הדף היומי ירושלמי מסכת שבת דף נח

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת שבת דף נח

[מוזיקה] שבס דף נכ אנחנו מתחילים עמוד 11 מלמעלה רב חיה בשם רב יוחנן המבשל נבלה ביום טוב אינו לוקה שהותר מכלל בישול ביום טוב כיוון שהתירו בישול ביום טוב לצורך אוכל נפש אז גם מי שבישל נבלה שאי אפשר לאכול אותה הוא לא לכה רבי שמעון בן לוקיש אמר לוקה למה שלא הום בכלל בישול אלא לאכילה בלבד זאת אומרת רש לוקיש ר את הסבה של מתוך היתי ורבי בבר ממלל דרבי יוחנן מאתה חורש ביום טוב ונו לוק שהום מכלל חרישה ביום טוב איפה מצאנו במשנה בביצה כתוב השוחט חיה ואוף ביום טוב בית שמאי אומרים יחפור בדקר ויחסר בית ילל אומרים לא ישחט אלא אם כן היה לו הופר מוכן מבעוד יום אבל מודעים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה אז הגמרא מבינה כרגע למה יכול לחפור בגלל שהמצווה הזאת החשובה שכיסוי אדם היא דוכה את הלא תעשה שלא לעשות מלאכה ביום טוב אז אם כן מלאכת חופר היא מלאכת חרישה אותרה ביום טוב אז אם כן אז מי שחורש ביום טוב את השדה לא לכה תגיד מתוך שזה הותר לצורך זה גם הותר שלא לצורך רבי יסא בשם רבי לה הוא אומר לא אותרה חרישה כדרכה מה שאותר שם במסכת ביצה זה רק בדקר שזה בדרך של שינוי ולצורך מצווה דבר של שינוי שהוא רק אסור מדרבנן הותר אבל איסור דאורייתא לא הותר אז לכן ודאי שלא אומרים בזה מתוך רב שימי אמר קומי רב יסה רבך בשם רבינ הוא עונה תירוץ אחר המשנה של ביצה למה היא מתירה היא שיטת רב שמעון דרב שמעון אמר עד שיהיה לו צורך בגופו של דבר זאת אומרת מלאכה שינה צריכה לגופה לא חייב עליה וכאן כשהוא חופר לא בשביל לתקן את הקק שהוא צריך אפר לכסות את אדם זה מלאכה שאינה ציחה לגופה זה לא אסור ולצורך מצווה זה בכלל מותר לכתחילה אבל לפי רבנן שאוסרים מלאכה שאנה צליחה לגופה אז באמת לא התירו כזה חידוש קם רב יוסה עם רבך הוא פגש את רבך אז אמר לי את אמר דמילתא אתה אמרת שכל המשנה בביצה זה שיטת רבי שמעון זה לא מסתדר למה ולא כן אמר רבי יוחנן שדברי רב מאיר יש לנו 24 דברים שהם מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל וזה המשנה במסכת ביצה ז אחד מהם ששמה בית ילל אומרים לא ישחו הם יותר מחמרים מבית שמאי אבל אם אתה אומר שכל המשנה הזאת היא רק ליב ד רב שמעון שסובר שמלכה שנ ציחה לגופה מותר אבל רב מאיר שלא סובר את זה הוא סובר מלאכה שנ ציחה לגופה אסורה זה לא הסתדר לפי שיטתו אז אז נאמר 23 למה 24 אלא מה תרצה להגיד שגם רב מאיר מסכים גם רב מאיר סובר אלא רב מאיר ורב שמעון שניהם אמרו דבר אחד שמנחש אינה צריכה לגופה מותר זה קשה למה כי למדנו למעלה בפרק ראשון שמה שרבי יוסי הגמרא רצתה לדק שרבי יוסי סובר שמלכה שאינה ציחה לגופה פטור אז הגמרא אמרה סברין מימה רב יוסי ורב שמעון שניהם אמרו דבר אחד אז לפי שיטתך איך היה צריך להגיד נאמר רב מאיר ורב יוסי ורב שמעון שלושתן אמרו דבר אחד אלא ודאי צריך לחזור ולהגיד שמדברים כן לפי רבנן אז מה אתה רוצה להגיד שההוא שחופר בדקר כמ שהוא בכלל לא צריך את החפירה הוא צריך רק את העפר אפילו לרבנן דרב שמעון שבדרך כלל המלאכה שאנה צריכה לגופה חייב כאן הם הסברו שזה מותר אז יצא חידוש אלא מילין צריכין לרבנן דבר שאנחנו עוד מעט נראה ש רבנן הסתפקו פשיטה לכון פשיט לכון אתה פשוט לך שלרב דרב שמעון זה יהיה מותר מה איזה דבר רבנן מסתפקים הרבנים בבית המדרש הסתפקו הם אמרו ככה אדם שקצר לצורך השבים ודאי שהוא חייב משום קוצר ואינו חייב משום מייפה את הקרקע כיוון שהוא עשה פעולה של קצירה והוא בכלל לא חשב על יפוי הקרקע ודאי שהוא לא חייב על זה אפילו אפילו לרבנן לא צורקה הסתפקו בבית המדרש מה קרה אלא במקרה הפוך שהוא קצר והוא חשב לייפות את הקרקע הוא לא חשב שהוא צריך את העשבים מה הוא שיהיה חייב גם משום קוצו וגם משום מייפה את הקרקע משום מיפת את הקרקע ודאי חייב השאלה אם הוא קוצר האם תגיד תראה סופו של דבר הוא לא חשב לזה או שתגיד כיוון שסוף כל סוף זה קצור ואם הוא ירצה הוא יוכל להנות מזה אז הוא גם עשה נכת קצירה אז את הדבר הזה שהרבנים בבית המדרש הסתפקו אתה פשוט לך שכיוון שזה לא דרך חרישה כי חרישה זה לרכך את הקרקע ופה הוא פשוט צריך עפר לכסות את האדם פשוט לך שזה לא נחשב מלאכה דוכה הגמרא ואומרת לו כל הספק הזה היה לא עלי בדרבנן אפילו תמ לרב שמעון הוא רק לרב שמעון הסתפקו רב שמעון שפ שאומר שמלכה שנה צליחה לגופה פטור לדעתו מה קורה אם הוא חשב ליפות את הקרקע אבל לא חשב לצורך העשבים אבל כרבנן מכל מקום הרי חרש מכל מקום הרי קצר תסתכל על התוצאה אז בוודאי שיש כם מלאכת חרישה ומלאכת קצירה אמר רבי מנא מון דרבנן מה שאנחנו נלמד עכשיו זה מסייעין לרבי יוסי שהוא סובר שאפילו לרבנן מי שקוצר ונו צריך לעצים יהיה פטור איפה ראינו את זה ואמר הבחי בשם רבי יוחנן דג שסחטו למה הוא חט להוציא את המיץ אם לגופו הוא רוצה לאכול דג נקי הוא לא צריך את המים הרי זה פטור כיוון שהוא לא תכוון לגור מים אבל אם להוציא ציר הוא צריך ציר הוא חייב למה מה הוא חייב זה תולדה של מפרק או עכשיו הגמרא מבינה שרבי יוחנן מדבר לפי רבנן אז אתה רואה שגם לפי רבנן אם הוא שחט את הדג בלי כוונה למים אלא הוא רוצה לאכול דג יבש פטור ראיה לרבי יוסי דוכה גם פה הגמרא ואומרת אפילו תמה דרב שמעון רב יוחנן דיבר ליב לרב שמעון ם כרבנן שהם סוברים שמלכה שנינה צריכה לגופה חיו מסתכלים על התוצאה מכל מקום הרי שחת מכל מקום הרי הוציא ציר גם אם הוא לא התכוון לזה אלא רק לנקות את הדג עד כאן דף נחס
לצפיה בתכנים נוספים: