הדף היומי ירושלמי מסכת יומא דף מו

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת יומא מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת יומא דף מו

יומ דף מו אנחנו מתחילים בתחילת פרק שמיני יום הכיפורים אסור באכילה ובשתייה וברחיצה ובשיחה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה יש כאן שישה עינויים המלך והכלה ירחצו את פניהם למה בגלל שמלך ביופיות אזנ עיניך והקלה כדי שלא תתגנה על בעלה בתוך 30 יום. והחיה, זאת אומרת היולדת, תנעל את הסנדל. דברי רבי אליעזר. וחכמים אוסרים. מה הם אוסרים? אפשר היה לחשוב שהם עוסרים רק את הדין האחרון של החיה, תינו לתנדל. אבל הגמרא אומרת שראינו בברייטה שמוסרים גם בהמלך והכלה, אוסרים עליהם לרחוץ את הפנים. אומרת הגמרא, יום הכיפורים אסור באכילה ובשתייה. זה משמעות של אסור זה הרבה יותר טח אמור מאסור אנוש כרת ואת אמר אכן אמר רבי הילה לפחות מכשיעורי נצרכה אנחנו מדברים לאדם שאוכל פחות מכותבת שזה השיעור שהוא חייב כרת אז באה המשנה ואומרת אסור לאכול גם פחות מהשיעור תענו את נפשותיכם מה הכוונה יכול ישב לו בחמה וצינה כדי שיצטער איזה מין עינוי זה תלמוד לומר כל מלאכ לא תעשו מלאכה אסרתי לך במקום אחר ועינוי אסרתי לך במקום אחר כפי שכבר נראה מה המלאכה שעסרתי לך במקום אחר הכוונה בשבת ביום טוב מלאכה שחייבים עליה כרת אף עינוי שסרתי לך במקום אחר איפה בפיגול ובנותר לא לאכול את זה זה עינוי שחייבים עליו כרת ואילו הן הפיגולים והנותרים זאת אומרת שהנושא שלנו זה לא לאכול אחרי שאמרנו שהעינוי זה לא לאכול ולשתות אז באים נפרט מנין לרבות את הטבלים תמוד לומר תענו את נפשותיכם אבל עדיין מרבה אני את הטבלים לשון טבל שמי שאוכל אותם בדרך כלל הוא במיטה כי לא הפרישו מזה תרומות שאין במיטה ולא הרבה את הנבלה שאינה במיטה תמוד לומר תענו את נפשותכם ריבה אסור לאכול גם תבל וגם נבלה הרבה את הנבלות שהן בלא תעשה ולא הרבה את החולין שאינם בלא תעשה תלמוד לומר תענו את נפשותיכם ריבה הרבה את החולין שאינן בעמוד ואכול אין מצווה לאכול אותם ולא הרבה את התרומה ומעשר שני שהם מעמוד אכול תמוד לומר תענו את נפשותיכם ריבה הרבה את התרומה והמעשר שנן בבל תותיר ולא הרבה את הקודשים שאין בבל תותיר אסור להותיר מהם תמוד לומר תענו את נפשותיכם ריבה אז בעצם למדנו את כל חמש שתי דרגות טבל נבלה חולין תרומה ומסר שני ואפילו קודשים כולם בכלל מה שאמרנו תענו את נפשותיכם שהם אסורים באכילה דבר אחר, תענו את נפשותכם. מי אמר שזה אכילה? דבר שהוא עינוי עבדת נפש. ואיזו זו אכילה ושתייה? משום רבי ישמעאל אמרו נאמר כאן תענו את נפשותיכם ונאמר להלן לגבי המן במדבר וינחה וירבקה. מה העינוי שנאמר להלן עינוי רעבון? שלא היה להם אוכל. אףנוי שנאמר כאן עינוי רעבון. ולמה שישה דברים נאמרו בעינויים של יום הכיפורים? כנגד שישה עינויים האמורים בפרשה. אז אומרת הגמרא, אם אתה תבדוק ותראה בפרשת אחרי כתוב שני עינויים, בפרשת תמו כתוב שלושה והולטנו אל החמישה, אמר רבי תנחומה ואחד בפרשת מוסף היינו בפרשת פנחס ברחיצה רבי זהיר ברחמה רבי ציב חנינה בשם רבי שעה בן ליב עושה לנו סדר בתענית ציבור שהיו צמים אז על הגשמים שזה תענית של יממה שלמה מרחיץ פניו ידיו ורגליו כדרכו בתשעה באב מרחיץ ידיו ומעבירן על פניו אבל לא רוחץ ישר את הפנים ביום הכיפורים מרחיץ ידיו הוא מקנחן במפה ומעביר את המפה על פניו רב יונא טרי מרטותהא לוקח סמרטות ויהבלה טותיקלה שם את זה תחת הקד כדי שזה יתלכלח ואז הוא היה מנגל בזה את הפנים שואלת הגמרא ואותני אין בן תשעה באב לתענית ציבור על האיסור מלאכה במקום שנהגו ולפי דברנו עכשיו יש גם איזה זה הבדל ברחיצה. אז הגמרא לא עונה. היה הולך אצל רבו, אצל בתו ועבר בים ובנהר, אינו חושש. זה לא נקרא רחיצה. נתענפו רגליו, מטבילן במים ואינו חושש. הורי רבי בא כהן תניה. הלכה למעשה כמו הברייתה הזאת. הורי רבי אחב בא מן הדרך והיו רגליו כהות עליו. מחמת הקושי של הדרך שמותר להרחיצם במים. תני. אבל ומלודה שהיו מהלכים בדרך מותרים מנהינת הסנדל. וכשיבוא בעיר יחלץ וכן בתשעה באה וכן בתני ציבור בשיחה כי לתני בשבת הרי בעיקרון בשבת דברים של רפואה אסורים אז היה אפשר לחשוב ששיחה שהיא לא לתענוג היא אסורה אז התשובה היא כיוון שיש שיחה שהיא לתענוג אז אני אומר כל שיחה מותרת בין שיחה שהיא של תענוג בין שיחה שינה של תענוג מותר ביום הכיפורים להפך בין שיחה שהיא של תענוג בין שיחה שאינה של תענוג אסור בתשעה באב ובו בתענית ציבור שיחה שהיא של תענהג אסור שאינה של תענוג מותר אומרת המרה ואותני לגבי תרומה כתוב ככה שווה שיחה לשתייה א' לאיסור כן שאסור לזר גם לשתות וגם לסוך בזה ולתשלומים שאם זר אכל אותם אוסך שתה אוסך צריך לשלם קרן וחומש אבל לא לעונש אין מלכות בשיחה ויום הכיפורים גם כן הם שווים לאיסור אבל לא לעונש. שואלת הגמרא למה אין עונש? ואותני ולא יחללו זה כך נאמר על תרומה להביא את הסך ואת השוטה היינו שיש שלב על שיחה אמר רבי יוחנן לת כאן סך אל תגרוס סך נו אמר רב אברמי אם אין לך כאן סך אז גם לת כאן שותה לא יכול להיות שיש לו מיוחד על שתייה למה דלא כן דבר שהוא בא משנה לו מצטרף הרי במשנה לקמן בדף הבא אנחנו נראה מפורש שאם אדם אכל ושתה בהלם אחד ביום הכיפורים הוא חייב חטת אחת, לא שניים. סימן שזה איסור אחד. ואם יש איזה שני לימודים שונים אז איך זה מצטרף? אוקיי? אז אין בזה לו מנין שהוא מחובר בעשה. מי אמר שיש איסור עשה לסוך ביום הכיפורים? אמר רבי אלעוזר בשם רבי סימי. כתוב במעשר שני שהבן אדם מתוודה ואומר ולא נתתי ממנו למת. מה הוא לא נתן למת? מה ענן קיימים? אם להביא לו ארון ותכריחים שהוא לא קנה בכסף מהאיסור שני ארון ותכריחים למת גם לחי הוא אסור גם לאדם חי אסור לקנות ארון בכסף מסו שני מותר להשתמש בזה רק לאכילה ושתייה כל שכן למת על כורחנו איזה דבר שמותר לחי ואסור למתה אומר זו שיחה אז למה לחי זה מותר כי זה בכלל שתייה למדנו מכאן ששתייה כוללת שיחה איתה אז אם אסור לנו ביום הכיפורים לשתות גם יש אסור של שיחה. אז איזה מצווה תעשה? זה מצוות עשה של העינוי. עד כאן דף מו.
לצפיה בתכנים נוספים: