הדף היומי מסכת זבחים דף נז

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת זבחים דף נז

[מוזיקה] זבוכים דף נז מתחילים בסיעתא דשמיא שורה עשירית ראינו במשנה הבכור נכוהנים ובהמשך כתוב לשני יומים ולילו יחוד תונו רבונו מנין לבכור שנך לשני יומים ולילו שנמה כתוב בפכור ובסורם ילוך כך אומר הקדוש ברוך הוא לארנבונו כחזנופו וחשיק היומין כמו חוז ושויק לכין קר גם כל בשר הבכור לכהן אבל הקישה הכוסוב לחוז ושוק של שלומים מה שלומים נאכל לשני יומי ולי לא יכול הבחור נכד שני יומי ולי לא יכול הגיבור תקש עוד מעט אולי השרוא לחוז ושק של טוידו שרק ליום ולילו ממשיכה ברייסה וזו שילו נישה לו לפני חומים בקרם ביבנה בשעה שישבו הישיבה הייתה ביבנה והיו יושבים שורות שורות כמו קרם לכן קראו קרם ביבנה נשאלה של הבכור בכמונינך לכמה זמן נענה רבי טופן ואומר לי שני יומילה הוא ירשום תלמיד חוד שבו לביסמדרש לפני חכם תחילו זה היה היום הראשון שהוא הגיע ללמוד ביסמדרש ורבי יויסי הגליל לשמוע אומר לו אז הוא אמר לרבי טוב ראש הישיבה רבי מנין לכו מה המקור שזה זמן אכילת הבכור אומר לו בני זה נלמד במצינו בבניינ שלומים קודשים קלים ובכור קודשים קלים מה שלומי נאכנ שני יום ולילכוד אבדכון נכד שני יום ולילחוד אומר לו מי יומי נלמד אחרת רבי חור מתונקין וחתזבו שמתונקין בשונה משלומים ששייך לבילים אז תלמד מה אחר תזבו שלנו יום ולילו אףכו נאכל רק ליום ולילו אומר לו אמר לו רבי טרפון נידון דובו מדובו ונילמה דובו מדובו צריך ללמוד בדבר שדומה לו מה דומה זה אותו דומה לשלומים מה שלךזבושום מה שלומים אין בן על חטא בשונה מחתושבים לכפר על חטא אף בכור אינו בו על חטא מה שלומם נאכול משניו לאכוד אבכור נכל לשני לאכוד אומר לו אמר לו רבי יסגלילי רבי נכון נידוב מדובו אלמדו מדובו שדומה לו ויש כאן בשתי דברים חטוס וושו דומים לפחור חטוס ושו מתונ לכין ופכו מתונ לכין מה חטוסו אין בו בנדר נדובה מה שאין כן שלומים אדם נודר אדם נודב חטוש זה בא מחמת חט שהוא עשה הוא חייב להביא את זה אב בחור א בנדרה אלא נולד בכור צריך להקריב אותו מהחזור מחוד אבכונך קופץ רבי עקיבא ונסתלק רבי טרפן רבי סטפן השתתק לא היה לו מה לענות אז רבי עקיבא קפץ לענות במקומו אמר לו אמר רבי עקיבא יסגלילי נכון אם הנלמדו במצינו כמו שרבי טופן למד אז יש לך עדיף ללמוד מחרסום אבל הלימוד הוא לא מהמוצנו הלימוד הוא בהקש כמו שפתחנו הרימר ובסורם אלוך כך כתוב על בכור ככה זהנופו שקטרו הקישו כוסב לכו שלומים מה שלומים כול משני לאכוד אבכ נחשני לא יכול אי אפשר להפרך אולי אני אלמד מחזורשום כן משיבין על ההקש אומר לו אמר רבי יסילי מה אתה אומר יש כאן הקש לשלומים מי אומר הקשתו לחוז ושק של שלומים ואני מקישו לחוז ושק של טוידו ככלל הוא תופסת מרוב לא תופסתו תופסתמו תופסתו כשאתה יכול להקיש לדבר מרובה לדבר מועט מי אומר שתראת כנרובה המועט ודאי בכלל אז מה תודוני חלס לאים ולילו אב בחורנך ליום ולילו אומר לו הרי יואמר ובסורו מילוך ככה הפסוק מתחיל שאין תמוד לאמה למה הפסוק צריך לסיים בסוף לכו יהיה ומה תמוד לו לכויה מה זה בא להוסיף אוסיף כוסוב אחרז בפכו דהיינו רב עקיבא אומר לרבי יסא גלילי אני מודה לדבריך ההקשו לחוז וקשו של טוידו כי תופסת מרו תופסתו אז נכון אם הפסוק היה מסתיים אחרי ככה זה התנוף חשקטרומו אז היה פחון נכל רק ליום ולילו כמו חוז ושויק של טוידו אבל הפסוק בא ומוסיף לחויה שזה מיותר כבר כתוב בתחילת הפסוק בסורם לילוך זה בא להוסיף לך הוויה אחרת עוד יום אתה למדת יום אחד מהקש אני מוסיף לך עוד יום אחד לשני יומים ולילו וכשנמרו דבורים לפני רבי ישמואל אומר להם אמר רבי שמואל החכום שאמרו לו את הדברים צאו וימרו לו לרבי עקיבא תועיסו במשך חזרת בך ואתה מודה לו לרבי יסגלילי שההקש הוא לטוידו ולא לשלומים לא ודאי שההקש הוא לשלומים לא ייתכן שהתיר בא להקיש את כוער לחוזה וקשוי של טוידו כי טוידו מיחולמדו בהקרבת קור טוידו לא מוזכר בכלל העניין של חוז ושויק אלו מהלמדים זאת משלומים מהקש בין טוידו לשלומים כמו שרא מביא רי בתור סקוינים לפי שיוצו בדובר החודש בשונה משלומים שטונו לחם יוכול אלך בואל חידושו וכל שער די השלום לא ינגו בה תמוד לאמר כתוב זו היסטורה זבח השלומים אם על תוידו יש כאן הקש בין שלומים לו דו מה שלומם תו סמיכה של הבעלים לפני הקרובה ונסוכים צריך להביא יחד עמם ותנופסחוזה ושויקטו וכולי תאונה כל דברים אלו מילה וכידו לומד בהקש דהיינו טוידו חויזרו מלמד על פחור בהקש שיאכל רק ליום ולילו כתוב הקשפחור לחוז ושועק אתה אומר איזה חוז ושועק של טוידו חוז ושועק של טוידו זה נלמד רק שיש עניין כזה של לתת חוז ושוק לכוינים רק מההקש לשלומים ואחז לומד בהקש אז בהכרע שם התר מקישה כאן לחוז ושק איזה חוזק התר מקישה או לכול אחרון כשחזרת יקשת לחש של טוידו אלא בלושן רישן כמו שפתחת ואמרת שיש כאן קש לחוזה ושויק שלומים אז זה המקור שפכון אחד לשני לאכוד מהקש לשלומים כי בהכר החוז ושואג בפסוק כאן זה של שלומים ולא של טוידו כי בתוידו זה רק מהקש לשלומים ודובר לומד בהקש זרמד בהקש שואל את הגמור רבי שמואל אי לכו יש לסיום הפסוק מיובדלי זה מיותר כי מעצם היקש כבר יודעים שנאכל לשני יום אלי לאכול בשר הבכור אונה הגמור אלמד על בכור בעלמום שהוא מתון אל הכהן שלא מצינו בכל התוירו לא מצינו מצינו שבכור צריך להקריב וכתוב שנותנים את הבשר לכוין בסור מילוך המנה שאם הבכור בעלמום ששוחטים אותו ואוכלים את בשרו אולי הבעלים אוכלים לא גם זה ניתן לכהן כן זה נלמד מלכו יהיה בקיבנינו יודע זאת י לפני בסורם כתוב בסורמלוך מה זה בסורם לא ש רבים מדובר רק בפכור צריך להיות כתוב בסורוי אלא חתם וחד בעלמום ורבי שמואל אומר בפסורם דנו פחור קורמ התר שם פותחת בשלוש מיני פחור פחור שו פחור כסף פכור איז אז לא שרב פסורום רבי שמואל שיתוסוי כמו שהזכרנו בשיעור הקודם שהוא גם חולק לגבי דומום וחלבום שהקום מדובר על פכור ולא על קורבנות אחרים אז ככה גם הוא יאמר שפסור מדובר הכל על פחורתם מני שבכור בעלמום גם ניתן לכוין זה לבדי מלכויה מבררת כעת הגמורה במיקו מפליגה במנך לקו רבי שמואל ורבי עקיבאי הרי בהכרח ששניהם סוברים שדוברה לאומד בהקש אינו יכול להמד בהקש בקודשים כמו שהזכרנו לל כמה פעמים זה דבר מוסכם אז איך ייתכן שרב עקיבא אומר שההקש הוא לכל חוז ושויק של טוידו ותרצות הגמורה העניין הוא כך כאן חוזה ושויג זה הימנו ודבורחו זה שיש חוז ושויג בטוידו וזה נאכל אלוהים ולילו אז קצת מפורש וקצת לא מפורש לא מפורש בתוירו שיש בכלל עניין של חוזר ושוייק שהחוז ושויק הוא שונה מכל שער בשר התוידו והוא מניפים אותו הוא ניתן לכהן זה נלמד רק מהקש לשלומים אבל זה שחוזה ושוייק נאכל רק ליום ולילו זה מפורש בתוירו כי כתוב בתוידו שבשרה נאכל ליום ולילו זה כולל את כל בשרה כולל חוז ושויק אז ממילא כשאני בא להקיש קור של פחור לחוזה ושוק של טוידו וללמוד מכך שזה יכל רק ביום ולילו אז אני אלמד בדבר שהוא לא נלמד רק בהקש לחוד לשלומים אלא זה נלמד קצת בהקש וקצת מפורש בזה הם נחלקו האם אפשר ללמוד מזה הקש למקום אחר מר סובר רבי שמואל סובר אמנו בדבר אחר ההקש ונמצא שמה שחוזה ושויק נכלים ליון ולילו זה נלמד מההקש כי זה בנוי גם מההיקש לשלומים שיש חוזה ושויק בכלל ולכן אי אפשר ללמוד מזה לבכור כי דוב לומד בהקש אין חוזם לעמד בהקש ומרס רב עקיבא סובר לא יבה הקש כי נכון שאת העניין שחוזה ושוייק זה למדים בהקש את העניין שליו ולילו זה מפורש בתוירו אז זה לא נחשב נחשב כמפורש בתוירו אז אפשר להקיש בכל של טוידו וללמוד שנאכל רק ליום ולילו אלא צריך אחרכת הפסוק לחו ללמד אותי שנאכל לעוד יום בבקשה גמורה מה אמרנו שרבי שמואל סובר שכל דבר שנלמד מהמנו בדבר אחר הוא נחשב כאילו כולו נלמד בהקש והוא לא יכול ללמד בהקש על מקום אחר אז נקדים ונאמר ביום הכיפורים הקריבו שתי קורבנות שדמם הוזה בקודש הקודשים ואחר כך באויל מויד פר וסויר כמה יזו אז למיסה כתוב של בין הבדים של ההרון של האורן הבריס בקודש הקדושים איזה הכהן גודל כמו שלמדנו לאיל אחס למעלו ושבע למטו כך מהפר וכך מהסויר אבל המספר לא מפורש בטוירו בשניהם אלא לגבי הפר נאמר בתוירו שיזו באצבו על פני הכפוירס קדידמו למעלה כמה לא כתוב כמה ולפני כפורז למטו יזה שבע פורמים יש לי את המספר שבע למטה אין לי את המספר כמה למעלה אחר כך בסויר להפך בסויר כתוב ואוסוזדומקשרוס לדם הפור יש כאן נקש בין הפרסויר ואיזו אויסוי על הכפוירס אוסוי אזהה אחת למעלה ולפנה כפוירס לא כתוב כמה אבל עכשיו מקישים אחד לשני אני יודע בפער ששבע למטו קר גם בסועיר שבע למטו אני יודע בסועיר שאחס למעלו קר גם בפער כמה כידמו כמה למעלה איך עוד עכשיו יש עוד פסוק שאומר לי שכמו שיזו בקודש הקודשים וכיני יעשה לא ילמוד חי שהוא יוצא מקודש הקודשים הוא מת כנגד הפ פרוכיחס למזה שוב את אותם הזו מה הפרחס למלה ושבע למטו ומהסועיר אחס למעלה ושבע למטו שואלת הגמורה בישלים לממן דורמר לא יבקש בישלמה לפי רבי עקיבא שדבר שזה נלמד מהמנו ודבור אחר זה לא נחשב כהקש ואפשר לחזור ולהקיש ממנו למקום אחר אז מובן מה שכתוב וכן יעשה לא מויד ולמדים כשם שמה זה לפני ולפנים בקודש הקודשים אחס למעלה ושבע למעט מדה הפר כך מה זה ברכל כנגד הפרכס את אותו מספר הוא כשם שלפני ולפני מחס למעלה ושבע למטה מדה מסיר כך מה זה בהיכל את אותו מספר אפילו שאת המספר למעלה בפער אני יודע רק מהקש לסויר ואת המספר למטה בסוון אני יודע רק מהקש לפר ואני חוזר ולמד בהקש מהזועס שבקודש הקודשים להזוז שבהיכל זה לא נחשב כדבר שנלמד בהקש מלמד בהקש כי זה הימנו בדבר כי בשניהם מפורש בתוירו גם בפ וגם בסויר שיש הז למעלה ויש הז למטו רק המספר אני אלמד את זה מפה ואת זה מפה אזמן ודבר אחר אז אפשר ללמוד אחד מהשני אלו למנדמה לפי רבי ישמעאל אהבה כשעמנו בדבר אחר דבר שאני יודע את מקורו חלק ממפורש בפרשה וחלק מהקש זה נחשב כנלמד מהקש קש ואי אפשר ללמוד ממנו למקום אחר בהקש מה יקה למימה איך אפשר ללמוד מההקש בין האיכל לקודש הקודשים שצריך לעשות מהפע והסועיר את המספרים האלו הרי המספרים האלו זה המנו בדברחר עצם ההזהה מפורשת המספר המדויק בפר כתוב רק המספר למטה ובסור כתוב רק המספר למעלה קושיה על רבי שמואל עונה הגמורה בשני דרכים דרך ראשונה מקומויס ודגמרי מהדודה זה לא דבר שלמד בהקש חוזר מלמד בהקש כי בהקש הראשון אני מקיש בין הבהמות בין הפער לסוע ואני אלמד כשם שבפר שבע למטו קר גם בסוער כשם שבסוע רחס למעלו קר גם בפר ההקש השני זה קש בין המקומות כשם שמזים בקודש הקדושם כך מזים בויל מווי ממילא אין כאן את העניין של חוויזר מלמד בהקש מה שאם כן בהקש בין טוידו לבכור אז חוז ושויק של טוידו אתה מקיש לבכור את כל לעניין שחוז בקש של טוידו אתה למדקש לשלומים אז נכון שאת זה שיו ולילו זה מפורש בטוידו אבל זה דברך נחשב כקש תירוץ שני ויבסיסמה באמת אין הבדל בין הבהמות למקומות למייסה זה דבר שנלמד בהקש וחוזר מלמד בהקש אבל חוץ מפנים בחד זמנג גומר הרי למיסה לא כתוב בכלל כמה מה מה הוא יזה בכלל בוא יל מוייד כתוב מה שהוא עשה בקודש הקדוש אם יעשה בועל מועיל אז בהכרח לדרוש מהקש את הדברים שמפורשים מה שמפורש אני חייב ללמוד מה מפורש בקודש הקודשים שבע למטו מהפר זה אני למד בהקש ששבע למטו בפרויכס כמו כן אחס למעלה בסויון כך גם אחס למעלה מהסויון מרגע שאני למד חלק מהדברים אז בבת אחת אני כבר למד גם את החלקים שנלמדים רק בהקש אבל לגבי ההקש בין בחור לטוידו אז הינוכנמי אם הייתי מקיש לגמרי בחור לתוודו והייתי אומר שדינפו ממש כמו דינטוידו וכמו שבתוידו יש תנוף חוזה ושויק ונכל רק ליום ולילו הייתי אומר נכון שתנוף חוזה ושוייק נלמד רק בהקש משלומים אבל כיוון שאני אלמד הכל משם שיש את העניין בכלל של יום ולילה לו גם לפחור אני אלמד בינתיים גם את העניין של חוזה ושויק אבל כשהתיר לא מקישה כאן בין חור לטוידו עצמה אלא לחוזה ושויק שבטוידו והתיר רוצה רק שנלמד רק את הדין הזה של זמן האכילה זמן האכילה של חוזה ושוייק וטוידו זה נלמד בהקש ודוברחה נכון שמפורש בתור יום ולילו אבל כל העניין של חוזה ושויק זה רק מהקש לשלומים א בזה טוען רבי ישמואל אי אפשר ללמוד אחק כך להקש לפחו אז בהכרח כשהתירה מקישה פחו לוחז ושוייק כוונת התירה לוחוז ושויק של שלומים שזה מפורש בתוירו בקשה הגימורה עוד קושיה ונקדים ונאמר כמו שמפורש ברשי לאלון כתוב בתויראה שאדם מקריב קור טוידו הוא צריך להביא ביחד עם הקורבן 40 לחמים 40 לחמים אלו 10 היו של חומץ ועוד 30 של מצה שלוש סוגי מצות מ-40 אלו הוא מפריש מכל מין אחד נותן לכהן הכהן מקבל ארבע לחמים למיסה לא כתוב בתוירו בכלל את המספר 40 וגם לא כתוב בתוירו מה השיעור של כל חלה הגמור במנוכז דורש את גזרושובה מהמספר של החלות מה הגזרושובה כמו שרשם מביא לאלון כתוב בחלסטוידו תרומול להשם בתרומס מייסר הליבי מקבל מיסרישן הוא מפריש מזה עשירית נותן לכהן גם שם כתוב כתוב תרומס השם כשם שבטרומס מיסר כמה נותנים לכהן אחד מעשרה כרגע בלח מתויד נותנים אחד מעשרה אז אם התירה אומרת שמכל מין תיתן אחד לכהן זאת אומרת שזה 11 אומר שיש 40 לחמים ומכל מין נותנים אחד לקהן מקבל ארבעה חלות עכשיו מה השיעור שקור חלה וחלה מביאה כ את הגמורה את הבריסה שדורשת את העניין הזה ומקשה הגימור על רבי שמואל בישלים למנדומה צריך לתקן כאן לא יבקש בישל לפי רבי עקיבא שדבר שנלמד בהמנו ודבר אחר זה לא נחשף נלמד בהקש ואפשר ללמוד ממנו לקומות אחרים דחסיב זה מה שנאמר בשתי הלחם בחג השבועס כתוב ממוישבוסיכם טוביו לחם תנופו ההמשך הוא שתיים שניסלסטנו חומץ טופנו שאין תמוד לא טוביו היה אפשר לכתוב קרבת מן חוכדו של השם אםסכם לכם תנופו מה אתם הטוב היתור הזה בא לומר כל שתו מביא מתי שתוביו מתי שאני אומר לך להביא לחמים ממוק האחרון הרי הוא כזה מתי מביאים עוד פעם באיזה עוד הזדמנות מביאים לחמי חמץ עםידו אז תלמד שגם שם אותו אותו דבר מה לאלון כמו בשתי הלחם יסור לחלה כתוב בתוירו שצריך להביא 12נויס לשתי החלות זאת אומרת כל חלה היא מיסורים אף כאן סרלך מחומץ יסורי לך חלה הסירסיפו ויחד 10 חלות החומץ היו 10נים ממשיך התנה ואומר אולי תלמד אחרת אם הללום בשתי הלחם השתי הלחמים יחד השיעור 12ני כמו שמפורש בתוירו אף כאן השרת לך מחומת שבתוידו יהיו רק 12נים וכל לחם יהיה חמישית הייסרון תעמוד לו עמה יש פסוק מיותר בשתי הלחם כתוב תהיהנו 12ואינים סולס תהיה זה מיותר מותר וזה בא לומר שלך מתוידו כל שתיים הם תעיו של 12נים הרשי מציין שהגימורה במנוכס מבארת בדיוק איך לומדים זאת ממשיכה הברייסה ולומדנו עשור לחומץ כמו שהזכרנו מהגזרשוב לתרומס מייסר יודע שיש 10ה לחמים לחומץ עכשיו בהקש של טוביו למדנו שעשרה אילו כל חלה וחלה תהיה איסורי אסורו למעצו מנין מנין שכל עשרה מלחמי המצו משלושא אחרים גם הם כל עשרה היו מעשרה עסרונות תלמוד לא ימר כתוב בתורה התר מפרטת את שלושת מיני אמצה של אחת טוידו אחר כך כתוב על חלס לחם חומץ כל זה מגיע כנגד על חלס לחם חומץ נגד חומץ אומותו שיעור אז כמו שבחומץ יש כאן 10 לחמים 10 עסרונות כרגע מממצא כל 10 חלות הערונים. אז מה רואים כאן? דבר שנלמד בהקש אבל גם הימנו. זאת אומרת עצם העניין שיש כאן 10ה זה אני יודע מגזרושוב. גזרושו זה כאילו מפורש בתוירו. זה לא יקש. אבל שעשרה חמץ אז זה 10 עסרונות זה אני לומד רק מהקש ל שתי הלחם. הגמור מביאה מבינה שטוב זה רק הקש אז מה אני רואה שאפילו שזה נלמד חלקו בהקש זה חוזר ולמד על המצא שגם במצא כל עשרה לחמים יהיו מעשרה עסרונות אז לפי רבי עקיבא זה מובן כי זה לא נחשב כדבר שנלמד בהקשחוזר מלמד בהקש כי זה אמנו בדבר אחר את עצם העניין שצריך כאן עשרה חלות זה מפורש על די זה ראשוה רק את העניין שכל חלה מסו זה אני אלמד בהקש אל מנדור אמר לפי רבי שמואל ההק שאי אפשר ללמוד מקומות אחרים מה יקמיימר אז איך אפשר ללמוד מהמצחומץ למצה הרי החומץ עצמו זה אם דבר אחר חלק מהעניין נלמד רק בהקש משתה לחם אונה גמורה טוביו יסירי המילה טוביו זה ריבוי לרבות את החומץ שבתוידו שכל שתי לחמים מחומץ שבתוידו יהיו 12נים דהיינו כך אם ההקש של לחמ תודו לשתלכם היה בפסוק אחר שם לא נזכר כמה כמה באיזה משקל באיזה נפח יהיה כל כיכר אז זה הקש אז נכון שזה אמת הדבר האחר שמוד בהקש למקום אחר אבל כיוון שנלמד מהעיתור של טוביו שזה הוזכר באותו פסוק שם כתוב שזה 12ינויס אז כאילו שכתוב מפורש המילה הזאת תביאו שייכת לטוידו אז כאילו שמפורש בתוידו שחלו זחומת של בתוידו אם כל שתי חלות מ-12יס אז הדבר מפורש דבר מפורש אפשר ללמוד בהקש מלך מהחומץ ללח מימצה אז אין קושיה על רבי שמואל מה ראינו במשנה הפסח אינו נכל אחד מהגבלות שרק עד חצות הלילה אומרת הגיבור מן תנ שרק עד חצות אומר רב יוסף רבי אלוזר בן עזר לתניה רבי לוזר בן עזר יומר נאמר קם בחילת פסח בלילו הזה ונאמר להלון במקס בחוירוס ועוברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה הללון עד חצויס בחצי הלילה הקדוש ברוך הוא עבר אף כאן אכילת פסח עד חצויס אומר לרבי עקיבא ולקב נאמבר על קורבן הפסח ואכלתמויסוי בחיפוזון מה הכוונה עד שסיפוזון עד שהם נכפזים ללכת לצאת ממצרים וזה לאור הבוקר כמו שכתוב נם ליסו שפסח רבי סעד ביקרו אז עד הבוקר אפשר לאכול קורבן הפסח אם כן מה אתה מדמה בלילה הזה שיכול יהי ככל הקודש אניכולים ביום כל כוב קורבן שאני שוחט מיד אחרי השחיטה זריקת הדם הקטרת האימור אם אני יכול לאכול את הבשר אז קר גם קורבן הפסח יאכל בי ניסן אחרי צהריים אחרי שהוא גמר את העקרבה לאכול אותו מהבשר תמוד לאמה בלילה צריך להמתין ליל את הזבוב בלילו יהיה נאכל ונכל ביום על כל פונים משנת לא יקרקה אלא כרב לוזר בן עזר שהפסח רק עד חצ אומר ליבי אמר הבסף מי אומר וממה ד רב לוזר בן עזריה משנתינו וכוונת המשנה שנחלת חצו דויריסה דילמה באמת מדויריסה הפסח נכל עד הבוקר כדס רבי עקיבא רק מה דרבונון כמו בשאר הקורבנות שלמדנו לאיל שרק עד חצוס וזה רק מן רבונו להרחיק מן העבירה כמו שמוזכר במשנה הראשונה של הש"ס אמר לו רב יוסף אם כן מה אלו חצויס אה כתוב הפסח הנה נכל א אל תחצויס צריך להיות כתוב הפסח נכלתחצויס כמו שקשנינו במשניות הקודמות לגבי קומנות אחרים למה כתוב אלו עד חצויס זה מרמז לי אלו כיסום כמו שאר הדברים שפרוטוק שם דווקא בלילה דווקא למנויוב דווקא צולי כמו ששלושת הדברים האלו לילה מנווביו וצולי מהוסם דיריסה אף כאן מה שהמשנה מגבילה שרה קד חצונ מדוייסה ולא מדרבונון רק אז בהכרח שבשנתנו קרב לוזר בן עזריה אז יש לנו כאן סתם משנה קרב לוזר בנעזריה קר גם בעוד עוד מקומות מצד שני מסכס מגילה יש תמישקר בקיבה וזה מחלוקת זולה בראשונים טוססם בעוד מקומות איךלוכה זה נוגע גם בזמנינו עד מתי זמן אכילת אפיקימון שזה כנגד אכילת הפסח אדרונלך איזו מקומימון עד כאן דף נז ‏S
לצפיה בתכנים נוספים: