הדף היומי ירושלמי מסכת שבת דף נז

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת שבת דף נז

[מוזיקה] שבס דף נז אנחנו נסכם לפני שנתחיל את הגמרא מה הגמרא אמרה בעמוד הקודם הגמרא בעמוד הקודם הביאה את הפסוק ושבתה הארץ שבת להשם שפה היא כוללת בכלל וגם במצוות עשה לשבו לשם ואז היא נותנת פירו סדך לא תזרע וכרמך לא תזמור זה פרט בא רב לוזר ואומר שהפרט הזה הוא בא ומלמד על הכלל מה הפרט זה דבר שמיוחד שם עבודה באילן בארץ או באילן גם הכלל מה שאמרנו ושבתה הארץ זה כל עבודה שהיא בארץ או באילן אז ממילא מי שחורש בשביעית יעבור בלו ככה נרש רב לוזו וילקה אמר לא ילקה למה כי כיוון שהכלל היה כלל בעשה והפרט היה פרט בלא תעשה אז הלא תעשה לא יכול ללמד על עשה אי אפשר ללמוד דבר כזה בכלל ופרט אז באמת אומר רבי יוחנן מי שחורש בשביעית לא לכה אחר כך הגמרא אמרה שלכאורה לפי רב לוזו שלימדנו שמה זה לשבט שבתה ארץ שבת לשם זה רק דבר שהוא לצורך הקרקע אבל לחפור בורות שכינו מהרות מותר זה לפי רב לוזו אבל רבי יוחנן שלא למד את זה בכלל ופרט אז מה הוא ילמד ששבתה ארץ שבת לשם זה כל שביטה גם אסור יהיה לחפור בבות שכינו מעוררות אז אמר רבי בקר תגנה שגם לפי רבי יוחנן יש צמוד לכלל הזה שנאמר בעשה יש לו גם פרט בעשה מה כתוב שם שש שנים תזרה אתה שומע מתוך זה ולא בשביעית שש שנים תזמור כרמך ולא בשביעית היינו שמה שאמרנו שהארץ צריכה לשבות במצוות עשה זה גם כן רק דברים שהם לטובת הקרקע אבל לחפור בורות שכינו מהרות מותר לחפור אז לכולנו מ מותר לחפור בורות שכינו מהרות מחלוקת הי האם כשהוא יחרוש הוא ילקה כי הוא עובר בליו כמו שרב לוזר דורש או שלא עובר בעליו כמו שרבי יוחנן דורש שואלת עכשיו הגמרא ועובר בעשה לפי רבי יוחנן שאומר שמי שחורש בשביעית הוא לא עובר בלו על עשה הוא כן עובר אז רבי ירמיה אמר עובר בעשה למה כי ושבתה הארץ לא הולך על בורות שכינו מהרות כמו שלמדנו מהפרט של שש שנים תזרה ולא בשבת שש שנים תזמור ולא ולא בשביט אז על מה זה הולך ושבת הארץ על מי שחורש לטובת הקרקע רבי יסא אומר אפילו עשה אין בו אז אוליי דמילה כתי ושבתה הארץ שבת להשם שמה שמ שיש איסור עשה זאת אומרת צריכים לשבות זה נאמר לעניין לא תעשה שבו היינו דווקא למי שזורע וזמר שמי שזורע וזמר כמו שראיינו בפסוק שיש עליו לו אז בשבת הארץ אומר שיש עליו גם עשה אבל דווקא דומיה זורע וז אומר אבל חורש לא יהיה אפילו עשה אז כך נחלקו רבי ירמיה ורבי יוסה בדעת רבי יוחנן בבריתה כתוב יכל יהו לוקים על התוספת בעניין שביעיית ומה הפירוש בברייתא רבי יוחנן פתר מתניתא שכוונת הבריתה היא יכול יהו לוקים על ידי חרישה בשבת לפי רבי יוחנן הוא יכול לקרוא לחרישה תוספת למה כי ה לא כתובה בפסוקים מפורש אז יכול יהיו לוקים על התוספת עוד מעט נראה מה הבריתה עונה הבריתה עונה שלא לוקים אבל רבי אלעזר לא יכול לפרש ככה כי הוא באמת סובר שאלוקים לחרישה בשביעית ככה הוא אמר בעמוד הקודם אז רבי אלעזר פתר ל מתניתא יכול יהו לוקים על איסור שני פרקים הראשונים יש לנו דין בשביעית שכבר בשני פרקים הראשונים צריכים להפסיק מלעשות עבודת קרקע כבר בשנה השישית אז מה הבריתה עונה יש שתי גרסאות מה כתוב בברייתא אית נתני שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך זה קומש מלון שלא לוקים על התוספת והי תתן סדך לא תזר קמך לא תזמור והגמרא מבארת את שתי הגרסאות נדה אמר שש שנים תזר שדך ושש שנים תזמור כרמך זה מסייע לרבי אלעזר שרבי אלעזר אמר שהשאלה היייתה לגבי תוספת שביעיית אולי לוקים על זה אז מה עונים לא לא לוקים כי כתוב שש שנים תזרע מותר לזרוע שש שנים מלאות אין דין תוספת שביעית או שנגיד שבכלל אין דין תוספת שביעית מדאורייתא או שגם אם יש דין תוספת שביעית מדאורייתא אלוקים לא ומדה אמר שגרס בתשובה של הבריתה צדך לא תזרע וכרמך לא תזמור זה מסייע לרב יוחנן ש השאלה הייתה האם לוקים על חרישה אז מה אנחנו עונים על חרישה לא לוקים כי רק על זריעה וזמירה עליהם לוקים מתני את הפליגה לרב לזור מה שרב לוזר אמר לנו בעמוד הקודם שכשיש לנו כלל בעשה ופרט בלא תעשה אפשר לדרוש את זה בכלל ופרט הברי ית פה לכאורה מוכח שסובר את ללא כמו רב לוזו הבריתה כאן מדברת לגבי מי שמעלה או שוחט קודשים בחוץ אז הפסוק כתוב ככה ישמר לך פן תעלה עולות בכל מקום אשר תראה אז ישמר בלא תעשה גם שכתוב פן זה בלא תעשה אז על מה נאמר הלא תעשה פן תעלה עולות לא להעלות עולות חוץ ל חוץ למקדש וכתיב מה כתוב בהמשך הפסוק כי אם המקום אשר יבחר השם אחד שבתך שם תעלה אולות ושם תעשה תעלה זה להעלות על המזבח ותעשה מה זה תעשה זה השחיטה השחיטה והזריקה של אדם אז התורה מקישה שם תעלה זו העליה ושם תעשה זו שחיטה וזריקה מה העליה שהיא בעשה אתה מכיר אותה אתה גם יודע שהרי הוא בלא תעשה כי כתוב עליה לפני כן הישמר ופן אף שחיטה וזריקה שאיין בעשה כמו שכתוב כאן אתה מקיש ואתה אומר יהיו בלא תעשה אז מה אתה דורש בגין דכתיב קש מיוחד ששם תעלה ושם תעשה אז אתה מקיש שתעשה ואתה אומר גם יהיה בזה איסור לא תעשה אבל ה הלולי הכתיב אלמלא ההיקש של שם תע ולך ושם תעשה עצם זה שהיה לנו מקודם אילולי וכתיב עשה הוא הייתי אומר שעשה נשאר עשה אני לא דורש שעל ה שחיטה והזריקה יש לו העליו שנאמר על הלאה נשאר להלא לא תלמד אותו לא תגיד שהוא מלמד על כל הכלל על כל העניינים שעושים בחוץ רואים שלא כמו רב אליעזר מה עבד לרבי אלעזר מה הוא יענה הוא יגיד לך לא האמת היא על עצם עלה ולא צריכים את הקש זה היינו לומדים את זה מהסמכות של הכלל והפרט אז למה צריכים את ההיקש שלא תאמר כמו תמר גבי שבת חפר חרץ נעץ אינו חייו אלא אחת כי כולם תולדה של של אב אחד אז אולי כבתה שחט זרק והעלה אינו חייו אלא אחת כי כיוון שכולם נלמדים מילה וחד שכתוב ישה מלכה פן תעלה אוו אז אתה רוצה ללמוד שכולם כלולים בו אז אולי הה חייב רק אחד על כולם פום כן צריך מימר שם תעלה ושם תעשה לפצל את זה כדי לבוא ולהגיד שחייב על כל אחת ואחת אומרת הגמרא כל הן דתנינן אבות בדרך כשאנחנו לומדים אבות יש להם תולדות דוגמה תמן תנינן במסכת בבא קמה ארבע אבות נזיקין השור זה הקרן נגיחה ודחיפה זה גם כן אב רבחי שך רבץ בעת כל אלה תולדות לקרן כיוון שכוונתו להזיק זה ב נזיקין תמנ תנינן אבות הטומאה השרץ והשכבות זרע הם נקראים אב טומו תולדות השרץ איזה הוא מה זה תולדה של שרץ רב יהודה בשם רב נחום מדפט מה הוא מדפ געות מישהו שהוא נגע בשרץ הוא כבר לא אהב תומ הוא כבר תולדה של טומא הוא רישן לתומו המילה מדפ רשון עלי נדף הכוונה שהוא יותר קל ומה החילוק אוטומה מטמה את הכל גם הדם וכלים ולד טומה אנו מטמ לה אוכלין ומשקין אוכלין ומשקין ו כלי חרס אינן נעשים אב טומה כמו תמי מת והם גם כן לא יכולים להיות לתמי זיוה אלא אם כן הם כלי שמיועד למשכב ומושב ו מדרס אז זה לגבי תומא ואח תנינן בהלכות שבת אבות מלאכות 40 חסר אחת החרישה היא אב תןר הבכי חפר חרץ נעץ תולדות לחרישה מתחילה הגמרא לברר כל אבות מלאכות מן המשכן למדו מה חרישה הייתה במשכן למה חרשו אונה הגמרא שהיו חורשים ליטע סממני כמה שיעור של חורש כמה יחרוש ויהיה חייב רבי מתניה אמר כדי לתק קרישה הכוונה גרגיר של כרישן הבכ ברב הוא אומר יותר חמור כד ליטה זכותה של חיטה גרגיר אחד של חיטה זה לגבי חרישה תמן תנינ לגבי הוצאה זרע קישוים שניים אם הוא הוציא שני זירו של קישוים משוו סרבים הוא כבר חייב זר הדלועים שניים זהר פול מצרי שניים תני חיתים מדיות שתיים למרות שבדרך כלל אוכל כשאדם מוציא אוכל הוא לא מתחיב שהוא מוציא גוגת אז כאן זה חמור יותר רבי שמואל בשם רבי זירה חיטין על ידי שאין חביבות עשו אותם כישר זה ארוני גינה שאינן נאכלים שכשהוא מוציא שני גרגירים מהם הוא כבר חייב על הוצאה לכל דבר שהוא להניד קרקע חייב משום חורש והגמרא מונה דוגמאות החופר החורש הנועץ המדיר מדייר הכוונה שהוא מסדר את הדיר כדי לזבל את המקום המהדר ה המכבד המרבץ מים על הקרקע ה מפעפע גושים הוא מרכך את הגושים המורה בחורשים כדי שהמקום יהיה פנוי לחרישה המצית את ההור בחישת קנים באיזה גוש קנים כדי לפנות את המקום לקרקע ובאגם תמרים וכ רבי זהירה יש עוד דוגמה עמת המים שהיא מכשר צדדיה לזריעה שהוא חורש שהוא עושה עמת המים אז הוא שם אדמה על הצדדים אז הוא מכשיר את הצדדים זריע מסכל הבונה מדרגות זה טרסות כדי שה לו נוח לזרוע הממלא את הנקאים שתחת הזיתיים והעושה עוגיות לגפנים וכל דבר שהוא לניד קרקע חייב משום חורש עד כאן דף נז
לצפיה בתכנים נוספים: