרי המקור הראשוני זה מייסר מייסר זה לא שייך למזבח אז שם אפשר ללמוד לומד מנה לומד אנחנו עוסקים כאן בקודשים אומר לי אמר לו רב הנה אומר אומרו לומד קודש אומלת קודש אומר אומרו מי שאמר את היסוד הזה זה שבקודשים אין למדים לומד מן הלומד אז צעיך שגם הלומד יהיה קודש גם המלמד יהיה קודש לא הולכים בוסר הלומד דהיינו מי נלמד ממייסר שלומים נלמדים ממייסר ושלומים הם כן קודשים אז אי אפשר ללמוד משלומים לטוידו כי זה בקודשים אלה מדים לאומד מן הלומד ואם כן למדים אז אתה רואה שבזה כן אפשר שדבר שנמד בגזר ראשוה חוזר ומלמד בהקש. מה היה הוויכוח כאן? אומר רש"י, זה מה שרואים בעוד מקומות שהגמורה מביאה שיש מחלוקה סאים בשר מלמדזלינן או בשר לא מדזלינן? זה הויכוח כאן מזוותרסבר שהולכים אחרי המלמד ואם המלמד הראשוני הוא חולין אז לא אכפת לי שב וגשים ולכן אי אפשר להוכיח מכאן כלום. מה שאם כן רב פופס שהולכים בוס הלומד והלומד הוא כאן קודשים אז בהכרח שבזה לא נאמר הכלל שאין למדים לומד מן הלומד אז למה ישאה השאלה היא האם דבר שנלמד בגזרשו וחוזר מלמד בהקש תלוי במחלוקס רב פופה ומרזוטרה לפי רב פופה אפשר להוכיח שכן לפי מרזוטרה אין הוכחה עכשיו שאלה נוספת דובו על מד בגזרושובה מהו שאלה עומד בגזר שובה למדתי מעל א' לב בגזור שובה כעת אני רוצה ללמוד מבג בגזור שובה אומר רומי ברח חומה אני אוכיח לך תניה שנינו בברייסה שאדם מביא קום טוידו מביא שלוש מיני מצס חלו רק ורבוכו רבוכו זה חלות מבושלות במים תחילה אז כתוב לגבי רבוכו שצריך להביא זאת מסולת סולט זה קמח נקי קמח שהוציא ממנו את הסובין אז כתוב סוילס מורבכס למדנו לרבו חושה בו סוילס אומרת הבריסה חלו שבקורם טוידו מנין שגם הם מסולת ולא מקמח כי לא כתוב במפורש סולילת תמוד לאג זה ראשוה חלוס חלוס כתוב בחלוס חלוס וכתוב ברבוכו חלוס אז כשם שברבוכו זה סוילס כרגם כאן זה סוילס רק מיני שצריכים להיות סוילס תעמוד לאמר מצוס מצוס אומר עומר ברחומה לכאורה מה הכוונה שנאמר ברקיקי מצויס ונאמר בחלוס מצויס ולמדים רקיקי מחלוס וחלוס למדנו מרבוכו ושניהם בגזרו שובה הרי שדבר שנלמד בגזרו שובה חוזר ומלמד בגזר שובה אחרת לפרשה ג בקודשים אומר לרבינה מי אומר ממדמצ גומר דהינו רקים של טוידו למדי מחל של טוידו שאז אתה יכול להוכיח דילמה ממפתנו גמר הגזרשו לרקיקין נלמד ישירות ממפטנו שאדם מביא מנחס נדובה ושם כתוב סילס מפורש סילס חלס מרצס בלול בשמן ורקי כמס משוחים בשמן ממילא אין לך הוכחה אז מנין באמת יודעים שדבר שנלמד בגזרו שובה חוזר ומלמד בגזרו שובה והיה גמור מקור אחר אלו מרו תניה כתוב בפרקו משיח וקירבוי ופרשוי והויצי מוצאים את הכל מחוץ למחנה לשרוף את הכל מלמד שמוציאו את כל הפרשולים כי אם הוציא מנותח איך הוא יכול להוציא את הכל בהוצאה אחת הנתוחים קירבוי ופרשוי אלו מה הוא מוציא אותו כמו שהוא אומרת הבריס יוכל ישרפנו שולם בשלמות למדי בגזרו שובה נאמר כאן כתוב על רויש ועל קרוב רויש קרוב ונמר לאלון בקום אוילו שמביא מבן צון רושיו קרוב כתוב ואורח הכהן רויש וכתוב הקיר ביוכרו חסבים מה להעלון על ידי ניתוח בוא לו כתוב במפורש בתו ראש הוא מנתח זאת לנתחים וכך הוא מקטיר אף כאן הוא שורף על ידי ניתוח אם הללום בקור מוילו בהפשט מפשיטים את האור לפני ההקטרה אף כאן נמ בהפשת נפשית לפני השריפה תמוד לאמר וקירבוי ופירשוי מה תלמוד היכן רואים שלא מפשיטים אומר רב פרופה הוזכר כמה פסוק שריפת העור והבשר ומוזכר בפסוק שריפת הכרב והפרש שבתוך הכרב ממילא מקישים אחד לשני כשם שפירשה בקרבוים זה ברור שלא מוציאים את הפרש ושורפים את הפרש בפני עצמו ואת הקרב בפני עצמה כי זה דבר מגונה להוציא את הפרש לשרפו באן אלא בהכרח שכיר ביופירשו הכוונה ששורפים את הפרש יחד עם הקרב דהיינו בעודו בתוך הקרב קר בסורוי בעוירוי עכשיו כך למדנו כאן בגזר שוב לפר כהן משיח מאוילו שכשם שבאוילו מנתחים לפני הקטורה כרגע בפר כהן משיח מנתחים לפני השריפה ותעניה רבי אומר נאמר כאן כתוב בפר וסור שם הכיפורים אויר ובוסור ופרש כתוב ספר אחטוס ושעיר אחסור וספירשום ומוציא מחוץ למחנה לשרוף אותם ונמלום בפעו משיח אור ובוסר ופרש מה לעלום בפרקו משיח על דלניתוח שלא באפשט כמו שסיכמנו למדים מגזרושו במאוילו שמנתחים לפני השריפה אבל שלא יהיה באפשט כמו שמוזכר שם אף כאן בפער וסור שמי כיפורים על ידי ניתוח מנתחים זאת נתחין מפני השריפה מחוץ למחנה שלא ייב בהפשט. אז מה רואים כאן? שלמדים לפרע וסור שמה כיפורים שצריך לנתח על ידי גזר שובה לפר כהן משיח. בפרק כהן משיח לא כתוב מפורש ניתוח אלא זה נלמד מגזרו שובה מאוילו. אז רואים שדבר שנלמד בגזרו שובה חויזה ומלמד בגזר שובה. ממשיכים טוב הלומד בגזרו שובה. מה הוא שאלה דפרשה ג' בקלבו חווימר? אומרת הגמורה קלבור חווימר מקלבו חווימר אפשר לפשות שאלה זו ומה הקשינו מלמד לפרשה ג בהקש אם מדרובה אם מדרבנה ראינו שני מקורות בשיעור הקודם בכל זאת בלבד בקלבוכמו מנתונת ברבי שמואל כמו שהתחלנו בתחילת הדף גזרושובה המלמדס בהקש מדרב פופה כמו שהזכרנו לאיל אינו דין שתלמד בקלבחימו אומרת הגמורה אוניכל דיסלרב פופה שהוא לך בושר לומד ומוכיח מכך שלמדים ממיסר לשלומים משלומים לטוידו אלו למן דלסד הרב פופה לפי מזוטרה מהקה למימר הרי לא מצינו שגזרושו וחויזרת המלמדת בהקש כי שם זה מיסחולים אז אין לך כלבו ללמוד שגם דובר בגזור שובה ירזו וימד בקלב אלה אומרת הגמורה נלמד אחרת את הכלבוכימו קלבוכמה ומהקש שאין מלמד לפרשה ג בהקש אם מדרוב מדרבנ מלמד בקלבחמו דבר שנלמד בהקש מא' לבד כעת לג בקלבחמ מדתו ברבי שמואל גזרושו המלמדס בגזירושו וחברתו גזרושו ומא לב חוזרים מבדרומחומה סולס מובבכס חלוס או כמו שרוביח אז מה רואים שגזרותו יותר חזקה מהקש כי דבר שנלמד בהקש לא חוזר מלמד בהקש דבר שנמד בגזורשובה חוזר מלמד בגזור השובה אינו ידי שגזור שוב תהיה חזקה שתלמד בקלב ממילא פשטנו שדבר שנלמד בגזרו שובה חוזר ומלמד בקלבוכמה השאלה האחרונה לגבי גזרושובה דובר לומד בגזרושובה מהו שאלה דפרשה ג' במנייניו במה מוציאנו תיקו נשאר בספק וכעת עוברים לבירור העניין לגבי קלבו חו בארבעת המידות דובו הלומד בקלבוכיימר מפרשה א' ב מה של בהקש לפרשה ג' בקודשים כמובן אומרת הגמורת דבר זה אני יכול ללמוד קלוכמר ומג זה ראשובה שאינו למידו בהקישה מה הקש דהינו אם למדנו בפרשה א' לב בהקש כעת ללמוד לפרשה ג בגזורשובה מדר יוחרונו שראינו בסוף השיעור הקודם בכל זאת מלמד בהקש הרב פופה ראינו להיל שדבר שנלמד בגזרו שובה חוזר מלמד בהקש כלוכימר לומד מהקש מדתו דבר ברבי שמואל שראינו ליל אינו דין שמד בהקש ממילא אז אנחנו נלמוד מכך שכלוחר חוזר ומלמד לפרשה ג' בהקש אומרת הגמורה כל היסוד הזה בנוי על רב פופה אוניך לממן דיסל דרב פופה אל למדלס דרב פופן אמר זרק מימר הקלוחמר הזה נופל תיקו באמת לשיטתו נשאר בספק ספק נוסף דובו הלומד בקלבחמו מה הוא שאלם לפרשה ג בגזור שובה אומרת הגמורה זה אפשר אפשר לדעת בקל וחימר ומהגזרו שובה שאינו למידו בהקישה מדבר שנלמד בהקש מדרבי ויחונו שראינו לאיל מלמד בגזר שובה מדרומחומה אורה שאפשר ללמוד מא' לב בגזרו שובה מבגזרו שובה כלבוכמר הלומד בהקש מדתונה ברבי ישמואל אז קלבו חזק יותר אינו דין שתלמד בגזרו שובה אז ודאי שאפשר מא' לב כלומר ואחר כך לג בגזרו שובה שאלה נוספת דובו לומד בקלו חימו מהו שאלה מת בקלומו וזה דבר שמאוד קשה להבין כי אם אני רוצה ללמוד מפרשה ג מפרשה ב' לג' כי הדבר יותר חמור מב אז ודאי שהוא יותר חמור מא' כעשינו קלוח אמא מא' לב עכשיו כלכו מב אפשר לעשות ישירות כלומ מג' לא' מא' לג' זהכנים מתקשים בזה ויש כמה תירוצים בזה קופונים זו השאלה אומרת הגיבור הדבר הזה אפשר לדעת בקל בכוח אמו ומג זה ראשו שאינו למידו בהקש מהקש אי אפשר ללמוד דהיינו אחרי שלמדנו הקש מא' לב אי אפשר כת ללמוד לג בגזרושו ומד רבי יחנון בכל זאת מלמד בקלבו חומר כדאמורון כמו שאמרנו לאלה שיודעים זאת בקלבו חוכימר הלומד מהקש מדתון דבר רבי שמואל אינו יודעים שלמד בקלב חו וסיימת הגמורה וזהו כלימר בן קלברכו אפשר לדעת זאת על ידי שתי כלכו דהיינו אנחנו למדים קלבו חו מדבר שנמד בגזרו שובה שחוזר ומלמד בקלבו חו אז ודאי שכלבו חו חוזר מלמד בקלבוכמו זה עצמו שדבר שנלמד בגזרו וחוזר בקלבכו לא מפורש בתויר אלא יודעים זה בקלבומו אז זה קלבוכימן כלבוכומו שתי דורות של כלבוכימו מקשה גימורה יש כאן שלוש דורות בין בנוי של כלבוכי מרו כי אני הרי בא ללמוד דין מסוים בקלבוכי ולזה אני צריך להגיע לשלוש כלבוחיימס קודם כל הקלבוחר עצמו שאם בפרשה ב' הקלה נאמר דין זה ודאי שפרשה ג' חמורה נאמר דין זה ואיך אני יודע שאפשר לעשות כזה כלוכימר אני אומר יש לי קלבו מגזרו שובה גזרושובה עצמה אני יודע שאפשר לעשות כזה לימוד מקלבומו אז אולי עד כדי כך שלוש דורות שקלוכו לא נעשה אלו אל תלמד זאת מגזרושו וששם עצמו יודעים זאת רק קלוך חומו אלא תלמד זאת מהקשאומר כך איך אני יודע שאפשר ללמוד כלב כלבוכמו כלבוכמו מה הקשינו לאומד בהקש לא חוזר מלמד בהקש אם מדרובה אם מדרבנה יש מקורות מפורשים לכך בכל זאת מלמד בקלב חו מדתו דבר רבי שמואל קלב חומר הלומד מהקש מדתונדבי רבי שמואל אינו דין שלמד בקלב חוזו קלבו חו בן כלבו אני למד כלב הזה מקלב חו שת זה אני יודע שאפשר לעשות מקלב חמיקש ששם זה מפורש שאלה נוספת דובר לומד בקלבכימו מה הוא שאלה בפרשה שלישית בבניינה במה מוצמ רבי ירמיה תושמ ממש לאלון תראה שרב מאיר סובר שאפשר ללמוד כך מה ראינו במשנה מולק ונמצאסטרייפה כהן שמלק קורמוף אחרי המליקה בודקים את העוף רואים שהתרף למשל יש חור בראות רבי מאירורמר אין פעם בי סביה המליכה תראה אותה מלטמא נבלילה זה לא כמו נביאה שמתמד ביסבלייה משונה מנביס בהימטמד במגו במסו עוף טהור שהתנבל שמת לא על ידי שחיטה אז רק אם בולעים אותו אסור לבלוע זאת אסור לאכול זאת אז הוא נטמע אז המאיר אומר כיוון שהיא עברה מליקה אז היא לא נביאה אומרת נראית מקורו רבי יהודה אומר מתמו בביסבליה כיוון שבעוף עוף לא נאמר חידוה דהיינו רבי יהודה סובר שגם מי ששוחט עוף ונמצא סרייפה אז הנה וילה מתמד בסבליה אז ודאי שגם אם מלכו עוף בקודשי ונמצא טריפה אז הנביאה אומר המיר כלבוכמ ומה נבלז בהמה שהטומה שלה חמורה שמת במגו במסו לא צריך לאכול כדי להתמות אם הוא נוגע אם הוא נוסע כזסמ שחיטוסו מתארסטרפוס מטומסו בכל זאת אם שחטו באים מסרייפה היא לא נביא לי לא מטמת נורשים זה בגימור חול מהפסוק שכתוב בנביאה שמטמת חיומוס מן הבמה לא כל הבהמות שמתו מטמות מי לא טריפה שנשחתה נבי לסוף שהטומ של הכלה יותר שאין בטעם במגו במעסו רק אם הוא בלה אותה כמו שלמדים בפסוק כמו שרשי מביא אינושחיטוסרספוסמוסו אז כעת למדנו בקלב ששחיטוב בחולין טריפה מטהרת שהיא לא תטמא כנבי עכשיו לומדים למליקה סקוטין במצינו בבנייניו מה מוצינו בשחיטה של עוף חולין שמכשר אותו באכילה שהיא מכשירה לאכול את העוף מטהרס שחיטה זו טריפוסו של העוף מטומסו אפילו שהשחיטה לא תועיל שיוכלו לאכול את העוף כי זה טריפה זה מועיל שילות את המקנב אף מליקה של עוף בקודשים שמחשר אותו באכיל לחטוף שמלקו אותה היא מוכשרת על ידי זה לאכילת הכוינים אז גם המליקת הייתה טריפוסו מטומסו רב יויסמר אוף כמו באמ כיוון שהמקור באמ דיו כניבלז באמתוירו ששחיטוס מתארוסו ולא מלייקוסו אז רשי מסכם שיש לנו כאן שלוש שיטות בעניין לפי רב מאיר בין אם שחטו עוף חולין ונמצא סטרייפה ובין אם הלכו עוף של קודשים ונמצא סטרייפה אז היא לא מטמה כנבי לפי רב יהודה גם בשחיטה של אוף חול גם בבליקה של עוף קודשים אם נמצא טריפה היא מתמ כנבילה לפי רבי יוסי שחיטה של עוף מתארת אותה בדבילה בלי כללו הקפו נמר רואים בדברי רבי שדבר שנלמד בקלוחמר חוזר ומלמדני נוחה גמור ולוי אוסם תה והיא משחיטיון מה זה תה והי מסביר רש"י באמת עיקר הטם של רמיר זה לא ממהצינו אלא מהקש כמו שנראה לאלון זו הסתרס במבעוף במהבוף נלמדים דיניהם אחד מהשני אלוי גם תה והיא גם נומה כמו שכתוב כאן במשנה שזה נלמד מקלבכו אחר כך בניו אי אפשר לפשות את השאלה שלנו כרמיר למד מליקה בקוצ'ים משחיטה שלוף חולין ששחיטה שלוף חולין הוא למד בקלב חיימר משחיט באמס חולין אז המלמד זה חולין רק הלמד זה קודשים ולפי מזוטר שחולק על רב פופה אז ברגע ג שהמלמד הוא חולין אפילו שהלמד הוא קודש אז אפשר ללמוד לומד מן הלומד אבל אם באמת המלמד הוא קודשים אי אפשר לפשות מה יהיה באמת ההלכה האם אפשר ללמוד דבר שנלמד בקל חומר ללמוד אחר כך לפרשה ג' ומה מוצינו אדפי רב פופה באמת אפשר לפשות מדברי רב מאיר אבל לפי רמזוטרה אי אפשר לפשות עד כאן דף ন
לצפיה בתכנים נוספים: