הדף היומי ירושלמי מסכת שבת דף עד

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת שבת דף עד

[מוזיקה] שבס דף עד הלכה ד אומרת המשנה מנין לשיחה שהיא כשתיה ביום הכיפורים שכמו שאסור לשתות גם אסור לסוך את הגוף בשמן אף על פי שאין ראייה לדבר זכר לדבר שנאמר ותבוא כמים בקרבו ושמן בעצמותיו אז זה הקשר בכל ארבעת כות אחרונות שלמדנו שמשותף בהם זה שכתוב שאיין לנו בהם ראייה אלא זכר לדבר אומרת הגמרה מנ לשיחה כהד תני בשבת בין שיחה שהיא של תענוג בין שיחה שינה של תענוג מותר בפשטות מה החידוש שלמרות שהשיחה היא לא לתענוג אפשר היה לחשוב שהיא רפואה ודבר של רפואה אסור בשבת בכל אופן זה מותר כי כיוון שיש אפשרות של שיחה לתענוג אז אנשים חושבים שזה השיחה הרגילה ביום הכיפורים בין שיחה שהיא של תענוג בין שיחה שאינה של תענוג אסור מה זה שיחה שאינה של תענוג בפשטות זה שיחה של חטטים בראשו אז הרב שואל שבגמרא בבבלי ביומה בדף עז כתוב מפורש שאם יש לו חטטין בראשו מותר לסוך אז צריך לפרש שמה שאמרנו כאן ששיחה שינה של תענוג היא אסורה זה לא שיחה שהוא שח כדי להעביר חטטין אלא כדי להעביר את הזוהמה שבגוף שבזה אסור ביום הכיפורים בתשעה באב ו בתענית ציבור תענית ציבור כאן הכוונה התעניות החמורות שהיו צמים על הגשמים שצמים צום מהשקיעה ועד השקיעה שיחה שהיא של תענוג אסור שאינה של תענוג מותר תני שבות שיחה לשתייה לאיסור למשל זר אסור לו לסוך בשמן של טרומו או לתשלומין הוא יצריך לשלם קרן וחומש אבל לא לעונש הוא לא ילקה על זה מלכות ביום הכיפורים גם כן זה אסור זה לאיסור אבל לא לעונש שואלת הגמרא ותני בברייתא ולא יחללו מה זה להביא את הסך ואת השוה רואים שיש לו על שיחה אמר רבי יוחנן לת קנ סך זה לא העיקר אמר רב אבא מרי אדוני אם אומרת לתקן סך אז גם לתקן שותה למה לא יכול להיות שיש איסור נפרד לאכילה ואיסור נפרד לשתייה הסיבה ששתייה אסורה זה בגלל שהיא בכלל אכילה מה הראיה לזה דלא כן דבר שהוא בא משני להבין מצטרף אנחנו יודעים שמי שאוכל ושותה אז זה מצטרף לו לכ השיעור זה חייב להיות בגלל שזה בא בלב אחד אם זה בא משני לבים שונים זה לא יוכל להצטרף אז אם כן שתייה ודאי לו דף דק אז מה בא הפסוק ל כוחנו הוא בא לשיחה אז קשה למה לא לוקים עעל השיחה מנין שהוא מחובר בעשה מנין שיש איסור עשה היינו שיש השוואה בין שתייה לשיחה לפחות לגבי עשה אבלו זו בשם רבי סימאי על הפסוק שכתוב בוידוי מעשר לא נתתי ממנו למת מה נן קיימין אם להביא לו ארון ותכריזו אפילו לאדם חי אסור לקחת מעשר שני לקנות בזה ארון וכריכים לא כוש למת איזה הו דבר שהוא מותר לחי ואסור למת יוה אומר זה שיחה אז כתוב פה ששיחה למת אסורה אבל אדם חי כן יכול לסוך זאת אומרת שהשיחה היא כמו שתייה אז מפה גם תלמד לטרומל הכיפורים הלכה ה המוציא עצים כדי לבשל ביצה קלה תבלין כדי לטבל ביצה קלה מצטרפים זה עם זה כל מיני תבלינים מצטרפים יחד כליפי אגוזים כליפי רימונים אסטיס ופורה כל ארבעת הדברים האלה עושים מהם צבע אז אם הם בשיעור כזה שכדי לצבוע לצבוע בהן בגד קטן בשבחה איזה בגד קטן שהאישה טולה בשבחה שלה מי רגליים נתר ו בורית כמוניה והשלג זה חומרי כביסה השיעור שלהם כדי לכבש בהן בגד קטן בשבחה רבי יהודה אומר כדי להעביר על הכתם שזה שיעור יותר קטן וקשייה עכשיו הגמרא מתיחסת לתבלין איך אתה אומר שכל התבלינים מצטרפים כמון ומלח מצטרפים הרי הכמון הוא נועד למתק את הגדרה והמלח לא נועד למתק הוא בא להמליח איך הם יכולים להצטרף אז באמת הגמרא מסכימה עם הקושיה רבי ילא בשם רבי אלזור הכוונה של המשנה שכל התבלינים במיני מתיקה שנו תמנ תנינן שיעור המלבן של צמר המנפץ שהוא מנפץ מפריד את הצמר וצובע והטובה אז מה השיעור שלהם כם לא רוחב סית כפול אז רואים שהשיעור של מישהו שהוא בא לצבוע כמה צמר הוא יהיה חייב על זה שהוא צבע אותו אם הוא צבע כמות של קמלו רוחב עסיד כפול ופה פתאום שאתה מדבר על צבע מה השיעור של צבע אתה אמר אכן שזה כדי לצבוע בגד קטן אז הגמרא מחלקת המן צובע צובע ממש כבר מחמירים בשיעור של כמל רוח סית כפול לחייב אבל ברמח במוציא לצבוע אם זה לא שיעור ש לצבוע גד קטן זה לא חשו נתר זה נטרון זה סוג של אדמה בורית ייטה זה גופרית קימון זה קליה השלג רבי יוסי ורבי בונ אמר וצרות רוח אז הקורבן הדה מביא שזה החומר שנמצא כשנקבל מרגליות הלכה ו פלפלת כלשהי למה כי היא ראוייה לשים אותה בפה נגד ריח רע וטרן כלשהו משתמשים בו למי שיש לו כאב ראש מיני וסמים ומיני מתכות כל שהם מאפר המזבח מאבני המזבח ממקק ספרים הרקב של ספרים ממקק מטפחות הם כל שהם למה כי זה חשוב למה זה חשוב ש מצניעים אותם לגונ זם אז זה הופך אותם לחשובים רבי יהודה אומר אף המוצאים מ משמשי עבודה זרה כלשהו שנאמר ולא ידבק בידך מאומה מן החרם אז התורה החשיבה אפילו מאומה אומרת הגמרא תני אף ריח רע אם הוא מוציא אותו אז כל שהוא כבר חייב עליו אמר רבי איל אף רבי שמעון מודה בגם רבי שמעון שהוא סובר שמלכה שאנה צריכה לגופה פטור עליה למשל מי שמוציא מת כי הוא לא רוצה שהוא יהיה בתוך הבית הוא פטור כי הוא לא צריך את עצם ההוצאה אלא הוא רק רוצה שזה לא יהיה כאן כאן רבי שמעון יודע וגם מודה רבי שמעון באיסורי הניה שאם הוא מוציא אותם זה לא נקרא מלאכה שאינה צריכה לגופה ולמה לא אז הריד בז כאן על המקום מעריך לחדש שכל הסיבה שהמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה זה בגלל שהוא היה מעדיף שהמת הזה בכלל לא יהיה בעולם או שהנר הזה בכלל לא יהיה בעולם זאת אומרת הוא לא רוצה להוציא הוא היה מעדיף שזה בכלל לא יהיה קיים מה שאם כן באיסורי הנו ובריחה אי אפשר להגיד את זה לכן גם רבי שמעון מודה שזה מלאכה שצריכה לגופה עד כאן דף עד
לצפיה בתכנים נוספים: